על זה שלא אמרתי להם כלום לפני שביטלתי את המעמד הבייני"ש...

ועל זה שהיא לא תוכל לעמוד בשלוש שנים של מתח כזה...

בקיצור ... בכיות...

אולי היא מרחמת על השידוך של האחיות?

וזה באמת שיקול לא פשוט...

טכנית תמיד אפשר למרוח אותם.

אבל חבל שאתה תמרח סתם בישיבה

בסך הכל היא אוהבת אותך!היא אמא שלך!!

קשה להורים לראות שהילד לא הולך לפי העתיד שהם תיכננו לו...

יקח זמן...בהצלחה!

סתם נו,גם לי היה בא להשמע חכמה

מוטי,יקירינו.

שיהיה טוב ובקרוב (חרוז)

_________________________

^^^זה בשביל האמן המטוררף שלך!!

למה לבטל את המעמד של ביני"ש?

תתחיל שנה ו4 ותראה איך ילך לך.....עשית טעות שאתה הולך ממש להתחרט עליה

אני כבר 4 שנים בישיבה, והחלטתי לעזוב אז... מהבעייהש'ך?

רק תאלץ לעבוד קשה להוכיח את זה

תיהיה שלם עם ההחלטה שלך!! ההורים שלך ישלימו איתה גם...

מה עדיף שתעביר את החיים והזמן בישיבה חסר מעש וסיפוק??

שאתה מתכוון להורים... כן, הם רוצים אבל פתרונות אחרים...

שאעבוד וכו'

היא לא חלמה שיהיה לה בן בקרב, היא לא חונכה אי פעם לכך שהיא תצטרך לסבול דאגה כזאת אז אל תתחילו בביקורות)

והיא צודקת לגמרי בזה שלא שיתפתי, פתאום היא מגלה את הפקס...

זה לא שקשה לה לעכל את הדרך ה"שונה" שבה בחרתי, חחח,

אז תוכל להתחיל לפתור את זה..

ותמצא חברות לבכות להן... והן תעזורנה לה להתרגל...

זה שהיא בוכה זה כבר חצי פיתרון

(מה שאתה בתור גבר- לא מסוגל להבין!)

אולי שתתחלף עם מישו שמנסה לדחוף את הבן שלו ללכת לצבא, במקום לשבת בבית (אני פשוט מכירה מישו כזה מקרוב..)?!

מנסים לשחד... מה שתמיד ביקשתי...

אבל נדמה שהדרך ברורה לך. 

אל תאבד את הרוח ועם הזמן והמעשה הם יתרגלו ויגלו שזה לא כזה נורא.

באופן טבעי תסנן כל סוג של סכנה או סבל, מבחינת ההורים אתה יותר מוגן מהם, והתנאים מעולים.  

חשבת לאן להתגייס? תוכניות שח"ר או נחל חרדי יעניקו לך יותר, וירגיעו אותם. 

לשיר "אגהץ לך מדים"..

בא נראה: זה יהרוס לאחותי סמינר, שידוכים, (זה גם לאחים שלי)

ההורים שלי ימותו מבושה... אז... מה בעצם ברור?

אני מתחיל לחשוב שהאומץ האמיתי יהיה לוותר על זה... (מצד שני יכול להיות שזה בדיוק מה שאני צריך לחיים... אז כלום לא פשוט)

(מוזר שאף אחד כאן לא חשב על צד כזה בייעוץ...)

כל החלטה אישית דורשת אומץ. זה מה שמבחין בין החלטות של עדר חברתי, להחלטות שלנו. 

עשית מעשה, אני משער שהיו לך סיבות טובות לעשות את זה. ספקות של אחר מעשה מאפיינים את כולם, אבל צריכים להתעקש ולהמשיך הלאה. לכל דבר יש מחיר, ומחיר כבד לפעמים, ואתה החלטת שהמעשה גדול מהמחיר.

אתה יכול להתנחם בעובדה שאינך הראשון. רבים האנשים עם רקע דומה שהתגייסו, והדבר משנה את הצורה שבה המגזר רואה את זה. מההיכרות, הסטטוס מתחיל להשתנות. 

בנוסף, אתה לא אחראי לכל השלכה והשלכה שאולי תצא מזה. אתה צריך לעשות מה שנראה לך כנכון, ולא לפחד מהמלעיזים והספקות. בסופו של יום, אין טעויות, ומי יודע מה העתיד צופן. אתה תעשה את ההשתדלות שלך, והתוצאות בידי שמיים.

יש לי חבר שהלך ללמוד מדעי המדינה. הבהרתי לו שהוא מבזבז את עצמו, ולא יקבל כלום, וכל טענה יהודית אחרת שאתם רק יכולים לדמיין. לאחרונה עמדתי בחתונה שלו, שאת הכלה הוא פגש באחד הקורסים. 

מה לנו ולמגידי עתידות. משתדלים, ועושים מה שנראה לנו נכון, והכול בידי שמים.    

אבל האמת היא שלא שקלתי מספיק את עניין הנזק התדמיתי למשפחה לפני שביטלתי מעמד...

אני לא אומר שאני לא צריל לעשות, אני מסתפק.

לק"י

אני שואלת ברצינות.

לו אמא שלי היתה רוצה בשידוך דת"לי או חרדל"י לאחותי... ניחא,

אבל היא "אנטי ציונית" (עם חמש עשרה אלף תשע מאות תשעים ותשע מרכאות) ולכן לא סביר שזה יועיל בשום צורה...

במצב של כל הבלאגן היום עם חוק טל ועם זה שלא תוכל להוכיח אף פעם שזה היה בטעות, יש בכלל דרך לחזור אחורה?

ד"א על לטוס לחו"ל במצב הזה אתה יכול לשכוח(מה שאני יודע לפחות..)

רק שתדע שאני מעריץ שלך..

באמת לחשוב אחרת ולפעול מחוץ לקופסה ולא כמו עדר..

אבל יכול להיות באמת שאין דרך... (אם כי לא ממש קשה להשיג פטור ב1000 שקל, משהו כזה...)

לחו"ל תמיד אפשר ליסוע, לא עוצרים אותך בשדה, אלא שאם ידעו יגייסו אותי מייד, (מה שלא כל כך משנה לי עכשיו )

ואמא מתכננת שאשאר שם תקופה...

אחותי עוד שנה עולה לסמינר, ומה שאעשה עכשיו ישפיע חד משמעית  על האפשרויות שלה... (מצחיק ומגוחך - אבל זו המציאות)

אז מה אתה אומר? כל כך קל להחליט?

אבל תזכור שגם לו יצוייר שתחליט לוותר- על מה שטוב לך בחיים

לא בהכרח זה מה שיעשה טוב לאחותך בחיים

(כאילו שאין לסמינרים עוד 100000 שיקולים אחרים עד שהם מועילים בטובם לקבל בת...)

ולא בהכרח שזה שווה את המחיר

לוותר על המסלול הנכון והטוב של החיים שלך- לטובת המסלול של חיים של אדם אחר

זה צריך שיקול קשה...

אישית- מהמבט שלי- אני אומרת

אשריהם וטוב חלקים

יקבלו אותה לסמינר שבו אח בצבא זה לא דבר נוראי- מה טוב, כמה חברות שפויות לא יזיקו...

ישדכו אותה למשפחה שיש להם גם בן בצבא- מה טוב, יהיה לך גיסים טובים

זה משנה לאמא שלך את התבנית המקורית של איך היא חשבה שהחיים שלה ילכו,

אבל ככה זה בחיים- תמיד יש הפתעות

שמחייבים אותך ללכת לטיפול ודווקא עם מטפלות שלהם.

