ראשית כל - נכנסת לשיעור א'.

לא להילחץ, אתה כעת מתרכז בלהתרגל לאטמוספירה הישיבתית.

עיקר ההישג שתוכל להשיג כעת - הוא ההתרגלות...

ועיקרון חשוב שראוי לשנן: הרבה ניסו - ועלתה בידם.

לגופה של שאלה:

אני מאמין שהשאלה החשובה הזאת,

היא הזדמנות נהדרת להתחיל ליצור את הקשר שלך עם הר"מ.

אזור אומץ, ופנה אליו בשאלה - מה ההמלצה שלו.

תצליח

חזרה מהירה אפשר כל יום ויסידות פעם בשבוע.

מתסכל אבל שווה

 קודם כל, בהצלחה ענקית.

כמה להשקיע בזה?

לענ"ד, כמה שיותר. כ"כ הרבה מקורות מדריכים לכך..:

"רבי יהושוע בן קורחה אומר:" כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר" (סנהדרין צט.)

" תרוייהו צדיקי גמורי נינהו,ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד." (חגיגה ט: )

"כי הא דריש לקיש,הוה מסדר מתניתין ארבעים זמנין, כנגד מ' יום שנתנה תורה, ועייל לקמיה דר יוחנן. וכי הא דרב אדא בר אהבה מסדר מתניתין עשרים וארבעה זימנין, כנגד תנ"ך ועייל לקמיה דרבא." (תענית ח)

אמוראים,ענקי עולם היו עושים 24,40 חזרות..ק"ו אנחנו..

הרב וולבא בספרו עלי שור, מסביר שתכלית החיים היא שיהיה "תלמודו בידו", ומביא שם את המדרש שהקב"ה עתיד לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט, ואדם שמגיע הקב"ה שואלו אם עסק בתורה ואם אומר לו שכן ה' אומר לו אמור מה קרית ומה שנית- משמע שצריך שמה שאדם לומד- יהיה תפוס בידו. כפשוטו!

הרב קוק באגרת ו' כותב: "לשמחת לבבי הגיעני מכתבך אשר זה כמה חכיתי. שמחתי כי הודעתני מלימודך, אף כי מאוד נבהלתי ממה שראיתי שהנך חוזר רק שלוש פעמים על תלמוד. דע לך אחי יקירי, כי הנני יודע ועד עP הניסיון, כי א"א כלל לזכות בחזרה של ג' פעמים, ואבקשך מאוד אחי יקירי להרגיל עצמך לחזור לכל הפחות עשר פעמים כל פרק, קודם שתתחיל פרק אחר, כי אין תועלת בלימוד שנשכח מיד אחרי הלימוד.

איך עושים בפועל?

יש הרבה שיטות, והחזרות בחלקי התורה שונות, א"א לחזור בעיון, כמו בבקיאות וכו'..

בעיון, כדאי לסכם, ואת החזרות לעשות על הסיכומים, א"א לחזור על הגמרא עם הראשונים והאחרונים מתוך הספרים..

בקיאות, יש המון שיטות- ממליץ לך להתייעץ עם הרב, אבל בגדול, לעשות כמה שיותר. שתראה ותרגיש שמה שאתה לומד- אתה יודע, וכאילו זה מונח לך בכיס. (לענ"ד, לפחות 8

תנ"ך אם אתה לומד- לסכם את הפרקים, ולחזור על הסיכומים.

אמונה- כנ"ל, לסכם ולחזור על הסיכומים.

מומלץ מאוד לחזור בסופ"ש ובשבת על הנלמד במהלך השבוע..

כדאי לעיין בנושא:

- פרק א' בספר עלי שור. (2 עמ'..) [בכללי,ממליץ מאוד על הספר הזה בתור התחלה בישיבה..]

- חוברת "מתוקים מדבש" (סיכום דברי הרב דוד ג'יאמי, (ר"מ בגמ' ואמונה בהר המור) בעניין החזרות בלימוד)

- ההקדמה למשנה סדורה.

- כרם יהושוע. חיבר הרב יהושוע כהן,ת"ח גדול שהש"ס ממש מונח בכיסו. מדריך שם בדרך משלו לגביי חזרות, שיטה קצת קשה ומפרכת- אבל לענ"ד הבאמת עניה, שיטה טובה. (בגדול גדול- הוא כותב ללמוד חלק בגמרא, נגיד שליש עמוד, לחזור על המהלך בע"פ 3 פעמים, ואז לעבור לקטע הבא, ואותו דבר עם רש"י, ואח"כ עם תוספות..עם לימוד כזה יוצא- לימוד עם חזרה של 9 פעמים, עוד רק בלימוד הראשוני..)

- בסוף הספר "עיונים בשיעורי ריב מרדכי" על פרק חזקת הבתים, יש נספח על לימוד גמרא.

זה קשה בהתחלה,בעיקר נפשית..כי יש יצה"ר להתקדם ולהספיק ללמוד עוד,

מאשר לחזור על מה שלמדנו, אבל הורונו גדולים מאיתנו שרק ככה קונים תורה, רק ככה היא נבלעת בעצמות.

