אין מה להזדעזע לדעתי.

לדעתך, הלוואות זה בדלית-ברירה, ולא "לכתחילה כאצלם". זה כי אינך רואה את אברכותו כמוהו. יתכן ומסתבר, שמבחינתו זה כ"כ חשוב, שזה לא נקרא "לכתחילה" אלא הכרח לצורך עוד קצת המשך של הדבר החשוב הזה.

בעניינים הללו, מי שמעיד על עצמו, כדברייך, "אני לא כזאת" - קשה לו מאוד לדון על כך באופן תיאורטי. הוא פשוט אינו חי את המשמעות של זה ואת עומק החיים שזה נותן.

התרומה לעם ישראל, ולמשפחתו, ולאיכותו הרוחנית מדבר כזה, כאשר נעשה באמיתיות כפי שאני מתרשם פה, היא עצומה.

אין בכך כל דבר "מעוות" - בדיוק ההיפך. וזה מאוד הוגן כלפי משפחתו, שהוא משקיע בכך גם לטובתם לטווח של שנים רבות מאוד. ויתכן שכל חייהם, והבתים שיקימו וכו', ייראו אחרת לגמרי בגלל המסירות נפש הזאת להתבסס עוד קצת בתורה, בקביעות. זה פשוט ענין של הבנת חשיבות המטרה.

יש להניח שאם התחיל לעשות תעודת הוראה, גם יחזיר הלוואות עם הזמן. והלוואות זה לא חייב להיות מ"אנשים שלא נעים להם".. יכול להיות מגמחי"ם שמיועדים לכך.

מבחינה הלכתית על הדברים הללו. אך אין כאן מקומם (תרתי משמע).

כך לא "פוסקים הלכה".

ואין ספק שאשתו "בראש אחד" איתו, אחרת לא היה הולך בדרך זו - ואינו "גוזל" איש..

ומי אמר שאינו חושב "איך להחזיר" הלוואות? לא הוצג נתון כזה. וגם האשה אמרה שההולוואות אינן "דבר המצוי" אצלם. לדעתי, זה דבר חמור לומר כך על אדם שאין יודעים עליו מאומה.

ואין כאן כל "חוסר איכפתיות".. אדרבה, איכפתיות גדולה מאוד מאופי משפחתו ומכלל ישראל.

לדעתי, הוא איש ערכי מאוד.  ונכון שלעיתים אנשים שחוו דברים לא-רצויים בעיניהם מדרכים דומות, יש להם "מקדם נוגדנות" לנושא - אך לא ישר לדעתי לשפוט כך אדם, שבמה שידוע לגביו אין כלום מכל זה.

ל"טווח ארוך" יש בכך השקעה גדולה מאוד במשפחה ובילדים. ואדרבה, אם אדם ישדר לילדיו מסר שעולה ממנו "עוינות", כתגובה זו - חוששני שילדיו "יבינו" זאת הרבה מעבר לכוונתו-עצמו..  ואלו דברים שרואים לא מעט.. ה' יעזור.

"להיכנס לחובות כשאתה יכול לעבוד". כעת הוא בשלב אחר בחיים.

זה כמו להגיד למישהו בעל כשרון מסחרי עצום, ומרוויח מעט כקצין בסיירת: "להיכנס לחובות כשאתה יכול להרוויח מיליונים"...

הכל מתחיל מההסתכלות על הערך של הדבר. אין מה לעשות. זה ברור לענ"ד שהדיון הנוכחי אינו מתחיל מהשאלה של "הסתכלות על חובות", אלא מדברים אחרים לגמרי..

והראיה, שהרי כבר הזכרתי שהיא אמרה שזה לא דבר מצוי כ"כ, וה"חובות" אינם ערך מרכזי בחייהם מן הסתם.. וה"היתפסות" דווקא לזה, כשלא ברור על מה מדובר, היא מראה לענ"ד שהדברים אינם מתחילים מה"חובות"..

[ואגב, קצת צורם הביטוי "דומה.. למהמר רק מטרתו שונה.." יש אנשים שלווים כספים כדי לקנות רכב גדול.. כדי לקנות דירה - זה בכלל מצוי, כדי לשפץ.. היום בנקים רק מנסים לשכנע אנשים שילוו, למטרות שונות. אז רק ללות כדי להמשיך זמן מה בקנין התורה המבוסס, זה גרוע?..  יש להניח שבן תורה רציני כזה המתואר שלווה, מתכוין בכל הרצינות להחזיר, ויש לו גם חשבון מעשי איך יעשה זאת]

אלא מחזיר מהעבודות הזמניות, ואת התקופות של ה'חורים' בלי עבודה, הוא סותם בעזרת הלוואות. 

כשאתה לווה, בדוק טוב אם יש לך מאיפה להחזיר, כשאתה  מלווה או ערב בדוק אם יוכלו להחזיר, או לחילופין יש לך יכולת ונכונות לקחת על עצמך מצב שלא יחזירו, אבל כשאתה לא המלוווה ולא הלווה ולא הערב - עדיף שתסמוך עליו שיש לו מאיפה להחזיר...

אני מאוד מסכימה עם עניין ההלוואות מצד אחד, אך מצד שני יש להבין את מקומם של בני הזוג-

אם לאשה כזו מתאימים חיים כאלו, זו החלטה שלה. אני מניחה ומקוה שהם מדברים על הדברים ויודעים שהם מסוגלים לעמוד במצב הקיים.

בעלי אברך וב"ה אנחנו מסתדרים מעבודה שלו ומלגת ישיבה, וברור לי ולו שאם נפסיק להסתדר מזה- הוא יצא לעבוד מלא ויעזוב, כי אישית אני לא מוכנה לחיות כך- שאין לי ממה להתקיים.

אבל זה המקום שלי בחיים. וכל אחד ומקומו שלו. אני לא שופטת כי אני בהחלט מבינה את המקום של להתמלא בתורה עוד ועוד, ויודעת שהשנים אח"כ- לא יהיו קלות יותר ללימוד תורה והן לפרנסה.

מה שכן- באמת נשמע לי מאוד קשה לחיות על הלוואות (וגם מאוד מסוכן..) אבל זה פשוט נראה לי עניין אישי- משפחתי, כך שאם מתאימה להם  צורת החיים הזו- מה טוב.. אשריהם!

רשע לווה ולא משלם.

אבל זה בלי להכיר את הנפשות הפועלות, וממילא היכולת לשפוט נמוכה יחסית.

יש להניח שישלם.

על מעשיהם של אחרים, כל עוד זה לא נוגע לך או לחייך

למה שאלת?

(ורק כדי להבהיר את עצמי: זה נשמע שיש פה אולי קצת עניין כן לדוש במעשיהם של הזוג,

במסווה של :"מה דעתכם הכללית.."

ומדוע לנו לעשות זאת ולהעצים תחושות לא טובות שלך ביחס אליהם?

אם טעיתי - סליחה מעומק הלב).

מי שלוקח הלוואה צריך גם לדעת מאיפה הוא מחזיר אותה.

אם מדובר למשל שצפויה לו הכנסה גדולה (למשל ממכירת 4 מינים) והוא לוקח הלוואה בידיעה שהוא יחזיר אותה אז סבבה. אבל לקחת הלוואה ולקוות שיהיה איך להחזיר זאת צורת התנהלות בזויה.

בעבודתי בבנק אני נתקל לא מעט באנשים שלקחו הלוואות על גבי הלוואות ולא יודעים מאיפה לשלם אותם.

ידועה הבדיחה על האיש שלפני פטירתו קרא לכל מנהלי הגמ"חים בעיר ואמר להם - עד עכשיו הייתי לווה בחודש תשרי מגמ"ח א' בחודש חשוון הייתי לווה מגמ"ח ב' כדי להחזיר לגמ"ח א' בחודש כסליו הייתי לווה מגמ"ח ג' כדי להחזיר לגמ"ח ב' וכו' וכו' וכו'. עכשיו כשאמות פשוט תמשיכו את הסבב ביניכם

לצערי הבדיחה הזאת היא אמת מרה להרבה אנשים...

בנוסף קשה ללמוד בשלוות נפש כשיש מחויביות להחיזר הלוואה, ואם אין את המחוייבות זה בעיה גדולה.

למרות שללוות זה זיכוי המלוה במצוה כדאי תמיד להיות בצד המלווה ולא הלווה

שבה רואים שני אנשים מול הסטנדר. אחד שקוע בלימוד והשני מנסה להתרכז כשרצים לו בראש כל הסרטים על החובות.

אולי מישהו יסרוק את השער שלה שממחיש היטב.

שבחור הגיע למרכז הרב ולא רצה לקבל מילגה כדי לקיים דברי הרמב"ם שלא יתפרנס האדם מן התורה אלא מן העבודה והרב אמר לו לעזוב את הישיבה משום שהבין שאצלו זה הגיע ממקום שאינו מספיק מעריך את התורה בשביל להבין שזה מספיק חשוב כדי לקבל על זה כסף כמו פרופסור שעושה עבודת מחקר ומקבל על זה כסף וברור לכולם שזה חיוני שהוא ימשיך בעבודתו לטובת כולם ואף אחד לא חושב שזה לא נורמלי או "לא בריא" ולהפך אם מקבל על זה כסף זה מבחינתו מראה עד כמה חשוב מה שעושה.

זה בנוגע להסתכלות הכללית על לומדי תורה.

וממילא מי שאפילו לא מקבל על זה כסף אלא לומד במסירות נפש צריך עוד יותר להעריך אותו. ואין פה שום דבר בעייתי כמו שלא נאמר אף פעם על חיילי סיירת שהם "לא נורמלים" בגלל שהם מסתכנים או לא שומרים על שעות שינה מספיק..

אני לא שולל את זה שצריך להתנהל ע"פ שכל מבחינה כלכלית ולא להסתכן, אבל את לא יודעת אולי הוא מתוכנן ויש לו תוכנית איך הוא מחזיר.

בכל אופן אין פה ממה להתביש ואין פה שום דבר בעייתי (מלבד אולי נקודתית כמו שהזכרתי).

לא נראה לי

איצטלה של פלורליזם -כדי לחטט לאנשים אחרים בחיים

אמנם את "לא נכנסת להם לחיים"- אבל את עושה הכללה שמפאשרת לך "להכנס לחיים" של  זוגות רבים -באופן כללי

(וחיטוט שאין בו יותר מידי עין טובה, לצערי....לא כלפיהם ולא כפלי קרובי משפחה שעוזרים להם.)  

מכיוון שאין לך או לי אפשרות או כוונה לעזור לזוג הזה-

כל דישה נוספת בכיס \ארנק\ התנהלות שלהם- מיותרת

את יכולה להתפלל עליהם שהשם ישלח להם פרנסה ברווח ובקלות

את יכולה לשלוח לפעמונים בקשה- שהם יפנו לזוג ויציעו להם ייעוץ מתנה- אם מתאים...

לימוד תורה באמת שווה יותר מכל הון בעולם

כמו שסטודנט לרפואה לומד בלי סוף ונחנק איכשהוא לגמור את החודש- וכולם מבינים שהוא לומד משהוא חשוב יותר מלצאת לעבודה ולהרוויח יפה כרגע-

ככה הכשרה של אברך להיות תלמיד חכם ואיש חינוך - לוקחת שנים. ושנות ההכשרה האלו- הן הכרחיות. וראויות לכל הכבוד ולכל התמיכה.

היית יכולה לומר לאשתו כמה משפטי חיזוק ותמיכה

להשרות אווירה טובה שבה היא לא מרגישה צורך אח"כ לומר כמה משפטי התנצלות על החיים שלה...

ותמסרי לחברה-שכנה שלך- לא לחטט לאחרים בארנק, שאלות "איך אתה חי" צריכות לבוא או בהתפעלות- כשברור שהנשאל לא אמור להשיב מלבד "ברוך השם!" -או לא להשאל בכלל.

בעל משפחה בת 5 ילדים (ב"ה בריאים ואוכלים טוב), ואישה עובדת בחצי משרה ומשתכרת ב-3000 ש"ח, הורים לא עוזרים (בעצמם צריכים עזרה).

אפשר להסתדר, אם זה אידאל גדול בשביל שני בני הזוג, זה בלי לחסוך לעתיד, בלי אוטו, בלי רהיטים חדשים אבל בית נעים כלים נעים (הכל מיד 2 כמובן). חשוב מאוד שהשכר דירה יהיה סביר, אם לא מאוד קשה לעמוד בעומס.

אני גם לוקח הלוואות לפני חגים מאז שיש לנו שלושה ילדים, בגלל שאי אפשר להסתדר כ"כ עם כל העזרה וצ'ופרים שמקבלים. אחרי החגים אנו מחזירים את ההלואה בתשלומים של 300-400 ש"ח בד"כ מראש השנה עד פסח, ומפסח עד לראש השנה. אנו חיים מעולה ושמחים במה שיש לנו.

כמובן אברך בעל משפחה חייב לחפש גם עבודות שהוא יכול לעשות בלי להפריע לסדר. יש לי חברים שמנקים בימי שישי ומוסיפים אלף שקל לחודש לתקציב.  אני אישית עובד במאפיה ביום חמישי כל הלילה באפיית חלות, זה גם משכורת כפולה בגלל בהשעות המאוחרות, גם לא מפריע בכלל לסדרים וגם אפשר לשמוע ב-MP3 ולחזור לשיעורים של הרב.  

ועצמו ועם ישראל.

ומה ש"נראה לך" שעם יותר הכנסות (כמובן, לא מהאויר.. אלא על חשבון לימוד התורה) היו גדלים יותר "בריאים פיזית ונפשית", הוא פשוט טעות. ועל כגון דא נאמר: אילו ידעתיו - הייתיו.  אדם שלא התנסה באורח חיים כזה כראש-משפחה, קשה לו מאוד "לדמות" מבפנים מה הבריאות שבזה. אז כדאי לסמוך על היהודי הכותב, ועל אשת-האברך שכתבה לפניו, שהם דואגים היטב לשלום ילדיהם ובאמת שמחים (וכנראה גם לכן עושים זאת).

יש הרבה דברים שלמי שלא הגיע אליהם "קשה להבין" אותם - ויפה שאתה ישר לומר זאת.

הילדים לא "עצובים ומקנאים באחרים" - זה דימיון. יש ילדים שהוריהם משקיעים בקריירה ויש להם מטפלת, פיליפינית, משחקים וממתקים - רק לא הורים זמינים. הם באמת "עצובים ומקנאים", לא פעם גדלים להיות עבריינים (זו כמובן, דוגמה קיצונית לכיוון ההפוך, רק לצורך ההמחשה).

ואני כבר ראיתי משפחות גדולות יותר נוסעות בתחבורה ציבורית, ששות ושמחות (אגב, גם ברכב פרטי "רגיל", כבר לא נכנסת משפחה עם חמישה ילדים..  ומשפחה עוד יותר גדולה - מסתבכת גם עם גדול יותר, אלא אם כן יש להם באמת הכנסה רצינית..)

(אני מניח שהורים משקיעים יכולים לתת פחות או יותר את אותה אווירה תומכת בבית גם אם הם עובדים)

האם אתה יכול להשות שמחת חייו של ילד שחי ברווחה כלכלית (לא עשיר, רק חי בסדר)

שיש לו משחקים חדשים, שהוא הולך לחוגים, שיוצא לחופשה עם המשפחה מידי פעם, מקבל מתנה יפה ליומולדת, ישן בחדר לבד, יעשה טיפולים יקרים אם צריך (משקפיים, שיעורי תגבור וכו')

לבין ילד שאין לו את זה? (ולבני אברכים אין את זה)

כמובן בהנחה שהורים עובדים לא פוגעים בכלום באיכות החינוך והלכידות המשפחתית.

לי ברור שילד מהסוג הראשון יגדל מפותח יותר פיזית שכלית ורגשית ויהיה מוכן לחיים הרבה יותר.

אלו דברים פשוטים וברורים לכל בר דעת

האם אתה אומר שהשפעת לימוד התורה גוברת על מה שהזכרתי?

לדעתי כאשר משפחה מגיעה לגודל מסויים, זה עוול לילדים להישאר בלי הכנסות.

אתה באמת כותב יפה,

אבל זה קצת (אולי יותר מקצת) תיאורטי:

גם לבנים של אברכים קונים משקפיים (יש אפילו סיבסוד למשפחות עם ילדים והכנסה מסויימת, באיזור ירושלים, לדוגמה)..

יש משחקים (וילדים לא תמיד צריכים "חדשים"..  יש כאלה שמשחקים בעיקר במשחקים מסויימים). ויש דברים (אופניים) שקונים אחת ל.. ולא כל חודש, וכד'. יוצאים לחופשה מידי פעם, ובוודאי מקבלים מתנות יפות ליום ההולדת (אגב, לא בכל משפחה ההורים נותנים מתנה דווקא ליום הולדת.. זה ענין של גישה שלא קשורה לכסף. יש כאלה שהמתנות לכך הן ממי ש"מסביב"..).

ומי אומר שאשרו של הילד תלוי בחדר "לבד"?  אני מכיר משפחה שהיה להם "ארמון" ברמת גן, שתי קומות חוץ מהגג והמוסך והחצר וכו' - והם החליטו שחלק מהילדים יהיו ביחד בחדרים, כי זה היה נראה להם יותר נכון חינוכית..

ומה שכתבת:

"לי ברור שילד מהסוג הראשון יגדל מפותח יותר פיזית שכלית ורגשית ויהיה מוכן לחיים הרבה יותר.

אלו דברים פשוטים וברורים לכל בר דעת" -

ידידי היקר, יש כנראה ברי דעת שחושבים אחרת, ואולי גם יודעים אחרת. גם לא תיארת נכון את ה"סוגים", וגם הילד השני לא יגדל פחות טוב..

צריך לראות את המכלול:

עיקר שמחת החיים והבריאות של הילדים תלויה באוירה שבתוך הבית. בלי להכחיש שכמובן "תנאים" מהסוג שהזכרת, בהחלט יכולים לעזור, וכבר אמרתי שתיארת קיצונית מידי.

והשפעת לימוד התורה, הערך של בית תורני, ההקרנה של זה על עתידם של הילדים - אם זוכים (ואין ביטוח..), היא שקולה יותר מהרבה דברים אחרים, נוסף על הערך העצמי.

ולא מדובר על אנשים שחיים "בלי הכנסות". מדובר (לפחות בדוגמאות שכאן) על הכנסות לא גבוהות במיוחד. אין לי כל ספק שהאוירה בבית כזה - בריאה יותר מהרבה בתים שבהם "עובדים".  ויש גם לסמוך על האנשים הללו, שמבינים יפה את צרכי ילדיהם, ויודעים אם זה על "חשבונם". זה ענין מציאותי.

שורש וגרביים אתה כותב דברים שיש בהם היגיון 

אבל מצד שני הבחור האברך כותב גם בהיגיון וגם עם ניסיון

וגם ממש כיף לקרוא  את הדברים.  ירבו כמותם בישראל !!!!

אף אחד לא מתנגד להכנסות ! השאלה היא מה על מה צריך לוותר בדרך להגדלת ההכנסה

ולגבי ילד מקנא זה חלק מבניין האישיות להתמודד עם קינאה ותהיה בטוח שגם הבן של ****** ****** המולטימיליונר מקנא   בחברים שלו כנראה על דברים אחרים . אז לא להתרגש 

יש לצדיק האנונימי שלנו 5 ילדים שמחים בריאים בנפשם ולפי עדותו הם אפילו אוכלים טוב (עובד במאפיה\נחתום יכול להעיד?) 

בקיצור אחרי כל ההחלטות בשירשור שמי שלווה כנראה גם לא מחזיר יש כאן עדות חיה לאדם שמחזיר ב"ה 

אגב הניסיון מראה שגם במשפחות ששני בני הזוג עובדים יש לחץ בתקופת החגים - תקשיב ברדיו כמה פרסומות יש להלוואות בתקופה הזאת, זה בטח לא מכווון רק לאברכים...

או שניים בעצם..

1. אולי אפשר שתחסכו מראש, במקם לקחת הלוואה ולהחזיר? זה חוסך לכם את הריבית.. שמים כל חודש קצת כסף בצד, שיהיה לקראת פסח\ר"ה

2. חשוב מאד! לחסוך מראש לבלתמ"ים ל"ע. לשים כל חודש, 100-200 ש"ח מיועדים לבלתמי"ם, אחרת ח,ו תמצאו את עצמכם עם עוד הלוואות..

זה באמת נשמע לא פשוט.. אני לא הייתי עומדת בזה- בלי יכולת לחסוך לדירה? לשמחות שיבואו בעז"ה? בלי יציבות כלכלית? 

(נשמע לי גם לא פשוט בכלל, אנחנו זוג + פיצי ומרוויחים יותר, ועדיין מחשבים כל שקל ובלי מותרות כדי לגמור את החודש בכבוד..)

אנשים בכל העולם לוקחים הלוואות לאלף מטרות, רכב, שיפוץ, לימודים וכו' אז למען מטרה כ"כ חשובה כמו לימוד תורה זה לא בסדר?! אני גם נגד הלוואות, אבל אם בן אדם חי בנוח עם זה, הוא מסוגל להחזיר את ההלוואות וזה למען המטרה הכי חשובה שיכולה להיות אז למה לא?! אישית היית צריכה  להזדעזע מבן אדם שמפסיק ללמוד תורה כדי לא לקחת הלוואות. אם הוא צריך לקחת הלוואות בשביל להציל את החיים שלו גם היית מזדעזעת? והחיים הרוחניים שלו מה? אשרי אשתו שזכתה להתאמץ כ"כ למען עוד כמה שעות של לימוד תורה. אשרי בעלה שהסיר מעליו את הבושה ולא בוש מלספר שהוא מוכן להכנס לקשיים כלכליים והלוואות בשביל לזכות לעוד כמה שנים של קרבת ה'. אוי לך שאת מחלישה אותם בשאלות החטטניות והמביכות שלך ומר גורלך על אי ידיעת ערך התורה הקדושה ועל הספקנות. זלזול כזה בערך התורה מוצאים רק אצל אנשים שלא יודעים כלום על תורה. איך אפשר להתעלות בסביבה כזו?!

נ"ב: לכל דבר מקור, אז כתוב על הוצאות שבת ויו"ט "לוו בני ואני פורע" וכתב הרשב"א ועוד ראשונים דהוא הדין לכל דבר מצווה.

ובאשר לנאמר "׳פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות׳ הרי זה מכוון לבקשת צדקה וודאי לא להלוואות כשיש כושר החזר סביר וכן: "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות"  נאמר על ריחוק התפרנסות משררה [לדא"ו רבנות כפי שקוראים היום] וודאי לא על אברכות. תגובות שמגייסות מימרות כאלו ואחרות לרעת אותו אברך נולדו אצל אנשים שעזבו את התורה מוקדם מדי [אולי בגלל שלא רצו ללוות] ולא קנו כראוי את ערך התורה ולימודה. ויפה להם השתיקה שכן נאמר: "לא עם הארץ חסיד"

דבריך נכונים, אך לעניות דעתי יש דרך לומר אותם. קצת נשמע שאתה מזלזל בכל אדם שלא חושב כמוך.

"הוכח תוכיח את עמיתך"- בנעם, בישרות, ובדרך ארץ.

אשריך שאלו מחשבותיך, ודבריך. אך שים לב שהם נאמרים בצורה נעימה- שיתקבלו יפה אצל השומעים.

מ"מ התוקפנות שלי היא רק ביחס לידענים למיניהם העושים ד"ת פלסר ומעוותים את המקורות בהתאם לגחמותיהם. התורה אינה הפקר ויש לנו מסורת בע"פ מפיה אנו חיים, לא מכמה דרשות ששמענו מכאלו שלא שמשו ת"ח כל צרכם.

ואני שוב רוצה לסייג - כשמדובר בכך שיש לו יכולת החזר מוכחת והוא לא מתכוון להתגלגל מגמ"ח לגמ"ח זו יכולה להיות אפילו התנהלות מבורכת.

דמות מוכרת מעולם התורה החרדי, שמשמשת לעיתים דגל וסמל לתורה וכו', הרב אליישיב זצ"ל  התפרנס ברוב שנותיו מיגיע כפיו, ואפילו מעולם לא היה ראש ישיבה. פרסומו התורני בא לו אחרי שפרש מהרבנות לפנסיה מוקדמת על רקע עקרוני מול הרב גורן זצ"ל.

מרגע זה - הוא התפרנס מהפנסיה, אותה קיבל ביושר ולפי החוק ממדינת ישראל. העובדה שהאריך ימים מאפשרת לכל מיני "צדיקים" שנולדו אחרי שהוא יצא לפנסיה (לפני כ-40 שנה, בגיל 64), לספר עליו עלילות שלא היו ולא נבראו.

לגבי העובדות, בלי להתייחס לשאלה העקרונית.

נראה לי שהרב אלישיב החל לעבוד כדיין בערך בשנים בהם החל להשיא את ילדיו, ולא נראה לי שהייתה לו משכורת של ממש לפני כן (אולי תקופה קצרה הוא שימש כרב ברמלה). הוא חי בתנאי עוני,(אם כי כנראה המשיך באורח חיים די דומה גם לאחר מינויו כדיין). איני יודע מאיפה הוא התקיים עד מינויו לדיין (גם בשביל לחיות בעוני צריך כסף...), ולא כמה אפשרות לעבוד הייתה לו (היו לו בעיות בריאות משמעותיות בצעירותו, שייתכן שהגבילו את יכולת העבודה שלו), נראה שמצד אשתו הייתה נכונות להקרבה רבה, (מן הסתם גם בתחום הכלכלי)

מה עשה קודם לכן? לא יודע, אבל מאחר ולא למד במקום מסודר כנראה שלא נפל על הציבור/תורמים אלא על אשתו.

א. אינני חרדי יש החושדים בי שאני "אנטי חרדי" ויש כמוך, העיקר לקחת את הטוב שבכל אחד.

ב. אני מסכים אתך לחלוטין, אני מעולם לא לקחתי הלוואה אבל יש לי תחושה שתסכים שהכל תלוי מה עומד על המאזניים, אם למשל הצלת חיים? ודרך אגב, על מי שנוטל משכנתא גם תכעס כך?

ג. האברך מתחיל ללמוד הוראה. הוא בעל אחריות כלכלית. מן הסתם יש לו תוכנית החזר בריאה, למה לחשוד? ציינתי גם בתגובה שאני מדבר על אדם עם יכולת סבירה להחזר ההלוואה ולא על התפרעות כלכלית.

ד. לגבי האברכות המבוגרת, אני מודה לך על שהארת עיננו בתורתך. מלבד שרבים מגדולי התורה שכולנו מעריכים לא זכו לכח סברא כמוך ועל כן חלקו עליך בטעותם, מדובר בבחור באמצע שנות העשרים, הוא כבר התחיל להכין את היציאה שלו לשדה החינוך וכו' בקיצור, ראוי שתדע על מה דנים קודם שתגיב.

ה. ערבבת שני דברים. וסמיכות הדברים בר"מ אכן תמוהה ודנים בה ואכמ"ל ועכ"פ לא נתקבל בזה הר"מ להלכה ואת בעלי שיעור הקומה התורני הפוסקים כמותו לרבים ניתן לספור על יד אחת. וטוב שהבאת הערה זו שכן הדברים מפורסמים מכדי להאריך בהם ומהערה זו די מוכח מה ה"משהו" שאתה יודע על התורה... 

לסיום אביא ציטוט מהגר"מ פיינשטין ז"ל. רוב מוחלט של גדולי התורה וראשי הישיבות מכל הקהלים יסכימו לדבריו [למעט אולי פלג מסויים מק"ק מתימן (ונאמני תו"ע כמובן אך האחרונים כידוע לא הצמיחו עדיין גדולי תורה מובהקים)] ..."ואין להימנע מזה אפילו ממידת חסידות. ואני אומר כי אלו המתחסדים מצד שיטת הרמב"ם הוא בעצת היצר הרע כדי שיפסיק מללמוד ויעסוק במלאכה ובמסחר וכדומה עד שלבסוף הם שוכחים אף המקצת שכבר למדו ואינו מניחם אף לקבוע זמן קצר לתלמוד תורה, כי אם הראשונים כמלאכים אמרו שאי אפשר לעסוק בתורה ולהחכים בה כשיעשה מלאכה להתפרנס ממעשה ידיו, כל שכן בדורנו... שודאי אי אפשר לשום אדם להתגאות ולומר שהוא יכול לעשות מלאכה ולהחכים בתורה. לכן לא יעלה על מחשבתך עצת היצר הרע שיש בקבלת פרס דלומדים בכוללים ופרס דרבנים ומלמדים וראשי ישיבה איזה חטא וחסרון מדת חסידות, שהוא רק להסית לפרוש מן התורה".

גמר חתימה טובה.

לפעמים האשה שלמה עם המהלך ובכל זאת מתביישת משכנותיה התוקפניות והחטטניות. למה להסיק מסקנות. למה לקבוע מראש שיש להם בעיה בזוגיות או באחריות לכלכלה המשפחתית? הביקורתיות כלפי לומדי תורה מעבירה אותכם על דעתכם!למה לא להסתכל בצורה חיובית:  אברך רציני מתוכנן היטב שהגיע יחד עם אשתו להחלטה נבונה ששווה להידחק עוד כמה שנים ואפ' ללוות מכמה קרובי משפחה נחמדים [על סמך הכנסות עתידיות, מקובל לקחת משכנתא אפ' ל20 שנה ויותר] כדי ללמוד עוד קצת תורה. ז ה  ה כ ל !!!

זה נכון שאנשים לוקחים הלוואות, אבל למיטב ידיעתי להלכה הפשוטה זה אסור. היתר עסקה לא חל על הלוואות לצריכה (כמובן למעט שלווה כדי לקנות רכב לצרכי פרנסה, שאז זה עסק שמותר).

כל העולם המערבי סובל מבעיה של ניהול גרוע של אשראי ובזבוז כספים מתוך חובות. דווקא אנחנו כיהודים שומרי תומ"צ צריכים ללמוד להסתפק במועט ובמה שיש, ולא להיסחף אחרי הנהיה של העולם המערבי "אכול ושתה כי מחר נמות".

אגב, מבחינה כלכלית טהורה - האסון הכלכלי באירופה הוא בדיוק תוצאה של הלוואות לא מבוקרות, וגם המשבר האמריקאי בשוק הדיור נבע מהלוואות. אכן נכון ש"כולם" לוקחים הלוואות, מה שלא הופך את זה לתקין ולמוסרי.

מיטב ידיעתך מבוסס על דעת הגר"י אריאל המנומקת בהרחבה בספרו החדש [יחסית] "הלכה בימינו". אך החומרה הנ"ל אינה מקובלת על רוב מורי ההוראה ופוק חזי מאי עמא דבר. בר מן דין הנידון אינו דומה לראיה וד"ל.

לפי הידוע הבעיות הכלכליות באירופה נובעות בעיקר מניהול כושל עד מושחת (ריבוי פקידים וכדו')  של מדינות בגוש האירופי ותגובת המשך למשבר הנדל"ן האמריקאי [הנובע בעיקר מניהול בנקאי מרושל]. בכל מקרה הקשר הרופף לענייננו מחייב שתעביר את החלק הזה בתגובתך לפורום העוסק בענייני כלכלה ובנקאות...

אני מקווה ומאמין שהאברך המדובר מסתפק במועט. הרושם שלי הוא שרוב האברכים בהחלט מסתפקים במועט ולא ממש שייכים לחגיגת האשראי עליה דיברת...

כי לב העיסוק כאן הוא כלכלי-מוסרי. האם מוסרי להיות "צדיק" על חשבון התנהלות כלכלית לא ישרה ולא נכונה (גם לא הלכתית!)

דעת הרב אריאל למיטב ידיעתי אינה חדשה, וכמדומני שגם השכל הישר והבריא החילוני יכול להמליץ המלצה דומה - לחיות ממה שיש לך ולא ממה שאין.

הבעיות הארופאיות (שקשורות לכאן ועוד איך - גם שם המטרה הייתה גם לממן עניים) נבעו בעיקר בגלל אג"חים ממשלתיים שנמכרו בשוק (כלומר, אנשים הלוו כסף לממשלות שבזבזו אותם על קצבאות לעניים ול"עניים"), ועכשיו המדינות האלה בחובות שאין ביכולתן להחזיר.

ריבוי פקידים הוא תקורה לא יעילה ויקרה, אבל כנראה לא עיקר הבעיה. גם במדינת ישראל יש יותר מדי פקידים ושרותים לא יעילים ובכל זאת מצבה טוב יותר.

"מסתפק במועט" זו הגדרה ביחס ליכולתו הכלכלית. אם היא אפס (אפילו מבחירה), גם לחם וחלב במכולת על חשבון אשראי בנקאי/גמ"חים/מה שלא יהיה - זו חגיגת אשראי שאין לה בסיס ותקרוס יום אחד. סתם חיבור וחיסור פשוטים.

רק אני לא מבינה איך לוקחים הלוואות בלי יכולת להחזיר אותן?

כולם כאן רבנים גדולים או מצטטים רבנים גדולים.

עם כל הכבוד להלכה, להגיון הבריא נשאר מקום?

מי שחי על הלוואות - מאיפה יחזיר אותן?

מגילגול עוד הלוואות

ומה יעשה כשנגמרים מקורות ההלוואה?

יפשוט ידו בשוק.

נו, שוין...

חבר'ה, הלוואה לוקחים כפתרון ביניים. לא כפתרון אולטימטיבי. כך רק נופלים חזק יותר, נמוך יותר, כואב יותר.

לא חשוב באיזו רמת חיים רוצים לחיות, את רמת החיים קובעת רמת ההכנסה. ואם לוקחים הלוואות צריך להוריד מסך ההכנסה את סך ההחזר החודשי ומה שנשאר - זו רמת החיים על פיה אפשר לחיות.

מי שרוצה לחיות בלי הכנסה, יחיה בלי הוצאות.

אוהל על המדרכה, אוכל מסלי מזון, בגדים מויצו (יד שניה) ולימודים בבית על ידי ההורים.

זה אפשרי.

לא מומלץ!

אינה בדיוק תואמת לנושא שהועלה בהודעה.

לא דובר על  הלוואות שלא יכולים להחזיר,

ומישהו כאן הביא אח"כ דוגמה מעצמו על הלוואות בזמנים שיש בהם יותר הוצאות, שהחזרתן מתוכננת מראש.

אם הוא אברך שלא עובד?

באמת לא הבנתי את הסיפור.

הבנתי שהם חיים מהלוואות. ממה הם מחזירים אותן?

והם פורשים את זמן ההחזר הכספי לזמן ארוך

ההחזר בא על חשבון ההוצאות השוטפות שלהם.

לכן כתבתי שהם יגלגלו. יקחו עוד הלוואה כדי להחזיר את הקודמת וכו'.

אחר כך הם יגיעו לשלב בו הוא לא יוכל ללמוד כי הוא יהיה עסוק בריצה אחרי הלוואות חדשות והחזרים וכו'.

אני מכירה את המשפחות האלה מקרוב.

לא אחת ולא עשר.

האמינו לי.

הלוואות זו לא שיטה. לא מאנשים פרטיים, לא מהבנק וגם לא אוברדרפט.

זה טוב נקודתית. לא כשיטה. זה גורם לאנשים ליפול חזק.

השיטה היא להסתדר ממה שיש: משכורת של האשה, בטל"א שמקבלים על הילדים מלגה קטנה שהאברך מקבל וזהו!

וגם מה זה משנה..

טוב להם ?מסתדרים? שישמחו. ענין שלהם..

הוצאות, הכנסות, חובות, הכנסות עתידיות צפויות, נכסים, תכנית פרעון חובות.

הדיון מדי ספקולטיבי בלי הנתונים האלה.

יש עניין ציבורי מובהק במידע הזה, ולא ייתכן שהם ישמרו אותו לעצמם. <צ>

פחות אכפת לי אם הם כן יצליחו להחזיר לא יצליחו..

אני באמת לא מצליחה להבין איך אפשר לחיות בלחץ הכלכלי הזה...

גם אני הייתי נשואה לאברך עד לפני חודשיים שבעוד שנה וארבע יחזור להיות אברך

אבל תמיד ביקשתי ממנו שתיהיה לו הכנסה קבועה ומסודרת שאנחנו סומכים עליה

ויתרתי על בעלי בימי שישי וחמישי בערב והוא היה עובד במרץ אבל לא חייתי בפחד מהיום שלמחרת...

ולמרות שתוך כדי השנים שלו בישיבה הוא עשה מבחני רבנות עדיין הוא דאג להכנסה סבירה מהצד...

שתספיק למחייה ולחיסכון קטן..

בכלל בציבור שלנו אין ישיבות שמעודדות אברכיה מבוגרת

אם יש אברכים הם שמה לבנות ובסופו של דבר יעבדו במקצוע קודש מסוים בישיבה או מחוצה לה...

אם הוא גדול בתורה ולשם כך נשאר בישיבה תפקידו לגדול באמת ולהשפיע ככזה...

מכירה משפחות של אברכים שממש חיים בקושי והייתי אומרת על גבול העוני

משפחות שכל היום מצטטות את "ה' יחזיר לי את הכבש לשבת"

ובעלי אמר לי שבהרבה בתים שהאבא לומד תורה וכל כולו לשם כך עד כדי כך שזה עולה על חשבון האישה,הילדים,הבית,הנוחות,הביגוד וכו'...

בסופו של דבר הילדים שלו לא יוצאים בני תורה, הם לא זוכים להבין למה באמת צריך להיות גדול בתורה

בשביל לחיות בקושי?

אבל אבא שעובד ומכבד את התורה ובכל רגע פנוי יושב ללמד תורה וזוכה גם להתפרנס בכבוד ולממן בני תורה ואת עולם הישיבות דווקא ממנו ומהחשיבות שהוא נותן בבית לתורה דווקא ממנו רואים בני תורה...

יש מחיר ללימוד תורה.

אם מישהו מוכן קצת להפשיל את הגאווה שלו בשיל לימוד התורה, יש עבודות ניקיון וכו' של כמה שעות בערב-לילה, שעם קצת ויתור של האשה לטובת לימוד התורה בשילוב מלגתהאברך אפשר לחיות ממנה בקלות.

כי אם אדם מגיע לשלב בחיים שהוא לוקח הלוואות ורק עם זה מצליח לשרוד

אז או שהוא לא עובד, או שהעבודה שלו לא מספיקה והגיע הזמן גם לצאת למקומות אחרים...

לימוד התורה הוא בחירה של האברך ואולי גם של אשתו

הילדים שלו לא בחרו לחיות בעוני ובתסכול...ובטח לא בשם התורה.

מה גם שמדובר באדם שהתחיל ללמוד להוראה.

ויש להניח שלאדם הזה איכפת מילדיו לא פחות מכל אחד אחר כאן. ואני בטוח שאינם חיים "בעוני ובתסכול"...

חבל "לבנות הרים" על מה שכל איננו מכירים,(וגם לא כ"כ ענייננו...)

"52% מהישראלים נמצאים באוברדרפט זמני בסוף החודש ו-21% מהישראלים נמצאים באוברדרפט כרוני מתמשך"

"לאחד מכל חמישה ישראלים יש חובות ופיגורים בתשלום חיובים כספיים. רק ל-55% מהישראלים אין הלוואות. 21% מהישראלים לקחו הלוואה בכרטיסי אשראי ואילו 17% לקחו הלוואה מהמעסיק"

מכתבה באתר ישראל היום, ע"פ סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 

חבל שזה המצב, אבל זה נותן פרופורציות שלקיחת הלוואות היא לא מעשה חריג כל כך, ולא רק בקרב אברכים.

נ.ב.

לא באתי להמליץ על לקיחת הלוואות, וחשוב לי שהדברים לא יובנו כך. 

גם הרבה מאוד משפחות נמצאות בעוני בגלל המדד המוגזם שהמדינה קבעה

והם עצמם לא חיים בעוני כלל

אבל שוב אם אדם חי ושורד רק על פי הלוואות קבועות זה טעות גדולה...

אין בעיה של חיים פשוטים וצנועים

יש בעיה של חיים עם חובות...

הרוב עם מינוס בבנק, אבל הרוב גם מכסים את זה כל חודש ונכנסים לזה שוב כל חודש

הוא לא במצב של מינוס ולמה? כי הוא הגיע לגבול

לכן הוא נזקק להלוואות.

החשיבות של תורה היא עצומה אבל שוב אם זה מגיע למצב שזה מבטל חיים תקינים זה חטא של ממש.

ואני לא מדברת על המקרה הספציפי הזה אלא על המציאות הזאת שידועה שהיא קיימת.

שלא תהיינה אשליות - רוב החיים עם אוברדראפט לא "מכסים את זה כל חודש"...

זה די קבוע..

ואתה בעצם אמרת את מה שאני אמרתי

אתה מכסה את זה כל חודש...

כי זה די קבוע וגם הסכום הוא קבוע 

וכל חודש אתה מכניס כסף שמכסה ומוציא כסף שמביא מינוס מחודש...

אבל יש לך מצב ביניים תמידי..אתה לא מגיע לשפל..

וככה זה הרוב עם האוברדראפט

הם לא מגיעים לשפל אבל הם מרשים לעצמם להפריז בעוד כמה אלפים בחודש כי זה אפשרי...

בכללות, מאד אוהב את אחינו החרדים. ובכלל, "אחינו כל בית ישראל". קל וחומר אנשים שבעיקרון השאיפה שלהם לעשות רצון ה', גם אם לא תמיד מסכימים בכל פרטי השקפת העולם.

ואכן - הערובה הבסיסית לבריאות הנפשית היא לא הכסף אלא הכוסף..

ונאמר כבר שכל המקיים את התורה מעוני סופו שיקיימה מעושר (אני מקווה שאני מצטט מדויק)

גם אני למרות שאני לא חרדי הייתי אברך ודבר אחד בטוח - מי שלומד תורה ברצינות ה' שולח לו איכשהו את השפע. (זה ממש לא קלישאה ראיתי את זה בחוש)

אבל למרות כל האמור, יש הבדל בין חיים בעוני שזה לא דבר שלילי לבין הסתבכות בלתי אחראית בחובות שזה דבר שלילי לחלוטין.

הגבול בין הדברים הוא דק וראוי שכל אחד שבוחר בחיים כאלו ילמד איך לעשות את זה נכון בהתייעצות עם רבנים ומומחים לעניין (כגון פעמונים).

לפני חמישים שנה רוב הציבור החרדי עבד. כיום רוב הצעירים החרדים יוצאים לעבודה בשלב מוקדם יחסית.

דור הביניים (אלו שהיום בגיל של לחתן את הילדים) נמצאים במצב ממש קשה (בהכללה גסה. כמובן שיש יוצאים מן הכלל) ומתקשים מאוד לשאת בהוצאות החתונות של הילדים במיוחד לאור נורמות מסוימות שהשתרשו בחוגים מסוימים. (סידור מלא וכו')

כבנקאי במגזר החרדי אני רואה הרבה סוגים של אנשים ממגוון הקשת החרדית והכלכלית ואני מוכרח לציין לטובה את הרצינות והאחריות של רובם המוחלט בענייני כספים.

לצערי יש כאלו חריגים (כמו בכל חברה וכנראה אפילו פחות) שנוהגים בצורה לא אחראית בכספם (ובכספי הציבור...) ועל אלו אני מלין. השרשור הנוכחי אמנם דיבר על אברכות במחיר של נטילת הלוואה אבל הביקורת שהועלתה פה לגבי הלוואות נכונה גם ואף יותר לגבי הלוואות לא אחראיות מכל סוג.

מי שרוכש רכב חדש במחיר שהוא לא יכול לשלם הוא פושע לא פחות ממי שגונב רכב...

כשאנשים באים אליי לבקש הלוואות, למרות שלבנק יש אינטרס מובהק בלתת כמה שיותר הלוואות אני משתדל לוודא ביחד עם הלקוח שהוא באמת צריך את זה ושהוא באמת יכול להחזיר את זה.

מצטער אם הארכתי יותר מידי אבל אם אפילו מישהו אחד יחשוב יותר בתבונה לפני נטילת הלוואה והיה זה שכרי.

שהתכוונת אלי...

ובכל זאת, כיוון שכתבת "שלא אהובים פה" - רציתי לחזק את הכיוון שלך...

יישר כחך.

גם החפץ חיים ואם נוסיף ללכת נראה שזה היה הנוהל גם אצל האמוראים והתנאים

עבדו במעט שעות רק בשביל המינימום הנדרש

וההפך זה כלל לא משנאה, זה מלראות אנשים שחיים וקשים להם ולכאוב עליהם.

בין אם זה במשפחה ובין אם זה בכלל העם.

לי אישית עצוב שאומרים שבני ברק היא העיר הכי ענייה בישראל.

בדרך הזאת נגרום לאחינו לאהוב את התורה? להידבק בה? לראות כמה היא יפה וטובה?

כשהילדים הולכים בנעליים קרועות זה מרחיק ומשניא את התורה.

מעבר לכך שבתורה יש כלל חשוב- אל תרבו עניים בישראל.

לא ייתכן שדרך התורה תלך נגד עצמה.

אפשר לדעת לחיות נכון ולא להגיע לעוני מירבי ולחובות גם עם בעל אברך.

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה