חיים גלבוע

יועץ זוגי ומנחה הורים

זו האופציה הטובה ביותר כרגע

כללית הבעיה היא שאני כבר לא נמשך לאשתי

את הסיבות כתבתי בפירוט באישי לחיים גלבוע שהציע עזרה כאן

אך שוב, כללית, כי:

1. אין לה מראה נשי

2. יחסים בשבילה זה עול. היא 'פרידיג'רית' אם אתם מכירים את המושג. והיא סובלת מוגינימוס שטובי המטפלים לא פתרו

ואנו נשואים 12 שנה

ככה שזה חסר לי די הרבה זמן...

האם פעם נמשכת אליה?

האם יכול להיות שחוסר העניין שלה ביחסים קשור לוגינסימוס?

האם אין לה מראה נשי כי היא לא מטופחת או מסיבות אחרות??

יכול להיות שעזרה ויעוץ בתחום הנפש דוקא יכולים לעזור לה בכל התחומים,

אבל כדי לדחוף אותה ולדבר איתה על הכיוון צריכים להיות ביניכם אמון וקשר טוב....

קרירות מינית היא לרוב משהו נפשי אלא אם כן היא סובלת מבעיה רפואית.

2 דברים חשובים שיכולים לעזור, שוב מניסיוני:

1. טיפול פסיכולוגי פרטני לאישה ע"י מטפל טוב- עדיף פסיכולוג קליני , ואולי גם עדיף מטפל גבר

2.טיפול גם לך

בהצלחה

אמנם לא מניסיוני ברוך ה' , אבל אני יודעת שהרבה עניינים גופניים מקורם בבעיה בנפש... משהו חסום, לא משוחרר, מפריע משהו.... וזה חוסם..

ציינת וגינמוס.. אני התחתנתי לפני כשנה ובהדרכות לפני החתונה הדריכו אותי לא להיות לחוצה, להיות משוחררת , כי מצב כזה של מתח נפשי יכול ליצור בעיה של התכווצות השריר במקום ובעצם לא תתאפשר הכניסה....

אתם נשואים כבר המון שנים ובטח מתח כזה לא קיים אבל מתחים אחרים, חסמים ובעיות שלא נפתרו , אם קיימים- יכולים אולי להצביע שאלו גורמים לזה אולי...

ציינת שאתה לא נמשך לאשתך מכמה סיבות... היא בטח קולטת את זה ויודעת את זה - וזה משפיע עליה גם מבחינה גופנית.... שלא באשמתך כמובן...  

במקרה כזה כדאי באמת לפנות לייעוץ ע"י בעל או בעלת מקצוע מתחום הנפש כדי לקדם פתרון לבעיה הזו...

בעניין המאה החיצוני של אשתך, זה משהו שלדעתי, בקלות אפשר לפתור... שיחה קטנה עם האישה באופן שהיא לא תיפגע (שיחה כזו יכולה מאוד!!! לפגוע באישה...) , תקנה לה איזה תכשיט, בגד שנאה בעינך או שתלכו לקנות יחד... תחמיא לה...

אולי אם תנסה להעצים אותה בעניין הזה , היא תרגיש צורך להיות מטופחת יותר - אישה רוצה להיות מטופחת בשביל משהו או מישהו .. זה בטבע שלה... יש כאלה שצריך לגרום לטבע הזה ל"צאת החוצה", לבוא לידי ביטוי.....

זו בטח עבודה קצת קשה לך כי כשנמצאים בצד שלא נמשך זה קשה, אבל לאורך כל הדרך תזכור את המטרה! וזה מה שיחזק אותך...

עלה והצלח!!

ושה' יהיה בעזרך.... בעזרכם....

כואב לי לשמוע שמצב כזה קיים ומאחלת בהצלחה רבה !!

אני כתבתי את ה "נסיון לעצה" .

לאחר שקראתי את דבריך, העצה שלי לא ממש תעזור ....

רק אומר שזה נסיון שקיבלת בחיים... איך אומרים, כל אחד והחבילה שלו. אז זה מה שכלול בחבילה שלך...

יש כאלו שעניות כלולה בחבילתם,

יש כאלו שמחלה כלולה בחבילתם

יש כאלו שעצבות כלולה בחבילתם

יש כאלו שעקרות כלולה בחבילתם

ולא חסר לצערי דברים מעיין אלו וניסיונות שבאים לאדם...

נסתכל על הטוב שיש לנו בחיים ויש לנו טוב !!!

נודה לקב"ה על הטוב הזה, נבקש שיהיה טוב יותר ונהיה שמחים בחלקנו !

