חיים גלבוע

יועץ זוגי ומנחה הורים

זו האופציה הטובה ביותר כרגע

כללית הבעיה היא שאני כבר לא נמשך לאשתי

את הסיבות כתבתי בפירוט באישי לחיים גלבוע שהציע עזרה כאן

אך שוב, כללית, כי:

1. אין לה מראה נשי

2. יחסים בשבילה זה עול. היא 'פרידיג'רית' אם אתם מכירים את המושג. והיא סובלת מוגינימוס שטובי המטפלים לא פתרו

ואנו נשואים 12 שנה

ככה שזה חסר לי די הרבה זמן...

האם פעם נמשכת אליה?

האם יכול להיות שחוסר העניין שלה ביחסים קשור לוגינסימוס?

האם אין לה מראה נשי כי היא לא מטופחת או מסיבות אחרות??

יכול להיות שעזרה ויעוץ בתחום הנפש דוקא יכולים לעזור לה בכל התחומים,

אבל כדי לדחוף אותה ולדבר איתה על הכיוון צריכים להיות ביניכם אמון וקשר טוב....

קרירות מינית היא לרוב משהו נפשי אלא אם כן היא סובלת מבעיה רפואית.

2 דברים חשובים שיכולים לעזור, שוב מניסיוני:

1. טיפול פסיכולוגי פרטני לאישה ע"י מטפל טוב- עדיף פסיכולוג קליני , ואולי גם עדיף מטפל גבר

2.טיפול גם לך

בהצלחה

אמנם לא מניסיוני ברוך ה' , אבל אני יודעת שהרבה עניינים גופניים מקורם בבעיה בנפש... משהו חסום, לא משוחרר, מפריע משהו.... וזה חוסם..

ציינת וגינמוס.. אני התחתנתי לפני כשנה ובהדרכות לפני החתונה הדריכו אותי לא להיות לחוצה, להיות משוחררת , כי מצב כזה של מתח נפשי יכול ליצור בעיה של התכווצות השריר במקום ובעצם לא תתאפשר הכניסה....

אתם נשואים כבר המון שנים ובטח מתח כזה לא קיים אבל מתחים אחרים, חסמים ובעיות שלא נפתרו , אם קיימים- יכולים אולי להצביע שאלו גורמים לזה אולי...

ציינת שאתה לא נמשך לאשתך מכמה סיבות... היא בטח קולטת את זה ויודעת את זה - וזה משפיע עליה גם מבחינה גופנית.... שלא באשמתך כמובן...  

במקרה כזה כדאי באמת לפנות לייעוץ ע"י בעל או בעלת מקצוע מתחום הנפש כדי לקדם פתרון לבעיה הזו...

בעניין המאה החיצוני של אשתך, זה משהו שלדעתי, בקלות אפשר לפתור... שיחה קטנה עם האישה באופן שהיא לא תיפגע (שיחה כזו יכולה מאוד!!! לפגוע באישה...) , תקנה לה איזה תכשיט, בגד שנאה בעינך או שתלכו לקנות יחד... תחמיא לה...

אולי אם תנסה להעצים אותה בעניין הזה , היא תרגיש צורך להיות מטופחת יותר - אישה רוצה להיות מטופחת בשביל משהו או מישהו .. זה בטבע שלה... יש כאלה שצריך לגרום לטבע הזה ל"צאת החוצה", לבוא לידי ביטוי.....

זו בטח עבודה קצת קשה לך כי כשנמצאים בצד שלא נמשך זה קשה, אבל לאורך כל הדרך תזכור את המטרה! וזה מה שיחזק אותך...

עלה והצלח!!

ושה' יהיה בעזרך.... בעזרכם....

כואב לי לשמוע שמצב כזה קיים ומאחלת בהצלחה רבה !!

אני כתבתי את ה "נסיון לעצה" .

לאחר שקראתי את דבריך, העצה שלי לא ממש תעזור ....

רק אומר שזה נסיון שקיבלת בחיים... איך אומרים, כל אחד והחבילה שלו. אז זה מה שכלול בחבילה שלך...

יש כאלו שעניות כלולה בחבילתם,

יש כאלו שמחלה כלולה בחבילתם

יש כאלו שעצבות כלולה בחבילתם

יש כאלו שעקרות כלולה בחבילתם

ולא חסר לצערי דברים מעיין אלו וניסיונות שבאים לאדם...

נסתכל על הטוב שיש לנו בחיים ויש לנו טוב !!!

נודה לקב"ה על הטוב הזה, נבקש שיהיה טוב יותר ונהיה שמחים בחלקנו !

בברכת גאולה שלימה!

כל טוב !

בכעס אלא בלב שבור

תבדוק שאתה לא מחפש גוף מסרטים

תנסה לגלות את היופי שטמון בגוף שלה

יש לה בטוח מה לספר בגוף שלה. אלא אם כן קיבלת אלפקה במקום בן אדם (והיא לא אלפקה)

לכל גוף סיפור מדהים שה' טמן בו שמגלה סיפור יפה של גילוי יופי של ה'

צריך להקשיב לסיפור ולהיות פתוח לקבל את הסיפור ולהבין שהסיפור שלה הוא גם סיפור של אישה, נשי ,לראות אותה כדבר המקורי ולראות מה הוא מספר.

(בעניין טיפוח אפשר לבקש.. רק בכבוד)

לגבי נישואי בוסר 

כל אדם שני אומר את זה פה??  דיי   די להוריד אחריות.

מה זה המושג הזה שזורקים בשניות?

אהבה זה משהו הרבה יותר עמוק ויפה  מלשבת על ערסל.. ולקבל את כל הפונקציות שבא לי מבן/בת זוגי.

אנחנו עוסקים בנפשות/נשמות..      אחרי החתונה אנחנו שוכחים שמולי יש נפש חיה נשמה עם כל הרגשות.. ועם כ"כ הר--בה יתרונות אנחנו עוצמים עיניים מהנפש של השני.. ועסוקים כ"כ בצרכים הover פרטיים שלנו.. ולא שמים לב שרוצחים באיזה שהוא מקום את השני (כלומר הרדמנו בלב שלנו את האישיות את הנפש הזכה והפנימית המלא אוצרות ה' של השני)

שום דבר לא נאמר בכעס , אלא שברון לב וכאב

בואו נקח מחרשה נקח מעדר  וכל אחד יעדור למצוא את השני(את בן/בת זוגו) את זה שהתחתנו איתו ויותר גדול.. נגלה את המערה ששם הוא נמצא שבה רואים אותו באמת מואר באורו ,בסיפורו ,ויפה כ"כ.

על דברייך, וגם על הגישה המוצגת בדברי 'מתעלה אליו'.

אומר גם אני שאני כותב מתוך כאב, אמנם עם קצת כעס על הדברים שבעיני הם מאוד מקוממים.

קודם כל, המבט שלו על משיכה, לגיטימי לחלוטין, טבעי כמעט אצל כל גבר בריא, והרבה מהנשים. כך בורא עולם טבע בבריאה, ויש לזה תפקיד חשוב. 

יופי גשמי חשוב גם הוא. יש מי שיותר חשוב לו ויש מי שלא, אבל ודאי שאין בכך כל פגם להחשיב את זה, למרות שזה לא העיקר.

אני חושב שאת מערבת מבט מאוד נשי, מבט גברי בעניין, שונה ולא משנה עד כמה אתה 'צדיק'. מה לעשות. נכון הוא שאהבה חזקה מטשטשת את החשיבות של זה, אך הקשר החזק בד"כ עובר דרך שם, והוא כנראה לא הגיע לשם, כי לא עבר בתחנה הראשונה, אלא מיד התחיל לחוש פגוע, מוזנח ומזולזל. וגם אם כן הגיע לרמה כזו, זה לא תמיד שחשים כך.

אם נקבל את דבריו כמו שהם, ואין סיבה לחשוב שהוא לא דובר אמת, אמנם יש לו מזל שאשתו מאוד משתדלת, ואין ספק בכך, אבל עדיין סוף סוף נראה שהבעיה אצלה, אני מאמין שאצל מיליון היועצים שהם כבר היו , היו מוצאים לנכון להעיר גם לו מה שאנו לא יודעים.

הוא מתאר כאב אדיר. כנשים יתכן שקשה לכם להכיל את תחושותיו, אך בעיני, הוא, ובעיקר הוא, הגיבור הגדול בכל הסיפור.

לא הייתי מגיב כך על דבריכם אם לא היה כואב לי הסיפור שלו, אני אישית חוויתי דבר דומה אבל עדיין לא מתקרב לתיאור שלו, ולכן אני יודע קצת על מה הוא מדבר, הרבה אנשים נורמטיבים היו מתגרשים, זה מה שאמר לי איש מקצוע, ולא היה אפשר לבוא אליהם בטענות.

אני חושב שגישתכם אינה מכילה את כאבו האמיתי והלגיטימי.

ולך איש יקר אני רוצה לומר,

כאבך ברור, אל תתרגש מתגובות שלפעמים יכולות רק להכאיב לך יותר.

אתה ניסית הכל - לפי דבריך, אפילו מרוב יאוש פנית לפורום...

נכון הוא שיש לך להעריך את אשתך על הכוח שבה להכיר בבעיה ולנסות לפתור אותה. זה לא ברור מאיליו. מניסיון.

תהיה חזק אחי, מאמין שאפשר להתגבר.

אני חושב שאשלח לך משהו במסר, כי לדעתי באמת פורום לעיני כל זה לא המקום להרחיב בעניין כזה רגיש.

שעדיין זה שהבעיה אצלה, זה לא מטיל עליה אשמה כהוא זה.

זו תופעה קיימת, והיא לחלוטין אינה אשמה שנפלה עליה צרה זו.

לפי מה שפותח השירשור מתאר, ברור שהיא ניסתה הכל כדי להיפטר מהבעיה. 

זה לא היא הבעיה, אלא הבעיה אצלה. זה דווקא מאוד מרשים היכולת שלה לנסות לעשות כ"כ הרבה בלי להתייאש.

בסופו של דבר, היא גם סובלת מזה. המון.

למה הוספתי הבהרה זו?

כי יש לי תחושה שבעצם מה שהפריע למגיבות שלדבריהן התייחסתי קודם, זה מה שהיה נראה בעינהן כאילו מעמידים את אשתו על בימת המשפט ומאשימים אותה, וזה מה שגרם לתגובות הנ"ל. כי ברור שכוונתן לטובה.

זו לא היתה כוונתי וכוונת האחרים שניסו ומנסים לתמוך ולעזור לפותח השירשור.

שכאשר יש אהבה אחד אל השני, וסימפטיה, והתענינות והקשבה עדינה והשתתפות - נוצרת "משיכה" פנימית יותר, יציבה ואמיתית יותר, ומושכת אחריה גם את ביטוייה השונים בעיתם.

כל מלה בסלע!!!

מצטערת שנגעתי לך במקום רגיש.

א. לא ניסיתי לפגוע בפותח השרשור..  ומי שנפגע שידבר בשם עצמו.

ב. גם לי ולבעלי יש התמודדויות משלנו וזאת הגישה שלי.. לא ממקום יהיר אלא זו גישתי.

תכל'ס ככה אני חיה..   בצורות התמודדות כאלה.. גדול עליך? בעיה שלך.

אני דוקא מרגישה שזה מרומם את הבית. גם אני נפגעת הרבה פעמים מבעלי בכל מיני דברים.

אבל כן בוחרת בדרך התמודדות שאני מציגה.

ראיתי בדרך הזו הרבה טוב ואני מציגה אותה מתוך ניסיון ואמונה.

הרבה יותר קל לפרק הכל ולהתייאש מהר .. אני סוברת אחרת!

וכל מי שרוצה לשמוע תמיכה ליאוש שלא יקרא את ההודעות שלי.. אני שונה!

לא מתאים לא חובה לפתוח.. רוצה קבוצת תמיכה ל.. כן גם בעלי ככה איזה ייאוש זה חיי נישואין.. פתחי את ההודעות המתאימות.

כל אחד יגיד פה מה שהוא רוצה!   ונהיה סבלנים לכל אחד.. באותה מידה שלגיטימי לומר נישואי בוסר.. מותר להגיד אחרת!

מי שרוצה לקבל מההודעות שלי שיערב לו מי שלא.. שלא!

ולגבי משיכה.. אל תספרי לי שמשיכה זה מרכיב רוחני וחיוני בנישואין..   אני יודעת את זה מצויין!!

המחלוקת ביננו לא אם צריך משיכה אלא באיך יוצרים משמרים ומגבירים משיכה.

ודרך אגב לגבי החלק שהדגשת.. קודם תביני אותו ואז נדבר.

ועוד דרך אגב.. בעלי , אני דואגת שיראה טוב בעיניי ושאני אהיה חתיכה לו..... אבל זה לא קשווור למה שכתבתי

(רוצה תמיכה? לכי לפורום נשואותבלבד שם זה רקקקקק תמיכה)

והתנשאות ויוהרה בהודעה אחת...

לפחות אל תפתחי בהתנצלות אם את לא באמת מתכוונת לזה. 

יכולת לסכם את כל ההודעה הארסית שלך במשפט אחד, שכל אחד יכתוב כראות עיניו ומי שלא טוב לו שלא יקרא. הייתי מכבדת את זה והולכת לישון! אני שמחה שאת חתיכה לבעלך והוא חתיך בשבילך ושהרגשת צורך לציין את זה למרות שזה לא קשור.

שיבושם לכם!

אכן נפגעתי ממה שכתבת וכתבתי בשם עצמי ולא בשם פותח השירשור 

תמשיכי עם הציניות

לילה טוב!

כמי שלא מבינה שמשיכה זה חלק מהסיפור וכמזלזלת בצורך במשיכה.

רציתי להגיד לך שאני כן מודעת לזה ולא מזלזלת

מזל שההודעות שלך נקיות מארס, זה מה שחשוב.

והן מכבדות מצורה מטורפפת

איך היא מוצגת פה אחרי כל המאמץ הרב שהיא עושה שמתואר בסגנון מאוד יבשושי וחסר הערכה לחלוטין כי הרי לא יותר מחזה שטוח,והייתי אומרת אותו דבר לאישה שמתארת את בעלה בצורה כזו אם הוא היה עושה השתדלות דומה.

דברייך ברורים והגיוניים. הסבל של שני בני הזוג במצב זה, מובן בהחלט. מספיק מה שעובר עליכם, לא כדאי להיפגע עוד.

לא חושב שצריך לקחת ללב גישה שאינה מתאימה לרוב מוחלט של בני אדם, שאינה בנויה על הטבע האמיתי של רוב בני האדם. אפילו שהיא מנסה לטעון שזו הגישה ואין בילתה, וחבל שכך.

ושוב, 

'חכמים, הזהרו בדבריכם', 

פתאום ראיתי את ההערה הקטנה שלך למטה וזה עשה לי עצוב בלב. את בטוחה שזה נכון? אם זה עצוב וקשה לך אז יש המון דרכים לעורר את האהבה וזה באמת יותר מתאים לפורום נשים סגור.

אל יאוש מתוקה! בכל אישה יש חן בעז"ה הוא שוב יתגלה...

את יכולה גם באישי. ליבי עליך

זה מצביע על חסם נפשי,חינוך שמרני מאוד,טראומה מינית חלילה.

בלי כונה לפגוע נשמע לי שהיא דוקא מאוד משתדלת ועושה מאמץ,הולכת למטפלים,משתדלת להיות איתך גם אם קשה לה,מודעת לזה שיש לה בעיה,נשמע לי שאתה מצפה מכולם כולל היא שיעשו לך את העבודה אבל מה החלק שלך בכל הענין?האם אתה משתדל  כמו שכתבו פה לראות מעבר לפיזיות שבעצם אולי יש לך אשת חיל בבית?עקרת בית,אמא לילדיך,בת זוג תומכת,אף אחד לא הכריח אותך להתחתן איתה אתה יודע.

