חיים גלבוע

יועץ זוגי ומנחה הורים

זו האופציה הטובה ביותר כרגע

כללית הבעיה היא שאני כבר לא נמשך לאשתי

את הסיבות כתבתי בפירוט באישי לחיים גלבוע שהציע עזרה כאן

אך שוב, כללית, כי:

1. אין לה מראה נשי

2. יחסים בשבילה זה עול. היא 'פרידיג'רית' אם אתם מכירים את המושג. והיא סובלת מוגינימוס שטובי המטפלים לא פתרו

ואנו נשואים 12 שנה

ככה שזה חסר לי די הרבה זמן...

האם פעם נמשכת אליה?

האם יכול להיות שחוסר העניין שלה ביחסים קשור לוגינסימוס?

האם אין לה מראה נשי כי היא לא מטופחת או מסיבות אחרות??

יכול להיות שעזרה ויעוץ בתחום הנפש דוקא יכולים לעזור לה בכל התחומים,

אבל כדי לדחוף אותה ולדבר איתה על הכיוון צריכים להיות ביניכם אמון וקשר טוב....

קרירות מינית היא לרוב משהו נפשי אלא אם כן היא סובלת מבעיה רפואית.

2 דברים חשובים שיכולים לעזור, שוב מניסיוני:

1. טיפול פסיכולוגי פרטני לאישה ע"י מטפל טוב- עדיף פסיכולוג קליני , ואולי גם עדיף מטפל גבר

2.טיפול גם לך

בהצלחה

אמנם לא מניסיוני ברוך ה' , אבל אני יודעת שהרבה עניינים גופניים מקורם בבעיה בנפש... משהו חסום, לא משוחרר, מפריע משהו.... וזה חוסם..

ציינת וגינמוס.. אני התחתנתי לפני כשנה ובהדרכות לפני החתונה הדריכו אותי לא להיות לחוצה, להיות משוחררת , כי מצב כזה של מתח נפשי יכול ליצור בעיה של התכווצות השריר במקום ובעצם לא תתאפשר הכניסה....

אתם נשואים כבר המון שנים ובטח מתח כזה לא קיים אבל מתחים אחרים, חסמים ובעיות שלא נפתרו , אם קיימים- יכולים אולי להצביע שאלו גורמים לזה אולי...

ציינת שאתה לא נמשך לאשתך מכמה סיבות... היא בטח קולטת את זה ויודעת את זה - וזה משפיע עליה גם מבחינה גופנית.... שלא באשמתך כמובן...  

במקרה כזה כדאי באמת לפנות לייעוץ ע"י בעל או בעלת מקצוע מתחום הנפש כדי לקדם פתרון לבעיה הזו...

בעניין המאה החיצוני של אשתך, זה משהו שלדעתי, בקלות אפשר לפתור... שיחה קטנה עם האישה באופן שהיא לא תיפגע (שיחה כזו יכולה מאוד!!! לפגוע באישה...) , תקנה לה איזה תכשיט, בגד שנאה בעינך או שתלכו לקנות יחד... תחמיא לה...

אולי אם תנסה להעצים אותה בעניין הזה , היא תרגיש צורך להיות מטופחת יותר - אישה רוצה להיות מטופחת בשביל משהו או מישהו .. זה בטבע שלה... יש כאלה שצריך לגרום לטבע הזה ל"צאת החוצה", לבוא לידי ביטוי.....

זו בטח עבודה קצת קשה לך כי כשנמצאים בצד שלא נמשך זה קשה, אבל לאורך כל הדרך תזכור את המטרה! וזה מה שיחזק אותך...

עלה והצלח!!

ושה' יהיה בעזרך.... בעזרכם....

כואב לי לשמוע שמצב כזה קיים ומאחלת בהצלחה רבה !!

אני כתבתי את ה "נסיון לעצה" .

לאחר שקראתי את דבריך, העצה שלי לא ממש תעזור ....

רק אומר שזה נסיון שקיבלת בחיים... איך אומרים, כל אחד והחבילה שלו. אז זה מה שכלול בחבילה שלך...

יש כאלו שעניות כלולה בחבילתם,

יש כאלו שמחלה כלולה בחבילתם

יש כאלו שעצבות כלולה בחבילתם

יש כאלו שעקרות כלולה בחבילתם

ולא חסר לצערי דברים מעיין אלו וניסיונות שבאים לאדם...

נסתכל על הטוב שיש לנו בחיים ויש לנו טוב !!!

נודה לקב"ה על הטוב הזה, נבקש שיהיה טוב יותר ונהיה שמחים בחלקנו !

בברכת גאולה שלימה!

כל טוב !

בכעס אלא בלב שבור

תבדוק שאתה לא מחפש גוף מסרטים

תנסה לגלות את היופי שטמון בגוף שלה

יש לה בטוח מה לספר בגוף שלה. אלא אם כן קיבלת אלפקה במקום בן אדם (והיא לא אלפקה)

לכל גוף סיפור מדהים שה' טמן בו שמגלה סיפור יפה של גילוי יופי של ה'

צריך להקשיב לסיפור ולהיות פתוח לקבל את הסיפור ולהבין שהסיפור שלה הוא גם סיפור של אישה, נשי ,לראות אותה כדבר המקורי ולראות מה הוא מספר.

