לגבי "בחינה", אז כמו שכתבתי בשם הרב קרמר שליט"א, שזה לא 'דוגמית' \ "אותו דבר אבל בקטן' \ 'דומה', אלא שבשורש, בעליונים העליונים הם אותו דבר ממש, אבל כשהשתלשלו לזה העולם הם נפדרו (כדוגמת הנשמה של הבעל והאשה שבמקור הייתה אחת וכשהגיעה לזה העולם התפצלה לשני גופים). ולכן 'בחינה' לשון בחינה, היינו, שאם תבחן את הדבר לעומק, תגלה שבשורש הם ממש אחד, בחינת "והיו לבשר אחד".
מובא בספר פעולת הצדיק (למוהרא"ש מיבניאל) ובשיח שרפי קודש: "בשם הבעלש"ט "צדיקים ירשו ארץ" שהצדיקים זכו לבחינת קדושת ארץ ישראל ממש.
ומובא שם הסיפור שפעם השתוקק הרב הקדוש רבי נחמן הורידענקא זי"ע, סבו של רביז"ל, לנסוע לארץ ישראל, בחיי רבו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, ואמר לו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע שילך מקודם לטבול במקוה, וכן עשה, וכשחזר מן המקוה שאל אותו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, מה ראית בטבילה ראשונה? ענה לו רבי נחמן זי"ע, ראיתי את ארץ ישראל, ובטבילה שניה מה ראית? ראיתי את ירושלים, ומה ראית בטבילה שלישית? ראיתי את מקום המקדש, ובטבילה רביעית? ראיתי את קדשי הקדשים, אבל את הארון לא ראיתי, ענה ואמר לו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, "הארון הוא במעזבוז", והבין הרמז של רבו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, ונשאר אצלו כל ימי חייו, הרי שהצדיק האמת קדוש בקדושת הארון והאבן שתיה, וכל מי שבא אליו, ומבטל שכלו ודעתו אליו, מקבל הארתו הגדולה, ואז גם שכלו הפרטי מאיר באורו הגדול של הצדיק.
וכך כתוב בספר דרשות הר"ן (רבי ניסים) על הש"ס דרוש שמיני :
" אין ספק שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית המקדש קיים, היה המעון ההוא המקדוש, מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה, עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל, כן ראוי שיהיו הנביאים והחסידים מוכנים לקבל שפע, עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים, לכל בני דורם... כמו המקדש המקודש, וכל שכן לאותם שהם מתקרבים עליהם ומשתתפים עימהם.
ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי פטירתם מקומות קבריהם ראויין להמצא השפע שם, בצד מן הצדדים, כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלוקי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה. ומפני זה אמרו חז"ל שראוי להשתטח על קברי צדיקים ולהתפלל שם, כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר..."
וכך כותב הזוהר על העליה לבית המקדש ( פרשת בא דף לח' ע"א) " : וכתיב "יראה כל זכורך את פני האדון ה' ", מאן פני האדון ה'? דא רבי שמעון בן יוחאי, דמאן דאיהו דכורא מן דוכריא בעי לאתחזאה קמיה".
בתרגום חופשי- וכתוב יראה כל זכורך את פני האדון ה', מי זה פני האדון ה'? זה רבי שמעון בן יוחאי שמי שהוא זכר מן הזכרים צריך להראות לפניו.
ועד כותב הזוהר (פרשת תרומה דף קס"ג ע"ב, בתרגום חופשי): " אמר רבי אלעזר ודאי פני שכינה ראיתי, שהרי כאשר רואה בן אדם צדיקים או זכאים אשר בדור ופוגש בהם, ודאי הם פני השכינה! ומדוע נקראים פני השכינה? מפני שהשכינה מסתתרת בתוכם, היא בסתימות והם בגלוי".
הכלי יקר בפירושו על התורה (פרשת במדבר לג, מט) הולך צעד יותר קדימה ואומר:
" הנזק המגיע לעולם בסילוק נשמת הצדיק הוא גדול מן הנזק המגיע לעולם בסילוק הרוחניות מן הבית המקדש... ונפש הצדיק נותן יותר הוייה וקיום לעולם יותר מכל הרוחניות שהיו בבית המקדש, לפי שצדיק אחד יסוד עולם ונשמתו חצובה מתחת כסא כבוד על כן יש בה קדושה גדולה ונותנת הויה וקיום לכל העולם".
]
חח.. 
שתהיה בריא..
חחח... 
