אוךךך!!!

זה דבר כזה קשה!!

אין מצב שיש לי שאלות באמונה ואני לא אחקור ואבדוק את התשובה להם!!

זה יכול להטריף את הדעת כשמחשבה מנקרת לך בראש!!

זה נראה לי לא מתאים לכולם

מה אתה אומר?

אשריך לגמרי

בס"ד בר"ה

ת'כלס, אני יכול להבין ת'ראש שלך, ושל עוד רבים שהם בעד לחקור...

כי..מה לעשות? כאלה אנחנו. בני אדם. רוצים לדעת ה-כ-ל!!!!

אבל לצערינו, בנוסף לזה שנטועה בנו התכונה של "לדעת הכל" נטועה בנו גם תכונת ה"שכל"....

ואנחנו בקלות יכולים למצוא אלף ואחת קושיות על ה' יתברך, שאין להם תירוץ!!

ואני שואל: האם זה יעביר אותנו מדתינו ואמונתינו?? אני בטוח שלא...

ולכן לפי דעתי, אין ענין גם לחקור...

הרי בכל מקרה אנו נאמין בכל תוקפינו בה' יתברך, גם אם לא יהיו תשובות לשאלותינו...(אעפ"י שיש תשובות לכל, אך לא ידועות לנו )

אז מדוע לחקור?? אנו לא סומכים על ה'?? סומכים אך לא בטוחים???

"אנחנו מאמינים בני מאמינים"...ואם אברהם, יצחק ויעקב האמינו בה'..ואברהם הגיע למסקנה סופית שה' הוא האלוקים...את ואני וכולנו יכולים לישון בראש שקט

שנזכה להגיע לאמונה בתכלית השלימות

זה נראה לי מוזר..

תשתוק,אתה בחיים לא תבין את זה ממילא,אז פשוט תחיה בהכחשה ו--תתעלם.

שלא יובן לא נכון,את האמונה התמימה אי אפשר ללמוד בשום ספר. ואני מאמינה בקב''ה וסומכת עליו.. ודווקא מתוך זה שאני סומכת עליו,אני יודעת שלא ייתכן שיש משו שהוא לא לטובתי!! לא הכל אפשר לדעת ולהבין.. אבל אני חושבת שאי אפשר לומר לבנאדם שלא יחקור בכלל..

אפשר לחקור ולצאת מנק' הנחה שלא הכל אנחנו מבינים...

בס"ד בר"ה

מצד אחד את אומרת שלא טוב לא לחקור, ולהגיד שאנחנו לא מבינים כלום....

בסוף כתבת שאפשר לחקור, אבל לצאת מנק' הנחה שאנחנו לא מבינים כלום

נראה לי קצת סותר...

זה כאילו שאת אומרת: לא משנה, הרי בכל מקרה אנחנו לא מבינים כלום, ולא נבין כלום! העיקר לחקור..כדי להגיד שלפחות ניסית

נראה לי גישה קצת גאוותנית כזאת (ואני חלילה, לא אומר את זה עלייך, או שאת כזאת)

זה מין ניסיון להיות נאור, משכיל, חוקר, מבין...שאלו דברים קשים מאוד לאדם, של"ע יכולים להביא אותו לידי כפירב...ה' יצילנו

לא הכל אנחנו מבינים..

לחקור,לנסות להבין את דרכי ה' בעולם-זה תמיד צריך,אבל אם לא מצליחים-שלא ניפול מזה,כי סכ''ה אנחנו בנ''א,ולא הכל אנחנו מבינים.

אני חושבת שזה בדיוק האנטי תזה לגאווה.. אתה בא לברר את מה שמציק לך,אבל יוצא מנק' הנחה שיש מצב שלא תבין..

וזה לא עניין של  לחקור כדי "לצאת ידי חובה" אם יש לאדם משו שהוא לא מבין,מה עדיף שישאר במחשבה המנקרת הזאת? עדיף שינסה לחקור ולברר.

הצליח? מעולה!

לא הצליח? לא נורא,הוא בנאדם.. לא הכל הוא מבין...

בס"ד בר"ה

חטא- זה לא!

יש לך דיעה אחרת? בכבוד...

אבל לא נראה לי שזה יפה להשמיץ, ועוד את רבינו...

אני הייתי קצת נזהר

מהראשונים דווקא חקירה בשאלות אמוניות.

(רבי סעדיה גאון ["כי העיון האמיתי - לא יתכן שימנעונו ממנו" - הקדמת אמו"ד],

ה"חובות הלבבות" ["אלא הראוי הוא לעיין, בכל מה שנישג בדרך השכל והבאת הראיות

עליו בהוכחה ההיקשית, למי שאפשר לו דבר זה" - הקדמת שער היחוד] ועוד).

קיצור - מחלוקת, שמתחילה עוד מרבותינו הראשונים.

בס"ד בר"ה

"למי שאפשר לו דבר זה"

לנו, כיום, דבר זה אינו אפשרי..

אולי נחקור, ונראה את עצמינו כמנסים להבי דרכי ה'...

אבל בלי להגיד לאף אחד (כי אוי ואבוי, זה לא מקובל) עמוק בלב, נשאר עם קושיות עצומות על ה' יתברך...

וחבל להגיע למצב כזה

כך מסברא אתה בא להתיר חיוב מן התורה?

בכל אותו הפרק (שלישי מ"שער היחוד") ה"חובות הלבבות" מאריך לבאר שחיוב החקירה

הוא תורני. "והמתעלם מחקור - הרי זה מגונה... וכבר חייבתנו התורה בזה".

מי שלמד ודעתו ואופקיו רחבים - אי אפשר לומר שהדבר לא אפשרי בשבילו.

ברור שהדבר אפשרי לו - כפי מידתו - ואף מחוייב.

ויש להניח שכל אחד צריך לחתור להגיע לאותה מדרגה, להיות ראוי לעיונים האלה,

ולא לקבור ראשו בחול כיענה - אם מדובר בחיוב תורני.

אם הוא עוד לא שם - שיזהר... אבל לא צריך לשקץ מכל וכל את העניין הנכבד הזה.

(ועל דברי רבי סעדיה גאון אין צורך לומר שגם כן רלוונטיים.)

ועוד משהו -

מהיכן אתה בטוח שאדם שיש לו שאלות באמונה, והוא נמנע מלחקור,

מצבו יותר טוב מזה שהזכרת?

"עמוק בלב, נשאר עם קושיות עצומות על ה' יתברך".

זו בדיוק הבעיה שאני מדבר עליה, אתה משאיר אותו בעצמך עם הקושיות האלה...

ועוד שאלה -

מהיכן ברור לך שאדם שלא מתמודד עם השאלות שדוגרות לו באמונה,

מקיים כראוי את המצווה התורנית להאמין בקב"ה?

האם פשוט לך שהוא באמת נקרא מאמין? לכולי עלמא?

בס"ד בר"ה

שהנושא הזה ארוווווווווווווך מאווווווווווד.......

אני הייתי מציע לקיים מפגש פרום שכולו יהיה מיועד לנושא הזה..יכול להיות מעניין

יש הבדל בין לא לעסוק בפילוסופיה לבין לאסור חשיבה!

זו לא מחלוקת.

משיטת רבי נחמן להתנגד לעיסוק בחקירה הפילוסופית.

רבי נחמן דווקא מעורר להתבונן בקשיים בצורה מסויימת.

לא למחוק - אלא להתבונן ולפרשן אותם לכיוון ולצורה אחרים.

לפחות כך אני הבנתי...

אגב, בעיניי אנשים "פשוטים" במובן של אנשים שטחיים בחשיבתם -

אין להם שום סיכוי להבין את התורה של רבי נחמן לאמיתתה.

זו גדולתו של ר' נחמן, שכל אחד ואחד ברמתו שלו, ימצא את עצמו בכתביו, איש איש ע"פ הבנתו. לדו' הסיפורי מעשיות- פשוט שמדובר בעומק וכו' לאנשים רמים, ויחד עם זאת- גם ינוקא ופשוט עם יכול למצוא את עצמו ואת הנאתו...

אבל מתוסכל מזה שאני פשוט לא מבין מה העניין והכוונה והמגמה...

אני אוהב הרבה להתבשם, לא מסוגל ללמוד בשיטתיות, בטח לא לאמץ כדרך חיים.

ואני מכיר עוד הרבה כאלה שהגיעו למסקנה דומה לשלי... וגם כאלה שלא.

הלכה למעשה, מי שלא מעמיק, כלומר מי שלא יודע מהי תורה לעומק ולרוחב, וכן

מעמיק בצורה עצומה בתורת רבי נחמן, או מי שלא מקבל מאחד כזה -

לבדו הוא לא ימצא בכתבים את ידיו ורגליו, וקרוב עד וודאי לבוא לידי טעות.

אין ספק בזה.

מגמתי ועמוק..

וגם אני לא מוצאת את ידי ורגלי בעניין. אבל בטח שיש לי קורת רוח מרובה לשבת מול חסיד אמיתי שיודע ופרש את כוונתו הפנימית של ר' נחמן.

