80% מהחייאות נכשלות....

ועכשיו קצת יותר ברצינות, לעודד אותה שככה זה, זה לא תמיד מצליח, שככה הקב"ה החליט, הרי לכל בן אדם ניקבע מתי הוא ילך ובאיזה דרך...
אז כניראה זו הדרך שהקב"ה החליט באותו מקרה...

תני לה הרבה חיבוקים.
תגידי לה אולי שתעשה הפסקה של שבוע-שבועיים מההתנדבות או שתבוא לתחנה אבל בלי שתעלה לנסיעות, שתדבר עם הצוות שהיה איתה, שתנסה לדבר עם עוד אשנים שהיו בהחייאות לא מוצלחות שתשאב מהם כוחות...
בהצלחה.

ראשית אפתח ואומר שהתנדבות/עבודה במד"א דורשת איזו שריטה בנפש. ככל שהשריטה יותר גדולה ככה יותר קל להתמודד עם מקרים. להגיד לך שזה טוב ? זה לא טוב. להגיד לך שזו תכונה מולדת ? לא מולדת א-ב-ל דרושה התחלה מסוימת של שריטה.

אני יוצא מנקודת הנחה שחברה שלך אכן במצב הדרוש בשביל להתנדב ולכן כאשר היא נתקלה ואני משער בהחייאה הראשונה שלה היא למעשה גילתה מדרגה נוספת בדרישה לשריטה (כך אגב השריטה גדלה, ככל שנחשפים ליותר מקרים ).
לכן, היא צריכה להבין כי סופם של בני האדם הוא להיקבר (מי בחלקים מי בשלמות) ואנחנו רק כלים ביד הבורא, מטרתנו בעבודה היא להציל חיים אך כאשר אנחנו עושים את המיטב ועדיין זה לא צלח אנחנו צריכים להבין כי באמת עשינו את המיטב וכי אנחנו רק כלים.

זה בסדר להביע צער, אבל דרוש ממנה להתקדם הלאה כי היא תמשיך להגיע למקרים כאלה וגם שם שתביע את צערה אבל שגם שם תתקדם.
אני אישית דוגל בשיטה שאם קרה לה צער אז לעשות כמה שיותר מוקדם משמרת ולא לקחת הפסקה.

בהצלחה

ב. בעיקרון אני מעדיף לעשות דרך מד"א...

כי נוער לא מתעסקים בזה..
מקסייימום מלמדים בדיקת סוכר שזה עם מחט לא ניראית 

אסור לך לעלות על אטן/נטן בלי הכשרה
בתכלס יש נהגים/צוותים שמאפשרים לעלות גם בלי הכשרה אבל זה דיי נדיר וקורה בעיקר אם יש מחסור באנשי צוות