בס"ד

1. ברזל לתינוקות הוא עדין מאוד מאוד מאוד להבדיל מברזל של מבוגרים. לא אמורות להיות תופעות לוואי. אם יש, ניתן לפנות לרופא המטפל לשאלה ספיציפית.

2. לא מתמצאת. מה זה?

3. זה מצויין. הוא לומד להעסיק את עצמו גם כשאת לא לידו. גילוי נאות: נרדמתי היום על הספה ליד בת השנה שלי שישנה בעגלה. התעוררתי מצלצול טלפון וגיליתי שהיא ערה בעגלה, משחקת לה בשקט. כיף

4. לא הייתי נבהלת אבל מראה לאחות טיפת חלב. אולי מריחת שמן תינוקות תעזור
 

באשר לברזל - משרד הבריאות ממליץ לתת באופן רוטני לכל התינוקות, בגלל שנמצא שרוב התינוקות סובלים ממחסור בברזל. ומחסור בברזל אצל תינוקות יכול להביא לתוצאות קשות ביותר.

אם את רוצה את יכולה לבקש בדיקת דם לתינוק ורק לפי התוצאות לתת, תחשבי אם שווה את הסבל שבדיקת דם כזאת גורמת לתינוק.

באשר להפרדת חיסונים, למה את מתכוונת, לזה שנותנים ממש כל חיסונים בנפרד, ואז למשל החיסון המרובע עושים ב4 זריקות נפרדות, כל אחת בזמן אחר, או שאת מתכוונת שאז רוצה שיעשו לו רק זריקה אחת בכל ביקור, ובטיפת חלב מתעקשים לתת לו כמה?

אם התכוונת לאפשרות הראשונה, נראה לי דרך הקופה אפשר לעשות את זה רק במקרים מיוחדים

אם התכוונת לאפשרות השנייה - אין לטיפת חלב שם זכות ושום סמכות לחייב אותך לעשות כמה חיסונים בבת אחת!!!

זה לא הנוהל הרגיל, ויש לך את מלא הזכות לסרב בתוקף לכך שיתנו לילד שלך יותר מזריקה אחת בכל פעם.

פשוט, אחרי הזריקה הראשונה, תלבישי את הילדוזהו. אל תתני לאחות לעשות זריקה נוספת.

המנהלת עושה לך בעיות על זה? תגישי תלונה.

איזה ברזל כדאי?

החיסונים - שתי זריקות למפגש - יומיים לפני ראש השנה - כדאי לדחות? - אבל זו תהיה דחיה בחודש כי לא בימי הדין ולא בסוכות...

והאמירה הבוטה, שלערבים היא דוחסת זריקות? - אני הדוסית והיא החילונית...

זה לכלוך שמצטבר, תנקי טוב טוב עם סבון כשאת רוחצת אותו...

כנראה שאנחנו לא תמיד זוכרים לנגב שם אחרי האמבטיה.

פשוט לנקות היטב באמבטיה או אחריה- זה מתקלף בשניה כשהאזור רטוב...

1. חוסר ברזל נדיר בקרב תינוקות הניזונים מחלב אם, ונפוץ בקרב תינוקות הניזונים מפורמולה. אם את לא רגועה, את יכולה לבקש בדיקת דם למאגרי ברזל (זו לא הספירה הרגילה). אני לא נותנת ברזל.

2. הפרדת חיסונים: כמובן שהם חייבים לעשות מה שאת אומרת להם. זה התינוק שלך. יש גם חיסונים בנפרד לכל מחלה, לרכישה או הזמנה בבתי מרקחת שונים בארץ.

3. אצלי בגיל הזה הם ישנים המון. ממש ממש המון. נרדם לבד? אשריך! במקומך לא הייתי מפרסמת ברבים

4. אם זה לא מציק לו, זה לא היה מציק לי.

תהני!

חוסר ברזל נפוץ בתינוקות הניזונים מחלב אם. -בגלל- שבפורמולות שמים עודף ברזל כדי שייספג משהו בגוף

ולא שמים את המינון המדוייק הקיים בחלב אם כי זה חלב אם...

ואז, לוקחים את עקומת הברזל לפי ממוצע הברזל הקיים בפורמולות ומה רואים?

שתינוקות הניזונים מחלב אם יש להם פחות ברזל מאשר תינוקות הניזונים מפורמולות.... 

ובדיוק בגלל זה אני לא נותנת ברזל לילדיי!!... שיעשו כסף על מישהו אחר 

קראתי באתר כלשהוא (שנראה לי היה של בי"ח, משרד הבריאות או משהו רשמי אחר) שבישראל יש הרבה ילדים אנמיים בגלל שלרב הנשים בישראל יש ברזל נמוך בעיקר אחרי לידה מכל מיני סיבות, אוכל, וכד'....

אני חושבת שהמשפיע העיקרי זו הגנטיקה יש אנשים שקולטים יותר ברזל ויש שפחות.

לי אישית יש נטיה לספיגה טובה של ברזל וכל התוספים של ברזל לא טובים לי.

לכן אני נגד המלצות גורפות.

בהריון לקחתי ברזל לפעמים גם פעם בשבוע בקושי כי יותר מזה הוא עשה לי עצירות.

האחות המשיכה ללחוץ עלי אבל מצד שני היא ממש הופתעה מהברזל הגבוה שהיה לי בבדיקות דם בהריון.

היא ציינה אותי לשבח שאני ממש מקפידה לקחת ברזל למרות שבאותו חודש לקחתי אולי 3-4 פעמים.

לבן שלי שינק ממני לא ממש הקפדתי, רק המטפלת הקפידה וגם זה שלא שכחנו לקנות ברזל.

כשהיה לי חשד שהוא מתאמץ יותר מידי לעשות צואה פשוט הפסקתי עם הברזל.

ב"ה הברזל שלו לא היה רע בכלל בגיל שנה (הוא עוד ינק).

לכן לפי דעתי זה בעיקר עניין של נטיה גנטית של ספיגת ברזל בגוף.

דר"א יש לי חברה שהיתה אוכלת הרבה יותר ברזל ממני ממאכלים ובלי 3 כדורי ברזל ביום בהריון היא לא שרדה..

לפי דעתי צריך לתת תוסף אבל לא להיות לחוצים ולשים לב שלא מתפתחת עצירות ואז להפסיק ליום- יומיים. אם יש בעיות עקביות אז כדאי לעשות בדיקת דם ולפנות לרופא.

שזה בהחלט גיל מכובד לדעתי, ולא קיבל טיפת מטרנה בכל ימי חייו (וגם לא כל פורמולה אחרת) איבחנו אנמיה.

רק בגלל ששכחנו בד"כ לתת לו את הטיפות....

אני ממש מתביישת בזה.

הוא גם יונק וגם מטרנה.

אני הרבה פעמים אנמית

גיליתי תופעות של חוסר שינה... - תנועות לא רצוניות עצבניות ועשיית "שטויות"...; עיניים אדומות פחד...

זה מצד אחד.

מצד שני - זה מאפשר לי פחות חופש תנועה, כי אני מאד קשובה ומתמסרת.

היה לו דפוס שינה שהשתבש לחודש - היה ישן בשתיים-שלוש נגלות, במהלך היום, למשך שעה וחצי עד ארבע שעות.

הרגשתי שחובתי מכח תפקידי ליצו גבולות שמגנים עליו לטובתו.

הוא מאד חברותי ולא רוצה לישון. רק לחייך ולשחק. ובייחוד כשיש אורחים.

אז שמתי לב שאם אני שוכבת לידו לישון או אוספת אותו (עירסול והצמדה אלי) וכעת גם אם אני עוזבת אותו לנפשו גם אם הוא מקטר או מצפה לי (כשהיה קטן לא נתתי לו סתם לבכות ונעניתי לקריאותיו או ש"הקדמתי תרופות למכות") - אז הוא מרדים את עצמו וזהו. אין פרטנרים למשחק.

לכן חששתי שמא ייבשתי או ייאשתי אותו...

להגנתי - אני זורמת איתו.

כשצריך - מרימה ומחבקת, כשאפשר, משאירה לו את הלימוד שלו לעצמו.

בימים האחרונים גם אבא מרדים או מלווה - שוב, לפי הצורך. לא רק אני.

לפעמים אני רוצה להיענות לקיטורים ולא מספיקה להגיע והבכי הוא רק איתות לעייפות יתר שהוא לא עומד בה ולבסוף נרדם עד שאני באה.

