אחרת זה סתם טקסט לא מובן

גם לי זה קורא לפעמים..

והכי מתסכל זה להתחיל להתפלל ופתאום לטייס ואחרי כמה שניות שעברת איזה 5 דפים...

זה נותן תחושה כזאת של- על מי אני עובדת או מה יעזרו התפילות האלו וכו'..

לכן תבחרי לך איזה קטע בתפילה משהו משמעותי ותתכווני בו בכל ליבך ואפילו תנסי לראות איך בתפילה זה בא לידי בטוי גם פה בחיים האמיתיים

למשל כשאת מתפללת על זה שה' הוא המשען שלנו ורק עליו אנו יכולים לסמוך- אז תחשבי לדוגמא על זה שאנו, בא"י מסביבנו מליוני ערבים שלא סובלים אותנו בלשון עדינ הובכל זאת אנחנו כאן- מי מגן עלינו אם לא ה'?! סימן שתפילותינו מתקבלות!!!

לי זה נותן תחושה טובה ומרוממת בכל מקרה וגם רצון להתמקד יותר

ולהאמין שהתפילות שלנו- ביחד- של כל עמ"י יכולת להשפע ולחולל פלאים.

בהצלחה!!

או ללמוד על מהות התפילה?

מה, את לא מספיק גדולה בשבילם?

וגם אם הם חסרי סוף - מה, את כ"כ קטנה שאין בך אפילו לא טיפה של גודל משל עצמך?

לדעתי חלק גדול מהענין זה כמה השקעת

לקראת היום הזה.

אם 40 היום האחרונים הראים כמו 40 הימים שלפניהם -

אין סיבה שהלב ייפתח ביום כיפור.

הדברים האלה לא גדולים ולא כבדים.

הם מתנה נפלאה.

רק צריך להתכונן אליה.

שאלתי איזה חבר שלי לא מזמן - מה זה אומר שעכשיו אלול?

והוא ענה לי: רק דבר אחד:

לזכור כל הזמן שעוד מעט ר"ה.

מי שלא זוכר, לא מתקרב.

מי שזה יושב לו בראש - אבל באמת -

כמעט אוטומטית פשוט פועל אחרת.

ולא מפחד או כבדות!

רק מתוך הרצון להיות אחר.

פעם חשבתי לי על המשפט

"האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב -

אין מספיקין בידו לעשות תשובה."

זה לא שיושב מישהו עם פטיש ולא נותן לו.

זה רק שכשמגיעה שעת רצון -

או הזדמנות מיוחדת, כמו עכשיו -

אז כבד עליו, והוא לא מתרומם,

והלב שלו ממאן להפתח.

כי את הלב לא פותחים בערב יום כיפור.

זה באמת כבר ח"ו כמעט מאוחר מדי....

את הלב מתחילים לפתוח ממחרת יום הכיפורים.

אז כשתוכלי לחזור לנשום -

תזכרי שיש לך שנה שלמה לפתוח את הלב

ובינתיים, השנה, תחטפי מה שאפשר.

אם את מאמינה אפילו במילה אחת - זה נפלא.

תכניסי את מעט הרצון שנשאר לך במילה הקטנה הזאת,

ורבש"ע יפתח לך כפתחו של אולם!

ותזכרי:

שנה חדשה - תקציב חדש.

גם אם השנה היית כבדה ומפוחדת -

את יכולה לקחת קלילות ושמחה (אמיתית!) מהשנה החדשה!

להתפלל על סמך התפילות הטובות הרבות שיבואו בעז"ה

אחרי התפילה הזאת, המאומצת,

כאילו היא בעצמה כבר מלאה אמונה ושמחה.

כל זאת ייראה בפרגודך

והעבר כתמים

א-ל מלך יושב על כסא רחמים.

השתדלתי להתכונן,

והוא נפתח ונסגר כמה פעמים,

אני חושבת שהקושי העיקרי הוא שאנחנו לא באמת מכירים את אלוקים,

אנחנו מכירים בני אדם, ואיך הם פועלים,

ועושים השלכות (מוטעות),

כי אין לנו משהו אחר להשוות אליו,

ואצל בני אדם מחילה גמורה,

אמון גמור,

אהבה שלמה-

לא קיימת.

אז קשה להבין, לקבל ולהאמין במציאות אחרת,

שאצלו זה באמת אפשרי,

זו הנקודה שבכוחה לפתוח או לסגור.

ברגע שיבקש סליחה נקבל את פניו באהבה; כי הסליחה והלמידה שבה היא בשבילו, ומלכתחילה לא כעסנו עליו באמת.

עין הקורא פשוט אין מילים..

חבל שלא כתבת את זה לפני

שבה אני מצטערת שאני כבר לא באולפנא. 
ההרגשה הייתה כל כך שונה שם.

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.