חושש מזיקנה, הזקנה נראית לי כמו תקופה רעה בלשון המעטה... והיא מתקרבת בצעדי ענאאאק!

אז... כמוצי, למחוק תגובתך בשרשור האומץ...

והנה אחד בן 109!!

היא פשוט מסבירה את זה מהמם

לק"י

אם המציאות טובה כמו בתמונה כמובן!

יש זקנים בכל מיני מצבים שונים ומשונים.

לא נראה לי משו להיות זקן, אם אתה מאבד שליטה, זיכרון וכו'.

אבל אם אתה עצמאי, צלול ומוקף במשפחה אוהבת- זה נשמע בסדר.

אני מאחלת לעצמי להיות זקנה עצמאית וצלולה בעז"ה..

ממ.. אז מה מאחלים לה?

ו-אל תזכיר פה את ה"שם"!! 

קשה לנוע, להתנהל לבד, לתפקד לבד.

הזכרון והמחשבה כבר לא צלולים...

אני צריך לחלוב תשובות מהציבור פה??

דברו על הזיקנהה!

יש יתרונות לדעתכם?  או שזה נראה לכם תמצית הרוע... (כמו שזה נראה לי...)

הדעת מתיישבת, כל התסיסה של החיים נרגעת.

אם התודעה נותרת צלולה, אז הרבה דברים נתפסים מתוך יישוב הדעת.

אני מניח אותן בכוס...

"אל תשליכני לעת זקנו, ככלות כוחנו אל תעזבנו."

אני די חוששת, אך זה לא מטריד אותי בחיי היום-יום.

(חוששת בעיקר מתפקוד לקוי, מתלות וכו'.)

כי ראיתי (ואני רואה) אנשים שבגיל שרוב העולם מכנה כבר זיקנה, אבל מתפקדים בצורה שהרבה מאיתנו יכולים לקנא בהם...

וברצינות- מפחיד הקטע של לא לשלוט בעצמך ולא להיות מסוגל לבצע את מה שאתה רוצה[כי הכל קשה ומסובך ומעייף וכו']
אבל באמת יה"ר שכולנו נזכה לחיות עד 120 בראש צלול[הכי חשוב] ועל הדרך גם בבריאות איתנה.

אם אגיע לשם בכלל....

(למרות שיש טוענים שכבר הגעתי,

אבל אסור להזכיר את זה בפורום הזה...)

יש לי כל-כך הרבה דברים להגיד, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל...

בשנה שעברה הדרכתי במכון-שואה בדרום הארץ, והדרכתי בין השאר גם קבוצות של ילדים.

כשהסברנו להם- על דרך עדות של אחת מהניספות- את הגזירות של הנאצים מול היהודים, הגענו גם אל הגזירה הבאה:

'אסור ליהודים ללכת לבית הספר!'

התגובה הראשונה של רוב התלמידים היתה: 'וואו! מגניב!'

ותמיד הייתי אומרת להם -

'ביום הראשון-זה מגניב, ביום השני-זה נחמד, ביום השלישי-זה..אה, חביב. ביום הרביעי-זה בסדר... ביום חמישי-זה כבר מתחיל לשעמם... תוך שבוע-שבועיים, זה כבר ממש לא 'מגניב'...'

מי מאיתנו לא חווה תקופת עומס ותקופת חופש?

בעומס, כל מה שאדם מתפלל ומקווה זה רק טיפת חופש. קצת זמן לעצמך. לנשום. לבלות. לא לעבוד/ללמוד כמו חמור.

אבל בחופש - מהר מאוד 'נמאס'. לאדם קשה להישאר כל הזמן באותו מקום:

ככה אנחנו, בני האדם. אנחנו אוהבים להתקדם.

'החיים זה כמו אופניים - אם קשה, סימן שאתה בעלייה--- ואם עצרת, סיכוי סביר שתיפול לאחור'.

וכך הגענו אל הזקנה -

יום אחד בשנות ה-60 לחייו, האדם מוצא את עצמו מובטל.

(שימו לב: גיל הפנסיה עולה מידי כמה שנים, ולא בכדי!)

סתם ככה, באמצע החיים - אומרת החברה לאדם המבוגר: אתה כבר לא יכול לתרום לעסק שלנו. פנה את מקומך לצעירים ממך.