בוא נגיד שהגעת למצב מוזר ביותר שהצליחו לחייב אותך ללכת לטיפול, באיזה קטע הם מרשים לעצמם לבחור את המטפל שלך? בלי קשר להאם הוא גבר או אשה.

אני הייתי שוקל למצוא עבודה במקום אחר.

לגיטימי לגמרי

חוץ מזה שבמעונות יש עוד שבועיים, ובהרבה מקומות יש קייטנה שבוע הבא.

במקומות שיש שתי אזעקות ביום ותמיד יש התרעה מוקדמת הסכנה להחזיר את הלימודים נמוכה.

בשביל להוביל מאות תלמידים לממדים בבטחה.

יקשה המקשה - התמודדנו שנים ארוכות עם אזעקות ללא כל התרעה מוקדמת, אז 6 דקות לא יספיקו?

והתשובה היא כמובן שגם כאשר היו אזעקות בלי התרעות, אז למרות כל התרגולים וכל ההבטחות, בפועל רבים רבים בבתי הספר נשארו מחוץ לממד. אי אפשר לנייד בדקה וחצי מאות תלמידים למרחבים מוגנים בכל בית ספר.

וזה עוד לפני שדיברנו על המורים עצמם, שצריכים לעזוב את הילדים שלהם לבד בבית, כאשר לפעמים המורים גרים במקום שבו עוד לא החזירו את הלימודים אבל מלמדים במקום שבו כן החזירו, או שסתם יש להם ילדים בני 9-10 שעוד לא חוזרים ללמוד כי מחזירים רק את הקטנים. לחלקם/ן יש בני/ות זוג מגויסים וכו', כך שאין מי שיישאר עם הילדים בבית בתקופה שבה אין יום ללא אזעקות.

לק"י

ובהתחשב בזה שכולם ירדו בצורה מסודרת, ויקשיבו להוראות.

והדרכים גם הן מסוכנות כרגע. לא בכל מקום יש מרחב מוגן.

אני שמחה מאוד שאני כרגע עוד בחל"ד. כך שגם אם יחזירו אצלינו, אני אוכל להשאיר בבית.

בעבר הורים לילדים מתחת לגיל 14 שלא היתה להם מסגרת/ מי שישמור עליהם, יכלו להשאר בבית.

ברוך ה' ירדו קצת מהעץ.. ונקווה בעזרת ה' שימשיך כך ולא ינסו שוב להחזיר למסגרות.

(אני חושבת שבעיקר הכעס שלי) זאת הציפייה מצוותי החינוך להגיע וללמד/ להדריך סיטואציה כזאת.

למרות שגם שמעתי קולות של אנשי חינוך שמאוד מתלהבים על חזרה (לא מצליחה להבין את זה.....)

כל כך מתסכל!

אם כבר אז שיפתחו למי שניגשים לבגרויות, כי זה באמת קריטי - אבל גנים? יסודי בנמוכים? דווקא ילדים קטנים? אני תוהה אם מצב כזה לא יגביר חלילה חרדות אצל הילדים

הקבוצות היישוביות ממש סוערות על זה

יגביר חרדות, במיוחד בגילאים קטנים שצוות חינוכי של מורה ואולי מדריכה/סייעת צריכים להיות על 30 ילדים וכו'

בעיקר הדרכים נראות לי בעיתיות 

וגילאי הגן והיסודי הצעיר (א-ג) זה אפילו גרוע מכך.

כי כיום הבסיס של הלמידה בגילאי יסודי וגן, זה ה"בייביסיטר" שהם מספקים, לפני אפילו הלמידה.

והבייביסיטר הזה נדרש להרבה הורים כדי לצאת לעבוד,

כיום מה שקורה זה שיש מורים (בעיקר בתיכון עם לחץ בגרויות) שמנסים ללמד. ותיכונסטים שלא ממש מצליחין ללמוד (מסיבות רגשיות. מהפרעות סביבה וכו')

בגילאים הצעירים יותר ממה שהתרשמתי. אפילו לא מנסים ללמד אלא לכל היותר ליצור שיח רגשי מרגיע אולי פעילות הפוגתית וכו'

מי שכן מנסה ללמד, עושה את זה תוך רתימת ההורים ללמד את הילד. לרוב ההורים זה רק יוצר יותר רעש בראש מאשר שקט וחלקם מעדיפים לוותר על כך.