ובע"ה שנזכה שתלמודינו יהיה בידינו ויעמוד לנו ימים רבים. 

בהצלחה ענקית!

כל פעם שאתה לומד משהו תחזור עליו מיד, ושוב בסוף הסדר. כך החזרה היא מהירה מאד, ונחקקת בראש.

זה באמת לא קל... בשיטה שהצעתי אפשר לעשות 'עבודה קלה' של חזרות, שאפקטיבית לא מעט. היא לא תחליף לחזרה כוללת בסוף ה'זמן', אבל היא תקל על החזרה ההיא, ותהוה תחליף לחזרות של פרקי זמן קצרים יותר.

בכיתה ט' למדתי את הטריק: הרב אמר שמי שישנן ארבע פעמים הכל, יקבל בונוס של חמש נקודות. היינו מסכמים בע"פ אחד לשני כל תוס' ותוס' שלמדנו, ועד היום אני שורק את מה שלמדתי אז.

אבל כשמפנימים שזו בדרך היחידה שתלמודינו יהיה בידינו,אז זה פלות מתסכל,ואחרי כמה זמן שמחים בזה

ולוידע,לי אישית 2 חזרות לא מחזיקות לטווח הרחוק  בכלל..האמת שגם יותר,אבל אולי זה רק אני..

על כל תוס' שתלמד - מיד! תחזור פעמיים בקול.

אבל אין ברירה צריך להשקיע כמה שאפשר!!!!!!!

כמובן לבקש עזרה אם קשה.. בכל זאת לא מגיע לאף אחד לסבול...

רש"י: שתהיו עמלים בתורה.

והשגחה שקרתה לי ממש הרגע-

אני בדיון מדבר עם מישהו על חזרות..

הוא תוך כדי מדפדף סתם בספר "דברי יעקב" של הרב יעקב עדס,

פתאום הוא אומר לי: סתכל מה נפתח לי בטעות:אני מצטט בערך,לא מדוייק.

והנה בעניין זכירת הלימוד מובא בספרים הקדושים,שמועיל לעניין זה מאוד-שמירת העיניים,

ולומדים זאת מסמיכות הפסוקים "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ו"למען תזכרו".

ממש משמיים

אם אתה שואל - פנה לר"מ/ראש הישיבה/משגיח וכיו"ב. לא פה יוכלו לתת לך מענה היותר מתאים לך מהמון סיבות.

אולם אם אתה פותח דיון, אז בכיף.

הרב קוק כותב באגרת ו לאחיו הקטן ר' דב שיש לחזור על כל פרק בגמ' לפני שעוברים לפרק הבא עשרה פעמים, לפחות!

זה קשה מאוד, במיוחד למי שלומד בקצב שלא הוא שולט בו. לומדי הדף היומי, למשל, ממש לא יכולים לעשות את זה, אבל זכירת כל השקלא וטריא היא לא אחת מהמטרות של הדף היומי, אז זה בסדר.

בקיצור, צריך לחזור על הלימוד המון, מכיוון שלימוד שלא נכנס לראש היטב לא שווה (כמו שכותב הרב בהמשך האגרת).   

הרב קוק כתב שצריך עשר חזרות ולכן אצלנו בישיבה מחלקים דף חזרות (טבלה קטנטונת) עם עשר משבצות ליד כל שם של דף ואז אתה ממלא את המשבצת אחרי כל חזרה של דף וזה נותן המון סיפוק. זה גם לא קשה כי אחרי בערך שתים שלוש חזרות אתה מטיס את הדף כשתוך כדי החזרה הרש"י עובר לך בראש והדף נהיר וברור.

עקב היותך שיעור א' - אני לא בטוח שהדברים שנכתבו לעיל מתאימים לך לשנה זו.

הבסיס שבכל אופן צריך שיהיה (גם ובעיקר לשיעור א') זה חזרה בסוף כל סדר על מה שלמדתם בסדר ולמחרת לחזור שוב על מה שהספקתם אתמול באותו סדר. יש לזה המון סיבות ממש ממש יסודיות. אני לא חושב שניתן לוותר על זה בשום אופן.

אחת הסיבות העיקריות שאנשים נמנעים מלעשות חזרות כי אז הם מרשים לעצמם "לחפף" בלימוד ואז גם הלימוד והסדרים נראים בהתאם וגם יוצאים עם מעט מאוד יכולות התמודדות בגמרא בפרט ובלימוד בכלל.

נקוט בידך: עדיף 20 דף ברורים ומובנים** מאשר 30 דף שאין לך יד ורגל בהם.

**זאת אומרת שאם מישהו שואל אותך פשט גמרא-רש"י תדע לענות לו (מהגמרא, לא בע"פ) לאלתר ובלי להסתבך.

זכור!

שיעור א' זה המקפצה שלך ללימוד. ככל שתקפוץ בו יותר חזק כך תגיע לשנים הבאות (ולחיים בכלל) יותר גבוה ויותר רחוק...

נצל אותו...

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום