מי כאן שירת בצבא ויכול לענות לי על השאלות הבאות:
1.אם אני מתחיל היום תהליך של גיוס, מתי אני בוחר מסגרת? הוי אומר אם אני רוצה מסגרת דתית...
2.אילו מסגרות ישנן, במקרה ואני לא רוצה נח"ל חרדי?
(יש מצב להסתפח לגדוד\יחידה\איך שלא קוראים לזה של הסדרניקים? למרות שאני לא כזה?
3.מתי יוחלט אם אני קרבי או ג'ובניק? (אני לא עובר ת'עשר שכיבות שמיכה 
)
4. האם אני מקבל תמיכה כלכלית כלשהי?
כמה זמן לוקח מ"תחיל תחילת" התהליך עד לשירות פעיל? (אני לחוץ להספיק את המלחמה הקרובה )
אני ייכנס גם לשם אבל יש פורומים מתים לגמרי... עד שאקבל תשובה...
תשאירי גם פה... זה לא סותר את "המכתבפתיחה"
ואני לא בטוח בזה, תוכל לדבר עם ישיבת הסדר כלשהי שתוכל לארגן את זה שתתגייס עם החבר'ה שלה לאותה מחלקה - אבל אני לא בטוח שזה אפשרי.
מוטיז מוטיזאבל מותר להשאיר את החלק של הפאות.
מה שכן... אומרים שאני דומה מאד לגרגמל
אני לא חושב שזה נכון ...
מוטיז(גם דתיים וגם חילונים), אולי יש אפשרות להצטרף למחלקה כזו. אני לא יודע האם יש אפשרות לבחור להצטרף, אבל נדמה לי ששמעתי על מישהו שהעבירו אותו למחלקה כזו, כנראה בעקבות קשיים ובקשה שלו.
חבריה! חיילים לשעבר! את האמת ב'קשה:
גם נהנים בצבא? או שאחרי חצי שנה אין התלהבות, האידיאלים נעלמים, ורק מחכים שיעבור?
היתה לי שיחת הפחדה עם חבר אמש...
אני בחור עדין למדי, יש לכאלה מקום בצבא? או שהם סתם מסכנים שם...
זה מאוד מאוד תלוי איפה אתה משובץ, עם מי אתה משובץ שם ומי המפקדים שלך.
הצבא זו מסגרת שיכולה לשבור בנאדם והיא יכולה להיות מקום שבונה.
באופן אישי, בשירות שלי, חויתי את שני הצדדים.
אני לא יודע אם אתה רוצה לשרת בקרבי או לא - אבל אם כן, אז אני חושב שזה יכול מאוד להועיל לך להתגייס עם ביינישים. (הייתי שוקל ברצינות להתגייס לנח"ל החרדי - הגדוד הזה היה מוצב באזור המכינה הקדם צבאית שבה למדתי והם היו מגיעים אלינו לפעמים עם הסיורים - ועד כמה שראיתי, רובם היו דת"ל. יכול להיות שזה השתנה מאז).
לפי דעתי הרבה יסכימו איתי..
הבעיה בעיקרון זה שהצבא מלא מלא מלא בסתם בילבולי שכל ולפעמים דברים חשובים, ולכן..
וסליחה מכל מי שלא היה עוד בצבא שאני אולי הורס לו את התמימות,
אבל מי שבא לצבא בראש שהנה הוא הולך להילחם ולהרוג מחבלים ובעקבות זה מפנתז על הצלת העולם וגאולתו מהרוע שכמוס בו, אחרי כשבועיים מתחיל למאוס בו..
לעומתו מי שמגיע בראש טוב של להנות ולשחק באחד המשחקים המגניבים(ח"ו לא הנשק!!! המסגרת הצבאית..) יהנה..
איתי התגיסו גנרלים לעתיד שלקחו את הצבא מאוד רציני אחרי שנה וארבע ברחו משם כמו טיל, מי שלקח הכול באיזי סיים בכיף ועם חיוך.. (דווקא אלה שיצאו לקצינים זה אלה שבאו בראש טוב וקליל..)
אין לך חברים לא וירטואלים?
אתה הולך לחיות עם אנשים 7/24.
בלי קשר לדעתי בנושא ששאלת מקודם, אני בטוח שכל מי שהיה בצבא יגיד לך שאם אתה לא מתכוון להנות עם החברה שלך אתה הולך ממש אבל ממש לסבול.. (כמובן שבמקרה כזה לך רק על יומיות מראש כי אז יש לך אולי סיכוי לשרוד..)
יש מקומות שאפשר לשפר, אבל בעצם ככה זה.
פעילות קרבית (למי שבקרבי, ולא ישב במשרד הממוזג בואכה נתניה) יש אבל רוב הזמן זו שיגרה אפורה.
משה
לשעבר ע' רב חטיבה 933, פרוייקטור במפאו"ג 162 וכל מיני שטויות כאלה.
אני אשמור איפשהו? בשומרון? תהיה הזדמנות לפוצץ מצלמות של "בצלםים"
או שאני יחטוף דיכאון.... ויתנוון עוד יותר...
סביר מאוד שתשמור איפשהו - בשומרון, בגבול מצרים (המתחמם והולך...), בחברון, ביהודה.
תראה, בתור לוחם בחטיבת חי"ר שירתי בקבר רחל, חברון, אזור ג'נין (שומרון), עזה, באזור קדומים וכו'.
לפוצץ מצלמות של בצלם? כנראה שלא תעשה את זה אם לא בא לך לשבת בכלא צבאי. אתה פשוט תתעלם מהם באלגנטיות. זה גם מאוד מעצבן אותם כי הם באים במטרה לעשות פרובקציה וליצור אירועים - ואני מניח שאתה לא תרצה לתת להם את מבוקשם...
אבל, קח בחשבון, שגם לשמור בשומרון, זה 99% שיעמום וניוון. לא קורים יותר מדי דברים ברוב הזמן. זו שיגרה די משעממת ושוחקת, וכדאי להיות עם חבר'ה טובים ובראש שלך. זה יכול מאוד לעזור.
לא התכוונתי ברצינות לפוצץ... מוטיזאפילו אם לא ייצא לך לקחת חלק ב"פעילות" יותר מסעירה.
עצם העובדה שיש נוכחות צבאית באזורים האלה - מצילה את חייהם של לא מעט אנשים מדי יום. רק תחשוב מה היה קורה אם הם לא היו שם.
במילואים האחרונים שלי יצא לי להתעלם מ-2 נשים של ארגון שמאל קיצוני (ווטש או בצלם). זה די מעצבן אותן...
הדיבורים על 90% 10% של אדמין ושלומי קצת הפחידו אותי...
קצת קשה לראות את התועלת...
רק תגיד לי איפה מצאת 10% יעיל? אולי הרמטכ"ל מגיע לכאלה אחוזים יפים וגם זה אני לא בטוח..
אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
🤡
אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח
ארץ השוקולדאחרונהזה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?
שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום
כאשר יש תחושת אבל על אדם שהלך לעולמו,
למרות שהוא לא קרוב משפחה,
ולא חבר קרוב,
ולא בוס,
אלא ''רק'' מנחה ומנטור.
מי שבהרבה מובנים הביאה אותי עד הלום,
ומי שמיליוני בני אדם חייבים לה את חייהם בלי שהם בכלל יודעים.
נוחי בשלום,
פרופסור עדה יונת.
אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...
היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.
היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.
יהי זכרה ברוך.
לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית
בפועל היתה רק אחת
לא היו גונבים ממנה את הגילוי
אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים
מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב
החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.
בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.
אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.
הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל
