אין מה להזדעזע לדעתי.

לדעתך, הלוואות זה בדלית-ברירה, ולא "לכתחילה כאצלם". זה כי אינך רואה את אברכותו כמוהו. יתכן ומסתבר, שמבחינתו זה כ"כ חשוב, שזה לא נקרא "לכתחילה" אלא הכרח לצורך עוד קצת המשך של הדבר החשוב הזה.

בעניינים הללו, מי שמעיד על עצמו, כדברייך, "אני לא כזאת" - קשה לו מאוד לדון על כך באופן תיאורטי. הוא פשוט אינו חי את המשמעות של זה ואת עומק החיים שזה נותן.

התרומה לעם ישראל, ולמשפחתו, ולאיכותו הרוחנית מדבר כזה, כאשר נעשה באמיתיות כפי שאני מתרשם פה, היא עצומה.

אין בכך כל דבר "מעוות" - בדיוק ההיפך. וזה מאוד הוגן כלפי משפחתו, שהוא משקיע בכך גם לטובתם לטווח של שנים רבות מאוד. ויתכן שכל חייהם, והבתים שיקימו וכו', ייראו אחרת לגמרי בגלל המסירות נפש הזאת להתבסס עוד קצת בתורה, בקביעות. זה פשוט ענין של הבנת חשיבות המטרה.

יש להניח שאם התחיל לעשות תעודת הוראה, גם יחזיר הלוואות עם הזמן. והלוואות זה לא חייב להיות מ"אנשים שלא נעים להם".. יכול להיות מגמחי"ם שמיועדים לכך.

מבחינה הלכתית על הדברים הללו. אך אין כאן מקומם (תרתי משמע).

כך לא "פוסקים הלכה".

ואין ספק שאשתו "בראש אחד" איתו, אחרת לא היה הולך בדרך זו - ואינו "גוזל" איש..

ומי אמר שאינו חושב "איך להחזיר" הלוואות? לא הוצג נתון כזה. וגם האשה אמרה שההולוואות אינן "דבר המצוי" אצלם. לדעתי, זה דבר חמור לומר כך על אדם שאין יודעים עליו מאומה.

ואין כאן כל "חוסר איכפתיות".. אדרבה, איכפתיות גדולה מאוד מאופי משפחתו ומכלל ישראל.

לדעתי, הוא איש ערכי מאוד.  ונכון שלעיתים אנשים שחוו דברים לא-רצויים בעיניהם מדרכים דומות, יש להם "מקדם נוגדנות" לנושא - אך לא ישר לדעתי לשפוט כך אדם, שבמה שידוע לגביו אין כלום מכל זה.

ל"טווח ארוך" יש בכך השקעה גדולה מאוד במשפחה ובילדים. ואדרבה, אם אדם ישדר לילדיו מסר שעולה ממנו "עוינות", כתגובה זו - חוששני שילדיו "יבינו" זאת הרבה מעבר לכוונתו-עצמו..  ואלו דברים שרואים לא מעט.. ה' יעזור.

"להיכנס לחובות כשאתה יכול לעבוד". כעת הוא בשלב אחר בחיים.

זה כמו להגיד למישהו בעל כשרון מסחרי עצום, ומרוויח מעט כקצין בסיירת: "להיכנס לחובות כשאתה יכול להרוויח מיליונים"...

הכל מתחיל מההסתכלות על הערך של הדבר. אין מה לעשות. זה ברור לענ"ד שהדיון הנוכחי אינו מתחיל מהשאלה של "הסתכלות על חובות", אלא מדברים אחרים לגמרי..

והראיה, שהרי כבר הזכרתי שהיא אמרה שזה לא דבר מצוי כ"כ, וה"חובות" אינם ערך מרכזי בחייהם מן הסתם.. וה"היתפסות" דווקא לזה, כשלא ברור על מה מדובר, היא מראה לענ"ד שהדברים אינם מתחילים מה"חובות"..

[ואגב, קצת צורם הביטוי "דומה.. למהמר רק מטרתו שונה.." יש אנשים שלווים כספים כדי לקנות רכב גדול.. כדי לקנות דירה - זה בכלל מצוי, כדי לשפץ.. היום בנקים רק מנסים לשכנע אנשים שילוו, למטרות שונות. אז רק ללות כדי להמשיך זמן מה בקנין התורה המבוסס, זה גרוע?..  יש להניח שבן תורה רציני כזה המתואר שלווה, מתכוין בכל הרצינות להחזיר, ויש לו גם חשבון מעשי איך יעשה זאת]

אלא מחזיר מהעבודות הזמניות, ואת התקופות של ה'חורים' בלי עבודה, הוא סותם בעזרת הלוואות. 

כשאתה לווה, בדוק טוב אם יש לך מאיפה להחזיר, כשאתה  מלווה או ערב בדוק אם יוכלו להחזיר, או לחילופין יש לך יכולת ונכונות לקחת על עצמך מצב שלא יחזירו, אבל כשאתה לא המלוווה ולא הלווה ולא הערב - עדיף שתסמוך עליו שיש לו מאיפה להחזיר...

אני מאוד מסכימה עם עניין ההלוואות מצד אחד, אך מצד שני יש להבין את מקומם של בני הזוג-

אם לאשה כזו מתאימים חיים כאלו, זו החלטה שלה. אני מניחה ומקוה שהם מדברים על הדברים ויודעים שהם מסוגלים לעמוד במצב הקיים.

בעלי אברך וב"ה אנחנו מסתדרים מעבודה שלו ומלגת ישיבה, וברור לי ולו שאם נפסיק להסתדר מזה- הוא יצא לעבוד מלא ויעזוב, כי אישית אני לא מוכנה לחיות כך- שאין לי ממה להתקיים.

