לדעתי חלק גדול מהענין זה כמה השקעת
לקראת היום הזה.
אם 40 היום האחרונים הראים כמו 40 הימים שלפניהם -
אין סיבה שהלב ייפתח ביום כיפור.
הדברים האלה לא גדולים ולא כבדים.
הם מתנה נפלאה.
רק צריך להתכונן אליה.
שאלתי איזה חבר שלי לא מזמן - מה זה אומר שעכשיו אלול?
והוא ענה לי: רק דבר אחד:
לזכור כל הזמן שעוד מעט ר"ה.
מי שלא זוכר, לא מתקרב.
מי שזה יושב לו בראש - אבל באמת -
כמעט אוטומטית פשוט פועל אחרת.
ולא מפחד או כבדות!
רק מתוך הרצון להיות אחר.
פעם חשבתי לי על המשפט
"האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב -
אין מספיקין בידו לעשות תשובה."
זה לא שיושב מישהו עם פטיש ולא נותן לו.
זה רק שכשמגיעה שעת רצון -
או הזדמנות מיוחדת, כמו עכשיו -
אז כבד עליו, והוא לא מתרומם,
והלב שלו ממאן להפתח.
כי את הלב לא פותחים בערב יום כיפור.
זה באמת כבר ח"ו כמעט מאוחר מדי....
את הלב מתחילים לפתוח ממחרת יום הכיפורים.
אז כשתוכלי לחזור לנשום -
תזכרי שיש לך שנה שלמה לפתוח את הלב 
ובינתיים, השנה, תחטפי מה שאפשר.
אם את מאמינה אפילו במילה אחת - זה נפלא.
תכניסי את מעט הרצון שנשאר לך במילה הקטנה הזאת,
ורבש"ע יפתח לך כפתחו של אולם!
ותזכרי:
שנה חדשה - תקציב חדש.
גם אם השנה היית כבדה ומפוחדת -
את יכולה לקחת קלילות ושמחה (אמיתית!) מהשנה החדשה!
להתפלל על סמך התפילות הטובות הרבות שיבואו בעז"ה
אחרי התפילה הזאת, המאומצת,
כאילו היא בעצמה כבר מלאה אמונה ושמחה.
כל זאת ייראה בפרגודך
והעבר כתמים
א-ל מלך יושב על כסא רחמים.