היה נכון יותר להחליט שעכשיו 3 שבועות בין פורים לפסח מערכת החינוך סגורה.

ולהאריך את שנת הלימודים בשבוע-שבוע וחצי.

לחלופין. להקדים את פתיחת שנה"ל שנה הבאה.

המצב כיום, זה לא פייר כלפי אף אחד.

לא הורים. לא תלמידים ולא מורים.

המשחק מובנה כך שהוא מבליט את השנאה והנחרצות נגד הצד השני

אבל הוא בונה על הדומה ומכחיש את השונה

אבל עדיין מעניין

מה ששמתי לב:

– מרבית המשפטים הם ישראליים (על־מנת ליצור רושם מסוים...)

– חלק מהמשפטים קצת חסרי קונטקסט ומתפרשים שונה מכוונתם במקור ללא אותו קונטקסט אז קצת לא הוגן

כך או כך, דעתי האישית: סוג ההתבטאויות האלה אינו חורג מכל פרופגנדת מלחמה רגילה, גם של בעלות הברית לצורך העניין.

ההבדל: הפרופגנדה של בעלות הברית ושל ישראל מכוונת כלפי קבוצה לאומית שהיא צד למלחמה. לא כן הנאצים כלפי היהודים.

בגדול שלומי בסדר, ימים קשים עברו על כוחותינו אבל בסוף לא התאבדתי so בסדר.

tale.co.il מת אז התפתיתי לפרסם כאן קצת.

למרות שאני מפרסם גם בוואטפאד... אבל לא יודע פחות אוהב וואטפאד.

גם לא ברור מה מקור המשפטים, משני ה"צדדים".

חלק מהמשפטים/תיאורים שיוחסו שם לממשלת ישראל, נראים לא הגיוניים או מעוותים בדרכים שונות. וחלק, לדעתי, מאוד צודקים בקונטקסט שלהם.

אבל גם אם יימצא שוויון מלא בין המשפטים - ולא יימצא - עדיין לא זכור לי שהיהודים בגרמניה עשו פיגועים ורצחו בדם קר אנשים תמימים, תינוקות... בכלל לא ברור לי על סמך מה הייתה אמורה להיות מלחמה נגד היהודים, מלבד האגו המטומטם של הגרמנים, שלא יתכן שהם הפסיגו במלחמה כי הם פשוט היו פחות טובים. יחי ההבדל הקטן.

לכאב פיזי

צריך טיפול

דחוף

עדיף דרך קופת החולים, אבל אפשר גם דרך סה"ר או ער"ן. 

ואו מכל דבר קטן כואב לי כזה בלב

עוזר לי ממש לבכות וככה להוציא תכאב החוצה... וגם לכתוב הכל פשוט מה שיוצא וגם אני נותנת לעצמי לכאוב, מותר.. אבל אחכ משתדלת לעשות משו כיףף ומשמח♥️

ויושבת על משהו.

על מה זה יושב אצלך?

לטווח רחוק ובכללי יכול לעזור לתחם את הכאב ולתת לו ביטוי בזמנים קבועים ביום בצורה ממוקדת ןמתוך שליטה, וממילא כנראה שהוא פחות יצוץ בשאר היום בצורה קיצונית

לא כ"כ הבנתי את השאלה.

לגבי הקטע המובא,

בכללי:

א. האם המקור לסיפור אמין וידוע בצורה וודאית שאכן נאמר מפיו של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל? 

