ולעשות חיים גם אחרי החתונה.

לפי מה שאת מתארת נשמע באמת פספוס לעזוב כזה קשר.

אם את מרגישה שאת צריכה את הזמן להסתגל, להישאר עוד קצת נערה, ולא ליפול בבת אחת לעולם התובעני - קחי מניעה לתקופת מה ותעברי שלב שלב בחיים בנחת ובשמחה.

תודה רבה על התשובה (אני מרגישה שאני אולי משלה אותו..למרות שאנחנו מדברים על זה ובכל זאת לא נפרדים..) 

טוב לך איתו? את מרגישה בשלה? תתחתני.

תאמיני לי, הלימודים ילכו יותר בקלות כשאין לך את כל עולם הדייטים על הראש, מניסיון.

למדתי שנה ראשונה תו"כ דייטים אירוסין וחתונה, ולא הלך משהו.

אחרי הנישואין המצב השתפר פלאים...

בנוגע לילדים?

יש הרבה רבנים שיתירו לך למנוע לתקופה מוגבלת (כלומר, עם דד-ליין כלשהו בתחום הסביר).

יש דברים שחבל לפספס בגלל זוטות כאלה.

ובנוגע אליו,

תפתחי את הכל איתו.

מה הוא חושב על הלימודים שלך?

מה הוא חושב על ילדים? כרגע? אולי יותר מאוחר?

יש שאלות שעליהן רק את והוא תוכלו לענות ושום גורם מקצועי לא יוכל לתת לכם תשובה שתקלע בדיוק למצבכם.

תעדכני מה קורה, טוב?

כל טוב.

אם את מרגישה פספוס לאבד אותו.

יש לי רעיון שיפתור את הבעיה.

יש בחורות ובחורים אשר יצרו קשרים ועשו מין מסיבה הנקראת ווארט אך לא התחתנו מיד רק כעבור שנה!

אולי תעשי זאת?!

וכך גם תתפסי אותו בישבילך וגם תוכלי במשך שנה לעשות חיים ולמצות את גיל הנעורים שבך!

יש חוגים אשר ממליצים מיד אחרי הווארט לעשות רק שלוש חודשים בלבד ואז להתחתן (כך היה אצלינו ויש בזה הרבה מן המומלץ, כדי לא לבא לידי מכשול!)

בהצלחה יקרה בכל אשר תבחרי!

 אני מרגישה שהכל מבולגן אצלי....

*אני חושבת שאני לא מוכנה להתמסד ואילו הוא מזמן מוכןן( כבר בתחילת הקשר הוא ציין זאת ואמר שהוא רק ממתין לי..) וגם משפחה שלו דיי לוחצת עליו...הוא הבכור וכו,

אני מבינה אותם אבל בכל זאת אני לא רואה את עצמי בשמלת כלה עדיין.

*הבנתי שהחזקת בית ומשפחה בתחילת הדרך מרובה בקשיים ובחיכוכים ופי כמה יותר קשה ומאתגר שיש תפיסות וערכים קצת שונים(אני פחות או יותר דתייה-לאומית  והוא דתי-דתי ואני מאוד מכבדת את זה).אני רוצה להקים בית רגוע ושלו ולהימנע מכמה שיותר מריבות בעתיד..

*מבחינת לימודים אנחנו באותו הראש.

הוא בעד שאני ילך ללמוד וגם דוחף את האחיות  הקטנות שלו ללימודים.

אנחנו תמיד מדברים על העתיד ומגיעים תמיד למבוי סתום...

הוא בחור נהדר ולכן אני מנסה לברר מה הכי נכון בשבילו וגם בשבילי

(הוא הקשר הראשון שלי ולכן זה יותר מבלבל ומלחיץ לעשות את הדבר הנכון לשנינו)

אשמח לשמוע את הדעות והמחשבות שלכם בקשר לזה ומאוד אעריך את זה

אילן והילה יפרח!!

פרטים באתר "פנים בפנים".

תראי, חתונה זה לא פיקניק.. אני לא חושבת שאפשר להתחתן מתוך מקום של- "הכל יסתדר"..

אני באמת חושבת שאת צריכה לרצות את החתונה, כי זה מגיע עם מחוייבות. לבית, לבעל, וכו'..

אם את מרגישה שהבחור הוא האיש שלך, גם אם תעשו הפסקה של חצי שניה- שנה בקשר בשבילך- מאוד יכול להיות שהוא יחכה לך. אמרת שהוא אוהב אותך, מכבד, מעריך, בנאדם כזה צריך להבין את המקום שאת נמצאת בו- ולא ללחוץ על חתונה כשהצד השני לא בעניין.

הרבה יותר מפחיד למצוא את עצמך אחרי החתונה- ולא שלמה עם ההחלטה הזו.

זו החלטה הכי שלמה בחיים. זה בנאדם שאת צריכה לרצות להיות איתו כככלללל הזמן, אחרי החתונה הקשר מאוד משתנה, מתפתח, גדל, וכו' וגם הקשיים משתנים (פרנסה וכד') חתונה זה מקום של לרצות להקים משהו משותף, ואם צד אחד הוא כרגע עוד בלבנות את עצמו, נרא לי לא כדאי לרוץ לחתונה..

גם אם יקרה ותפרדו והוא יתחתן- את תראי שהכל קרה לטובה כי מה שטוב לך ה' יעשה לך.

בהצלחה!!

לכל אחד.

אם לא הייתי מתחתנת בלי להיות שלימה עם זה לגמרי- לא הייתי מתחתנת.

לפני חתונה לא יודעים בכלל מה זה. איך אפשר להיות שלמים עם ההחלטה??

זה מאד מפחיד להחליט על דבר לא ידוע.

צריך לדעת לשחרר לפעמים מושכות- כי אנחנו לא העגלון של העגלה הזו..

כי גם אם נחזיק במושכות- אלו לא המושכות שמחוברות לסוסים..

יש אנשים בדרגה גבוהה שיכולים להיות שלמים עם החלטות כי הם סומכים על הקב"ה שהוא זה שמכוון אותם.

ויש כאלה שעובדים על עצמם ומחליטים החלטות עם הרבה חשש.

וד"א- את כולם הקב"ה מכוון ואני לא מתחרטת לשניה על ההחלטה הלא החלטית שלי להתחתן עם בעלי...

לכל אחד.

אם לא הייתי מתחתנת בלי להיות שלימה עם זה לגמרי- לא הייתי מתחתנת.

לפני חתונה לא יודעים בכלל מה זה. איך אפשר להיות שלמים עם ההחלטה??

זה מאד מפחיד להחליט על דבר לא ידוע.

צריך לדעת לשחרר לפעמים מושכות- כי אנחנו לא העגלון של העגלה הזו..

כי גם אם נחזיק במושכות- אלו לא המושכות שמחוברות לסוסים..

יש אנשים בדרגה גבוהה שיכולים להיות שלמים עם החלטות כי הם סומכים על הקב"ה שהוא זה שמכוון אותם.

ויש כאלה שעובדים על עצמם ומחליטים החלטות עם הרבה חשש.

וד"א- את כולם הקב"ה מכוון ואני לא מתחרטת לשניה על ההחלטה הלא החלטית שלי להתחתן עם בעלי...

אילן והילה יפרח..

הם אולי יצליחו לעמוד ולהסביר מהו הקושי שלך.

חוצמזה, גם אני הייתי הראשונה של בעלי אבל זה לא אומר שהוא לא ידע אם הוא רוצה אותי. ואם תשאלי אותי אני באתי גם לחתונה עם תהיות ומחשבות בראש ואני חושבת שלפעמים צריך לתת לרבש"ע להוביל את הדברים ולהאמין שזה הדבר הכי נכון שאני עושה גם אם אני לא יודע בדיוק האם זה מתאים הכי והאם זה הכי נכון לי.

אם כבר לי היו מחשבות ותהיות אבל בעלי שגדל בבית שבו הסתכלו על הדברים העיקריים ולא התפלים ציין לי תמיד שהדבר הכי נכון בעולם לדעתו זה להתחתן איתי אפילו שהוא לא פגש נשים אחרות. אני פשוט חושבת שיש כאן איזושהי השפעה חיצונית. אם תחשבי על זה אולי את קצת צעירה (20) אבל מה באמת יעשה לך טוב בלפגוש 5 בחורים? מה זה יתן לך? אני חושבת שיש מקום לבירור עם עצמך מה את רוצה.

בהצלחה

אודיה צודקת כשהיא אומרת שלא שלמים לחלוטין עם החלטת החתונה, כי אנחנו לא יודעים למה אנחנו נכנסים..

התכוונתי בשלמות הזו יותר לאדם מאשר למוסד החתונה- כי אותו ("המוסד") אנחנו לא מכירים, את האדם שלפנינו יחסית כן. אני חושבת שחתונה צריכה לבוא ממקום שאנחנו רוצים אחת את השני מאוד, רוצים להיות יחד, להקים יחד משהו...

כתבתי את הדברים מתוך היכרות עם סיפורים לא נעימים של גירושיו ל"ע שבאו בעקבות חתונה "חפוזה", חתונה שבאה בגיל צעיר עם יותר "רצון להיות כלה" מאשר "רצון להיות רעיה, אמא, נשואה וכד'"...

(חשוב להדגיש שיש המווון סיבות לגירושין וזו ממש לא סיבה עיקרית או משהו כזה, יש מצוה להתגרש כשיש צורך. העניין הוא שאם באים מלכתחילה בחוסר רצון לחתונה- לי אישית זה הדליק נורה אדומה..)

שוב, בהצלחה רבה ואני באמת מקוה שתגיעי למקום שלם עם עצמך, ותחליטי מה נכון לך ולכם בע"ה!

האם את חשובת שאפשר "לא להתחתן מתוך מקום של- "הכל יסתדר".. (כלשונך - "כי מה שטוב לך ה' עושה")? זה בעצם מה שאת מציעה.

השואלת רוצה להתחתן. רוצה מחויבות. רוצה אותו ספציפי. אמהמה - העיתוי בעייתי משהו.

כקראתי את שאלתך הייתי בהלם

לדעתי שנתיים ה יא תקופה ארוכה מאוד יחסית לדור שלנו ואם את מרגישה בנוח איתו וטוב לך אז אל תתפסי רגליים קרות הרי הוא מכיר אותך ומין הסתם מבין את אותך ואת חששותיך כמו שנאמר פה לא חייבים להביא מיד ילדים שתדעי עד יום החופה תשאלי את עצמך האם הוא מתאים לך אם טוב לכם אתם מבינים ומכבדים אחד   את השני אז תוכלו לפתור כל בעייה גם לאחר נישואין (שלא יהיו הרבה)הרצון להתחתן לא תמיד בה אם רגשות  עזים לפעמים גם אם השכל  הוא טוב לי יהיה אבא טוב בעתיד מסכימים על דרך חינוך יודע להרגיע אותך במצבי לחץ  האם יש משהו שאת ממש לא אוהבת בו .....(הרשימה ארוכה)

ההחלטות תמיד קשות אך על פני האופק זה נראה שאת כן קשורה אליו שנתיים הם מספיק זמן לדעת אם הוא מתאים לך ואם כן אין סיבה להתמהמה המוכנות באה אם ההחלטה לפעמים

שיהיה לך בהצלחה ונה טובה

אם ננתח ונסדר את מה שכתבת, יש כאן שני דברים במישורים שונים שמונעים ממך להחליט:

א. מחשבה שאם אתחתן, הנישואין יקשו על התקדמותי בחיים, בלימודים לקראת תואר וכדו'.

ב. פער ברמה הדתית.

לגבי החשש הראשון- זה תלוי בסדר עדיפויות שלך, שאת מציבה לך בזמן הלימודים-מה קודם: להשיג ציונים הכי גבוהים שאפשר או להשקיע בבית ובמשפחה? כך גם אם לא מספיקים להיות 100% בשתי החזיתות לא מתוסכלים. כמו-כן זה תלוי אם מסלול הלימודים שתבחרי הוא תובעני ודורש ממך השקעה של 24 שעות או קליל יותר.

לצערי הרב, אני מכירה בנות שלא רצו להכיר בחורים כל עוד הם באמצע התואר, ואח"כ פנו אלי כשדכנית באזור גיל 25-30 כשהן מצטערות על קשרים שאולי היו יכולים להיות טובים (עוד לא בטוח שהיה מצליח עם ההצעות שהוצעו להן, כי הן אפילו לא ניסו) - קל וחומר כשאת מפספסת פה קשר שנשמע שהרגשתך בו טובה.

במשפט הקודם בכוונה כתבתי: הרגשתך, כי בשכל, באמת לא ברור לי עד כמה הקשר טוב לשניכם, בגלל הפערים ברמה הדתית. אני תוהה אם הם גדולים מאוד או שאלו דקויות? בדר"כ הבחורה מצפה שהבחור יהיה יותר ממנה מבחינה דתית, כדי שהיא תרגיש שיש לו מה לתת ולתרום לה. השאלה היא אם את מוכנה לקבל ממנו (אולי אפילו "להתחזק") או שכאשר הוא ידבר איתך על נושאים מהפן הדתי זה ירגיש ויתפרש אצלך כ"חונק". נקודה למחשבה.. את מוזמנת להרחיב.

בכל אופן,

בהצלחה רבה

ותתפללי שהקב"ה יובילך לדרך הנכונה והישרה בעיניו-זה מאושד מרגיע כשיודעים שהקב"ה עוזר לנו בכל ההחלטות בחיים ומכוונן אותנו, לפעמים אחרי תפילה כזו, פתאום הכל מתבהר לנו ומאוד ברור לנו מה עלינו לעשות.

רק טוב!

שרית

היא אכן לא עניין פשוט..

יכול להיות שהבחור הוא המיועד לך, יכול להיות שלא, אבל לפני זה יש כמה דברים שנראה לי שכדאי לחשוב עליהם.

האם חשבת פעם על הקמת בית?

איזה בית את רוצה? מה חשוב לך בחיים? מה את רוצה מעצמך? לאן את שואפת??

היות ואתם צעירים אני מאמינה שיש סיכוי שבכלל לא חשבת עדיין על כל הדברים האלה..

וזה בסדר, אבל לפני שמתחתנים חשוב לתת את הדעת גם על זה, אם לא חשבת על זה אף פעם-

כדאי לחשוב על זה עכשיו..

אחרי שחשבת על זה, האם הבחור שאת בקשר איתו מתאים למה שאת רוצה??

האם את רואה את עצמך מקימה איתו את הבית שאותו תרצי להקים מתי שתרצי??

יכול להיות שיהיו איזשהם פערים בינו לבין מה שאת רוצה, וזה אפילו בסדר, אבל את צריכה להיות מודעת לעניין.

למשל- הוא ירצה בית מאד דתי, את פחות- איך מגשרים על הפער הזה?? דברו על זה..

 וכן הלאה על שאר הדברים שחשובים לך בחיים ובבית שאת רוצה להקים.

כי בעל זה שותף לחיים, וכדאי לוודא שאתם רוצים לצעוד לאותו כיוון יחד (-:

אם עברנו את סינון השכל, נמשיך לסינון הרגש:

*את* אוהבת אותו??

ספרת כמו הוא רוצה להתחתן, ואוהב ומכבד וכו', אבל האם את אוהבת אותו?

נמשכת אליו??

רוצה לחיות איתו עד 120? לגדל איתו ילדים?

לצעוד איתו יחד בכל מה שהחיים מזמנים??

 לא קראתי את זה כ"כ במה שכתבת...

אם אחרי כל השאלות האלה, התשובה היא שכן, את רוצה להתחתן איתו, כנראה שהעניין הוא רק העיתוי:

ולזה יש פתרונות כמו שכתבו- אפשר למנוע בהתר רב, אפשר קצת לדחות את החתונה, אפשר ללמוד או לא ללמוד.

כל העניינים הטכניים האלה פחות עקרוניים כשהמטרה ברורה...

ועוד משהו:

אל!! תתחתני עם מישהו שאת לא לגמרי רוצה להתחתן איתו כי "יש כאלה בנות 27 שלא מוצאות",

ו"מי יודע אם אני אמצא מישהו כ"כ נחמד".

נחמד, מכבד אוהב- זה מצויין(: א"א בלי, אבל זה לא סיבה להתחתן מיד..

שיהיו החלטות טובות ובהצלחה בע"ה!!

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.