חיים גלבוע

יועץ זוגי ומנחה הורים

זו האופציה הטובה ביותר כרגע

כללית הבעיה היא שאני כבר לא נמשך לאשתי

את הסיבות כתבתי בפירוט באישי לחיים גלבוע שהציע עזרה כאן

אך שוב, כללית, כי:

1. אין לה מראה נשי

2. יחסים בשבילה זה עול. היא 'פרידיג'רית' אם אתם מכירים את המושג. והיא סובלת מוגינימוס שטובי המטפלים לא פתרו

ואנו נשואים 12 שנה

ככה שזה חסר לי די הרבה זמן...

האם פעם נמשכת אליה?

האם יכול להיות שחוסר העניין שלה ביחסים קשור לוגינסימוס?

האם אין לה מראה נשי כי היא לא מטופחת או מסיבות אחרות??

יכול להיות שעזרה ויעוץ בתחום הנפש דוקא יכולים לעזור לה בכל התחומים,

אבל כדי לדחוף אותה ולדבר איתה על הכיוון צריכים להיות ביניכם אמון וקשר טוב....

קרירות מינית היא לרוב משהו נפשי אלא אם כן היא סובלת מבעיה רפואית.

2 דברים חשובים שיכולים לעזור, שוב מניסיוני:

1. טיפול פסיכולוגי פרטני לאישה ע"י מטפל טוב- עדיף פסיכולוג קליני , ואולי גם עדיף מטפל גבר

2.טיפול גם לך

בהצלחה

אמנם לא מניסיוני ברוך ה' , אבל אני יודעת שהרבה עניינים גופניים מקורם בבעיה בנפש... משהו חסום, לא משוחרר, מפריע משהו.... וזה חוסם..

ציינת וגינמוס.. אני התחתנתי לפני כשנה ובהדרכות לפני החתונה הדריכו אותי לא להיות לחוצה, להיות משוחררת , כי מצב כזה של מתח נפשי יכול ליצור בעיה של התכווצות השריר במקום ובעצם לא תתאפשר הכניסה....

אתם נשואים כבר המון שנים ובטח מתח כזה לא קיים אבל מתחים אחרים, חסמים ובעיות שלא נפתרו , אם קיימים- יכולים אולי להצביע שאלו גורמים לזה אולי...

ציינת שאתה לא נמשך לאשתך מכמה סיבות... היא בטח קולטת את זה ויודעת את זה - וזה משפיע עליה גם מבחינה גופנית.... שלא באשמתך כמובן...  

במקרה כזה כדאי באמת לפנות לייעוץ ע"י בעל או בעלת מקצוע מתחום הנפש כדי לקדם פתרון לבעיה הזו...

בעניין המאה החיצוני של אשתך, זה משהו שלדעתי, בקלות אפשר לפתור... שיחה קטנה עם האישה באופן שהיא לא תיפגע (שיחה כזו יכולה מאוד!!! לפגוע באישה...) , תקנה לה איזה תכשיט, בגד שנאה בעינך או שתלכו לקנות יחד... תחמיא לה...

אולי אם תנסה להעצים אותה בעניין הזה , היא תרגיש צורך להיות מטופחת יותר - אישה רוצה להיות מטופחת בשביל משהו או מישהו .. זה בטבע שלה... יש כאלה שצריך לגרום לטבע הזה ל"צאת החוצה", לבוא לידי ביטוי.....

זו בטח עבודה קצת קשה לך כי כשנמצאים בצד שלא נמשך זה קשה, אבל לאורך כל הדרך תזכור את המטרה! וזה מה שיחזק אותך...

עלה והצלח!!

ושה' יהיה בעזרך.... בעזרכם....

כואב לי לשמוע שמצב כזה קיים ומאחלת בהצלחה רבה !!

אני כתבתי את ה "נסיון לעצה" .

לאחר שקראתי את דבריך, העצה שלי לא ממש תעזור ....

רק אומר שזה נסיון שקיבלת בחיים... איך אומרים, כל אחד והחבילה שלו. אז זה מה שכלול בחבילה שלך...

יש כאלו שעניות כלולה בחבילתם,

יש כאלו שמחלה כלולה בחבילתם

יש כאלו שעצבות כלולה בחבילתם

יש כאלו שעקרות כלולה בחבילתם

ולא חסר לצערי דברים מעיין אלו וניסיונות שבאים לאדם...

נסתכל על הטוב שיש לנו בחיים ויש לנו טוב !!!

נודה לקב"ה על הטוב הזה, נבקש שיהיה טוב יותר ונהיה שמחים בחלקנו !

בברכת גאולה שלימה!

כל טוב !

בכעס אלא בלב שבור

תבדוק שאתה לא מחפש גוף מסרטים

תנסה לגלות את היופי שטמון בגוף שלה

יש לה בטוח מה לספר בגוף שלה. אלא אם כן קיבלת אלפקה במקום בן אדם (והיא לא אלפקה)

לכל גוף סיפור מדהים שה' טמן בו שמגלה סיפור יפה של גילוי יופי של ה'

צריך להקשיב לסיפור ולהיות פתוח לקבל את הסיפור ולהבין שהסיפור שלה הוא גם סיפור של אישה, נשי ,לראות אותה כדבר המקורי ולראות מה הוא מספר.

(בעניין טיפוח אפשר לבקש.. רק בכבוד)

לגבי נישואי בוסר 

כל אדם שני אומר את זה פה??  דיי   די להוריד אחריות.

מה זה המושג הזה שזורקים בשניות?

אהבה זה משהו הרבה יותר עמוק ויפה  מלשבת על ערסל.. ולקבל את כל הפונקציות שבא לי מבן/בת זוגי.

אנחנו עוסקים בנפשות/נשמות..      אחרי החתונה אנחנו שוכחים שמולי יש נפש חיה נשמה עם כל הרגשות.. ועם כ"כ הר--בה יתרונות אנחנו עוצמים עיניים מהנפש של השני.. ועסוקים כ"כ בצרכים הover פרטיים שלנו.. ולא שמים לב שרוצחים באיזה שהוא מקום את השני (כלומר הרדמנו בלב שלנו את האישיות את הנפש הזכה והפנימית המלא אוצרות ה' של השני)

שום דבר לא נאמר בכעס , אלא שברון לב וכאב

בואו נקח מחרשה נקח מעדר  וכל אחד יעדור למצוא את השני(את בן/בת זוגו) את זה שהתחתנו איתו ויותר גדול.. נגלה את המערה ששם הוא נמצא שבה רואים אותו באמת מואר באורו ,בסיפורו ,ויפה כ"כ.

על דברייך, וגם על הגישה המוצגת בדברי 'מתעלה אליו'.

אומר גם אני שאני כותב מתוך כאב, אמנם עם קצת כעס על הדברים שבעיני הם מאוד מקוממים.

קודם כל, המבט שלו על משיכה, לגיטימי לחלוטין, טבעי כמעט אצל כל גבר בריא, והרבה מהנשים. כך בורא עולם טבע בבריאה, ויש לזה תפקיד חשוב. 

יופי גשמי חשוב גם הוא. יש מי שיותר חשוב לו ויש מי שלא, אבל ודאי שאין בכך כל פגם להחשיב את זה, למרות שזה לא העיקר.

אני חושב שאת מערבת מבט מאוד נשי, מבט גברי בעניין, שונה ולא משנה עד כמה אתה 'צדיק'. מה לעשות. נכון הוא שאהבה חזקה מטשטשת את החשיבות של זה, אך הקשר החזק בד"כ עובר דרך שם, והוא כנראה לא הגיע לשם, כי לא עבר בתחנה הראשונה, אלא מיד התחיל לחוש פגוע, מוזנח ומזולזל. וגם אם כן הגיע לרמה כזו, זה לא תמיד שחשים כך.

אם נקבל את דבריו כמו שהם, ואין סיבה לחשוב שהוא לא דובר אמת, אמנם יש לו מזל שאשתו מאוד משתדלת, ואין ספק בכך, אבל עדיין סוף סוף נראה שהבעיה אצלה, אני מאמין שאצל מיליון היועצים שהם כבר היו , היו מוצאים לנכון להעיר גם לו מה שאנו לא יודעים.

הוא מתאר כאב אדיר. כנשים יתכן שקשה לכם להכיל את תחושותיו, אך בעיני, הוא, ובעיקר הוא, הגיבור הגדול בכל הסיפור.

לא הייתי מגיב כך על דבריכם אם לא היה כואב לי הסיפור שלו, אני אישית חוויתי דבר דומה אבל עדיין לא מתקרב לתיאור שלו, ולכן אני יודע קצת על מה הוא מדבר, הרבה אנשים נורמטיבים היו מתגרשים, זה מה שאמר לי איש מקצוע, ולא היה אפשר לבוא אליהם בטענות.

אני חושב שגישתכם אינה מכילה את כאבו האמיתי והלגיטימי.

ולך איש יקר אני רוצה לומר,

כאבך ברור, אל תתרגש מתגובות שלפעמים יכולות רק להכאיב לך יותר.

אתה ניסית הכל - לפי דבריך, אפילו מרוב יאוש פנית לפורום...

נכון הוא שיש לך להעריך את אשתך על הכוח שבה להכיר בבעיה ולנסות לפתור אותה. זה לא ברור מאיליו. מניסיון.

תהיה חזק אחי, מאמין שאפשר להתגבר.

אני חושב שאשלח לך משהו במסר, כי לדעתי באמת פורום לעיני כל זה לא המקום להרחיב בעניין כזה רגיש.

שעדיין זה שהבעיה אצלה, זה לא מטיל עליה אשמה כהוא זה.

זו תופעה קיימת, והיא לחלוטין אינה אשמה שנפלה עליה צרה זו.

לפי מה שפותח השירשור מתאר, ברור שהיא ניסתה הכל כדי להיפטר מהבעיה. 

זה לא היא הבעיה, אלא הבעיה אצלה. זה דווקא מאוד מרשים היכולת שלה לנסות לעשות כ"כ הרבה בלי להתייאש.

בסופו של דבר, היא גם סובלת מזה. המון.

למה הוספתי הבהרה זו?

כי יש לי תחושה שבעצם מה שהפריע למגיבות שלדבריהן התייחסתי קודם, זה מה שהיה נראה בעינהן כאילו מעמידים את אשתו על בימת המשפט ומאשימים אותה, וזה מה שגרם לתגובות הנ"ל. כי ברור שכוונתן לטובה.

זו לא היתה כוונתי וכוונת האחרים שניסו ומנסים לתמוך ולעזור לפותח השירשור.

שכאשר יש אהבה אחד אל השני, וסימפטיה, והתענינות והקשבה עדינה והשתתפות - נוצרת "משיכה" פנימית יותר, יציבה ואמיתית יותר, ומושכת אחריה גם את ביטוייה השונים בעיתם.

כל מלה בסלע!!!

מצטערת שנגעתי לך במקום רגיש.

א. לא ניסיתי לפגוע בפותח השרשור..  ומי שנפגע שידבר בשם עצמו.

ב. גם לי ולבעלי יש התמודדויות משלנו וזאת הגישה שלי.. לא ממקום יהיר אלא זו גישתי.

תכל'ס ככה אני חיה..   בצורות התמודדות כאלה.. גדול עליך? בעיה שלך.

אני דוקא מרגישה שזה מרומם את הבית. גם אני נפגעת הרבה פעמים מבעלי בכל מיני דברים.

אבל כן בוחרת בדרך התמודדות שאני מציגה.

ראיתי בדרך הזו הרבה טוב ואני מציגה אותה מתוך ניסיון ואמונה.

הרבה יותר קל לפרק הכל ולהתייאש מהר .. אני סוברת אחרת!

וכל מי שרוצה לשמוע תמיכה ליאוש שלא יקרא את ההודעות שלי.. אני שונה!

לא מתאים לא חובה לפתוח.. רוצה קבוצת תמיכה ל.. כן גם בעלי ככה איזה ייאוש זה חיי נישואין.. פתחי את ההודעות המתאימות.

כל אחד יגיד פה מה שהוא רוצה!   ונהיה סבלנים לכל אחד.. באותה מידה שלגיטימי לומר נישואי בוסר.. מותר להגיד אחרת!

מי שרוצה לקבל מההודעות שלי שיערב לו מי שלא.. שלא!

ולגבי משיכה.. אל תספרי לי שמשיכה זה מרכיב רוחני וחיוני בנישואין..   אני יודעת את זה מצויין!!

המחלוקת ביננו לא אם צריך משיכה אלא באיך יוצרים משמרים ומגבירים משיכה.

ודרך אגב לגבי החלק שהדגשת.. קודם תביני אותו ואז נדבר.

ועוד דרך אגב.. בעלי , אני דואגת שיראה טוב בעיניי ושאני אהיה חתיכה לו..... אבל זה לא קשווור למה שכתבתי

(רוצה תמיכה? לכי לפורום נשואותבלבד שם זה רקקקקק תמיכה)

והתנשאות ויוהרה בהודעה אחת...

לפחות אל תפתחי בהתנצלות אם את לא באמת מתכוונת לזה. 

יכולת לסכם את כל ההודעה הארסית שלך במשפט אחד, שכל אחד יכתוב כראות עיניו ומי שלא טוב לו שלא יקרא. הייתי מכבדת את זה והולכת לישון! אני שמחה שאת חתיכה לבעלך והוא חתיך בשבילך ושהרגשת צורך לציין את זה למרות שזה לא קשור.

שיבושם לכם!

אכן נפגעתי ממה שכתבת וכתבתי בשם עצמי ולא בשם פותח השירשור 

תמשיכי עם הציניות

לילה טוב!

כמי שלא מבינה שמשיכה זה חלק מהסיפור וכמזלזלת בצורך במשיכה.

רציתי להגיד לך שאני כן מודעת לזה ולא מזלזלת

מזל שההודעות שלך נקיות מארס, זה מה שחשוב.

והן מכבדות מצורה מטורפפת

איך היא מוצגת פה אחרי כל המאמץ הרב שהיא עושה שמתואר בסגנון מאוד יבשושי וחסר הערכה לחלוטין כי הרי לא יותר מחזה שטוח,והייתי אומרת אותו דבר לאישה שמתארת את בעלה בצורה כזו אם הוא היה עושה השתדלות דומה.

דברייך ברורים והגיוניים. הסבל של שני בני הזוג במצב זה, מובן בהחלט. מספיק מה שעובר עליכם, לא כדאי להיפגע עוד.

לא חושב שצריך לקחת ללב גישה שאינה מתאימה לרוב מוחלט של בני אדם, שאינה בנויה על הטבע האמיתי של רוב בני האדם. אפילו שהיא מנסה לטעון שזו הגישה ואין בילתה, וחבל שכך.

ושוב, 

'חכמים, הזהרו בדבריכם', 

פתאום ראיתי את ההערה הקטנה שלך למטה וזה עשה לי עצוב בלב. את בטוחה שזה נכון? אם זה עצוב וקשה לך אז יש המון דרכים לעורר את האהבה וזה באמת יותר מתאים לפורום נשים סגור.

אל יאוש מתוקה! בכל אישה יש חן בעז"ה הוא שוב יתגלה...

את יכולה גם באישי. ליבי עליך

זה מצביע על חסם נפשי,חינוך שמרני מאוד,טראומה מינית חלילה.

בלי כונה לפגוע נשמע לי שהיא דוקא מאוד משתדלת ועושה מאמץ,הולכת למטפלים,משתדלת להיות איתך גם אם קשה לה,מודעת לזה שיש לה בעיה,נשמע לי שאתה מצפה מכולם כולל היא שיעשו לך את העבודה אבל מה החלק שלך בכל הענין?האם אתה משתדל  כמו שכתבו פה לראות מעבר לפיזיות שבעצם אולי יש לך אשת חיל בבית?עקרת בית,אמא לילדיך,בת זוג תומכת,אף אחד לא הכריח אותך להתחתן איתה אתה יודע.

לפי מה שתיארת פה- הלכתם להרבה מטפלים, הוקל מעט אבל לא באופן משמעותי.

אני חושבת שמטפלים בסגנון שהלכתם אליו לא עזרו מכיוון שהם לא טיפלו בשורש הבעיה.

יש כאן, לעניות דעתי, שתי בעיות מרכזיות:

1- אתה, כבר מרגע החתונה, מרגיש פיספוס. והפיספוס הזה מלווה אותך מאז החתונה. זה המון זמן. ודורש המון כוחות נפשד והתגברות. כנראה שיש לך בכל זאת אהבה וכבוד רב כלפיה כי לא פירקת את החבילה, אבל אתה כן חי כל הזמן בתחושת פיספוס- לא בדקת מספיק, לא רצית מספיק. היא רצתה אותך אבל אתה לא ממש רצית אותה. הלכת איתה כי "הסכמת" כהגדרתך.

זה קשה מאוד להחזיק תחושת פיספוס חזקה כל כך למשך זמן רב כל כך.

התחושה רק מתגברת עם השנים, ואני מניחה גם שלא דיברת איתה עליה כי זה עלול לפגוע מאוד.

אני מניחה גם שהרתיעה מחדירה מחמירה לאורך זמן. שככל שאתם מתקרבים יותר מבחינה נפשית- כך במידה מסוימת אתם מתרחקים מבחינה נפשית כי היא יותר ויותר פתוחה לומר לך כמה היא נרתעת מהחדירה וכמה זה קשה לה.

ואתה מתרחק כי אתה רוצה להרויח את מה שאתה מייחל לו.

ואתה צודק. כמו כל גבר- זה הרצון הטבעי שלך ואתה צודק לחלוטין.

אתה מרגישה פיספוס וזה באמת מאוד מאוד מאוד קשה לחיות עם תחושה כזאת לאורך שנים.

אני מבינה אותך.

זו בעיה גדולה.

2- היא. הבעיה שלה היא הוגיניסמוס שמן הסתם, כמו שאמרו פה כבר, נובע ממשהו נפשי.

אישה צעירה לא צריכה להרגיש רתיעה.

אולי בהתחלה קצת קשה יותר, אך ככל שעוברות השנים אין אישה צריכה להרגיש זאת כך.

אישה צריכה ליהנות מהדברים הללו.

ולכן יש לה בעיה- והיא צריכה לטפל בה.

זו בעיה עמוקה יותר מאשר טיפול רפואי.

בעיני- אישתך וגם אתה צריכים לטפל בבעיות שלכם במובן שורשי ומעמיק יותר, לא אצל סקסולוגים או רופאים ואפילו לא בטיפול זוגי.

צריך ללכת לפסיכולוג (היא- לפסיכולוגית ואתה לפסיכולוג, לדעתי) כדי להבין לעומק את השורשים של הבעיות.

הדברים ייפתרו כשתלכו לטפל בזה לעומק.

אני יודעת שכתבת שהלכתם להרבה טיפולים, זה בהחלט מכובד, ויחד עם זה אני מרגישה שטיפול פיסכולוגי הוא הדבר שהייתם צריכים לעשות, ויכולים לעשות עכשיו, ע"מ לשפר זאת.

כי זה עניין גדול גם אצלך- לשחרר את תחושת הפיספוס

וגם אצלה- לשחרר את הפחד שלה.

בהצלחה רבה!

והלכתי לפסיכולוגית מומחית לחרדות, למספר לא מועט של טיפולים

והיא לא עזרה לי בגרוש!! מרגישה בזבוז כסף ובזבוז זמן.

אני כותבת את זה רק כדי שיידע שלאוו דווקא אצל פסיכולוג המענה לפחד...

יש למכון פועה "יועץ בקדושה", שווה להתייעץ איתם!

זה איש טיפול (פסיכולוג, עובד סוציאלי, יועץ חינוכי, פיזיותרפיסט או כל מטפל) שעבר הכשרה של קורס של מכון פועה שנקרא "יעוץ בקדושה לחיי אישות"- כלומר מנסים להכשיר מטפלים להיות מטפלים מיניים אבל לציבור דתי, כי העצות של מטפלים אחרים לא תמיד תואמות את ההלכה ובכלל כל ההסתכלות.

(וגם לשמחתי)

בחירת פסיכולוג/ית היא דבר מורכב, כמעט כמו שידוך טוב.

צריך להתחבר אליה (אדבר בלשון נקבה, אבל זה לשני המינים)

צריך להרגיש שסומכים עליה,

צריך להרגיש הרבה דברים...

היא צריכה להיות מומחית במה שהיא עושה,

לא תמיד מה שהיא מומחית בו זו בדיוק הבעיה בה היא יכולה לטפל,

לא תמיד הפתרונות שהיא מציעה יכולים לעזור דווקא לך.

ולא תמיד המטופלת באמת רוצה לפתור את הבעיה שלה.

זה כל כך מורכב. כ כך מסובך.

לכן אני אומרת בערבון מוגבל: טיפול פסיכולוגי עוזר.

אבל צריך לזכור שיש כל כך הרבה פרמטרים במשוואה של טיפול ושל מטופל ושל מטפל וזה כל כך לא קבוע וכל כך משתנה מאחד לאחד...

אי אפשר להבטיח שום דבר.

אפשר לקוות שההתאמה תהיה טובה בין המטפל למטופל, שהטיפול יתאים לבעיה המסויימת, שהמטופל ירצה באמת לפתור את הבעיה, שהמטפל יידע איך לפתור אותה,

ובעיקר צריך הרבה תפילה וסיעתא דשמיא.

ואם מרגישים שלא עוזר (לדעתי צריך לנסות כמה חודשים לפני שמחליטים דבר כזה)- לנסות ללכת למישהו אחר. אולי הוא יעזור.

בהצלחה!

חיי אישות זה הלב והעיקר של הזוגיות. אם אתם יחד 12 שנה והנושא הזה בעייתי ,אז וודאי שיש ביניכם הרבה בתחומים אחרים.

לדעתי עניין המשיכה זה בכלל לא מנותק מההנאה והשמחה שלה באישות. לדעתי האישית אם היא הייתה נהנית ומגלה את עצמה בתחום זה אז היית הרבה יותר נמשך אליה. משיכה זה לא שאתה מסתכל עליה כמו בפוסטר ומרגיש משיכה אלא זה יכול להגיע גם תוך כדי המע המיני.

מה אני מנסה לומר?

-אל תפריד בין הדברים, אם תמשיכו לנסות בעזרת מטפלים(ואני מבינה שניסיתם כ"כ הרבה) יתכן שתתגלה אישה הרבה יותר מינית ומושכת.

- אם אתה רוצה להמשיך לחיות עם אשתך אתה חיב לעבוד על המחשבה שמפריעה לכם והיא "אני לא נמשך לאשתי".

תחשוב- האם ב100% זה נכון? האם אין בה שום דבר מושך? (זה לא לעניין לפרט בתחום זה בפורום אבל תבין את כוונתי)  זה שיש נשים שהם יותר מושכות זה לא אומר שהיא לא מושכת בכלל.

אני בטוחה שאם תנסה לגרום לה להיות יותר מושכת, + התמדה בטיפול יהיה שיפור.

אבל אתה חייב לבחור באשתך. אם לא אז באמת אתה חי בתחושת הפסד.

וסתם שאלה- אולי אתה מרוויח משהו מהמצב שלה? כי כל זוג (אפילו מי שנשוי למלכת היופי) צריך לעשות עבודה גם בתחום הזה. כי אישות זה לא רק גוף כידוע...אולי הייאוש נהיה כבר נח. אני ממש לא מנסה להאשים כי אני מבינה איזה מצב מתסכל זה אלא רק לנסות לעורר מקומות רדומים...

ואל תשכח שמה שרואים בחוץ זה תמיד יותר מפתה כי

1. זה אסור (מים גנובים...)

2. זה מלוטש (פרסומות, סרטים וגם נשים אחרות שמתייפות ברחוב זה לא כמו אשתך שקמה מסמורטטת משינה...)

בהצלחה, עם הרבה הבנה והערכה

נקודה למחשבה-

כתבת שכבר בליל הכלולות הרגשת ש"עבדו עליך". מכתיבתך נשמע שאתה אדם עדין ומכבד,

ואני מאמינה שלא התנהגת בצורה בוטה, אך אולי אשתך חשה באכזבה שלך?

בחוסר המשיכה שלך אליה, שמין הסתם לא השתנה עם השנים??

אולי זה עצמו מהווה גורם לחוסר העניין שלה במין, לקרירות, ואפילו לוגינסימוס??

חוץ מזה, לעניות דעתי כשנשואים ההסתכלות צריכה להיות זוגית, כלומר- יש וגינסימוס-

זו לא בעיה *שלה*. מאז שהתחתנתם וקשרתם את גורלנו יחד, כל מה שקורה- קורה לשניכם.

כפי שבאותה מידה היתה זו גם בעייתה אם פוטרת מהעבודה או אם אתה חולה חלילה.

כתבת שמההתחלה היה נראה לך שמדובר במקח טעות, וקשה לי להאמין שלאשה קשה לחוש גם ללא מילים

שאתה לא באמת שמח בה, אוהב ונמשך, ואין דבר שאישה צריכה יותר מזה בכדי להתקשר לגבר שלה. יכול להיות שבעקבות השדר *שלך* על הנתונים הפיזיים שלה, ובכלל על המקח טעות, היא נסגרה בפניך, פיזית ונפשית.

כתבת פה שאשתך טופלה בשיטות רבות, אני חוששת שעכשיו תורך ללכת לייעוץ מקצועי מעמיק, ואולי בהמשך 

שניכם תלכו, לברר את הדברים.

אגב, אשתך יודעת מה דעתך על הגוף שלה? ועל הקשר שלכם??

אתה עובר נסיון קשה מאד.

יהי רצון שה' יתן לך כח וינחה אותך בדרך הנכונה.

_________________

לא עונה להודעות באישי מגברים.

אתה כל הזמן חי בתחושת פספוס, מהרגע הראשון ולא השתחררת מזה.

ברגע שאתה תשתחרר מזה, ותאמין בה, תראה בה את הטוב שבה, את היופי, תתאזר בהרבה סבלנות, תראה שהיא תשחרר ממה שיש לה.

אתה חייב לבחור בה!

לומר לה שאתה אוהב אותה בכל מצב, כמו שהיא! "קבלה". 

בלי התנייה!

להוריד לחת ומתח.

מומלץ פה גם הרבה עבודה בדמיון, להרגיש כאילו בליל טבילה אתה בוחר בה מחדש, מקבל את האשה הכי יפה והכי טובה בעולם, בלי שום לחץ...

וסליחה אם זה היה נשמע כך,

הכוונה היא שהאחריות מוטלת דווקא לפתחך, 

ויש לי המון הערכה ליכולת שלך להחזיק מעמד ככה.

רק שלדעתי, יש פתרון, שאתה לא רואה אותו כרגע.

זה דורש אמונה - 

בך - שתוכל לקחת אחריות, להיות עם הרבה סבלנות, שיש פתרון, למרות שזה נורא קשה, ועבר כבר המון זמן מאז החתונה

באשתך - לשדר לה שהיא בסדר, לקבל אותה

בקב"ה - שהביא לך אשה זו דווקא (מה' אשה לאיש), שייתן לך כוחות.

צא לדרך חדשה!

אני צריך לעשות תשובה!! (:

היתה לי בעיה דומה וב"ה מצאתי לה פתרון.

סקסולוגית בשם טלי רוזנבאום טיפלה בשיטה מסויימת שהביאה פתרון ב"ה.

אם כי רגישות נותרה גם היום לאחר מספר לידות.

"בשבילה יהיה סבבה"?...  יתעורר גם אצלה, בהדרגה.

הרי אתה יכול לקבוע זמן לנסות את זה באמיתיות.

וגם טיפול פסיכולוגי אמיתי, אני מניח שיהיה באותו כיוון:

לפתוח מבפנים, בנפש, אולי גם למפרע, בלי מתח - כדי להגיע גם אל ביטויי היחס.

קשה לי להאמין שפסיכולוג מבין-ענין יתעסק בצד ה"מיני" בעלמא.

ענ"ד.

וה' יעזור לכם. שכרך הרבה מאד.

האם זה באמת יוציא אותך מהפלונטר בו אתה נמצא?

אתה זקוק לתחושה טובה בתחום הזה, אתה זקוק לחוויה טובה. האמנם אם תחטא זה יעזור לך?

כן, בודאי. תהיה לך הנאה רגעית מיידית וזה יהיה נפלא.

אבל אחר כך....

המצפון המציק, והתחושה שאתה מסתיר דברים מאישתך, וחי מעין חיים כפולים כי אתה לא רוצה לגלות לה, והתחושה של הבגידה, והתחושה הנוראית של לחיות עם סוד בתוך- תוכך בלי יכולת לגלות אותו לאיש....

רק תדמיין מציאות כזו.

זה לא שווה לך.

הנאה רגעית לא שווה את כל ייסורי הנפש שבאים אחר כך.

זה רק יכניס אותך לפלונטר גדול הרבה הרבה יותר.

נקודה למחשבה....

תחזיק מעמד.

ולך לטיפול. זה יכול לעזור. בעזרת ה'.

בהצלחה.

נסה לדמין רגע שאשתך היתה כותבת פה עליך בידיוק באותו סיגנון ועוד היית מגלה את זה ,היית נעלב ובצדק,היית מפסיק מידית כל מאמץ והשתדלות כי למה להתאמץ בשביל מישהו שחושב עליך ככה,זה שהיא מודעת לבעיה שלה ומשתדלת לפעול לפתרונה זה לא מובן מאליו בהרבה בתים שקיימת בהם הבעיה הזו או בעיות אחרות,אני מצטרפת להמלצה של עקיבא והמלצה משלי להגביר את הסיכויים להצלחת הטיפול שתחחיל לעבוד על עצמך להסתכל על אשתך בצורה חיובית יותר,אני יודעת ומבינה שזה קשה מאו'ד מתוך המצוקה הגדולה שלך שחסר לך צורך מאוד בסיסי לגבר, עצתי שתשב עם עצמך ותעשה רשימה של כל הדברים החיובים אצל אשתך ותתלה במקום בולט שיהיה לך מול העינים,תתחיל להחמיא לאשתך על הדברים הטובים שהיא כן עושה,תקנה לה דברים קטנים,פרח,איזה שוקולד גם אם כרגע אתה לא מרגיש זה אמיתי.

אני מתפלא על מבטך המצומצם. 

הוא מכבד את אשתו. רואים מתוך דבריו. אף אחד לא אמר שאינה עושה מאמצים. 

אבל עדיין הבעיה מתחילה והתחילה ממנה, שוב, לא שהיא אשמה, אך הבעיה מוטלת בעיקר לפיתחה. והיא ודאי חייבת לעשות הכל על מנת לחיות ככל בני האדם, ולספק את צרכו הטבעי. זו חובה שלה לחיי דרך ארץ ככל האדם. 

כמו שאמרתי קודם, אני בטוח שבמהלך הייעוץ שהם עברו, היה מי שיעיר גם לו מה שמוטל עליו.

בשונה ממבטך, אני חושב בכל אופן שאדם מוסרי, גם אם היה רואה מה שנכתב כאן על ידי בן זוגו, היה כואב יותר את כאבם, (ואולי נפגע מהפומביות, אך זה נכון בכל עניין שמועלה כאן על ידי צד אחד) ואין בכך סיבה להימנע מהמשך טיפול.עושה רושם שגם אשתו מוכנה להשתדל לעשות הכל, וזה חשוב.

מה שכן, נשמע מדברייך שאת חשה אותה יותר.

אינני רואה מקום לתקוף אותו כאן כאשר הוא בא וצועק את כאבו. זה מכאיב יותר, ולא יעזור, כי אי אפשר להאשים אותו במה שאין ידוע לך שהוא לא בסדר. מי אמר לך שאינו עושה את מה שהצעת???

זה נשמע נטיה רגשית להצדיק מציאות שגויה. 

אני חושב (ויודע) שכמו שהוא עצמו אמר, הוא כבר קיבל מסרים שמציעים לו למתן ולנסות לשדר לה אמפטיה, הבנה לצערה,  ושאין היא אשמה, כי לא היא הביאה על עצמה את הבעיה. הוא לא שלל התנהגות כזו מצידו, למרות הקושי הגדול, וזה קושי עצום. ועל כך, כל הכבוד לו.

מעבר לכל הנ"ל, אני מסכים שמה שהצעת לו לעשות בפועל,ישפר ללא ספק את היכולת שלה להתמודד עם הבעיה. 

אם אישה היתה רושמת באותו סגנון על בעלה הייתי מגיבה לה שזה לא לענין,לא צריך לכתוב ככה על אף בן אדם לא משנה מאיזה מין הוא.

הגזמנו עם האמפטיה המוגזמת אליו

מה עם האמפטיה אליה?

אין לי מושג איפה אתה גר אבל בתל השומר יש מרפאה לטיפול בבעיות מיניות. וה מאד מקיף כי יש שם את כל האנשי מקצוע, רופא נשים, אורולוג, פיזיותרפסטים ומטפלים רגשיים. עולה משהו כמו 200 ש"ח לטיפול. יש גם קופות שנותנות החזרים (תלוי בסוג הביטוח) .

היתרון הוא שלפי הבעיה מחליטים לאיזה איש מקצוע אתה מתאים ולא אתה מנסה את כולם (כמו שקרה אצליכם...)

לפתוח פורום סגור גם לגברים..

אני חושבת שהם צריכים את המקום הצנוע לכתוב ולשאול.

בעלי אמר לי שלצערו לו אין את ה"פורום האסור" לשאול על ענייני אישות.

זה יכול לעזור להרבה שלא יכולים לפתוח דברים מפאת צניעות.

אני ממליץ שתפנו לאליהו אקרמן מנהל מרכז בקדושה. אני מכיר אותו אישית (ב"ה לא בהקשר המדובר) והוא אחד האנשים המדהימים.

ייתכן שמחוסר זמן הוא יפנה אתכם לאחד או יותר מהמומחים שעובדים איתו.

קישור לאתר שלו - http://bkdusha.co.il/

אני מעתיק פה מהאתר את ההסבר על המרכז שלו -

אודות
 

המרכז הבין-תחומי בקדושה הינו מרכז מדגים בין-לאומי שקם על רקע המציאות המתירנית המצויה בדור, הבעיות הקשות בתחום היצרים והמיניות והקושי בקרב הורים ומורים לתקשר עם ילדים ובני נוער בנושאי ההתבגרות והיצרים. המרכז קם בשל הצורך הגדול בייעוץ, בהדרכה ובטיפול בתחומים אלו, והכול על פי דרכה של תורה.

המרכז הבין-תחומי בקדושה עוסק בנושאי גיל ההתבגרות, זוגיות, אישות ומיניות.
מרכז בקדושה משלב אנשי רוח, אנשי חינוך, אנשי ייעוץ, מטפלים וחוקרים מדיסציפלינות שונות: חינוך, רפואה ובריאות הנפש, המשלבים טיפול מקצועי בדרכה של  תורה.
המרכז מלווה מוסדות וארגונים ומסייע גם לאנשים פרטיים.

במרכז כמה מחלקות:
1. גיל ההתבגרות
2. פגיעות וטראומות מיניות
3. נשים
4. אישות ומשפחה
5. למאחרים להינשא

נוסף על מחלקות אלו המרכז מפעיל בית מדרש ומכון מחקר.

אני בד"כ לא נוהג לפרסם בפורום אבל אני חושב שזה יכול להועיל לרבים אז אני מרשה לעצמי לחרוג הפעם מהרגלי

אתה אומר שהיא הייתה מופתעת לראות שקשה לך.

אולי תסביר לה עד כמה..................................זה מתסכל וקשה ואפילו כמעט בלתי אפשרי לחיות ככה. לא ממקום של האשמה אלא ממקום של- נכון, ניסינו את כל העולם, ועדיין זה לא עוזר, מה הלאה יקירתי- אנחנו צריכים קשר בריא ושמח, מספק וממלא....

לדעתי- א"א להשלים עם המצב הזה. כמו שאמרת יש ליחסים חשיבות עליונה במערכת זוגית.

אני עבדתי גם עם אנשים שכל פלג הגוף התחתון, כולל האיברים המיניים משותק לצערנו בגלל תאונות. ובכל זאת הצרכים המיניים של שני בני הזוג עלו על הפרק ומנסים לחשוב על פתרונות יצירתיים.

ובקיצור- אם הם יכולים למצוא פיתרון בעז"ה גם אתם!!!!!! (מקווה שזה לא מעליב אותך שהבאתי דוג' מהכיוון הזה- זו לא הכוונה)

הרבה תפילות ובהצלחה

בעז"ה שתבוא לכתוב פה שב"ה טוב לכם!

חושב על דברייך אלו והקודמים כדברים חכמים.

זו (תגובתך מאתמול) דוגמא לניסיון לתת כיוונים מסתברים חדשים - אצל המתלונן עצמו.

אלא שבשונה מהאחרות כאן, למרות הפניית שימת ליבו לעצמו, את שידרת הבנה מלאה ואמיתית (ורואים שזה לא 'לצורך הפרוטוקול') למצוקתו, בנוסף לכך, מעולם לא חתכת שיש אשמה (בכלל, מדוע מחפשים "אשמים"???) בו, אלא העלת אפשרויות נכונות וכיוונים חדשים וחכמים.

מרשה לעצמי לומר שגם אני עם כל נסיוני (שגם עברתי קצת ממה שהוא עבר, ובס"ד המצב התהפך לחלוטין לטובה) עדיין למדתי מתוך דברייך נקודות חשובות.

בהחלט שיח נכון. 

יישר כוחך!

בדבריך.

[וגם כדאי לזכור, שמן הסתם לחלק מהנשים קשה להיכנס ל"ראש" שלך]

עם זאת - כבר אמרתי שלענ"ד יש דרך אחרת, והיא לא "להניח.. כדי שיסתדר מאליו", אלא לפעו כרגע במישור שונה שיתכן ויוכל לתקן את המצב מיסודו. אני חושב שכדאי לך לנסות את זה. פירטתי באישי.

כדאי שיהיה גם מנהל רווק שיגיד מה מתאים ומה לא , למה כל הנשואים כבר  מחוספסים לגמרי ולא רק נשואים מסתובבים פה...

לשירשורים שהם "מריחים" שזה הכיוון.

לטובתם עצמם.

לא הייתי רוצה בתור רווק להתקל בשרשור כזה 'מעניין ומסקרן'

למרות שגם המיניות הוא חלק מהנישואים וזה לגיטימי שירצו להתחלק בבעיות שנובעות ממנו אבל ניראה לי שפורום סגור לגברים בהחלט יעזור והדגש על פורום סגור כי בתפוז למשל יש פורום פתוח ומהומת אלוהים מה שהולך שם.

אלא אינדבדואלים שכל אחת מביעה את דעתה העצמאית בהחלט ואולי ריבוי התגובות הספונטני באותו סיגנון מרמז שיש דברים בגו שמצריכים תשומת לב,מכל ההודעות שכתבו אף אחד אף אחד לא התעלמה מכך שהבעיה אכן אמיתית ושאתה נמצא במצוקה אמיתית לא פחות אבל מה לעשות שיש כמה נתונים צורמים כמו תחושת הפיסיפוס שלך לטענתך(אתה כניראה אדם בעל רצון מישהו הכריח אותך להתחתן איתה?),הסיגנון בו אתה מתאר את אשתך-מה היית מרגיש אם היא היתה מתארת אותך למשל בצורה שלילית אחרת,או קוף שעיר ונמוך?תן לי לנחש שהיית נעלב,כל זה משדר שבעצם כבר החלטת ופה אתה רק מחפש אישור ואני תוהה אז מה בעצם אתה רוצה מהאנשים בפורום?הציעו לך פה לפנות לטיפול בקדושה שזה רעיון מצוין,בפורום ממילא כל אחד יביע את דעתו כי אי אפשר לעשות יותר מזה

עריכה: צנזור מילה שאין מקומה כאן

נפלת לפרובוקציה שהגיעה כנראה ממקום פגוע.

לא צריך להגיב לכל דבר כמה שיהיה מכעיס.  

גם עדיף שלא לספר לכולם איפה יש אתרים רעים.

אנא, נסו להיות אובייקטיביים, חשבו על הדברים, וערכו את דבריכם. 

זה מאוד צורם ובטוח גם אסור הלכתית.

לבי על הכאב של המעורבים אבל יש רמה מסויימת גם לדיון בנושא הכאוב הזה...

תודה שערכת אבל לדעתי אולי צריך לקבוע גבול מסוים לנושאים הנידונים גם בפורום שאמור להוות במה תומכת ולא רק ביגלל העובדה שאומנם לטפוח על השכם מבחינה וירטואלית זה לא מעט אבל הפורום הוא גם מקום שבו אנשים עלולים למצוא את עצמם מושא לדיונים שמלכתחילה לא רצו.

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.