לפי מה שתיארת פה- הלכתם להרבה מטפלים, הוקל מעט אבל לא באופן משמעותי.

אני חושבת שמטפלים בסגנון שהלכתם אליו לא עזרו מכיוון שהם לא טיפלו בשורש הבעיה.

יש כאן, לעניות דעתי, שתי בעיות מרכזיות:

1- אתה, כבר מרגע החתונה, מרגיש פיספוס. והפיספוס הזה מלווה אותך מאז החתונה. זה המון זמן. ודורש המון כוחות נפשד והתגברות. כנראה שיש לך בכל זאת אהבה וכבוד רב כלפיה כי לא פירקת את החבילה, אבל אתה כן חי כל הזמן בתחושת פיספוס- לא בדקת מספיק, לא רצית מספיק. היא רצתה אותך אבל אתה לא ממש רצית אותה. הלכת איתה כי "הסכמת" כהגדרתך.

זה קשה מאוד להחזיק תחושת פיספוס חזקה כל כך למשך זמן רב כל כך.

התחושה רק מתגברת עם השנים, ואני מניחה גם שלא דיברת איתה עליה כי זה עלול לפגוע מאוד.

אני מניחה גם שהרתיעה מחדירה מחמירה לאורך זמן. שככל שאתם מתקרבים יותר מבחינה נפשית- כך במידה מסוימת אתם מתרחקים מבחינה נפשית כי היא יותר ויותר פתוחה לומר לך כמה היא נרתעת מהחדירה וכמה זה קשה לה.

ואתה מתרחק כי אתה רוצה להרויח את מה שאתה מייחל לו.

ואתה צודק. כמו כל גבר- זה הרצון הטבעי שלך ואתה צודק לחלוטין.

אתה מרגישה פיספוס וזה באמת מאוד מאוד מאוד קשה לחיות עם תחושה כזאת לאורך שנים.

אני מבינה אותך.

זו בעיה גדולה.

2- היא. הבעיה שלה היא הוגיניסמוס שמן הסתם, כמו שאמרו פה כבר, נובע ממשהו נפשי.

אישה צעירה לא צריכה להרגיש רתיעה.

אולי בהתחלה קצת קשה יותר, אך ככל שעוברות השנים אין אישה צריכה להרגיש זאת כך.

אישה צריכה ליהנות מהדברים הללו.

ולכן יש לה בעיה- והיא צריכה לטפל בה.

זו בעיה עמוקה יותר מאשר טיפול רפואי.

בעיני- אישתך וגם אתה צריכים לטפל בבעיות שלכם במובן שורשי ומעמיק יותר, לא אצל סקסולוגים או רופאים ואפילו לא בטיפול זוגי.

צריך ללכת לפסיכולוג (היא- לפסיכולוגית ואתה לפסיכולוג, לדעתי) כדי להבין לעומק את השורשים של הבעיות.

הדברים ייפתרו כשתלכו לטפל בזה לעומק.

אני יודעת שכתבת שהלכתם להרבה טיפולים, זה בהחלט מכובד, ויחד עם זה אני מרגישה שטיפול פיסכולוגי הוא הדבר שהייתם צריכים לעשות, ויכולים לעשות עכשיו, ע"מ לשפר זאת.

כי זה עניין גדול גם אצלך- לשחרר את תחושת הפיספוס

וגם אצלה- לשחרר את הפחד שלה.

בהצלחה רבה!

והלכתי לפסיכולוגית מומחית לחרדות, למספר לא מועט של טיפולים

והיא לא עזרה לי בגרוש!! מרגישה בזבוז כסף ובזבוז זמן.

אני כותבת את זה רק כדי שיידע שלאוו דווקא אצל פסיכולוג המענה לפחד...

יש למכון פועה "יועץ בקדושה", שווה להתייעץ איתם!

זה איש טיפול (פסיכולוג, עובד סוציאלי, יועץ חינוכי, פיזיותרפיסט או כל מטפל) שעבר הכשרה של קורס של מכון פועה שנקרא "יעוץ בקדושה לחיי אישות"- כלומר מנסים להכשיר מטפלים להיות מטפלים מיניים אבל לציבור דתי, כי העצות של מטפלים אחרים לא תמיד תואמות את ההלכה ובכלל כל ההסתכלות.

(וגם לשמחתי)

בחירת פסיכולוג/ית היא דבר מורכב, כמעט כמו שידוך טוב.

צריך להתחבר אליה (אדבר בלשון נקבה, אבל זה לשני המינים)

צריך להרגיש שסומכים עליה,

צריך להרגיש הרבה דברים...

היא צריכה להיות מומחית במה שהיא עושה,

לא תמיד מה שהיא מומחית בו זו בדיוק הבעיה בה היא יכולה לטפל,

לא תמיד הפתרונות שהיא מציעה יכולים לעזור דווקא לך.

ולא תמיד המטופלת באמת רוצה לפתור את הבעיה שלה.

זה כל כך מורכב. כ כך מסובך.

לכן אני אומרת בערבון מוגבל: טיפול פסיכולוגי עוזר.

אבל צריך לזכור שיש כל כך הרבה פרמטרים במשוואה של טיפול ושל מטופל ושל מטפל וזה כל כך לא קבוע וכל כך משתנה מאחד לאחד...

אי אפשר להבטיח שום דבר.

אפשר לקוות שההתאמה תהיה טובה בין המטפל למטופל, שהטיפול יתאים לבעיה המסויימת, שהמטופל ירצה באמת לפתור את הבעיה, שהמטפל יידע איך לפתור אותה,

ובעיקר צריך הרבה תפילה וסיעתא דשמיא.

ואם מרגישים שלא עוזר (לדעתי צריך לנסות כמה חודשים לפני שמחליטים דבר כזה)- לנסות ללכת למישהו אחר. אולי הוא יעזור.

בהצלחה!

חיי אישות זה הלב והעיקר של הזוגיות. אם אתם יחד 12 שנה והנושא הזה בעייתי ,אז וודאי שיש ביניכם הרבה בתחומים אחרים.

לדעתי עניין המשיכה זה בכלל לא מנותק מההנאה והשמחה שלה באישות. לדעתי האישית אם היא הייתה נהנית ומגלה את עצמה בתחום זה אז היית הרבה יותר נמשך אליה. משיכה זה לא שאתה מסתכל עליה כמו בפוסטר ומרגיש משיכה אלא זה יכול להגיע גם תוך כדי המע המיני.

מה אני מנסה לומר?

-אל תפריד בין הדברים, אם תמשיכו לנסות בעזרת מטפלים(ואני מבינה שניסיתם כ"כ הרבה) יתכן שתתגלה אישה הרבה יותר מינית ומושכת.

- אם אתה רוצה להמשיך לחיות עם אשתך אתה חיב לעבוד על המחשבה שמפריעה לכם והיא "אני לא נמשך לאשתי".

תחשוב- האם ב100% זה נכון? האם אין בה שום דבר מושך? (זה לא לעניין לפרט בתחום זה בפורום אבל תבין את כוונתי)  זה שיש נשים שהם יותר מושכות זה לא אומר שהיא לא מושכת בכלל.

אני בטוחה שאם תנסה לגרום לה להיות יותר מושכת, + התמדה בטיפול יהיה שיפור.

אבל אתה חייב לבחור באשתך. אם לא אז באמת אתה חי בתחושת הפסד.

וסתם שאלה- אולי אתה מרוויח משהו מהמצב שלה? כי כל זוג (אפילו מי שנשוי למלכת היופי) צריך לעשות עבודה גם בתחום הזה. כי אישות זה לא רק גוף כידוע...אולי הייאוש נהיה כבר נח. אני ממש לא מנסה להאשים כי אני מבינה איזה מצב מתסכל זה אלא רק לנסות לעורר מקומות רדומים...

ואל תשכח שמה שרואים בחוץ זה תמיד יותר מפתה כי

1. זה אסור (מים גנובים...)

2. זה מלוטש (פרסומות, סרטים וגם נשים אחרות שמתייפות ברחוב זה לא כמו אשתך שקמה מסמורטטת משינה...)

בהצלחה, עם הרבה הבנה והערכה

נקודה למחשבה-

כתבת שכבר בליל הכלולות הרגשת ש"עבדו עליך". מכתיבתך נשמע שאתה אדם עדין ומכבד,

ואני מאמינה שלא התנהגת בצורה בוטה, אך אולי אשתך חשה באכזבה שלך?

בחוסר המשיכה שלך אליה, שמין הסתם לא השתנה עם השנים??

אולי זה עצמו מהווה גורם לחוסר העניין שלה במין, לקרירות, ואפילו לוגינסימוס??

חוץ מזה, לעניות דעתי כשנשואים ההסתכלות צריכה להיות זוגית, כלומר- יש וגינסימוס-

זו לא בעיה *שלה*. מאז שהתחתנתם וקשרתם את גורלנו יחד, כל מה שקורה- קורה לשניכם.

כפי שבאותה מידה היתה זו גם בעייתה אם פוטרת מהעבודה או אם אתה חולה חלילה.

כתבת שמההתחלה היה נראה לך שמדובר במקח טעות, וקשה לי להאמין שלאשה קשה לחוש גם ללא מילים

שאתה לא באמת שמח בה, אוהב ונמשך, ואין דבר שאישה צריכה יותר מזה בכדי להתקשר לגבר שלה. יכול להיות שבעקבות השדר *שלך* על הנתונים הפיזיים שלה, ובכלל על המקח טעות, היא נסגרה בפניך, פיזית ונפשית.

כתבת פה שאשתך טופלה בשיטות רבות, אני חוששת שעכשיו תורך ללכת לייעוץ מקצועי מעמיק, ואולי בהמשך 

שניכם תלכו, לברר את הדברים.

אגב, אשתך יודעת מה דעתך על הגוף שלה? ועל הקשר שלכם??

אתה עובר נסיון קשה מאד.

יהי רצון שה' יתן לך כח וינחה אותך בדרך הנכונה.

_________________

לא עונה להודעות באישי מגברים.

אתה כל הזמן חי בתחושת פספוס, מהרגע הראשון ולא השתחררת מזה.

ברגע שאתה תשתחרר מזה, ותאמין בה, תראה בה את הטוב שבה, את היופי, תתאזר בהרבה סבלנות, תראה שהיא תשחרר ממה שיש לה.

אתה חייב לבחור בה!

לומר לה שאתה אוהב אותה בכל מצב, כמו שהיא! "קבלה". 

בלי התנייה!

להוריד לחת ומתח.

מומלץ פה גם הרבה עבודה בדמיון, להרגיש כאילו בליל טבילה אתה בוחר בה מחדש, מקבל את האשה הכי יפה והכי טובה בעולם, בלי שום לחץ...

וסליחה אם זה היה נשמע כך,

הכוונה היא שהאחריות מוטלת דווקא לפתחך, 

ויש לי המון הערכה ליכולת שלך להחזיק מעמד ככה.

רק שלדעתי, יש פתרון, שאתה לא רואה אותו כרגע.

זה דורש אמונה - 

בך - שתוכל לקחת אחריות, להיות עם הרבה סבלנות, שיש פתרון, למרות שזה נורא קשה, ועבר כבר המון זמן מאז החתונה

באשתך - לשדר לה שהיא בסדר, לקבל אותה

בקב"ה - שהביא לך אשה זו דווקא (מה' אשה לאיש), שייתן לך כוחות.

צא לדרך חדשה!

אני צריך לעשות תשובה!! (:

היתה לי בעיה דומה וב"ה מצאתי לה פתרון.

סקסולוגית בשם טלי רוזנבאום טיפלה בשיטה מסויימת שהביאה פתרון ב"ה.

אם כי רגישות נותרה גם היום לאחר מספר לידות.

"בשבילה יהיה סבבה"?...  יתעורר גם אצלה, בהדרגה.

הרי אתה יכול לקבוע זמן לנסות את זה באמיתיות.

וגם טיפול פסיכולוגי אמיתי, אני מניח שיהיה באותו כיוון:

לפתוח מבפנים, בנפש, אולי גם למפרע, בלי מתח - כדי להגיע גם אל ביטויי היחס.

קשה לי להאמין שפסיכולוג מבין-ענין יתעסק בצד ה"מיני" בעלמא.

ענ"ד.

וה' יעזור לכם. שכרך הרבה מאד.

האם זה באמת יוציא אותך מהפלונטר בו אתה נמצא?

אתה זקוק לתחושה טובה בתחום הזה, אתה זקוק לחוויה טובה. האמנם אם תחטא זה יעזור לך?

כן, בודאי. תהיה לך הנאה רגעית מיידית וזה יהיה נפלא.

אבל אחר כך....

המצפון המציק, והתחושה שאתה מסתיר דברים מאישתך, וחי מעין חיים כפולים כי אתה לא רוצה לגלות לה, והתחושה של הבגידה, והתחושה הנוראית של לחיות עם סוד בתוך- תוכך בלי יכולת לגלות אותו לאיש....

רק תדמיין מציאות כזו.

זה לא שווה לך.

הנאה רגעית לא שווה את כל ייסורי הנפש שבאים אחר כך.

זה רק יכניס אותך לפלונטר גדול הרבה הרבה יותר.

נקודה למחשבה....

תחזיק מעמד.

ולך לטיפול. זה יכול לעזור. בעזרת ה'.

בהצלחה.

נסה לדמין רגע שאשתך היתה כותבת פה עליך בידיוק באותו סיגנון ועוד היית מגלה את זה ,היית נעלב ובצדק,היית מפסיק מידית כל מאמץ והשתדלות כי למה להתאמץ בשביל מישהו שחושב עליך ככה,זה שהיא מודעת לבעיה שלה ומשתדלת לפעול לפתרונה זה לא מובן מאליו בהרבה בתים שקיימת בהם הבעיה הזו או בעיות אחרות,אני מצטרפת להמלצה של עקיבא והמלצה משלי להגביר את הסיכויים להצלחת הטיפול שתחחיל לעבוד על עצמך להסתכל על אשתך בצורה חיובית יותר,אני יודעת ומבינה שזה קשה מאו'ד מתוך המצוקה הגדולה שלך שחסר לך צורך מאוד בסיסי לגבר, עצתי שתשב עם עצמך ותעשה רשימה של כל הדברים החיובים אצל אשתך ותתלה במקום בולט שיהיה לך מול העינים,תתחיל להחמיא לאשתך על הדברים הטובים שהיא כן עושה,תקנה לה דברים קטנים,פרח,איזה שוקולד גם אם כרגע אתה לא מרגיש זה אמיתי.

אני מתפלא על מבטך המצומצם. 

הוא מכבד את אשתו. רואים מתוך דבריו. אף אחד לא אמר שאינה עושה מאמצים. 

אבל עדיין הבעיה מתחילה והתחילה ממנה, שוב, לא שהיא אשמה, אך הבעיה מוטלת בעיקר לפיתחה. והיא ודאי חייבת לעשות הכל על מנת לחיות ככל בני האדם, ולספק את צרכו הטבעי. זו חובה שלה לחיי דרך ארץ ככל האדם. 

כמו שאמרתי קודם, אני בטוח שבמהלך הייעוץ שהם עברו, היה מי שיעיר גם לו מה שמוטל עליו.

בשונה ממבטך, אני חושב בכל אופן שאדם מוסרי, גם אם היה רואה מה שנכתב כאן על ידי בן זוגו, היה כואב יותר את כאבם, (ואולי נפגע מהפומביות, אך זה נכון בכל עניין שמועלה כאן על ידי צד אחד) ואין בכך סיבה להימנע מהמשך טיפול.עושה רושם שגם אשתו מוכנה להשתדל לעשות הכל, וזה חשוב.

מה שכן, נשמע מדברייך שאת חשה אותה יותר.

אינני רואה מקום לתקוף אותו כאן כאשר הוא בא וצועק את כאבו. זה מכאיב יותר, ולא יעזור, כי אי אפשר להאשים אותו במה שאין ידוע לך שהוא לא בסדר. מי אמר לך שאינו עושה את מה שהצעת???

זה נשמע נטיה רגשית להצדיק מציאות שגויה. 

אני חושב (ויודע) שכמו שהוא עצמו אמר, הוא כבר קיבל מסרים שמציעים לו למתן ולנסות לשדר לה אמפטיה, הבנה לצערה,  ושאין היא אשמה, כי לא היא הביאה על עצמה את הבעיה. הוא לא שלל התנהגות כזו מצידו, למרות הקושי הגדול, וזה קושי עצום. ועל כך, כל הכבוד לו.

מעבר לכל הנ"ל, אני מסכים שמה שהצעת לו לעשות בפועל,ישפר ללא ספק את היכולת שלה להתמודד עם הבעיה. 

אם אישה היתה רושמת באותו סגנון על בעלה הייתי מגיבה לה שזה לא לענין,לא צריך לכתוב ככה על אף בן אדם לא משנה מאיזה מין הוא.

הגזמנו עם האמפטיה המוגזמת אליו

מה עם האמפטיה אליה?

אין לי מושג איפה אתה גר אבל בתל השומר יש מרפאה לטיפול בבעיות מיניות. וה מאד מקיף כי יש שם את כל האנשי מקצוע, רופא נשים, אורולוג, פיזיותרפסטים ומטפלים רגשיים. עולה משהו כמו 200 ש"ח לטיפול. יש גם קופות שנותנות החזרים (תלוי בסוג הביטוח) .

היתרון הוא שלפי הבעיה מחליטים לאיזה איש מקצוע אתה מתאים ולא אתה מנסה את כולם (כמו שקרה אצליכם...)

לפתוח פורום סגור גם לגברים..

אני חושבת שהם צריכים את המקום הצנוע לכתוב ולשאול.

בעלי אמר לי שלצערו לו אין את ה"פורום האסור" לשאול על ענייני אישות.

זה יכול לעזור להרבה שלא יכולים לפתוח דברים מפאת צניעות.

אני ממליץ שתפנו לאליהו אקרמן מנהל מרכז בקדושה. אני מכיר אותו אישית (ב"ה לא בהקשר המדובר) והוא אחד האנשים המדהימים.

ייתכן שמחוסר זמן הוא יפנה אתכם לאחד או יותר מהמומחים שעובדים איתו.

קישור לאתר שלו - http://bkdusha.co.il/

אני מעתיק פה מהאתר את ההסבר על המרכז שלו -

אודות
 

המרכז הבין-תחומי בקדושה הינו מרכז מדגים בין-לאומי שקם על רקע המציאות המתירנית המצויה בדור, הבעיות הקשות בתחום היצרים והמיניות והקושי בקרב הורים ומורים לתקשר עם ילדים ובני נוער בנושאי ההתבגרות והיצרים. המרכז קם בשל הצורך הגדול בייעוץ, בהדרכה ובטיפול בתחומים אלו, והכול על פי דרכה של תורה.

המרכז הבין-תחומי בקדושה עוסק בנושאי גיל ההתבגרות, זוגיות, אישות ומיניות.
מרכז בקדושה משלב אנשי רוח, אנשי חינוך, אנשי ייעוץ, מטפלים וחוקרים מדיסציפלינות שונות: חינוך, רפואה ובריאות הנפש, המשלבים טיפול מקצועי בדרכה של  תורה.
המרכז מלווה מוסדות וארגונים ומסייע גם לאנשים פרטיים.

במרכז כמה מחלקות:
1. גיל ההתבגרות
2. פגיעות וטראומות מיניות
3. נשים
4. אישות ומשפחה
5. למאחרים להינשא

נוסף על מחלקות אלו המרכז מפעיל בית מדרש ומכון מחקר.

אני בד"כ לא נוהג לפרסם בפורום אבל אני חושב שזה יכול להועיל לרבים אז אני מרשה לעצמי לחרוג הפעם מהרגלי

אתה אומר שהיא הייתה מופתעת לראות שקשה לך.

אולי תסביר לה עד כמה..................................זה מתסכל וקשה ואפילו כמעט בלתי אפשרי לחיות ככה. לא ממקום של האשמה אלא ממקום של- נכון, ניסינו את כל העולם, ועדיין זה לא עוזר, מה הלאה יקירתי- אנחנו צריכים קשר בריא ושמח, מספק וממלא....

לדעתי- א"א להשלים עם המצב הזה. כמו שאמרת יש ליחסים חשיבות עליונה במערכת זוגית.

אני עבדתי גם עם אנשים שכל פלג הגוף התחתון, כולל האיברים המיניים משותק לצערנו בגלל תאונות. ובכל זאת הצרכים המיניים של שני בני הזוג עלו על הפרק ומנסים לחשוב על פתרונות יצירתיים.

ובקיצור- אם הם יכולים למצוא פיתרון בעז"ה גם אתם!!!!!! (מקווה שזה לא מעליב אותך שהבאתי דוג' מהכיוון הזה- זו לא הכוונה)

הרבה תפילות ובהצלחה

בעז"ה שתבוא לכתוב פה שב"ה טוב לכם!

חושב על דברייך אלו והקודמים כדברים חכמים.

זו (תגובתך מאתמול) דוגמא לניסיון לתת כיוונים מסתברים חדשים - אצל המתלונן עצמו.

אלא שבשונה מהאחרות כאן, למרות הפניית שימת ליבו לעצמו, את שידרת הבנה מלאה ואמיתית (ורואים שזה לא 'לצורך הפרוטוקול') למצוקתו, בנוסף לכך, מעולם לא חתכת שיש אשמה (בכלל, מדוע מחפשים "אשמים"???) בו, אלא העלת אפשרויות נכונות וכיוונים חדשים וחכמים.

מרשה לעצמי לומר שגם אני עם כל נסיוני (שגם עברתי קצת ממה שהוא עבר, ובס"ד המצב התהפך לחלוטין לטובה) עדיין למדתי מתוך דברייך נקודות חשובות.

בהחלט שיח נכון. 

יישר כוחך!

בדבריך.

[וגם כדאי לזכור, שמן הסתם לחלק מהנשים קשה להיכנס ל"ראש" שלך]

עם זאת - כבר אמרתי שלענ"ד יש דרך אחרת, והיא לא "להניח.. כדי שיסתדר מאליו", אלא לפעו כרגע במישור שונה שיתכן ויוכל לתקן את המצב מיסודו. אני חושב שכדאי לך לנסות את זה. פירטתי באישי.

כדאי שיהיה גם מנהל רווק שיגיד מה מתאים ומה לא , למה כל הנשואים כבר  מחוספסים לגמרי ולא רק נשואים מסתובבים פה...

לשירשורים שהם "מריחים" שזה הכיוון.

לטובתם עצמם.

לא הייתי רוצה בתור רווק להתקל בשרשור כזה 'מעניין ומסקרן'

למרות שגם המיניות הוא חלק מהנישואים וזה לגיטימי שירצו להתחלק בבעיות שנובעות ממנו אבל ניראה לי שפורום סגור לגברים בהחלט יעזור והדגש על פורום סגור כי בתפוז למשל יש פורום פתוח ומהומת אלוהים מה שהולך שם.

אלא אינדבדואלים שכל אחת מביעה את דעתה העצמאית בהחלט ואולי ריבוי התגובות הספונטני באותו סיגנון מרמז שיש דברים בגו שמצריכים תשומת לב,מכל ההודעות שכתבו אף אחד אף אחד לא התעלמה מכך שהבעיה אכן אמיתית ושאתה נמצא במצוקה אמיתית לא פחות אבל מה לעשות שיש כמה נתונים צורמים כמו תחושת הפיסיפוס שלך לטענתך(אתה כניראה אדם בעל רצון מישהו הכריח אותך להתחתן איתה?),הסיגנון בו אתה מתאר את אשתך-מה היית מרגיש אם היא היתה מתארת אותך למשל בצורה שלילית אחרת,או קוף שעיר ונמוך?תן לי לנחש שהיית נעלב,כל זה משדר שבעצם כבר החלטת ופה אתה רק מחפש אישור ואני תוהה אז מה בעצם אתה רוצה מהאנשים בפורום?הציעו לך פה לפנות לטיפול בקדושה שזה רעיון מצוין,בפורום ממילא כל אחד יביע את דעתו כי אי אפשר לעשות יותר מזה

עריכה: צנזור מילה שאין מקומה כאן

נפלת לפרובוקציה שהגיעה כנראה ממקום פגוע.

לא צריך להגיב לכל דבר כמה שיהיה מכעיס.  

גם עדיף שלא לספר לכולם איפה יש אתרים רעים.

אנא, נסו להיות אובייקטיביים, חשבו על הדברים, וערכו את דבריכם. 

זה מאוד צורם ובטוח גם אסור הלכתית.

לבי על הכאב של המעורבים אבל יש רמה מסויימת גם לדיון בנושא הכאוב הזה...

תודה שערכת אבל לדעתי אולי צריך לקבוע גבול מסוים לנושאים הנידונים גם בפורום שאמור להוות במה תומכת ולא רק ביגלל העובדה שאומנם לטפוח על השכם מבחינה וירטואלית זה לא מעט אבל הפורום הוא גם מקום שבו אנשים עלולים למצוא את עצמם מושא לדיונים שמלכתחילה לא רצו.

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.

הלוואי ותצליחי

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?

אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

בהצלחה רבה

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

על הקורס של יוני אנטמן.

זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).

הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.

אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.

את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.

את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.

אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.

וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הייתי מפרידה בין שני הדברים.

העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.

ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.

אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.

מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא

ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.

אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)

ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.

ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.

הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות

לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.

יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.

כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.

אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.

אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק

אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)

תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.

אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.

שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר

כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

לעזור ככה לאחים.

חלום!

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?

קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.

במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…

קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?

אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

מתכון לכריך אחיות:

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

חזק ביותר!

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.

מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.

זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.

ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות

אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.

זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר

אולי אחרי הרדמה זה אחרת

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.

רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.

לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור

אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת

האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.

כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

כאילו לא עשתה מספיק נזק

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