אבל זה המקום שלי בחיים. וכל אחד ומקומו שלו. אני לא שופטת כי אני בהחלט מבינה את המקום של להתמלא בתורה עוד ועוד, ויודעת שהשנים אח"כ- לא יהיו קלות יותר ללימוד תורה והן לפרנסה.

מה שכן- באמת נשמע לי מאוד קשה לחיות על הלוואות (וגם מאוד מסוכן..) אבל זה פשוט נראה לי עניין אישי- משפחתי, כך שאם מתאימה להם  צורת החיים הזו- מה טוב.. אשריהם!

רשע לווה ולא משלם.

אבל זה בלי להכיר את הנפשות הפועלות, וממילא היכולת לשפוט נמוכה יחסית.

יש להניח שישלם.

על מעשיהם של אחרים, כל עוד זה לא נוגע לך או לחייך

למה שאלת?

(ורק כדי להבהיר את עצמי: זה נשמע שיש פה אולי קצת עניין כן לדוש במעשיהם של הזוג,

במסווה של :"מה דעתכם הכללית.."

ומדוע לנו לעשות זאת ולהעצים תחושות לא טובות שלך ביחס אליהם?

אם טעיתי - סליחה מעומק הלב).

מי שלוקח הלוואה צריך גם לדעת מאיפה הוא מחזיר אותה.

אם מדובר למשל שצפויה לו הכנסה גדולה (למשל ממכירת 4 מינים) והוא לוקח הלוואה בידיעה שהוא יחזיר אותה אז סבבה. אבל לקחת הלוואה ולקוות שיהיה איך להחזיר זאת צורת התנהלות בזויה.

בעבודתי בבנק אני נתקל לא מעט באנשים שלקחו הלוואות על גבי הלוואות ולא יודעים מאיפה לשלם אותם.

ידועה הבדיחה על האיש שלפני פטירתו קרא לכל מנהלי הגמ"חים בעיר ואמר להם - עד עכשיו הייתי לווה בחודש תשרי מגמ"ח א' בחודש חשוון הייתי לווה מגמ"ח ב' כדי להחזיר לגמ"ח א' בחודש כסליו הייתי לווה מגמ"ח ג' כדי להחזיר לגמ"ח ב' וכו' וכו' וכו'. עכשיו כשאמות פשוט תמשיכו את הסבב ביניכם

לצערי הבדיחה הזאת היא אמת מרה להרבה אנשים...

בנוסף קשה ללמוד בשלוות נפש כשיש מחויביות להחיזר הלוואה, ואם אין את המחוייבות זה בעיה גדולה.

למרות שללוות זה זיכוי המלוה במצוה כדאי תמיד להיות בצד המלווה ולא הלווה

שבה רואים שני אנשים מול הסטנדר. אחד שקוע בלימוד והשני מנסה להתרכז כשרצים לו בראש כל הסרטים על החובות.

אולי מישהו יסרוק את השער שלה שממחיש היטב.

שבחור הגיע למרכז הרב ולא רצה לקבל מילגה כדי לקיים דברי הרמב"ם שלא יתפרנס האדם מן התורה אלא מן העבודה והרב אמר לו לעזוב את הישיבה משום שהבין שאצלו זה הגיע ממקום שאינו מספיק מעריך את התורה בשביל להבין שזה מספיק חשוב כדי לקבל על זה כסף כמו פרופסור שעושה עבודת מחקר ומקבל על זה כסף וברור לכולם שזה חיוני שהוא ימשיך בעבודתו לטובת כולם ואף אחד לא חושב שזה לא נורמלי או "לא בריא" ולהפך אם מקבל על זה כסף זה מבחינתו מראה עד כמה חשוב מה שעושה.

זה בנוגע להסתכלות הכללית על לומדי תורה.

וממילא מי שאפילו לא מקבל על זה כסף אלא לומד במסירות נפש צריך עוד יותר להעריך אותו. ואין פה שום דבר בעייתי כמו שלא נאמר אף פעם על חיילי סיירת שהם "לא נורמלים" בגלל שהם מסתכנים או לא שומרים על שעות שינה מספיק..

אני לא שולל את זה שצריך להתנהל ע"פ שכל מבחינה כלכלית ולא להסתכן, אבל את לא יודעת אולי הוא מתוכנן ויש לו תוכנית איך הוא מחזיר.

בכל אופן אין פה ממה להתביש ואין פה שום דבר בעייתי (מלבד אולי נקודתית כמו שהזכרתי).

לא נראה לי

איצטלה של פלורליזם -כדי לחטט לאנשים אחרים בחיים

אמנם את "לא נכנסת להם לחיים"- אבל את עושה הכללה שמפאשרת לך "להכנס לחיים" של  זוגות רבים -באופן כללי

(וחיטוט שאין בו יותר מידי עין טובה, לצערי....לא כלפיהם ולא כפלי קרובי משפחה שעוזרים להם.)  

מכיוון שאין לך או לי אפשרות או כוונה לעזור לזוג הזה-

כל דישה נוספת בכיס \ארנק\ התנהלות שלהם- מיותרת

את יכולה להתפלל עליהם שהשם ישלח להם פרנסה ברווח ובקלות

את יכולה לשלוח לפעמונים בקשה- שהם יפנו לזוג ויציעו להם ייעוץ מתנה- אם מתאים...

לימוד תורה באמת שווה יותר מכל הון בעולם

כמו שסטודנט לרפואה לומד בלי סוף ונחנק איכשהוא לגמור את החודש- וכולם מבינים שהוא לומד משהוא חשוב יותר מלצאת לעבודה ולהרוויח יפה כרגע-

ככה הכשרה של אברך להיות תלמיד חכם ואיש חינוך - לוקחת שנים. ושנות ההכשרה האלו- הן הכרחיות. וראויות לכל הכבוד ולכל התמיכה.

היית יכולה לומר לאשתו כמה משפטי חיזוק ותמיכה

להשרות אווירה טובה שבה היא לא מרגישה צורך אח"כ לומר כמה משפטי התנצלות על החיים שלה...

