אברכות במחיר של נטילת הלוואות?לשמוע דעות...אנונימי (פותח)

אני מעוניינת לשמוע דעות של אנשים בנושא, אין פה תועלת של ממש לזוג המדובר

למען גילוי נאות, למי שזמנו קצר.

 

כשביקרתי בשבת בבית של שכנים-חברים, בא לבקר שם בן הדודה עם אישתו וילדיו,

הוא עשה שבת אצל הסבתא שגרה קרוב.

הוא בן 26 או 27, לא סגורה על זה בדיוק, יש לו שלושה ילדים מתוקים, קטנים וצפופים,

והוא אברך מתוך אידאולוגיה מוצקה של אברכות "כמה שיותר", ורק לפני שנה החל לעשות תעודת הוראה.

ההורים דלי אמצעים ולא עוזרים להם, אישתו עובדת מאוד קשה.

השכנה-חברה שאלה אותו איך הוא מסתדר וחי, והוא ענה "מסתדרים, מוצאים עבודות זמניות מידי פעם, לוקחים הלוואות..."

וסוף המשפט , ה"לוקחים הלוואות" זיעזע אותי, לא הראיתי את זה, ואישתו שהתביישה נראה לי אמרה לי כמה דקות אחר כך שהם לא מרבים לקחת הלוואות.

לפי הדעות בהתנהלות כלכלית מקובלת ונכונה, נטילת הלוואות היא מוצא אחרון, היא משהו שעושים ממש בלית ברירה, ומשתדלים עד כמה שניתן לא להגיע לדבר הזה ח"ו, ממש לא "לכתחילה" כמו במקרה שלהם.

אני לא נכנסת להם לחיים, ונותנת את הזוג הזה רק כדוגמה לדבר שקורה, קרי: אברך לא צעיר מאוד, ששלמד תורה בישיבה גבוהה כמה שנים ב"ה, ושלוקח לעיתים הלוואות לפרנסת ביתו כ"לכתחילה", ועדיין לא יוצא לעבוד במשרה מלאה. 

אני רואה פה דבר מעוות, לא הוגן כלפי המשפחה וכלפי האנשים שהוא מלווה מהם, לא שוק אפור אני מניחה, מקווה... אלא קרובים ומכרים שלא תמיד נעים להם לומר לא לאדם שיקר להם ושהם מרחמים על משפחתו.

אני בעד שאדם יבסס את ביתו על יסודות של תורה, כל עוד אפשר, וכל עוד ההתנהלות הכלכלית היא בריאה. אין לי שום בעיה עם אנשים שחיים ברמת חיים מאוד נמוכה מבחירה , נהפוך הוא,אני מעריצה אותם, למרות שאני לא כזאת. אבל אני חושבת שכשלוקחים הלוואות ועדיין לא עובדים יותר משעה פה ושעה שם, יש פה איזשהו מצב לא בריא. 

אשמח לקבל דעות מכל הצורות ומכל הגוונים...

אפשרי שזה סביר.ד.

אין מה להזדעזע לדעתי.

 

לדעתך, הלוואות זה בדלית-ברירה, ולא "לכתחילה כאצלם". זה כי אינך רואה את אברכותו כמוהו. יתכן ומסתבר, שמבחינתו זה כ"כ חשוב, שזה לא נקרא "לכתחילה" אלא הכרח לצורך עוד קצת המשך של הדבר החשוב הזה.

 

בעניינים הללו, מי שמעיד על עצמו, כדברייך, "אני לא כזאת" - קשה לו מאוד לדון על כך באופן תיאורטי. הוא פשוט אינו חי את המשמעות של זה ואת עומק החיים שזה נותן.

 

התרומה לעם ישראל, ולמשפחתו, ולאיכותו הרוחנית מדבר כזה, כאשר נעשה באמיתיות כפי שאני מתרשם פה, היא עצומה.

 

אין בכך כל דבר "מעוות" - בדיוק ההיפך. וזה מאוד הוגן כלפי משפחתו, שהוא משקיע בכך גם לטובתם לטווח של שנים רבות מאוד. ויתכן שכל חייהם, והבתים שיקימו וכו', ייראו אחרת לגמרי בגלל המסירות נפש הזאת להתבסס עוד קצת בתורה, בקביעות. זה פשוט ענין של הבנת חשיבות המטרה.

 

יש להניח שאם התחיל לעשות תעודת הוראה, גם יחזיר הלוואות עם הזמן. והלוואות זה לא חייב להיות מ"אנשים שלא נעים להם".. יכול להיות מגמחי"ם שמיועדים לכך.

 

 

 

לא סביר בכללשורש וגרביים
היכן ׳פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות׳?
ו׳אהב את המלאכה ושנא את הרבנות׳
ויש עוד מאמרי חז״ל רבים שכוונתם להרחיק את האדם ממצב כזה.

אם הוא התחיל תעודת הוראה עכשיו אז את המשכורת הראשונה הוא יקבל עוד הרבה זמן וגם אז בודאי יצטרך אותה לדברים אחרים

היכן ההתחייבויות שחתם עליהם בכתובה?
אם הוא לא מסוגל לפרנס אישה ושלושה ילדים אולי כדאי לחשוב על גירושים. (וגם אז צריך לשלם מזונות)

אני חושב שהמסר העולה מהתנהגותו הוא שאפשר לקחת מאנשים אחרים בלי לחשוב איך להחזיר להם.
לימוד התורה שלו זה דבר חשוב מאד, אבל יותר חשוב איך הוא מתנהג ומשם ילמדו ילדיו ומשפחתו

ואם הוא מתנהג בחוסר אכפתיות על גבול הגזל זה מסר מאד גרוע לטווח הארוך למשפחה.
(לקחת הלוואה בלי לדעת איך יחזיר זה על גבול הגזל)

עדיף שיעבוד ויהיה איש ערכי המפרנס את עצמו בכבוד וזה יותר הוגן עבור משפחתו מאשר אחד בפה ואחד בלב.
יש הרבה מה לענותד.

מבחינה הלכתית על הדברים הללו. אך אין כאן מקומם (תרתי משמע).

 

כך לא "פוסקים הלכה".

 

ואין ספק שאשתו "בראש אחד" איתו, אחרת לא היה הולך בדרך זו - ואינו "גוזל" איש..

 

ומי אמר שאינו חושב "איך להחזיר" הלוואות? לא הוצג נתון כזה. וגם האשה אמרה שההולוואות אינן "דבר המצוי" אצלם. לדעתי, זה דבר חמור לומר כך על אדם שאין יודעים עליו מאומה.

 

ואין כאן כל "חוסר איכפתיות".. אדרבה, איכפתיות גדולה מאוד מאופי משפחתו ומכלל ישראל.

 

 

לדעתי, הוא איש ערכי מאוד.  ונכון שלעיתים אנשים שחוו דברים לא-רצויים בעיניהם מדרכים דומות, יש להם "מקדם נוגדנות" לנושא - אך לא ישר לדעתי לשפוט כך אדם, שבמה שידוע לגביו אין כלום מכל זה.

 

ל"טווח ארוך" יש בכך השקעה גדולה מאוד במשפחה ובילדים. ואדרבה, אם אדם ישדר לילדיו מסר שעולה ממנו "עוינות", כתגובה זו - חוששני שילדיו "יבינו" זאת הרבה מעבר לכוונתו-עצמו..  ואלו דברים שרואים לא מעט.. ה' יעזור.

המטרה לא מכשירה את האמצעיםשורש וגרביים
להיכנס לחובות כשאתה יכול לעבוד, זה דבר גרוע ולא מוסרי, בטח בלי כיסוי בטווח המיידי.
ושום תירוצים של קדושה כביכול לא יכולים לשנות את זה.
הדבר דומה בעיניי למהמר הלווה כספים ע״מ להמשיך במעשיו למרות שיודע שאין לו כיסוי
רק מטרתו שונה. במעשה עצמו אין הבדל.
זה לאד.

"להיכנס לחובות כשאתה יכול לעבוד". כעת הוא בשלב אחר בחיים.

זה כמו להגיד למישהו בעל כשרון מסחרי עצום, ומרוויח מעט כקצין בסיירת: "להיכנס לחובות כשאתה יכול להרוויח מיליונים"...

 

הכל מתחיל מההסתכלות על הערך של הדבר. אין מה לעשות. זה ברור לענ"ד שהדיון הנוכחי אינו מתחיל מהשאלה של "הסתכלות על חובות", אלא מדברים אחרים לגמרי..

 

והראיה, שהרי כבר הזכרתי שהיא אמרה שזה לא דבר מצוי כ"כ, וה"חובות" אינם ערך מרכזי בחייהם מן הסתם.. וה"היתפסות" דווקא לזה, כשלא ברור על מה מדובר, היא מראה לענ"ד שהדברים אינם מתחילים מה"חובות"..

[ואגב, קצת צורם הביטוי "דומה.. למהמר רק מטרתו שונה.." יש אנשים שלווים כספים כדי לקנות רכב גדול.. כדי לקנות דירה - זה בכלל מצוי, כדי לשפץ.. היום בנקים רק מנסים לשכנע אנשים שילוו, למטרות שונות. אז רק ללות כדי להמשיך זמן מה בקנין התורה המבוסס, זה גרוע?..  יש להניח שבן תורה רציני כזה המתואר שלווה, מתכוין בכל הרצינות להחזיר, ויש לו גם חשבון מעשי איך יעשה זאת]

 

יכול להיות שהוא לא מחכה לתעודת ההוראה...אדם כל שהוא

אלא מחזיר מהעבודות הזמניות, ואת התקופות של ה'חורים' בלי עבודה, הוא סותם בעזרת הלוואות. 

 

כשאתה לווה, בדוק טוב אם יש לך מאיפה להחזיר, כשאתה  מלווה או ערב בדוק אם יוכלו להחזיר, או לחילופין יש לך יכולת ונכונות לקחת על עצמך מצב שלא יחזירו, אבל כשאתה לא המלוווה ולא הלווה ולא הערב - עדיף שתסמוך עליו שיש לו מאיפה להחזיר...

מסכימה ומסתייגת..אנונימי (פותח)

אני מאוד מסכימה עם עניין ההלוואות מצד אחד, אך מצד שני יש להבין את מקומם של בני הזוג-

אם לאשה כזו מתאימים חיים כאלו, זו החלטה שלה. אני מניחה ומקוה שהם מדברים על הדברים ויודעים שהם מסוגלים לעמוד במצב הקיים.

 

בעלי אברך וב"ה אנחנו מסתדרים מעבודה שלו ומלגת ישיבה, וברור לי ולו שאם נפסיק להסתדר מזה- הוא יצא לעבוד מלא ויעזוב, כי אישית אני לא מוכנה לחיות כך- שאין לי ממה להתקיים.

אבל זה המקום שלי בחיים. וכל אחד ומקומו שלו. אני לא שופטת כי אני בהחלט מבינה את המקום של להתמלא בתורה עוד ועוד, ויודעת שהשנים אח"כ- לא יהיו קלות יותר ללימוד תורה והן לפרנסה.

 

מה שכן- באמת נשמע לי מאוד קשה לחיות על הלוואות (וגם מאוד מסוכן..) אבל זה פשוט נראה לי עניין אישי- משפחתי, כך שאם מתאימה להם  צורת החיים הזו- מה טוב.. אשריהם!

על פני ו - נשמע גם מנוגד להלכהמשה

רשע לווה ולא משלם.

 

אבל זה בלי להכיר את הנפשות הפועלות, וממילא היכולת לשפוט נמוכה יחסית.

אכן, אין יכולת לשפוט.ד.

יש להניח שישלם.

לא מבינה מה הטעם בלדוש בשאלה~א.ל

על מעשיהם של אחרים, כל עוד זה לא נוגע לך או לחייך

 

 

למה שאלת?

 

(ורק כדי להבהיר את עצמי: זה נשמע שיש פה אולי קצת עניין כן לדוש במעשיהם של הזוג,

במסווה של :"מה דעתכם הכללית.."

ומדוע לנו לעשות זאת ולהעצים תחושות לא טובות שלך ביחס אליהם?

אם טעיתי - סליחה מעומק הלב).

 

כמו שכתב אדמין לווה רשע ולא ישלםאיזה טוב ה'!!!!

מי שלוקח הלוואה צריך גם לדעת מאיפה הוא מחזיר אותה.

 

אם מדובר למשל שצפויה לו הכנסה גדולה (למשל ממכירת 4 מינים) והוא לוקח הלוואה בידיעה שהוא יחזיר אותה אז סבבה. אבל לקחת הלוואה ולקוות שיהיה איך להחזיר זאת צורת התנהלות בזויה.

 

בעבודתי בבנק אני נתקל לא מעט באנשים שלקחו הלוואות על גבי הלוואות ולא יודעים מאיפה לשלם אותם.

 

ידועה הבדיחה על האיש שלפני פטירתו קרא לכל מנהלי הגמ"חים בעיר ואמר להם - עד עכשיו הייתי לווה בחודש תשרי מגמ"ח א' בחודש חשוון הייתי לווה מגמ"ח ב' כדי להחזיר לגמ"ח א' בחודש כסליו הייתי לווה מגמ"ח ג' כדי להחזיר לגמ"ח ב' וכו' וכו' וכו'. עכשיו כשאמות פשוט תמשיכו את הסבב ביניכם

 

לצערי הבדיחה הזאת היא אמת מרה להרבה אנשים...

 

 

^^מושיקו

בנוסף קשה ללמוד בשלוות נפש כשיש מחויביות להחיזר הלוואה, ואם אין את המחוייבות זה בעיה גדולה.

 

למרות שללוות זה זיכוי המלוה במצוה כדאי תמיד להיות בצד המלווה ולא הלווה

ראיתי פעם חוברת חרדית על חובותמשה

שבה רואים שני אנשים מול הסטנדר. אחד שקוע בלימוד והשני מנסה להתרכז כשרצים לו בראש כל הסרטים על החובות.

 

אולי מישהו יסרוק את השער שלה שממחיש היטב.

יש סיפור על הרב צבי יהודהפזוזי

שבחור הגיע למרכז הרב ולא רצה לקבל מילגה כדי לקיים דברי הרמב"ם שלא יתפרנס האדם מן התורה אלא מן העבודה והרב אמר לו לעזוב את הישיבה משום שהבין שאצלו זה הגיע ממקום שאינו מספיק מעריך את התורה בשביל להבין שזה מספיק חשוב כדי לקבל על זה כסף כמו פרופסור שעושה עבודת מחקר ומקבל על זה כסף וברור לכולם שזה חיוני שהוא ימשיך בעבודתו לטובת כולם ואף אחד לא חושב שזה לא נורמלי או "לא בריא" ולהפך אם מקבל על זה כסף זה מבחינתו מראה עד כמה חשוב מה שעושה.

זה בנוגע להסתכלות הכללית על לומדי תורה.

וממילא מי שאפילו לא מקבל על זה כסף אלא לומד במסירות נפש צריך עוד יותר להעריך אותו. ואין פה שום דבר בעייתי כמו שלא נאמר אף פעם על חיילי סיירת שהם "לא נורמלים" בגלל שהם מסתכנים או לא שומרים על שעות שינה מספיק..

אני לא שולל את זה שצריך להתנהל ע"פ שכל מבחינה כלכלית ולא להסתכן, אבל את לא יודעת אולי הוא מתוכנן ויש לו תוכנית איך הוא מחזיר.

בכל אופן אין פה ממה להתביש ואין פה שום דבר בעייתי (מלבד אולי נקודתית כמו שהזכרתי).

ה"שאלה הכללית" שלך- תעזור לארנק שלהם?מאמע צאדיקה

חיוך חיוך גדולמלאך חצי חיוך פרח

כאברךאנונימי (פותח)

בעל משפחה בת 5 ילדים (ב"ה בריאים ואוכלים טוב), ואישה עובדת בחצי משרה ומשתכרת ב-3000 ש"ח, הורים לא עוזרים (בעצמם צריכים עזרה).

אפשר להסתדר, אם זה אידאל גדול בשביל שני בני הזוג, זה בלי לחסוך לעתיד, בלי אוטו, בלי רהיטים חדשים אבל בית נעים כלים נעים (הכל מיד 2 כמובן). חשוב מאוד שהשכר דירה יהיה סביר, אם לא מאוד קשה לעמוד בעומס.

אני גם לוקח הלוואות לפני חגים מאז שיש לנו שלושה ילדים, בגלל שאי אפשר להסתדר כ"כ עם כל העזרה וצ'ופרים שמקבלים. אחרי החגים אנו מחזירים את ההלואה בתשלומים של 300-400 ש"ח בד"כ מראש השנה עד פסח, ומפסח עד לראש השנה. אנו חיים מעולה ושמחים במה שיש לנו.

כמובן אברך בעל משפחה חייב לחפש גם עבודות שהוא יכול לעשות בלי להפריע לסדר. יש לי חברים שמנקים בימי שישי ומוסיפים אלף שקל לחודש לתקציב.  אני אישית עובד במאפיה ביום חמישי כל הלילה באפיית חלות, זה גם משכורת כפולה בגלל בהשעות המאוחרות, גם לא מפריע בכלל לסדרים וגם אפשר לשמוע ב-MP3 ולחזור לשיעורים של הרב.  

כל הכבוד! אין מילים.ד.
יפה שיש לך אחריות כלכלית על משפחתךשורש וגרביים
ואתה מתוכנן היטב וב״ה עומד בכך.
עם זאת זה מצב מאד קשה ודורש השקעה מרובה

לא בטוח שכל אחד חושב על לתכנן הוצאות ולפרוס הלוואות, וזה מראה על רצינות ואחריות

עם זאת, נראה לי שעם יותר הכנסות במשפחה הילדים יכולים לגדול בריאים פיזית ונפשית יותר.
קצת קשה לי להבין איך ניתן לגדל משפחה גדולה כך.

אפשר להביא מגוון דוגמאות ומצבים בהם קשה להסביר לילד למה אין לו כך וכך או פשוט לראות אותו עצוב ומקנא באחרים.
או לחשוב על נסיעה משפחתית עם חמישה ילדים
קטנים בתחבורה ציבורית.
עוד יותר יפה לראות שיש לו אחריות רוחנית על משפחתוד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ז' תשרי תשע"ג 01:30

ועצמו ועם ישראל.

 

ומה ש"נראה לך" שעם יותר הכנסות (כמובן, לא מהאויר.. אלא על חשבון לימוד התורה) היו גדלים יותר "בריאים פיזית ונפשית", הוא פשוט טעות. ועל כגון דא נאמר: אילו ידעתיו - הייתיו.  אדם שלא התנסה באורח חיים כזה כראש-משפחה, קשה לו מאוד "לדמות" מבפנים מה הבריאות שבזה. אז כדאי לסמוך על היהודי הכותב, ועל אשת-האברך שכתבה לפניו, שהם דואגים היטב לשלום ילדיהם ובאמת שמחים (וכנראה גם לכן עושים זאת).

 

יש הרבה דברים שלמי שלא הגיע אליהם "קשה להבין" אותם - ויפה שאתה ישר לומר זאת.

 

הילדים לא "עצובים ומקנאים באחרים" - זה דימיון. יש ילדים שהוריהם משקיעים בקריירה ויש להם מטפלת, פיליפינית, משחקים וממתקים - רק לא הורים זמינים. הם באמת "עצובים ומקנאים", לא פעם גדלים להיות עבריינים (זו כמובן, דוגמה קיצונית לכיוון ההפוך, רק לצורך ההמחשה).

 

ואני כבר ראיתי משפחות גדולות יותר נוסעות בתחבורה ציבורית, ששות ושמחות (אגב, גם ברכב פרטי "רגיל", כבר לא נכנסת משפחה עם חמישה ילדים..  ומשפחה עוד יותר גדולה - מסתבכת גם עם גדול יותר, אלא אם כן יש להם באמת הכנסה רצינית..)

 

בא נוציא לרגע את ההשפעה של לימוד התורה ברקעשורש וגרביים

(אני מניח שהורים משקיעים יכולים לתת פחות או יותר את אותה אווירה תומכת בבית גם אם הם עובדים)

האם אתה יכול להשות שמחת חייו של ילד שחי ברווחה כלכלית (לא עשיר, רק חי בסדר)

שיש לו משחקים חדשים, שהוא הולך לחוגים, שיוצא לחופשה עם המשפחה מידי פעם, מקבל מתנה יפה ליומולדת, ישן בחדר לבד, יעשה טיפולים יקרים אם צריך (משקפיים, שיעורי תגבור וכו')

 

לבין ילד שאין לו את זה? (ולבני אברכים אין את זה)

כמובן בהנחה שהורים עובדים לא פוגעים בכלום באיכות החינוך והלכידות המשפחתית.

 

לי ברור שילד מהסוג הראשון יגדל מפותח יותר פיזית שכלית ורגשית ויהיה מוכן לחיים הרבה יותר.

אלו דברים פשוטים וברורים לכל בר דעת

 

האם אתה אומר שהשפעת לימוד התורה גוברת על מה שהזכרתי?

לדעתי כאשר משפחה מגיעה לגודל מסויים, זה עוול לילדים להישאר בלי הכנסות.

אגיד לך..ד.

אתה באמת כותב יפה,

 

אבל זה קצת (אולי יותר מקצת) תיאורטי:

 

גם לבנים של אברכים קונים משקפיים (יש אפילו סיבסוד למשפחות עם ילדים והכנסה מסויימת, באיזור ירושלים, לדוגמה)..

 

יש משחקים (וילדים לא תמיד צריכים "חדשים"..  יש כאלה שמשחקים בעיקר במשחקים מסויימים). ויש דברים (אופניים) שקונים אחת ל.. ולא כל חודש, וכד'. יוצאים לחופשה מידי פעם, ובוודאי מקבלים מתנות יפות ליום ההולדת (אגב, לא בכל משפחה ההורים נותנים מתנה דווקא ליום הולדת.. זה ענין של גישה שלא קשורה לכסף. יש כאלה שהמתנות לכך הן ממי ש"מסביב"..).

 

ומי אומר שאשרו של הילד תלוי בחדר "לבד"?  אני מכיר משפחה שהיה להם "ארמון" ברמת גן, שתי קומות חוץ מהגג והמוסך והחצר וכו' - והם החליטו שחלק מהילדים יהיו ביחד בחדרים, כי זה היה נראה להם יותר נכון חינוכית..

 

ומה שכתבת:

"לי ברור שילד מהסוג הראשון יגדל מפותח יותר פיזית שכלית ורגשית ויהיה מוכן לחיים הרבה יותר.

אלו דברים פשוטים וברורים לכל בר דעת" -

ידידי היקר, יש כנראה ברי דעת שחושבים אחרת, ואולי גם יודעים אחרת. גם לא תיארת נכון את ה"סוגים", וגם הילד השני לא יגדל פחות טוב..

 

צריך לראות את המכלול:

עיקר שמחת החיים והבריאות של הילדים תלויה באוירה שבתוך הבית. בלי להכחיש שכמובן "תנאים" מהסוג שהזכרת, בהחלט יכולים לעזור, וכבר אמרתי שתיארת קיצונית מידי.

והשפעת לימוד התורה, הערך של בית תורני, ההקרנה של זה על עתידם של הילדים - אם זוכים (ואין ביטוח..), היא שקולה יותר מהרבה דברים אחרים, נוסף על הערך העצמי.

 

ולא מדובר על אנשים שחיים "בלי הכנסות". מדובר (לפחות בדוגמאות שכאן) על הכנסות לא גבוהות במיוחד. אין לי כל ספק שהאוירה בבית כזה - בריאה יותר מהרבה בתים שבהם "עובדים".  ויש גם לסמוך על האנשים הללו, שמבינים יפה את צרכי ילדיהם, ויודעים אם זה על "חשבונם". זה ענין מציאותי.

 

לא יודעאנונימי (פותח)

שורש וגרביים אתה כותב דברים שיש בהם היגיון 

אבל מצד שני הבחור האברך כותב גם בהיגיון וגם עם ניסיון

וגם ממש כיף לקרוא  את הדברים.  ירבו כמותם בישראל !!!!

 

אף אחד לא מתנגד להכנסות ! השאלה היא מה על מה צריך לוותר בדרך להגדלת ההכנסה

ולגבי ילד מקנא זה חלק מבניין האישיות להתמודד עם קינאה ותהיה בטוח שגם הבן של ****** ****** המולטימיליונר מקנא   בחברים שלו כנראה על דברים אחרים . אז לא להתרגש 

יש לצדיק האנונימי שלנו 5 ילדים שמחים בריאים בנפשם ולפי עדותו הם אפילו אוכלים טוב (עובד במאפיה\נחתום יכול להעיד?) 

 

בקיצור אחרי כל ההחלטות בשירשור שמי שלווה כנראה גם לא מחזיר יש כאן עדות חיה לאדם שמחזיר ב"ה 

אגב הניסיון מראה שגם במשפחות ששני בני הזוג עובדים יש לחץ בתקופת החגים - תקשיב ברדיו כמה פרסומות יש להלוואות בתקופה הזאת, זה בטח לא מכווון רק לאברכים...

 

 

רק משהו קטן..הקולה טובה

או שניים בעצם..

 

1. אולי אפשר שתחסכו מראש, במקם לקחת הלוואה ולהחזיר? זה חוסך לכם את הריבית.. שמים כל חודש קצת כסף בצד, שיהיה לקראת פסח\ר"ה

 

2. חשוב מאד! לחסוך מראש לבלתמ"ים ל"ע. לשים כל חודש, 100-200 ש"ח מיועדים לבלתמי"ם, אחרת ח,ו תמצאו את עצמכם עם עוד הלוואות..

 

זה באמת נשמע לא פשוט.. אני לא הייתי עומדת בזה- בלי יכולת לחסוך לדירה? לשמחות שיבואו בעז"ה? בלי יציבות כלכלית? 

 

(נשמע לי גם לא פשוט בכלל, אנחנו זוג + פיצי ומרוויחים יותר, ועדיין מחשבים כל שקל ובלי מותרות כדי לגמור את החודש בכבוד..)

הזעזוע שלך מזעזע אותי.רשכבה"ג

אנשים בכל העולם לוקחים הלוואות לאלף מטרות, רכב, שיפוץ, לימודים וכו' אז למען מטרה כ"כ חשובה כמו לימוד תורה זה לא בסדר?! אני גם נגד הלוואות, אבל אם בן אדם חי בנוח עם זה, הוא מסוגל להחזיר את ההלוואות וזה למען המטרה הכי חשובה שיכולה להיות אז למה לא?! אישית היית צריכה  להזדעזע מבן אדם שמפסיק ללמוד תורה כדי לא לקחת הלוואות. אם הוא צריך לקחת הלוואות בשביל להציל את החיים שלו גם היית מזדעזעת? והחיים הרוחניים שלו מה? אשרי אשתו שזכתה להתאמץ כ"כ למען עוד כמה שעות של לימוד תורה. אשרי בעלה שהסיר מעליו את הבושה ולא בוש מלספר שהוא מוכן להכנס לקשיים כלכליים והלוואות בשביל לזכות לעוד כמה שנים של קרבת ה'. אוי לך שאת מחלישה אותם בשאלות החטטניות והמביכות שלך ומר גורלך על אי ידיעת ערך התורה הקדושה ועל הספקנות. זלזול כזה בערך התורה מוצאים רק אצל אנשים שלא יודעים כלום על תורה. איך אפשר להתעלות בסביבה כזו?!

נ"ב: לכל דבר מקור, אז כתוב על הוצאות שבת ויו"ט "לוו בני ואני פורע" וכתב הרשב"א ועוד ראשונים דהוא הדין לכל דבר מצווה.

המשך:רשכבה"ג

ובאשר לנאמר "׳פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות׳ הרי זה מכוון לבקשת צדקה וודאי לא להלוואות כשיש כושר החזר סביר וכן: "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות"  נאמר על ריחוק התפרנסות משררה [לדא"ו רבנות כפי שקוראים היום] וודאי לא על אברכות. תגובות שמגייסות מימרות כאלו ואחרות לרעת אותו אברך נולדו אצל אנשים שעזבו את התורה מוקדם מדי [אולי בגלל שלא רצו ללוות] ולא קנו כראוי את ערך התורה ולימודה. ויפה להם השתיקה שכן נאמר: "לא עם הארץ חסיד"

רשכבה"ג- שים לב שאתה לא פוגע באנשים.מישיי

דבריך נכונים, אך לעניות דעתי יש דרך לומר אותם. קצת נשמע שאתה מזלזל בכל אדם שלא חושב כמוך.

"הוכח תוכיח את עמיתך"- בנעם, בישרות, ובדרך ארץ.

אשריך שאלו מחשבותיך, ודבריך. אך שים לב שהם נאמרים בצורה נעימה- שיתקבלו יפה אצל השומעים.

התגובה מזעזעת בהתאם לזעזוע הראוי...רשכבה"ג

מ"מ התוקפנות שלי היא רק ביחס לידענים למיניהם העושים ד"ת פלסר ומעוותים את המקורות בהתאם לגחמותיהם. התורה אינה הפקר ויש לנו מסורת בע"פ מפיה אנו חיים, לא מכמה דרשות ששמענו מכאלו שלא שמשו ת"ח כל צרכם.

כמה דברים חשובים:שורש וגרביים
א. איני יודע מאיזה רקע אתה אבל מבין השורות ניכרת גישתך החרדית, אם כן אנא חשוף זאת ונסיים את הוויכוח, כי חבל על הזמן.

ב. להיכנס לחובות ללא תכנית החזרה מסודרת זה דבר רע (לא משנה לטובת מה) אבל לעשות זאת כשאשר אתה יכול לעבוד ויש לך משפחה לפרנס זה גרוע שבעתיים

ג. נשמע שאשתו לא בדיוק זורמת עם הגישה שלו, עובדה שהיא מתביישת לספר. אם כך המצב שלו עוד יותר גרוע כי הוא מאמץ את אשתו למטרה שהיא לא בטוח מסכימה.

ד. איני מזלזל כלל בלימוד התורה, ואף יודע עליה משהו (אולי יותר ממך) ולמרות זאת אני סבור שבגיל מסויים ובגודל משפחה מסויים להישאר אברך זה בעייתי מוסרית ותורנית.

ה. ואם אתה רוצה מקורות:
׳הרבנות׳ הכוונה להתפרנסות מדברי תורה
כמו שהרמב״ם כותב שאסור לקבל כסף על לימוד בכלל
וידוע על גדולי ישראל שהיו עובדים ולא מוכנים לקבל תמיכה מאף אחד ( גם הלוואה זה תמיכה)

ובכלל, היסטורית עם ישראל תמיד משלב בין תורה לחיי המעשה ולא נשאר בבית המדרש כל חייו.(למעט גדולים בודדים, ולא כמו היום וד״ל)

אני מבין את הערכתך הרבה לתורה אבל עליך לדעת שיש רבים וטובים ממך שרואים בצורת החיים שאתה מקדש גישה בעייתית החוטאת לדרכה של תורה וחוסר התמודדות עם החיים שמביאים לבעיות רבות כלכליות ואחרות.

 
^^^^^ מסכים עם כל מילהאיזה טוב ה'!!!!

ואני שוב רוצה לסייג - כשמדובר בכך שיש לו יכולת החזר מוכחת והוא לא מתכוון להתגלגל מגמ"ח לגמ"ח זו יכולה להיות אפילו התנהלות מבורכת.

 

אגבמשה

דמות מוכרת מעולם התורה החרדי, שמשמשת לעיתים דגל וסמל לתורה וכו', הרב אליישיב זצ"ל  התפרנס ברוב שנותיו מיגיע כפיו, ואפילו מעולם לא היה ראש ישיבה. פרסומו התורני בא לו אחרי שפרש מהרבנות לפנסיה מוקדמת על רקע עקרוני מול הרב גורן זצ"ל.

מרגע זה - הוא התפרנס מהפנסיה, אותה קיבל ביושר ולפי החוק ממדינת ישראל. העובדה שהאריך ימים מאפשרת לכל מיני "צדיקים" שנולדו אחרי שהוא יצא לפנסיה (לפני כ-40 שנה, בגיל 64), לספר עליו עלילות שלא היו ולא נבראו.

 

אגב האגבאדם כל שהוא

לגבי העובדות, בלי להתייחס לשאלה העקרונית.

נראה לי שהרב אלישיב החל לעבוד כדיין בערך בשנים בהם החל להשיא את ילדיו, ולא נראה לי שהייתה לו משכורת של ממש לפני כן (אולי תקופה קצרה הוא שימש כרב ברמלה). הוא חי בתנאי עוני,(אם כי כנראה המשיך באורח חיים די דומה גם לאחר מינויו כדיין). איני יודע מאיפה הוא התקיים עד מינויו לדיין (גם בשביל לחיות בעוני צריך כסף...), ולא כמה אפשרות לעבוד הייתה לו (היו לו בעיות בריאות משמעותיות בצעירותו, שייתכן שהגבילו את יכולת העבודה שלו), נראה שמצד אשתו הייתה נכונות להקרבה רבה, (מן הסתם גם בתחום הכלכלי)

נראה שאתה צודקמשה

מה עשה קודם לכן? לא יודע, אבל מאחר ולא למד במקום מסודר כנראה שלא נפל על הציבור/תורמים אלא על אשתו.

נו נו, אגיב לדבריך בקצרה.רשכבה"ג

א. אינני חרדי יש החושדים בי שאני "אנטי חרדי" ויש כמוך, העיקר לקחת את הטוב שבכל אחד.

ב. אני מסכים אתך לחלוטין, אני מעולם לא לקחתי הלוואה אבל יש לי תחושה שתסכים שהכל תלוי מה עומד על המאזניים, אם למשל הצלת חיים? ודרך אגב, על מי שנוטל משכנתא גם תכעס כך?

ג. האברך מתחיל ללמוד הוראה. הוא בעל אחריות כלכלית. מן הסתם יש לו תוכנית החזר בריאה, למה לחשוד? ציינתי גם בתגובה שאני מדבר על אדם עם יכולת סבירה להחזר ההלוואה ולא על התפרעות כלכלית.

ד. לגבי האברכות המבוגרת, אני מודה לך על שהארת עיננו בתורתך. מלבד שרבים מגדולי התורה שכולנו מעריכים לא זכו לכח סברא כמוך ועל כן חלקו עליך בטעותם, מדובר בבחור באמצע שנות העשרים, הוא כבר התחיל להכין את היציאה שלו לשדה החינוך וכו' בקיצור, ראוי שתדע על מה דנים קודם שתגיב.

ה. ערבבת שני דברים. וסמיכות הדברים בר"מ אכן תמוהה ודנים בה ואכמ"ל ועכ"פ לא נתקבל בזה הר"מ להלכה ואת בעלי שיעור הקומה התורני הפוסקים כמותו לרבים ניתן לספור על יד אחת. וטוב שהבאת הערה זו שכן הדברים מפורסמים מכדי להאריך בהם ומהערה זו די מוכח מה ה"משהו" שאתה יודע על התורה... 

לסיום אביא ציטוט מהגר"מ פיינשטין ז"ל. רוב מוחלט של גדולי התורה וראשי הישיבות מכל הקהלים יסכימו לדבריו [למעט אולי פלג מסויים מק"ק מתימן (ונאמני תו"ע כמובן אך האחרונים כידוע לא הצמיחו עדיין גדולי תורה מובהקים)] ..."ואין להימנע מזה אפילו ממידת חסידות. ואני אומר כי אלו המתחסדים מצד שיטת הרמב"ם הוא בעצת היצר הרע כדי שיפסיק מללמוד ויעסוק במלאכה ובמסחר וכדומה עד שלבסוף הם שוכחים אף המקצת שכבר למדו ואינו מניחם אף לקבוע זמן קצר לתלמוד תורה, כי אם הראשונים כמלאכים אמרו שאי אפשר לעסוק בתורה ולהחכים בה כשיעשה מלאכה להתפרנס ממעשה ידיו, כל שכן בדורנו... שודאי אי אפשר לשום אדם להתגאות ולומר שהוא יכול לעשות מלאכה ולהחכים בתורה. לכן לא יעלה על מחשבתך עצת היצר הרע שיש בקבלת פרס דלומדים בכוללים ופרס דרבנים ומלמדים וראשי ישיבה איזה חטא וחסרון מדת חסידות, שהוא רק להסית לפרוש מן התורה".

גמר חתימה טובה.

אני חייב להגיד שהגישה שלך מאד טכנוקרטיתשורש וגרביים
ונותנת מקום הרבה יותר לפסיקה היבשה מאשר לרעיון המקורי.
במקומך היית נזהר כמו שכותב הברטנורא בפירושו לאבות:
"ולא קורדום לחפור בהם - ולא תלמוד תורה כדי לעשות ממנה מלאכה שתתפרנס בה כמו קורדום לחפור בה, שהעושה כן מועל בקדושתה של תורה וחייב מיתה בידי שמים כמי שנהנה מן ההקדש"

והמהר״ל שם מסביר: "כי המשתמש בדבר שהוא קודש (תלמוד תורה) אל דבר שהוא חול, מגיע אליו המיתה כמו מי שנהנה מקדשי שמים וכו'".

נראה לי שהיום כשאנו חיים בארץ ישראל ויש אפשרות גם לעבוד ולהתפרנס ולקיים מצוות בכל התקדמות והתפתחות בא״י ומצד שני עולם התורה גדל מספרית בצורה מטאורית ולא צריך כל אחד שיחמם את הסטנדר.
כדאי שכל אחד יעשה את שיקוליו לגבי היתרים שניתנו בשעת הדחק כדי להחזיק את עולם התורה הגוסס בחיים.

בנוסף, ברור שכל ראשי הישיבות יתמכו בהיתר הזה, אחרת בראש איזה ישיבה הם יעמדו???
לכן זו החלטה אישית של כל אחד.
וכדאי להתחשב בשיקולים אלו כל אחד לפי עניינו
לגבי המבוכה של האשהרשכבה"ג

לפעמים האשה שלמה עם המהלך ובכל זאת מתביישת משכנותיה התוקפניות והחטטניות. למה להסיק מסקנות. למה לקבוע מראש שיש להם בעיה בזוגיות או באחריות לכלכלה המשפחתית? הביקורתיות כלפי לומדי תורה מעבירה אותכם על דעתכם!למה לא להסתכל בצורה חיובית:  אברך רציני מתוכנן היטב שהגיע יחד עם אשתו להחלטה נבונה ששווה להידחק עוד כמה שנים ואפ' ללוות מכמה קרובי משפחה נחמדים [על סמך הכנסות עתידיות, מקובל לקחת משכנתא אפ' ל20 שנה ויותר] כדי ללמוד עוד קצת תורה. ז ה  ה כ ל !!!

אסור לקחת הלוואה לשיפוץ ורכב!משה

זה נכון שאנשים לוקחים הלוואות, אבל למיטב ידיעתי להלכה הפשוטה זה אסור. היתר עסקה לא חל על הלוואות לצריכה (כמובן למעט שלווה כדי לקנות רכב לצרכי פרנסה, שאז זה עסק שמותר).

 

כל העולם המערבי סובל מבעיה של ניהול גרוע של אשראי ובזבוז כספים מתוך חובות. דווקא אנחנו כיהודים שומרי תומ"צ צריכים ללמוד להסתפק במועט ובמה שיש, ולא להיסחף אחרי הנהיה של העולם המערבי "אכול ושתה כי מחר נמות".

 

אגב, מבחינה כלכלית טהורה - האסון הכלכלי באירופה הוא בדיוק תוצאה של הלוואות לא מבוקרות, וגם המשבר האמריקאי בשוק הדיור נבע מהלוואות. אכן נכון ש"כולם" לוקחים הלוואות, מה שלא הופך את זה לתקין ולמוסרי.

 

 

תיקון טעות.רשכבה"ג

מיטב ידיעתך מבוסס על דעת הגר"י אריאל המנומקת בהרחבה בספרו החדש [יחסית] "הלכה בימינו". אך החומרה הנ"ל אינה מקובלת על רוב מורי ההוראה ופוק חזי מאי עמא דבר. בר מן דין הנידון אינו דומה לראיה וד"ל.

ושוב תיקון.רשכבה"ג

לפי הידוע הבעיות הכלכליות באירופה נובעות בעיקר מניהול כושל עד מושחת (ריבוי פקידים וכדו')  של מדינות בגוש האירופי ותגובת המשך למשבר הנדל"ן האמריקאי [הנובע בעיקר מניהול בנקאי מרושל]. בכל מקרה הקשר הרופף לענייננו מחייב שתעביר את החלק הזה בתגובתך לפורום העוסק בענייני כלכלה ובנקאות...

ותיקון אחרון.רשכבה"ג

אני מקווה ומאמין שהאברך המדובר מסתפק במועט. הרושם שלי הוא שרוב האברכים בהחלט מסתפקים במועט ולא ממש שייכים לחגיגת האשראי עליה דיברת...

העניין הכלכלי דווקא רלוונטי לכאן ועוד איךמשה

כי לב העיסוק כאן הוא כלכלי-מוסרי. האם מוסרי להיות "צדיק" על חשבון התנהלות כלכלית לא ישרה ולא נכונה (גם לא הלכתית!)

דעת הרב אריאל למיטב ידיעתי אינה חדשה, וכמדומני שגם השכל הישר והבריא החילוני יכול להמליץ המלצה דומה - לחיות ממה שיש לך ולא ממה שאין.

 

הבעיות הארופאיות (שקשורות לכאן ועוד איך - גם שם המטרה הייתה גם לממן עניים) נבעו בעיקר בגלל אג"חים ממשלתיים שנמכרו בשוק (כלומר, אנשים הלוו כסף לממשלות שבזבזו אותם על קצבאות לעניים ול"עניים"), ועכשיו המדינות האלה בחובות שאין ביכולתן להחזיר.

ריבוי פקידים הוא תקורה לא יעילה ויקרה, אבל כנראה לא עיקר הבעיה. גם במדינת ישראל יש יותר מדי פקידים ושרותים לא יעילים ובכל זאת מצבה טוב יותר.

 

"מסתפק במועט" זו הגדרה ביחס ליכולתו הכלכלית. אם היא אפס (אפילו מבחירה), גם לחם וחלב במכולת על חשבון אשראי בנקאי/גמ"חים/מה שלא יהיה - זו חגיגת אשראי שאין לה בסיס ותקרוס יום אחד. סתם חיבור וחיסור פשוטים.

לא מבינה את התגובות כאןליזה דוליטל

רק אני לא מבינה איך לוקחים הלוואות בלי יכולת להחזיר אותן?

כולם כאן רבנים גדולים או מצטטים רבנים גדולים.

עם כל הכבוד להלכה, להגיון הבריא נשאר מקום?

 

מי שחי על הלוואות - מאיפה יחזיר אותן?

מגילגול עוד הלוואות

ומה יעשה כשנגמרים מקורות ההלוואה?

יפשוט ידו בשוק.

 

נו, שוין...

 

חבר'ה, הלוואה לוקחים כפתרון ביניים. לא כפתרון אולטימטיבי. כך רק נופלים חזק יותר, נמוך יותר, כואב יותר.

 

לא חשוב באיזו רמת חיים רוצים לחיות, את רמת החיים קובעת רמת ההכנסה. ואם לוקחים הלוואות צריך להוריד מסך ההכנסה את סך ההחזר החודשי ומה שנשאר - זו רמת החיים על פיה אפשר לחיות.

 

מי שרוצה לחיות בלי הכנסה, יחיה בלי הוצאות.

אוהל על המדרכה, אוכל מסלי מזון, בגדים מויצו (יד שניה) ולימודים בבית על ידי ההורים.

זה אפשרי.

לא מומלץ!

ההתייחסות של תגובתך,ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך י"א תשרי תשע"ג 09:27

אינה בדיוק תואמת לנושא שהועלה בהודעה.

 

לא דובר על  הלוואות שלא יכולים להחזיר,

 

ומישהו כאן הביא אח"כ דוגמה מעצמו על הלוואות בזמנים שיש בהם יותר הוצאות, שהחזרתן מתוכננת מראש.

 

 

איך יחזירו את ההלוואותליזה דוליטל

אם הוא אברך שלא עובד?

 

באמת לא הבנתי את הסיפור.

הבנתי שהם חיים מהלוואות. ממה הם מחזירים אותן?

אשתו עובדות~א.ל

והם פורשים את זמן ההחזר הכספי לזמן ארוך

זהו, שזה יהיה מאוד ארוךליזה דוליטל

ההחזר בא על חשבון ההוצאות השוטפות שלהם.

לכן כתבתי שהם יגלגלו. יקחו עוד הלוואה כדי להחזיר את הקודמת וכו'.

אחר כך הם יגיעו לשלב בו הוא לא יוכל ללמוד כי הוא יהיה עסוק בריצה אחרי הלוואות חדשות והחזרים וכו'.

 

אני מכירה את המשפחות האלה מקרוב.

לא אחת ולא עשר.

 

האמינו לי.

הלוואות זו לא שיטה. לא מאנשים פרטיים, לא מהבנק וגם לא אוברדרפט.

זה טוב נקודתית. לא כשיטה. זה גורם לאנשים ליפול חזק.

 

השיטה היא להסתדר ממה שיש: משכורת של האשה, בטל"א שמקבלים על הילדים מלגה קטנה שהאברך מקבל וזהו!

כנראה שהבנת לא נכון...ד.

וגם מה זה משנה..

 

טוב להם ?מסתדרים? שישמחו. ענין שלהם..

לדעתי צריך לבקש מהזוג הנכבד דו"ח כלכלי מפורט...אדם כל שהוא

הוצאות, הכנסות, חובות, הכנסות עתידיות צפויות, נכסים, תכנית פרעון חובות.

הדיון מדי ספקולטיבי בלי הנתונים האלה.

יש עניין ציבורי מובהק במידע הזה, ולא ייתכן שהם ישמרו אותו לעצמם. <צ>

....ד.
האמת?עמית-טליה

פחות אכפת לי אם הם כן יצליחו להחזיר לא יצליחו..

אני באמת לא מצליחה להבין איך אפשר לחיות בלחץ הכלכלי הזה...

גם אני הייתי נשואה לאברך עד לפני חודשיים שבעוד שנה וארבע יחזור להיות אברך

אבל תמיד ביקשתי ממנו שתיהיה לו הכנסה קבועה ומסודרת שאנחנו סומכים עליה

ויתרתי על בעלי בימי שישי וחמישי בערב והוא היה עובד במרץ אבל לא חייתי בפחד מהיום שלמחרת...

ולמרות שתוך כדי השנים שלו בישיבה הוא עשה מבחני רבנות עדיין הוא דאג להכנסה סבירה מהצד...

שתספיק למחייה ולחיסכון קטן..

 

בכלל בציבור שלנו אין ישיבות שמעודדות אברכיה מבוגרת

אם יש אברכים הם שמה לבנות ובסופו של דבר יעבדו במקצוע קודש מסוים בישיבה או מחוצה לה...

אם הוא גדול בתורה ולשם כך נשאר בישיבה תפקידו לגדול באמת ולהשפיע ככזה...

 

מכירה משפחות של אברכים שממש חיים בקושי והייתי אומרת על גבול העוני

משפחות שכל היום מצטטות את "ה' יחזיר לי את הכבש לשבת"

ובעלי אמר לי שבהרבה בתים שהאבא לומד תורה וכל כולו לשם כך עד כדי כך שזה עולה על חשבון האישה,הילדים,הבית,הנוחות,הביגוד וכו'...

בסופו של דבר הילדים שלו לא יוצאים בני תורה, הם לא זוכים להבין למה באמת צריך להיות גדול בתורה

בשביל לחיות בקושי?

אבל אבא שעובד ומכבד את התורה ובכל רגע פנוי יושב ללמד תורה וזוכה גם להתפרנס בכבוד ולממן בני תורה ואת עולם הישיבות דווקא ממנו ומהחשיבות שהוא נותן בבית לתורה דווקא ממנו רואים בני תורה...

 

 

יש היום מלאכות שאפשר לשלב אברכות בקלותמושיקו

יש מחיר ללימוד תורה.

 

אם מישהו מוכן קצת להפשיל את הגאווה שלו בשיל לימוד התורה, יש עבודות ניקיון וכו' של כמה שעות בערב-לילה, שעם קצת ויתור של האשה לטובת לימוד התורה בשילוב מלגתהאברך אפשר לחיות ממנה בקלות.

וזה לא המקרה שכאןעמית-טליה

כי אם אדם מגיע לשלב בחיים שהוא לוקח הלוואות ורק עם זה מצליח לשרוד

אז או שהוא לא עובד, או שהעבודה שלו לא מספיקה והגיע הזמן גם לצאת למקומות אחרים...

 

לימוד התורה הוא בחירה של האברך ואולי גם של אשתו

הילדים שלו לא בחרו לחיות בעוני ובתסכול...ובטח לא בשם התורה.

מא אומר שזה לא המקרה שכאן?...ד.

מה גם שמדובר באדם שהתחיל ללמוד להוראה.

 

ויש להניח שלאדם הזה איכפת מילדיו לא פחות מכל אחד אחר כאן. ואני בטוח שאינם חיים "בעוני ובתסכול"...

 

חבל "לבנות הרים" על מה שכל איננו מכירים,(וגם לא כ"כ ענייננו...)

קצת פרופורציות...אדם כל שהוא

"52% מהישראלים נמצאים באוברדרפט זמני בסוף החודש ו-21% מהישראלים נמצאים באוברדרפט כרוני מתמשך"

"לאחד מכל חמישה ישראלים יש חובות ופיגורים בתשלום חיובים כספיים. רק ל-55% מהישראלים אין הלוואות. 21% מהישראלים לקחו הלוואה בכרטיסי אשראי ואילו 17% לקחו הלוואה מהמעסיק"

מכתבה באתר ישראל היום, ע"פ סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. 

חבל שזה המצב, אבל זה נותן פרופורציות שלקיחת הלוואות היא לא מעשה חריג כל כך, ולא רק בקרב אברכים.

 

נ.ב.

לא באתי להמליץ על לקיחת הלוואות, וחשוב לי שהדברים לא יובנו כך. 

 

 

יופיעמית-טליה

גם הרבה מאוד משפחות נמצאות בעוני בגלל המדד המוגזם שהמדינה קבעה

והם עצמם לא חיים בעוני כלל

 

אבל שוב אם אדם חי ושורד רק על פי הלוואות קבועות זה טעות גדולה...

אין בעיה של חיים פשוטים וצנועים

יש בעיה של חיים עם חובות...

 

הרוב עם מינוס בבנק, אבל הרוב גם מכסים את זה כל חודש ונכנסים לזה שוב כל חודש

הוא לא במצב של מינוס ולמה? כי הוא הגיע לגבול

לכן הוא נזקק להלוואות.

 

החשיבות של תורה היא עצומה אבל שוב אם זה מגיע למצב שזה מבטל חיים תקינים זה חטא של ממש.

ואני לא מדברת על המקרה הספציפי הזה אלא על המציאות הזאת שידועה שהיא קיימת.

 

הערה שולית:ד.

שלא תהיינה אשליות - רוב החיים עם אוברדראפט לא "מכסים את זה כל חודש"...

 

זה די קבוע..

בכלל לא שולית..עמית-טליה

ואתה בעצם אמרת את מה שאני אמרתי

אתה מכסה את זה כל חודש...

כי זה די קבוע וגם הסכום הוא קבוע 

וכל חודש אתה מכניס כסף שמכסה ומוציא כסף שמביא מינוס מחודש...

 

אבל יש לך מצב ביניים תמידי..אתה לא מגיע לשפל..

וככה זה הרוב עם האוברדראפט

הם לא מגיעים לשפל אבל הם מרשים לעצמם להפריז בעוד כמה אלפים בחודש כי זה אפשרי...

 

 

נו, הלכות מינוסים...ד.
אממ שמתי לבתותי77
שלא אהובים פה החרדים ובכל זאת מעניין איך הרב עובדיה שליט'א הצליח להיות אברך, לחיות בעוני, לגדל ילדים (שכל בניו מורי הוראה ובכללי בריאים בנפשם לחלוטין)
נו - באמת מעניין איך זה יכול להיות!
כסף לא ערובה לבריאות נפשית!
צאו מהסרט!
דווקא אני,ד.

בכללות, מאד אוהב את אחינו החרדים. ובכלל, "אחינו כל בית ישראל". קל וחומר אנשים שבעיקרון השאיפה שלהם לעשות רצון ה', גם אם לא תמיד מסכימים בכל פרטי השקפת העולם.

 

ואכן - הערובה הבסיסית לבריאות הנפשית היא לא הכסף אלא הכוסף..

החרדים אהובים מאודאיזה טוב ה'!!!!

ונאמר כבר שכל המקיים את התורה מעוני סופו שיקיימה מעושר (אני מקווה שאני מצטט מדויק)

 

גם אני למרות שאני לא חרדי הייתי אברך ודבר אחד בטוח - מי שלומד תורה ברצינות ה' שולח לו איכשהו את השפע. (זה ממש לא קלישאה ראיתי את זה בחוש)

 

אבל למרות כל האמור, יש הבדל בין חיים בעוני שזה לא דבר שלילי לבין הסתבכות בלתי אחראית בחובות שזה דבר שלילי לחלוטין.

 

הגבול בין הדברים הוא דק וראוי שכל אחד שבוחר בחיים כאלו ילמד איך לעשות את זה נכון בהתייעצות עם רבנים ומומחים לעניין (כגון פעמונים).

 

לפני חמישים שנה רוב הציבור החרדי עבד. כיום רוב הצעירים החרדים יוצאים לעבודה בשלב מוקדם יחסית.

 

דור הביניים (אלו שהיום בגיל של לחתן את הילדים) נמצאים במצב ממש קשה (בהכללה גסה. כמובן שיש יוצאים מן הכלל) ומתקשים מאוד לשאת בהוצאות החתונות של הילדים במיוחד לאור נורמות מסוימות שהשתרשו בחוגים מסוימים. (סידור מלא וכו')

 

כבנקאי במגזר החרדי אני רואה הרבה סוגים של אנשים ממגוון הקשת החרדית והכלכלית ואני מוכרח לציין לטובה את הרצינות והאחריות של רובם המוחלט בענייני כספים.

 

לצערי יש כאלו חריגים (כמו בכל חברה וכנראה אפילו פחות) שנוהגים בצורה לא אחראית בכספם (ובכספי הציבור...) ועל אלו אני מלין. השרשור הנוכחי אמנם דיבר על אברכות במחיר של נטילת הלוואה אבל הביקורת שהועלתה פה לגבי הלוואות נכונה גם ואף יותר לגבי הלוואות לא אחראיות מכל סוג.

 

מי שרוכש רכב חדש במחיר שהוא לא יכול לשלם הוא פושע לא פחות ממי שגונב רכב...

 

כשאנשים באים אליי לבקש הלוואות, למרות שלבנק יש אינטרס מובהק בלתת כמה שיותר הלוואות אני משתדל לוודא ביחד עם הלקוח שהוא באמת צריך את זה ושהוא באמת יכול להחזיר את זה.

 

מצטער אם הארכתי יותר מידי אבל אם אפילו מישהו אחד יחשוב יותר בתבונה לפני נטילת הלוואה והיה זה שכרי.

 

כתבת יפה מאד. יישר כח.ד.
והאמתתותי77
שלא לכם הגבתי אני קוראת את שניכם ובעיקר את ד. ומכירה ומעריכה מאוד את דעתכם אלא הערתי למגיבים אחרים פה שכן בעדינות ושלא בעדינות רמזו את 'אהבתם' לחרדים, נורא חבל לי לקרוא את זה, במיוחד שאני חוזרת בתשובה שכל ההסתכלות הזאת אחד על השני בחברה הדתית חורה לי.
וזה גם כואב כשזה להפך, שלא תחשבו אחרת.
מספיק יש תעמולה נגד הדת בכל התקשורת החילונית ובמרכזי הכח והאינטלקטואל של המדינה.
אז זה כואב, כל האהבת יתר הזאת גם אצלנו, זה הכל!
לא חשדתיד.אחרונה

שהתכוונת אלי...

 

ובכל זאת, כיוון שכתבת "שלא אהובים פה" - רציתי לחזק את הכיוון שלך...

 

יישר כחך.

גם הרב עובדיהעמית-טליה

גם החפץ חיים ואם נוסיף ללכת נראה שזה היה הנוהל גם אצל האמוראים והתנאים

עבדו במעט שעות רק בשביל המינימום הנדרש

 

וההפך זה כלל לא משנאה, זה מלראות אנשים שחיים וקשים להם ולכאוב עליהם.

בין אם זה במשפחה ובין אם זה בכלל העם.

לי אישית עצוב שאומרים שבני ברק היא העיר הכי ענייה בישראל.

בדרך הזאת נגרום לאחינו לאהוב את התורה? להידבק בה? לראות כמה היא יפה וטובה?

כשהילדים הולכים בנעליים קרועות זה מרחיק ומשניא את התורה.

 

מעבר לכך שבתורה יש כלל חשוב- אל תרבו עניים בישראל.

לא ייתכן שדרך התורה תלך נגד עצמה.

אפשר לדעת לחיות נכון ולא להגיע לעוני מירבי ולחובות גם עם בעל אברך.

 

 

הרב עובדיהתותי77
עבד אצל אבא שלו בחנות בתור ילד ומאז עסק אך ורק בתורה - אין ספק שעבודתו כדיין או רב קהילה תוגמלה כספית, אך הוא התחיל את דרכו כעני מאוד בצריף עם שולחן אחד והמון ספרים!
זה לא סיפור, זה לא פנטזיה רחוקה, זו האמת מחיינו מכאן ועכשיו.
ואין ספק עקיבא שהצדק וההלכה איתך. יישר כח.
צריך עזרהחושניה

נשוי שנתיים, איך לגרום לאישתי יותר חשק ביחסים?

לפעמים לאט זה מהר ⌚נגמרו לי השמות

* נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם.

לפעמים לאט זה מהר.

ולפעמים מהר זה לאט.

ויש פעמים שהתנועה שלנו דווקא כלפי פנים, פנימה, היא הדרך היותר מהירה ובטוחה

מאשר תנועה רק קדימה.

ויש פעמים כאלה, שלאט לאט זה בעצם מהר מהר

ומהר מהר זה בעצם לאט לאט

ודווקא העצירה

או הקצב האיטי

או ההתבוננות

או העומק

או ההעמקה פנימה

או הכיוונון למעלה

הם הדרך הנכונה לנו ביותר.

ולא רק קדימה כל הזמן

ולא רק מהר ובריצה ובלי אוויר כל הזמן

כי לפעמים יש שם בלאט בעצם הכל

"ואני אתנהלה לאיטי" אמר יעקב אבינו לעשיו.

ודווקא שהות שם, בלאט הזה, יכולה להיות מפתח להרבה מאוד דברים.

ואולי השלווה בראש ובראשונה.

השלווה הפנימית.

לדעת מי אני, מה הערך שלי, מה המשמעות שלי

להקשיב גם לראש וגם ללב וגם לגוף.

להקשיב לקצב הפנימי שלנו שיכול להשתנות עם הזמן.

להקשיב לו כאשר הוא מבקש להאט.

לאט לאט

אל תדאגי יקרה

לאט זה בעצם מהר.

דווקא כך.

את תגיעי.

את תגיעי

תקשיבי לך

לקול הפנימי הזה שבך, קול הנשמה שבך, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות שבתוכך!

הוא יודע.

את יודעת.

ויש בו בלאט הזה כ"כ הרבה רוך

וחמלה

ועומקים

ודיוקים

וכיוונון

ונשימה

ולקחת אותו, את הלאט, לא אומר שהפסדת או שתפסידי במירוץ הזה שנקרא החיים

כי מי בעצם החליט שהם חייבים להיקרא ולהיות דווקא מירוץ?

אולי מירוץ זה לא מה שנכון וטוב ומתאים לך כרגע? או בכלל?

כך או כך את לא מפסידה. את מרוויחה.

את מרוויחה גם הספקים, כן כן דווקא בלאט מצויים דברים שלא נוכל להספיק או להגיע או אפילו לשים לב במהר.

אבל בעיקר את מרוויחה את עצמך.

ואת השלווה ואת הנשימה שלך.

ושתגיעי ל120 בבריאות ובשמחה

מה תרצי לראות שם במבט לאחור?

אילו תחנות בחיים? אילו תמונות?

מה הכי חשוב לך שבטוח יהיה בתמונה הזו?

ומה לא כזה חשוב בעצם שיהיה שם?

ואם אני מבינה שבעצם נקודת המוצא שלנו כבני אדם היא שנדרשת השקעת אנרגיה אקטיבית כדי לחיות בעולם הזה, וכדי להשיג טוב.

גם במשפחה, גם בגוף בריא ונפש בריאה, גם בזוגיות, בילדים, בלימודים, בעבודה, בספורט, בקשר עם ההורים, האחים החברים.

בעצם כל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים

אז ממילא באנו לעולם הזה כדי לעבוד, להשקיע

ובעצם רק כך יהיו לנו חיים בכלל ואיכות חיים בפרט.

אז במה אני *בוחרת* להשקיע?

ובמה אני בוחרת להשקיע גם בלאט?

ובמה אני בוחרת להשקיע גם ביותר לעומק?

ואיפה אני מוצאת בחיים שלי ובבחירות שלי שדווקא הלאט יכול להיות מהר?

אז לאט לאט

לבחור להתבונן

להאט

ולהגיע למה שהלב שלנו מבקש ❤️

כי לפעמים לאט זה מהר.

להגיע לבהירותנגמרו לי השמות

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים מהר זה לאט-מסכים לגמריאריק מהדרום

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כנראה כאן בא הדגש על המילה "לפעמים"נגמרו לי השמות

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

הבנתי למה את מתכוונתאריק מהדרום

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

זה העניין, לפעמים גםנגמרו לי השמות

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

מה שאני רואה סביביאריק מהדרום

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

אני רואה אחרת לגמרינגמרו לי השמותאחרונה

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נחת 🙂‍↕️נגמרו לי השמות

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

קשה לי בתקופה הזאתפשוט אני..

הצביעות הזאת,

שאני אמור לבקש סליחה ומחילה מרבש''ע,

כשאני יודע שיש דברים שלעולם לא אוכל להצטער עליהם...

כואבהסטורי

בעיקרון אתה לא אמוראריק מהדרום

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

אבל אין חרטה 😬פשוט אני..

אז אין טעם לבקש סליחה ומחילה מרבש"עאריק מהדרום

זה מה שאמרתי.

וואומשה

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

מהות התשובה היא עזיבת החטאנעמי28

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

לכאורהoo

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

האם מה שאינך מתחרט עליו היה לתיאבון או להכעיס?מי האיש? הח"ח!

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

אז תחזור בתשובה באמת.אדם פרו+

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

לפני מספר שבועותפשוט אני..

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אולי אתה לא מצטער על העברה בעצמהמתוך סקרנות

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין דבר כזה בלי להצטער על העבירהאדם פרו+

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

אתה קשוח ונוקט במידת הדין, ברור שגם רצון להצטערמתוך סקרנות

עדיף על כלום

מה יש לך מסקרנות. הבן אדם אומר לך.אדם פרו+

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

כאןאדם פרו+

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

אני פירשתי את דבריו שהוא נהנה מעברות מסוימותמתוך סקרנות

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

חסססס וחלילה חלילה וחס וחלילהאדם פרו+

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

אפשרות שלישית, היא להגיד כמה נחמד שמישהו מצטערמתוך סקרנות

על כך שאינו מצטער כאמור.

הריני שמח בכל עימקי נפשי ומאודי שמישהואדם פרו+

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

הרגשתי שאתה לא צודק, ושגם במקורות מקובלים יש לפעמימתוך סקרנות

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

יהודי שמחובר לעצמולאחדשה

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אז לאנקדימון

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

ורק אני חושבת שעצם הסתירה היא התשובה.?לאחדשה

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

מצב מוכר.. אפשר להתפלל שנזכה להרגיש כאב על העבירותמבקש אמונה

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

נשמע מסקרן. תסביר?אליפ

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

רק תיארתי הרגשהפשוט אני..

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

לדעתי יש דברים שאין עליהם מחילההפי

שקשורים לבין אדם לחברו

אם הקב"ה יכול לסלוחרק לרגע1

וודאי שאנחנו גם

אני לא מדברת עלינוהפי

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

כלומר, כל עוד לא פייס את חבירו. נכון?מבקש אמונה

אני חושב שיום כיפור עצמו זה הזדמנותמתוך סקרנות

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

ניכר מדברךוהנה חלוםאחרונה

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

אולי יש לכם המלצה למומחה ברפואת שיניים לילדים?שירה_11

איזור דרום

באיזה תת מקצוע?משהאחרונה

התמודדות עם הבעל בשבתות אצל ההוריםסיגליות

הי שלום לכולם!

נשואה שנתיים לבעל מתוק, התחתנו בגיל מאוחר..

העניין שהוא שבעלי מאוד מקובע בנוגע לסדר יום שלו,

ההתמודדות באה לידי ביטוי בשבתות שאנחנו אצל ההורים שלי.

הוא רגיל לאכול מייד כשחוזרים מבית הכנסת, בשעה 10:30 סעודת שבת. כשאנחנו בביתנו ככה אנחנו נוהגים.

אצל ההורים שלי הכל יותר בנחת, התפילה נגמרת מאוחר יותר, אחר כך יושבים קצת בסלון ומדברים וכל האחיות נפגשות, והאחיינים, בקיצור, שמח. יוצא שיושבים לאכול לא לפני 11 וחצי או 12.

בעלי בזמן הזה נהיה כועס ועצבני, ואני במתח בלתי נסבל כל הזמן הזה כי אני יודעת שרגע השבירה מתקרב...

הוא עם פרצוף כועס, לא מדבר עם אף אחד, יושב עם פרצוף בתוך הספר שהוא לומד (פרשת שבוע או משהו).

אני מתביישת בטירוף בהתנהגות שלו מהמשפחה שלי, ובסטרס מטורף ממה שעומד לקרות (לא קורה יותר ממה שתיארתי אבל בשבילי זה בלתי נסבל).

לאחר מכן אני לא מדברת איתו כל השבת מרוב כעס על זה שהוא פעם בחודש וחצי לא מסוגל להיות קצת בביטול ולתת לי להנות עם משפחתי שאני כלכל אוהבת וגרה רחוק מהם (אנחנו גרים במושב שלו...)

מה מציעים לי לעשות? לדבר על זה זה קשה כי אני כלכל טעונה בנושא שאני אומרת מילים ממש קשות...

והוא גם תמיד מתנצל ומתייסר אבל נופל שוב.

זה לא מקורנשוי שמח

מה המקור של הפסיקה הזו.. איזה אחרון דורנו התיר ואיפה

בקושי עוגה התירו לאכול וגם זה בדוחק עצום!

לא יודעת מה לעשות - אוכלתמיד בבטחה

ברוך השם קניתי מקפיא אז לפחות יש מקום עכשיו.

אנחנו לא יכולים לאכול הרבה סויה או דברים מעובדים מדי (בעיות עיכול) אז אי אפשר שניצלים קפואים וכו'.

בעלי לא ממש אוהב עוף (גדל צמחוני), הוא מוכן לאכול אבל הרבה פעמים מגעיל אותו שיש עצמות וכו'.

ניסיתי להכין פרגיות מראש, להקפיא ולחמם, לדעתי יצא מעולה, בעלי לא אהב...

בשר טחון - אפשר להכין ולהקפיא, אבל זה קצת יקר וגם כמה מגוון אפשר, נמאס שהכל אותו הדבר.

וצריך חלבון...

אין לי כח להכין חדש בכל פעם, אני רוצה משהו שיהיה קל להכין הרבה מראש או פשוט להוציא מהמקפיא ולאכול

בשר טחון לדעתי לא יקר במיוחדיראת גאולה

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

קטניות זה מקור חלבון מעולה, ויש את האריזותמהות

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

רעיונותנפשי תערוג

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

ממליצה לך לקנות נינג'ה גרילרינת 24

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

כמה זמן זה די מהר?פצל"פ

לנינג'ה לוקח זמן להתחמם, תלוי איזה תוכנית אתה שםקופצת רגע

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודהפצל"פ

10-15 דקותרינת 24

👍🏻פצל"פ

תודה

אפשר גם מנגל גז אם יש מפרסתהמקורית

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

הרבה דברים אפשר לקנות טרי,שימושית

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

ראיתי מישהי שמכינה נקניקיות בייתיות מעוף טחוןלאחדשה

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

אשמח למתכון לנקנקיותסטודנטית אלופה

דגים, קטניות (יש בהן הרבה חלבון), חזה עוף, פרגיתמרגולאחרונה

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

ארגון או הסתדרות המורים?לאחדשה

לא ממש קשור לפורום..

בעברי (המפוקפק) עבדתי ביסודי והייתי חברת הסתדרות. ממש נהניתי מההטבות, ההורים שלי חברי הסתדרות וככה זה היה וזהו. השנה חוזרת לחינוך, והפעם בחטיבה עומדת בפני אפשרות בחירה.

מה אומרים, הסתדרות או ארגון? ולמה זה ולמה זה?

תודה תודה

ברכת השם על ראשיכם

הלקוחות שלו. כלומר ההוריםמשה

פשוט.

כן יש סיכון של שיווק. אבל זה נכון בכל מקצוע.

מחפש סיר למכסה שאני?אדם פרו+

יש למישהו?

אולי יעניין אותך