וואו, לחזור ללימודים פחות מחודש אחרי לידה, באמת לא פשוט.

גם אני חזרתי אחרי חודש (למבחנים).

לגבי הלימודים:

ממה שאני רואה אצל אחרות שממש עוזר להם זה שיהיה מי שישמור על התינוק/ת בזמן הלימודים ואת תצאי להנקות.

זה יקל עלייך מכל השאיבות ועליו.

תנסי לחשוב האם נצרך שתהיי נוכחת בכל השיעורים ללא יוצא מן הכלל? כבר מתחילת סימסטר?

ניסית לחשוב על אופציה של לימוד דרך הסקייפ או משהו כזה שיאפשר לימודים און ליין מהבית אם קשה להשלים מסיכומים?

בכל אופן, המלצתי היא לא לדחות את הלימודים! אני כבר שבועיים אחרי הלידה התחלתי להשלים את כל מה שהחסרתי (מהבית כמובן) וב"ה סגרתי את הפער יחסית מהר. חברות שלי שמשכו את זה אפילו חודש וחצי עד היום (יותר מחצי שנה אחרי) נמרחות עם מועדים מיוחדים למינהם שפוגעים בסימסטרים הבאים.

לגבי הילדים:

אני מניחה שעוד לפני הלידה לקחתם בחשבון שיהיה קשה עם שני פיצים, בהנחה שגם בעלך עושה את המקסימום,

תיזכרי האם מישהו מהסביבה הקרובה הציע עזרה? האם אפשר בקש עזרה? הורים/ אחים/ דודה שיצאה לא מזמן לפנסיה/ שכנה בת 10-12 שמוכנה . אפילו העסקה של הגדול שעתיים ביום תקל עליכם מאוד.

(הערה: אני ממש התביישתי לבקש עזרה כי חשבתי לעצמי, הם יודעים שילדתי אם היה להם זמן פנוי היו מתקשרים להתנדב בעצמם, זה מאוד מקובל אצלנו במשפחה. מסתבר שהמחשבה הזאת לא נכונה, יש הרבה אנשים שישמחו לעזור אבל אין להם את היוזמה להתקשר בעצמם)

יש לכם אפשרות כלכלית? או אפשרות לקבל עזרה כלכלית?

לפחות בעבודות הבית הקלות פעם בשבוע ונניח נקיון יסודי פעם בחודש.

הגדול/ה במסגרת מסודרת או איתך בבית במשך כל היום?

בהצלחה רבה ותני לגוף שלך להחלים! (אל תעמיסי עליו פיזית אחרת העייפות והחולשה רק יגררו וכולכם תסבלו מזה..)

לגבי הלימודים

התינוקת יכולה להיות איתי בלימודים בתנאי שהיא לא מפריעה עד גיל 3 חודשים ככה שהיא תהיה איתי אז אין שאיבות רק הנקה...

אני לומדת באוניברסיטה ככה שלצערי הנוכחות שם חובה ואין מצב להיעדר יותר משבועיים לאחר לידה ואין מצב ללמוד דרך סקייפ או און ליין והחומר גם קשה ככה שעדיף שאני כן אהיה נוכחת.

ממש לא בא בחשבון לדחות את הלימודים כי אני לא בשנה ראשונה אלא כבר לקראת סיום (מסיימת לימודים באדר)

לגבי הילדים

לא לקחנו בחשבון את ההתמודדות עם שתי קטנים כי אני הייתי על גלולות והנקתי מלא ולמרות הכל נכנסתי להריון שידעתי עליו רק בסוף חודש שלישי בזכות הילד שלא רצה יותר לינוק וחיכתי לקבל מחזור שלא הגיע ואז עשיתי בדיקה בייתית והייתי בשוק אז הלכתי לרופאה (חשבתי שאני בהתחלה) והיא אמרה לי לפי הגודל של העובר את מתחילה רביעי...

הבעיה היא שבעלי עוזר קצת אבל לא ממש...

לצערי אין לי מי שהציע עזרה (ומי שהציע כבר ניצלתי אצלו את החגים ולהשיג באיזור שאני גרה בייביסיטר זה פרוייקט!ניקיון זה לא הבעיה אצלי כי אני חולת נקיון ככה שהבית שלי תמיד נקי (חוץ מהחדר של הילד שהוא עם המשחקים...)

והגדול איתי וכשאני בלימודים או בעבודה אז אצל מטפלת פרטית

איזה מתוקה את שאת כותבת תגובה לכל אחת שהגיבה לך..

מצטערת שאין ביכולתי עוד עצות לתת לך, גם כי יש לי ילד אחד וגם כי אמרת שאין מה לעשות עם הלימודים..

אני גם חושבת כמו יפעת שאת ובעלך צריכים לשבת ביחד ולפרוס את כל מה שצריך לעשות (ואם הוא עובד אז לא לקחת את זה כברור מאליו אלא זה עוד מטלה משותפת שהוא עושה ולפעמים זה ממש גומר אותם וקשה לנו הנשים לקבל את זה שבבית ובילדים לא מתחלקים באופן הוגן)

שום דבר לא ברור מאליו! את עכשיו אחרי לידה ולא במיטבך, אז טבעי שתעשי פחות ממה שהיית מסוגלת בזמנים אחרים.

לא מזמן היה דיון שלם פה או בפורום נשואים טריים על חלוקת הנטל בין האישה לבעל כשהאשה הייתה בהריון והיה לה קשה.

היה שם טיפים איך לנהל את הבית (למרות שאמרת שעיקר הקושי זה הילדים ולא הבית אבל אולי זה יעזור לך)

אולי עוד משהו שיכול לעזור: אם יש שכנה שבחופשת לידה מסודרת (נניח הא עובדת מסודר וחודשיים אחרי לידה)

יש מצב שהיא באה אלייך עם התינוק ועושים דברים ביחד? זה גם מקל מבחינה נפשית לא להיות כל היום לבד עם התינוקות וגם פיזית, נניח כשאת מניקה והיא לא, היא תוכל לתת צעצוע, בקבוק לבן השנה שלך.

זה ריאלי? זה לא מנסיון, סתם חשבתי על זה.

כשגיסתי הייתה בחופשת לידה היא עזרה לי המון בטלפון לברר על מטפלות וכו'.

כנ"ל קניות לתינוק (ובכלל). נשמע שאתם גרים בחור אז זה ממש יקל עליכם אם יעשו לכם קניות. (או אתם תזמינו באינטרנט ושכנים עם רכב יביאו לכם הביתה)

ואני ממש ממש מצטערת שלא דייקתי בדברי מקודם, אין זה מענייני אם תכננתם מראש את ההריון או לא!! התכוונתי שלפני הלידה, כשההריון היה מציאות מוגמרת אז לפעמים יש אנשים שפוגשים פעם ב.. ומציעים עזרה רק שלא שומעים מהם אחרי הלידה ובכ"ז הם שמחים לעזור. לעניין העזרה כבר התייחסת. רק ראיתי צורך להתנצל על הדברים.

ועוד משהו: את ממש ממש מדהימה!! לגדל שני ילדים, מוטיבציה לחזור ללימודים ולסיים את התואר, לתקתק את הבית. אשרייך!!! את ממש חרוצה! יש לי הרבה מה ללמוד ממך, אז אל תעלמי לנו, בע"ה בהריון הבא שיהיה לי למי לפנות לקבל עצות..

כמו שאני מצפה לתגובה ככה אתם מצפות לתשובה...

הוא עובד אבל גם בעבודה הוא רק יושב ומשגיח מידי פעם אמור לעשות משהו קטן וקל ככה שהוא לא הכי מתאמץ

ואני כבר מותשת נפשית ופיזית אבל הוא לא הכי תומך (לצערי הוא השתנה מאוד מלפני החתונה לאחרי החתונה מבחינת היחס שלו כלפי)

אין מישהי שתעזור באיזור שלי וקניות אני נוהגת לחנות פעם בשבועיים וקונה קניה מרוכזת.

גם כשההריון היה מוגמר הוא לא חשב איך אני אתמודד אחרי הוא אמר יהיה בסדר וזהו אפילו להציע עזרה לא חשב.

אני לא מדהימה אלא פשוט מנסה להתמודד עם המציאות.

ולמה שאני אעלם?

בעזרת ה' אני אשמח לעזור לך אם יהיה לי מה לייעץ לך.

מחכה לקרוא את סיפור הלידה.

קודם כל תזכרי שכל ההתחלות קשות,ה"גדול "שלך כבר מתחיל ללכת?

שהוא יתחיל יהיה לך קצת יותר קל,אני ממליצה על תיאום ציפיות מול הבעל מי לוקחת למעון/מטפלת וכו'..נצלי את השבוע לפני החזרה ללימודים לישון..את חייבת לחזור?

בקשי עזרה מהסביבה ואפילו בתשלום.

לגבי הגדול,נסי לשתף אותו תביא לי טיטול,בקבוק וכו'...

כמה שפחות להגיד "לא" רק על דברים מסוכנים או שתגדירו מראש מה הגבולות שלכם.

נסי להגיד יותר אתה רוצה ללטף,כאן ברגל ביד. במקום לא לגעת בראש..

בזמן הנקה תקראי לגדול סיפור או קופסא מיודת כשאת מניקה.בהצלחה!

הגדול רק עם תמיכה בכיסא או קיר הולך

אני חייבת לחזור ללימודים

אין ממי לבקש עזרה באיזור שאני גרה (כולם תמיד עסוקים או לא יכולים)

הוא עדין לא מבין את ההוראות להביא טיטול או לעזור.

הוא לא נותן לאף אחד להתקרב אליה רק לבעלי והוא מנשק אותה ומלטף ולא מציק לה.

קנינו לו משחקים חדשים אבל הוא רוצה שנשב איתו לשחק ולא נשים לו ונשב ליד...

סיפור הלידה (קצת ארוך ובעיקר מלחיץ):

בראש השנה (א' תשרי) בשעה 5:00 בבוקר התעוררתי בגלל צירים אני בדיוק התחלתי שבוע 36 ככה שהייתי רגועה שאני בחודש תשיעי (כי את הראשון ילדתי בחודש שישי!!!) אני מסתובבת לצד עושה תנוחת עובר וממשיכה לישון כי הצירים לא היו חזקים (ולכן הייתי בטוחה שזה צירים מדומים) אחרי שעה אני מתעוררת כי שוב צירים שמעירים אותי אני מחליטה לקום וכדי לעשות משהו מועיל אני אומרת את כל הספר תהילים. בשעה 7:45 גמרתי את התהילים ואני מעירה את בעלי שיקום להתפלל כי הוא אמור להיות חזן. ואני מספרת לו שיש לי צירים אבל לא רצינייםאז אני בהמשך אלך לבית הכנסת לשמוע את התקיעת שופר אלא אם כן הצירים לא ירגעו ואני אלך לבדוק מה זה בבית חולים (את הקטן חמותי לקחה בדיוק יום לפני כדי שאני אוכל בחג להיות רק עם בעלי ולנוח) בשעה 8:00 אני מסכמת עם בעלי שאם הוא לא רואה אותי בבית כנסת ויש מפתח בארון חשמל אז זה סימן שאני בבית חולים. איך שהוא יוצא אני עם צירים כואבים ובגלל שלידה ראשונה ידעתי שהמקלחת עזרה לי להקל על הכאב אני נכנסת להתקלח ונמצאת שם איזה חצי שעה. אחר כך יושבת קצת לאכול משהו ונזכרת שלא הבאתי את השוקו מהמטבח אז אני באה לקום ולא מצליחה מרוב כאב. באותו רגע הבנתי שאני עם צירים אמיתיים ולא צירים מדומים. בגלל התכיפות של הצירים שנהיתה ואני לא יכולה לזוז הזמנתי אמבולנס. תוך כדי שיחה אני שוב עם ציר והפעם ממש כואב אז אני צועקת לו אם אתה לא מגיע עכשיו אני יולדת בבית. תוך 5 דקות האמבולנס הגיע (למזלי) והפרמדיק אומר לי בואי תרדי מדרגות זה טוב לך. אני צועקת עליו (מרוב הכאב) אני לא יכולה לזוז איך לרדת 2 קומות? אז הביאו אלונקה והורידו אותי תמדרגות. אחרי נסיעה שאני צועקת עליו סע מהר כי אני יולדת כבר באמבולנס והוא עונה לי עוד חצי דקה אנחנו בבית חולים נגמר הנסיעה ובמעלית אני צועקת יש לי לחץ. הוא עונה חכי את נכנסת ישר לחדר לידה ולא למיון נשים ובאמת ככה היה הוא נכנס עם צעקות של לידה פעילה עוד רגע יולדת. באים להעביר אותי למיטה ולבדוק ואני צועקת יש לי לחץ אז המיילדת מסתכלת עלי וצועקת היא יולדת עכשיו. ואני עוד עוד על האלונקה יושבת מהר העבירו אותי לשבת במיטה של החדר לידה ולא יכולתי להחזיק את עצמי ונפלתי לרוחב של המיטה ושוב היה לי ציר לחץ אז המיילדת מסתכלת ואומרת אני רואה את הראש תני לחיצה והיא בחוץ! ובאמת תוך 4 דקות!! מהכניסה לחדר לידה הייתי אחרי ההככל! (אפילו שתכננתי ללדת עם אפידורל) התינוקת שקלה 2.690 (2 קילו יותר מהבן...)

