ראשית כל - נכנסת לשיעור א'.

לא להילחץ, אתה כעת מתרכז בלהתרגל לאטמוספירה הישיבתית.

עיקר ההישג שתוכל להשיג כעת - הוא ההתרגלות...

ועיקרון חשוב שראוי לשנן: הרבה ניסו - ועלתה בידם.

לגופה של שאלה:

אני מאמין שהשאלה החשובה הזאת,

היא הזדמנות נהדרת להתחיל ליצור את הקשר שלך עם הר"מ.

אזור אומץ, ופנה אליו בשאלה - מה ההמלצה שלו.

תצליח

חזרה מהירה אפשר כל יום ויסידות פעם בשבוע.

מתסכל אבל שווה

 קודם כל, בהצלחה ענקית.

כמה להשקיע בזה?

לענ"ד, כמה שיותר. כ"כ הרבה מקורות מדריכים לכך..:

"רבי יהושוע בן קורחה אומר:" כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה דומה לאדם שזורע ואינו קוצר" (סנהדרין צט.)

" תרוייהו צדיקי גמורי נינהו,ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד." (חגיגה ט: )

"כי הא דריש לקיש,הוה מסדר מתניתין ארבעים זמנין, כנגד מ' יום שנתנה תורה, ועייל לקמיה דר יוחנן. וכי הא דרב אדא בר אהבה מסדר מתניתין עשרים וארבעה זימנין, כנגד תנ"ך ועייל לקמיה דרבא." (תענית ח)

אמוראים,ענקי עולם היו עושים 24,40 חזרות..ק"ו אנחנו..

הרב וולבא בספרו עלי שור, מסביר שתכלית החיים היא שיהיה "תלמודו בידו", ומביא שם את המדרש שהקב"ה עתיד לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט, ואדם שמגיע הקב"ה שואלו אם עסק בתורה ואם אומר לו שכן ה' אומר לו אמור מה קרית ומה שנית- משמע שצריך שמה שאדם לומד- יהיה תפוס בידו. כפשוטו!

הרב קוק באגרת ו' כותב: "לשמחת לבבי הגיעני מכתבך אשר זה כמה חכיתי. שמחתי כי הודעתני מלימודך, אף כי מאוד נבהלתי ממה שראיתי שהנך חוזר רק שלוש פעמים על תלמוד. דע לך אחי יקירי, כי הנני יודע ועד עP הניסיון, כי א"א כלל לזכות בחזרה של ג' פעמים, ואבקשך מאוד אחי יקירי להרגיל עצמך לחזור לכל הפחות עשר פעמים כל פרק, קודם שתתחיל פרק אחר, כי אין תועלת בלימוד שנשכח מיד אחרי הלימוד.

איך עושים בפועל?

יש הרבה שיטות, והחזרות בחלקי התורה שונות, א"א לחזור בעיון, כמו בבקיאות וכו'..

בעיון, כדאי לסכם, ואת החזרות לעשות על הסיכומים, א"א לחזור על הגמרא עם הראשונים והאחרונים מתוך הספרים..

בקיאות, יש המון שיטות- ממליץ לך להתייעץ עם הרב, אבל בגדול, לעשות כמה שיותר. שתראה ותרגיש שמה שאתה לומד- אתה יודע, וכאילו זה מונח לך בכיס. (לענ"ד, לפחות 8

תנ"ך אם אתה לומד- לסכם את הפרקים, ולחזור על הסיכומים.

אמונה- כנ"ל, לסכם ולחזור על הסיכומים.

מומלץ מאוד לחזור בסופ"ש ובשבת על הנלמד במהלך השבוע..

כדאי לעיין בנושא:

- פרק א' בספר עלי שור. (2 עמ'..) [בכללי,ממליץ מאוד על הספר הזה בתור התחלה בישיבה..]

- חוברת "מתוקים מדבש" (סיכום דברי הרב דוד ג'יאמי, (ר"מ בגמ' ואמונה בהר המור) בעניין החזרות בלימוד)

- ההקדמה למשנה סדורה.

- כרם יהושוע. חיבר הרב יהושוע כהן,ת"ח גדול שהש"ס ממש מונח בכיסו. מדריך שם בדרך משלו לגביי חזרות, שיטה קצת קשה ומפרכת- אבל לענ"ד הבאמת עניה, שיטה טובה. (בגדול גדול- הוא כותב ללמוד חלק בגמרא, נגיד שליש עמוד, לחזור על המהלך בע"פ 3 פעמים, ואז לעבור לקטע הבא, ואותו דבר עם רש"י, ואח"כ עם תוספות..עם לימוד כזה יוצא- לימוד עם חזרה של 9 פעמים, עוד רק בלימוד הראשוני..)

- בסוף הספר "עיונים בשיעורי ריב מרדכי" על פרק חזקת הבתים, יש נספח על לימוד גמרא.

זה קשה בהתחלה,בעיקר נפשית..כי יש יצה"ר להתקדם ולהספיק ללמוד עוד,

מאשר לחזור על מה שלמדנו, אבל הורונו גדולים מאיתנו שרק ככה קונים תורה, רק ככה היא נבלעת בעצמות.

ובע"ה שנזכה שתלמודינו יהיה בידינו ויעמוד לנו ימים רבים. 

בהצלחה ענקית!

כל פעם שאתה לומד משהו תחזור עליו מיד, ושוב בסוף הסדר. כך החזרה היא מהירה מאד, ונחקקת בראש.

זה באמת לא קל... בשיטה שהצעתי אפשר לעשות 'עבודה קלה' של חזרות, שאפקטיבית לא מעט. היא לא תחליף לחזרה כוללת בסוף ה'זמן', אבל היא תקל על החזרה ההיא, ותהוה תחליף לחזרות של פרקי זמן קצרים יותר.

בכיתה ט' למדתי את הטריק: הרב אמר שמי שישנן ארבע פעמים הכל, יקבל בונוס של חמש נקודות. היינו מסכמים בע"פ אחד לשני כל תוס' ותוס' שלמדנו, ועד היום אני שורק את מה שלמדתי אז.

אבל כשמפנימים שזו בדרך היחידה שתלמודינו יהיה בידינו,אז זה פלות מתסכל,ואחרי כמה זמן שמחים בזה

ולוידע,לי אישית 2 חזרות לא מחזיקות לטווח הרחוק  בכלל..האמת שגם יותר,אבל אולי זה רק אני..

על כל תוס' שתלמד - מיד! תחזור פעמיים בקול.

אבל אין ברירה צריך להשקיע כמה שאפשר!!!!!!!

כמובן לבקש עזרה אם קשה.. בכל זאת לא מגיע לאף אחד לסבול...

רש"י: שתהיו עמלים בתורה.

והשגחה שקרתה לי ממש הרגע-

אני בדיון מדבר עם מישהו על חזרות..

הוא תוך כדי מדפדף סתם בספר "דברי יעקב" של הרב יעקב עדס,

פתאום הוא אומר לי: סתכל מה נפתח לי בטעות:אני מצטט בערך,לא מדוייק.

והנה בעניין זכירת הלימוד מובא בספרים הקדושים,שמועיל לעניין זה מאוד-שמירת העיניים,

ולומדים זאת מסמיכות הפסוקים "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ו"למען תזכרו".

ממש משמיים

אם אתה שואל - פנה לר"מ/ראש הישיבה/משגיח וכיו"ב. לא פה יוכלו לתת לך מענה היותר מתאים לך מהמון סיבות.

אולם אם אתה פותח דיון, אז בכיף.

הרב קוק כותב באגרת ו לאחיו הקטן ר' דב שיש לחזור על כל פרק בגמ' לפני שעוברים לפרק הבא עשרה פעמים, לפחות!

זה קשה מאוד, במיוחד למי שלומד בקצב שלא הוא שולט בו. לומדי הדף היומי, למשל, ממש לא יכולים לעשות את זה, אבל זכירת כל השקלא וטריא היא לא אחת מהמטרות של הדף היומי, אז זה בסדר.

בקיצור, צריך לחזור על הלימוד המון, מכיוון שלימוד שלא נכנס לראש היטב לא שווה (כמו שכותב הרב בהמשך האגרת).   

הרב קוק כתב שצריך עשר חזרות ולכן אצלנו בישיבה מחלקים דף חזרות (טבלה קטנטונת) עם עשר משבצות ליד כל שם של דף ואז אתה ממלא את המשבצת אחרי כל חזרה של דף וזה נותן המון סיפוק. זה גם לא קשה כי אחרי בערך שתים שלוש חזרות אתה מטיס את הדף כשתוך כדי החזרה הרש"י עובר לך בראש והדף נהיר וברור.

עקב היותך שיעור א' - אני לא בטוח שהדברים שנכתבו לעיל מתאימים לך לשנה זו.

הבסיס שבכל אופן צריך שיהיה (גם ובעיקר לשיעור א') זה חזרה בסוף כל סדר על מה שלמדתם בסדר ולמחרת לחזור שוב על מה שהספקתם אתמול באותו סדר. יש לזה המון סיבות ממש ממש יסודיות. אני לא חושב שניתן לוותר על זה בשום אופן.

אחת הסיבות העיקריות שאנשים נמנעים מלעשות חזרות כי אז הם מרשים לעצמם "לחפף" בלימוד ואז גם הלימוד והסדרים נראים בהתאם וגם יוצאים עם מעט מאוד יכולות התמודדות בגמרא בפרט ובלימוד בכלל.

נקוט בידך: עדיף 20 דף ברורים ומובנים** מאשר 30 דף שאין לך יד ורגל בהם.

**זאת אומרת שאם מישהו שואל אותך פשט גמרא-רש"י תדע לענות לו (מהגמרא, לא בע"פ) לאלתר ובלי להסתבך.

זכור!

שיעור א' זה המקפצה שלך ללימוד. ככל שתקפוץ בו יותר חזק כך תגיע לשנים הבאות (ולחיים בכלל) יותר גבוה ויותר רחוק...

נצל אותו...

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו