קורה לכן?
עשית משהו שיא הכיף עם בת דודה, ופתאום נוחת עליך איזה דכדוך...
היה לך רגע שהיית ממש מרוגשת, ופתאום זה מתפוגג ומשאיר אותך ריקה.
את קמה בבוקר וכל היום פשוט בא לך לבכות. סתם.
יום השואה הגיע, את רואה סרט עם הכיתה ואחר כך את מרגישה עגמומיות מהגיהינום.
ראית בחור בבית כנסת, מתפלל יפה וזה, ועם כל המאמץ שלא, את חושבת עליו (
)
או סתם חילופי מצב רוח לא ברורים.
מוכר?
זה דבר שקורה לי. אני מתארת לעצמי שלכולנו.
בחיים לא הייתי רוצה להיות בן, אני ממש שמחה שאני בת ב"ה, אבל אחד הדברים היותר קשים לי- זה הרגש.
לפעמים הוא פשוט שולט עלי!
במחזור, או שלא במחזור (במחזור לפחות יש לי תרוץ... 
), אני מוצאת את עצמי טובעת בזה לפעמים.
איך הגעתי לזה? היום הייתי עם בת דודה שלי, היה ממש כיף, ואז בת דודה אחרת באה, קצת קשה לי איתה. אז ירד לי המצברוח ופרשתי לקצת זמן עם עצמי, בלי להגיד להם.
זה פוגש אותי במלא מקומות- אני חסרת אונים מול זה. רק הניסיון לברר מה אני מרגישה מתסכל. אפילו עכשיו קשה לי להסביר את עצמי.
לא יודעת, זה ממש מטריד אותי. זה ישלוט בי לנצח? אני צריכה להתעלם מהרגש, לדכא אותו? לזרום איתו? איך להתייחס לזה?
למישהו בכלל זה קורה????