הפנסיה מובילה את האדם למתקפה גדולה ועמוקה של שיעמום, וכן של רגשות 'חוסר אונים'.

'כבר איני יכול לעשות כלום' 

....

שימו לב - בעת היציאה לפנסיה האדם עדיין איננו זקן! הזקנה מגיעה רק אח"כ.

...

אדם מקבל 'זמן'. 

הרבה 'זמן' לעשות בו ככל העולה על רוחו.

מה שכל אחד מייחל לו!

אבל -

יחד עם ה'זמן' הזה, הוא מקבל דבר נוסף:

תחושה של 'חוסר אונים'.

תחושה של 'אני כבר לא יכול לעשות שום דבר בחיי'

תחושת ייאוש.

...

לאדם יש שתי אפשרויות - איפה לשים את הדגש -

וכל אדם בוחר, במודע או שלא במודע - אם להסתכל על החיוביות שבזקנה,

או על השליליות שבה -

וכך, תמצאו מצד אחד זקנים שמגיעים לגיל 90-100, ועדיין פעילים, בחברה, בקהילה, עושים, תורמים -

כי הם בחרו לעשות משהו עם הזמן שלהם, להתנדב, לפעול!

ולעומתם, 'צעירים' בני 60-70 שלא עברו את משבר הפנסיה, בודדים, לא יוצאים מהבית, מיואשים ומרחמים על עצמם.

-----בזיקנה, כמו בזיקנה, הכל עניין של בחירה!!!-----

...

ואם תאמר - אבל מה בדבר המחלות? הגוף שכבר לא פועל כמו פעם?

ההליכה השפופה? הידיים הרועדות? הזיכרון הרופף? הבריאות הלקוייה?

אז נכון. ונכון. ונכון. ונכון. ונכון.

ולא נכון.

נכון. הגוף לא פועל כמו פעם - אבל יש לך שתי אפשרויות: להיתקע במקום, לצווח: 'מי הזיז את הגבינה שלי???!!' ולהישאר לרעוב, או ללכת לחפש אחר 'גבינה אחרת' - ולהצליח! (וכל מי שלא קרא עדיין את 'מי הזיז את הגבינה שלי' - שירוץ לעשות זאת. עכשיו)

הגוף לא פועל כמו קודם? אפשר לעשות פעילויות שמתאימות לגיל! אז אל תלך לטרקים בהרי הרוקי, אלא לטיול רגלי על שפת הכינרת...

לכל גיל יש את היופי שלו!

הזיכרון רופף - הרשו לי להפריך את הטענה הזו - 

כולנו שוכחים דברים. כ-ו-ל-נ-ו.

רק - האדם הזקן מרגיש ומשליך את כל השכחות שלו אל גילו - 

וזו הטעות. ברגע שאתה מייחס תכונה לגיל, אתה מתחיל להאמין בזה-אתה מתייאש...

עבדתי עם זקנים המון. הם לא שוכחים יותר מאיתנו.

(אלא אם כן הם חולים באלצהיימר... וכאן אנחנו מגיעים לנושא הבא)

מחלות - לצערינו, מחלות יש בכל גיל. 

אלא, שאצל האדם הזקן הגוף 'כבר לא פועל כמו פעם'

ויש פחות סיכוי לצאת מזה בשלום.

(יעקב אבינו ביקש מהקב"ה את מחלות הזקנה.

מדוע?

כיוון שרצה לדעת מתי ימות.

ויש יתרון גדול, בלדעת מתי למות.

לסגור את כל הדברים הפתוחים, לסדר את הכל...)

.............

ובכן: הכל עניין של זווית הסתכלות.

ונסכם: 'אל תשליכנו לעת זיקנה-ככלות כוחנו אל תעזבנו':

אל תתן לנו לשקוע בייאוש לעת זיקנה. עזור לנו להאמין בך ובעצמנו שגם כשהכוח כלה, הנפש נשארת ומתעצמת

------

וסליחה על החפירה.

השאלה בסופו של דבר היא כזאת:

האם כולנו צועדים לעבר עתיד שיהפוך לרע מיום ליום                                                                      תחשבו על זה! כשאתם זקנים, הכל סביבכם צועק "אתה בדרך לעוף מכאן, קשישא"

אתם קמוטים, הווי אומר, הגוף כבר די מואס בתפקיד והוא מתחיל להתבלות ... (תחושה נוראה, לא?)

אתם לא מתפקדים טוב... המערכות כבר לקראת סיום... הכל צועק לך "אתה מסיים כאן!"

אז נכון ש"הכל תלוי בנקודת הסתכלות" ו"לכל גיל יש את היופי שלו" "גיל הזהב" מדהים!!!

אבל חבר'ה, אדם שמאבד רגל גם יכול בעזרת הסתכלות  שונה להקל על עצמו את הכאב,

האם מישהו יכול לומר שהמצב שלו לא הורע משמעותית? ודאי שכן!

אז... איך אתם מרגישים עם זה? אני מרגיש רע עם זה שאני אולי נהנה כעת - אבל אני כל הזמן בכיוון של התקופה הזו שנראית לי עגומה... תקופה של סיום...

(אגב, תוך כדי שאני כותב, עולים לי רעיונות שונים, כיוונים שונים... בשרשור אחר )

זה לא מדכא אותי, אבל זה מטריד למדי, הלא כן?

אני מקווה שאין בפורום גולשים ב"גיל הזהב"

ואני מקווה שהשרשור הזה הוא שרשור "ירוק", שמתכלה מעצמו באיזה שהוא שלב... כי לא הייתי רוצה לקרוא אותו בתור אדם מבוגר

כלומר - אתה חושב שאתה מדבר על זיקנה -

אבל מה שבעצם מפחיד אותך זה ל-א הזיקנה. זה המוות.

אתה מפחד ממחלה סופנית.

כזו, שבכל יום שעובר אתה מרגיש שהגוף שלך נוטש אותך, שאתה מפסיק לתפקד-

דקה-דקה, שעה-שעה

יום-רודף-יום והמוות מתקרב.

א-ב-ל, וזה אבל גדול---

זיקנה זו לא מחלה סופנית.

זו בסה"כ תקופה.

ומחלות סופניות, לצערינו, יש בכל גיל וגיל.

אז האם אני מפחדת מהמוות?

זה כבר סיפור אחר... שרשור אחר.

מהזיקנה? לא.

הלוואי שאגיע אליה.

אבל אני לא רוצה לחיות חיים שהם רק חצי חיים,

שהחיים יהיו חיים לגמרי והמוות - מוות לגמרי...

זקנה נתפסת אצלי כחיים למחצה...

אוף! אני לא מצליח להיזכר איפה קראתי את הדימוי ואיך הוא בדיוק... על המוות ששולח את ידו ...

אחחח... חבל, זכור לי שהוא היה יפהפה!

בכל אופן, זה הרעיון, למות זו חתיכת הרפתקה, (לכאורה)

לחיות כשמסביב - אצבעותיו הגרומות של המוות כבר ממששות בחמדנות בכל מקום? נשמע לי זוועה!

אדם יכול למות כ-ל יום, כ-ל יום.

תאונות דרכים, פיגועים, תאונות עבודה, מחלות..

וכו'..

לצערינו לא חסר.

אתה יכול גם בימים אלו להרגיש את אצבעותיו של המוות חונקות אותך...

אבל אתה בוחר שלא לעשות זאת.

מדוע?...

כי אתה בוחר.

וכמו שאתה בוחר היום לא לחשוש כל יום מהמוות,

ככה אתה יכול לעשות את זה גם בזיקנה.

הכל. עניין. של. גישה.

אמנם יכול לקרות משהו שבגללו אמות עוד היום, אבל אין לי שום סיבה לחשוב על אפשרות כזאת (אפילו הפסקתי לעשן )

לא הבנת מה אני אומר, כולם יכולים לחשוש מהמוות, אבל זה לא הנושא שלי, אני לא חושש ממוות (לפחות לא נראה לי) אבל אני חושש שכשאהיה זקן ארגיש לא שייך לחיים, את מבינה?

כל דבר סביבי ירמוז בעדינות לסוף המתקרב... הפנים קמוטות... אלה לא חיים! זה מוות איטי!

אני בעצם חי זז ומדבר, אבל אני בתהליך מוות, לא?

אני לא חושש ממוות! אני לא רוצה חיים שהם רק חצי חיים, שבכל פינה וכל צומת רואים את המוות.

אני מאמין שעוד תגענה תובנות חדשות על מוות ועל חיים וזה לא ייראה לי כמו שזה נראה כיום...

קיויתי שמישהו מכם יעלה אותן...

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש