שבוע הבא אני מתחילה קורס מרוכז שהשם של הקורס הוא מבוא לחשיבה מקיימת.
קיבלתי משימה ללפני הקורס והיא:
להכין משהו שעונה לשאלה מה זו תרבות בת קיימא, דרך הצגתכם את הנושא נלמד להכיר אתכם ודרך מחשבתכם בתחילת הדרך.
מה הייתם עושים? רעיונות? מהי תרבות בת קיימא?
כך אזכה להכיר אותכם.
תודה לצדיקים העוזרים לי מראש
יאללה! איפה אתם?? משכילים! 
תרבות ששורדת לאורך זמן, יחד עם החברה שמכילה אותה?
הגות שנותרת רלוונטית, אמנות וז'אנרים מוזיקליים ששורדים מאות שנים,
שעדיין יוצרים עניין ורלוונטיות?
הגדרה שגוגל שלף, אגב, היא תרבות שבנויה כך שהעולם יתקיים, ויתקיים טוב.
תרבות שמדגישה ערכים של מוסר, של מודעות ומעורבות חברתית וסביבתית והגיינית
ובריאותית ובלה בלה בלה.
לוקח קורס אחר...
זה התחיל בעיקר אחרי הגירוש
זה "תרבות בת קיימא, אפשר ללמוד להכיר אותם ודרך מחשבתם בתחילת הדרך."
הנה הדוגמא שלי-
אטב כביסה, קלאס אולדנבורג Clothespin, Claes Oldenburg
1976 פילדלפיה
13.5 מ' גובה
בהתייחסו אל הפסל אטב כביסה אמר אמן הפופ קלאס אולדנבורג: "אטבי כביסה חייוניים עבורי. עם אטבי כביסה אני מחבר את חלקי הפסלים הרכים בזמן ההכנה לתפירה...היעילים ביותר הם האטבים הישנים...אני מעדיף את אלו הבנויים מעץ. הסטודיו שלי מלא באטבים...לאחר זמן מה אני מתחיל לראות אותם כמבנים גדולים בהרבה ממה שהם במציאות ואני מתחיל לחשוב על הגדלתם. יש להם מאפיינים ארכיטקטוניים, כמו לתקעים בעלי שלוש הזרועות שגם מונחים בסטודיו. הפסל "אטב כביסה" מתייחס אל גורדי השחקים שסביבו, ובמיוחד אל המגדל החופשי של בניין העירייה"
האטב הוא הגדלה מדויקת של החפץ המקורי לגובה 13.5 מטרים. בכך יצר אולדנבורג מעין "רדי מייד" חדש – כלומר לא החפץ עצמו אלא חיקויו המושלם. הצופה בפסל עובר תהליך דומה לזה של הצופה בחפצי הרדי מייד של מרסל דושאן (Marcel Duchamp), בכך שהוא מזהה את החפץ באופן מיידי ומושלם ותמה על מיקומו החדש. ואולם, בניגוד לדושאן, הצופה בפסל זה רואה מייד כי אין מדובר בחפץ האמיתי אלא בחיקויו, וזאת בגלל גודלו המפקיע אותו ממציאות היומיום.
אולדנבורג הוסיף נדבך לרדי מייד ה"דושאני", וחידד את שאלת חשיבותו של החפץ המתואר. כאמן פופ, השתמש אולדנבורג דווקא בחפץ יומיומי וחסר חשיבות כאטב כביסה, הנמצא בכל בית. על ידי הגדלתו והצבתו הוא נטרל אותו מן השימוש היומיומי שלו, והעניק לו מעמד של חפץ אמנות. הפער בין המעמד החדש לבין מעמדו המקורי של הפסל יוצר אפקט קומי ומעלה תמיהה אצל הצופים. פער זה מצטמצם כאשר הצופה מקשר בין החפץ לבין מיקומו – בניין משרדי הניצב במרכז העיר מול עיריית פילדלפיה. זיווג זה יוצר תחושה דואלית של ציניות ורצינות. תחושת הציניות נובעת מן ההקשר הביתי של אטב הכביסה, המזכיר לעובדים בבניין כי הגיע הזמן לחזור לביתם, ותחושת הרצינות נובעת מהשימוש המשרדי באטבים ובתופסני נייר למיניהם.
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