ותמסרי לחברה-שכנה שלך- לא לחטט לאחרים בארנק, שאלות "איך אתה חי" צריכות לבוא או בהתפעלות- כשברור שהנשאל לא אמור להשיב מלבד "ברוך השם!" -או לא להשאל בכלל.

בעל משפחה בת 5 ילדים (ב"ה בריאים ואוכלים טוב), ואישה עובדת בחצי משרה ומשתכרת ב-3000 ש"ח, הורים לא עוזרים (בעצמם צריכים עזרה).

אפשר להסתדר, אם זה אידאל גדול בשביל שני בני הזוג, זה בלי לחסוך לעתיד, בלי אוטו, בלי רהיטים חדשים אבל בית נעים כלים נעים (הכל מיד 2 כמובן). חשוב מאוד שהשכר דירה יהיה סביר, אם לא מאוד קשה לעמוד בעומס.

אני גם לוקח הלוואות לפני חגים מאז שיש לנו שלושה ילדים, בגלל שאי אפשר להסתדר כ"כ עם כל העזרה וצ'ופרים שמקבלים. אחרי החגים אנו מחזירים את ההלואה בתשלומים של 300-400 ש"ח בד"כ מראש השנה עד פסח, ומפסח עד לראש השנה. אנו חיים מעולה ושמחים במה שיש לנו.

כמובן אברך בעל משפחה חייב לחפש גם עבודות שהוא יכול לעשות בלי להפריע לסדר. יש לי חברים שמנקים בימי שישי ומוסיפים אלף שקל לחודש לתקציב.  אני אישית עובד במאפיה ביום חמישי כל הלילה באפיית חלות, זה גם משכורת כפולה בגלל בהשעות המאוחרות, גם לא מפריע בכלל לסדרים וגם אפשר לשמוע ב-MP3 ולחזור לשיעורים של הרב.  

ועצמו ועם ישראל.

ומה ש"נראה לך" שעם יותר הכנסות (כמובן, לא מהאויר.. אלא על חשבון לימוד התורה) היו גדלים יותר "בריאים פיזית ונפשית", הוא פשוט טעות. ועל כגון דא נאמר: אילו ידעתיו - הייתיו.  אדם שלא התנסה באורח חיים כזה כראש-משפחה, קשה לו מאוד "לדמות" מבפנים מה הבריאות שבזה. אז כדאי לסמוך על היהודי הכותב, ועל אשת-האברך שכתבה לפניו, שהם דואגים היטב לשלום ילדיהם ובאמת שמחים (וכנראה גם לכן עושים זאת).

יש הרבה דברים שלמי שלא הגיע אליהם "קשה להבין" אותם - ויפה שאתה ישר לומר זאת.

הילדים לא "עצובים ומקנאים באחרים" - זה דימיון. יש ילדים שהוריהם משקיעים בקריירה ויש להם מטפלת, פיליפינית, משחקים וממתקים - רק לא הורים זמינים. הם באמת "עצובים ומקנאים", לא פעם גדלים להיות עבריינים (זו כמובן, דוגמה קיצונית לכיוון ההפוך, רק לצורך ההמחשה).

ואני כבר ראיתי משפחות גדולות יותר נוסעות בתחבורה ציבורית, ששות ושמחות (אגב, גם ברכב פרטי "רגיל", כבר לא נכנסת משפחה עם חמישה ילדים..  ומשפחה עוד יותר גדולה - מסתבכת גם עם גדול יותר, אלא אם כן יש להם באמת הכנסה רצינית..)

(אני מניח שהורים משקיעים יכולים לתת פחות או יותר את אותה אווירה תומכת בבית גם אם הם עובדים)

האם אתה יכול להשות שמחת חייו של ילד שחי ברווחה כלכלית (לא עשיר, רק חי בסדר)

שיש לו משחקים חדשים, שהוא הולך לחוגים, שיוצא לחופשה עם המשפחה מידי פעם, מקבל מתנה יפה ליומולדת, ישן בחדר לבד, יעשה טיפולים יקרים אם צריך (משקפיים, שיעורי תגבור וכו')

לבין ילד שאין לו את זה? (ולבני אברכים אין את זה)

כמובן בהנחה שהורים עובדים לא פוגעים בכלום באיכות החינוך והלכידות המשפחתית.

לי ברור שילד מהסוג הראשון יגדל מפותח יותר פיזית שכלית ורגשית ויהיה מוכן לחיים הרבה יותר.

אלו דברים פשוטים וברורים לכל בר דעת

האם אתה אומר שהשפעת לימוד התורה גוברת על מה שהזכרתי?

לדעתי כאשר משפחה מגיעה לגודל מסויים, זה עוול לילדים להישאר בלי הכנסות.

אתה באמת כותב יפה,

אבל זה קצת (אולי יותר מקצת) תיאורטי:

גם לבנים של אברכים קונים משקפיים (יש אפילו סיבסוד למשפחות עם ילדים והכנסה מסויימת, באיזור ירושלים, לדוגמה)..

יש משחקים (וילדים לא תמיד צריכים "חדשים"..  יש כאלה שמשחקים בעיקר במשחקים מסויימים). ויש דברים (אופניים) שקונים אחת ל.. ולא כל חודש, וכד'. יוצאים לחופשה מידי פעם, ובוודאי מקבלים מתנות יפות ליום ההולדת (אגב, לא בכל משפחה ההורים נותנים מתנה דווקא ליום הולדת.. זה ענין של גישה שלא קשורה לכסף. יש כאלה שהמתנות לכך הן ממי ש"מסביב"..).

ומי אומר שאשרו של הילד תלוי בחדר "לבד"?  אני מכיר משפחה שהיה להם "ארמון" ברמת גן, שתי קומות חוץ מהגג והמוסך והחצר וכו' - והם החליטו שחלק מהילדים יהיו ביחד בחדרים, כי זה היה נראה להם יותר נכון חינוכית..

ומה שכתבת:

"לי ברור שילד מהסוג הראשון יגדל מפותח יותר פיזית שכלית ורגשית ויהיה מוכן לחיים הרבה יותר.

אלו דברים פשוטים וברורים לכל בר דעת" -

ידידי היקר, יש כנראה ברי דעת שחושבים אחרת, ואולי גם יודעים אחרת. גם לא תיארת נכון את ה"סוגים", וגם הילד השני לא יגדל פחות טוב..

צריך לראות את המכלול:

עיקר שמחת החיים והבריאות של הילדים תלויה באוירה שבתוך הבית. בלי להכחיש שכמובן "תנאים" מהסוג שהזכרת, בהחלט יכולים לעזור, וכבר אמרתי שתיארת קיצונית מידי.

והשפעת לימוד התורה, הערך של בית תורני, ההקרנה של זה על עתידם של הילדים - אם זוכים (ואין ביטוח..), היא שקולה יותר מהרבה דברים אחרים, נוסף על הערך העצמי.

ולא מדובר על אנשים שחיים "בלי הכנסות". מדובר (לפחות בדוגמאות שכאן) על הכנסות לא גבוהות במיוחד. אין לי כל ספק שהאוירה בבית כזה - בריאה יותר מהרבה בתים שבהם "עובדים".  ויש גם לסמוך על האנשים הללו, שמבינים יפה את צרכי ילדיהם, ויודעים אם זה על "חשבונם". זה ענין מציאותי.

שורש וגרביים אתה כותב דברים שיש בהם היגיון 

אבל מצד שני הבחור האברך כותב גם בהיגיון וגם עם ניסיון

וגם ממש כיף לקרוא  את הדברים.  ירבו כמותם בישראל !!!!

אף אחד לא מתנגד להכנסות ! השאלה היא מה על מה צריך לוותר בדרך להגדלת ההכנסה

ולגבי ילד מקנא זה חלק מבניין האישיות להתמודד עם קינאה ותהיה בטוח שגם הבן של ****** ****** המולטימיליונר מקנא   בחברים שלו כנראה על דברים אחרים . אז לא להתרגש 

יש לצדיק האנונימי שלנו 5 ילדים שמחים בריאים בנפשם ולפי עדותו הם אפילו אוכלים טוב (עובד במאפיה\נחתום יכול להעיד?) 

בקיצור אחרי כל ההחלטות בשירשור שמי שלווה כנראה גם לא מחזיר יש כאן עדות חיה לאדם שמחזיר ב"ה 

אגב הניסיון מראה שגם במשפחות ששני בני הזוג עובדים יש לחץ בתקופת החגים - תקשיב ברדיו כמה פרסומות יש להלוואות בתקופה הזאת, זה בטח לא מכווון רק לאברכים...

או שניים בעצם..

1. אולי אפשר שתחסכו מראש, במקם לקחת הלוואה ולהחזיר? זה חוסך לכם את הריבית.. שמים כל חודש קצת כסף בצד, שיהיה לקראת פסח\ר"ה

2. חשוב מאד! לחסוך מראש לבלתמ"ים ל"ע. לשים כל חודש, 100-200 ש"ח מיועדים לבלתמי"ם, אחרת ח,ו תמצאו את עצמכם עם עוד הלוואות..

זה באמת נשמע לא פשוט.. אני לא הייתי עומדת בזה- בלי יכולת לחסוך לדירה? לשמחות שיבואו בעז"ה? בלי יציבות כלכלית? 

(נשמע לי גם לא פשוט בכלל, אנחנו זוג + פיצי ומרוויחים יותר, ועדיין מחשבים כל שקל ובלי מותרות כדי לגמור את החודש בכבוד..)

אנשים בכל העולם לוקחים הלוואות לאלף מטרות, רכב, שיפוץ, לימודים וכו' אז למען מטרה כ"כ חשובה כמו לימוד תורה זה לא בסדר?! אני גם נגד הלוואות, אבל אם בן אדם חי בנוח עם זה, הוא מסוגל להחזיר את ההלוואות וזה למען המטרה הכי חשובה שיכולה להיות אז למה לא?! אישית היית צריכה  להזדעזע מבן אדם שמפסיק ללמוד תורה כדי לא לקחת הלוואות. אם הוא צריך לקחת הלוואות בשביל להציל את החיים שלו גם היית מזדעזעת? והחיים הרוחניים שלו מה? אשרי אשתו שזכתה להתאמץ כ"כ למען עוד כמה שעות של לימוד תורה. אשרי בעלה שהסיר מעליו את הבושה ולא בוש מלספר שהוא מוכן להכנס לקשיים כלכליים והלוואות בשביל לזכות לעוד כמה שנים של קרבת ה'. אוי לך שאת מחלישה אותם בשאלות החטטניות והמביכות שלך ומר גורלך על אי ידיעת ערך התורה הקדושה ועל הספקנות. זלזול כזה בערך התורה מוצאים רק אצל אנשים שלא יודעים כלום על תורה. איך אפשר להתעלות בסביבה כזו?!

נ"ב: לכל דבר מקור, אז כתוב על הוצאות שבת ויו"ט "לוו בני ואני פורע" וכתב הרשב"א ועוד ראשונים דהוא הדין לכל דבר מצווה.

ובאשר לנאמר "׳פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות׳ הרי זה מכוון לבקשת צדקה וודאי לא להלוואות כשיש כושר החזר סביר וכן: "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות"  נאמר על ריחוק התפרנסות משררה [לדא"ו רבנות כפי שקוראים היום] וודאי לא על אברכות. תגובות שמגייסות מימרות כאלו ואחרות לרעת אותו אברך נולדו אצל אנשים שעזבו את התורה מוקדם מדי [אולי בגלל שלא רצו ללוות] ולא קנו כראוי את ערך התורה ולימודה. ויפה להם השתיקה שכן נאמר: "לא עם הארץ חסיד"

דבריך נכונים, אך לעניות דעתי יש דרך לומר אותם. קצת נשמע שאתה מזלזל בכל אדם שלא חושב כמוך.

"הוכח תוכיח את עמיתך"- בנעם, בישרות, ובדרך ארץ.

אשריך שאלו מחשבותיך, ודבריך. אך שים לב שהם נאמרים בצורה נעימה- שיתקבלו יפה אצל השומעים.

מ"מ התוקפנות שלי היא רק ביחס לידענים למיניהם העושים ד"ת פלסר ומעוותים את המקורות בהתאם לגחמותיהם. התורה אינה הפקר ויש לנו מסורת בע"פ מפיה אנו חיים, לא מכמה דרשות ששמענו מכאלו שלא שמשו ת"ח כל צרכם.

ואני שוב רוצה לסייג - כשמדובר בכך שיש לו יכולת החזר מוכחת והוא לא מתכוון להתגלגל מגמ"ח לגמ"ח זו יכולה להיות אפילו התנהלות מבורכת.

דמות מוכרת מעולם התורה החרדי, שמשמשת לעיתים דגל וסמל לתורה וכו', הרב אליישיב זצ"ל  התפרנס ברוב שנותיו מיגיע כפיו, ואפילו מעולם לא היה ראש ישיבה. פרסומו התורני בא לו אחרי שפרש מהרבנות לפנסיה מוקדמת על רקע עקרוני מול הרב גורן זצ"ל.

מרגע זה - הוא התפרנס מהפנסיה, אותה קיבל ביושר ולפי החוק ממדינת ישראל. העובדה שהאריך ימים מאפשרת לכל מיני "צדיקים" שנולדו אחרי שהוא יצא לפנסיה (לפני כ-40 שנה, בגיל 64), לספר עליו עלילות שלא היו ולא נבראו.

לגבי העובדות, בלי להתייחס לשאלה העקרונית.

נראה לי שהרב אלישיב החל לעבוד כדיין בערך בשנים בהם החל להשיא את ילדיו, ולא נראה לי שהייתה לו משכורת של ממש לפני כן (אולי תקופה קצרה הוא שימש כרב ברמלה). הוא חי בתנאי עוני,(אם כי כנראה המשיך באורח חיים די דומה גם לאחר מינויו כדיין). איני יודע מאיפה הוא התקיים עד מינויו לדיין (גם בשביל לחיות בעוני צריך כסף...), ולא כמה אפשרות לעבוד הייתה לו (היו לו בעיות בריאות משמעותיות בצעירותו, שייתכן שהגבילו את יכולת העבודה שלו), נראה שמצד אשתו הייתה נכונות להקרבה רבה, (מן הסתם גם בתחום הכלכלי)

מה עשה קודם לכן? לא יודע, אבל מאחר ולא למד במקום מסודר כנראה שלא נפל על הציבור/תורמים אלא על אשתו.

א. אינני חרדי יש החושדים בי שאני "אנטי חרדי" ויש כמוך, העיקר לקחת את הטוב שבכל אחד.

ב. אני מסכים אתך לחלוטין, אני מעולם לא לקחתי הלוואה אבל יש לי תחושה שתסכים שהכל תלוי מה עומד על המאזניים, אם למשל הצלת חיים? ודרך אגב, על מי שנוטל משכנתא גם תכעס כך?

ג. האברך מתחיל ללמוד הוראה. הוא בעל אחריות כלכלית. מן הסתם יש לו תוכנית החזר בריאה, למה לחשוד? ציינתי גם בתגובה שאני מדבר על אדם עם יכולת סבירה להחזר ההלוואה ולא על התפרעות כלכלית.

ד. לגבי האברכות המבוגרת, אני מודה לך על שהארת עיננו בתורתך. מלבד שרבים מגדולי התורה שכולנו מעריכים לא זכו לכח סברא כמוך ועל כן חלקו עליך בטעותם, מדובר בבחור באמצע שנות העשרים, הוא כבר התחיל להכין את היציאה שלו לשדה החינוך וכו' בקיצור, ראוי שתדע על מה דנים קודם שתגיב.

ה. ערבבת שני דברים. וסמיכות הדברים בר"מ אכן תמוהה ודנים בה ואכמ"ל ועכ"פ לא נתקבל בזה הר"מ להלכה ואת בעלי שיעור הקומה התורני הפוסקים כמותו לרבים ניתן לספור על יד אחת. וטוב שהבאת הערה זו שכן הדברים מפורסמים מכדי להאריך בהם ומהערה זו די מוכח מה ה"משהו" שאתה יודע על התורה... 

לסיום אביא ציטוט מהגר"מ פיינשטין ז"ל. רוב מוחלט של גדולי התורה וראשי הישיבות מכל הקהלים יסכימו לדבריו [למעט אולי פלג מסויים מק"ק מתימן (ונאמני תו"ע כמובן אך האחרונים כידוע לא הצמיחו עדיין גדולי תורה מובהקים)] ..."ואין להימנע מזה אפילו ממידת חסידות. ואני אומר כי אלו המתחסדים מצד שיטת הרמב"ם הוא בעצת היצר הרע כדי שיפסיק מללמוד ויעסוק במלאכה ובמסחר וכדומה עד שלבסוף הם שוכחים אף המקצת שכבר למדו ואינו מניחם אף לקבוע זמן קצר לתלמוד תורה, כי אם הראשונים כמלאכים אמרו שאי אפשר לעסוק בתורה ולהחכים בה כשיעשה מלאכה להתפרנס ממעשה ידיו, כל שכן בדורנו... שודאי אי אפשר לשום אדם להתגאות ולומר שהוא יכול לעשות מלאכה ולהחכים בתורה. לכן לא יעלה על מחשבתך עצת היצר הרע שיש בקבלת פרס דלומדים בכוללים ופרס דרבנים ומלמדים וראשי ישיבה איזה חטא וחסרון מדת חסידות, שהוא רק להסית לפרוש מן התורה".

גמר חתימה טובה.

לפעמים האשה שלמה עם המהלך ובכל זאת מתביישת משכנותיה התוקפניות והחטטניות. למה להסיק מסקנות. למה לקבוע מראש שיש להם בעיה בזוגיות או באחריות לכלכלה המשפחתית? הביקורתיות כלפי לומדי תורה מעבירה אותכם על דעתכם!למה לא להסתכל בצורה חיובית:  אברך רציני מתוכנן היטב שהגיע יחד עם אשתו להחלטה נבונה ששווה להידחק עוד כמה שנים ואפ' ללוות מכמה קרובי משפחה נחמדים [על סמך הכנסות עתידיות, מקובל לקחת משכנתא אפ' ל20 שנה ויותר] כדי ללמוד עוד קצת תורה. ז ה  ה כ ל !!!

זה נכון שאנשים לוקחים הלוואות, אבל למיטב ידיעתי להלכה הפשוטה זה אסור. היתר עסקה לא חל על הלוואות לצריכה (כמובן למעט שלווה כדי לקנות רכב לצרכי פרנסה, שאז זה עסק שמותר).

כל העולם המערבי סובל מבעיה של ניהול גרוע של אשראי ובזבוז כספים מתוך חובות. דווקא אנחנו כיהודים שומרי תומ"צ צריכים ללמוד להסתפק במועט ובמה שיש, ולא להיסחף אחרי הנהיה של העולם המערבי "אכול ושתה כי מחר נמות".

אגב, מבחינה כלכלית טהורה - האסון הכלכלי באירופה הוא בדיוק תוצאה של הלוואות לא מבוקרות, וגם המשבר האמריקאי בשוק הדיור נבע מהלוואות. אכן נכון ש"כולם" לוקחים הלוואות, מה שלא הופך את זה לתקין ולמוסרי.

מיטב ידיעתך מבוסס על דעת הגר"י אריאל המנומקת בהרחבה בספרו החדש [יחסית] "הלכה בימינו". אך החומרה הנ"ל אינה מקובלת על רוב מורי ההוראה ופוק חזי מאי עמא דבר. בר מן דין הנידון אינו דומה לראיה וד"ל.

לפי הידוע הבעיות הכלכליות באירופה נובעות בעיקר מניהול כושל עד מושחת (ריבוי פקידים וכדו')  של מדינות בגוש האירופי ותגובת המשך למשבר הנדל"ן האמריקאי [הנובע בעיקר מניהול בנקאי מרושל]. בכל מקרה הקשר הרופף לענייננו מחייב שתעביר את החלק הזה בתגובתך לפורום העוסק בענייני כלכלה ובנקאות...

אני מקווה ומאמין שהאברך המדובר מסתפק במועט. הרושם שלי הוא שרוב האברכים בהחלט מסתפקים במועט ולא ממש שייכים לחגיגת האשראי עליה דיברת...

כי לב העיסוק כאן הוא כלכלי-מוסרי. האם מוסרי להיות "צדיק" על חשבון התנהלות כלכלית לא ישרה ולא נכונה (גם לא הלכתית!)

דעת הרב אריאל למיטב ידיעתי אינה חדשה, וכמדומני שגם השכל הישר והבריא החילוני יכול להמליץ המלצה דומה - לחיות ממה שיש לך ולא ממה שאין.

הבעיות הארופאיות (שקשורות לכאן ועוד איך - גם שם המטרה הייתה גם לממן עניים) נבעו בעיקר בגלל אג"חים ממשלתיים שנמכרו בשוק (כלומר, אנשים הלוו כסף לממשלות שבזבזו אותם על קצבאות לעניים ול"עניים"), ועכשיו המדינות האלה בחובות שאין ביכולתן להחזיר.

ריבוי פקידים הוא תקורה לא יעילה ויקרה, אבל כנראה לא עיקר הבעיה. גם במדינת ישראל יש יותר מדי פקידים ושרותים לא יעילים ובכל זאת מצבה טוב יותר.

"מסתפק במועט" זו הגדרה ביחס ליכולתו הכלכלית. אם היא אפס (אפילו מבחירה), גם לחם וחלב במכולת על חשבון אשראי בנקאי/גמ"חים/מה שלא יהיה - זו חגיגת אשראי שאין לה בסיס ותקרוס יום אחד. סתם חיבור וחיסור פשוטים.

רק אני לא מבינה איך לוקחים הלוואות בלי יכולת להחזיר אותן?

כולם כאן רבנים גדולים או מצטטים רבנים גדולים.

עם כל הכבוד להלכה, להגיון הבריא נשאר מקום?

מי שחי על הלוואות - מאיפה יחזיר אותן?

מגילגול עוד הלוואות

ומה יעשה כשנגמרים מקורות ההלוואה?

יפשוט ידו בשוק.

נו, שוין...

חבר'ה, הלוואה לוקחים כפתרון ביניים. לא כפתרון אולטימטיבי. כך רק נופלים חזק יותר, נמוך יותר, כואב יותר.

לא חשוב באיזו רמת חיים רוצים לחיות, את רמת החיים קובעת רמת ההכנסה. ואם לוקחים הלוואות צריך להוריד מסך ההכנסה את סך ההחזר החודשי ומה שנשאר - זו רמת החיים על פיה אפשר לחיות.

מי שרוצה לחיות בלי הכנסה, יחיה בלי הוצאות.

אוהל על המדרכה, אוכל מסלי מזון, בגדים מויצו (יד שניה) ולימודים בבית על ידי ההורים.

זה אפשרי.

לא מומלץ!

אינה בדיוק תואמת לנושא שהועלה בהודעה.

לא דובר על  הלוואות שלא יכולים להחזיר,

ומישהו כאן הביא אח"כ דוגמה מעצמו על הלוואות בזמנים שיש בהם יותר הוצאות, שהחזרתן מתוכננת מראש.

אם הוא אברך שלא עובד?

באמת לא הבנתי את הסיפור.

הבנתי שהם חיים מהלוואות. ממה הם מחזירים אותן?

והם פורשים את זמן ההחזר הכספי לזמן ארוך

ההחזר בא על חשבון ההוצאות השוטפות שלהם.

לכן כתבתי שהם יגלגלו. יקחו עוד הלוואה כדי להחזיר את הקודמת וכו'.

אחר כך הם יגיעו לשלב בו הוא לא יוכל ללמוד כי הוא יהיה עסוק בריצה אחרי הלוואות חדשות והחזרים וכו'.

אני מכירה את המשפחות האלה מקרוב.

לא אחת ולא עשר.

האמינו לי.

הלוואות זו לא שיטה. לא מאנשים פרטיים, לא מהבנק וגם לא אוברדרפט.

זה טוב נקודתית. לא כשיטה. זה גורם לאנשים ליפול חזק.

השיטה היא להסתדר ממה שיש: משכורת של האשה, בטל"א שמקבלים על הילדים מלגה קטנה שהאברך מקבל וזהו!

וגם מה זה משנה..

טוב להם ?מסתדרים? שישמחו. ענין שלהם..

הוצאות, הכנסות, חובות, הכנסות עתידיות צפויות, נכסים, תכנית פרעון חובות.

הדיון מדי ספקולטיבי בלי הנתונים האלה.

יש עניין ציבורי מובהק במידע הזה, ולא ייתכן שהם ישמרו אותו לעצמם. <צ>

פחות אכפת לי אם הם כן יצליחו להחזיר לא יצליחו..

אני באמת לא מצליחה להבין איך אפשר לחיות בלחץ הכלכלי הזה...

גם אני הייתי נשואה לאברך עד לפני חודשיים שבעוד שנה וארבע יחזור להיות אברך

אבל תמיד ביקשתי ממנו שתיהיה לו הכנסה קבועה ומסודרת שאנחנו סומכים עליה

ויתרתי על בעלי בימי שישי וחמישי בערב והוא היה עובד במרץ אבל לא חייתי בפחד מהיום שלמחרת...

ולמרות שתוך כדי השנים שלו בישיבה הוא עשה מבחני רבנות עדיין הוא דאג להכנסה סבירה מהצד...

שתספיק למחייה ולחיסכון קטן..

בכלל בציבור שלנו אין ישיבות שמעודדות אברכיה מבוגרת

אם יש אברכים הם שמה לבנות ובסופו של דבר יעבדו במקצוע קודש מסוים בישיבה או מחוצה לה...

אם הוא גדול בתורה ולשם כך נשאר בישיבה תפקידו לגדול באמת ולהשפיע ככזה...

מכירה משפחות של אברכים שממש חיים בקושי והייתי אומרת על גבול העוני

משפחות שכל היום מצטטות את "ה' יחזיר לי את הכבש לשבת"

ובעלי אמר לי שבהרבה בתים שהאבא לומד תורה וכל כולו לשם כך עד כדי כך שזה עולה על חשבון האישה,הילדים,הבית,הנוחות,הביגוד וכו'...

בסופו של דבר הילדים שלו לא יוצאים בני תורה, הם לא זוכים להבין למה באמת צריך להיות גדול בתורה

בשביל לחיות בקושי?

אבל אבא שעובד ומכבד את התורה ובכל רגע פנוי יושב ללמד תורה וזוכה גם להתפרנס בכבוד ולממן בני תורה ואת עולם הישיבות דווקא ממנו ומהחשיבות שהוא נותן בבית לתורה דווקא ממנו רואים בני תורה...

יש מחיר ללימוד תורה.

אם מישהו מוכן קצת להפשיל את הגאווה שלו בשיל לימוד התורה, יש עבודות ניקיון וכו' של כמה שעות בערב-לילה, שעם קצת ויתור של האשה לטובת לימוד התורה בשילוב מלגתהאברך אפשר לחיות ממנה בקלות.

כי אם אדם מגיע לשלב בחיים שהוא לוקח הלוואות ורק עם זה מצליח לשרוד

אז או שהוא לא עובד, או שהעבודה שלו לא מספיקה והגיע הזמן גם לצאת למקומות אחרים...

לימוד התורה הוא בחירה של האברך ואולי גם של אשתו

הילדים שלו לא בחרו לחיות בעוני ובתסכול...ובטח לא בשם התורה.

מה גם שמדובר באדם שהתחיל ללמוד להוראה.

ויש להניח שלאדם הזה איכפת מילדיו לא פחות מכל אחד אחר כאן. ואני בטוח שאינם חיים "בעוני ובתסכול"...

חבל "לבנות הרים" על מה שכל איננו מכירים,(וגם לא כ"כ ענייננו...)

"52% מהישראלים נמצאים באוברדרפט זמני בסוף החודש ו-21% מהישראלים נמצאים באוברדרפט כרוני מתמשך"

"לאחד מכל חמישה ישראלים יש חובות ופיגורים בתשלום חיובים כספיים. רק ל-55% מהישראלים אין הלוואות. 21% מהישראלים לקחו הלוואה בכרטיסי אשראי ואילו 17% לקחו הלוואה מהמעסיק"

מכתבה באתר ישראל היום, ע"פ סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 

חבל שזה המצב, אבל זה נותן פרופורציות שלקיחת הלוואות היא לא מעשה חריג כל כך, ולא רק בקרב אברכים.

נ.ב.

לא באתי להמליץ על לקיחת הלוואות, וחשוב לי שהדברים לא יובנו כך. 

גם הרבה מאוד משפחות נמצאות בעוני בגלל המדד המוגזם שהמדינה קבעה

והם עצמם לא חיים בעוני כלל

אבל שוב אם אדם חי ושורד רק על פי הלוואות קבועות זה טעות גדולה...

אין בעיה של חיים פשוטים וצנועים

יש בעיה של חיים עם חובות...

הרוב עם מינוס בבנק, אבל הרוב גם מכסים את זה כל חודש ונכנסים לזה שוב כל חודש

הוא לא במצב של מינוס ולמה? כי הוא הגיע לגבול

לכן הוא נזקק להלוואות.

החשיבות של תורה היא עצומה אבל שוב אם זה מגיע למצב שזה מבטל חיים תקינים זה חטא של ממש.

ואני לא מדברת על המקרה הספציפי הזה אלא על המציאות הזאת שידועה שהיא קיימת.

שלא תהיינה אשליות - רוב החיים עם אוברדראפט לא "מכסים את זה כל חודש"...

זה די קבוע..

ואתה בעצם אמרת את מה שאני אמרתי

אתה מכסה את זה כל חודש...

כי זה די קבוע וגם הסכום הוא קבוע 

וכל חודש אתה מכניס כסף שמכסה ומוציא כסף שמביא מינוס מחודש...

אבל יש לך מצב ביניים תמידי..אתה לא מגיע לשפל..

וככה זה הרוב עם האוברדראפט

הם לא מגיעים לשפל אבל הם מרשים לעצמם להפריז בעוד כמה אלפים בחודש כי זה אפשרי...

בכללות, מאד אוהב את אחינו החרדים. ובכלל, "אחינו כל בית ישראל". קל וחומר אנשים שבעיקרון השאיפה שלהם לעשות רצון ה', גם אם לא תמיד מסכימים בכל פרטי השקפת העולם.

ואכן - הערובה הבסיסית לבריאות הנפשית היא לא הכסף אלא הכוסף..

ונאמר כבר שכל המקיים את התורה מעוני סופו שיקיימה מעושר (אני מקווה שאני מצטט מדויק)

גם אני למרות שאני לא חרדי הייתי אברך ודבר אחד בטוח - מי שלומד תורה ברצינות ה' שולח לו איכשהו את השפע. (זה ממש לא קלישאה ראיתי את זה בחוש)

אבל למרות כל האמור, יש הבדל בין חיים בעוני שזה לא דבר שלילי לבין הסתבכות בלתי אחראית בחובות שזה דבר שלילי לחלוטין.

הגבול בין הדברים הוא דק וראוי שכל אחד שבוחר בחיים כאלו ילמד איך לעשות את זה נכון בהתייעצות עם רבנים ומומחים לעניין (כגון פעמונים).

לפני חמישים שנה רוב הציבור החרדי עבד. כיום רוב הצעירים החרדים יוצאים לעבודה בשלב מוקדם יחסית.

דור הביניים (אלו שהיום בגיל של לחתן את הילדים) נמצאים במצב ממש קשה (בהכללה גסה. כמובן שיש יוצאים מן הכלל) ומתקשים מאוד לשאת בהוצאות החתונות של הילדים במיוחד לאור נורמות מסוימות שהשתרשו בחוגים מסוימים. (סידור מלא וכו')

כבנקאי במגזר החרדי אני רואה הרבה סוגים של אנשים ממגוון הקשת החרדית והכלכלית ואני מוכרח לציין לטובה את הרצינות והאחריות של רובם המוחלט בענייני כספים.

לצערי יש כאלו חריגים (כמו בכל חברה וכנראה אפילו פחות) שנוהגים בצורה לא אחראית בכספם (ובכספי הציבור...) ועל אלו אני מלין. השרשור הנוכחי אמנם דיבר על אברכות במחיר של נטילת הלוואה אבל הביקורת שהועלתה פה לגבי הלוואות נכונה גם ואף יותר לגבי הלוואות לא אחראיות מכל סוג.

מי שרוכש רכב חדש במחיר שהוא לא יכול לשלם הוא פושע לא פחות ממי שגונב רכב...

כשאנשים באים אליי לבקש הלוואות, למרות שלבנק יש אינטרס מובהק בלתת כמה שיותר הלוואות אני משתדל לוודא ביחד עם הלקוח שהוא באמת צריך את זה ושהוא באמת יכול להחזיר את זה.

מצטער אם הארכתי יותר מידי אבל אם אפילו מישהו אחד יחשוב יותר בתבונה לפני נטילת הלוואה והיה זה שכרי.

שהתכוונת אלי...

ובכל זאת, כיוון שכתבת "שלא אהובים פה" - רציתי לחזק את הכיוון שלך...

יישר כחך.

גם החפץ חיים ואם נוסיף ללכת נראה שזה היה הנוהל גם אצל האמוראים והתנאים

עבדו במעט שעות רק בשביל המינימום הנדרש

וההפך זה כלל לא משנאה, זה מלראות אנשים שחיים וקשים להם ולכאוב עליהם.

בין אם זה במשפחה ובין אם זה בכלל העם.

לי אישית עצוב שאומרים שבני ברק היא העיר הכי ענייה בישראל.

בדרך הזאת נגרום לאחינו לאהוב את התורה? להידבק בה? לראות כמה היא יפה וטובה?

כשהילדים הולכים בנעליים קרועות זה מרחיק ומשניא את התורה.

מעבר לכך שבתורה יש כלל חשוב- אל תרבו עניים בישראל.

לא ייתכן שדרך התורה תלך נגד עצמה.

אפשר לדעת לחיות נכון ולא להגיע לעוני מירבי ולחובות גם עם בעל אברך.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?