ולעשות חיים גם אחרי החתונה.

לפי מה שאת מתארת נשמע באמת פספוס לעזוב כזה קשר.

אם את מרגישה שאת צריכה את הזמן להסתגל, להישאר עוד קצת נערה, ולא ליפול בבת אחת לעולם התובעני - קחי מניעה לתקופת מה ותעברי שלב שלב בחיים בנחת ובשמחה.

תודה רבה על התשובה (אני מרגישה שאני אולי משלה אותו..למרות שאנחנו מדברים על זה ובכל זאת לא נפרדים..) 

טוב לך איתו? את מרגישה בשלה? תתחתני.

תאמיני לי, הלימודים ילכו יותר בקלות כשאין לך את כל עולם הדייטים על הראש, מניסיון.

למדתי שנה ראשונה תו"כ דייטים אירוסין וחתונה, ולא הלך משהו.

אחרי הנישואין המצב השתפר פלאים...

בנוגע לילדים?

יש הרבה רבנים שיתירו לך למנוע לתקופה מוגבלת (כלומר, עם דד-ליין כלשהו בתחום הסביר).

יש דברים שחבל לפספס בגלל זוטות כאלה.

ובנוגע אליו,

תפתחי את הכל איתו.

מה הוא חושב על הלימודים שלך?

מה הוא חושב על ילדים? כרגע? אולי יותר מאוחר?

יש שאלות שעליהן רק את והוא תוכלו לענות ושום גורם מקצועי לא יוכל לתת לכם תשובה שתקלע בדיוק למצבכם.

תעדכני מה קורה, טוב?

כל טוב.

אם את מרגישה פספוס לאבד אותו.

יש לי רעיון שיפתור את הבעיה.

יש בחורות ובחורים אשר יצרו קשרים ועשו מין מסיבה הנקראת ווארט אך לא התחתנו מיד רק כעבור שנה!

אולי תעשי זאת?!

וכך גם תתפסי אותו בישבילך וגם תוכלי במשך שנה לעשות חיים ולמצות את גיל הנעורים שבך!

יש חוגים אשר ממליצים מיד אחרי הווארט לעשות רק שלוש חודשים בלבד ואז להתחתן (כך היה אצלינו ויש בזה הרבה מן המומלץ, כדי לא לבא לידי מכשול!)

בהצלחה יקרה בכל אשר תבחרי!

 אני מרגישה שהכל מבולגן אצלי....

*אני חושבת שאני לא מוכנה להתמסד ואילו הוא מזמן מוכןן( כבר בתחילת הקשר הוא ציין זאת ואמר שהוא רק ממתין לי..) וגם משפחה שלו דיי לוחצת עליו...הוא הבכור וכו,

אני מבינה אותם אבל בכל זאת אני לא רואה את עצמי בשמלת כלה עדיין.

*הבנתי שהחזקת בית ומשפחה בתחילת הדרך מרובה בקשיים ובחיכוכים ופי כמה יותר קשה ומאתגר שיש תפיסות וערכים קצת שונים(אני פחות או יותר דתייה-לאומית  והוא דתי-דתי ואני מאוד מכבדת את זה).אני רוצה להקים בית רגוע ושלו ולהימנע מכמה שיותר מריבות בעתיד..

*מבחינת לימודים אנחנו באותו הראש.

הוא בעד שאני ילך ללמוד וגם דוחף את האחיות  הקטנות שלו ללימודים.

אנחנו תמיד מדברים על העתיד ומגיעים תמיד למבוי סתום...

הוא בחור נהדר ולכן אני מנסה לברר מה הכי נכון בשבילו וגם בשבילי

(הוא הקשר הראשון שלי ולכן זה יותר מבלבל ומלחיץ לעשות את הדבר הנכון לשנינו)

אשמח לשמוע את הדעות והמחשבות שלכם בקשר לזה ומאוד אעריך את זה

אילן והילה יפרח!!

פרטים באתר "פנים בפנים".

תראי, חתונה זה לא פיקניק.. אני לא חושבת שאפשר להתחתן מתוך מקום של- "הכל יסתדר"..

אני באמת חושבת שאת צריכה לרצות את החתונה, כי זה מגיע עם מחוייבות. לבית, לבעל, וכו'..

אם את מרגישה שהבחור הוא האיש שלך, גם אם תעשו הפסקה של חצי שניה- שנה בקשר בשבילך- מאוד יכול להיות שהוא יחכה לך. אמרת שהוא אוהב אותך, מכבד, מעריך, בנאדם כזה צריך להבין את המקום שאת נמצאת בו- ולא ללחוץ על חתונה כשהצד השני לא בעניין.

הרבה יותר מפחיד למצוא את עצמך אחרי החתונה- ולא שלמה עם ההחלטה הזו.

זו החלטה הכי שלמה בחיים. זה בנאדם שאת צריכה לרצות להיות איתו כככלללל הזמן, אחרי החתונה הקשר מאוד משתנה, מתפתח, גדל, וכו' וגם הקשיים משתנים (פרנסה וכד') חתונה זה מקום של לרצות להקים משהו משותף, ואם צד אחד הוא כרגע עוד בלבנות את עצמו, נרא לי לא כדאי לרוץ לחתונה..

גם אם יקרה ותפרדו והוא יתחתן- את תראי שהכל קרה לטובה כי מה שטוב לך ה' יעשה לך.

בהצלחה!!

לכל אחד.

אם לא הייתי מתחתנת בלי להיות שלימה עם זה לגמרי- לא הייתי מתחתנת.

לפני חתונה לא יודעים בכלל מה זה. איך אפשר להיות שלמים עם ההחלטה??

זה מאד מפחיד להחליט על דבר לא ידוע.

צריך לדעת לשחרר לפעמים מושכות- כי אנחנו לא העגלון של העגלה הזו..

כי גם אם נחזיק במושכות- אלו לא המושכות שמחוברות לסוסים..

יש אנשים בדרגה גבוהה שיכולים להיות שלמים עם החלטות כי הם סומכים על הקב"ה שהוא זה שמכוון אותם.

ויש כאלה שעובדים על עצמם ומחליטים החלטות עם הרבה חשש.

וד"א- את כולם הקב"ה מכוון ואני לא מתחרטת לשניה על ההחלטה הלא החלטית שלי להתחתן עם בעלי...

לכל אחד.

אם לא הייתי מתחתנת בלי להיות שלימה עם זה לגמרי- לא הייתי מתחתנת.

לפני חתונה לא יודעים בכלל מה זה. איך אפשר להיות שלמים עם ההחלטה??

זה מאד מפחיד להחליט על דבר לא ידוע.

צריך לדעת לשחרר לפעמים מושכות- כי אנחנו לא העגלון של העגלה הזו..

כי גם אם נחזיק במושכות- אלו לא המושכות שמחוברות לסוסים..

יש אנשים בדרגה גבוהה שיכולים להיות שלמים עם החלטות כי הם סומכים על הקב"ה שהוא זה שמכוון אותם.

ויש כאלה שעובדים על עצמם ומחליטים החלטות עם הרבה חשש.

וד"א- את כולם הקב"ה מכוון ואני לא מתחרטת לשניה על ההחלטה הלא החלטית שלי להתחתן עם בעלי...

אילן והילה יפרח..

הם אולי יצליחו לעמוד ולהסביר מהו הקושי שלך.

חוצמזה, גם אני הייתי הראשונה של בעלי אבל זה לא אומר שהוא לא ידע אם הוא רוצה אותי. ואם תשאלי אותי אני באתי גם לחתונה עם תהיות ומחשבות בראש ואני חושבת שלפעמים צריך לתת לרבש"ע להוביל את הדברים ולהאמין שזה הדבר הכי נכון שאני עושה גם אם אני לא יודע בדיוק האם זה מתאים הכי והאם זה הכי נכון לי.

אם כבר לי היו מחשבות ותהיות אבל בעלי שגדל בבית שבו הסתכלו על הדברים העיקריים ולא התפלים ציין לי תמיד שהדבר הכי נכון בעולם לדעתו זה להתחתן איתי אפילו שהוא לא פגש נשים אחרות. אני פשוט חושבת שיש כאן איזושהי השפעה חיצונית. אם תחשבי על זה אולי את קצת צעירה (20) אבל מה באמת יעשה לך טוב בלפגוש 5 בחורים? מה זה יתן לך? אני חושבת שיש מקום לבירור עם עצמך מה את רוצה.

בהצלחה

אודיה צודקת כשהיא אומרת שלא שלמים לחלוטין עם החלטת החתונה, כי אנחנו לא יודעים למה אנחנו נכנסים..

התכוונתי בשלמות הזו יותר לאדם מאשר למוסד החתונה- כי אותו ("המוסד") אנחנו לא מכירים, את האדם שלפנינו יחסית כן. אני חושבת שחתונה צריכה לבוא ממקום שאנחנו רוצים אחת את השני מאוד, רוצים להיות יחד, להקים יחד משהו...

כתבתי את הדברים מתוך היכרות עם סיפורים לא נעימים של גירושיו ל"ע שבאו בעקבות חתונה "חפוזה", חתונה שבאה בגיל צעיר עם יותר "רצון להיות כלה" מאשר "רצון להיות רעיה, אמא, נשואה וכד'"...

(חשוב להדגיש שיש המווון סיבות לגירושין וזו ממש לא סיבה עיקרית או משהו כזה, יש מצוה להתגרש כשיש צורך. העניין הוא שאם באים מלכתחילה בחוסר רצון לחתונה- לי אישית זה הדליק נורה אדומה..)

שוב, בהצלחה רבה ואני באמת מקוה שתגיעי למקום שלם עם עצמך, ותחליטי מה נכון לך ולכם בע"ה!

האם את חשובת שאפשר "לא להתחתן מתוך מקום של- "הכל יסתדר".. (כלשונך - "כי מה שטוב לך ה' עושה")? זה בעצם מה שאת מציעה.

השואלת רוצה להתחתן. רוצה מחויבות. רוצה אותו ספציפי. אמהמה - העיתוי בעייתי משהו.

כקראתי את שאלתך הייתי בהלם

לדעתי שנתיים ה יא תקופה ארוכה מאוד יחסית לדור שלנו ואם את מרגישה בנוח איתו וטוב לך אז אל תתפסי רגליים קרות הרי הוא מכיר אותך ומין הסתם מבין את אותך ואת חששותיך כמו שנאמר פה לא חייבים להביא מיד ילדים שתדעי עד יום החופה תשאלי את עצמך האם הוא מתאים לך אם טוב לכם אתם מבינים ומכבדים אחד   את השני אז תוכלו לפתור כל בעייה גם לאחר נישואין (שלא יהיו הרבה)הרצון להתחתן לא תמיד בה אם רגשות  עזים לפעמים גם אם השכל  הוא טוב לי יהיה אבא טוב בעתיד מסכימים על דרך חינוך יודע להרגיע אותך במצבי לחץ  האם יש משהו שאת ממש לא אוהבת בו .....(הרשימה ארוכה)

ההחלטות תמיד קשות אך על פני האופק זה נראה שאת כן קשורה אליו שנתיים הם מספיק זמן לדעת אם הוא מתאים לך ואם כן אין סיבה להתמהמה המוכנות באה אם ההחלטה לפעמים

שיהיה לך בהצלחה ונה טובה

אם ננתח ונסדר את מה שכתבת, יש כאן שני דברים במישורים שונים שמונעים ממך להחליט:

א. מחשבה שאם אתחתן, הנישואין יקשו על התקדמותי בחיים, בלימודים לקראת תואר וכדו'.

ב. פער ברמה הדתית.

לגבי החשש הראשון- זה תלוי בסדר עדיפויות שלך, שאת מציבה לך בזמן הלימודים-מה קודם: להשיג ציונים הכי גבוהים שאפשר או להשקיע בבית ובמשפחה? כך גם אם לא מספיקים להיות 100% בשתי החזיתות לא מתוסכלים. כמו-כן זה תלוי אם מסלול הלימודים שתבחרי הוא תובעני ודורש ממך השקעה של 24 שעות או קליל יותר.

לצערי הרב, אני מכירה בנות שלא רצו להכיר בחורים כל עוד הם באמצע התואר, ואח"כ פנו אלי כשדכנית באזור גיל 25-30 כשהן מצטערות על קשרים שאולי היו יכולים להיות טובים (עוד לא בטוח שהיה מצליח עם ההצעות שהוצעו להן, כי הן אפילו לא ניסו) - קל וחומר כשאת מפספסת פה קשר שנשמע שהרגשתך בו טובה.

במשפט הקודם בכוונה כתבתי: הרגשתך, כי בשכל, באמת לא ברור לי עד כמה הקשר טוב לשניכם, בגלל הפערים ברמה הדתית. אני תוהה אם הם גדולים מאוד או שאלו דקויות? בדר"כ הבחורה מצפה שהבחור יהיה יותר ממנה מבחינה דתית, כדי שהיא תרגיש שיש לו מה לתת ולתרום לה. השאלה היא אם את מוכנה לקבל ממנו (אולי אפילו "להתחזק") או שכאשר הוא ידבר איתך על נושאים מהפן הדתי זה ירגיש ויתפרש אצלך כ"חונק". נקודה למחשבה.. את מוזמנת להרחיב.

בכל אופן,

בהצלחה רבה

ותתפללי שהקב"ה יובילך לדרך הנכונה והישרה בעיניו-זה מאושד מרגיע כשיודעים שהקב"ה עוזר לנו בכל ההחלטות בחיים ומכוונן אותנו, לפעמים אחרי תפילה כזו, פתאום הכל מתבהר לנו ומאוד ברור לנו מה עלינו לעשות.

רק טוב!

שרית

היא אכן לא עניין פשוט..

יכול להיות שהבחור הוא המיועד לך, יכול להיות שלא, אבל לפני זה יש כמה דברים שנראה לי שכדאי לחשוב עליהם.

האם חשבת פעם על הקמת בית?

איזה בית את רוצה? מה חשוב לך בחיים? מה את רוצה מעצמך? לאן את שואפת??

היות ואתם צעירים אני מאמינה שיש סיכוי שבכלל לא חשבת עדיין על כל הדברים האלה..

וזה בסדר, אבל לפני שמתחתנים חשוב לתת את הדעת גם על זה, אם לא חשבת על זה אף פעם-

כדאי לחשוב על זה עכשיו..

אחרי שחשבת על זה, האם הבחור שאת בקשר איתו מתאים למה שאת רוצה??

האם את רואה את עצמך מקימה איתו את הבית שאותו תרצי להקים מתי שתרצי??

יכול להיות שיהיו איזשהם פערים בינו לבין מה שאת רוצה, וזה אפילו בסדר, אבל את צריכה להיות מודעת לעניין.

למשל- הוא ירצה בית מאד דתי, את פחות- איך מגשרים על הפער הזה?? דברו על זה..

 וכן הלאה על שאר הדברים שחשובים לך בחיים ובבית שאת רוצה להקים.

כי בעל זה שותף לחיים, וכדאי לוודא שאתם רוצים לצעוד לאותו כיוון יחד (-:

אם עברנו את סינון השכל, נמשיך לסינון הרגש:

*את* אוהבת אותו??

ספרת כמו הוא רוצה להתחתן, ואוהב ומכבד וכו', אבל האם את אוהבת אותו?

נמשכת אליו??

רוצה לחיות איתו עד 120? לגדל איתו ילדים?

לצעוד איתו יחד בכל מה שהחיים מזמנים??

 לא קראתי את זה כ"כ במה שכתבת...

אם אחרי כל השאלות האלה, התשובה היא שכן, את רוצה להתחתן איתו, כנראה שהעניין הוא רק העיתוי:

ולזה יש פתרונות כמו שכתבו- אפשר למנוע בהתר רב, אפשר קצת לדחות את החתונה, אפשר ללמוד או לא ללמוד.

כל העניינים הטכניים האלה פחות עקרוניים כשהמטרה ברורה...

ועוד משהו:

אל!! תתחתני עם מישהו שאת לא לגמרי רוצה להתחתן איתו כי "יש כאלה בנות 27 שלא מוצאות",

ו"מי יודע אם אני אמצא מישהו כ"כ נחמד".

נחמד, מכבד אוהב- זה מצויין(: א"א בלי, אבל זה לא סיבה להתחתן מיד..

שיהיו החלטות טובות ובהצלחה בע"ה!!

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר