זה נשמע קורע, נכון?
אבל זה נכון.
תמיד חשבתי שאני אתחתן עם אחד שחכם יותר ממני, יודעים, כזה 800 בפסיכו' ומהנדס בפיזיקה גרעינית...
אבל הוא לא חכם כמוני, והוא אפילו לא חתיך, (אם כי גם לא מכוער...). והוא צדיק...צדיק... צדיק!!!
התפילה שלו היא תפילת כהן גדול ביוה"כ, כל יום. כ"כ טוב לב, כ"כ עדין... כ"כ טוב לב, כ"כ מיוחד! איזה מידות...איזה לב זהב, ונשמה זכה... פשוט מושלם!
כאילו, לא מושלם. אבל מה זה משנה?! לזרוק יהלום כי הוא בא בטבעת מכוערת.. טבעת..
וכל תפילה, העיניים שלי נמשכות לכיוון המקום שלו, אוטומטית...
השבת הוא לא בא לבי"כ, נסע לחבר. בתפילה בכיתי. כמה רציתי לראות אותו! כל השבת לא היה לי מצב רוח, וקיוויתי- אולי הוא מתפלל במנין אחר ומחר הוא יבוא?!...
אני דוסית מאד, הוא מאד דוס. לא החלפתי איתו מילה, למרות שהוא גר כמה בתים ממני. ו..עוד משהו- הוא שיעור ד' (22), אני בי"א (כמעט 17...).
אבל למי אכפת?! גם אם הוא היה גדול ממני ב15 שנים...
כזה מתוק!
והוא משו בצבא, קצין או מה, נראלי.
אני רק צופה עליו מרחוק, בשבת.. וכשהוא נמצא. הוא פשוט מושלם! מדהים!
ואם הוא יתחתן לפני שאני אצא...
ובכלל, אני לא ראויה לו. למה? כי על הדף אני הבחורה המושלמת. אבל אני לא באמת...לא באמת... לא ראויה למדהים כמוהו. ואני מנסה לעבוד על המידות, כדי להגיע לקרסוליו...אבל אני אף פעם לא אהיה בגובה העיניים שלו, אם הבנתם.
אוף!!! אני לא מאוהבת. אני אוהבת, אוהבת!!!
והוא בטח בכלל לא חושב עלי...הוא לא חושב על בנות...אבל גם כשהואיתחיל לחשוב על חתונה- הוא בטח לא יחשוב עלי.
מה עושים?
![]()




