קודם כל- באמת גדלנו... |זקנה|

שנית- שאלת למה זה קשה ללמד זכות...

אומר לך את ההרגשה שלי-

זה קשה כי.... ככה גדלתי. גדלתי שיש חשד כלפי כל אחד (הרי מישהו רימה את הבת-דודה את הרמאות של החיים), תמיד לבדוק שהחזירו לי את כל הכסף, שמענו על גניבות, פריצות, האקרים שפורצים לחשבונות... למה שלא יתגנב לו יצר הרע ויכליל את זה על כוווווולם? למה שנחשוב שכולם דוברי אמת? למה שנאמין שכולם רוצים טוב אבל בל-כורחם יוצא להם רע...?

הזהו- לדעתי הפואנטה שדווקא שלא תמיד זה ככה (יש גנבים, רמאים, פורצים לכתחילה..) אנחנו מחוייבם לחשוב שזה לא מכוונה רעה אלא כי הם "משוגעים", משהו עובר עליהם, מישו מאיים עליהם...

דווקא המחשבות האלו- הם מה שיכולים לגרום לשינוי.

מזכיר לי, (ממש לא זוכרת טוב אבל זה היה בסגנון הזה) משהו ששמעתי על רב אריה לווין זצ"ל:

הרי הרב היה ידוע שידע לראות את הטוב שבכל אדם, גם אם היה מן הפושעים הגדולים.

שאלו אותו תלמידיו: "הרב, מה יש טוב באדם שדעתו משובשת? משוגע כזה..??"

ענה להם הרב: "דווקא יש הרבה מה ללמוד מאדם כזה! בגלל שיבוש דעתו הוא בקלות יכול להסביר דברים מוזרים!  (>>לדוג' לתת סיבה לאדם שגנב.....)

שנזכה...

החוכמה היא לדעת מה אתה רוצה מעצמך בחיים ולהשתנות לפי זה

אני מאמינה שבנאדם נהיה רע-כשחושבים עליו שהוא כזה.

אפילו אם לא אומרים. מספיק לחשוב.

לפי התיאוריה הזאת-לבנאדם שחושב טוב על כולם-לא יקרו דברים רעים!!

וזה נכון!

למה?

כי בכל דבר הוא ימצא את הטוב

יש אלפי סיפורים על הרב קרליבך זצ''ל,סיפורים מהממים ומחזקים (דוגמת הספר הרבי מקרן הרחוב) שמדגישים ומסבירים את זה.

אהה,ו-- שלא תחשבי שאני בדרגה הזאת. הלוואי!! זו ר-ק שאיפה...

והאמתי, באווירת חודש אלול, כדאי להתחיל עם תובנות מעשיות...

תודה!

יתכן ותופתעי

לא ציפיתי שתדעי (בלי להעליב, כמובן)

ובגלל זה האגדתא הזו הרבה יותר עוצמתית, כי למרות מצבו של ר"ע (או אם תרצו 'עקיבא') באותם ימים, ויחסו דאז לת"ח.. הוא דן אותו לכף זכות..

הא.. והגמרא ההיא מדף קכז עמ' ב' (לא א')

אבל אני אדון אותך לכף זכות ()

אתה צודק,אני לא באמת חכמה..

המקור של זה הוא בפרקי דר"א..

ורוב האנשים לא מודעים לזה (כי מי חוקר אגדתות)

שכוייח על הידיעות

בס"ד בר"ה

שזה המפתח לחיים טובים!!!

לדון לכף זכות!!!!

תחשבו, ברגע שאתה דן לכף זכות, וכל דבר מצטייר בעיניך כ"טוב" אז החיים מושלמים!! הכל טוב!!

וממילא יותר קל לחיות

ושוב, תורה רפ"ב ליקוטי מוהר"ן, רק שתראו כמה התורה הזו חיונית לחיים, כמה פעמים הזכרנו אותה בשבוע האחרון?

חס וחסה.

לימוד לכף זכות זה להתאמץ להבין עם השכל,

לראות איך אולי אפשר להבין בכל זאת שהדברים לא רעים, או בכוונה,

כמו שהם נראים.

לימוד לכף זכות הוא עבודה קשה ומרה (כי אנחנו ממש לא רגילים לזה, וזה תובעני).