בברכת גאולה שלימה!

כל טוב !

על דברייך, וגם על הגישה המוצגת בדברי 'מתעלה אליו'.

אומר גם אני שאני כותב מתוך כאב, אמנם עם קצת כעס על הדברים שבעיני הם מאוד מקוממים.

קודם כל, המבט שלו על משיכה, לגיטימי לחלוטין, טבעי כמעט אצל כל גבר בריא, והרבה מהנשים. כך בורא עולם טבע בבריאה, ויש לזה תפקיד חשוב. 

יופי גשמי חשוב גם הוא. יש מי שיותר חשוב לו ויש מי שלא, אבל ודאי שאין בכך כל פגם להחשיב את זה, למרות שזה לא העיקר.

אני חושב שאת מערבת מבט מאוד נשי, מבט גברי בעניין, שונה ולא משנה עד כמה אתה 'צדיק'. מה לעשות. נכון הוא שאהבה חזקה מטשטשת את החשיבות של זה, אך הקשר החזק בד"כ עובר דרך שם, והוא כנראה לא הגיע לשם, כי לא עבר בתחנה הראשונה, אלא מיד התחיל לחוש פגוע, מוזנח ומזולזל. וגם אם כן הגיע לרמה כזו, זה לא תמיד שחשים כך.

אם נקבל את דבריו כמו שהם, ואין סיבה לחשוב שהוא לא דובר אמת, אמנם יש לו מזל שאשתו מאוד משתדלת, ואין ספק בכך, אבל עדיין סוף סוף נראה שהבעיה אצלה, אני מאמין שאצל מיליון היועצים שהם כבר היו , היו מוצאים לנכון להעיר גם לו מה שאנו לא יודעים.

הוא מתאר כאב אדיר. כנשים יתכן שקשה לכם להכיל את תחושותיו, אך בעיני, הוא, ובעיקר הוא, הגיבור הגדול בכל הסיפור.

לא הייתי מגיב כך על דבריכם אם לא היה כואב לי הסיפור שלו, אני אישית חוויתי דבר דומה אבל עדיין לא מתקרב לתיאור שלו, ולכן אני יודע קצת על מה הוא מדבר, הרבה אנשים נורמטיבים היו מתגרשים, זה מה שאמר לי איש מקצוע, ולא היה אפשר לבוא אליהם בטענות.

אני חושב שגישתכם אינה מכילה את כאבו האמיתי והלגיטימי.

ולך איש יקר אני רוצה לומר,

כאבך ברור, אל תתרגש מתגובות שלפעמים יכולות רק להכאיב לך יותר.

אתה ניסית הכל - לפי דבריך, אפילו מרוב יאוש פנית לפורום...

נכון הוא שיש לך להעריך את אשתך על הכוח שבה להכיר בבעיה ולנסות לפתור אותה. זה לא ברור מאיליו. מניסיון.

תהיה חזק אחי, מאמין שאפשר להתגבר.

אני חושב שאשלח לך משהו במסר, כי לדעתי באמת פורום לעיני כל זה לא המקום להרחיב בעניין כזה רגיש.

שעדיין זה שהבעיה אצלה, זה לא מטיל עליה אשמה כהוא זה.

זו תופעה קיימת, והיא לחלוטין אינה אשמה שנפלה עליה צרה זו.

לפי מה שפותח השירשור מתאר, ברור שהיא ניסתה הכל כדי להיפטר מהבעיה. 

זה לא היא הבעיה, אלא הבעיה אצלה. זה דווקא מאוד מרשים היכולת שלה לנסות לעשות כ"כ הרבה בלי להתייאש.

בסופו של דבר, היא גם סובלת מזה. המון.

למה הוספתי הבהרה זו?

כי יש לי תחושה שבעצם מה שהפריע למגיבות שלדבריהן התייחסתי קודם, זה מה שהיה נראה בעינהן כאילו מעמידים את אשתו על בימת המשפט ומאשימים אותה, וזה מה שגרם לתגובות הנ"ל. כי ברור שכוונתן לטובה.

זו לא היתה כוונתי וכוונת האחרים שניסו ומנסים לתמוך ולעזור לפותח השירשור.

שכאשר יש אהבה אחד אל השני, וסימפטיה, והתענינות והקשבה עדינה והשתתפות - נוצרת "משיכה" פנימית יותר, יציבה ואמיתית יותר, ומושכת אחריה גם את ביטוייה השונים בעיתם.

כל מלה בסלע!!!

והתנשאות ויוהרה בהודעה אחת...

לפחות אל תפתחי בהתנצלות אם את לא באמת מתכוונת לזה. 

יכולת לסכם את כל ההודעה הארסית שלך במשפט אחד, שכל אחד יכתוב כראות עיניו ומי שלא טוב לו שלא יקרא. הייתי מכבדת את זה והולכת לישון! אני שמחה שאת חתיכה לבעלך והוא חתיך בשבילך ושהרגשת צורך לציין את זה למרות שזה לא קשור.

שיבושם לכם!

אכן נפגעתי ממה שכתבת וכתבתי בשם עצמי ולא בשם פותח השירשור 

תמשיכי עם הציניות

לילה טוב!

כמי שלא מבינה שמשיכה זה חלק מהסיפור וכמזלזלת בצורך במשיכה.

רציתי להגיד לך שאני כן מודעת לזה ולא מזלזלת

מזל שההודעות שלך נקיות מארס, זה מה שחשוב.

והן מכבדות מצורה מטורפפת

איך היא מוצגת פה אחרי כל המאמץ הרב שהיא עושה שמתואר בסגנון מאוד יבשושי וחסר הערכה לחלוטין כי הרי לא יותר מחזה שטוח,והייתי אומרת אותו דבר לאישה שמתארת את בעלה בצורה כזו אם הוא היה עושה השתדלות דומה.

דברייך ברורים והגיוניים. הסבל של שני בני הזוג במצב זה, מובן בהחלט. מספיק מה שעובר עליכם, לא כדאי להיפגע עוד.

לא חושב שצריך לקחת ללב גישה שאינה מתאימה לרוב מוחלט של בני אדם, שאינה בנויה על הטבע האמיתי של רוב בני האדם. אפילו שהיא מנסה לטעון שזו הגישה ואין בילתה, וחבל שכך.

ושוב, 

'חכמים, הזהרו בדבריכם', 

פתאום ראיתי את ההערה הקטנה שלך למטה וזה עשה לי עצוב בלב. את בטוחה שזה נכון? אם זה עצוב וקשה לך אז יש המון דרכים לעורר את האהבה וזה באמת יותר מתאים לפורום נשים סגור.

אל יאוש מתוקה! בכל אישה יש חן בעז"ה הוא שוב יתגלה...

את יכולה גם באישי. ליבי עליך

זה מצביע על חסם נפשי,חינוך שמרני מאוד,טראומה מינית חלילה.

בלי כונה לפגוע נשמע לי שהיא דוקא מאוד משתדלת ועושה מאמץ,הולכת למטפלים,משתדלת להיות איתך גם אם קשה לה,מודעת לזה שיש לה בעיה,נשמע לי שאתה מצפה מכולם כולל היא שיעשו לך את העבודה אבל מה החלק שלך בכל הענין?האם אתה משתדל  כמו שכתבו פה לראות מעבר לפיזיות שבעצם אולי יש לך אשת חיל בבית?עקרת בית,אמא לילדיך,בת זוג תומכת,אף אחד לא הכריח אותך להתחתן איתה אתה יודע.

לפי מה שתיארת פה- הלכתם להרבה מטפלים, הוקל מעט אבל לא באופן משמעותי.

אני חושבת שמטפלים בסגנון שהלכתם אליו לא עזרו מכיוון שהם לא טיפלו בשורש הבעיה.

יש כאן, לעניות דעתי, שתי בעיות מרכזיות:

1- אתה, כבר מרגע החתונה, מרגיש פיספוס. והפיספוס הזה מלווה אותך מאז החתונה. זה המון זמן. ודורש המון כוחות נפשד והתגברות. כנראה שיש לך בכל זאת אהבה וכבוד רב כלפיה כי לא פירקת את החבילה, אבל אתה כן חי כל הזמן בתחושת פיספוס- לא בדקת מספיק, לא רצית מספיק. היא רצתה אותך אבל אתה לא ממש רצית אותה. הלכת איתה כי "הסכמת" כהגדרתך.

זה קשה מאוד להחזיק תחושת פיספוס חזקה כל כך למשך זמן רב כל כך.

התחושה רק מתגברת עם השנים, ואני מניחה גם שלא דיברת איתה עליה כי זה עלול לפגוע מאוד.

אני מניחה גם שהרתיעה מחדירה מחמירה לאורך זמן. שככל שאתם מתקרבים יותר מבחינה נפשית- כך במידה מסוימת אתם מתרחקים מבחינה נפשית כי היא יותר ויותר פתוחה לומר לך כמה היא נרתעת מהחדירה וכמה זה קשה לה.

ואתה מתרחק כי אתה רוצה להרויח את מה שאתה מייחל לו.

ואתה צודק. כמו כל גבר- זה הרצון הטבעי שלך ואתה צודק לחלוטין.

אתה מרגישה פיספוס וזה באמת מאוד מאוד מאוד קשה לחיות עם תחושה כזאת לאורך שנים.

אני מבינה אותך.

זו בעיה גדולה.

2- היא. הבעיה שלה היא הוגיניסמוס שמן הסתם, כמו שאמרו פה כבר, נובע ממשהו נפשי.

אישה צעירה לא צריכה להרגיש רתיעה.

אולי בהתחלה קצת קשה יותר, אך ככל שעוברות השנים אין אישה צריכה להרגיש זאת כך.

אישה צריכה ליהנות מהדברים הללו.

ולכן יש לה בעיה- והיא צריכה לטפל בה.

זו בעיה עמוקה יותר מאשר טיפול רפואי.

בעיני- אישתך וגם אתה צריכים לטפל בבעיות שלכם במובן שורשי ומעמיק יותר, לא אצל סקסולוגים או רופאים ואפילו לא בטיפול זוגי.

צריך ללכת לפסיכולוג (היא- לפסיכולוגית ואתה לפסיכולוג, לדעתי) כדי להבין לעומק את השורשים של הבעיות.

הדברים ייפתרו כשתלכו לטפל בזה לעומק.

אני יודעת שכתבת שהלכתם להרבה טיפולים, זה בהחלט מכובד, ויחד עם זה אני מרגישה שטיפול פיסכולוגי הוא הדבר שהייתם צריכים לעשות, ויכולים לעשות עכשיו, ע"מ לשפר זאת.

כי זה עניין גדול גם אצלך- לשחרר את תחושת הפיספוס

וגם אצלה- לשחרר את הפחד שלה.

בהצלחה רבה!

והלכתי לפסיכולוגית מומחית לחרדות, למספר לא מועט של טיפולים

והיא לא עזרה לי בגרוש!! מרגישה בזבוז כסף ובזבוז זמן.

אני כותבת את זה רק כדי שיידע שלאוו דווקא אצל פסיכולוג המענה לפחד...

יש למכון פועה "יועץ בקדושה", שווה להתייעץ איתם!

זה איש טיפול (פסיכולוג, עובד סוציאלי, יועץ חינוכי, פיזיותרפיסט או כל מטפל) שעבר הכשרה של קורס של מכון פועה שנקרא "יעוץ בקדושה לחיי אישות"- כלומר מנסים להכשיר מטפלים להיות מטפלים מיניים אבל לציבור דתי, כי העצות של מטפלים אחרים לא תמיד תואמות את ההלכה ובכלל כל ההסתכלות.

(וגם לשמחתי)

בחירת פסיכולוג/ית היא דבר מורכב, כמעט כמו שידוך טוב.

צריך להתחבר אליה (אדבר בלשון נקבה, אבל זה לשני המינים)

צריך להרגיש שסומכים עליה,

צריך להרגיש הרבה דברים...

היא צריכה להיות מומחית במה שהיא עושה,

לא תמיד מה שהיא מומחית בו זו בדיוק הבעיה בה היא יכולה לטפל,

לא תמיד הפתרונות שהיא מציעה יכולים לעזור דווקא לך.

ולא תמיד המטופלת באמת רוצה לפתור את הבעיה שלה.

זה כל כך מורכב. כ כך מסובך.

לכן אני אומרת בערבון מוגבל: טיפול פסיכולוגי עוזר.

אבל צריך לזכור שיש כל כך הרבה פרמטרים במשוואה של טיפול ושל מטופל ושל מטפל וזה כל כך לא קבוע וכל כך משתנה מאחד לאחד...

אי אפשר להבטיח שום דבר.

אפשר לקוות שההתאמה תהיה טובה בין המטפל למטופל, שהטיפול יתאים לבעיה המסויימת, שהמטופל ירצה באמת לפתור את הבעיה, שהמטפל יידע איך לפתור אותה,

ובעיקר צריך הרבה תפילה וסיעתא דשמיא.

ואם מרגישים שלא עוזר (לדעתי צריך לנסות כמה חודשים לפני שמחליטים דבר כזה)- לנסות ללכת למישהו אחר. אולי הוא יעזור.

בהצלחה!

חיי אישות זה הלב והעיקר של הזוגיות. אם אתם יחד 12 שנה והנושא הזה בעייתי ,אז וודאי שיש ביניכם הרבה בתחומים אחרים.

לדעתי עניין המשיכה זה בכלל לא מנותק מההנאה והשמחה שלה באישות. לדעתי האישית אם היא הייתה נהנית ומגלה את עצמה בתחום זה אז היית הרבה יותר נמשך אליה. משיכה זה לא שאתה מסתכל עליה כמו בפוסטר ומרגיש משיכה אלא זה יכול להגיע גם תוך כדי המע המיני.

מה אני מנסה לומר?

-אל תפריד בין הדברים, אם תמשיכו לנסות בעזרת מטפלים(ואני מבינה שניסיתם כ"כ הרבה) יתכן שתתגלה אישה הרבה יותר מינית ומושכת.

- אם אתה רוצה להמשיך לחיות עם אשתך אתה חיב לעבוד על המחשבה שמפריעה לכם והיא "אני לא נמשך לאשתי".

תחשוב- האם ב100% זה נכון? האם אין בה שום דבר מושך? (זה לא לעניין לפרט בתחום זה בפורום אבל תבין את כוונתי)  זה שיש נשים שהם יותר מושכות זה לא אומר שהיא לא מושכת בכלל.

אני בטוחה שאם תנסה לגרום לה להיות יותר מושכת, + התמדה בטיפול יהיה שיפור.

אבל אתה חייב לבחור באשתך. אם לא אז באמת אתה חי בתחושת הפסד.

וסתם שאלה- אולי אתה מרוויח משהו מהמצב שלה? כי כל זוג (אפילו מי שנשוי למלכת היופי) צריך לעשות עבודה גם בתחום הזה. כי אישות זה לא רק גוף כידוע...אולי הייאוש נהיה כבר נח. אני ממש לא מנסה להאשים כי אני מבינה איזה מצב מתסכל זה אלא רק לנסות לעורר מקומות רדומים...

ואל תשכח שמה שרואים בחוץ זה תמיד יותר מפתה כי

1. זה אסור (מים גנובים...)

2. זה מלוטש (פרסומות, סרטים וגם נשים אחרות שמתייפות ברחוב זה לא כמו אשתך שקמה מסמורטטת משינה...)

בהצלחה, עם הרבה הבנה והערכה

נקודה למחשבה-

כתבת שכבר בליל הכלולות הרגשת ש"עבדו עליך". מכתיבתך נשמע שאתה אדם עדין ומכבד,

ואני מאמינה שלא התנהגת בצורה בוטה, אך אולי אשתך חשה באכזבה שלך?

בחוסר המשיכה שלך אליה, שמין הסתם לא השתנה עם השנים??

אולי זה עצמו מהווה גורם לחוסר העניין שלה במין, לקרירות, ואפילו לוגינסימוס??

חוץ מזה, לעניות דעתי כשנשואים ההסתכלות צריכה להיות זוגית, כלומר- יש וגינסימוס-

זו לא בעיה *שלה*. מאז שהתחתנתם וקשרתם את גורלנו יחד, כל מה שקורה- קורה לשניכם.

כפי שבאותה מידה היתה זו גם בעייתה אם פוטרת מהעבודה או אם אתה חולה חלילה.

כתבת שמההתחלה היה נראה לך שמדובר במקח טעות, וקשה לי להאמין שלאשה קשה לחוש גם ללא מילים

שאתה לא באמת שמח בה, אוהב ונמשך, ואין דבר שאישה צריכה יותר מזה בכדי להתקשר לגבר שלה. יכול להיות שבעקבות השדר *שלך* על הנתונים הפיזיים שלה, ובכלל על המקח טעות, היא נסגרה בפניך, פיזית ונפשית.

כתבת פה שאשתך טופלה בשיטות רבות, אני חוששת שעכשיו תורך ללכת לייעוץ מקצועי מעמיק, ואולי בהמשך 

שניכם תלכו, לברר את הדברים.

אגב, אשתך יודעת מה דעתך על הגוף שלה? ועל הקשר שלכם??

אתה עובר נסיון קשה מאד.

יהי רצון שה' יתן לך כח וינחה אותך בדרך הנכונה.

_________________

לא עונה להודעות באישי מגברים.

אתה כל הזמן חי בתחושת פספוס, מהרגע הראשון ולא השתחררת מזה.

ברגע שאתה תשתחרר מזה, ותאמין בה, תראה בה את הטוב שבה, את היופי, תתאזר בהרבה סבלנות, תראה שהיא תשחרר ממה שיש לה.

אתה חייב לבחור בה!

לומר לה שאתה אוהב אותה בכל מצב, כמו שהיא! "קבלה". 

בלי התנייה!

להוריד לחת ומתח.

