חיים גלבוע

יועץ זוגי ומנחה הורים

זו האופציה הטובה ביותר כרגע

כללית הבעיה היא שאני כבר לא נמשך לאשתי

את הסיבות כתבתי בפירוט באישי לחיים גלבוע שהציע עזרה כאן

אך שוב, כללית, כי:

1. אין לה מראה נשי

2. יחסים בשבילה זה עול. היא 'פרידיג'רית' אם אתם מכירים את המושג. והיא סובלת מוגינימוס שטובי המטפלים לא פתרו

ואנו נשואים 12 שנה

ככה שזה חסר לי די הרבה זמן...

האם פעם נמשכת אליה?

האם יכול להיות שחוסר העניין שלה ביחסים קשור לוגינסימוס?

האם אין לה מראה נשי כי היא לא מטופחת או מסיבות אחרות??

יכול להיות שעזרה ויעוץ בתחום הנפש דוקא יכולים לעזור לה בכל התחומים,

אבל כדי לדחוף אותה ולדבר איתה על הכיוון צריכים להיות ביניכם אמון וקשר טוב....

קרירות מינית היא לרוב משהו נפשי אלא אם כן היא סובלת מבעיה רפואית.

2 דברים חשובים שיכולים לעזור, שוב מניסיוני:

1. טיפול פסיכולוגי פרטני לאישה ע"י מטפל טוב- עדיף פסיכולוג קליני , ואולי גם עדיף מטפל גבר

2.טיפול גם לך

בהצלחה

אמנם לא מניסיוני ברוך ה' , אבל אני יודעת שהרבה עניינים גופניים מקורם בבעיה בנפש... משהו חסום, לא משוחרר, מפריע משהו.... וזה חוסם..

ציינת וגינמוס.. אני התחתנתי לפני כשנה ובהדרכות לפני החתונה הדריכו אותי לא להיות לחוצה, להיות משוחררת , כי מצב כזה של מתח נפשי יכול ליצור בעיה של התכווצות השריר במקום ובעצם לא תתאפשר הכניסה....

אתם נשואים כבר המון שנים ובטח מתח כזה לא קיים אבל מתחים אחרים, חסמים ובעיות שלא נפתרו , אם קיימים- יכולים אולי להצביע שאלו גורמים לזה אולי...

ציינת שאתה לא נמשך לאשתך מכמה סיבות... היא בטח קולטת את זה ויודעת את זה - וזה משפיע עליה גם מבחינה גופנית.... שלא באשמתך כמובן...  

במקרה כזה כדאי באמת לפנות לייעוץ ע"י בעל או בעלת מקצוע מתחום הנפש כדי לקדם פתרון לבעיה הזו...

בעניין המאה החיצוני של אשתך, זה משהו שלדעתי, בקלות אפשר לפתור... שיחה קטנה עם האישה באופן שהיא לא תיפגע (שיחה כזו יכולה מאוד!!! לפגוע באישה...) , תקנה לה איזה תכשיט, בגד שנאה בעינך או שתלכו לקנות יחד... תחמיא לה...

אולי אם תנסה להעצים אותה בעניין הזה , היא תרגיש צורך להיות מטופחת יותר - אישה רוצה להיות מטופחת בשביל משהו או מישהו .. זה בטבע שלה... יש כאלה שצריך לגרום לטבע הזה ל"צאת החוצה", לבוא לידי ביטוי.....

זו בטח עבודה קצת קשה לך כי כשנמצאים בצד שלא נמשך זה קשה, אבל לאורך כל הדרך תזכור את המטרה! וזה מה שיחזק אותך...

עלה והצלח!!

ושה' יהיה בעזרך.... בעזרכם....

כואב לי לשמוע שמצב כזה קיים ומאחלת בהצלחה רבה !!

אני כתבתי את ה "נסיון לעצה" .

לאחר שקראתי את דבריך, העצה שלי לא ממש תעזור ....

רק אומר שזה נסיון שקיבלת בחיים... איך אומרים, כל אחד והחבילה שלו. אז זה מה שכלול בחבילה שלך...

יש כאלו שעניות כלולה בחבילתם,

יש כאלו שמחלה כלולה בחבילתם

יש כאלו שעצבות כלולה בחבילתם

יש כאלו שעקרות כלולה בחבילתם

ולא חסר לצערי דברים מעיין אלו וניסיונות שבאים לאדם...

נסתכל על הטוב שיש לנו בחיים ויש לנו טוב !!!

נודה לקב"ה על הטוב הזה, נבקש שיהיה טוב יותר ונהיה שמחים בחלקנו !

בברכת גאולה שלימה!

כל טוב !

בכעס אלא בלב שבור

תבדוק שאתה לא מחפש גוף מסרטים

תנסה לגלות את היופי שטמון בגוף שלה

יש לה בטוח מה לספר בגוף שלה. אלא אם כן קיבלת אלפקה במקום בן אדם (והיא לא אלפקה)

לכל גוף סיפור מדהים שה' טמן בו שמגלה סיפור יפה של גילוי יופי של ה'

צריך להקשיב לסיפור ולהיות פתוח לקבל את הסיפור ולהבין שהסיפור שלה הוא גם סיפור של אישה, נשי ,לראות אותה כדבר המקורי ולראות מה הוא מספר.

(בעניין טיפוח אפשר לבקש.. רק בכבוד)

לגבי נישואי בוסר 

כל אדם שני אומר את זה פה??  דיי   די להוריד אחריות.

מה זה המושג הזה שזורקים בשניות?

אהבה זה משהו הרבה יותר עמוק ויפה  מלשבת על ערסל.. ולקבל את כל הפונקציות שבא לי מבן/בת זוגי.

אנחנו עוסקים בנפשות/נשמות..      אחרי החתונה אנחנו שוכחים שמולי יש נפש חיה נשמה עם כל הרגשות.. ועם כ"כ הר--בה יתרונות אנחנו עוצמים עיניים מהנפש של השני.. ועסוקים כ"כ בצרכים הover פרטיים שלנו.. ולא שמים לב שרוצחים באיזה שהוא מקום את השני (כלומר הרדמנו בלב שלנו את האישיות את הנפש הזכה והפנימית המלא אוצרות ה' של השני)

שום דבר לא נאמר בכעס , אלא שברון לב וכאב

בואו נקח מחרשה נקח מעדר  וכל אחד יעדור למצוא את השני(את בן/בת זוגו) את זה שהתחתנו איתו ויותר גדול.. נגלה את המערה ששם הוא נמצא שבה רואים אותו באמת מואר באורו ,בסיפורו ,ויפה כ"כ.

על דברייך, וגם על הגישה המוצגת בדברי 'מתעלה אליו'.

אומר גם אני שאני כותב מתוך כאב, אמנם עם קצת כעס על הדברים שבעיני הם מאוד מקוממים.

קודם כל, המבט שלו על משיכה, לגיטימי לחלוטין, טבעי כמעט אצל כל גבר בריא, והרבה מהנשים. כך בורא עולם טבע בבריאה, ויש לזה תפקיד חשוב. 

יופי גשמי חשוב גם הוא. יש מי שיותר חשוב לו ויש מי שלא, אבל ודאי שאין בכך כל פגם להחשיב את זה, למרות שזה לא העיקר.

אני חושב שאת מערבת מבט מאוד נשי, מבט גברי בעניין, שונה ולא משנה עד כמה אתה 'צדיק'. מה לעשות. נכון הוא שאהבה חזקה מטשטשת את החשיבות של זה, אך הקשר החזק בד"כ עובר דרך שם, והוא כנראה לא הגיע לשם, כי לא עבר בתחנה הראשונה, אלא מיד התחיל לחוש פגוע, מוזנח ומזולזל. וגם אם כן הגיע לרמה כזו, זה לא תמיד שחשים כך.

אם נקבל את דבריו כמו שהם, ואין סיבה לחשוב שהוא לא דובר אמת, אמנם יש לו מזל שאשתו מאוד משתדלת, ואין ספק בכך, אבל עדיין סוף סוף נראה שהבעיה אצלה, אני מאמין שאצל מיליון היועצים שהם כבר היו , היו מוצאים לנכון להעיר גם לו מה שאנו לא יודעים.

הוא מתאר כאב אדיר. כנשים יתכן שקשה לכם להכיל את תחושותיו, אך בעיני, הוא, ובעיקר הוא, הגיבור הגדול בכל הסיפור.

לא הייתי מגיב כך על דבריכם אם לא היה כואב לי הסיפור שלו, אני אישית חוויתי דבר דומה אבל עדיין לא מתקרב לתיאור שלו, ולכן אני יודע קצת על מה הוא מדבר, הרבה אנשים נורמטיבים היו מתגרשים, זה מה שאמר לי איש מקצוע, ולא היה אפשר לבוא אליהם בטענות.

אני חושב שגישתכם אינה מכילה את כאבו האמיתי והלגיטימי.

ולך איש יקר אני רוצה לומר,

כאבך ברור, אל תתרגש מתגובות שלפעמים יכולות רק להכאיב לך יותר.

אתה ניסית הכל - לפי דבריך, אפילו מרוב יאוש פנית לפורום...

נכון הוא שיש לך להעריך את אשתך על הכוח שבה להכיר בבעיה ולנסות לפתור אותה. זה לא ברור מאיליו. מניסיון.

תהיה חזק אחי, מאמין שאפשר להתגבר.

אני חושב שאשלח לך משהו במסר, כי לדעתי באמת פורום לעיני כל זה לא המקום להרחיב בעניין כזה רגיש.

שעדיין זה שהבעיה אצלה, זה לא מטיל עליה אשמה כהוא זה.

זו תופעה קיימת, והיא לחלוטין אינה אשמה שנפלה עליה צרה זו.

לפי מה שפותח השירשור מתאר, ברור שהיא ניסתה הכל כדי להיפטר מהבעיה. 

זה לא היא הבעיה, אלא הבעיה אצלה. זה דווקא מאוד מרשים היכולת שלה לנסות לעשות כ"כ הרבה בלי להתייאש.

בסופו של דבר, היא גם סובלת מזה. המון.

למה הוספתי הבהרה זו?

כי יש לי תחושה שבעצם מה שהפריע למגיבות שלדבריהן התייחסתי קודם, זה מה שהיה נראה בעינהן כאילו מעמידים את אשתו על בימת המשפט ומאשימים אותה, וזה מה שגרם לתגובות הנ"ל. כי ברור שכוונתן לטובה.