מי שרגיל ללמד לכף זכות, בצורה נכונה, בלי "לרמות" את השכל, אלא אדרבה -

להחדיר לעצמו שאנשים הם לא כאלה רעים, ולהבין מהיכן הם הגיעו לעשות כך וכך -

אז חייו אכן יהיו טובים.

דברים טובים מושגים בעמל ויזע.

ו-כן...

לא תמיד שייך ללמד לכף זכות, להגיע ללימוד לכף זכות אמיתי.

לעיתים אפילו אסור.

כפי שאמרתי, זה דורש מאיתנו התבוננות ומחשבה.

כמו כל עיון שכלי.

למה לימוד לכף זכות זה לא לראות טוב?

"לראות איך אולי אפשר להבין בכל זאת שהדברים לא רעים, או בכוונה,

כמו שהם נראים."

אתה יכול להסתכל עליהם כ-לא כ''כ רעים ואתה יכול להסתכל עליהם כ-טובים!!

לראות את הנק' הטובה שבכל דבר (כדברי שדות בשם רבי נחמן <<אני מושפעת!!!!!)

אני חושבת שזה מאוד תלוי מאיזה נק' אתה יוצא.

אם אתה חושב שכולם רעים ומסים לרמות,אז הלימוד זכות שלך הוא אכן לראות שהם לא כא-לה רעים.

אבל אם אתה יוצא מנק' הנחה שאנשים הם טובים. מאוד טובים. אז הלימוד זכות שלך יהיה שלפעמים קצת מתפקשש להם. ולא הולך להם. ואולי היה לה יום רע. ואלי לא אהבו אותם מספיק. אז הם טובים עדיין!! ולא רק-"לא כאלו רעים"

במחשבה שניה,אתה צודק. אפשר לראות את המושג "לימוד זכות" כמו שהסברת, אבל לדעתי יש מעלה יותר גדולה והיא עין טובה!! שזה מה שהסברתי קודם!!

אנסה לנסח מחדש:

הוורט שלי הוא: להסתכל במשקפיים אולטרה-ורודות (לחשוף את הטוב שבפנים, בראיה חודרת),

ולא במשקפיים שצבענו בוורוד סמיך.

ברור שהמשקפיים הראשונות יותר יקרות.

אני משוכנע ומאמין שאנשים הם ביסודם טובים וחיוביים.

"לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי:

אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱ-לֹקִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר,

וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת).

על המשנה "והוי דן את כל אדם לכף זכות" (אבות א, ו) כותב,

שברשע מפורסם - יש לדון לכף חובה.

להגדיר מישהו כ'רשע מפורסם'. ובפרט אחרי פסיקתו של החזו"א, שכולם היום בגדר תינוקות שנשבו.

זה לעניין דין "מורידין ואין מעלין" בכופרים.

כאן השאלה היא - האם מעשה מסויים נעשה בתום לב או מתוך רשעות.

לא בשאלה האם הוא מאמין בבורא או לא...

שהגדרת החזו"א היא לאו דווקא על אמונה או חוסר אמונה, אלא ע"כ שאין מי שראוי להוכיח בדורנו ואז ממילא לא משנה מה הסטטוס האמוני של האדם וכולם נכללים בגדר הנ"ל.

(משום מה יש לי ההרגשה שלא ירדתי לסוף דעתך.)

יש להאריך, ולא כאן המקום.

חלק יורה דעה, סי' י"ג, אות ט"ז.

אם יש לך פשט אחר, אשמח לשמוע...

זה בדיוק מה שהרמב"ם התכוון.

   "ראוי להשמר  ממנו  ושלא  תאמין  בו שהוא טוב," - יכול להיות שהכוונה שאל תכריע אותו לכף זכות, אלא תחשוש שיש לו כוונה רעה, אבל לא בהכרח שצריך לדון לכף חובה ולהתייחס כאילו בוודאות הכוונה רעה.

היום הסתכלתי קצת ברפרוף בנוגע לסוגיה...

עלו לי כמה שאלות מעניינות.

נכון לעכשיו נראה שמה שכתבתי די רחוק מלהיות מדוייק...

|מפזר שושנים|

אבל יש לי עוד חודש וחצי

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)