אבל זוהי שאלה לשעשוע... אי אפשר להבין מציאות אחרת מהמציאות שבה אנו נמצאים, אדם לא מסוגל לדמיין העדר של עצמו...

והמציאות היא, (אם את שואלת לגבי עצמך...) שאף אחד לא באמת מעדיף העדר של עצמו.

אדם רוצה "להיות".

בס"ד בר"ה

ולדעתי, זה רק מראה לך כמה את חשובה בעיני האל!!!

א-ש-כ-ר-ה קיבלת תפקיד רציני בהצגה הזאת!!!

תפקיד ראשי, בבחינת "כל העולם לא נברא, אלא בשבילי"!

את יקרה וחשובה מאוד בעיני ה' יתברך, שמחי על הזכות שנפלה בחלקך, לשחק תפקיד בהצגה הכי יפה ומתוקה שקיימת, בכל העולמות כולם...עם במאי כזה אלוף, שדואג לשחקנים הכי שאפשר, עם משכורות ותנאים סוציאליים ברמות גבוהות

רק בשמחה

כמו שהוא אמר, כנראה שאת הכי טובה בתפקיד ולכן את כאן.

היא שואלת למה צריך הצגה בכלל...  נראה לי הניסוח בסוף מטעה... לדעתי היא שואלת למה בכלל צריך הצגה...

השאלה היא למה בעצם צריך סרט, ועוד להשתתף בסרט.

רק שתדע שהתשובה לכך אף פעם לא וודאית אך יש תשובה ששמעתי פעם.

נאמר בנביאים (לא זוכר איפה, צריך לעשות תשובה): "עם זו יצרתי לי, תהילתי יספרו". כלומר אנחנו נבראנו כדי לספר את הטוב של הקב"ה בעולם ואנחנו נבחרנו לעשות זאת.

אולי זה לא יספק, לפחות ניסיתי

ישעיהו מג

ויש באותו פרק עוד כמה פסוקים שעונים לשאלת הפותחת

יהיו שיאמרו שאין לנו מה להתעסק במה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור

היו שניסו לתת תשובה, אני לא מכיר הרבה, אני יודע שיש את הרב קוק באורות הקודש (יסוד ההשתלמות וההשלמה)

ואני אומר- זה ממש לא צריך להטריד אותך,

במקום לשאול למה ולמה..

אין טעם להתעסק בדברים שאין לנו שליטה עליהם,

קיבלת תפקיד מרבונו של עולם בעל כרחך.. ואת לא יכולה להפטר ממנו..

יש לך שתי אפשרויות: להתמרמר על מר גורלך.. או למלא את התפקיד ולצאת מורווחת..

וכפי שאחרים פה אמרו, בסופו של דבר, זו זכות ולא מעמסה... צריך פשוט לשנות גישה..

יפה, אהבתי את צורת הניסוח.

תוכלו לענות לי שיש לי תפקיד מיוחד ובלעדיי לא היה עולם אבל זה לא מה שמספק אותי!ומה אם לא אכפת לי שיסתדרו בלעדיי!

כל עוד אני לא רוצה להיות חלק מהתפקיד למה שיכפו עלי עובדה שכזו?שיתנו לי פתרון חילופי!

והפתרון שלי זה לא עולם הזה ולא עולה"ב

למה שאענש על משו שאני לא בחרתי בו?!

כן תודה מוטי ז..לזה התכוונתי

בס"ד בר"ה

תשובות לשאלות האלו, לא נראה לי שיש מי שידע!!

ועל זה אמר רבינו הקדוש ר' נחמן מברסלב: "ועיקר היהדות, לילך בתמימות ופשיטות"

להתחיל לחקור, זה לא מה שיתן לנו תשובות! כי לא נמצא כאלה..

ההיפך, ח"ו נוכל בנקל להגיע לידי כפירה ל"ע

שבי בנחת, קחי קצת שתיה, דברים טעימים, שירים טובים, תהילים, ליקוטי תפילות...

ופשוט קחי לך כמה זמן שתרצי/תוכלי...וסעי לים עם זה, או לכל מקום אחר שכיף לך בו..

שבי שם, דברי עם ה' יתברך, ספרי לי את כל מה שאת חושבת...ואני יכול להבטיח לך, שהתשובות יגיעו לך יותר מהר משתחשבי

ה' עמך, איתך ואצלך תמיד, ורוצה בך מאוד מאוד

זה שאת פה, וזה שבכלל יש את "פה" זה לא סתם...הכל מחושב לפרטי פרטים...יש אבא למעלה שדואג שיהיה הכי טוב

זה הכוונה בתמימות ובפשטות??????

בס"ד בר"ה

לא אמרתי שזו בוודאי הכוונה....אתה חושב שהכוונה היא אחרת? בכבוד...

בפשטות התשובה היא שזה כפיה, לא בהכרח נעים אבל זה המצב - "על כרחך אתה חי..."

אני לא מאמין שהתשובה שתרצה אותך היא תשובה שכלית, אלא רגשית.

ההמשך של המדרש- מוכר מאוד, ההתחלה שלו לא כל כך- והנה את הולכת לגלות דבר נפלא

תנחומא פקודי סימן ג

מיד נוטל בידו ומביא לפני מי שאמר והיה העולם, ואומר לפניו, עשיתי ככל אשר צויתני, וטיפה זו מה תהא נגזר עליה.

מיד הקדוש ברוך הוא גוזר על הטיפה מה יהא בסופה:

אם זכר אם נקבה, אם חלש גבור, אם עני אם עשיר, אם קצר או ארוך, אם מכוער או נאה, אם עבה או דק, אם בזוי או גס. וכן גוזר על כל קורותיו.

אבל אם צדיק אם רשע, לא, אלא הדבר ההוא נותנו בידו של אדם בלבד, שנאמר, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע (דב' ל טו).

. ...מיד הולך המלאך ומביא את הרוח לפני הקדוש ברוך הוא.

וכשהרוח באה, מיד כורעת ומשתחוה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

אותה שעה אומר הקדוש ברוך הוא לרוח, הכנסי בטיפה זו שביד פלוני.

פתח הרוח פיו ואומר לפניו, רבונו של עולם, די לי העולם שהייתי דר מיום שבראתני. למה רצונך להכניסני בטיפה זו סרוחה, שאני קדושה וטהורה, ואני גזורה מגזרת כבודך.

מיד אומר הקדוש ברוך הוא לנשמה, עולם שאני מכניסך בו, יפה יהא לך ממה שהיית דר[ה] בו, ובשעה שיצרתיך לא יצרתיך אלא לטיפה זו.

מיד מכניסו הקדוש ברוך הוא לשם בעל כרחו. ואחר חוזר המלאך ומכניס הרוח לתוך מעי אמו. ומזמנין לו שני מלאכים ושומרין אותו שלא יצא משם ושלא יפול. ומכניסין אותו שם נר דלוק על ראשו. זה שאמר הכתוב, מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, בהלו נרו עלי ראשי וגו' (איוב כט ב-ג).

...

 לסוף מגיע זמנו לצאת לאויר העולם.

מיד בא אותו המלאך ואומר לו באותה שעה, הגיע זמנך לצאת לאויר העולם.

והוא אומר לו, למה אתה רוצה להוציאני לאויר העולם.

אומר לו המלאך, בני תדע שעל כרחך אתה נוצר, ועכשיו דע שעל כרחך נולדת, ועל כרחך אתה מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

המדרש מביא שלושה שלבים של התנגדות האדם להיווצר- טיפה, רוח, עובר

בכולן- הקב"ה גוזר על העתיד של אותתו אדם- מה יהיה בחיו, איזה גוף יהיה לו, הזמן שבו יוולד...

אבל!!!

יש דבר אחד שבו לאדם יש בחירה מלאה-

אם להיות צדיק או רשע

כלומר- האדם בוחר בעצמו איזה תפקיד הוא ישחק בעולם הזה

האדם מכתיב בעצמו לעצמו איזה משחק הוא ישחק, כמה הוא יהיה משמעותי--- ואם הוא רוצה- הוא פשוט יכול להחליף לעצמו תפקיד!

לא נוח לך לשחק בעולם תפקיד של היאכנע? תחליפי תפקיד לשחקנית אחרת! תהיי מעכשיו השובבה

זה תלוי- רק בך

כמו שאומרת האימרה-

אמנם על  כרחך אתה נולד, ועל כורחך אתה מת--

אבל לא על כורחך אתה חי!

להיות חי- להיות חי באמת- מלא חיות ושמחה- על זה יש בחירה חופשית!