(בכלל, שמעתי בשם 'בעל הסולם' שאפילו דיבורים פשוטים של ר' נחמן משמשות כקודים לדברים אחרים מהבנתו, וממש צריך 'מפתח עניינים' כדי להתחיל להבין למה התכוון..)

סתם מעניין אותי ברמה האישית, מה אתה עושה כשאתה מגיע למבוי סתום? למשהו שאתה לא מבין?

ואם הייתי יכולה לומר- הייתי אומרת..

ואין לי שמץ של מושג מה הוא אמר...

אבל אחרי הכל, לא מדובר פה בתנ"ך...

טוב, זהו, אני לא מכיר ולא מדבר, ביי

בס"ד בר"ה

תעברו על כל התורות שלי, רק אל תיפלו מסעיף אחד בשולחן ערוך... (לא הלשון המדויקת!!לפי זכרוני!!)

זתומרת, כל אחד יכול לפרש את רבינו לפי מה שמאיר לו, ואיך שנוגע אליו, אבל בתנאי שהפירוש לא יסתור סעיף אחד משולחן ערוך

ובשביל זה ^^^ צריך לדעת ללמוד ולהבין שולחן ערוך.

לדעת ולפרשן, לפני שמילא את כריסו בלחם בשר ויין של הנגלה.

אחרת, אי אפשר להתחיל ולפרש באמת את התורות של רבי נחמן.

בס"ד בר"ה

אולי אתה צודק!!!

אך לגשת לכתבי רבינו, בלי לדעת כלום לפני, אפשרי גם אפשרי..

רבינו נוגע לכולם, וזו גדולתו!!

בלי לדעת ארמית, ולהבין את הפשטים באגדות חז"ל, ולהתמצא ברמות

כאלה ואחרות במושגים בפנימיות התורה.

או:

ללמוד מפיו של מי שכן יודע...

ואז - אין הבדל בין תורות רבי נחמן לכל תורה אחרת.

אם יש מי שיכול לבאר ולהמתיק את התורות הנ"ל באוזניי -

אני יכול להבין כפי הכלים שלי (ועדיין: הבנות נמוכות, ולא עמוקות).

בס"ד בר"ה

עיין תגובתי לעיל...

במחילה מכבודו, אני יורד לסוכת שלומי לטעום משו, ניפגש בשמחות

(ו...אדרבה. הלוואי ותאיר עיניי.)

בס"ד בר"ה

אתה מוזמן אלי לסוכה, לחברותא

(לא שחלילה אין ייחודיות כלל, אלא במישורים אחרים...)

כל מקצוע או שיטה בתורה, אם יהיה רב מגיד שיעור שיודע לבארה לשומעים -

הם יבינו כפי כוח הבנתם...

את ואני אישית - לא יכולים להבין מתחילה ועד סוף בביאור מספיק.

לא יכולים לפתוח וללמוד לבד, ולהבין פשט נכון.

את השאלה שלך בסוף לא הבנתי...

מתכוון לגדולים שחיברו 'מקצועות' ממש

שאלתי, כשאתה חוקר ולא מוצא תשובה לעניין מסוים, מה אתה חושב שראוי לעשות?

ולהתפלל לקב"ה לסייעתא דשמיא במצווה החשובה בה אני עוסק.

(כפי שהרס"ג במקום בו ציינתי, כותב מפורשות שיש בעסק הזה סייעתא

דשמיא, שלעולם לא תהיה הוכחה ניצחת מצד המכחישים את דתנו.)

לא יכולה להיות, כי חובת ההוכחה עלינו, חדורי ואמוני קיום ההוכחות.

ומאידך מוזר, כי כן יש בנמצא הפרכות שהן...

נניח דו' ברמה משעשעת- עניין תרי"ג גרגרים ברימון, איננו מדויק. 

באות לומר אמירה מדעית ועובדתית בכלל (ואז שייך לבוא ולהקשות -

הרי יש רק תרי"ב וחצי גרגרים ברימון!) -

או שבכלל עניין האגדתות הוא המסר, המשל החינוכי והמוסרי והפנימי שבהן,

ואז אין מקום לקושיא.

זו דיון רציני אחר, כשלעצמו.

השאלה היא האם יכול ח"ו לבוא אפיקורס ולהוכיח בתחום האמונה,

הוכחות ניצחות לכיוון של כפירה.

של פרשנות לומר על אגדתות חז"ל שהם בחינת משל. זה לא כזה פשוט, כי זה מערער יסודות אמונה קודמים, כמו לדו' אמונת חכמים.

ובטח שיכול אפיקורס לטעון, וקודם את הטענה הכי בסיסית- הוכחת מציאות הא,שהיא בחינת אקסיומה ואינה ניתנת לבירור שכלי לכאורה.

חלילה!