זו לא היתה כוונתי וכוונת האחרים שניסו ומנסים לתמוך ולעזור לפותח השירשור.

שכאשר יש אהבה אחד אל השני, וסימפטיה, והתענינות והקשבה עדינה והשתתפות - נוצרת "משיכה" פנימית יותר, יציבה ואמיתית יותר, ומושכת אחריה גם את ביטוייה השונים בעיתם.

כל מלה בסלע!!!

מצטערת שנגעתי לך במקום רגיש.

א. לא ניסיתי לפגוע בפותח השרשור..  ומי שנפגע שידבר בשם עצמו.

ב. גם לי ולבעלי יש התמודדויות משלנו וזאת הגישה שלי.. לא ממקום יהיר אלא זו גישתי.

תכל'ס ככה אני חיה..   בצורות התמודדות כאלה.. גדול עליך? בעיה שלך.

אני דוקא מרגישה שזה מרומם את הבית. גם אני נפגעת הרבה פעמים מבעלי בכל מיני דברים.

אבל כן בוחרת בדרך התמודדות שאני מציגה.

ראיתי בדרך הזו הרבה טוב ואני מציגה אותה מתוך ניסיון ואמונה.

הרבה יותר קל לפרק הכל ולהתייאש מהר .. אני סוברת אחרת!

וכל מי שרוצה לשמוע תמיכה ליאוש שלא יקרא את ההודעות שלי.. אני שונה!

לא מתאים לא חובה לפתוח.. רוצה קבוצת תמיכה ל.. כן גם בעלי ככה איזה ייאוש זה חיי נישואין.. פתחי את ההודעות המתאימות.

כל אחד יגיד פה מה שהוא רוצה!   ונהיה סבלנים לכל אחד.. באותה מידה שלגיטימי לומר נישואי בוסר.. מותר להגיד אחרת!

מי שרוצה לקבל מההודעות שלי שיערב לו מי שלא.. שלא!

ולגבי משיכה.. אל תספרי לי שמשיכה זה מרכיב רוחני וחיוני בנישואין..   אני יודעת את זה מצויין!!

המחלוקת ביננו לא אם צריך משיכה אלא באיך יוצרים משמרים ומגבירים משיכה.

ודרך אגב לגבי החלק שהדגשת.. קודם תביני אותו ואז נדבר.

ועוד דרך אגב.. בעלי , אני דואגת שיראה טוב בעיניי ושאני אהיה חתיכה לו..... אבל זה לא קשווור למה שכתבתי

(רוצה תמיכה? לכי לפורום נשואותבלבד שם זה רקקקקק תמיכה)

והתנשאות ויוהרה בהודעה אחת...

לפחות אל תפתחי בהתנצלות אם את לא באמת מתכוונת לזה. 

יכולת לסכם את כל ההודעה הארסית שלך במשפט אחד, שכל אחד יכתוב כראות עיניו ומי שלא טוב לו שלא יקרא. הייתי מכבדת את זה והולכת לישון! אני שמחה שאת חתיכה לבעלך והוא חתיך בשבילך ושהרגשת צורך לציין את זה למרות שזה לא קשור.

שיבושם לכם!

אכן נפגעתי ממה שכתבת וכתבתי בשם עצמי ולא בשם פותח השירשור 

תמשיכי עם הציניות

לילה טוב!

כמי שלא מבינה שמשיכה זה חלק מהסיפור וכמזלזלת בצורך במשיכה.

רציתי להגיד לך שאני כן מודעת לזה ולא מזלזלת

מזל שההודעות שלך נקיות מארס, זה מה שחשוב.

והן מכבדות מצורה מטורפפת

איך היא מוצגת פה אחרי כל המאמץ הרב שהיא עושה שמתואר בסגנון מאוד יבשושי וחסר הערכה לחלוטין כי הרי לא יותר מחזה שטוח,והייתי אומרת אותו דבר לאישה שמתארת את בעלה בצורה כזו אם הוא היה עושה השתדלות דומה.

דברייך ברורים והגיוניים. הסבל של שני בני הזוג במצב זה, מובן בהחלט. מספיק מה שעובר עליכם, לא כדאי להיפגע עוד.

לא חושב שצריך לקחת ללב גישה שאינה מתאימה לרוב מוחלט של בני אדם, שאינה בנויה על הטבע האמיתי של רוב בני האדם. אפילו שהיא מנסה לטעון שזו הגישה ואין בילתה, וחבל שכך.

ושוב, 

'חכמים, הזהרו בדבריכם', 

פתאום ראיתי את ההערה הקטנה שלך למטה וזה עשה לי עצוב בלב. את בטוחה שזה נכון? אם זה עצוב וקשה לך אז יש המון דרכים לעורר את האהבה וזה באמת יותר מתאים לפורום נשים סגור.

אל יאוש מתוקה! בכל אישה יש חן בעז"ה הוא שוב יתגלה...

את יכולה גם באישי. ליבי עליך

זה מצביע על חסם נפשי,חינוך שמרני מאוד,טראומה מינית חלילה.

בלי כונה לפגוע נשמע לי שהיא דוקא מאוד משתדלת ועושה מאמץ,הולכת למטפלים,משתדלת להיות איתך גם אם קשה לה,מודעת לזה שיש לה בעיה,נשמע לי שאתה מצפה מכולם כולל היא שיעשו לך את העבודה אבל מה החלק שלך בכל הענין?האם אתה משתדל  כמו שכתבו פה לראות מעבר לפיזיות שבעצם אולי יש לך אשת חיל בבית?עקרת בית,אמא לילדיך,בת זוג תומכת,אף אחד לא הכריח אותך להתחתן איתה אתה יודע.

לפי מה שתיארת פה- הלכתם להרבה מטפלים, הוקל מעט אבל לא באופן משמעותי.

אני חושבת שמטפלים בסגנון שהלכתם אליו לא עזרו מכיוון שהם לא טיפלו בשורש הבעיה.

יש כאן, לעניות דעתי, שתי בעיות מרכזיות:

1- אתה, כבר מרגע החתונה, מרגיש פיספוס. והפיספוס הזה מלווה אותך מאז החתונה. זה המון זמן. ודורש המון כוחות נפשד והתגברות. כנראה שיש לך בכל זאת אהבה וכבוד רב כלפיה כי לא פירקת את החבילה, אבל אתה כן חי כל הזמן בתחושת פיספוס- לא בדקת מספיק, לא רצית מספיק. היא רצתה אותך אבל אתה לא ממש רצית אותה. הלכת איתה כי "הסכמת" כהגדרתך.

זה קשה מאוד להחזיק תחושת פיספוס חזקה כל כך למשך זמן רב כל כך.

התחושה רק מתגברת עם השנים, ואני מניחה גם שלא דיברת איתה עליה כי זה עלול לפגוע מאוד.

אני מניחה גם שהרתיעה מחדירה מחמירה לאורך זמן. שככל שאתם מתקרבים יותר מבחינה נפשית- כך במידה מסוימת אתם מתרחקים מבחינה נפשית כי היא יותר ויותר פתוחה לומר לך כמה היא נרתעת מהחדירה וכמה זה קשה לה.

ואתה מתרחק כי אתה רוצה להרויח את מה שאתה מייחל לו.

ואתה צודק. כמו כל גבר- זה הרצון הטבעי שלך ואתה צודק לחלוטין.

אתה מרגישה פיספוס וזה באמת מאוד מאוד מאוד קשה לחיות עם תחושה כזאת לאורך שנים.

אני מבינה אותך.

זו בעיה גדולה.

2- היא. הבעיה שלה היא הוגיניסמוס שמן הסתם, כמו שאמרו פה כבר, נובע ממשהו נפשי.

אישה צעירה לא צריכה להרגיש רתיעה.

אולי בהתחלה קצת קשה יותר, אך ככל שעוברות השנים אין אישה צריכה להרגיש זאת כך.

אישה צריכה ליהנות מהדברים הללו.

ולכן יש לה בעיה- והיא צריכה לטפל בה.

זו בעיה עמוקה יותר מאשר טיפול רפואי.

בעיני- אישתך וגם אתה צריכים לטפל בבעיות שלכם במובן שורשי ומעמיק יותר, לא אצל סקסולוגים או רופאים ואפילו לא בטיפול זוגי.

צריך ללכת לפסיכולוג (היא- לפסיכולוגית ואתה לפסיכולוג, לדעתי) כדי להבין לעומק את השורשים של הבעיות.

הדברים ייפתרו כשתלכו לטפל בזה לעומק.

אני יודעת שכתבת שהלכתם להרבה טיפולים, זה בהחלט מכובד, ויחד עם זה אני מרגישה שטיפול פיסכולוגי הוא הדבר שהייתם צריכים לעשות, ויכולים לעשות עכשיו, ע"מ לשפר זאת.

כי זה עניין גדול גם אצלך- לשחרר את תחושת הפיספוס

וגם אצלה- לשחרר את הפחד שלה.

בהצלחה רבה!

והלכתי לפסיכולוגית מומחית לחרדות, למספר לא מועט של טיפולים

והיא לא עזרה לי בגרוש!! מרגישה בזבוז כסף ובזבוז זמן.

אני כותבת את זה רק כדי שיידע שלאוו דווקא אצל פסיכולוג המענה לפחד...

יש למכון פועה "יועץ בקדושה", שווה להתייעץ איתם!

זה איש טיפול (פסיכולוג, עובד סוציאלי, יועץ חינוכי, פיזיותרפיסט או כל מטפל) שעבר הכשרה של קורס של מכון פועה שנקרא "יעוץ בקדושה לחיי אישות"- כלומר מנסים להכשיר מטפלים להיות מטפלים מיניים אבל לציבור דתי, כי העצות של מטפלים אחרים לא תמיד תואמות את ההלכה ובכלל כל ההסתכלות.

(וגם לשמחתי)

בחירת פסיכולוג/ית היא דבר מורכב, כמעט כמו שידוך טוב.

צריך להתחבר אליה (אדבר בלשון נקבה, אבל זה לשני המינים)

צריך להרגיש שסומכים עליה,

צריך להרגיש הרבה דברים...

היא צריכה להיות מומחית במה שהיא עושה,

לא תמיד מה שהיא מומחית בו זו בדיוק הבעיה בה היא יכולה לטפל,

לא תמיד הפתרונות שהיא מציעה יכולים לעזור דווקא לך.

ולא תמיד המטופלת באמת רוצה לפתור את הבעיה שלה.

זה כל כך מורכב. כ כך מסובך.

לכן אני אומרת בערבון מוגבל: טיפול פסיכולוגי עוזר.

אבל צריך לזכור שיש כל כך הרבה פרמטרים במשוואה של טיפול ושל מטופל ושל מטפל וזה כל כך לא קבוע וכל כך משתנה מאחד לאחד...

אי אפשר להבטיח שום דבר.

אפשר לקוות שההתאמה תהיה טובה בין המטפל למטופל, שהטיפול יתאים לבעיה המסויימת, שהמטופל ירצה באמת לפתור את הבעיה, שהמטפל יידע איך לפתור אותה,

ובעיקר צריך הרבה תפילה וסיעתא דשמיא.

ואם מרגישים שלא עוזר (לדעתי צריך לנסות כמה חודשים לפני שמחליטים דבר כזה)- לנסות ללכת למישהו אחר. אולי הוא יעזור.

בהצלחה!

חיי אישות זה הלב והעיקר של הזוגיות. אם אתם יחד 12 שנה והנושא הזה בעייתי ,אז וודאי שיש ביניכם הרבה בתחומים אחרים.

לדעתי עניין המשיכה זה בכלל לא מנותק מההנאה והשמחה שלה באישות. לדעתי האישית אם היא הייתה נהנית ומגלה את עצמה בתחום זה אז היית הרבה יותר נמשך אליה. משיכה זה לא שאתה מסתכל עליה כמו בפוסטר ומרגיש משיכה אלא זה יכול להגיע גם תוך כדי המע המיני.

מה אני מנסה לומר?

-אל תפריד בין הדברים, אם תמשיכו לנסות בעזרת מטפלים(ואני מבינה שניסיתם כ"כ הרבה) יתכן שתתגלה אישה הרבה יותר מינית ומושכת.

- אם אתה רוצה להמשיך לחיות עם אשתך אתה חיב לעבוד על המחשבה שמפריעה לכם והיא "אני לא נמשך לאשתי".

תחשוב- האם ב100% זה נכון? האם אין בה שום דבר מושך? (זה לא לעניין לפרט בתחום זה בפורום אבל תבין את כוונתי)  זה שיש נשים שהם יותר מושכות זה לא אומר שהיא לא מושכת בכלל.

אני בטוחה שאם תנסה לגרום לה להיות יותר מושכת, + התמדה בטיפול יהיה שיפור.

אבל אתה חייב לבחור באשתך. אם לא אז באמת אתה חי בתחושת הפסד.

וסתם שאלה- אולי אתה מרוויח משהו מהמצב שלה? כי כל זוג (אפילו מי שנשוי למלכת היופי) צריך לעשות עבודה גם בתחום הזה. כי אישות זה לא רק גוף כידוע...אולי הייאוש נהיה כבר נח. אני ממש לא מנסה להאשים כי אני מבינה איזה מצב מתסכל זה אלא רק לנסות לעורר מקומות רדומים...

ואל תשכח שמה שרואים בחוץ זה תמיד יותר מפתה כי

1. זה אסור (מים גנובים...)

2. זה מלוטש (פרסומות, סרטים וגם נשים אחרות שמתייפות ברחוב זה לא כמו אשתך שקמה מסמורטטת משינה...)

בהצלחה, עם הרבה הבנה והערכה

נקודה למחשבה-

כתבת שכבר בליל הכלולות הרגשת ש"עבדו עליך". מכתיבתך נשמע שאתה אדם עדין ומכבד,

ואני מאמינה שלא התנהגת בצורה בוטה, אך אולי אשתך חשה באכזבה שלך?

בחוסר המשיכה שלך אליה, שמין הסתם לא השתנה עם השנים??

אולי זה עצמו מהווה גורם לחוסר העניין שלה במין, לקרירות, ואפילו לוגינסימוס??

חוץ מזה, לעניות דעתי כשנשואים ההסתכלות צריכה להיות זוגית, כלומר- יש וגינסימוס-

זו לא בעיה *שלה*. מאז שהתחתנתם וקשרתם את גורלנו יחד, כל מה שקורה- קורה לשניכם.

כפי שבאותה מידה היתה זו גם בעייתה אם פוטרת מהעבודה או אם אתה חולה חלילה.

כתבת שמההתחלה היה נראה לך שמדובר במקח טעות, וקשה לי להאמין שלאשה קשה לחוש גם ללא מילים

שאתה לא באמת שמח בה, אוהב ונמשך, ואין דבר שאישה צריכה יותר מזה בכדי להתקשר לגבר שלה. יכול להיות שבעקבות השדר *שלך* על הנתונים הפיזיים שלה, ובכלל על המקח טעות, היא נסגרה בפניך, פיזית ונפשית.

כתבת פה שאשתך טופלה בשיטות רבות, אני חוששת שעכשיו תורך ללכת לייעוץ מקצועי מעמיק, ואולי בהמשך 

שניכם תלכו, לברר את הדברים.

אגב, אשתך יודעת מה דעתך על הגוף שלה? ועל הקשר שלכם??

