למה דווקא שמחת תורה הוא החג שבו אני מרגישה הכי מבואסת? כל הנשים בבית הכנסת צופות בגברים (המעטים) שרוקדים ומוציאים את כל השאר י"ח... ואין לי מה לעשות ועם מי להיות, שלא נדבר על הארוחה של בית הכנסת שלנו שתהיה הערב. עם חברות אני לא מצליחה לקבוע משהו, מהסיבה הפשוטה שהן לא נמצאות בחג. ההזוי הוא שדווקא הצלחנו לארגן איזה 4 "מפגשים" יחד במהלך כל חג הסוכות, ודווקא עכשיו כולן לא יכולות.
לא בא לי לאכול עם כל הזקנים של בית הכנסת שלנו ולהיות בעמדת התצפית על הרוקדים.
זה בטח נשמע מגעיל מצדי, אבל אני פשוט לא מאמינה שזה קורה לי דווקא בחג הזה. והשמחה מאין אמצא?
זהו. פרקתי.
)
)