זה רק מגדיר את מקומן של אגדות חז"ל.

שחז"ל לא התכוונו לספר עובדות, אלא לבאר עניינים בעומק,

דרך הביטויים ואפילו המספרים בהם השתמשו.

כך מופיע בדברי הרמב"ן בוויכוחו (אוצר ויכוחים), כי אין עניין האגדתות

לספר עובדות היסטוריות.

ולא הבנתי -

מה בבחינת אקסיומה? האמונה, הכפירה - או עצם הדיון?

כשהזכירו את הביטוי 'תחת כיפת שמים'- משתמע שהם לא ידעו שהעולם עגול.. או כשהם מספרים על יהודי אחד, ש'תלה' את תיקו על צוהר השמיים' וכו' (אני לא זוכרת מקור מדויק)- זה גם מעורר תהיות על מידת האמינות נניח..

או אם נקביל את ה'משליות' לכל מימרותיהם, אפשר להסיק לכאורה שהכל בגדר משל? כי א"כ אולי המימרות בנוגע לעתיד לבא הם רק בגדר המלצה ומשל?

(אני כשלעצמי מאמצת את גישת הרמבן, אבל עדיין מדובר בפרשנות)

האמונה! 

ועל דרך חשיפת הטעם הפנימי שבכל אגדתא -

מתגברת על קושיות שכאלה, מראה שמלכתחילה לא היתה כל קושיא -

כי לא הבנו מה התפקיד של אגדתא. מה היא באה לומר.

לגבי השאלה של הייעודים לעתיד לבוא -

כשהתנ"ך וחז"ל מדברים על מציאות של משיח, ותחיית המתים, ועולם הבא -

הם לא באים לומר את זה בתור משל למשהו, אלא כן לבאר שיש כזה עניין.

על המשיח ותחיית המתים מדובר הרי במפורש בנבואות, ולגבי העולם הבא

כבר ביאר הרמב"ם מדוע לא נזכר בתורה.

ואת צודקת.

יש אגדתות שבהן ברור, שכוונת חז"ל לומר משהו ממשי, שהוא לא משל,

אלא ממש ככה - ולמעשה חלקן אף נפסקות הלכה למעשה בפוסקים.

(הסוגיא עדיין יותר מסובכת מכפי שאני מתאר כאן,

לי אישית היא עדיין לא מבוררת מספיק, וכתבתי רק בקצרה...)

אם מישהו טוען שאמונה היא אקסיומה ואיננה עניין לדיון,

אין זה אומר שהטענה שלו עצמה היא אקסיומה - עליה עדיין מותר להתווכח...

(כלומר - מה נכנס בגדר אקסיומה או לא...)

אקסיומה היא הנחת יסוד מוסכמת לדיון משותף, אליה כלל חברי הדיון

מתייחסים כעיקרון נתון, וידוע כנכון, ללא צורך בהוכחה.

כל המתמטיקאים (עד כמה שידוע לי) מסכימים ששני ישרים מקבילים

לעולם לא נפגשים. זו אקסיומה.

המשמעות היא שיש סביב זה הסכמה, אך אין מקום כאן להוכחות.

אף אחד לא הלך עד אינסוף וגילה שהם לעולם לא נגמרים...

בפועל, בעניין מציאות הבורא דווקא יש דיון רחב לאורך היסטוריית האנושות...

מקבילים זו אקסיומה מאד שכלית והגיונית שתאורטית יש דרך להוכיח אותה בכל המישורים, רק אם יהיה למישהו ליישם את ההוכחה הנ"ל ולו במילים והסברים.

ההסכמה היא פשוטה ומתקבלת על הדעת ללא התנגדויות (ובעיקר-  ההסכמה איננה מחייבת....)

בעניין מציאות ה', מדובר בעניין רגשי- רוחני שאנו מקבלים כמסורת מאב לבן, ללא הוכחה לוגית, וללא יכולת להוכיח זאת גם אם מישהו יתאמץ ממש בכל מאודו.

נכון שיש דיון, אך זה לאו דווקא בא להצביע על אמיתות או הגיון אלא על מחויבות והנובע מכך.

נניח שזו אקסיומה,  מה את רוצה לומר?

אמר הרסג שאין הוכחה זה לא ממש משקף את המציאות.

היא לא היתה מתקבלת כאקסיומה.

זו הסכמה נרחבת, מוחלטת ללא עוררין, וחמורה.

הגאומטריה היא בסיס להנדסה, ועם ההנדסה בונים בניינים...

אם אמונה היא משהו רגשי - אז על סמך מה אפיקורס נידון לעונש?

איך אפשר לדרוש ממנו להכיל רגש שהוא פשוט לא מזדהה איתו?...

וממה שיצא לי הקטן ללמוד בכל הנוגע למצוות ידיעת השם -

אז כן, בהחלט. המצווה מוגדרת כידיעה, והיומרה של רבותינו שחקרו בה

והתווכחו עם הכופרים, המינים ואנשי הכתות - היא להגיע לידיעה.

אשמח למקורות נגדיים.

על אקסיומת שני קווים מקבילים, מה שאין כן לדאבוננו בעניין המציאות האלוקית.

ועם אמונה משנים חיים, משנים עולים,קובעים גורלים, יוצאים למלחמות, וכובשים שטחים..!

בעניין האפיקורס- אפשר להקביל זאת למתאבד, למה אנחנו נמנע ממנו להתאבד? או מדוע נכריח גבר ליתן לאשתו גט?

אלא שאנחנו מסתמכים על הרצון העצמי הפנימי המקורי המובנה אצל כל יהודי, ובעצם מכוונים אותו אל רצונו המקורי.

היאך מכוונים להגיע לידיעה בד"כ?

העיצה הקלאסית היא לעורר את הרגש באמצעות המחשבה, להתבונן במעשי הי"ת ואז להגיע להבנה וממילא להרגש. (אפרופו ר' נחמן וחסידות, זו העצה הקלאסית)

זה מקביל לעניין אהבת ה', וגם שייך 'ע"י הפעולות נמשכים הלבבות'.

אם התכוונת לתשובות הנ"ל- עדיין קשה כי אין בכך משום ידיעה! אז איך אפשר תכלס לכוון או לדרוש ידיעה??

המקור היחיד שהתיימר להחשב כ'הוכחה' הוא הרמבם, שגם הסברו לא עמד דווקא בקרטרינוי ההוכחה או הידיעה.

אקסיומה היא מנותקת ובלתי מושגת כשם שהיא ללא עוררין,

אבל אנחנו רוצים לזכות דווקא ל"טעמו וראו כי טוב השם" כפי מידתנו

מהיכן לך שיש לו "רצון עצמי פנימי ומקורי"? כך את מרגישה?

ומכח הרגשה זו את פועלת?

ומדוע החלטת, שהרגשתך נכונה יותר מהרגשתו?...

יתכן שבתורת החסידות מה שאת אומרת נכון, אינני מכיר מספיק...

להבנתי הפעולה הזאת של התבוננות ושל "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות"

היא אקט שבא להשריש ולחזק בצורה מוחשית, את ההכרה השכלית של גדלותו

של ה' יתברך - לאחר שהתבררה בצורה יסודית בשכל.

יש גם הדרך לבירור שכלי של מציאות השם - מתוך התבוננות בסדר של הבריאה,

ומזה שלבריאה יש סדר - כנראה שמישהו סידר אותו. הראיה מן הסדר/התכנון.

זו ראָיה רציונלית, אין לה דבר עם רגש מצד עצמה.

היא מלווה גם ברגש התפעלות, שמסייע להחדיר אותה, להזדהות עימה.

(ואכן, סביב הראיה מן הסדר ומן התכנון יש דיון לא פשוט, אפשר לדוגמא לקרוא על זה

בויקיפדיה ובמקומות שונים, להבין מה היא הראיה הזו בעצם.)

אפשר להקביל את זה להבדל בין "שער היחוד" ל"שער הבחינה" בספר חובות הלבבות.

האם הרס"ג, הכוזרי, חובות הלבבות, ר' חסדאי קרשקש ב"אור השם" וחבריהם, לא התיימרו

לשחק במגרשם של פילוסופי זמנם, ולהציע הוכחות למציאות הבורא?

לגבי מתן ציונים לרמת וכוח ההוכחה שלהם - קצרה דעתי אבל לפחות לדעתם, הלוא

הם רבותינו הראשונים, יש מקום ואף צורך מובהק לדיונים ובירורים אלה.

היא איך טועמים את ה'טוב'? איך מרגישים את הטוב ויודעים שזה טוב?

(ואם אני אוהבת את זה מתוק-מתוק?)

אני מרגישה שלפעמים אין הֶרגֶש בכלל, אבל לגמרי סומכת על גדולים וטובים שדיברו מעניין הרצון הפנימי של הנפש היהודית. 

וזה לא תמיד פשוט כי כידוע עם רגשות לא מתווכחים...  העבודה היא 'מוח שליט על הלב', לברר את הרצון הפנימי האמיתי ולהשליט אותו על הלב ההומה והגועש.

