את הנזק של המחלה הזאת אפשר למנוע לגמרי- אולי את צריכה לשמור על דיאטה מתאימה ואולי אסור לה לינוק....חשוב מאוד! חבל לגרום נזק סתם....

ממש לא נראה לי שכדאי לקחת סיכון.... כדי לך לקרוא קצת בנושא באינטרנט. רשומים דברים מפחידים שיכולים להופיע אף מספר שבועות מהלידה. בהצלחה, בע"ה שיתברר שהלחץ מיותר.

וזו אכן מחלה ארורה שלא נדע אך השפעתה ניתנת למניעה בתזונה מסוימת. אבל דוקא קצת נרגעתי מהנתון שזה 1 ל 15,000 ושזה גנטי. זה אומר בבי"ח כמו שע"צ עם כ - 15,000 לידות בשנה יאובחן חיובי תינוק בודד בשנה. אני לא יודעת אם זה היה בבדיקות הגנטיות שעשינו בעלי ואני אך אתקשר אחרי החג למרפאה ומקסימום אלך לבדוק שוב בלי לחכות עד התור של טיפת חלב. תודה 

וכל השפעה קריטית- אין לך רופא שעובד עכשיו להתייעץ איתו? (דרך אגב זה בדר"כ אצל בנים)

האחות אמרה שהייתי צריכה כבר בחג לבוא ואיך חיכיתי? נדיד נדיר אבל אם אנחנו 1 מה-15,000 צריך לדעת מוקדם. וגם שבתור של גיל חודש לא יהיה מספיק זמן גם לזה.אז הבאתי בייביסיטר כי כל הגדולים בטיול של תנועת אריאל וצעדתי למרפאה עם המתוקית במנשא והיה ממש נחמד לצאת קצת. רק שהיא צרחה המון והייתה צריכה 3 דקירות כדי למלא את מכסת הדם וזה לקח כמעט 20 דקות... מסכנה! ולחשוב שבבי"ח עושים להם את זה בלי שאמא אח"כ תרגיע, תניק ותנחם.

מסתבר שהבדיקה שעשיתי 4 ימים אחרי הלידה לא נבדקה כי היא נלקחה על גלויה מידי ישנה ולא הסכימו לבדוק אותה בתל השומר. ביה"ח נתן לי גלויה אך ראיתי זאת רק אחרי שכבר עשיתי את הבדיקה הראשונה על הגליון שהיה להם. אז אם למישהי יוצא לעשות לא בבי"ח שתיקח מהם את הגלויה או תוודא שיש במרפאה גלויה חדשה. 

וחוץ מזה חג כביסות שמח לכולן. כמה מכונות עשיתן? אנחנו עומדים על מספר 9, יש עוד בדרך ועוד את כל בדי הסוכה. 

ב"ה שיש למי לכבס וב"ה שיש לכולם מה ללבוש!

מהרבה הוד' שלך אני רואה שאת לא מוותרת להם בבי"ח. כל הכבוד לך. בע"ה בלידה הבאה נעבור אצלך קורס על איך לעמוד על שלנו מול תינוקיה אטומה מלאת נהלים וכללים. באופן אישי בזמן טיפול וביקורי רופאים לא הצלחתי להשתחל פנימה כמעט אף פעם. אך לפחות הפעם תפסתי שכל והשתחררתי אחרי 12 שעות כך שהסבל היה קצר ממש. ולגבי המחט ב PKU, באמת הפעם הראשונה הייתה במרפאה שלי עם דוקרן אחר והייתה מהירה יותר. הפעם, במרפאה שהילדים מבוטחים בה. בכל אופן לפני הדקירה השלישית האחות הביאה קומפרס חם לחמם את הרגל שלה שהדם יזרום טוב יותר וכך סיימנו. נראהה שהיא כבר התאוששה מהטראומה...

את כבר עמוק בתוך תהליך פנימי שמוביל אותך לעשות את זה

אך בכל מקרה רק הרגע ילדתי, אז יש זמן לתהליך!

אני עשיתי פעמיים בבית חולים וזה גם לקח רבע שעה סיוטית (דרשתי להיות נוכחת לידם)

יש 3 ימים בשנה שהייתי רוצה עוד מכונת כביסה...

שככל 

שיש יותר ילדים בבית ככה ההורים יותר חסרי אחריות ויותר סומכים על הנס.

לא נראה לי, אני בטוחה בעצם.

אני הייתי טסה בחג לבדוק את זה , הרבה יותר קל ללכת למרפאה מהר, מאשר להיות ילד חולה וסובל 

עם אחים סובלים, והורים סובלים, שיכלו למנוע את הסבל הזה בקלות. שאננות הורית והסתמכות על הנס, מוציאה אותי מדעתי,

כמו ילדים בני 4 שמסתובבים בכביש ביישובים, תינוקות שמקלחים אותם פעמיים בשבוע , תינוקות פיצים 

שהראש עף להם לכל כיוון כי גידלו כבר 6-7-8 לפניהם, וילדים בני שנה ופיפס שיש להם אח קטן ואמא מותשת ואומללה

שנעה לפי מוסכמות חברתיות עם איזו תאוריה שהרחם שלה הוא המטה להצלת העם והארץ של עמ"י וצריך להיות בתחרות עם כולן, אז הם מוזנחים רגשית ופיזית. וברור 

שלא כל האמהות ברוכות הילדים הן כאלה, אבל גם הסוג הזה קיים.

אני יודעת שאני לא יכולה לשנות כלום, אבל לפחות מי שקוראת פה, 

שתדע לא לסמוך על ניסים, ולהשתדל עם התינוק גם אם יש לפניו סדרה הנדסית בהפרשים 

של 1.5 שראשה במספר 10. ואני לא מדברת ספציפית על יודו-לה', אלא לכל אמא, 

ה' נתן לך הריון מוצלח, זכית בפרי בטן בשמחה והודיה להשי"ת,  הוא בריא, 

שמרי עליו טוב, גם אם את מתורגלת ועם ניסיון עשיר בטיפול בתינוקות,אל תפתחי את השאננות וה"לנו זה לא יקרה והכל יהיה בסדר", הרבה חולמות על תינוק ולא זוכות. אסור להתנהג בחוסר אחריות. וחוסר אחריות למ

של זה לא ללכת לע

שות מייד כזאת בדיקה קריטית לתינוק, למרות שמתק

שרים ממ

שרד הבריאות ומביה"ח ומאיפה לא.

ויודו יקרה (לא צינית), אני מקווה שאני לא מעליבה אותך, אבל אני פשוט דואגת דאגה כנה להרבה תינוקות, גם כאלה ש

אני רואה סביבי ביי

שוב ש

אני גרה בו, ואני כותבת את זה כדי שאם מישהי תיקרא את זה וזה יעשה טוב לאיזה אמא/תינוק אז כבר עשיתי מ

שהו יותר מועיל מלהתעצבן סתם. סליחה אם אני בוטה , אני טיפוס כזה, זה לא מרוע,אלא מדאגה לתינוקות הטהורים והמתוקים בעמ"י, ואם המנהלת יפעת תרצה שאעדן את ההודעה אז זה מובן לגמרי.

ויוקטנה יקרה (לא צינית!) אני אמא לא פחות חמה, מחבקת ואוהבת מכל המניקות 

שאני מכירה, ויותר מהרבה מהן.

הבת שלי מקבלת את התמ"ל בחיבוק ואהבה על הכורסה עם שירים וליטופים משהיא נולדה עד עכשיו (שנה פלוס)

עד גיל 10 חודשים היא לא ידעה מה זה בקבוק בעגלה/ כיסא אוכל וגם עכשיו לרוב זה לא קורה.

הילדה שלי לא נרדמת בצרחות חצי שעה לבד במיטה כשאמא שלה עושה משהו אחר כמו שראיתי בבתים 

של כמה מניקות עד גיל שנה +. 

אבל כל הפולחן הזה שעושים סביב הנקה נראה לי מופרז, ואני יודעת שיש

 חשיבות להנקה ושזה דבר ראוי וטוב, ומסכימה עם זה לגמרי כל עוד אפשר. 

זו ההרגשה שקיבלתי ממה שכתבת על בדיקות לתינוק בביה"ח "אפילו בהנקה" עם סמיילי לב.

כאילו שהתינוק אומלל עם הרופא וצריך להיות דווקא באותו רגע במצב יונק

נראה לי שיש נשים 

שהחליטו ל

שים את הצוות הרפואי בבית חולים במשבצת 

של אוייב שצריך לריב איתו, לא יקרה כלום לתינוק אם האמא תתן לרופא לבדוק אותו כמו 

שהנוהל הרגיל, בית חולים שלא יהיו בו נהלים יראה כמו תחנת רכבת בהודו ואחוזי התמותה בו יהיו דומים.

הצוות הרפואי נמצא כדי שהילדים שלנו ואנחנו נעבור את הלידה וההתאוששות ממנה ב

שלום, הם אנשים חיוביים לגמרי, שעובדים קשה גם ככה , בלי שיקשו עליהם עוד יותר.

בימים 

שילדו עם השכנות בבית, ולא היה הצוות הרפואי ה"רשע" שמפריע להניק 24/7, המוות בקרב היולדות והעוללים הקטנים היה אורח 

שאף אחד לא התרגש ממנו, והיה מצוי כמעט בכל בית באיזושהי לידה או הפסיק את הלידות...

הבת 

שלי היא תינוקת מאושרת ושמחה, חיונית ומלאת חיים, אמון ואהבת הבריות ונטולת כל טראומה. 

והיא עברה את הבדיקות רופא בצורה סטנדרטית בלי 

שאמא שלה 

שמה לה למטרה להיות דווקאית כלפי המערכת. ולא נראה לי 

שתינוקות 

שאמא 

שלהם הניקה אותם או חיבקה אותם בדיוק בזמן הבדיקה, הם יותר מאושרים מתינוקות שחיבקו אותם 

שעה אחר כך ובאופן קבוע עד 

שהם הגיעו לכיתה ו' וצעקו "אמא את עושה פדיחות".

סליחה אם המילים חריפות מידי או פוגעות, את יכולה לא להסכים, אני חייבת להגיד מה אני מרגישה בעקבות קריאה ש

ל שנה + בפורום. כמובן 

שאני מקצינה, אבל הבסיס הוא אמת, ואני טיפוס 

שכשהוא אומר את המילה "אמת" הוא מוסיף, "לדעתי"... חינוך 

מבורך של סבתא...

סליחה על הש

ורות הקופצות, המקלדת 

שלי החליטה להתעלל בי.

ברור שאפשר להחזיק ולחבק את התינוק בזמן הבדיקה גם בלי להניק אותו - וגם עם בקבוק כמובן.

זו בכלל לא היתה הודעה על הנקה, אלא על חיבוק, ואני מצטערת אם מישהי קראה אותה כהתקפה, חלילה!

בחלב אם עוברים הורמונים שיש להם ממש השפעה של סמי הרגעה (חלקם מעוררי אמון, חלקם מטשטשים), ולדעתי כדאי ואפשר לנצל אותם גם בזמן הבדיקה הלא נעימה - למה לא?

בהודעה על הבדיקה, התייחסתי לתינוק ולא לאנשי הרפואה. התייחסתי לצורך של התינוק (בזמן שעובר משהו לא נעים), ולא לצרכים של איש הרפואה (הוא שיסתדר. הוא אדם בוגר).

רק תיקון בנוגע לאחוזי התמותה בלידות בימים שבהם עוד לא ילדו בבית החולים: זו שגיאה נפוצה. בימים בהם החלו ללדת גם בבתי החולים, אחוז התמותה בלידה עלה בצורה קיצונית, ורק אחרי כמה עשרות שנים התמותה בלידה בבתי החולים ירדה לרמה של התמותה בלידות הבית. זאת למרות שבניגוד לימינו, ילדו בבית כל הנשים, ולא רק אלו שמוגדרות היום מתאימות ללידה בבית. ילגו גם תאומים, מצב עכוז, לידות מוקדמות, תינוקות גדולים, וכן הלאה. 

השגיאה מקורה בתעמולה מוצלחת מי שמעוניינת במידע נוסף, מומלץ לה לצפות בסרט התיעודי "העסק של להיוולד" של ריקי לייק.

סרט מאוד מומלץ, למי שאוהבת את הנושא, ויש לה זמן (ויכולה לצפות באנגלית)

http://www.putlocker.com/file/022BF9B268F93253#

כמובן הסרט עוסק בלידות, ולכן לא הכי צנוע

סדרה בהפרשים של 1.5 היא סדרה חשבונית ולא הנדסית.

ואין שום קשר בין הנקה בבדיקה לבין שנאת הצוות הרפואי (שהוא עצמו ממליץ על הנקה בבדיקה!) או לבין הוצאת לעז על לא מניקות כפי שרמזת - מאיפה בכלל הגעת למסקנה הזאת?

והקשר ההפוך שאת עושה - בין הנקה להזנחה או בין ריבוי ילדים להזנחה - זו כבר לגמרי הוצאת שם רע, וגם אם כתוב בהודעה חמש פעמים "סליחה" או "לדעתי" זה לא הופך את זה ללא הוצאת שם רע.

והקשר בין כל זה לבין הודו? או לבין נושא השרשור המקורי? לחלוטין לא ברור...

ברור שיש לך על הרבה כעסים, על כל מיני דברים שראית ושמעת, ודברים שככל הנראה את חושבת שרומזים לך. טוב שיש לך תינוקת כל-כך בריאה ושמחה להתנחם בה, ולראות במו עינייך שהאימהות שלך מניבה פירות יפים. אבל האם כאן המקום לפרוק את כל הכעסים האלה, על גבן של יודו (שהתלבטה אם עדיפה המקצועיות או הדחיפות! לא שיקולי נוחות שלה) ויוקטנה (שכולה המליצה משהו שגם הרבה רופאים ממליצים, בלי שום אמירה או רמיזה על אף אחת אחרת)??

אין לי כוח להגיב על כל מה שכתבת אני רק אומר משפט אחד- שככל שיש יותר ילדים בבית ככה ההורים יותר בעלי נסיון. ולא נראה לי, אני בטוחה.

כנראה לך לא מתאים צפופים -זאת לא סיבה לפסול בכזאת בוטות את כל מי שכן מתאים לה. גם אם יש ימים שכן, היא נראית תשושה ואומללה, בכ"ז זה באמת מתיש. אבל יש ימים כאלה לכולם, גם לך. ומי שעושה את זה חושבת שכנראה זה שווה את זה. לא כי לכולם יש. ייתכן שיש נשים שעושות את זה מתוך מוסכמות חברתיות, וזה לגמרי הבעיה שלהם,  אבל לטווח הרחוק- איך קראתי פה פעם? אף פעם לא מצטערים על ילד שיולדים. מצטערים על ילד שלא יולדים..

לא צריך לדבר בכזה זילזול על משהו שאת לא מאמינה בו\לא מבינה איך נשים מצליחות בו.

וסליחה אם יצא חצוף מידי, זו דעתי. בדיוק כמו שדעתך היא דעתך.

גם אני קוראת פה בפורום לפעמים, ומסכימה עם כל מילה!

אנונימי - שקלה מקצועיות או דחיפות? זה הבריאות של הילדה שלה!!!! לא משחקים בזה! מאחלת לך שח"ו לא תתמודדי עם בעיות בריאות כמו אלה.. (מכירה מקרוב מאוד לצערי)

היא שקלה אם כדאי או לא כדאי ללכת לבדיקה אצל אחות שבעיניה לא מקצועית מספיק, או לדחות לביקור אצל אחות שהיא סומכת עליה. אולי תרדו ממנה?

תודה לתומכות ולמגנות. אני לא נעלבת אף פעם מדעות בפורום שבו שופטים אותי בלי לדעת מי אני באמת. אני דווקא נהנית לקרוא דעות מנוגדות לשלי, זה בסדר ממש.  מי שמרגישה פה במשפט שדה, כדאי לה לא לגלוש בפורומים.

מה שקרה באמת זה שעשיתי חישוב בין השאר שהדואר לא פעיל בישובנו בחג, חלק מהימים המעבדות סגורות כך שגם אם הייתי רצה בחוה"מ כשהתקשרו, זה לא היה מאד משמעותי בתזמון. כן הלכתי פעם ראשונה 4 ימים אחרי הלידה וחשבתי שהאחות לא דגמה טוב ולכן עדיף אחרי החג עם האחות המתאימה. אבל זה בכלל לא היה כך וזה לא ממש חשוב עכשיו...

כששערי צדק התקשרו, הם אמרו מיד אחרי החג וכך עשיתי בסוף.

אבל ספיציפית לדברים שאמרת yaldaima, דווקא העובדה שאני מנוסה גורמת לי לעיתים להפעיל שיקול דעת מעבר למה שאומרים בשירותי הרפואה. הם צריכים להיות מכוסים ולפעמים צריך לראות מה עומד מאחורי המילים. האחות אצלנו ענתה כששאלתי מה רמת הדחיפות: "אני צריכה לענות לך לבוא איתה הכי מהר שאפשר". שאלתי שוב מה רמת הסיכון, והיא התחמקה.באותו היום הלכתי, 6 ימים אחרי הטלפון הראשון ממשרד הבריאות ומטיפת חלב שבתוכם שבת ושמחת תורה. וגם בבת הראשונה הייתי צריכה לחזור על הדגימה שנלקחה בביה"ח ואף אחד לא אמר אז שזה דחוף. הודיעו לי לדעתי כשהייתה בת כמעט חודש. 

זה נכון בהרבה בדיקות וטיפולים שרופאים שולחים. האם כל פעם שרופא אומר אנטיביוטיקה זה קדוש או שיש מצבים שאפשר קודם לנסות רפואה משלימה או טיפול מחזק במקום? וכו'.אני זהירה אך גם חושבת ומתייעצת עם מומחים מרפואה משלימה לפעמים ומפעילה שיקול דעת עצמאי מתוך חשיבה. 

מסכימה אתך לגמרי שיש התנהלות למשפחות ברוכות מסוימות של שיטת ה"סמוך" וגם אני מזדעזעת לפעמים. דוג' מהישוב שלי: ילדה בת 9 שיורדת מדרגות עם תינוקת? ששומרת על תינוקת? ילדה בת 7 במתקנים עם בן שנתיים כולל חציית כביש בחזרה הביתה?הורה שנוהג עם ילד על הברכיים? ועוד. מה שכן תמיד אני מתפללת שהקב"ה לא יוכיח להם שהם נהגו בחוסר אחריות.זה לא נובע דווקא מצפיפות בין הילדים, כך זה נראה למביט מהצד, זה נובע מחוסר מודעות. או שהילד הגדול נראה כ"כ גדול ואחראי בעיני אפילו שהוא רק בן 8 או 9. או לא יודעת למה... תודה על דברייך ועל מה שחידדת פה.

בהזדמנות מה אכן רמת הדחיפות ואעדכן פה. בריאות ושמחה לכולן!

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אי אפשר לצאת לחופשת לידה בשלב הזה.

רק כמה שבועות לפני תאריך הלידה המשוער.

בהריון רגיל לא נותנים שמירה.

אם את צריכה, את יכולה לקחת ימי מחלה.

כדי לקבל שמירה את צריכה שתהיה לך סיבה.

אם את במצב של הרבה הקאות, עד למצב של עירויים ואישפוזים, אולי תוכלי להוציא שמירה.

אם את עובדת עד אחרי החגים, יכול להיות שאחר כך כבר תרגישי יותר טוב ויהיה לך יותר קל לתפקד בעבודה.

אבל אין סיבה שיתנו לך לצאת לחופשת לידה.

בדר"כ יש שיפור משמעותי עם הבחילות והעייפות בשבוע 12 או 16.

אם הבחילות ממש סיוט תבקשי מרשם לבונג'סטה, לי זה ממש שיפר את המצב. וכן, ללכת לישון צהריים או בלילה מוקדם מאוד, זה קשוח אבל איכשהו ב"ה מצליחה לשרוד.

כמו שכתבו פה בהמשך זה משתפר ואז יותר קל...

אבל אין מה לעשות.

ובמיוחד במשרד החינוך. אם התחלת שנה תצטרכי לסיים אותה. אחרת זה לא יראה טוב ואם תרצי להמשיך במשרד יהיה קשה.

אצלי כל ההריונות קשוחים עם התופעות שהזכרת ושרדתי בקושי עד חודש חמישי שהתחיל להשתפר.

אם יש לך ימי מחלה תקחי קצת. אני שיתפתי את המנהל שיבין למה אני לא במיטבי ונעדרת הרבה. ממש מוקדם, שבוע עשר בערך.

ושמירה מאוד קשה לקבל, בטח שלא על בחילות ועייפות. אני גם ניסיתי על סכרת ואמרו לי שאי אפשר

אני צריכה ללדת בעז"ה באיזור פסח, ואז כבר לא תהיה לי אפשרות להאריך את החופשת לידה כי כבר חופש גדול..

מצידי לצאת לחל"ת ולחתום אבטלה

רק חוששת מההשלכות😒

אם הייתי יודעת שככה יהיה לא הייתי נכנסת לזה.

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.