אתה עובר נסיון קשה מאד.

יהי רצון שה' יתן לך כח וינחה אותך בדרך הנכונה.

_________________

לא עונה להודעות באישי מגברים.

אתה כל הזמן חי בתחושת פספוס, מהרגע הראשון ולא השתחררת מזה.

ברגע שאתה תשתחרר מזה, ותאמין בה, תראה בה את הטוב שבה, את היופי, תתאזר בהרבה סבלנות, תראה שהיא תשחרר ממה שיש לה.

אתה חייב לבחור בה!

לומר לה שאתה אוהב אותה בכל מצב, כמו שהיא! "קבלה". 

בלי התנייה!

להוריד לחת ומתח.

מומלץ פה גם הרבה עבודה בדמיון, להרגיש כאילו בליל טבילה אתה בוחר בה מחדש, מקבל את האשה הכי יפה והכי טובה בעולם, בלי שום לחץ...

וסליחה אם זה היה נשמע כך,

הכוונה היא שהאחריות מוטלת דווקא לפתחך, 

ויש לי המון הערכה ליכולת שלך להחזיק מעמד ככה.

רק שלדעתי, יש פתרון, שאתה לא רואה אותו כרגע.

זה דורש אמונה - 

בך - שתוכל לקחת אחריות, להיות עם הרבה סבלנות, שיש פתרון, למרות שזה נורא קשה, ועבר כבר המון זמן מאז החתונה

באשתך - לשדר לה שהיא בסדר, לקבל אותה

בקב"ה - שהביא לך אשה זו דווקא (מה' אשה לאיש), שייתן לך כוחות.

צא לדרך חדשה!

אני צריך לעשות תשובה!! (:

היתה לי בעיה דומה וב"ה מצאתי לה פתרון.

סקסולוגית בשם טלי רוזנבאום טיפלה בשיטה מסויימת שהביאה פתרון ב"ה.

אם כי רגישות נותרה גם היום לאחר מספר לידות.

"בשבילה יהיה סבבה"?...  יתעורר גם אצלה, בהדרגה.

הרי אתה יכול לקבוע זמן לנסות את זה באמיתיות.

וגם טיפול פסיכולוגי אמיתי, אני מניח שיהיה באותו כיוון:

לפתוח מבפנים, בנפש, אולי גם למפרע, בלי מתח - כדי להגיע גם אל ביטויי היחס.

קשה לי להאמין שפסיכולוג מבין-ענין יתעסק בצד ה"מיני" בעלמא.

ענ"ד.

וה' יעזור לכם. שכרך הרבה מאד.

האם זה באמת יוציא אותך מהפלונטר בו אתה נמצא?

אתה זקוק לתחושה טובה בתחום הזה, אתה זקוק לחוויה טובה. האמנם אם תחטא זה יעזור לך?

כן, בודאי. תהיה לך הנאה רגעית מיידית וזה יהיה נפלא.

אבל אחר כך....

המצפון המציק, והתחושה שאתה מסתיר דברים מאישתך, וחי מעין חיים כפולים כי אתה לא רוצה לגלות לה, והתחושה של הבגידה, והתחושה הנוראית של לחיות עם סוד בתוך- תוכך בלי יכולת לגלות אותו לאיש....

רק תדמיין מציאות כזו.

זה לא שווה לך.

הנאה רגעית לא שווה את כל ייסורי הנפש שבאים אחר כך.

זה רק יכניס אותך לפלונטר גדול הרבה הרבה יותר.

נקודה למחשבה....

תחזיק מעמד.

ולך לטיפול. זה יכול לעזור. בעזרת ה'.

בהצלחה.

נסה לדמין רגע שאשתך היתה כותבת פה עליך בידיוק באותו סיגנון ועוד היית מגלה את זה ,היית נעלב ובצדק,היית מפסיק מידית כל מאמץ והשתדלות כי למה להתאמץ בשביל מישהו שחושב עליך ככה,זה שהיא מודעת לבעיה שלה ומשתדלת לפעול לפתרונה זה לא מובן מאליו בהרבה בתים שקיימת בהם הבעיה הזו או בעיות אחרות,אני מצטרפת להמלצה של עקיבא והמלצה משלי להגביר את הסיכויים להצלחת הטיפול שתחחיל לעבוד על עצמך להסתכל על אשתך בצורה חיובית יותר,אני יודעת ומבינה שזה קשה מאו'ד מתוך המצוקה הגדולה שלך שחסר לך צורך מאוד בסיסי לגבר, עצתי שתשב עם עצמך ותעשה רשימה של כל הדברים החיובים אצל אשתך ותתלה במקום בולט שיהיה לך מול העינים,תתחיל להחמיא לאשתך על הדברים הטובים שהיא כן עושה,תקנה לה דברים קטנים,פרח,איזה שוקולד גם אם כרגע אתה לא מרגיש זה אמיתי.

אני מתפלא על מבטך המצומצם. 

הוא מכבד את אשתו. רואים מתוך דבריו. אף אחד לא אמר שאינה עושה מאמצים. 

אבל עדיין הבעיה מתחילה והתחילה ממנה, שוב, לא שהיא אשמה, אך הבעיה מוטלת בעיקר לפיתחה. והיא ודאי חייבת לעשות הכל על מנת לחיות ככל בני האדם, ולספק את צרכו הטבעי. זו חובה שלה לחיי דרך ארץ ככל האדם. 

כמו שאמרתי קודם, אני בטוח שבמהלך הייעוץ שהם עברו, היה מי שיעיר גם לו מה שמוטל עליו.

בשונה ממבטך, אני חושב בכל אופן שאדם מוסרי, גם אם היה רואה מה שנכתב כאן על ידי בן זוגו, היה כואב יותר את כאבם, (ואולי נפגע מהפומביות, אך זה נכון בכל עניין שמועלה כאן על ידי צד אחד) ואין בכך סיבה להימנע מהמשך טיפול.עושה רושם שגם אשתו מוכנה להשתדל לעשות הכל, וזה חשוב.

מה שכן, נשמע מדברייך שאת חשה אותה יותר.

אינני רואה מקום לתקוף אותו כאן כאשר הוא בא וצועק את כאבו. זה מכאיב יותר, ולא יעזור, כי אי אפשר להאשים אותו במה שאין ידוע לך שהוא לא בסדר. מי אמר לך שאינו עושה את מה שהצעת???

זה נשמע נטיה רגשית להצדיק מציאות שגויה. 

אני חושב (ויודע) שכמו שהוא עצמו אמר, הוא כבר קיבל מסרים שמציעים לו למתן ולנסות לשדר לה אמפטיה, הבנה לצערה,  ושאין היא אשמה, כי לא היא הביאה על עצמה את הבעיה. הוא לא שלל התנהגות כזו מצידו, למרות הקושי הגדול, וזה קושי עצום. ועל כך, כל הכבוד לו.

מעבר לכל הנ"ל, אני מסכים שמה שהצעת לו לעשות בפועל,ישפר ללא ספק את היכולת שלה להתמודד עם הבעיה. 

אם אישה היתה רושמת באותו סגנון על בעלה הייתי מגיבה לה שזה לא לענין,לא צריך לכתוב ככה על אף בן אדם לא משנה מאיזה מין הוא.

הגזמנו עם האמפטיה המוגזמת אליו

מה עם האמפטיה אליה?

אין לי מושג איפה אתה גר אבל בתל השומר יש מרפאה לטיפול בבעיות מיניות. וה מאד מקיף כי יש שם את כל האנשי מקצוע, רופא נשים, אורולוג, פיזיותרפסטים ומטפלים רגשיים. עולה משהו כמו 200 ש"ח לטיפול. יש גם קופות שנותנות החזרים (תלוי בסוג הביטוח) .

היתרון הוא שלפי הבעיה מחליטים לאיזה איש מקצוע אתה מתאים ולא אתה מנסה את כולם (כמו שקרה אצליכם...)

לפתוח פורום סגור גם לגברים..

אני חושבת שהם צריכים את המקום הצנוע לכתוב ולשאול.

בעלי אמר לי שלצערו לו אין את ה"פורום האסור" לשאול על ענייני אישות.

זה יכול לעזור להרבה שלא יכולים לפתוח דברים מפאת צניעות.

אני ממליץ שתפנו לאליהו אקרמן מנהל מרכז בקדושה. אני מכיר אותו אישית (ב"ה לא בהקשר המדובר) והוא אחד האנשים המדהימים.

ייתכן שמחוסר זמן הוא יפנה אתכם לאחד או יותר מהמומחים שעובדים איתו.

קישור לאתר שלו - http://bkdusha.co.il/

אני מעתיק פה מהאתר את ההסבר על המרכז שלו -

אודות
 

המרכז הבין-תחומי בקדושה הינו מרכז מדגים בין-לאומי שקם על רקע המציאות המתירנית המצויה בדור, הבעיות הקשות בתחום היצרים והמיניות והקושי בקרב הורים ומורים לתקשר עם ילדים ובני נוער בנושאי ההתבגרות והיצרים. המרכז קם בשל הצורך הגדול בייעוץ, בהדרכה ובטיפול בתחומים אלו, והכול על פי דרכה של תורה.

המרכז הבין-תחומי בקדושה עוסק בנושאי גיל ההתבגרות, זוגיות, אישות ומיניות.
מרכז בקדושה משלב אנשי רוח, אנשי חינוך, אנשי ייעוץ, מטפלים וחוקרים מדיסציפלינות שונות: חינוך, רפואה ובריאות הנפש, המשלבים טיפול מקצועי בדרכה של  תורה.
המרכז מלווה מוסדות וארגונים ומסייע גם לאנשים פרטיים.

במרכז כמה מחלקות:
1. גיל ההתבגרות
2. פגיעות וטראומות מיניות
3. נשים
4. אישות ומשפחה
5. למאחרים להינשא

נוסף על מחלקות אלו המרכז מפעיל בית מדרש ומכון מחקר.

אני בד"כ לא נוהג לפרסם בפורום אבל אני חושב שזה יכול להועיל לרבים אז אני מרשה לעצמי לחרוג הפעם מהרגלי

אתה אומר שהיא הייתה מופתעת לראות שקשה לך.

אולי תסביר לה עד כמה..................................זה מתסכל וקשה ואפילו כמעט בלתי אפשרי לחיות ככה. לא ממקום של האשמה אלא ממקום של- נכון, ניסינו את כל העולם, ועדיין זה לא עוזר, מה הלאה יקירתי- אנחנו צריכים קשר בריא ושמח, מספק וממלא....

לדעתי- א"א להשלים עם המצב הזה. כמו שאמרת יש ליחסים חשיבות עליונה במערכת זוגית.

אני עבדתי גם עם אנשים שכל פלג הגוף התחתון, כולל האיברים המיניים משותק לצערנו בגלל תאונות. ובכל זאת הצרכים המיניים של שני בני הזוג עלו על הפרק ומנסים לחשוב על פתרונות יצירתיים.

ובקיצור- אם הם יכולים למצוא פיתרון בעז"ה גם אתם!!!!!! (מקווה שזה לא מעליב אותך שהבאתי דוג' מהכיוון הזה- זו לא הכוונה)

הרבה תפילות ובהצלחה

בעז"ה שתבוא לכתוב פה שב"ה טוב לכם!

חושב על דברייך אלו והקודמים כדברים חכמים.

זו (תגובתך מאתמול) דוגמא לניסיון לתת כיוונים מסתברים חדשים - אצל המתלונן עצמו.

אלא שבשונה מהאחרות כאן, למרות הפניית שימת ליבו לעצמו, את שידרת הבנה מלאה ואמיתית (ורואים שזה לא 'לצורך הפרוטוקול') למצוקתו, בנוסף לכך, מעולם לא חתכת שיש אשמה (בכלל, מדוע מחפשים "אשמים"???) בו, אלא העלת אפשרויות נכונות וכיוונים חדשים וחכמים.

מרשה לעצמי לומר שגם אני עם כל נסיוני (שגם עברתי קצת ממה שהוא עבר, ובס"ד המצב התהפך לחלוטין לטובה) עדיין למדתי מתוך דברייך נקודות חשובות.

בהחלט שיח נכון. 

יישר כוחך!

בדבריך.

[וגם כדאי לזכור, שמן הסתם לחלק מהנשים קשה להיכנס ל"ראש" שלך]

עם זאת - כבר אמרתי שלענ"ד יש דרך אחרת, והיא לא "להניח.. כדי שיסתדר מאליו", אלא לפעו כרגע במישור שונה שיתכן ויוכל לתקן את המצב מיסודו. אני חושב שכדאי לך לנסות את זה. פירטתי באישי.

כדאי שיהיה גם מנהל רווק שיגיד מה מתאים ומה לא , למה כל הנשואים כבר  מחוספסים לגמרי ולא רק נשואים מסתובבים פה...

לשירשורים שהם "מריחים" שזה הכיוון.

לטובתם עצמם.

לא הייתי רוצה בתור רווק להתקל בשרשור כזה 'מעניין ומסקרן'

למרות שגם המיניות הוא חלק מהנישואים וזה לגיטימי שירצו להתחלק בבעיות שנובעות ממנו אבל ניראה לי שפורום סגור לגברים בהחלט יעזור והדגש על פורום סגור כי בתפוז למשל יש פורום פתוח ומהומת אלוהים מה שהולך שם.

אלא אינדבדואלים שכל אחת מביעה את דעתה העצמאית בהחלט ואולי ריבוי התגובות הספונטני באותו סיגנון מרמז שיש דברים בגו שמצריכים תשומת לב,מכל ההודעות שכתבו אף אחד אף אחד לא התעלמה מכך שהבעיה אכן אמיתית ושאתה נמצא במצוקה אמיתית לא פחות אבל מה לעשות שיש כמה נתונים צורמים כמו תחושת הפיסיפוס שלך לטענתך(אתה כניראה אדם בעל רצון מישהו הכריח אותך להתחתן איתה?),הסיגנון בו אתה מתאר את אשתך-מה היית מרגיש אם היא היתה מתארת אותך למשל בצורה שלילית אחרת,או קוף שעיר ונמוך?תן לי לנחש שהיית נעלב,כל זה משדר שבעצם כבר החלטת ופה אתה רק מחפש אישור ואני תוהה אז מה בעצם אתה רוצה מהאנשים בפורום?הציעו לך פה לפנות לטיפול בקדושה שזה רעיון מצוין,בפורום ממילא כל אחד יביע את דעתו כי אי אפשר לעשות יותר מזה

עריכה: צנזור מילה שאין מקומה כאן

נפלת לפרובוקציה שהגיעה כנראה ממקום פגוע.

לא צריך להגיב לכל דבר כמה שיהיה מכעיס.  

גם עדיף שלא לספר לכולם איפה יש אתרים רעים.

אנא, נסו להיות אובייקטיביים, חשבו על הדברים, וערכו את דבריכם. 

זה מאוד צורם ובטוח גם אסור הלכתית.

לבי על הכאב של המעורבים אבל יש רמה מסויימת גם לדיון בנושא הכאוב הזה...

תודה שערכת אבל לדעתי אולי צריך לקבוע גבול מסוים לנושאים הנידונים גם בפורום שאמור להוות במה תומכת ולא רק ביגלל העובדה שאומנם לטפוח על השכם מבחינה וירטואלית זה לא מעט אבל הפורום הוא גם מקום שבו אנשים עלולים למצוא את עצמם מושא לדיונים שמלכתחילה לא רצו.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.