הנה התחילה לה שנה חדשה

עדיין אנחנו לפני שיצאו פתקים מלפני המלך

תכתבי ותחתמי את עצמך לחיים שתבחרי בהם- לתפגיד חדש בהצגה שהקב"ה מנהל פה, תפקיד שיפאר את שמו יתברך.

אין ברירה אנחנו במערכה.. כן זו הצגה.. ואלוקים הוא הבמאי הטוב מכולם.. 

כן..

 אנחנו צריכים לחיות באופן הכי נכון ולא שאלו אותנו אם אנחנו בכלל רוצים..

 אבל זה לא הרבה זמן..

 החיים עד 120 מקסימום..

אבל העולם יפה!! יש יותר יופי וטוב והנאה משלילה! תשמחי! תהני! 

וואלה זה הרהור שעלה לי גם כמה פעמים.. מגניב שעוד מישהי חושבת על זה..

את חיה בשביל להיות עצובה. 

זאת אומרת, נניח שמישהי - ויום אחד מישהו קרוב מת ל"ע - היא נהיית עצובה. שזה טוב, כי זה אומר שיש לה רגש.

מה שאומר - שהיא צריכה להיות שמחה. מפני שהיא את המטרה שכולם שואפים אליה - ואף אחד לא מגיע אליה: רגש.

להרגיש - פירושו לחיות. מי שלא מרגיש, לא חי. לא באמת.  את שואלת למה בכלל צריך את כל זה? כי אם לא היינו כאן, לא היינו יכולים להתמרמר על זה. ואף אחד אחר לא היה עושה את זה בשבילנו. אז אחרי שנעלמו לנו כל הסיבות להיות עצובים - אנחנו חייבים להיות שמחים. אולי בשביל זה צריך בכלל לחיות. בשביל לשמוח. למה? כדי שיהיה על מה להתבאס - ואז שוב לשמוח. ואז לעשות תשובה על זה. 

ואגב, רק מחשבה קטנה שלי בנושא - תתרחקי מבלבולי שכל של פסיכולוגים בנושא. תקבלי מהם רק את הטוב. מה שגורם לחיות.  

ולא נראה לי שיש תשובה חוץ מ- ככה הוא רוצה.

אני אומרת לעצמי שאם הייתי חיה בשביל עצמי אז באמת- לא תודה, אין צורך. אבל אנחנו לא פה בשביל עצמינו, אנחנו פה בשבילו, כי הוא רוצה אותנו בדיוק ככה, בזמן הזה, במקום הזה, עם ה"תיק" הספציפי, לשם כך נוצרנו, ויש לנו את הבחירה איך להשתמש בתפאורה הזו.

נסי למצוא לעצמך מטרה אחת או שתיים לחיים, שבהן את משקיעה את רוב כוחותייך. משהו שאת יודעת שמתאים לך, שמדבר אלייך, שאת מסוגלת אליו, שיש לך כוחות בשבילו.

שאני יבין את עצמי על כן קשה לי להסביר לכם בדיוק מה מציק לי ..

אבל אוכל לומר שאחרי המון זמן שכביכול מרגישה שביזבזתי את זמני מלהבין למה שאצטרך לקבל על כך עונש אחרכ?זה אשמתי שאני לא מתחברת?אשמתי שאני לא מבינה?!

מה פירוש העונש הזה? שאם לא תתקני את עצמך זה בסוף יפריע לך במקום שבו תביני בצורה ברורה מה זה טוב ומה זה רע...

צאי החוצה הסתכלי לשמים... הסתכלי מסביב,

תחשבי רגע מה הפירוש של "להיות" תנסי להרגיש... הרגשות שלך... דברים יפים ששסביבך... 

תנסי לחשוב על אפשרות של לא "להיות", ותגלי שאין לך שמץ של רצון כזה, גם אם החיים קשים והכל...

אי אפשר בכלל לדבר כך על אלוקים.... כי אין לנו שמץ של מושג ביישות הזאת...

אנחנו יודעים רק שאנחנו נמצאים וקיימים, שיש סביבנו דברים שאנחנו מרגישים שהם טובים ויש כאלה שלא כך...

ואנחנו יודעים שאת אלוהים מייצגים הדברים הטובים ואליהם אנחנו צריכים להתקרב... כי שם הטוב,

אבל אני הרבה פעמים מרגיש הפוך.

כלומר מתחת לפני השטח.

שבתת מודע שלי הייתי רוצה

להיות ממש משמעותי בהצגה,

אבל אני לא יודע מה התפקיד שלי,

ואם הוא אכן משמעותי.

ואז, אני מרגיש, שבשביל מה ההצגה הזאת בעצם.

אם אין לי חלק בה,

או שיש לי אבל אני צריך כל החיים לנחש מהו,

אז לא צריך טובות.

אני לא יודע מה הפתרון.

ואני מניח שהוא שונה מאחד לאחד.

אבל הפסוק שהכי מחזק אותי (כרגע)

זה "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב,

את המות ואת הרע, ובחרת בחיים."

יש לי כאן את מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

ובו, מי שהמציא את הגלקסיה,

מספר לי מה טוב, ומה רע, ובמה כדאי לי לבחור.

נכון, זה לפעמים מעאפן.

כלומר, כך זה נראה מאיפה שאני נמצא.

אבל הוא הבטיח לי שזה טוב.

וזה חיים.

אז אני מאמין לו.

ולמרבה ההפתעה, הרבה פעמים זה גם מצליח

ואם לא חופרים למטה כל הזמן לבדוק את השורשים,

זה אפילו צומח.

לא יודע אם כיוונתי לאיפה שאת נמצאת, אבל זה מה שאני מרגיש.

הלוואי והייתי יודע מה התפקיד שלי בעולם הזה, לא רוצה להשאר באי וודאות.

ואם כבר הטרמפיסט, הייתי אומר שהתשובה להכל היא 42, אבל זה כבר דיון אחר....

מי אמר שאסור לא להבין ולא להתחבר?

להיפך, מעצם היותנו מוגבלים שכלית- אנחנו לא יכולים באמת להבין, אף אחד לא יעניש אותך על משהו שאת לא מסוגלת להגיע אליו.

ובכלל, העיסוק בעונש, כאילו הקב"ה מחכה לנו בסיבוב רק כדי "לתפוס" אותנו- לא תורם הרבה, אחנו חיים במציאות לא פשוטה, וכל בחירה קטנה בטוב, כל נסיון לעשות/לחשוב טוב- יש לו ערך רב.

כרגע את מענישה את עצמך באשמה העצמית הזו, שחררי אותה לדרכה,  תשקיעי את האנרגיות בלעזור לעצמך להרגיש טוב, בלהתעסק בעשיה.

יש מעגל קסמים שמתחיל מ "לא בא לי כלום" ואז אין כוח לעשות, ואז מרגישים רע מזה שלא עושים ועוד יותר אין כוח לעשות וכו'- אפשר  לשבור את המעגל הזה ע"י עשיה, גם קטנה ביותר, זה כבר משפיע על הרגש לכיוון חיובי יותר, ואז רוצים לעשות יותר ולהרגיש יותר וכו'.

לא היה אכפת לי להיות פה ב"כפייה" אם הייתי יודעת שגם ה' בתפקידו בכפייה!! אבל הוא פשוט החליט שככה הוא רוצה... אךך כ"כ קשה לי לאהוב אותו ככה.

אפשר לחשוב שאנחנו יודעים במה מדובר...

אנחנו לא יכולים להבין שום דבר מחוץ לעולם הזה... ואלוקים הוא לא איזו דמות כמו שאת מתארת...

אנחנו יכולים לראות ולהבין ר-ק את המקום שבו אנו חיים- במקרה הטוב,

אבל במקום שבו אנו חיים יש רע וטוב, והטוב מייצג את אלוקים, והוא טוב ונכון - זה מה שאנחנו יודעים.

לדבר על אלוקים כעל איזו דמות מזוקנת שיושבת על יד שולחן משרדי איפשהו למעלה...  לא לעניין...

בעזהי"ת

את עומדת על הבמה.

למה? כדי שיהיה לך טוב. אומרים, שהקב"ה ברא את העולם בשביל להשפיע טוב לברואיו.

ומכאן שכל מן דעביד- לטב עביד.

ואת כאן.

בבחירה: להיות כלי קיבול, לקבל את שפע הטוב הזה, להשפיע ממנו טוב לעולם, להוסיף קדושה בעמ"י- כי זה מה שהכי טוב לנו;

או לחסום את עצמך לטוב הזה, או כמו שאת קראת- 'לא לקבל תפקיד במערכה', לעמוד בצד של הבמה ולהפריע למהלך, להרגיש רע [רע הוא חוסר טוב.] ולראות רע. 

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".
 

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו