ההמלצה שלי: (-אבל יש לי נסיון רק מההיריון הקודם ומהנוכחי..)

יש בדיקות שכדאי מאד לעשות ויש כאלו שעדיף שלא..

אולטראסאונד כמעט תמיד כדאי- אבל לא מומלץ על סקירה מוקדמת- זה באמת הרבה פעמים סתם מכניס ללחץ.

לפעמים מגלים באולטראסאונד דברים חשובים שכדאי שיחכה בחדר לידה מומחה לעניין.. (לדוג' רשרוש בלב-יחכה קרדיולוג יילודים וכד'), ולפעמים גם רואים דברים חשובים כמו מצג עכוז/ראש גדול שמצריכים קיסרי..

כל הבדיקות הפולשניות- אם לא ידוע על מחלה כלשהי- עדיף לא לעשות. זה גם יכול לגרום לסיבוכים והפלות.

ותמיד להוסיף תפילה..

בהצלחה! ובשעה טובה..!

אני אישית ממליצה על סקירה אבל ממש לא אולטרסאונד כל חודש אלא אם כן יש חחש ל IUGR כמו במקרה שחשדו אצלך.

הרבה תפילות ובע"ה בשורות טובות!

כמו בפעם הקודמת- נגיד שהעובר קטן מידי ואת אומרת להם שזה היה גם בהריון הקודם אז בדרך כלל פחות חוששים כי רואים שזה דבר שחוזר על עצמו אצלך.

אצלי לדוגמה היה ההפך- חששו מאוד מעובר גדול מאוד, סכרת וכו' ויש לי בטן קטנה.

בהריון השני כבר היו רגועים יותר כי ידעו שבהריון הראשון היה אותו דבר. וכנ"ל עכשיו בהריון השלישי. העובר גדול והבטן קטנה, וכבר אף אחד לא מתרגש מזה...

יש חשש לבעיה בשיליה ואין מספיק הספקה לעובר ומעדיפים ליילד מוקדם ושיגדל כבר מחוץ לרחם.

ולא חריג יותר מידי, מבינים שזה כנראה משהו תורשתי.

אני מדברת על פער קטן לא על פער ענק שבאמת מעלה חששות ובדיקות.

פער קטן יכול גם להלחיץ אלא אם רואים שתמיד יש לאישה עוברים קטנים.

כי בלי מעקב א"א יהיה לדעת כמה הפער ואם העובר בקושי גדל בצורה משמעותית.

פער שמתחילים לעקוב זה אם יש הבדל של שבוע וחצי- שבועיים וזה לא נחשב לפער גדול.

ברוך ה' לנו לא היו סיבוכים או חששות בהריון הקודם ולא בנוכחי.

אני אישית כן חושבת שצריך ללכת לבדיקה שיגרתית אצל הרופא כל חודש כי הריון זה דבר מאוד רגיש שיכול להשתנות אז צריך מעקב כלשהו אצל מישהו שכבר מכיר אותך

אני מכירה גם סיפורים שהפחידו את ההורים בהריון (אמרו לבת דודה שלי שהראש של העובר גדול מדי וממש הלחיצו אותם..) אבל עדיף לדעת ולהיות לחוצים מאשר לקחת סיכון של לא לדעת משהו שקריטי שנדע לפני הלידה.

הרופא הנוכחי שלי למשל לא עשה לי אולטראסאונד באחד התורים כי זה היה באותו שבוע שעשיתי סקירה מוקדמת אז אם את רוצה לחסוך בדיקות את יכולה לנסות ולקרב בין הבדיקות ה"מיוחדות" לבדיקות השגרתיות אצל הרופא. (או באמת לדלג על הבדיקות השגרתיות אם בבדיקה המיוחדת אמרו שהכל תקין)

הריון קל ורק בריאות!!

בשורות טובות, ישועות ונחמות.

אצלי כולם היו קטנים לגיל ההריון, אצל הראשון זה התגלה בסקירה הבסיסית אצל השניים האחרים לקראת חודש 8.

נולדו אצלי במשקלים בטווח של 2.190- 2.550

כל עוד העובר בגודל שתואם לגיל ההריון, לא יבקשו ממך לעשות אולטרה סאונד ומעקב גדילה כל חודש.

סטיה של עד שבועיים מגיל ההריון היא תקינה, אין 100% דיוק באולטרה סאונד

אם תתחיל להיות האטה בגדילה שזה אומר שהפער בין גיל ההריון לגודל העובר הוא בערך שבועיים ופחות מזה- יתחילו לעקוב, במיוחד כשיש לך רקע של הריון עם האטה בגדילה. 

ברגע שגילו אצלי האטה בגידלה עשו לי מעקב כל שבועיים- חודש.

להילחץ, אין מה, כי הרופאים בודקים שהכל כשורה, אם הכל כשורה, אז את יכולה להיות רגועה עד הבדיקה הבאה ואם חלילה תתעורר בעיה- אז את בטיפול.

הרופאים עושים את הכל כדי שהעובר יהיה מה שיותר בפנים, גם אם יש האטה בגדילה, ואם זה חלילה מצב חמור- אז יחליטו בהתאם לנתונים אם צריך ליילד מוקדם יותר כדי שהוא יגדל טוב יותר בחוץ.

ללכת לבדיקות האלה בתחושה- שאת עושה את ההשתדלות שלך לשמור על העובר שחלילה לא יגיע למצב של סכנה ולהישאר רגועה.

זה טירטור גדול, במיוחד אם את לא גרה 5 דקות מהקופ"ח, אבל המעקב הזה והשקט הנפשי הזה, שהכל בסדר שווים את הטירטור הזה.

הריון קל ומשעמם

למרות שהסברתי להם שזה המשקלים שאני יולדת הם לא הקשיבו עשו לי מעקב כל יומיים ורצו לילד אותי משבוע 35 בסוף ילדתי בשבוע 38 וחצי 2650

טוב, נראה לי שאני ילך למעקב כל חודש עפ"י הדברים שכתבתם פה. מקווה שהפעם יהיה בסדר ולא ילחיצו אותי...  בע"ה שהכל יהיה תקין ויעבור בשלום!

את נמוכה? בעלך נמוך?

לרוב זה מתייחס לסטטיסטיקות ואם שניכם אנשים קטנים הגיוני שיהיו לך עוברים קטנים...

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