טסט ראשון, הטסטר נכנס לרכב,( טסטר ששמו הולך לפניו בכל הארץ, ולא לטובה) משקפי שמש, אטום, ומיד אומר לנבחנת לא להתחיל לנהוג. הנבחנת הראשונה מבצעת את נסיעתה, פרט לבלימה אחת בידי הטסטר בתמרור, אי החלפת הילוכים בזמן, ופניה שמאלה ברחוב חד סטרי מהנתיב הימני, הנהיגה שלה היתה מושלמת.
אני מתחלף איתה, מתחיל לנהוג, מתחיל זינוק בעלייה, יפה מאוד, מראות, איתות, הסתכלות הכל. מגיע לצומת הראשונה, ישנם הולכי רגל שחוצים, אני עוצר להם. צומת הבאה, אני מגיע ואז הוא אומר לי לפנות שמאלה, אך זה נמצא על ציר תחבורה מרכזי, וזה לוקח זמן, בינתיים רכבים עוקפים אותי וכדומה, אני ממשיך הלאה בנסיעה שלי, בהתאם לבקשותיו, בוחן אטום שרק אומר ימינה ושמאלה, אפילו לא איחל "בהצלחה". אני מחכה לתוצאות נכשל
על סעיפים :אומדן רוחב, הסתכלות, שליטה בהגה, התמקמות בצומת, פניה ימינה.
טסט שני, טסט אחרון ביום, אני שוב שני, הבוחן נכנס, אומר שלום, שואל בשלומנו, ואז בודק את כל המסמכים כמו שצריך, ואומר לא לנהוג עד שכולם חגורים, הנבחן שלפני עושה הכל מושלם, אחרי 17 דקות מגיע לצומת, ועוצר שם, ואז הוא מתחיל לנסוע, מגיעה מונית, ואז הוא מקבל בלימה מהבוחן.
אני מתחלף, אני רק מנסה להתחיל לנסוע, המכונית כבתה, בגלל שלא חיכיתי עם המצמד מספיק. מגיע לצומת עם תמרור עצור, עוצר, ואז אני מרים את הבלם, מרים את המצמד, לוחץ דלק, ושוב מוריד את המצמד לעבור לשני, ואז אני רואה ששכחתי להכנס לראשון אחרי העצירה, למזלי התחלתי עם ירידה, אז הכל הלך חלק, והבוחן לא שם לב. המשכתי בנהיגה רגועה, ואז היו פסי האטה, אחרי שלושה פסים הבוחן שלי אומר לי, פס ראשון אני מבין, שני אני מוכן לסבול, אבל אתה כבר מגזים, אז בחוצפתי ועם הטאקט שלי, אמרתי לו, שלסופרלנד אני הלך בחופש הבא, ושם אני אשחק עם המקפצות.
ואז חוצה הולך רגל שלא במעבר חציה, באלכסון, עם טלפון נייד בידו, אני כבר מניח את היד על הצופר, כדי שלא יפריע לי בדרך, במיוחד שיש שם קו רצוף ואני בטסט, (זוכרים? זה בתוך עיר), הבוחן אומר לי: להוריד את היד מהצופר. אז אני מוריד את המצמד, ושם רגל ימין על הבלם, לכל מצב פתע, ואז הבוחן אומר לי: להרים חזרה את המצמד, אחרי טעות רביעית מצב אבוד, ושתי ההערות. אני ממשיך לנהוג בנחת לרישוי. לקראת הרישוי יש תמרור שמגביל ל-30 קמ"ש, אז אני יורד ל30 קמ"ש, ואז יש פניה ימינה לתוך משרד הרישוי, פניה של 90 מעלות (צומת קמץ עם פניה ימינה). אני מבצע את הפניה ימינה בצורה מושלמת, ואז הבוחן אומר לי שאני בהילוך שלישי. עוד חמש מטרים יש מחסום, שעולה בזמן, אך עם ההערה, אני עובר לשני, ואז הוא מצווה עלי להכנס בין מכוניות לתוך החניון, ולעבור את המכוניות, אני עובר את המכוניות (אחרי מראות ואיתות), ואז אני זורק את הרכב על ארבע חניות, ואז הוא שואל אותי: ככה מחנים רכב? אז התקדמתי קצת הלאה ועצרתי על חניה אחת. ואז הוא שאל אותי : אם אני יודע לכבות את המכונית?, ביצעתי את המשימה, והוא יצא. אני ומי שהיה לפני היינו מתוסכלים.
הלכתי למורה סיפרתי את החוויות של המבחן, הוא אמר שאני מקרה אבוד הפעם, לפחות לא חיכיתי במתח לתוצאות, שלחתי הודעה לאח שלי נכשל. (או ליתר דיוק "יותר מידי הערות עם *****, להתראות בטסט שלישי)
אחרי שעה וחצי אני כבר מספיק לספר לחברי שנכשלתי, ואז המורה מתקשר אלי, ומתחיל לשאול בשלומי, ואיך אני מרגיש, ואז הוא אומר לי שעברת. שאלתי אותו אם הוא בטוח, הוא אמר שכן, אבל אמרתי שלא נהגתי מושלם, המורה ענה לי, שאני רשאי לערער.
עד כאן סיפור שלי על שני מבחני נהיגה, אפשר ללמוד מזה הרבה דברים, עין טובה ועין רעה, לא להתייאש, תמיד להאמין, ועוד הרבה שיעורים מהמבחן הזה.
(מתוך יומני, נכתב ביום אחרי הטסט השני)