דייט ראשון זה הכי קל.

כי מספרים כזה על עצמך, על המשפחה, כלמיני כאלה..

ההמשך יותר בעייתי, איך מעבירים אתזה מהכרות בסיסית לקשר אמיתי.

[דייט שלישי במוצ"ש, עם הבחור הראשון שלי וזה וזה..]

באמת בדייט הראשון יש הכי הרבה על מה לדבר ולספר.. וזה זורם בד"כ!

בהצלחה רבה!!

רק להתפלל ולא לזרוק על שטויות!!

אם זה קורה - לדבר על זה!

על דיבורים ושתיקות בדייטים

על הלחץ והפחד..

אולי לפתוח דיון האם וכמה צריך לדבר, ועל מה. ואז גם אפשר לצחוק על זה..

ב"הצלחה

אבל את צריכה לזכור שאת לא צריכה להחליט עוד בשניה הראשונה אם הוא בעלך או לא

וגם הוא לא צריך להחליט את זה

את הדייטים הראשונים מקדישים בעיקר להכרות בסיסית

מה הוא עושה, למה הוא עושה וכו'

את יכולה וגם כדאי שתספרי על עצמך

את מפחדת שהשיחה תתקע?

אני אשאל אותך שאלה,

ואם היא תתקע, אז מה?? 

זוג נשוי מדבר כל הזמן בלי סוף?

כמובן שלא

כולנו בני אדם, לכולנו מותר מדי פעם לחשוב.

ושחושבים, בד"כ לא מדברים תוך כדי.

מותר לשיחה להתקע, ולא צריך להתרגש מזה!

שאת מדברת עם חברה אין לפעמים רגעי שקט?

כמובן שיש!

אני יכול להבין היטב למה את כ"כ לוחצה, בכל זאת, זאת התחלה

יהי רצון שהתקופה הזאת תהיה מתוקה 

הרבה בהצלחה

בעזהי"ת.

גם בשלבים מתקדמים יותר בקשר השיחה לא תמיד קולחת... וזה לא אומר כלום על טיב הקשר.

ב"הצלחה רבה! דייט ראשון זה בהחלט מרגש...

דייט ראשון? 

הלחץ וההתרגשות טבעיים לחלוטין!

אל תנסי להסתיר את זה.

את גם יכולה להגיד לו את זה דוגרי - זה הדייט הראשון שלי! אני מתרגשת!

אני בטוחה שהוא יבין

אם תנסי להסתיר את זה, זה יכול רק להיראות גרוע יותר...

הרבה הצלחה!

לק"י

מותר לך להתרגש, את פשוט בחורה נורמלית לחלוטין.

ואני גם חששתי- לא ידעתי איך אני אתנהג? אתבייש או לא?.. וב"ה היה הרבה יותר טוב ממה שחשבתי.. אומנם היו הרבה שתיקות, אבל הבנתי מעוד אנשים שזה קורה.

מה שכן, תנסי לחשוב על נושאים שאפשר לדבר עליהם, ובדייט עצמו תנסי לפתח את נושאי השיחה. (נגיד מדברים על הלימודים, אז תספרי סיפורים, תתני דוגמאות..- לא יודעת כמה לחפור בכל דבר, את זה אולי מנוסים ממני יוכלו להגיד לך).

שיהיה בהצלחה ובשמחה!

לכולם היה דייט ראשון.. את יודעת.. ותאמרי לו שזה הראשון שלך..

זה בסדר לפחד,

רק לא לחשוש ולפחד מהפחד. לקבל את זה שמותר לך לפחד, מותר לחשוש,

מותר לך להרגיש מה שאת מרגישה - כי זה מה שאת מרגישה.

הפלונטר הוא - הפחד מהפחד.

(וכן - הכעס על עצם זה שאני כועס,

העצבות - על זה שבכלל אני עצוב..

וזה מה שתוקע אותנו. צריך להרגיש, ואז זה עובר)

ככה הרגשתי שאני מוכנה

כמה פעולות לפני היציאה לדייט ראשון.

1. לשתות מים קרים

2. לשמוע שיר מרגיע

3. לעשות הרפיה

4. ממש כמה רגעים לפני שאת רואה אותו, קחי נשימה עמוקה.

בהצלחהההה!!!!!!!!!!!!!

עיצות מחכימות...

ב"ה היה דייט טוב אבל קצת מוזר.אנחנו נפגשים פעם שניה.

אנחנו נפגשים פעם שניה כדי לבחון; כי בפעם הראשונה באמת התרשמתי ממנו, הוא בחור על רמה, בעל מידות איכותיות, חכם, אני יכולה לגמור עליו את ההלל מהרבה בחינות.

היתה רק בעיה אחת, או בעצם שתיים. יש לנו שאיפות דומות, אבל הרגשנו (שנינו סבורים כך) שאני יותר קרובה אליהן. הוא גם טוען שאני יותר בוגרת (אני ממש לא סבורה ככה, אבל לא משנה..). אפשר להגיד שאנחנו עומדים בנקודות שונות מבחינת התקדמות / עבודה אישית בחיים, ואנחנו מרגישים שלכל אחד עדיף מישהו שיהיה באותה רמה שלו כרגע.

הבעיה השניה, שאני לא יודעת עד כמה היא משמעותית, היא שאני טיפוס כזה סוער, דברן, אנרגטי (לפעמים מידי הרבה...), והוא שקט, רגוע, קצת רוחני כזה, בקיצור הפכים. מצד אחד, יש נטייה להתחבר דווקא להפכים, מצד שני אם זה מישהו לגמרי הפוך, זה מאד מקשה על הקשר; אני בטוחה שזה יכול להיות רקע לאי הבנות ולסכסוכים.

בגלל (או בזכות) כל הנ"ל החלטנו להיפגש פעם שניה, ולבחון האם בכלל ההתרשמות הראשונית שלנו אחד על השני היתה נכונה, או נכונה חלקית, או אולי לא מדוייקת בכלל. למען האמת, אף פעם לא הרגשתי התלבטות חזקה כל כך. זה היה ממש 50% 50% (ובד"כ גם בהתלבטויות הכי קשות שלי תמיד זה 51% 49%).

תודה רבה לכולכם על העיצות המחכימות תבורכו. אשמח לשמוע (או ליתר דיוק לקרוא) את דעתכם פעם נוספת. שבוע טוב!!

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.