בס"ד בר"ה
"אפילו אם המילים ממאנות לבוא - אל תתייאש! חזור מדי יום אל אותו מקום בו אתה מתבודד ומתפלל, והמתן. גם הרצון לשוחח עם הבורא הוא כשלעצמו דבר נשגב מאוד" (רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב)
כל היום יש לנו מה להגיד לה' יתברך, ואנו רק מחכים לרגע הזה שנשב איתו אחד על אחד, בנחת, ונתחיל לשפוך לפניו...
אבל, הופה, פתאום באותו רגע, הפה נחסם! מעיינות הדיבור נסתמים!
מה אתם חושבים? שהבעל דבר פראייר?? הוא יודע איזו עוצמה יש להתבודדות, והוא יעשה הכל כדי למנוע אותנו מזה...
רבינו כותב על זה בהשתפכות הנפש: משל לאדם שבא לכבוש עיר...הגיע כולו מצויד בחרבות וסכינים, רובים ואקדחים, תותחים ומסוקים
רק שיתנו לו להיכנס לעיר, והוא מחלע את כולם!! איך שהוא מגיע לעיר, מה הוא קולט? קורי עכביש בכניסה לעיר!!
האם תהיה לנו הוה אמינא שזה מה שימנע בעדו מלהיכנס לעיר ולכבוש אותה??? ברור שלא!!!
כך גם ההתבודדות...אדם מגיע כולו באור גדול לה' יתברך, וכיסופים שגבים, רק לפתוח ת'פה ולשפוך ליבו לפני הבורא ברוך הוא, אבל איך שהוא מנסה להתחיל, בום! הפה נסגר!! וזה בדיוק כמו הקורי עכביש....השתיקה הזאת, היא כלום לעומת מה שההתבודדות עצמה פועלת...
רבינו אומר שאפילו להגיד אלף פעם "ריבונו של עולם" זה גם טוב!!! ואפילו לשתוק אפשר....
העיקר שיהיה לנו רצון לשוחח עם הבורא, ולכסוף אליו יום יום!!!
רק שנזכה... 
אשרינו בכמויות מסחריות 






