אני מעוניינת לשמוע דעות של אנשים בנושא, אין פה תועלת של ממש לזוג המדובר
למען גילוי נאות, למי שזמנו קצר.
כשביקרתי בשבת בבית של שכנים-חברים, בא לבקר שם בן הדודה עם אישתו וילדיו,
הוא עשה שבת אצל הסבתא שגרה קרוב.
הוא בן 26 או 27, לא סגורה על זה בדיוק, יש לו שלושה ילדים מתוקים, קטנים וצפופים,
והוא אברך מתוך אידאולוגיה מוצקה של אברכות "כמה שיותר", ורק לפני שנה החל לעשות תעודת הוראה.
ההורים דלי אמצעים ולא עוזרים להם, אישתו עובדת מאוד קשה.
השכנה-חברה שאלה אותו איך הוא מסתדר וחי, והוא ענה "מסתדרים, מוצאים עבודות זמניות מידי פעם, לוקחים הלוואות..."
וסוף המשפט , ה"לוקחים הלוואות" זיעזע אותי, לא הראיתי את זה, ואישתו שהתביישה נראה לי אמרה לי כמה דקות אחר כך שהם לא מרבים לקחת הלוואות.
לפי הדעות בהתנהלות כלכלית מקובלת ונכונה, נטילת הלוואות היא מוצא אחרון, היא משהו שעושים ממש בלית ברירה, ומשתדלים עד כמה שניתן לא להגיע לדבר הזה ח"ו, ממש לא "לכתחילה" כמו במקרה שלהם.
אני לא נכנסת להם לחיים, ונותנת את הזוג הזה רק כדוגמה לדבר שקורה, קרי: אברך לא צעיר מאוד, ששלמד תורה בישיבה גבוהה כמה שנים ב"ה, ושלוקח לעיתים הלוואות לפרנסת ביתו כ"לכתחילה", ועדיין לא יוצא לעבוד במשרה מלאה.
אני רואה פה דבר מעוות, לא הוגן כלפי המשפחה וכלפי האנשים שהוא מלווה מהם, לא שוק אפור אני מניחה, מקווה... אלא קרובים ומכרים שלא תמיד נעים להם לומר לא לאדם שיקר להם ושהם מרחמים על משפחתו.
אני בעד שאדם יבסס את ביתו על יסודות של תורה, כל עוד אפשר, וכל עוד ההתנהלות הכלכלית היא בריאה. אין לי שום בעיה עם אנשים שחיים ברמת חיים מאוד נמוכה מבחירה , נהפוך הוא,אני מעריצה אותם, למרות שאני לא כזאת. אבל אני חושבת שכשלוקחים הלוואות ועדיין לא עובדים יותר משעה פה ושעה שם, יש פה איזשהו מצב לא בריא.
אשמח לקבל דעות מכל הצורות ומכל הגוונים...