(בעניין טיפוח אפשר לבקש.. רק בכבוד)

לגבי נישואי בוסר 

כל אדם שני אומר את זה פה??  דיי   די להוריד אחריות.

מה זה המושג הזה שזורקים בשניות?

אהבה זה משהו הרבה יותר עמוק ויפה  מלשבת על ערסל.. ולקבל את כל הפונקציות שבא לי מבן/בת זוגי.

אנחנו עוסקים בנפשות/נשמות..      אחרי החתונה אנחנו שוכחים שמולי יש נפש חיה נשמה עם כל הרגשות.. ועם כ"כ הר--בה יתרונות אנחנו עוצמים עיניים מהנפש של השני.. ועסוקים כ"כ בצרכים הover פרטיים שלנו.. ולא שמים לב שרוצחים באיזה שהוא מקום את השני (כלומר הרדמנו בלב שלנו את האישיות את הנפש הזכה והפנימית המלא אוצרות ה' של השני)

שום דבר לא נאמר בכעס , אלא שברון לב וכאב

בואו נקח מחרשה נקח מעדר  וכל אחד יעדור למצוא את השני(את בן/בת זוגו) את זה שהתחתנו איתו ויותר גדול.. נגלה את המערה ששם הוא נמצא שבה רואים אותו באמת מואר באורו ,בסיפורו ,ויפה כ"כ.

על דברייך, וגם על הגישה המוצגת בדברי 'מתעלה אליו'.

אומר גם אני שאני כותב מתוך כאב, אמנם עם קצת כעס על הדברים שבעיני הם מאוד מקוממים.

קודם כל, המבט שלו על משיכה, לגיטימי לחלוטין, טבעי כמעט אצל כל גבר בריא, והרבה מהנשים. כך בורא עולם טבע בבריאה, ויש לזה תפקיד חשוב. 

יופי גשמי חשוב גם הוא. יש מי שיותר חשוב לו ויש מי שלא, אבל ודאי שאין בכך כל פגם להחשיב את זה, למרות שזה לא העיקר.

אני חושב שאת מערבת מבט מאוד נשי, מבט גברי בעניין, שונה ולא משנה עד כמה אתה 'צדיק'. מה לעשות. נכון הוא שאהבה חזקה מטשטשת את החשיבות של זה, אך הקשר החזק בד"כ עובר דרך שם, והוא כנראה לא הגיע לשם, כי לא עבר בתחנה הראשונה, אלא מיד התחיל לחוש פגוע, מוזנח ומזולזל. וגם אם כן הגיע לרמה כזו, זה לא תמיד שחשים כך.

אם נקבל את דבריו כמו שהם, ואין סיבה לחשוב שהוא לא דובר אמת, אמנם יש לו מזל שאשתו מאוד משתדלת, ואין ספק בכך, אבל עדיין סוף סוף נראה שהבעיה אצלה, אני מאמין שאצל מיליון היועצים שהם כבר היו , היו מוצאים לנכון להעיר גם לו מה שאנו לא יודעים.

הוא מתאר כאב אדיר. כנשים יתכן שקשה לכם להכיל את תחושותיו, אך בעיני, הוא, ובעיקר הוא, הגיבור הגדול בכל הסיפור.

לא הייתי מגיב כך על דבריכם אם לא היה כואב לי הסיפור שלו, אני אישית חוויתי דבר דומה אבל עדיין לא מתקרב לתיאור שלו, ולכן אני יודע קצת על מה הוא מדבר, הרבה אנשים נורמטיבים היו מתגרשים, זה מה שאמר לי איש מקצוע, ולא היה אפשר לבוא אליהם בטענות.

אני חושב שגישתכם אינה מכילה את כאבו האמיתי והלגיטימי.

ולך איש יקר אני רוצה לומר,

כאבך ברור, אל תתרגש מתגובות שלפעמים יכולות רק להכאיב לך יותר.

אתה ניסית הכל - לפי דבריך, אפילו מרוב יאוש פנית לפורום...

נכון הוא שיש לך להעריך את אשתך על הכוח שבה להכיר בבעיה ולנסות לפתור אותה. זה לא ברור מאיליו. מניסיון.

תהיה חזק אחי, מאמין שאפשר להתגבר.

אני חושב שאשלח לך משהו במסר, כי לדעתי באמת פורום לעיני כל זה לא המקום להרחיב בעניין כזה רגיש.

שעדיין זה שהבעיה אצלה, זה לא מטיל עליה אשמה כהוא זה.

זו תופעה קיימת, והיא לחלוטין אינה אשמה שנפלה עליה צרה זו.

לפי מה שפותח השירשור מתאר, ברור שהיא ניסתה הכל כדי להיפטר מהבעיה. 

זה לא היא הבעיה, אלא הבעיה אצלה. זה דווקא מאוד מרשים היכולת שלה לנסות לעשות כ"כ הרבה בלי להתייאש.

בסופו של דבר, היא גם סובלת מזה. המון.

למה הוספתי הבהרה זו?

כי יש לי תחושה שבעצם מה שהפריע למגיבות שלדבריהן התייחסתי קודם, זה מה שהיה נראה בעינהן כאילו מעמידים את אשתו על בימת המשפט ומאשימים אותה, וזה מה שגרם לתגובות הנ"ל. כי ברור שכוונתן לטובה.

זו לא היתה כוונתי וכוונת האחרים שניסו ומנסים לתמוך ולעזור לפותח השירשור.

שכאשר יש אהבה אחד אל השני, וסימפטיה, והתענינות והקשבה עדינה והשתתפות - נוצרת "משיכה" פנימית יותר, יציבה ואמיתית יותר, ומושכת אחריה גם את ביטוייה השונים בעיתם.

כל מלה בסלע!!!

מצטערת שנגעתי לך במקום רגיש.

א. לא ניסיתי לפגוע בפותח השרשור..  ומי שנפגע שידבר בשם עצמו.

ב. גם לי ולבעלי יש התמודדויות משלנו וזאת הגישה שלי.. לא ממקום יהיר אלא זו גישתי.

תכל'ס ככה אני חיה..   בצורות התמודדות כאלה.. גדול עליך? בעיה שלך.

אני דוקא מרגישה שזה מרומם את הבית. גם אני נפגעת הרבה פעמים מבעלי בכל מיני דברים.

אבל כן בוחרת בדרך התמודדות שאני מציגה.

ראיתי בדרך הזו הרבה טוב ואני מציגה אותה מתוך ניסיון ואמונה.

הרבה יותר קל לפרק הכל ולהתייאש מהר .. אני סוברת אחרת!

וכל מי שרוצה לשמוע תמיכה ליאוש שלא יקרא את ההודעות שלי.. אני שונה!

לא מתאים לא חובה לפתוח.. רוצה קבוצת תמיכה ל.. כן גם בעלי ככה איזה ייאוש זה חיי נישואין.. פתחי את ההודעות המתאימות.

כל אחד יגיד פה מה שהוא רוצה!   ונהיה סבלנים לכל אחד.. באותה מידה שלגיטימי לומר נישואי בוסר.. מותר להגיד אחרת!

מי שרוצה לקבל מההודעות שלי שיערב לו מי שלא.. שלא!

ולגבי משיכה.. אל תספרי לי שמשיכה זה מרכיב רוחני וחיוני בנישואין..   אני יודעת את זה מצויין!!

המחלוקת ביננו לא אם צריך משיכה אלא באיך יוצרים משמרים ומגבירים משיכה.

ודרך אגב לגבי החלק שהדגשת.. קודם תביני אותו ואז נדבר.

ועוד דרך אגב.. בעלי , אני דואגת שיראה טוב בעיניי ושאני אהיה חתיכה לו..... אבל זה לא קשווור למה שכתבתי

(רוצה תמיכה? לכי לפורום נשואותבלבד שם זה רקקקקק תמיכה)

והתנשאות ויוהרה בהודעה אחת...

לפחות אל תפתחי בהתנצלות אם את לא באמת מתכוונת לזה. 

יכולת לסכם את כל ההודעה הארסית שלך במשפט אחד, שכל אחד יכתוב כראות עיניו ומי שלא טוב לו שלא יקרא. הייתי מכבדת את זה והולכת לישון! אני שמחה שאת חתיכה לבעלך והוא חתיך בשבילך ושהרגשת צורך לציין את זה למרות שזה לא קשור.

שיבושם לכם!

אכן נפגעתי ממה שכתבת וכתבתי בשם עצמי ולא בשם פותח השירשור 

תמשיכי עם הציניות

לילה טוב!

כמי שלא מבינה שמשיכה זה חלק מהסיפור וכמזלזלת בצורך במשיכה.

רציתי להגיד לך שאני כן מודעת לזה ולא מזלזלת

מזל שההודעות שלך נקיות מארס, זה מה שחשוב.

והן מכבדות מצורה מטורפפת

איך היא מוצגת פה אחרי כל המאמץ הרב שהיא עושה שמתואר בסגנון מאוד יבשושי וחסר הערכה לחלוטין כי הרי לא יותר מחזה שטוח,והייתי אומרת אותו דבר לאישה שמתארת את בעלה בצורה כזו אם הוא היה עושה השתדלות דומה.

דברייך ברורים והגיוניים. הסבל של שני בני הזוג במצב זה, מובן בהחלט. מספיק מה שעובר עליכם, לא כדאי להיפגע עוד.

לא חושב שצריך לקחת ללב גישה שאינה מתאימה לרוב מוחלט של בני אדם, שאינה בנויה על הטבע האמיתי של רוב בני האדם. אפילו שהיא מנסה לטעון שזו הגישה ואין בילתה, וחבל שכך.

ושוב, 

'חכמים, הזהרו בדבריכם', 

פתאום ראיתי את ההערה הקטנה שלך למטה וזה עשה לי עצוב בלב. את בטוחה שזה נכון? אם זה עצוב וקשה לך אז יש המון דרכים לעורר את האהבה וזה באמת יותר מתאים לפורום נשים סגור.

אל יאוש מתוקה! בכל אישה יש חן בעז"ה הוא שוב יתגלה...

את יכולה גם באישי. ליבי עליך

זה מצביע על חסם נפשי,חינוך שמרני מאוד,טראומה מינית חלילה.

בלי כונה לפגוע נשמע לי שהיא דוקא מאוד משתדלת ועושה מאמץ,הולכת למטפלים,משתדלת להיות איתך גם אם קשה לה,מודעת לזה שיש לה בעיה,נשמע לי שאתה מצפה מכולם כולל היא שיעשו לך את העבודה אבל מה החלק שלך בכל הענין?האם אתה משתדל  כמו שכתבו פה לראות מעבר לפיזיות שבעצם אולי יש לך אשת חיל בבית?עקרת בית,אמא לילדיך,בת זוג תומכת,אף אחד לא הכריח אותך להתחתן איתה אתה יודע.

לפי מה שתיארת פה- הלכתם להרבה מטפלים, הוקל מעט אבל לא באופן משמעותי.

אני חושבת שמטפלים בסגנון שהלכתם אליו לא עזרו מכיוון שהם לא טיפלו בשורש הבעיה.

יש כאן, לעניות דעתי, שתי בעיות מרכזיות:

1- אתה, כבר מרגע החתונה, מרגיש פיספוס. והפיספוס הזה מלווה אותך מאז החתונה. זה המון זמן. ודורש המון כוחות נפשד והתגברות. כנראה שיש לך בכל זאת אהבה וכבוד רב כלפיה כי לא פירקת את החבילה, אבל אתה כן חי כל הזמן בתחושת פיספוס- לא בדקת מספיק, לא רצית מספיק. היא רצתה אותך אבל אתה לא ממש רצית אותה. הלכת איתה כי "הסכמת" כהגדרתך.

זה קשה מאוד להחזיק תחושת פיספוס חזקה כל כך למשך זמן רב כל כך.

התחושה רק מתגברת עם השנים, ואני מניחה גם שלא דיברת איתה עליה כי זה עלול לפגוע מאוד.

אני מניחה גם שהרתיעה מחדירה מחמירה לאורך זמן. שככל שאתם מתקרבים יותר מבחינה נפשית- כך במידה מסוימת אתם מתרחקים מבחינה נפשית כי היא יותר ויותר פתוחה לומר לך כמה היא נרתעת מהחדירה וכמה זה קשה לה.

ואתה מתרחק כי אתה רוצה להרויח את מה שאתה מייחל לו.

ואתה צודק. כמו כל גבר- זה הרצון הטבעי שלך ואתה צודק לחלוטין.

אתה מרגישה פיספוס וזה באמת מאוד מאוד מאוד קשה לחיות עם תחושה כזאת לאורך שנים.

אני מבינה אותך.

זו בעיה גדולה.

2- היא. הבעיה שלה היא הוגיניסמוס שמן הסתם, כמו שאמרו פה כבר, נובע ממשהו נפשי.

אישה צעירה לא צריכה להרגיש רתיעה.

אולי בהתחלה קצת קשה יותר, אך ככל שעוברות השנים אין אישה צריכה להרגיש זאת כך.

אישה צריכה ליהנות מהדברים הללו.

ולכן יש לה בעיה- והיא צריכה לטפל בה.

זו בעיה עמוקה יותר מאשר טיפול רפואי.

בעיני- אישתך וגם אתה צריכים לטפל בבעיות שלכם במובן שורשי ומעמיק יותר, לא אצל סקסולוגים או רופאים ואפילו לא בטיפול זוגי.

צריך ללכת לפסיכולוג (היא- לפסיכולוגית ואתה לפסיכולוג, לדעתי) כדי להבין לעומק את השורשים של הבעיות.

הדברים ייפתרו כשתלכו לטפל בזה לעומק.

אני יודעת שכתבת שהלכתם להרבה טיפולים, זה בהחלט מכובד, ויחד עם זה אני מרגישה שטיפול פיסכולוגי הוא הדבר שהייתם צריכים לעשות, ויכולים לעשות עכשיו, ע"מ לשפר זאת.

כי זה עניין גדול גם אצלך- לשחרר את תחושת הפיספוס

וגם אצלה- לשחרר את הפחד שלה.

בהצלחה רבה!

והלכתי לפסיכולוגית מומחית לחרדות, למספר לא מועט של טיפולים

והיא לא עזרה לי בגרוש!! מרגישה בזבוז כסף ובזבוז זמן.

אני כותבת את זה רק כדי שיידע שלאוו דווקא אצל פסיכולוג המענה לפחד...

יש למכון פועה "יועץ בקדושה", שווה להתייעץ איתם!

זה איש טיפול (פסיכולוג, עובד סוציאלי, יועץ חינוכי, פיזיותרפיסט או כל מטפל) שעבר הכשרה של קורס של מכון פועה שנקרא "יעוץ בקדושה לחיי אישות"- כלומר מנסים להכשיר מטפלים להיות מטפלים מיניים אבל לציבור דתי, כי העצות של מטפלים אחרים לא תמיד תואמות את ההלכה ובכלל כל ההסתכלות.

(וגם לשמחתי)

בחירת פסיכולוג/ית היא דבר מורכב, כמעט כמו שידוך טוב.

צריך להתחבר אליה (אדבר בלשון נקבה, אבל זה לשני המינים)

צריך להרגיש שסומכים עליה,

צריך להרגיש הרבה דברים...

היא צריכה להיות מומחית במה שהיא עושה,

לא תמיד מה שהיא מומחית בו זו בדיוק הבעיה בה היא יכולה לטפל,

לא תמיד הפתרונות שהיא מציעה יכולים לעזור דווקא לך.

ולא תמיד המטופלת באמת רוצה לפתור את הבעיה שלה.

זה כל כך מורכב. כ כך מסובך.

לכן אני אומרת בערבון מוגבל: טיפול פסיכולוגי עוזר.

אבל צריך לזכור שיש כל כך הרבה פרמטרים במשוואה של טיפול ושל מטופל ושל מטפל וזה כל כך לא קבוע וכל כך משתנה מאחד לאחד...

אי אפשר להבטיח שום דבר.

אפשר לקוות שההתאמה תהיה טובה בין המטפל למטופל, שהטיפול יתאים לבעיה המסויימת, שהמטופל ירצה באמת לפתור את הבעיה, שהמטפל יידע איך לפתור אותה,

ובעיקר צריך הרבה תפילה וסיעתא דשמיא.

ואם מרגישים שלא עוזר (לדעתי צריך לנסות כמה חודשים לפני שמחליטים דבר כזה)- לנסות ללכת למישהו אחר. אולי הוא יעזור.

בהצלחה!

חיי אישות זה הלב והעיקר של הזוגיות. אם אתם יחד 12 שנה והנושא הזה בעייתי ,אז וודאי שיש ביניכם הרבה בתחומים אחרים.

לדעתי עניין המשיכה זה בכלל לא מנותק מההנאה והשמחה שלה באישות. לדעתי האישית אם היא הייתה נהנית ומגלה את עצמה בתחום זה אז היית הרבה יותר נמשך אליה. משיכה זה לא שאתה מסתכל עליה כמו בפוסטר ומרגיש משיכה אלא זה יכול להגיע גם תוך כדי המע המיני.

מה אני מנסה לומר?

-אל תפריד בין הדברים, אם תמשיכו לנסות בעזרת מטפלים(ואני מבינה שניסיתם כ"כ הרבה) יתכן שתתגלה אישה הרבה יותר מינית ומושכת.

- אם אתה רוצה להמשיך לחיות עם אשתך אתה חיב לעבוד על המחשבה שמפריעה לכם והיא "אני לא נמשך לאשתי".

תחשוב- האם ב100% זה נכון? האם אין בה שום דבר מושך? (זה לא לעניין לפרט בתחום זה בפורום אבל תבין את כוונתי)  זה שיש נשים שהם יותר מושכות זה לא אומר שהיא לא מושכת בכלל.

אני בטוחה שאם תנסה לגרום לה להיות יותר מושכת, + התמדה בטיפול יהיה שיפור.

אבל אתה חייב לבחור באשתך. אם לא אז באמת אתה חי בתחושת הפסד.

וסתם שאלה- אולי אתה מרוויח משהו מהמצב שלה? כי כל זוג (אפילו מי שנשוי למלכת היופי) צריך לעשות עבודה גם בתחום הזה. כי אישות זה לא רק גוף כידוע...אולי הייאוש נהיה כבר נח. אני ממש לא מנסה להאשים כי אני מבינה איזה מצב מתסכל זה אלא רק לנסות לעורר מקומות רדומים...

ואל תשכח שמה שרואים בחוץ זה תמיד יותר מפתה כי

1. זה אסור (מים גנובים...)

2. זה מלוטש (פרסומות, סרטים וגם נשים אחרות שמתייפות ברחוב זה לא כמו אשתך שקמה מסמורטטת משינה...)

בהצלחה, עם הרבה הבנה והערכה

נקודה למחשבה-

כתבת שכבר בליל הכלולות הרגשת ש"עבדו עליך". מכתיבתך נשמע שאתה אדם עדין ומכבד,

ואני מאמינה שלא התנהגת בצורה בוטה, אך אולי אשתך חשה באכזבה שלך?

בחוסר המשיכה שלך אליה, שמין הסתם לא השתנה עם השנים??

אולי זה עצמו מהווה גורם לחוסר העניין שלה במין, לקרירות, ואפילו לוגינסימוס??

חוץ מזה, לעניות דעתי כשנשואים ההסתכלות צריכה להיות זוגית, כלומר- יש וגינסימוס-

זו לא בעיה *שלה*. מאז שהתחתנתם וקשרתם את גורלנו יחד, כל מה שקורה- קורה לשניכם.

כפי שבאותה מידה היתה זו גם בעייתה אם פוטרת מהעבודה או אם אתה חולה חלילה.

כתבת שמההתחלה היה נראה לך שמדובר במקח טעות, וקשה לי להאמין שלאשה קשה לחוש גם ללא מילים

שאתה לא באמת שמח בה, אוהב ונמשך, ואין דבר שאישה צריכה יותר מזה בכדי להתקשר לגבר שלה. יכול להיות שבעקבות השדר *שלך* על הנתונים הפיזיים שלה, ובכלל על המקח טעות, היא נסגרה בפניך, פיזית ונפשית.

כתבת פה שאשתך טופלה בשיטות רבות, אני חוששת שעכשיו תורך ללכת לייעוץ מקצועי מעמיק, ואולי בהמשך 

שניכם תלכו, לברר את הדברים.

אגב, אשתך יודעת מה דעתך על הגוף שלה? ועל הקשר שלכם??

אתה עובר נסיון קשה מאד.

יהי רצון שה' יתן לך כח וינחה אותך בדרך הנכונה.

_________________

לא עונה להודעות באישי מגברים.

אתה כל הזמן חי בתחושת פספוס, מהרגע הראשון ולא השתחררת מזה.

ברגע שאתה תשתחרר מזה, ותאמין בה, תראה בה את הטוב שבה, את היופי, תתאזר בהרבה סבלנות, תראה שהיא תשחרר ממה שיש לה.

אתה חייב לבחור בה!

לומר לה שאתה אוהב אותה בכל מצב, כמו שהיא! "קבלה". 

בלי התנייה!

להוריד לחת ומתח.

מומלץ פה גם הרבה עבודה בדמיון, להרגיש כאילו בליל טבילה אתה בוחר בה מחדש, מקבל את האשה הכי יפה והכי טובה בעולם, בלי שום לחץ...

וסליחה אם זה היה נשמע כך,

הכוונה היא שהאחריות מוטלת דווקא לפתחך, 

ויש לי המון הערכה ליכולת שלך להחזיק מעמד ככה.

רק שלדעתי, יש פתרון, שאתה לא רואה אותו כרגע.

זה דורש אמונה - 

בך - שתוכל לקחת אחריות, להיות עם הרבה סבלנות, שיש פתרון, למרות שזה נורא קשה, ועבר כבר המון זמן מאז החתונה

באשתך - לשדר לה שהיא בסדר, לקבל אותה

בקב"ה - שהביא לך אשה זו דווקא (מה' אשה לאיש), שייתן לך כוחות.

צא לדרך חדשה!

אני צריך לעשות תשובה!! (:

היתה לי בעיה דומה וב"ה מצאתי לה פתרון.

סקסולוגית בשם טלי רוזנבאום טיפלה בשיטה מסויימת שהביאה פתרון ב"ה.

אם כי רגישות נותרה גם היום לאחר מספר לידות.

"בשבילה יהיה סבבה"?...  יתעורר גם אצלה, בהדרגה.

הרי אתה יכול לקבוע זמן לנסות את זה באמיתיות.

וגם טיפול פסיכולוגי אמיתי, אני מניח שיהיה באותו כיוון:

לפתוח מבפנים, בנפש, אולי גם למפרע, בלי מתח - כדי להגיע גם אל ביטויי היחס.

קשה לי להאמין שפסיכולוג מבין-ענין יתעסק בצד ה"מיני" בעלמא.

ענ"ד.

וה' יעזור לכם. שכרך הרבה מאד.

האם זה באמת יוציא אותך מהפלונטר בו אתה נמצא?

אתה זקוק לתחושה טובה בתחום הזה, אתה זקוק לחוויה טובה. האמנם אם תחטא זה יעזור לך?

כן, בודאי. תהיה לך הנאה רגעית מיידית וזה יהיה נפלא.

אבל אחר כך....

המצפון המציק, והתחושה שאתה מסתיר דברים מאישתך, וחי מעין חיים כפולים כי אתה לא רוצה לגלות לה, והתחושה של הבגידה, והתחושה הנוראית של לחיות עם סוד בתוך- תוכך בלי יכולת לגלות אותו לאיש....

רק תדמיין מציאות כזו.

זה לא שווה לך.

הנאה רגעית לא שווה את כל ייסורי הנפש שבאים אחר כך.

זה רק יכניס אותך לפלונטר גדול הרבה הרבה יותר.

נקודה למחשבה....

תחזיק מעמד.

ולך לטיפול. זה יכול לעזור. בעזרת ה'.

בהצלחה.

נסה לדמין רגע שאשתך היתה כותבת פה עליך בידיוק באותו סיגנון ועוד היית מגלה את זה ,היית נעלב ובצדק,היית מפסיק מידית כל מאמץ והשתדלות כי למה להתאמץ בשביל מישהו שחושב עליך ככה,זה שהיא מודעת לבעיה שלה ומשתדלת לפעול לפתרונה זה לא מובן מאליו בהרבה בתים שקיימת בהם הבעיה הזו או בעיות אחרות,אני מצטרפת להמלצה של עקיבא והמלצה משלי להגביר את הסיכויים להצלחת הטיפול שתחחיל לעבוד על עצמך להסתכל על אשתך בצורה חיובית יותר,אני יודעת ומבינה שזה קשה מאו'ד מתוך המצוקה הגדולה שלך שחסר לך צורך מאוד בסיסי לגבר, עצתי שתשב עם עצמך ותעשה רשימה של כל הדברים החיובים אצל אשתך ותתלה במקום בולט שיהיה לך מול העינים,תתחיל להחמיא לאשתך על הדברים הטובים שהיא כן עושה,תקנה לה דברים קטנים,פרח,איזה שוקולד גם אם כרגע אתה לא מרגיש זה אמיתי.

אני מתפלא על מבטך המצומצם. 

הוא מכבד את אשתו. רואים מתוך דבריו. אף אחד לא אמר שאינה עושה מאמצים. 

אבל עדיין הבעיה מתחילה והתחילה ממנה, שוב, לא שהיא אשמה, אך הבעיה מוטלת בעיקר לפיתחה. והיא ודאי חייבת לעשות הכל על מנת לחיות ככל בני האדם, ולספק את צרכו הטבעי. זו חובה שלה לחיי דרך ארץ ככל האדם. 

כמו שאמרתי קודם, אני בטוח שבמהלך הייעוץ שהם עברו, היה מי שיעיר גם לו מה שמוטל עליו.

בשונה ממבטך, אני חושב בכל אופן שאדם מוסרי, גם אם היה רואה מה שנכתב כאן על ידי בן זוגו, היה כואב יותר את כאבם, (ואולי נפגע מהפומביות, אך זה נכון בכל עניין שמועלה כאן על ידי צד אחד) ואין בכך סיבה להימנע מהמשך טיפול.עושה רושם שגם אשתו מוכנה להשתדל לעשות הכל, וזה חשוב.

מה שכן, נשמע מדברייך שאת חשה אותה יותר.

אינני רואה מקום לתקוף אותו כאן כאשר הוא בא וצועק את כאבו. זה מכאיב יותר, ולא יעזור, כי אי אפשר להאשים אותו במה שאין ידוע לך שהוא לא בסדר. מי אמר לך שאינו עושה את מה שהצעת???

זה נשמע נטיה רגשית להצדיק מציאות שגויה. 

אני חושב (ויודע) שכמו שהוא עצמו אמר, הוא כבר קיבל מסרים שמציעים לו למתן ולנסות לשדר לה אמפטיה, הבנה לצערה,  ושאין היא אשמה, כי לא היא הביאה על עצמה את הבעיה. הוא לא שלל התנהגות כזו מצידו, למרות הקושי הגדול, וזה קושי עצום. ועל כך, כל הכבוד לו.

מעבר לכל הנ"ל, אני מסכים שמה שהצעת לו לעשות בפועל,ישפר ללא ספק את היכולת שלה להתמודד עם הבעיה. 

אם אישה היתה רושמת באותו סגנון על בעלה הייתי מגיבה לה שזה לא לענין,לא צריך לכתוב ככה על אף בן אדם לא משנה מאיזה מין הוא.

הגזמנו עם האמפטיה המוגזמת אליו

מה עם האמפטיה אליה?

אין לי מושג איפה אתה גר אבל בתל השומר יש מרפאה לטיפול בבעיות מיניות. וה מאד מקיף כי יש שם את כל האנשי מקצוע, רופא נשים, אורולוג, פיזיותרפסטים ומטפלים רגשיים. עולה משהו כמו 200 ש"ח לטיפול. יש גם קופות שנותנות החזרים (תלוי בסוג הביטוח) .

היתרון הוא שלפי הבעיה מחליטים לאיזה איש מקצוע אתה מתאים ולא אתה מנסה את כולם (כמו שקרה אצליכם...)

לפתוח פורום סגור גם לגברים..

אני חושבת שהם צריכים את המקום הצנוע לכתוב ולשאול.

בעלי אמר לי שלצערו לו אין את ה"פורום האסור" לשאול על ענייני אישות.

זה יכול לעזור להרבה שלא יכולים לפתוח דברים מפאת צניעות.

אני ממליץ שתפנו לאליהו אקרמן מנהל מרכז בקדושה. אני מכיר אותו אישית (ב"ה לא בהקשר המדובר) והוא אחד האנשים המדהימים.

ייתכן שמחוסר זמן הוא יפנה אתכם לאחד או יותר מהמומחים שעובדים איתו.

קישור לאתר שלו - http://bkdusha.co.il/

אני מעתיק פה מהאתר את ההסבר על המרכז שלו -

אודות
 

המרכז הבין-תחומי בקדושה הינו מרכז מדגים בין-לאומי שקם על רקע המציאות המתירנית המצויה בדור, הבעיות הקשות בתחום היצרים והמיניות והקושי בקרב הורים ומורים לתקשר עם ילדים ובני נוער בנושאי ההתבגרות והיצרים. המרכז קם בשל הצורך הגדול בייעוץ, בהדרכה ובטיפול בתחומים אלו, והכול על פי דרכה של תורה.

המרכז הבין-תחומי בקדושה עוסק בנושאי גיל ההתבגרות, זוגיות, אישות ומיניות.
מרכז בקדושה משלב אנשי רוח, אנשי חינוך, אנשי ייעוץ, מטפלים וחוקרים מדיסציפלינות שונות: חינוך, רפואה ובריאות הנפש, המשלבים טיפול מקצועי בדרכה של  תורה.
המרכז מלווה מוסדות וארגונים ומסייע גם לאנשים פרטיים.

במרכז כמה מחלקות:
1. גיל ההתבגרות
2. פגיעות וטראומות מיניות
3. נשים
4. אישות ומשפחה
5. למאחרים להינשא

נוסף על מחלקות אלו המרכז מפעיל בית מדרש ומכון מחקר.

אני בד"כ לא נוהג לפרסם בפורום אבל אני חושב שזה יכול להועיל לרבים אז אני מרשה לעצמי לחרוג הפעם מהרגלי

אתה אומר שהיא הייתה מופתעת לראות שקשה לך.

אולי תסביר לה עד כמה..................................זה מתסכל וקשה ואפילו כמעט בלתי אפשרי לחיות ככה. לא ממקום של האשמה אלא ממקום של- נכון, ניסינו את כל העולם, ועדיין זה לא עוזר, מה הלאה יקירתי- אנחנו צריכים קשר בריא ושמח, מספק וממלא....

לדעתי- א"א להשלים עם המצב הזה. כמו שאמרת יש ליחסים חשיבות עליונה במערכת זוגית.

אני עבדתי גם עם אנשים שכל פלג הגוף התחתון, כולל האיברים המיניים משותק לצערנו בגלל תאונות. ובכל זאת הצרכים המיניים של שני בני הזוג עלו על הפרק ומנסים לחשוב על פתרונות יצירתיים.

ובקיצור- אם הם יכולים למצוא פיתרון בעז"ה גם אתם!!!!!! (מקווה שזה לא מעליב אותך שהבאתי דוג' מהכיוון הזה- זו לא הכוונה)

הרבה תפילות ובהצלחה

בעז"ה שתבוא לכתוב פה שב"ה טוב לכם!

חושב על דברייך אלו והקודמים כדברים חכמים.

זו (תגובתך מאתמול) דוגמא לניסיון לתת כיוונים מסתברים חדשים - אצל המתלונן עצמו.

אלא שבשונה מהאחרות כאן, למרות הפניית שימת ליבו לעצמו, את שידרת הבנה מלאה ואמיתית (ורואים שזה לא 'לצורך הפרוטוקול') למצוקתו, בנוסף לכך, מעולם לא חתכת שיש אשמה (בכלל, מדוע מחפשים "אשמים"???) בו, אלא העלת אפשרויות נכונות וכיוונים חדשים וחכמים.

מרשה לעצמי לומר שגם אני עם כל נסיוני (שגם עברתי קצת ממה שהוא עבר, ובס"ד המצב התהפך לחלוטין לטובה) עדיין למדתי מתוך דברייך נקודות חשובות.

בהחלט שיח נכון. 

יישר כוחך!

בדבריך.

[וגם כדאי לזכור, שמן הסתם לחלק מהנשים קשה להיכנס ל"ראש" שלך]

עם זאת - כבר אמרתי שלענ"ד יש דרך אחרת, והיא לא "להניח.. כדי שיסתדר מאליו", אלא לפעו כרגע במישור שונה שיתכן ויוכל לתקן את המצב מיסודו. אני חושב שכדאי לך לנסות את זה. פירטתי באישי.

כדאי שיהיה גם מנהל רווק שיגיד מה מתאים ומה לא , למה כל הנשואים כבר  מחוספסים לגמרי ולא רק נשואים מסתובבים פה...

לשירשורים שהם "מריחים" שזה הכיוון.

לטובתם עצמם.

לא הייתי רוצה בתור רווק להתקל בשרשור כזה 'מעניין ומסקרן'

למרות שגם המיניות הוא חלק מהנישואים וזה לגיטימי שירצו להתחלק בבעיות שנובעות ממנו אבל ניראה לי שפורום סגור לגברים בהחלט יעזור והדגש על פורום סגור כי בתפוז למשל יש פורום פתוח ומהומת אלוהים מה שהולך שם.

אלא אינדבדואלים שכל אחת מביעה את דעתה העצמאית בהחלט ואולי ריבוי התגובות הספונטני באותו סיגנון מרמז שיש דברים בגו שמצריכים תשומת לב,מכל ההודעות שכתבו אף אחד אף אחד לא התעלמה מכך שהבעיה אכן אמיתית ושאתה נמצא במצוקה אמיתית לא פחות אבל מה לעשות שיש כמה נתונים צורמים כמו תחושת הפיסיפוס שלך לטענתך(אתה כניראה אדם בעל רצון מישהו הכריח אותך להתחתן איתה?),הסיגנון בו אתה מתאר את אשתך-מה היית מרגיש אם היא היתה מתארת אותך למשל בצורה שלילית אחרת,או קוף שעיר ונמוך?תן לי לנחש שהיית נעלב,כל זה משדר שבעצם כבר החלטת ופה אתה רק מחפש אישור ואני תוהה אז מה בעצם אתה רוצה מהאנשים בפורום?הציעו לך פה לפנות לטיפול בקדושה שזה רעיון מצוין,בפורום ממילא כל אחד יביע את דעתו כי אי אפשר לעשות יותר מזה

עריכה: צנזור מילה שאין מקומה כאן

נפלת לפרובוקציה שהגיעה כנראה ממקום פגוע.

לא צריך להגיב לכל דבר כמה שיהיה מכעיס.  

גם עדיף שלא לספר לכולם איפה יש אתרים רעים.

אנא, נסו להיות אובייקטיביים, חשבו על הדברים, וערכו את דבריכם. 

זה מאוד צורם ובטוח גם אסור הלכתית.

לבי על הכאב של המעורבים אבל יש רמה מסויימת גם לדיון בנושא הכאוב הזה...

תודה שערכת אבל לדעתי אולי צריך לקבוע גבול מסוים לנושאים הנידונים גם בפורום שאמור להוות במה תומכת ולא רק ביגלל העובדה שאומנם לטפוח על השכם מבחינה וירטואלית זה לא מעט אבל הפורום הוא גם מקום שבו אנשים עלולים למצוא את עצמם מושא לדיונים שמלכתחילה לא רצו.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?