פרשת השבוע פותחת בפסוקים (דברים כט, ט-יא) "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם".
בדרך כלל פרשת נצבים (בין שהיא לבדה, ובין שהיא מחוברת לפרשת וילך) חלה בשבת האחרונה של השנה לפני ראש השנה. ולא בכדי הוא, אלא רמז יש בדבר לכך שאנו עומדים להתייצב לדין לפני הקב"ה וכל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. וכל מי שיתאמץ לעמוד לדין כנדרש ממנו, הקב"ה מבטיח לו שיעמוד לימינו, ולכן אנו אומרים בתפילת מוסף בראש השנה: "מי לא נפקד כהיום הזה כי זכר כל המעשים לפניך בא מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש, אשרי איש שלא ישכחך, ובן אדם יתאמץ בך כי דורשיך לעולם לא יכשלו ולא תכלים לנצח כל החוסים בך, כי זֵכֶר כל היצור לפניך בא ואתה דורש מעשה כולם" וכו'.
ללמדנו שמי שמתאמץ, הקב"ה מושיט לו יד, ופותח פתח לשבים אליו באמת.
מדרגת הבוטח גבוהה יותר ממדרגת ה"חוסים בך", אבל דוד המלך ע"ה אומר בתהלים (קיח, ח) "טוב לחסות בה' מבטוח באדם", שכן אדם יכול להבטיח הבטחות גדולות, אבל אין שום ערבות שהוא יכול לקיימם, ולכן גם אם מדרגת הבוטח גדולה ממדרגת החוסה, אבל כשיש "לחסות בה'" מול לבטוח באדם, עדיף לחסות בה'.
(מרן הרב זצ"ל, קול צופייך)
