זה שאמר לי אחד הרבנים שבאו איתי לשם. הוא אמר שזה ממלא אתכן ביראת שמיים, בניגוד לבנים שצריכים לקפוץ ולרקוד ע"מ לקבל את זה... עכשיו יותר מובן
 

שאנחנו רק צריכות לראות בנים רוקדים עם תורה ומנענעים לולב.

זה כ"כ עושה לנו את זה.

וכשהבעל אומר ד"ת בשבת, אנחנו לא תמיד מבינות- אבל האור, הנשמה שיוצאת מהוורט כבר מרומם אותנו לדברים גבוהים.הנפש שלנו, פשוט אחרת. זה פועל באופן שונה.

כי ככה אנחנו, נשים, לא צריכות ללמוד, לא צריכות לקיים מש בעצמנו כל מיני פעולות...

 אנחנו פשוט חיות את עבודת ה' שלנו דרך הבעל- שהוא הצינור לשפע האלוקי. בשביל זה התחתנו, כדי שנוכל לעבוד את ה' באמת, ולשלוח את הבעל ואת הילדים שלנו ללמוד תורה, כי על זה אנחנו מקבלות זכויות בשמים.

שאין צורך להוסיף <צ>.

כמו שאמרתי, תעשו מה שבא לכן (יש לכן אישור ממני )

מעבר לזה שהשנה גם הייתי במקום שאפשר לרקוד בו אז היה נחמד ממש

תתצפתו על בחור או כל דבר אחר, פשוט לדעתי אתן עומדות סתם, בוהות שעות ע"ג שעות ע"ג שעות....

בכל מקרה, טוב לשמוע שאתן נהנות מכל ההקפות גם אם אתן לא רוקדות. לא יודע, אני לא ממש מבין בזה, כי אמא שלי כל הזמן מתלוננת.... אולי זה רק אצלי

לבנים יש הקפות שניות.

לבנות יש השקפות שניות

מה לא מובן???

כי גם אני לא מבינה את זה

באמת שלא מצליחה להבין או להרגיש

ואל תגיד לרב שלך -

שיפסיק להאמין לדעות קדומות ואמונות טפלות שיש ל(ר)בנים לגבי נשים והרגשות שלהן \ מנגנון הרוחניות שלהן

תציע לו בתור תרגיל- לעמוד בצד פעם ולהסתכל על הקפות. הוא יגלה בעצמו כמה יראת שמיים ושמחה זה כן או לא יכניס בו

(מציעה גם לך את התרגיל הזה, אתה עלול לגלות משהוא מעניין)

בס"ד

אולי זה ישמע מוזר, אבל באמת זה נותן שמחה לכל השנה.. אני שנה שעברה הייתי בהר המור פעם ראשונה, ויצאתי עם  שמחה באמת לכל השנה..

וגם אתמול ב"ה הלכתי, וזה מדהים לראות כ"כ הרבה אנשים רוקדים לקב"ה, לתורה, שרים ביחד, צועקים.. אין זה מדהים.. באמת..

וכמובן, כל אחד שונה.. 

זה קשור לתפיסה של מקום בעבודת השם

כמה אני אקטיבי וכמה אני פאסיבי

עד כמה מה שיש לי ברוחניות שלי- בא מעמל שלי,

ועד כמה מה שיש לי ברוחניות- בא מקבלה והשפעה של אנשים אחרים

(אנשים אחרים- כולל בעלי, הרב, ציבור הגברים, הרבנית הצדיקה, האדמו"ר ועוד כמה...)

לכל אדם יש את שני המרכיבים האלו

ההבדל הוא בדגש, בעיקר - ובפיתוח הרצון והיכולת לגדול גם במסלול השני

למשל- אישית אני יותר מהטיפוס של "עמל עצמי"

אבל גם אני מוצאת אור וכוח בלראות ריקוד או לימוד או שמחה של אחרים,

ועדיין יש לי קושי רב לעמוד שעות ב"סדנת יזע" כדי לצפות בבחורים שצעירים ממני רוקדים בהתלהבות...

יש קשר בין  טיפוס אקטיבי\פאסיבי לבין מגדר- בהתאם לתפיסה סביבתית\ חינוך\ גישה דתית

(המשפט האחרון יצא מובן?)

לק"י

אני נהנית לצפות באנשים ולזהות את המוכרים לי (נכון גם לגבי הנשים).. פשוט אני בביה"כ רק בחגים, ככה שיש אנשים ונשים שאני רואה אז בעיקר.

אבל השנה לא היה אצלינו מוזיקה בהקפות השניות. למרות שבשנים האחרונות יש מוזיקה אפילו בעזרת נשים, ויש מספר בנות שרוקדות. אני בדר"כ רוקדת קצת והולכת להבדלה (שלא יצטרכו לחכות לי..).

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.