מומלץ פה גם הרבה עבודה בדמיון, להרגיש כאילו בליל טבילה אתה בוחר בה מחדש, מקבל את האשה הכי יפה והכי טובה בעולם, בלי שום לחץ...

וסליחה אם זה היה נשמע כך,

הכוונה היא שהאחריות מוטלת דווקא לפתחך, 

ויש לי המון הערכה ליכולת שלך להחזיק מעמד ככה.

רק שלדעתי, יש פתרון, שאתה לא רואה אותו כרגע.

זה דורש אמונה - 

בך - שתוכל לקחת אחריות, להיות עם הרבה סבלנות, שיש פתרון, למרות שזה נורא קשה, ועבר כבר המון זמן מאז החתונה

באשתך - לשדר לה שהיא בסדר, לקבל אותה

בקב"ה - שהביא לך אשה זו דווקא (מה' אשה לאיש), שייתן לך כוחות.

צא לדרך חדשה!

אני צריך לעשות תשובה!! (:

היתה לי בעיה דומה וב"ה מצאתי לה פתרון.

סקסולוגית בשם טלי רוזנבאום טיפלה בשיטה מסויימת שהביאה פתרון ב"ה.

אם כי רגישות נותרה גם היום לאחר מספר לידות.

"בשבילה יהיה סבבה"?...  יתעורר גם אצלה, בהדרגה.

הרי אתה יכול לקבוע זמן לנסות את זה באמיתיות.

וגם טיפול פסיכולוגי אמיתי, אני מניח שיהיה באותו כיוון:

לפתוח מבפנים, בנפש, אולי גם למפרע, בלי מתח - כדי להגיע גם אל ביטויי היחס.

קשה לי להאמין שפסיכולוג מבין-ענין יתעסק בצד ה"מיני" בעלמא.

ענ"ד.

וה' יעזור לכם. שכרך הרבה מאד.

האם זה באמת יוציא אותך מהפלונטר בו אתה נמצא?

אתה זקוק לתחושה טובה בתחום הזה, אתה זקוק לחוויה טובה. האמנם אם תחטא זה יעזור לך?

כן, בודאי. תהיה לך הנאה רגעית מיידית וזה יהיה נפלא.

אבל אחר כך....

המצפון המציק, והתחושה שאתה מסתיר דברים מאישתך, וחי מעין חיים כפולים כי אתה לא רוצה לגלות לה, והתחושה של הבגידה, והתחושה הנוראית של לחיות עם סוד בתוך- תוכך בלי יכולת לגלות אותו לאיש....

רק תדמיין מציאות כזו.

זה לא שווה לך.

הנאה רגעית לא שווה את כל ייסורי הנפש שבאים אחר כך.

זה רק יכניס אותך לפלונטר גדול הרבה הרבה יותר.

נקודה למחשבה....

תחזיק מעמד.

ולך לטיפול. זה יכול לעזור. בעזרת ה'.

בהצלחה.

נסה לדמין רגע שאשתך היתה כותבת פה עליך בידיוק באותו סיגנון ועוד היית מגלה את זה ,היית נעלב ובצדק,היית מפסיק מידית כל מאמץ והשתדלות כי למה להתאמץ בשביל מישהו שחושב עליך ככה,זה שהיא מודעת לבעיה שלה ומשתדלת לפעול לפתרונה זה לא מובן מאליו בהרבה בתים שקיימת בהם הבעיה הזו או בעיות אחרות,אני מצטרפת להמלצה של עקיבא והמלצה משלי להגביר את הסיכויים להצלחת הטיפול שתחחיל לעבוד על עצמך להסתכל על אשתך בצורה חיובית יותר,אני יודעת ומבינה שזה קשה מאו'ד מתוך המצוקה הגדולה שלך שחסר לך צורך מאוד בסיסי לגבר, עצתי שתשב עם עצמך ותעשה רשימה של כל הדברים החיובים אצל אשתך ותתלה במקום בולט שיהיה לך מול העינים,תתחיל להחמיא לאשתך על הדברים הטובים שהיא כן עושה,תקנה לה דברים קטנים,פרח,איזה שוקולד גם אם כרגע אתה לא מרגיש זה אמיתי.

אני מתפלא על מבטך המצומצם. 

הוא מכבד את אשתו. רואים מתוך דבריו. אף אחד לא אמר שאינה עושה מאמצים. 

אבל עדיין הבעיה מתחילה והתחילה ממנה, שוב, לא שהיא אשמה, אך הבעיה מוטלת בעיקר לפיתחה. והיא ודאי חייבת לעשות הכל על מנת לחיות ככל בני האדם, ולספק את צרכו הטבעי. זו חובה שלה לחיי דרך ארץ ככל האדם. 

כמו שאמרתי קודם, אני בטוח שבמהלך הייעוץ שהם עברו, היה מי שיעיר גם לו מה שמוטל עליו.

בשונה ממבטך, אני חושב בכל אופן שאדם מוסרי, גם אם היה רואה מה שנכתב כאן על ידי בן זוגו, היה כואב יותר את כאבם, (ואולי נפגע מהפומביות, אך זה נכון בכל עניין שמועלה כאן על ידי צד אחד) ואין בכך סיבה להימנע מהמשך טיפול.עושה רושם שגם אשתו מוכנה להשתדל לעשות הכל, וזה חשוב.

מה שכן, נשמע מדברייך שאת חשה אותה יותר.

אינני רואה מקום לתקוף אותו כאן כאשר הוא בא וצועק את כאבו. זה מכאיב יותר, ולא יעזור, כי אי אפשר להאשים אותו במה שאין ידוע לך שהוא לא בסדר. מי אמר לך שאינו עושה את מה שהצעת???

זה נשמע נטיה רגשית להצדיק מציאות שגויה. 

אני חושב (ויודע) שכמו שהוא עצמו אמר, הוא כבר קיבל מסרים שמציעים לו למתן ולנסות לשדר לה אמפטיה, הבנה לצערה,  ושאין היא אשמה, כי לא היא הביאה על עצמה את הבעיה. הוא לא שלל התנהגות כזו מצידו, למרות הקושי הגדול, וזה קושי עצום. ועל כך, כל הכבוד לו.

מעבר לכל הנ"ל, אני מסכים שמה שהצעת לו לעשות בפועל,ישפר ללא ספק את היכולת שלה להתמודד עם הבעיה. 

אם אישה היתה רושמת באותו סגנון על בעלה הייתי מגיבה לה שזה לא לענין,לא צריך לכתוב ככה על אף בן אדם לא משנה מאיזה מין הוא.

הגזמנו עם האמפטיה המוגזמת אליו

מה עם האמפטיה אליה?

אין לי מושג איפה אתה גר אבל בתל השומר יש מרפאה לטיפול בבעיות מיניות. וה מאד מקיף כי יש שם את כל האנשי מקצוע, רופא נשים, אורולוג, פיזיותרפסטים ומטפלים רגשיים. עולה משהו כמו 200 ש"ח לטיפול. יש גם קופות שנותנות החזרים (תלוי בסוג הביטוח) .

היתרון הוא שלפי הבעיה מחליטים לאיזה איש מקצוע אתה מתאים ולא אתה מנסה את כולם (כמו שקרה אצליכם...)

לפתוח פורום סגור גם לגברים..

אני חושבת שהם צריכים את המקום הצנוע לכתוב ולשאול.

בעלי אמר לי שלצערו לו אין את ה"פורום האסור" לשאול על ענייני אישות.

זה יכול לעזור להרבה שלא יכולים לפתוח דברים מפאת צניעות.

אני ממליץ שתפנו לאליהו אקרמן מנהל מרכז בקדושה. אני מכיר אותו אישית (ב"ה לא בהקשר המדובר) והוא אחד האנשים המדהימים.

ייתכן שמחוסר זמן הוא יפנה אתכם לאחד או יותר מהמומחים שעובדים איתו.

קישור לאתר שלו - http://bkdusha.co.il/

אני מעתיק פה מהאתר את ההסבר על המרכז שלו -

אודות
 

המרכז הבין-תחומי בקדושה הינו מרכז מדגים בין-לאומי שקם על רקע המציאות המתירנית המצויה בדור, הבעיות הקשות בתחום היצרים והמיניות והקושי בקרב הורים ומורים לתקשר עם ילדים ובני נוער בנושאי ההתבגרות והיצרים. המרכז קם בשל הצורך הגדול בייעוץ, בהדרכה ובטיפול בתחומים אלו, והכול על פי דרכה של תורה.

המרכז הבין-תחומי בקדושה עוסק בנושאי גיל ההתבגרות, זוגיות, אישות ומיניות.
מרכז בקדושה משלב אנשי רוח, אנשי חינוך, אנשי ייעוץ, מטפלים וחוקרים מדיסציפלינות שונות: חינוך, רפואה ובריאות הנפש, המשלבים טיפול מקצועי בדרכה של  תורה.
המרכז מלווה מוסדות וארגונים ומסייע גם לאנשים פרטיים.

במרכז כמה מחלקות:
1. גיל ההתבגרות
2. פגיעות וטראומות מיניות
3. נשים
4. אישות ומשפחה
5. למאחרים להינשא

נוסף על מחלקות אלו המרכז מפעיל בית מדרש ומכון מחקר.

אני בד"כ לא נוהג לפרסם בפורום אבל אני חושב שזה יכול להועיל לרבים אז אני מרשה לעצמי לחרוג הפעם מהרגלי

אתה אומר שהיא הייתה מופתעת לראות שקשה לך.

אולי תסביר לה עד כמה..................................זה מתסכל וקשה ואפילו כמעט בלתי אפשרי לחיות ככה. לא ממקום של האשמה אלא ממקום של- נכון, ניסינו את כל העולם, ועדיין זה לא עוזר, מה הלאה יקירתי- אנחנו צריכים קשר בריא ושמח, מספק וממלא....

לדעתי- א"א להשלים עם המצב הזה. כמו שאמרת יש ליחסים חשיבות עליונה במערכת זוגית.

אני עבדתי גם עם אנשים שכל פלג הגוף התחתון, כולל האיברים המיניים משותק לצערנו בגלל תאונות. ובכל זאת הצרכים המיניים של שני בני הזוג עלו על הפרק ומנסים לחשוב על פתרונות יצירתיים.

ובקיצור- אם הם יכולים למצוא פיתרון בעז"ה גם אתם!!!!!! (מקווה שזה לא מעליב אותך שהבאתי דוג' מהכיוון הזה- זו לא הכוונה)

הרבה תפילות ובהצלחה

בעז"ה שתבוא לכתוב פה שב"ה טוב לכם!

חושב על דברייך אלו והקודמים כדברים חכמים.

זו (תגובתך מאתמול) דוגמא לניסיון לתת כיוונים מסתברים חדשים - אצל המתלונן עצמו.

אלא שבשונה מהאחרות כאן, למרות הפניית שימת ליבו לעצמו, את שידרת הבנה מלאה ואמיתית (ורואים שזה לא 'לצורך הפרוטוקול') למצוקתו, בנוסף לכך, מעולם לא חתכת שיש אשמה (בכלל, מדוע מחפשים "אשמים"???) בו, אלא העלת אפשרויות נכונות וכיוונים חדשים וחכמים.

מרשה לעצמי לומר שגם אני עם כל נסיוני (שגם עברתי קצת ממה שהוא עבר, ובס"ד המצב התהפך לחלוטין לטובה) עדיין למדתי מתוך דברייך נקודות חשובות.

בהחלט שיח נכון. 

יישר כוחך!

בדבריך.

[וגם כדאי לזכור, שמן הסתם לחלק מהנשים קשה להיכנס ל"ראש" שלך]

עם זאת - כבר אמרתי שלענ"ד יש דרך אחרת, והיא לא "להניח.. כדי שיסתדר מאליו", אלא לפעו כרגע במישור שונה שיתכן ויוכל לתקן את המצב מיסודו. אני חושב שכדאי לך לנסות את זה. פירטתי באישי.

כדאי שיהיה גם מנהל רווק שיגיד מה מתאים ומה לא , למה כל הנשואים כבר  מחוספסים לגמרי ולא רק נשואים מסתובבים פה...

לשירשורים שהם "מריחים" שזה הכיוון.

לטובתם עצמם.

לא הייתי רוצה בתור רווק להתקל בשרשור כזה 'מעניין ומסקרן'

למרות שגם המיניות הוא חלק מהנישואים וזה לגיטימי שירצו להתחלק בבעיות שנובעות ממנו אבל ניראה לי שפורום סגור לגברים בהחלט יעזור והדגש על פורום סגור כי בתפוז למשל יש פורום פתוח ומהומת אלוהים מה שהולך שם.

נפלת לפרובוקציה שהגיעה כנראה ממקום פגוע.

לא צריך להגיב לכל דבר כמה שיהיה מכעיס.  

גם עדיף שלא לספר לכולם איפה יש אתרים רעים.

אנא, נסו להיות אובייקטיביים, חשבו על הדברים, וערכו את דבריכם. 

זה מאוד צורם ובטוח גם אסור הלכתית.

לבי על הכאב של המעורבים אבל יש רמה מסויימת גם לדיון בנושא הכאוב הזה...

תודה שערכת אבל לדעתי אולי צריך לקבוע גבול מסוים לנושאים הנידונים גם בפורום שאמור להוות במה תומכת ולא רק ביגלל העובדה שאומנם לטפוח על השכם מבחינה וירטואלית זה לא מעט אבל הפורום הוא גם מקום שבו אנשים עלולים למצוא את עצמם מושא לדיונים שמלכתחילה לא רצו.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר