ההתבודדות היא מעלה גדולה עליונה מן הכל, דהינו לקבע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה ולפרש שיחתו בינו לבין קונו בטענות ואמתלאות בדברי חן ורצוי ופיוס לבקש ולהתחנן מלפניו יתברך, שיקרבהו אליו לעבודתו באמת
ותפלה ושיחה זו יהיה בלשון שמדברים בו, דהינו במדינתנו בלשון אשכנז כי בלשון הקדש קשה לו לפרש כל שיחתו וגם אין הלב נמשך אחרי הדבורים מחמת שאינו מרגל לדבר בהלשון כל כך, כי אין דרכנו לדבר בלשון-הקדש אבל בלשון אשכנז שמספרים ומדברים בו קל וקרוב יותר לשבר בו כי הלב נמשך וקרוב יותר אל לשון אשכנז מחמת שהוא מרגל בו ובלשון אשכנז יכול לפרש כל שיחתו ואת כל אשר עם לבבו ישיח ויספר לפניו יתברך, הן חרטה ותשובה על העבר והן בקשת תחנונים לזכות להתקרב אליו יתברך מהיום והלאה באמת וכיוצא בזה כל חד לפום דרגה
ויזהר מאד להרגיל עצמו להתמיד בזה מדי יום ביום שעה מיחדת כנ"ל ושאר כל היום יהיה בשמחה (כמו שכתוב בסימן הקודם המתחיל-מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד עין שם) והנהגה זו היא גדולה במעלה מאד מאד והיא דרך ועצה טובה מאד להתקרב אליו יתברך כי זאת היא עצה כללית שכולל הכל כי על כל מה שיחסר לו בעבודת השם או אם הוא רחוק לגמרי מכל וכל מעבודתו יתברך, על הכל יפרש שיחתו ויבקש מאתו יתברך כנ"ל ואפלו אם לפעמים נסתתמין דבריו ואינו יכול לפתח פיו לדבר לפניו יתברך כלל, אף-על-פי-כן זה בעצמו טוב מאד, דהינו ההכנה שהוא מוכן ועומד לפניו יתברך וחפץ ומשתוקק לדבר אף שאינו יכול, זה בעצמו גם כן טוב מאד
וגם יוכל לעשות לו שיחה ותפלה מזה בעצמו ועל זה בעצמו יצעק ויתחנן לפניו יתברך, שנתרחק כל כך עד שאינו יכול אפלו לדבר ויבקש מאתו יתברך רחמים ותחנונים שיחמל עליו ויפתח פיו, שיוכל לפרש שיחתו לפניו יתברך
ודע שכמה וכמה צדיקים גדולים ומפרסמים ספרו, שלא באו למדרגתם רק על-ידי הנהגה זו והמשכיל יבין מעצמו גדל מעלת הנהגה זו העולה למעלה למעלה והוא דבר השוה לכל נפש מקטן ועד גדול כי כלם יכולים לנהג הנהגה זו ועל-ידי-זה יבואו למעלה גדולה
גם טוב לעשות מהתורה תפלה דהינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת אזי יעשה מזה תפלה דהינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה וכמה הוא רחוק מזה, ויבקש מאתו יתברך שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר:
והמשכיל והחפץ באמת יוליכו השם בדרך אמת ויבין בעצמו דבר מתוך דבר איך להתנהג בזה, באפן שיהיו דבריו דברי חן, וטענות נכונות לרצותו יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת וענין שיחה זו עולה למקום גבוה מאד ובפרט כשעושה מתורה תפלה מזה נעשה שעשועים גדולים מאד למעלה: (שם סימן כה) :
עין בספר "עלים לתרופה" (מכתב שעב), שכתב שם: והעקר לעשות מתורות תפלות לבקש בכל יום ולפרש שיחתו לפניו יתברך על-פי איזה תורה, שילמוד בספריו הקדושים, שבכלם יכולים למצא את עצמו בכל יום אהה, השם! מתי נזכה לזה כי כל ימינו פורחים והולכים כצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכחלום יעוף וכו', ואין לנו במה לתפסם ולהחזיקם, שיהיו נשארים קימים לנו, שנחיה בהם לנצח כל אחד על-ידי תפלה ותחנונים והעקר על-פי הדרך הקדוש הזה, שהוא ישן וחדש מאד, שהוא לעשות מהתורות תפלות כנ"ל וכל אחד רחוק בעיני עצמו מזה, ובאמת אינו כן, כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו ואם אף- על-פי-כן אין יכולים להתחיל לדבר כלל, הלא גם מזה דברנו הרבה בעצות אמתיות, שהם בדוקים ומנסים, שכבר הועילו לנו הרבה וכו' אשרינו, שזכינו לשמע כל זאת ולעסק בזה קצת מי יתן, שנזכה לקים רצונו באמת וללכת בכל דרכיו, לשמח בכל יום ולבקש ולצעק לה' ולעשות מהתורות תפלות וכו', עין שם (עין בסוף הספר הדרוש הנפלא מספר "לקוטי הלכות" ארח-חיים הלכות ראש חדש הלכה ה' שנתיסד על יסוד שני המאמרים הנ"ל בסימן א' ובסימן ב) שיחותיו הקדושים הכתובים בסוף הספר "לקוטי-מוהר"ן" :