מה  לא לפרסם? לא כל התינוקות הם צרחנים כפייתיים...

הרבה גם תלוי בגישת ההורים, קשיבותם ונכונותם ופרשנויותיהם...

זה אולי מצחיק, אבל נתתי בו אמון מייד עם לידתו וככה זה עובד אצלינו. אם הוא צורח, זה בד"כ בגלל חוסר אמון או הבנה שלי ופרשנות לקויה.

וואי מה זה הארכתי...

והמנהלת ממש חוצפנית.

הוא עדין לא רגיל להוצאת אנרגיה ככ הרבה

אני לא ביקשתי לפצל כי העדפתי שייגמר וזהו,

אם בחודשיים ו-4 הוא לא הגיב בצורה חריפה הבנתי שהם די עקביים- אז הוא לא יגיב רע גם בזה..

באמת אני לא מבינה בזה כי אפעם לא ביקשתי ולא חשבתי על זה, העדפתי תמיד לתת מתי שצריך ביום אחד ולסיים עם זה לחצי שנה הקרובה... (בשבילו לא דווקא בשבילי)

ואצלי הוא לא פיתח שומדבר בחיסונים הראשונים ובחצי שנה הוא הגיב "הכי טוב"- בכה הכי קצת, נרגע מיד (הנקתי אותו) ולא היו תופעות לוואי ב"ה...

בהצלחה!

אמרו קודם לא לפרסם...

בכה והתעצבן מהדקירות. נרגע ביניקה במקום. בבית נרדם לאיזה שלש שעות, מה שהיה רגיל אצלו בשעה הזו ועוד אחרי שהיה ער כמה שעות, טייל (הלכנו ברגל, בעגלה), חוויות...

הוא הזיע הרבה וזה חלק מהגנטיקה שלו.

ואח"כ אנ יהייתי במתח ל48 שעות. דרוכה מקשיבה לכל רחש...בודקת כל מבט ותנועה...אבל,

נסענו למסיבה משפחתית ביער וחוץ מהצינה שאחזה בי - לא קרה כלום.

אז מה זה אומר?

הפחד שלי זה ממקרים קשים...של ילדים שהגיעו למוסדות של חנ"מ לא עלינו...(מתוך היכרות. לא דמיונות סתם)

ובכל מקרה, אנחנו לפני ראש השנה, למה לקחת סיכון ולהרוס את החג? (תפילה, מתארחים, מארחים)

ועדין לא רגילים לזה ככ אז הם מתעיפים מהר

א. לא מכירה תכשיר טבעי ספציפי, מן הסתם יש, אני לא חסידה גדולה של ויטמינים ומינרלים לתינוקות בגיל הזה מה שכן, אם את מניקה תקפידי על רמת ברזל טובה שלך, זה כבר יגיע אליו בעז"ה.

ב. בתור האמא הבלעדית של התינוק - את יכולה לעמוד על זה, בפרט אם מדובר במתן שתי זריקות בפעם אחת, ולא הפרדת החיסון עצמו (למשל - המרובעת ל-4 זריקות שונות, שזה דורש מהם להזמין במיוחד כל אחד מהחיסונים בפני עצמו, שאולי זו טירחה גדולה מדי עבור האחות - נשמע מוזר אבל אולי היא פשוט מתנגדת בטרוף שיתערבו לה בעבודה.....)

ג. איזה כיף לך! כלומר, הוא לא בוכה וצורח ומתייאש, אלא פשוט משחק לו, מתעייף ונרדם? מקסים!

ד. יכול להיות שזה יובש, יש הרבה תינוקות שיש להם את זה (אני חושבת שאצלי היה את זה לכולם). אפשר אחרי האמבטיה, כשהעור רך, למרוח שמן טבעי כלשהו, ולשפשף בעדינות. סיכוי טוב שלפחות חלק ירד. ובכל מקרה עם הזמן זה יעלם.

אני לא רוצה להטריח , אבל גם לא רוצה שיימרחו אותי. שמעתי שעדיף לחסן אחרי גיל שנה - כשהתינוק בשל יותר וחזק יותר.

ראיתי אתר של טיפת חלב אלטרנטיבית - טיפה מן הטבע.                           http://www.medirose.co.il/home/doc.aspx?mCatID=30869 

אינני יודעת מי הם, אבל עניין אותי ושוחחתי איתם טלפונית והמשכתי לברר הלאה עם עוד אנשים.