מסתמא אמנם החסידות שמה יותר הדגש על הענין, אבל לאו דווקא, כי אם ננתח את עניין הגט שוב, זה מקרה הלכתי מובהק שחייב להיות 'נקי'! וכופין אותו! (כופין אותו עד שאומר רוצה אני- הווה אומר: כופין אותו בכייף.. )

אתה מתובנן בסדר של הבריאה ועי"כ עושה בירור שכלי? 

מרצה בודק עבודות של סטודנטים שלו, משווה את העבודות אלו לאלו ומתוך כך מבין מי מסודר, מי עבודתו בנויה כראוי וכו'.

וכי יש לך עולמות נוספים להשוות אליהם?? 

ואם היית נחשף לגלקסיה אחרת שבה הדברים מתוכננים ומסודרים לאין ערוך מעולמך שלך..??

אינני בקיאה בדיונים הפילוסופים דאז וודאי שאני סומכת על חכמינו, אך כמדומני אז הויכוחים נסבו לא על עצם המציאות האלוקית אלא על מהותו. (האתאיזם בגילגולה הנוכחי, השוללת את המציאות האלוקית היא תאוריה יחסית חדש, לא?)

בהגדרה, "טוב"-"רע" הוא עניין סובייקטיבי,

לעומת "אמת"-"שקר" שהוא עניין מוחלט.

להבנתי, ככל שהטוב יותר עליון ואידיאלי - כך הוא יותר זהה עם האמת.

כשיש לך תשובה לשאלה "מהו טוב" -

את רק צריכה לענות בעצמך כשאת נפגשת עם דברים ושואלת אם הם טוב,

לפי איך שהגדרת "טוב".

"מתוק-מתוק" זה לא הגדרה איכותית אלא כמותית.

אם "מתוק" הוא טוב, אז "מתוק מאוד" הוא טוב מאוד.

לפי ההסבר של בירור הרצון הפנימי ב"כופין אותו" -

הרי שזה מה שהתורה מלמדת אותנו על רצון האדם הפנימי.

זה לא האמונה מצד עצמה, להבנתי, אלא טבע האדם המוכן להזדהות עם האמונה.

אבל ח"ח גדול על ההערה, באמת הערה לעניין

לגבי התבוננות על הבריאה - צודקת, לכן אמרתי שיש מה להרחיב וללמוד לגבי

טיבה של אותה "ראיה מן הסדר/תכנון", שיש מי שהקשו עליה ודנו בה רבות.

אני חושב שבקושיא את צריכה לדייק - כי כעקרון אם הוכחת שהעולם מסודר ומתוכנן,

לא אכפת לי שיש עולמות יותר מתוכננים ומסודרים - כי סוף סוף אם העולם הזה מסודר,

הרי שעומד מאחוריו מסדר, ודי בכך.

אולי את מתכוונת, שאילו יכולנו להשקיף על עולמות אחרים, היינו מקבלים מושג אחר

של תכנון, וממילא העולם הזה היה נראה לנו כמו כאוס. יתכן...

נכון שהפילוסוף בכוזרי מסכים שיש "סיבה ראשונה", אבל אני לא משוכנע שהוא משקף

את הדעה הכי גרועה גם בזמנם.

הרמב"ם למשל מביא בהלכות תשובה (פ"ג): "חמישה הם הנקראים מינים: האומר שאין

שם א-לוה ואין לעולם מנהיג...".

יישר כח, את מעלה כאן הרבה נקודות שלא חשבתי עליהן

"מצוות עשה להאמין וכו'.

פירש צריך שניהם אמונה וקבלה, כי אמונה ע"ד התולדה שמגודל

בה כל ימיו מנעוריו, ומ"מ אף שנשתקע באמונת שמיים, אין יוצא

בה ידי חובתו, אלא כששמע וקיבל בלבו הקבלה, שהוא המופת

על הראיה... וכן כתב בעל הנצחון, שאין אדם יוצא באמונה, אל

אם כן למד ספר מדע.

ומ"מ קשה לסמוך על המופת לבד, אם לא שיהא אמונה תקוע בלבו

מן התורה."

(ביאור מהרש"ל על ספר מצוות גדול, ב')

"המאמר הראשון, הוא מאמר השם אחד.

שורש הדברים הוא שורש השורשים, 'וידעת היום והשבות אל לבבך

כי  השם הוא הא-לקים', ר"ל ידיעה בלב בהשגה מופתית נוסף

על הקבלה מצד אבותיו, כאשר האריך בעל חובת הלבבות בשער

היחוד, וזהו מרומז במה שכתוב 'דע את א-להי אביך', רוצה לומר:

נוסף על מה שהוקבע אמונת הא-להות בלבך מצד אביך, דהיינו

הקבלה איש מפי איש, דע אתה בעצמך מצד ההשגה, וזהו רמז

הפסוק 'זה א-לי ואנוהו, א-להי אבי וארוממנהו', רוצה לומר: כש'זה

א-לי' - שהוא א-לי מצד השגתי וידיעתי, אז 'ואנוהו' - מלשון: 'אני

והו', רוצה לומר: אני והו דבוקים ביחד כביכול, כי הידיעה נתפסת

בלב.

אמנם, כשאין לי הידיעה מצד ההשגה, רק מצד הקבלה, שהוא

'א-להי אבי' - אז 'וארוממנהו' - כי הוא רם ונשגב ממני, ואני מרוחק

מאיתו במצפון הלב.

על כן חל החיוב, להיות בקי במופתים של חובת הלבבות, ויהיו

מובנים בלב היטב היטב..."

(ספר שני לוחות הברית, עשרה מאמרות, מאמר ראשון)

והיא לא יכולה להיות אמיתית..

בס"ד בר"ה

האמת נעדרת!!!!

ועל איך שאתה שומר על זה בכל מצב... (ואני כותב במלוא הרצינות, לא ציני)

אבל אתה יודע מה היה קורה לו אמרת לי דבר כזה במצבים החלשים של האמונה??.

צריך להחביא את זה מהעולם...  שלא יחשבו שזוהי היהדות...

טוב,אני לא אהיה מעצבנת

אני מסתפק אם זה רק נשמע רע... ז"א שזה רק לא ייתכן כי אדם מסתפק לא יקבל את זה - או שזה  פשוט עקום.

נראה לי שהמקור לדברים האלה הוא ממה שנאמר לגבי אהרון "וידום אהרון" ואולי משם לקח רבי נחמן את ההשראה לדבריו. ואכן, יש מצבים שבהם פשוט צריך להוריד את הראש ולשתוק.

אבל באופן כללי, אכן, לא נכון וגם אי אפשר לכפות על השכל שתיקה.

סופה באי ידיעה. כלומר- תמיד בסופו של דבר תגיע לנקודה שאתה לא מבין ושאין ברירה אחרת אלא לשתוק. 

ואולי כוונת רבנו שכל אחד במקום האינדוודואלי שלו שהגיע, שאותו אין לו אפשרות להבין- שם ישתוק.

וומאידך, רבנו דיבר בצורה גלובלית  וכהוראת דרך. מה יעשה אדם שתקוע לו בחקירותיו?

וזה מה שניסתי לטעון, שאולי זו הייתה כוונת רבנו.

כשהוא חש זקוק ומתאווה וחושק למענה, בכל מאודו...

רבי נחמן לא אמר שאין תשובה חלילה,

שיש קושיות על השם יתברך בלי תשובה.

רבי נחמן אומר שחקירה היא דרך רעה ומוטעית בדרך אליהן...

סביר להניח שרבי נחמן לא התכוון למה שניסית לפרש בדבריו.

אני דווקא יכולה להבין את הרעיון שעומד מאחורי זה.

שדות הסביר את יפה!!

יש אנשים שבגלל שהם לא יצליחו למצוא תשובות להכל-זה יגרום להם לכפירה!

אז עדיף שלא ישאלו..

לדעתי זה לא מתאים לכולם...

אבל לא הייתי פוסלת על הסף...

יש כאלו שזה יעזור להם.. שהם ישתקו.. ומתישהו תבוא להם התשובה..כנראה.

(לפי רבי נחמן..)

יש מצב, כשרואים בן אדם שלא באמת מוטרד ולא באמת שואל... אפשר "לעבוד" עליו... אולי... נראה לי לא יפה...

בס"ד בר"ה

לפי ההודעות הקודמות שלך...

זה כבר הזרם השני, שאתה מפקפק ביהדותו...

לא נראה לך שכדאי לבדוק מה המצב אצלך???

באהבה שלימה אחי

וגם פה לא אמרתי את זה...

התכוונתי שלא יחשבו העולם שזאת האמונה היהודית... שככה היא... בלא לחשוב,

אמרתי שלא יהודים??

עם רוב ככל ה"בעד" וה-"נגד" -

יכול להסתכל (אם יש לכם בבית) בפירוש "לב טוב" על חובות הלבבות,

בהקדמת ה"פתחי לב" לשער היחוד.

שם הוא מביא הרבה אריכות ומראי מקומות,

לגבי שני הכיוונים והטעמים בדבר.

מומלץ.

בס"ד בר"ה

השירשור הזה, הולך למחוזות, שלא רציתי שיגיע אליהם....

אני מציע לסיים ת'דיון כאן....

בע"ה במפגש פורום הבא, אפשר לדון בזה בנועם ובשמחה...

מחילה מה' יתברך ורבינו הקדוש, אם עיותתי את הכתוב

והעיקר שנזכה לעשות רצונו ולעובדו בלבב שלם...

ה' עמכם, מועדים לשמחה

שרשור, רק שיהיה ברוח יותר חיובית...

שיעורר דיון.

על ששמר על דיון רציני ומכובד (הדיון הראשון פה בערך שלא נגרר לדברים לא נעימים..)

אשרינו שיש לנו אדמו''ר כזה..

פשט הציטוט, זה שהודגש בצהוב, בכלל לא עוסק בשאלה האם צריך לחקור או לא לחקור..

הוא גם לא מאשר את המצב שבו אדם נשאר עם קושיות לא פתורות..

הוא רק מציע את הדרך הנכונה להגיע לתירוץ הקושיה..

לפי המשפט צריך לשתוק, ובכך לאפשר למחשבות לתת תירוץ על הקושיות..

אבל בשורה התחתונה:

ישיבו לך תירוץ על קושיותיך

גם כשהשאלה נעלמת... מחוסר יחס ומכפייה - זה יכול להיקרא לקבל תירוץ...

יכול לומר על עצמי שהרבה פעמים קושיות שיש לי בכל מיני תחומים..

מקבלות את התירוץ שלהן דווקא באיזה הבזק מחשבתי שמופיע דווקא בזמן שאני לא עסוק בשאלה באופן פעיל ואינטנסיבי,

אלא דווקא בזמנים של רוגע ושלווה (וגם בתפילת עמידה הרבה פעמים.. מוזר..)

יש אפילו איזו פסקה של הרב קוק בעניין, שהמחשבות הפעילות רק מסדרות את הדברים, אבל עיקר החידוש מגיע במעין הארה או הבזק..

בפתאומיות, כמעין ברק (אורות התשובה).

גם אני מעודדת את פתיחת הפורום לביינישים. 

"אני אבחר בך ואת בי תבחרי וביחד נהיה לרוב.." וכו'..

יאללה, המהפכה מתחילה!

חרפנתם כבר!

אני לא נגד כלום.

אני פשוט מתחרפנת מדיונים הלכתיים ומקורות מעייפים.

קשה לי לעקוב אחרי שרשורים כאלו וכל הזמן הם קופצים לראשית העמוד.

ועדיין אני לא נגד.

לעמוד מול ביקורת מתבקשת.

הסוגיא הזאת ספציפית היא בבחינת פצצה מתקתקת...

בס"ד בר"ה

כי אם כן, בשמחה אני מוכן לדון איתך בנושא....

אבל מאוד קשה לי לעשות את זה פה בפורום...מכמה סיבות, שגם אותם אני אוכל לפרט אם תרצה....

בע"ה אשמח אם נשב ונדון בענין לעומקו..

ה' עמך

כולם רוצים ורשאים לדעת ולהבין.

בס"ד בר"ה

אני לא מנסה להתחמק, ואין לי ל-מה

אני פשוט לא מסוגל לקרוא את כל ההודעות בשלימותם (קשב וריכוז וכאלה )

בגלל זה אמרתי "מפגש פורום"...כי בע"פ אני יותר חזק מאשר בכתב...

גם בבגרויות היה לי הקלה של בע"פ

שאחד מתלמידי רבי נחמן ביאר את העניין באחד משיעוריו או משהו.

זה נראה ממש חידוש עצום...

אחרי 40 תגובות זה הנופך לפס דקיק

גם אני - יש דיונים שאני לא פותח בכלל, כי זה לא התחום שלי...

שרשור כזה מופיע או-לי פעם בחודש חודשיים...

אגב, כאן לא חפרנו סתם.

דיברנו על שאלות מוכרחות ומתבקשות בעליל.

(ובהמשך לשאלות נוספות שנשאלתי היום בנושא זה)

למרות שלדעתי האישית פורום כזה יגווע מהר,

משום שאין כאן מספיק דיונים וביקוש לפרנס פורום חי -

הסכמתי בזמנו, יחד עם יוסל'ה, לנהל פורום כזה.

במענה לכך קיבלנו מאדמין וצדיקה את פורום "בראש יהודי".

לי וליוסלה היה ברור שההבדל בין "בראש יהודי" לפורום ביינישים

הוא עצום מאין כמוהו, ולמסקנה נותר "בראש יהודי" על מכונו.

לדעתי המצב הנוכחי ראוי ואידיאלי מאין כמוהו.

גם אני מתחרפן חדשות לבקרים משרשורים שונים בפורום מבורך זה,

מאז שהוקם.

אבל אני מבין - שהפורום לא נועד לשרת אך ורק את טעמי האישי...

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.