פתאום כשהוא לא פה , אני מרגישה כמה שהוא חסר לי ...
וכמה שאני רוצה שהוא יגיד לי שהוא אוהב אותי ...
ומילים כאלה שיעלו לי ת'רגש מחדש ...
ומצד שני , אני לא רוצה חבר ! אני לא רוצה את זה 
יש את הצד של השכל , ואת הצד של הרגש ..
אבל אני מרגישה שהצד של הרגש משתלט על השכל
וזה קשה לייייייייייייי ! מאד !
אני לא מפסיקה לחשוב עליו , ולבכות ....
אפילו בראש השנה , באמצע התפילה יצאתי בוכה מהבי''כ ... כי פתאום נזכרתי בו ..
וזה הכאיב לי . מאד .
יש הזדהויות וכד'ו ?
כאילו ראאבאאק !! אני רוצה להתמודד כמו גדולה , ולנסות לשכוח מזה ..
אבל כלווום . לא מצליחה כלום
כל היום בדיכאון ובכי
כל דבר קטן מזכיר לי אותו ..
אני במצב נ ו א ש 
סוף פריקה . תודה על המקום .


)