ב. אם אכן נאמר מפיו קטונתי ואני עפר ואפר לרגליו ולא מתחילה אפילו להבין את ההשגות העליונות וכו'

ג. אם לא נאמר מפיו אלא זהו סיפור בפני עצמו שלא נאמר בפי גדול ישראל לענ"ד יש כאן תמיהה או לפחות חוסר הבנה שלי של העניין מדוע יש להמעיט באהבה כדי לזכות בהריון או בכל דבר אחר, וכיצד ייתכן שאהבתם הגדולה של איש ואשתו מונעת זאת?

שוב, קטונתי לגמרי ואינני מבינה זאת כלל אם אכן נאמר מפי גדול ישראל

ברמה הפצפונת של ההבנה המוגבלית שלי יש כאן תמיהה ואינני מבינה זאת.

אני רואה את התורה כמקדשת שם שמים ומקדשת שלום ואהבה בין איש לאישתו, עד לרמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו אומר שימחה חלילה שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו...

וככל שהאהבה ביניהם יותר גדולה כך נחת הרוח בשמים ובכל העולמות... וכגודל האהבה, הקירבה, האחדות, השלום ביניהם גם יושפע השפע גם בעולמות הגשמיים.

ובכל דרך שהיא אין חלילה רצון להמעיט את האהבה ולו בקצת, אלא אדרבא להגדילה.

זה באמת קודש הקודשים.

זה גם מה שבפועל רואים בקודש הקודשים שלנו בבית המקדש, מעל ארון הברית - קודש הקודשים בין איש לאישתו המתבטא בכרובים.

יש עוד הרבה מה להאריך אבל אלו הנקודות העיקריות בינתיים.

ומתייגת את @הסטורי שאולי הוא ידע להסביר יותר לעומק את המקור הנ"ל, והאם אכן כך אמר רבי אלימלך זצ"ל ואם כן למה התכוון?

בגדול אני די 'מתנגד'🤷

כי בכל זוגיות יש חיכוכים\ריחוקים מסוימים ולכן נותר לנו להתעסק בקירוב בלבד, לעומת האהבה הגדולה שמתוארת פה שלא חדלה ולו לרגע אחד.

והמסר הוא מעין מה שאומרים על ימי הריחוק שיכולים להיות דוקא להיות מנוף לימי הקרבה והזדמנות לייצר השתוקקות.

אני קראתי את זה כמסר שרק נותן לנו עין טובה גם על הקשיים בזוגיות.

לגבי המקור, באמת מעניין. מה שכן נתקלתי בסיפור הזה בעוד מקום ולא רק שם..

באמת קטונתי מההבנה במקור הזה...

מקום לעולם. לפי קבלת האר"י. (לא מבינה בזה כלום כמובן, סתם, עלתה לי האסוציאציה הזו);

אולי כדי שמשהו יוכל להיכנס, צריך שיווצר איזשהו סדק בשלמות....

אסוציאציה נוספת שעלתה לי: הבן שלי אמר לי שחייבת להיות מידת הדין

בעולם; הוא דיבר על גמרא שמסופר בה על עזים שחורות.....לא זוכרת בדיוק

איך ומה..... משהו שאי אפשר שרק מידת החסד  והרחמים תהיה בעולם.

 רק שלם וטוב כי אז ייקרע לגזרים.

מאוד אבין אם יגיבו כאן: מה הקשר?!

לא יודעת בדיוק, אבל יש לי הרגשה שיש איזה קשר במה שהבאתי.

אכן זה סיפורי חסידים וצריך לראות שזה אמין וכו'

אבל על צד שהכל נכון בסיפור, לדעתי חלילה להבין מהסיפור שמה שמונע זה שהם אוהבים מידי וכד'.

אלא, וזה מדוייק גם מהסיפור עצמו, יותר כמו שאומרים על פנינה שהכעיסה את חנה לשם שמים, כדי שבצערה ובקנאתה חנה תתעורר להתפלל לד' חזק יותר.

וכך כאן, וגם בסיפור של יעקב אבינו כפי שהובא במעשה פה- שאגב זה תי' ממש יפה לעניין!-

כנראה חשש שבגלל שהשלום בית טוב, תודה לאל, אז לא מרגישה בצורה חריפה מספיק את חיסרון לילד. וצער כזה מבליט לה שהיא צריכה ילד ויביאו אותה להתפלל.

או אפילו חריף יותר שד' עונה לתפילת המסכן ורצה להביא אותה למצוקה כזאת..

זה דעתי לפחות. על כל פנים ממש נהניתי מההסבר על יעקב לרחל לפחות!

אפשר לחלק בין הגלות לא"י. ולומר שמכיוון שהמהות של גלות זה פירוד מסויים בין הקב"ה לעמ"י, אז כדי שהגלות תמשיך צריך שהפירוד ימשיך. וזה משתקף גם בקשר הזוגי, שצריך פירוד מסויים כדי שההורים ימשיכו את עצמם לעולם גם אחרי מותם על ידי הבאת ילד (רק שאצל רוב ככל הזוגות הפירוד הזה כבר נמצא שם ולא צריך ליצור אותו..). ואילו בא"י צריך אחדות כדי להמשיך ילד.

אבל יותר נראה שאלו פשוט שני מקרים שונים. אצל הזוג שבא לרשב"י היה צריך לחזק את האהבה, ואילו אצל הזוג שבא לר' אלימלך הייתה "יותר מדי" אהבה, כלומר אחדות גבוהה מאוד, ובשביל להוליד צריך (מבחינה רוחנית) מציאות של שניים ולא אחד. רק בא"י למי שבדרגת א"י שייכת לידה מתוך אחדות גבוהה כזו (כי בא"י האחדות לא מנותקת מהטבע הפשוט).

דווקא מתוך הריחוק והמריבה אז האישה זוכה להיפקד

נכון... התוס' שם...

על כל פנים זה לא נראה שזה דחייה גמורה אלא יותר הכרעה

הגמרא בברכות לא ב מביאה את 2 הצדדים בתור מאן דאמר

אז אולי כן יש בחינה מסוימת שבה דברי לרבי עקיבא התקבלו ועל פיה הסיפור

[דוקא מעניין שהמדרש מזכיר את מקום המעשה, בצידן. צידן היא בעבר הירדן, ומוזכרת בהקשר של חו"ל, או מ"מ בדרגה פחותה מעבר הירדן המערבי "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה...וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל" (ספרי). 

למרות שבמעשה מרשב"י אפשר לומר שמדובר בצידון בכתיב חסר, אבל אאל"ט לא הייתה שם התיישבות יהודית באותו זמן.]

לי די קשה כי לא נרדמת ודי משעמם לי אני לא אשקר

וזה לא קשור אני על רטלין

על משהו שלמדת, לחשוב על כל מיני דברים המעניינים אותך.......  הכל בראש כמובן.

לתרגל כל מיני דברים וכו'....

אבל לבטח את יכולה לעשות או ללמוד או לחשוב או משהו שמעניין אותך.

החי צומח - אני הייתי עושה את זה לפעמים בלילות כאלה, או מתרגלת בראש משהו שלמדתי,

וכאלה.

מה עם פשוט לקום ולעשות משהו? לכרסם משהו טעים במטבח? לקרוא ספר מעניין/משעמם - עד שתיפול

עלייך תרדמה?  לישון עם חיית מחמד נחמדה ונקייה? לשתות חלב חם (לסיסרא זה די עזר....). עם דבש?

לא מתמצאת בריטאלין, אבל יכול להיות שאפשר ליטול אותו רחוק מזמן השינה? אולי הוא מעורר מדי?

חס ושלום

אצלנו לא רלוונטי להתעורר...

ואני לא מדבר רק על הימים הקרובים כמובן...

התרגלנו לסבבים מול עזה, עכשיו נתחיל להתרגל לסבבים מול איראן.