ההחלטה שלי כן לחסן , אבל יש מקום להבין מה עושים ולבחור וגם לתמוך בגוף הקטן ובנפשו של התינוק.

אני יותר חושבת מעושה, אז סה"כ אני באה כמו כולם לחסן ודי. אבל עם מודעות לנושא.

בתכלס זה לא היה נורא כ"כ כמו שזה נשמע ולמעשה כמעט כולנו מחוסנים.

אבל אני לא רוצה להתמודד עם תופעות. סתם מעצלנות...

בעניין הבכי - כן בוכה ולא תמיד נענע , כמו שכבר כתבתי ואז נראה שמשתעמם או נכפה לכך או מוציא כוחות ונרדם.

הומאופט מהבכירים בארץ

זו הגישה של ההומאופטיה

את צריכה לבחור אם זה מתאים לך

1. רם יש אנמיה בבדיקת דם של התינוק - בהחלט יש לתת. יש היום ברזל נוזלי מיוחד לתינוקות, מחברות שונות ובהשגחות טובות, ממש לא בעיה, תשאלי בבתי מרקחת/בתי טבע

2. חייבים לאפשר לך לחסן או לא לחסן או לחסן בצירופים שאת רוצה. אני ממליצה לך להתייעץ באירגון "חסון", יש להם את כל המידע לגבי החיסונים.

3. זה בסדר גמור. נראה, שלתינוק שלך יש אופי נוח. ברוך ה'!

4. קחי חתיכת צמר גפן, תרטיבי במי חמצן ותשפשפי במקום. אני מניחה, שאחרי שתעשי כך כמה פעמים התופע תיעלם.

הברזל שניתן מסוף חודש רביעי עד שנה, הוא למניעת אנמיה! מניעה.

לא קשור לרמות שלא בדם.

ולא. אין! מספיק ברזל בחלב אם לתינוק!

זה מספיק לו עד גיל 4 חודשים. לאחר מכן הוא זקוק לתוספת.

לו משנה ממהילד שלך ניזון, הוא זקוק לתוספת ברזל, 

אם תתני לו או לא, זה החלטה שלך, אבל תדעי מה יכול לקראת אם לא נותנים. 

(אנמיה למשל)

הכי טוב לראות מה מצב הילד ולהחליט לגבי כל ילד מה שטוב לו.

מאגרי הברזל מהלידה נשארים עד גיל חצי שנה.

(מחקר מצא שהמתנה עם חיתוך חבל הטבור תמה מאוד למאגרי הברזל של תינוקות)

1) מה ההשלכות של עודף ברזל חוץ מעצירות? (אני לא מזלזלת בעצירות, אבל את הבעיה הזאת מגלים מיד אם היא קיימת, ולרוב היא גם ניתנת לפתרון במעבר לסוג אחר.)

2) מה שכתבת למעלה שחוסר ברזל נדיר אצל יונקים - אפשר בבקשה לקבל הפניה למקור?

תודה ושנה טובה.

אבל עודף שכזה יגרם רק מינון עודף של עירוי ברזל (וזה דבר שנזהרים בו מאוד), או משיבוש רציני בגוף

סתם ככה, הגוף פשוט לא יספוג מהאוכל יותר ברזל ממה שהוא צריך.

מצב של עודף ברזל הוא נדיר ביותר

הגוף מווסת את ספיגת הברזל, ועודף לא יגיע בדרך כזאת.

מה גם שהכמות שמנחים לתת אינה כזאת שתגרום את התופעות האלו.

בכל מקרה אא "לחכות ולראות את מצב הילד"

כי לא רואים! את זה, רק מגלים מאוחר, ואז בוכים למה לא נתנו בזמן.

והכוונה לא רק לאנמיה, אלא גם נסיגה בהתפתחות, במישורים שונים.

והברזל בחלב אם מספיק עד גיל 4 חודשים.

(זה לא בעיה לבדוק את זה, בודקים חלב אם במעבדה, רואים כמה יש, בודקים גם כמה נספג, (בניסויים אחרים) וראו שהחל משלב זה כבר אין מספיק.)

והשלכות של מתן ברזל בעודף, הוא יכול להיות חמור מאוד.

אבל זה לא בדרך כזאת.

שאני בכלל לא בטוחה שזה באמת נכון שממליצים ככה באופן רוטיני לתת לכל התינוקות ברזל.

לא אומרת שכן, לא אומרת שלא, פשוט לא בטוחה על הענין.

ועדין, החשש שתוספת הברזל תגרום לעודף ברזל הוא מופרך למדי.

בגלל שבארץ אחוזי האנמיה בילדים גבוהים יחסית. במקומות אחרים המצב שונה.

וזה גורם לי לתמוה על קביעתה של יוקטנה שהנקה מנמיכה סיכוי לאנמיה, כי דווקא בארץ אחוזי ההנקה גבוהים יחסית למדינות מערביות אחרות.

כי כאן אחוזי אנמיה בתינוקות גבוהים.

וכמו שכבר נאמר, הנקה אינה מנמיכה סיכוי של אנמיה.

אני נגד המלצות גורפות.

אבל לבדוק כל ילד עולה כסף למדינה

עם זאת, כל אמא שמתעקשת לבדוק את הילד זכאית לבדיקה.

התפיסה כאן (שאת חולקת עליה, מן הסתם) היא רפואה *מניעתית*, כלומר שעדיף לתת מינון נמוך של ברזל לכל ילד בריא, ולא להגיע למצב החמור של ילד אנמי, שהוא כבר קשה לטיפול. הבדיקה לא משמעותית כשזו המגמה הרפואית.

ובאשר לכתבה מynet (לא מקור טבעוני, כדברייך, ולא גם מקור מהימן. בכל פעם שידעתי משהו על המחקר שהם סיקרו ראיתי כמה המרחק בין המצג שלהם למקור גדול. אבל נניח, ונתייחס אליו בינתיים) - מדובר שם על חוסר צורך בתוסף עד גיל חצי שנה, לא אחרי. ומדובר שם במחקר בודד. גופי בריאות לרוב מגבשים מדיניות על סמך מסה של מחקרים.

הגוף לא יודע להיפטר מעודפי ברזל. בניגוד לוויטמין A, למשל, שעודפיו נשטפים מהגוף באמצעות השתן.

ספיגת הברזל מחלב אם הינה מושלמת, בעוד שאת הברזל שמוסיפים לתמ"ל התינוקות בקושי מצליחים לספוג. על כן בתמ"ל צריך פי 40 (!!!!) ברזל מאשר בחלב אם, וגם אז זה לא מספיק, ותינוקות שניזונים מתמל זקוקים לתוספות ברזל לעיתים קרובות הרבה יותר מאשר תינוקות יונקים.

(כתבה מוואינט, ממש לא איזה אתר טבעוני: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3541516,00.html)

הרעלת ברזל מתוך וויקיפדיה: "הנזק של עודף ברזל ללב, לכבד, ולאיברים אחרים, עלול לגרום חמצת מטבולית, הלם, נמק לכבד ואי-ספיקה מה שיוביל לפגיעה בתפקודי קרישה, לתסמונת מצוקה נשימתית RDS)) במבוגרים, לטכיקרדיה, לתרדמת ולמוות. תסמינים אופייניים להרעלת ברזל הם עייפות, אנורקסיה, טשטוש, בחילה, הקאות, עצירות, כאבי ראש, איבוד משקל, קוצר נשימה, גוון אפור לעור. צריכת יתר של ברזל, היא אחת הסיבות השכיחות ביותר לתאונות הרעלה בילדים מתחת לגיל 6."

 http://wikirefua.org.il/index.php/%D7%91%D7%A8%D7%96%D7%9C_-_Iron#.D7.94.D7.A8.D7.A2.D7.9C.D7.AA_.D7.91.D7.A8.D7.96.D7.9C

אבל את ממש טועה.

זה לא נכון עובדתית כל מה שרשמת.

1. הגוף בהחלט מווסת את צריכת הברזל!

הגוף סופג 10% ממשאוכלים, וכפול מזה, כאשר בגוף יש חוסר ברזל.

2.ויטמין A לא! יוצא מהגוף ככ מהר, הוא מסיס שומן, מצטבר באיברים, עלול להיות טוקסי לכבד, כליות,

אסור לקחת מגה דוזות שלו בהריון סכנה לעובר, גם לחולי כליה צריך להיזהר.

הוא מעודד גדילה והתפתחות תאים, יכול להיות לו אפקט של עידוד גדילת סרטן בתנאים ומצבים מסוימים.

3. כתבה מווינט, לא אומרת כלום! יש בכתבות כאלו המון מידע מוטעה, בלי קשר אם ספציפית המידע הזה נכון,

כי אכן מוסיפים יותר ברזל לתמל כי הוא פחות נספג.

4. ויקיפדיה הוא ממש לא מקור מיהמן! כל אחד יכול לכתוב ערך בויקיפדיה

ואף אחד לא בודק את זה.שוב, בלי להתייחס לאמיתות הידע הספציפי הזה.

כמו שחלק מכירים אותי, אני בוגרת תואר בתזונה, מחכה לסטאג' בתזונה.

הברזל בגוף האדם נמצא במעגל סגור. הוא חשוב מידי וממוחזר כל הזמן.

רק מעט מאוד ממנו כ-1-2 מ"ג ביום יוצאים דרך השתן והצואה.

וזאת הכמות שאנו סופגים כל יום מהאוכל. כאשר הצריכה המומלצת היא פי 10. כי סופגים רק 10%. שוב, אם יש חוסר, אז הגוף סופג יותר.

(אצל נשים הצריכה היא יותר מגברים כמובן בגלל המחזור החודשי.)

זאת הסיבה שאם דוחפים לגוף ע"י עירוי נגיד, ברזל בעודף, הגוף לא מוכן להיפטר מזה, כי אין לו מנגנון לסילוק כמויות רציניות של ברזל.

וברצינות: שתינו אומרות אותו הדבר:

כמויות עודפות עלולות להיות רעילות מכל וויטמין ומינרל. \

יש חומרים יותר רעילים, יש פחות.

יש שהגוף מפנה בקלות, ויש בקושי.

מסקנה: יותר קל חטוף הרעלה מדברים מסויימים (ברזל למשל), ופחות מאחרים (וויטמין A למשל).

ומחקר מצא אחוזים זהים של טעויות בוויקיפדיה ובבריטניקה.

אבל לא, לא הבנת אותי והמסקנה שלך היא בכלל לא מה שאמרתי.

הסיכוי להגיע להרעלה ממתן ויטמין A בעודף הוא הרבה יותר גבוה, יכול לקראת, ואם זה קורה זה ומסוכן ובעל השלכות (במצבים מסוימים יותר ומצבים מסוימים פחות)

להגיע לעודף ברזל, במתן דרך הפה, נדיר.וממש לא הרבה יותר קל כמו שאמרת.

ובמיוחד כשמדובר במינונים המומלצים לתינוקות.

שהם ממש לא גבוהים בשביל הרעלה, רחוק מזה.

והיום הוא באחוזון 5....

פשוט תיתני!!!!!

אנמיה יכולה לגרום לחוסר תיאבון, שמתבטא בהאטה בגדילה (מכירה פעוטה כזאת).

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה. 

במהלך היום עייפה

וגם נראה לי כדאי להפסיק מתישהו לא?

להפסיק בבת אחת זה לטלטל את הגוף.

וחוץ מזה אין כללים של מתי להפסיק, הרבה מפסיקות בחודש חמישי אבל אני הייתי צריכה גם בחודש שישי ויש כאלה שלוקחות עד הלידה

השאלה מה עדיף, בחילות או עייפות, כל אחת והשיקולים שלה.

הדרגתי

אחרי שהייתי בטוחה שאני כבר יותר טוב

ועדיין היה צריך להתרגל..

זה הריון ראשון שלך? 

מהבחינה הזאת..

אני הייתי ממשיכה לקחת ומפסיקה הדרגתי, נגיד יום כן יום לא.. 

ותיארה תופעות דומות אחרי התקן

בטח תדע לעזור לך

@פרח חדש 

אכן נשמע שיש לך מה שהיה לי

דלקת ברחם כתוצאה מההתקן.

צריך קוקטייל של אנטיביוטיקה כדי לטפל בזה כמו שצריך ולא חפיף כמו שעשו לי..

אני מזהירה אותך מראש שרוב הרופאים לא יתייחסו אליך ברצינות!

זה קרה לי פעמיים לצערי, אצל רופאות שונות

אין ברירה אלא לדרוש אנטיביוטיקה

אבקש מהרופאה מחר אנטביוטיקה מקווה שתתן

זה באמת מרגיש לי לא רגיל אף פעם לא היה לי ככה

ופעם השניה, לאחרונה

הדלקת לא טופלה כמו שצריך אלא מאוד בזלזול מצד הרופאה (היא אמרה לי מה את רוצה? אנטיביוטיקה? איזה? כמה ימים? אמרתי לה את הרופאה וצריכה להגיד ואז היא אומרת אבל את אומרת שיש לך דלקת.. אפילו לא טרחה לבדוק.. ) בקיצור אחרי טיפול חפיף ולא רציני הדלקת חזרה במלוא עוצמתה ואז הלכתי למוקד נשים כי כאב לי ממש ווהביאו לי טיפול רציני ב''ה מקווה שזה מאחורי

אז באמת מקווה בשבילך שתצליחי מהר לטפל בזה.

גם לי בפעם הראשונה והשניה לא היו כאבים נוראיים

אבל הרגשה מאוד לא נעימה ברחם ובשחלות

איזה זלזול עצוב לשמוע שזה מה שעברת

אני מקווה שהיא תיתן לי כי כן יש כאבים ודקירות

אני גם רוצה הריון

לא מצליחה בנתיים להיקלט

אולי זה מה שמפריע 🤷‍♀️

הבנתי מכמה חברות שכשהוציאו להן נתנו להן אנטביוטיקה ישר..מוזר שלא נתנו לי

רק לקחה משטח ופאפ

שהרופאה לא התייחסה באמת

היא אמרה שהכאבים האלה נורמליים וזה טבעי  לא מצביע על דלקת 

עשתה לי אולטרסאונד מהיר ואמרה שהכל בסדר ושאם כואב שאקח אדוויל

קבעתי תןר לרופאה אחרת 🤷‍♀️

עשו לי גם פאפ וגם משטח לדלקת ויצא תקין

ועברו כמה חודשים היא אומרת שהיא לא חושבת שמדובר בדלקת

היא ראתה גם גופיף צהוב אמרה שלפעמים זה עושה דקירות וכאבי מחזור

אין לי מושג באמת 

איך בודקים דלקת?

חוץ מזה שזאת לא דלקת רגילה

זאת דלקת באנדומטריום, ברירית הרחם

הרירית מודלקת

ובגלל שלפני המחזור הרירית בשיא העובי שלה אז יותר מורגש והריון לא נקלט בכזאת רירית

או שנקלט אבל לא מתפתח תקין..

ככה זה היה לי

אני מזה מקווה שזה לא התפספס

קבעתי לעוד רופאה מקווה שיתייחסו ברצינות

הזוי לי שהרופאה אמרה אם כואב תקחי אדוויל 🤦‍♀️ 

הדלקת לא יושבת בצוואר

אלא בתוך הרחם..

ובאמת כואב ההתייחסות של הרופאה

לצערי אני כבר לא סומכת על רופאים 

אולי אם הייתי הולכת לרופא פרטי ומשלמת אלפי שקלים הייתי מקבלת יחס מתאים

מבאס ברמות

מקווה באמת שרופאה הבאה תתיחס יפה

קראתי על זה קצת זה באמת נשמע שאולי יש לי

ואני מוטרדת עכשיו

היה לי התקן

אני יודעת שיש נשים שמפתחות בגלל זה דלקת (דלקת שקטה, זה לא תמיד משהו חריף) ואת רוצה לקבל טיפול אנטיביוטי אפילו בשביל החשש הקטן שיש לך את זה. 

יש לזה הגדרה ברפואה לא יודעת איך קוראים לסוג הדלקת הזאת

לא יודעת איך עושים את זה

אם צריך בשביל זה הרדמה או שזה פעולה פשוטה

אני מרגישה שיש ברפואת נשים חוסר מודעות נוראית על זה

שמים התקנים כאילו מחלקים סוכריות, (יכולות להיות עוד סיבות לזה אבל התקן הוא טריגר רציני)

בעיני זה זלזול חמור בגוף האישה

פשוט לפלוש לתוכו וככה למנוע הריון בלי לחשוב על מה שזה גורם מסביב..

הבטן שלי מלאה על זה אז אעצור כאן כי זה יהיה לא נעים 🤐