ואת ממש אמיצה ששלחת את בעלך לתפילה ונשארת לבד בבית בכזה שלב!

לגבי שאר השאלות, הרבה כוח. קחי נשימה א-ר-ו-כ-ה ותעשי מאמץ לסיים את הלימודים כשיגיע הזמן. (יש אופציה לסמסטר ב' ולא א'?)

אני מבינה שאתם לא ליד המשפחה, או שהם לא יכולים לעזור. תבדקי אבל אפשרות לשלוח את הגדול למטפלת הפרטית גם בחלק מהזמן שאת בבית. את חייבת מעט זמן לנוח ולהשלים את הלילות הלבנים בבקרים וזה לא מותרות, זה בסיסי ממש!

כולנו רוצות כל שניה להיות עם הילדים, אך לפעמים דווקא המעט ששולחים אותם למטפלת ונמצאים בבית, הוא בדיוק הזמן בו אנו מתמלאות ויש לנו יותר כוח לגדול. להיות 24/7 עם 2, חוץ מהזמן שתלמדי והגדול לא איתך, זה לא תמיד נכון, בטח לא כ"כ מעט זמן אחרי לידה. ובהתחשב בזה שיהיו לך גם מטלות מהלימודים.

בהצלחה רבה!

זה הפחד שלי שפעם הבאה אני אלד בבית או בדרך. (לידה ראשונה היתה תוך 2:56 והפעם תוך 0:11)

אין אופציה לסמסטר ב' במקום סמסטר א' כי נשאר לי רק עוד סמסטר אחד...

קחי אוויר, זה רק כמה חדשים ואת מסיימת את הקושי הזה ויש לך מקצוע ביד! מקווה ש - ה' יעזור בכל, שהילדים יהיו בריאים וכל מה שמסביב יזרום טוב ובשגרה - תתפללי על זה!. העומס הקבוע יהיה מספיק. וגם תשתדלי בימים שאת לא לומדת לנשום מעט ולמלא את המאגרים פיזית ונפשית. 

לגבי הלידות הבאות, בע"ה שתזכי לעוד ילדים מתוקים אחרי שתתאוששי. לחברה שלי שיש לידות קצרות וילד אחד היא ילדה בעבודה עוד לפני שהספיק להגיע אמבולנס, פחות משעה מהציר הראשון. מילדת אמרה לה שבלידות הבאות בציר הראשון היא קוראת לאמבולנס מייד וכך היא עשתה והגיעה עם פתיחה מלאה לביה"ח אחרי  בקשי 40 דק' של צירים. 

אז שתזכי, אך יש זמן.

וואו איזה סיפור..תודה על השיתוף.

לידה שניה קלאסית.

מקווה שיש לך חוויה חיובית.

לא אני שמתי את המפתח אלא הפרמדיק שם אחרי שאמרתי לו שצריך לשים שם כי אני באתי לנעול את הבית והוא לקח לי את המפתח לעזור לי

טוב שזה לפחות היה מהר..

אמאלה, איך הבן בריא ושלם?

אם הוא נולד במשקל כזה ובחודש שישי?

היינו 4 חודשים בפגיה (יותר נכון ב-2 פגיות כי היה מצב ממש קשה אז העבירו למקום יותר טוב)

יש קצת סיבוכי נשימה אבל התפתחות תקינה חוץ מזה שנראה קטן לגילו.

אבל הוא בריא ושלם

ושבוע הבא חוזרים ללימודים...

למזלך רק פעמיי בשבוע את לומדת כך שהמצב לא נורא בכלל!

בגלל שגם הבן הגדול שלך הוא קטנטן אז הוא בטח יושן בצהריים כך שיש לך זמן לנוח במשך היום אז שיהיה בהצלחה.

ואולי כדאי שתשקלי לשים אותו בגן. אני מאד מצטערת שלא הכנסתי אתה הגדול שלי כי היה לו מאד משעמם  להיתקע איתי בבית כשלא יכולתי לתת לו תשומת לב וחברה. וגם בשבילי שיכולתי לנוח כמו שצריך ולא לדאוג שהוא לא אוכל כמו שצריך

אבל הלימודים הם משעה 8:30 עד 18:45...

ישן שעה אבל בדיוק זה השעה שהיא תמיד קמה לינוק. (לפחות יש לה שעות אכילה)

הוא לפעמים אצל מטפלת פרטית.

לפני כמה שנים. אותו רווח (כמעט) בין הילדים ולימודים של יומיים מטורפים.

המלצותי:

הרבה סבלנות, זו תקופה קשה אבל אח"כ הם נהיים חברים וזה פשוט מדהים!!!!!! וגם קל כי הם פשוט מעסיקים את עצמם שעות...

הגדול במסגרת? אם כן להשתדל בזמן שהוא חוזר (בימים שאת לא בלימודים) להשקיע בו את שעות אחה"צ.

לגבי העיפות- בבקרים שאת עם הקטן, אם הוא לא נותן לנוח ,אפשר לשים אצל שכנה (עדיף בתשלום- שתרגישי בנח) לשעה וחצי ולנוח.

בלימודים- אם מותר להביא את הקטן אז הכי טוב אם לא, להשיג משהי שתשמור עליו בחוץ (זה לא הזמן לחסוך בכסף)

לנסות לעשות קיצורי דרך בלימודים- לצלם סיכומים, אם צריך מאמרים באנגלית וזה קשה לך לשלוח לתרגום (על אף המחיר הגבוה).

לנסות להשיג עזרה מאנשים אהובים שיעניקו עוד תשומת לב לגדול, שיהיו עוד דמויות אהובות ומוכרות ומפנקות חוץ מאמא (העסוקה והעייפה ביותר....)

וכמובן- כמה שהבעל יכול יותר- יותר טוב...(לא כתבת מה הוא עושה...)

וכמובן להוריד מטלות מיותרות מה שאחרים יכולים לעשות (גם בתשלום) שיעשו לדוג' שטיפת הבית, גיהוץ וכ'.

אוכל- אם יש אמא שמוכנה להכין ולהקפיא ולהביא לך- זה הזמן...ואם לא, יש גם קיצורי דרך בבישול...אבל כמובן תאכלי טוב כי זה חלק מהעייפות...

המון הצלחה ואורך רוח

מזל טוב!!!!!!!!!

הגדול לא במסגרת ואין לי אצל מי לשים אפילו לחצי שעה.

מותר להביא תינוקות עד גיל 3 חודשים ככה שהיא תהיה איתי.

עם הלימודים זה לא בעיה אלא מתיש (נשאר עוד סמסטר אחד) ולגבי מאמרים באנגלית אני יכולה לתרגם לבד. (אני מגיעה אחרי מגורים באמריקה של 7 שנים)

הבעל עובד משעה 13:00 עד שעה 23:30 הוא לא בבית ובבוקר יש גם תפילה אז גם בבוקר הוא לא נמצא הרבה...

מבחינת הבית אני לא אוהבת שאחרים מנקים לי אני חולת ניקיון ככה שהבית נקי.

ולצערי אין אמא שתעזור

מה שהתכוונתי זה שזו תקופה לחוצה ומעייפת וצריך למצוא קיצורי דרך (כל אחד במה שמתאים לו) כנראה מה שעזר לי לא יעזור לך. אבל נראה לי שאם הבעל נמצא בבוקר (אחריהתפילה) בימים שאת בבית- כדאי לישון קצת אם הוא יכול לשמור על הילדים.

מה תעשי עם הגדול בימים של הלימודים?

כיף לשמוע שנשאר לך רק עוד סמסטר אחד...ב"ה...

הגדול ילך למטפלת

וכמו שכתבתי כבר לבעלי לא הכי אכפת שאני קורסת

כל קושי מתגמד כשיש תמיכה אבל כשמרגישים לבד, הכל גדול עלינו והעובדה שילדת הרגע מעצימה הכל. 

כדאי לך לחשוב מה הקושי, לשוחח עליו עם בן הזוג ואם יש צורך ללכת לייעוץ. אל תבלעי את כל הצפרדעים... אם באמת לא איכפת לו והוא שונה ממה שהכרת ויש בעיות קשות יעוץ מקצועי יועיל מאד. מבין השורות עולה שכאן עיקר המצוקה שלך. מתפללת עלייך.

קחי בחשבון שכל לידה מטלטלת את המשפחה ואת 2 בני הזוג וטבעי שיהיו מתחים אך אסור להשלים איתם.

בהצלחה!

אגודת אפרת?

בגדול אני חושבת שהייתי משתפת את בעלי אם יש לעזרה שלי לתת השפעה על הבית.

בלי שמות, אם יבין הוא ישמור לעצמו ומניחה שמהר ישכח מהסיפור.. 

ואם הוא יבין לבד… אז שיבין.

אני חושבת שאנשים יודעים שבין אשה לבעלה אין סודות.

ישר כח! אולי עמותת אפרת יכולה לעזור גם.

אמנם זה פחות מקובל בציבור דתי

אבל

הפלה יכולה להיות גם דבר נכון

לא הייתי לוקחת אחריות לשכנע לשנות דעה

(גם בכל נושא משמעותי אחר

אבל במיוחד פה שהאחריות ענקית)

צריך להפריד בין החוויה שלך - הזעזוע והרצון שהיא לא תפיל, לבין החוויה שלה - שבה הפלה היא אפשרות.

אם היא מאוד רוצה את התינוק אבל חוששת מדברים טכניים שיקשו עליה, זה המקום להציע עזרה, כמובן לפי הכוחות והיכולת שלך.

אבל אם היא לא בטוחה שהיא רוצה את ההריון הזה - זה שלה. אל תתערבי לה בזה. את רוצה לקחת אחריות על ילד שיוולד למרות שאימא שלו לא רצתה אותו?!

על דעה שנויה במחלוקת

בנושא רגיש

אבל נצרכת מאד

בעולם מדי שמרני מכדי לראות קצת מעבר

כרגע זאת לעוד 7 חודשים.

זה עוד הרבה זמן ואת לא יכולה לדעת באיזה מצב משפחתי ועומס את תהיי..

לא הייתי נותנת לחברה תחושה של תשמרי את ההריון ותקבלי את העזרה, כי אם לא תוכלי לתת אותה..

בסוף החברה צריכה להחליט שהיא שומרת עם הנתונים שלה, הכוחות שלה, בלי לבנות על הסביבה..

ברור שהרצון שלנו הוא שההריון ישמר, ותהיה עוד נשמה בעולם..

אולי למרות שזה לא כלכלי אגודת אפרת יכולים לתת את התמיכה הנפשית.

את חייבת לשתף את בעלך ולהחליט יחד, או שלא תתחייבי לעזרה ושהיא תחליט לבדה.

את גם לא באמת יודעת האם תהיי פנויה עוד 7-8 חודשים.

אולי תהיי בהריון בעצמך, אולי חס וחלילה ניתוח או מחלה שלך או של הילדים.

שום סיכוי שהייתי מתחייבת לאדם אחר אפילו לא בקרבה משפחתית.

אגב, וסליחה על הנחרצות, אני כשאני רואה שאני כבר חזקה פיזית ונפשית ויש לי זמן אני מבינה שזה הזמן להביא עוד ילד ולא לעזור למישהי אחרת עם הילדים שלה.

בעיניי זה ערך וקודם לכל.

ברור שכל אחד מדבר מהרהורי ליבו ותפיסת עולמו,

אולי העצה לא מתאימה לחייך, רק רציתי להאיר גם אל הצד הזה. 

זה מורכב וצריך להתייעץ עם גורם מקצועי,

ועם כל העזרה שתתני בסוף ההתמודדות היא שלה.

לגבי השיתוף מבחינתי אישה ובעל זה אחד.

לא שומרת ממנו שום סוד וגם במידה ששיתפתי חברה, אני לא מצפה שתשמור דברים אישיים שלי מבעלה.

ככה גם בעלי איתי.

נראה לי שרוב האנשים לוקחים את זה בחשבון.

צריך להיזהר גם אישה עם בעלה..

יש צנעת הפרט.

ויש סטיגמה שתיווצר אם היא תשתף את בעלה וזה לא הוגן כלפי החברה.

כשאני מדברת עם מישהי בפרטיות על דברים אישיים שלי אני יודעת שמי שבחדר זה מי ששומע וזה אמון בסיסי לא להעביר את זה הלאה אלא במקרה של צורך מאוד קונקרטי.

יש נפרדות בין בני זוג בדברים מסויימים ובעיני שיתופים מהסוג הזה זה מקום שצריך להיזהר בו.

אז לא אומרת בשום סיטואציה לא לשתף, כתבתי שזה נשמע לי מקרה שמותר לשתף. אבל באופן אוטומטי כל דבר יעבור זה לא שייך מבחינתי.

אתמול בדיוק שאלתי את גיסתי אם היא מרשה לי לשתף את בעלי במשהו שהיא סיפרה לי והיא אמרה שכן בגלל שהוא אח שלה.. ושהיא מעדיפה שאחיות שלה לא יעבירו הלאה והגיסים לא ידעו.

מתבעלי אין לי סודות אבל סודות של חברות שלי הם לא שלי. ולכן אבקש רשות לשתף ולא אצא מהנחת יסוד שאישה מספרת לבעלה את הכל.

זה כ"כ לא נעים שאישה זקוקה לאוזן קשבת אבל תחשוש כי עוד מישהו ידע.

ולגבי הסיטואציה בהחלט להפנות להתייעצות במכון פועה.

כי זה לא נושא שיחה של "בוא תשמע ג'וס"

אבל מבחינתי בעלי זה כמו לכתוב ליומן, זה כמו מחשבות שאני אומרת בראש שלי,

אני לא מסננת מילים או רגשות כשאני לידו, בטח במקרה של דברים שמטרידים אותי או במקרה הזה עם השלכות משמעותיות עלי.

הוא גם לא מכיר אישית את החברות שלי ולא מגבש דעה או שופט אותן, לרוב לא אשתף אותו כי זה לא מעניין אותו.

ככה אנחנו וטוב לנו ככה ואני בטוחה שזה לא נדיר.

לא יודעת לגבי הלכות לשון הרע, אני לא כזאת צדיקה.

כלומר שלא רק מותר אלא מצווה לספר לו.

ואם את לא רגועה על זה תשאלי רב..

האם עזרה טכנית תוכל לשנות את ההחלטה שלה,

ואם היא תשמח שתנסי לחשוב איך אפשר לעזור או לארגן עזרה,

ואם היא בכיוון חיובי,

אפשר לשתף את הבעל בלי שם כמובן, ואם כולם זורמים ובסוף זה יוצא לפועל - אז הוא יבין. מן הסתם זה יהיה ברור לה שאם את עוזרת לה, בעלך יודע למה זה נצרך.

לומר לו שמדובר בעניין נשי, שתהיה תועלת עצומה וגמילות חסדים גדולה מאוד אם תוכלי להציע לה עזרה משמעותית אבל זה יבוא על חשבון המשפחה שלכם.

אם היא תעשה הפלה הוא לא ידע מזה. אם בסוף ידע על ההריון והלידה אולי יחשוב שהיה מדובר בעיניין של פוריות או הריון.

אגב, אין לי דעה האם זו התערבות הגיונית או מוגזמת בחיים של מישהי אחרת, אבל זו אכן סוגיה בפני עצמה. 

ועד כמה תוכלי לסייע לה?

- בקימות בלילה

-בבקרים

- אחהצ עם הילדים האחרים

- מקלחות

- השכבות

- איסופים

- הסעות לחוגים

- תפעול הבית: כלים, כביסות, ניקיון

בקיצור להבין מה זה אומר קושי "טכני" ואיזה מחיר החברה ומשפחתה ישלמו אם  הילד יוולד.

הייתי מפנה לרב או לגורם מוסמך בתחום הנפש שיוכל לייעץ לה.

היא מתעסקת בנושא הפלות,ויש לה כתפיים מאוד רחבות בהכל,כולל דעת תורה

אם את רוצה מספר תשלחי לי הודעה 

והאמת שלא ברור לי איך את יכולה להתחייב לעזור לה מבחינה טכנית ו/או נפשית, בצורה משמעותית עד כדי כך 

יש רופאים שמקבלים גם שאלות במייל

לפחות יוכל לתת כיוונים.

אם את בכללית אולי יעזור..

כמה פעמים היו לילדים שלי פצעים שהתפשטו לפצעים נוספים והרופאה נתנה משחה אנטיביוטית. אז אולי שווה בדיקה.

עור בטלפון/אונליין.

איפטיגו.

אצל הבן שלי זה התחיל מפצע בגב.

ויש על זה מן קשקשים-באמת מזכיר פסוריאזיס.

וזה מאד מדבק ודורש משחה אנטיביוטית.

היה לו גם יובש סביב הפה?

זה אומר שאסור לשלוח לגן?

לכמה מהבנים שלי היה

וכשהיה אפשר לכסות את זה אישרו לי לשלוח

כרגע לבן שלי יש במקום גלוי שלא ניתן לכסות לכן ישאר בבית עד שיתייבש

לק"י

לי רופאת ילדים הסבירה, שזה חיידק שנכנס לעור.

לבן שלי למשל זה כנראה התפתח מעקיצה שהוא כנראה גירד.

ניסיתי לצלם את הפצע ולהתייעץ עם גוגל תמונות, ולא יצא משהו ברור. תוהה אם באפליקציה עם רופא עור יראו ברור... (כנראה שהמצלמה שלי בטלפון לא איכותית כל כך...)

בינתיים חשבנו שהכי טוב שביום ראשון אחר הצהריים נגיע איתה למרפאה ונבקש להיכנס לרופא תורן...

השאלה אם כדאי בינתיים לנהוג כאילו זה מדבק🤔 (לא נעים לי, היא הייתה היום בבריכה בגן - יש להם שחייה טיפולית כל שבוע... ובבריכה לכאורה דברים כאלה הכי מדבקים...)

לא חושבת שאת צריכה לחשוש להדבקה. כם לבדוק מה זה.

זה גם יכול להיות התפרצות של אטופיק דרמטיטיס שהרבה פעמים נראה כך. אבל לרוב הוא לא מתחיל בגב

הוא טוב בזה.

לא סומכת עליו במקום רופא, אבל בדרך לרופא כן.

אבל אולי אנסה לצלם שוב.

תודה!

במשהו? או שזה סתם יובש?

הבן שלי ברגע זה עם אימפטיגו.

ובהתחלה זה היה נראה סתם חצ'קון

עכשיו התחיל להפריש

אם בפה נראה כמו בגב נשמע סיכוי מאד גבוה שזה התפשטות של משהו.

אני יכולה לשלוח לך בפרטי תמונה מה שיש לבן שלי באף אם תרצי

עיגול ורדרד ומושלם.

לילד אחר היה בעבר כמו יובש כזה צהבהב

ועוד אחד היה נראה כמו פצע שלא מגליד לעולם

וכל אלה התבררו כאימפטיגו

כי לשלי דיי ברור שזה אימפטיגו והרופאת אונליין יש אמרה לתת ציפורל.

מרגיש לי קיצוני לכן אני רוצה שרופא יראה אותו

מה גם שהוא קיבל מוקסיפן לפני שבועיים בגלל דלקת ריאות ולא בא לי להעמיס על המערכת אם לא בהכרח צריך.

ולי בבית כבר יש ציוד לטפל בזה.

מופירוסין וכד.

או סבוריאה

את יכולה לנסות למרוח דרמסילק

ולפנות לרופא, אולי צריך משחה עם קורטיזון.

אבל לא נשמע לי מטריד...

אולי להחליף סבון גוף? אצלי זה פתר כל מיני דברים שהיו לילדים בעור לפעמים

עשינו לפני שהתחלנו לנסות להכנס להריון.

אין בעיה הלכתית, יש מצב שיש אפילו המלצה.

ההבדל המרכזי בין דור ישרים לסקר גנטי זה שדור ישרים אומרים אם יש התאמה או אין התאמה.

כאשר אי התאמה= 2 בני הזוג נשאים של משהו

התאמה= אף אחד מבני הזוג נשא/אחד מהם נשא והשני לא.

כשיש התאמה את לא יודעת אם מישהו מכם נשא, ולמה.

בסקר גנטי לעומת זאת בודקים אם האישה נשאית למשהו, ואם כן- אומרים לה ובודקים אם גם הגבר נשא של אותו דבר.

בסקר גנטי בודקים גם 2 דברים (x שביר ועוד משהו) שיכולים להיות רק אצל האישה.

דור ישרים מונע "כתמים" על בני זוג עם נשאות כלשהי, שלא ימנעו מלהתחתן איתם.

בתכלס

שניכם מגיעים לקופ"ח שלך.

לוקחים משניכם דמים.

היה וימצא אצלך משהו- יבדקו גם את הדם של בעלך.

בסוף את מקבלת פלט של מה את נשאית והאם בעלך גם נשא, ובהתאם לזה המלצות.

מקווה שברור

מוזמנת לשאול אם יש עוד ואנסה לענות

שאנחנו עשינו,

ולא נמצאה אצלנו נשאות כפולה.

ונכנסנו להריון, שנאלצנו להפסיק

בגלל מום,

שבדיעבד התברר שנמצא אצל בעלי

אז אנחנו עושים את ההשתדלויות

אבל בסוף לא הכל מתגלה

ולפעמים אנשים חיים טוב לאורך שנים, עם דברים "נוראיים"

היום זה יותר מקיף.

קובעים תור ושניכם צריכים להגיע.

ממלאים טפסים, ולסיכום לוקחים דגימות דם משניכם.

עשיתי לפני 12 שנה. וזה היה ממש בדיקות בודדות.

ובשנה האחרונה את החדש. המקיף. יותר בדיקות. ורוב הסיכויים שימצאו משהו. 

עשת לפני שנה ועדיין לא הגיע?

הבנתי נכון?

עשיתי בשנה האחרונה.

לא כתבתי לגבי התוצאות. 😅

תוצאות זה כמו שכתבה @לפניו ברננה!

חודשיים-3.

זה יכול להיות מציל חיים בעיני וזה יפה מאוד שעכשיו זה ללא עלות

בדיקת דם פשוטה לשני בני הזוג

הייתי חושבת שזה אפילו מומלץ מאוד

כן מוסיפה שאצלי באתי עם התוצאות של הדור ישרים ואז האחות הסתכלה ואמרה שתכלס עשיתי כמעט את כל הדברים הרלוונטיים, אז אפשר לצמצם את הבדיקות.

בתכלס זה לא משנה, כי בכל מקרה לוקחים ממך דם...

וגם כל הזמן נוספות בדיקות, אז הגיוני שנוספו דברים שלא היו לך בדור ישרים.

לא רואה בזה שום בעיה הלכתית.

אם חלילה מגלים איזו נשאות אפשר להיערך ובמידת הצורך לפנות לטיפולים, וככה לזכות בעז"ה לילדים בריאים.

למה לא למנוע סבל כשאפשר?

כי בבדיקה החדשה בודקים מעל 300 אפשרויות, ולא בוחרים מה בודקים, הכל נכלל. אז אם זה מתייחס לבדיקה החדשה, זה קצת מפתיע.

ואם זה בעבר, אז חשוב לדעת שיש בדיקה חדשה שהיא מקיפה וכוללת ושני בני הזוג מגיעים יחד.

אני חושבת שבגלל שאני ובעלי ממוצא שונה ממש זה גם צמצם את האפשרויות.

אולי לא באמת בדקו פחות אלא היא אמרה שלא יהיה הרבה חידוש...

לא זוכרת כבר, עשיתי אז מה שאמרו לי 🤷‍♀️

לא קיבלתי כלום, רק מספר.

ועשיתי די לאחרונה אז אולי אני גם לא אצטרך לעשות הכל

במבט לאחור לא חושבת שזה משנה,

לוקחים לך דם בכל מקרה, מה אכפת לך מה הם בודקים...

שבדור ישרים היה כלול כמעט הכל.

אבל היום הבדיקה בקופה מורחבת הרבה יותר.

ואחכ עשינו לפני הריון רביעי ולפני הריון שישי. כל פעם נוספו עוד בדיקות שהיה צריך לבדוק.

לא רואה סיבה למה לא לעשות...

חשבתי שזה סתם איזה המצאה של הרופא, מבינה שזה חשוב.

עוד שאלות שעולות לי

1.הבעל צריך להגיע איתי גם בהתחלה? או רק לבדיקת דם אחר כך?

כי ממה שהבנתי אפשר להתחיל רק איתי ואם במקרה מוצאים משו אז גם הבעל הולך לעשות.

2. צריך לדעת מה המוצא שלי? כאילו זה רק אשכנזי/ספרדי או שעכשיו שואלים איפה הסבא של הסבא נולד? (כי את זה אין לי מושג)

3.  ואם מוצאים חלילה משהו חמור? קצת מלחיץ אותי, הצ'אט אומר שאפשר לגלות בזה גנים שמשפיעים על ילדים עם בעיות קשות, חס וחלילה במקרה ש- מה עושים?

אני סתם לחוצה🫢

אז צריכים להגיע ביחד.

עכשיו לוקחים ל2 בני הזוג ביחד.

ואם יש צורך בודקים גם את שלו. אם אין משמידים.

2. רק סבא וסבתא אני חושבת.

3. כמובן תלוי בבעיה, אבל בגדול שוקלים לעשות טיפולי פוריות ואז בוחרים עוברים בריאים.

זה לא משנה. כל אלו זה דברים שהיו נכונים לבדיקות שעשו פעם

בעבר היו בודקים מוצא, רק האישה הייתה מגיעה, והיום ממליצים על בדיקות בהתאם למוצא ועוד פרטים. התשלום היה לפי בדיקה

היום זה בסל הבריאות

חובה להגיע יחד עם בן הזוג, עושים את השאלון ואחר כך מיד שניכם נבדקים. את לא בוחרת הפעם במה להיבדק, בודקים הכל.

במעבדה יבדקו קודם כל את הדגימה שלך, ורק אם יש נשאות אצלך, יבדקו גם את של בעלך.

לגבי 3, זה מאוד תלוי איזה גן מוצאים. יש מעל 300 בדיקות, לכל גן יש משמעות אחרת.

1. בבדיקה החדשה לוקחים דם משני בני הזוג ביחד. ואם צריך בודקים במעבדה גם את של הבעל. אז כן צריך את שניכם

2. שואלים מה המוצא של הסבים- אשכנזי לא צריך לפרט וספרדי כן צריך לומר ארץ מוצא כי זה משפיע על המחלות שבודקים.

3. אם מוצאים משהו חלילה יש דרכים לטפל וללדת ילדים בריאים. וברור שעדיף לגלות את זה ככה ולא אחרי שכבר נולד הילד..

בעזרת ה הכל יהיה בסדר

זה בדיקה שגרתית קלילה

את צריכה לבוא עם בעלך באותו זמן. אם לא באים ביחד לא שולחים את הבדיקה.

לנו הייתה בעיה בסימון המבחנה שלו אז היינו צריכים להגיע שוב. (אבל זאת הייתה אחות ממש לא בסדר. זה לא אמור לקרות..)

2. מה שאת יודעת זה אחלה.

3.במקרה שמוצאים אצל שניכם את אותו גן בעייתי אם יש צורך אפשר לפנות לטיפולי פוריות מסוג pgd - בודקים שהעובר בריא לפני ההחזרה.

טיפול פוריות שבו עושים הפריית מבחנה ובוחנים את העוברים. מחזירים רק עוברים שאין בהם את הגן הבעייתי.

אבל יש מחלות גנטיות שבהחלט אפשר לחיות איתן ואם יודעים מראש שיש לילד סיכוי לחלות במחלה בודקים ועוקבים מגיל מוקדם.

לדוגמה הגן brca שהוא גן שקשור לסרטן השד והשחלות - מי שנשאית שלו מתחילה מעקבים מגיל מוקדם ולפעמים גם טיפול מונע כמו כריתת שחלות.

בע"ה הבדיקות יצאו תקינות לגמרי!!

ותקינות לגנרי זה גם אם תקבלי תשובה שאת נשאית למשהו, אם בעלך לא נשא אין לזה משמעות.

ואם יהיה משהו - ישלחו אותך לייעוץ גנטי. התפקיד של היועץ זה לתת מידע שיעזור להגיע להחלטות הרפואיות הכי טובות עבור המקרה הספציפי.

אם לא היה את הפורום הזה הייתי אומרת

הכל טוב, כנראה סתם הגזמות של הרופא,

כי אין לי את מי לשאול,

בחיים האמיתיים לא רוצה שידעו שאני מתחילה לנסות…

אז ממש פורום מציל חיים☺️

אלופות 

ובשעה טובה!!

(זו לא המלצה רפואית ותשקלי את הדברים אבל אם דור ישרים שלכם תקין אני אישית לא הייתי מחכה לתוצאות של הבדיקה הגנטית כדי לנסות להיכנס להריון.)

אבל יש הבדל אם לא עשו אף פעם שום בדיקה גנטית ויש חשש שתהיה מחלה רצינית מאוד חלילה, או שאת החששות הקשים הפריכו בדור ישרים. ואז הסיכויים למשהו שהתינוק יסבול מאוד יורדים...

אישית עשיתי דור ישרים לפני החתונה

ואת הבדיקה החדשה תוך כדי ההריון האחרון.

מאז שעשית דור ישרים נכנסו לסל המון מחלות

למה לא לבדוק בעצם? 

באמת התפקיד הזה הוא 24/7 ויש כלכךהרבה דאגות וחששות ורצון לשים לב ולהיות "על" הכול

הילדים ובעלך זכו בך 🩷

אין לי איזו עצה טובה חוץ באמת לחזק את הביטחון בקב"ה שאת אחראית רק על ההשתדלות וה' הוא דואג להכול והוא סומך עליך מאוד. ממליצה על הספר 90 ימים למנוחת הנפש💕

גם לי קשה מאוד עם העומס והאחריות הבלתי נגמרים... אבל  זה לא כל הזמן תופס את המוח שלי. כשמישהו אחר עם הילדים אני רוב הזמן לא דואגת להם. נגיד בעבודה אני לא חושבת על הילדים. ואם אסע לנופש, כנראה יצוצו לי מדי פעם דאגות, אבל ממש לא רוב הזמן.

נראה לי שכן חשוב לדעת קצת לשחרר, במיוחד בזמנים שאת לא יכולה לפעול בעניין.

ואת באמת מאוד עמוסה, עובדת משרה מלאה וגם אמא במשרה מלאה. אולי שווה לשקול להיעזר יותר בעזרה חיצונית במה שאפשר, נגיד בסדר וניקיון.

ואני גם מרגישה שזה תופס אותי הרבה יותר מבעלי. אני כן רואה שעוזר לי לשתף את בעלי- גם בתפקידים, כמו לדוג' לבקש ממנו לקבוע ולעקוב אחרי תורים של הילדים, וגם בהתלבטויות, נגיד אם יש קושי של ילד שמטריד אותי. כשאני משתפת אותו בדאגה שלי ואנחנו חושבים יחד על כיוונים להתמודדות, זה יותר מרגיש של שנינו, ופחות אני לבד על הכל.

ורעיון שראיתי ואני חושבת לנסות זה להכין ביחד עם הבעל לוח משימות במקום בולט בבית עם קטגוריות- 1.צריך לעשות, 2.בתהליך ו3.הושלם ושני בני הזוג מדביקים שם פתקים עם משימות ומעבירים בין הקטגוריות במטרה להיות ביחד על הכל ואז גם פחות צריך להחזיק בראש. אחרי שאנסה אוכל לעדכן אם עוזר...

אני יודעת שגם אם אני אקח מלאאא עזרה חיצונית, עדיין המחשבות שלי יהיו בזה.

אני מאוד אמא באופי שלי וזו המהות שלי ברוך ה'.

מנסה לתת לעצמי זמנים שהם רק שלי, לקבוע ממש ביומן ומעבר לזה לדעת שהכל מאת ה' וכמו שאני 24/7 במחשבות על הילדים שלי, ככה הקב"ה חושב עלינו ושומר עלינו כל רגע ורגע, שניה ושניה.

חיבוק💙

וכמו שכתבת בעצמך לדעתי גם בתוך הקלחת ההורית אפשר למצוא מקום לשחרר.

לא כל הדברים שכתבת הם קריטיים באותה רמה.

יש דאגות שהן באמת קריטיות וצריך לקחת עליהם אחריות, כמו טיפול רפואי (שגם שם תוכלי לשחרר אחריות לבעלך)

ויש דאגות שבשגרה שכנראה אפשר לשחרר.

בני כמה הילדים שלך? למה את אחראית על קימות בשישי ובשבת? מה יקרה אם יקומו מאוחר?

אם יגמרו הלחמניות?

שימי לב איפה את לוקחת אחריות של מישהו אחר ואיפה אפשר לשחרר, ומה כבר יקרה אם תשחררי?

להרפות זאת ממש למידה.

לפעמים הדיפולט שלנו הוא לחיות בסטרס

ואז הרבה יותר קשה לנוח ולהנות מחופשה מאשר לחיות בתוך הסטרס.

זה קורה גם לאנשים שמאוד מושקעים בעבודה שלהם.

ותמיד כשאנחנו לוקחות אחריות על מישהו, הצד השני מרפה ולא לוקח אחריות.

וכשמשחררים, לפעמים יש רגע של בלבול ואולי דברים לא נעשים בדיוק כמו שאת עשית, אבל בסוף הצד שצריך אותם יקח אחריות בעצמו.

עם ילדים קטנים לפעמים אין ברירה וצריך לקחת בשבילם אחריות, עם גדולים ועם הבעל יש המון מקום לשחרר.

אמהות זה תפקיד דורש מאוד!

חלק מהדברים מושפעים גם מאופי.

בתור אחת שממש חשוב לה שליטה

אני יכולה להגיד לך שהדרך להקל על עצמי היה כשהבנתי שאני צריכה להרפות

וזה אף אחד לא יעשה בשבילי.

מה שצריך לטפל בילדים אין ברירה עושים

אבל יחד גדול מעל בר מצוה

את יכולה לשחרר קצת

גם אם יאחר בגלל זה בימי שישי

או שהוא ילמד לקחת אחריות על הקימה שלו ב100 אחוז או שהוא יאחר

העיקר את טיפה משוחררת יותר בבוקר של יום שישי.

וככה גם בעוד תחומים

נקיון

בישולים

הספקים של היום יום

לפעמים הנחת והרוגע עכשיו שויים יותר..

לילדים ולבית יש גם אבא

מבחינתי לפחות 50% מהאחריות שייכת לו (בפועל אחוזים גבוהים יותר)

אני למדתי לשחרר מהאחריות (הרבה ממנה)

הוא למד לקחת אחריות (כשנותנים מרחב הסיכוי ללקיחת אחריות הולך ועולה)

אני אוספת את השאריות שלא נלקחו וחוזרת לקחת עליהם אחריות 

אני קבוע יושבת אצל הבן שלי בחדר עד שהוא נרדם.

יושבת/שוכבת במיטה ממולו, לא על המיטה שלו. 

עשיתי איזה תקופה ארוכה

הרגשתי זרמים בגוף מעצבים

כמה את יכולה לשבת בחדר סגור ולחכות שיירדמו

התלות הזאת הייתה קשה לי

אני גם עייפה בערב, לשבת לידה שעה אני נרדמת והולך הרעב

זמן להשלמת הודעות, מיילים, פרק בסדרה וכו'..

מסכימה שזה קצת תלות, אבל בגלל שאצלנו מדובר על ילד יחיד בחדר לבד אני יכולה להבין אותו שזה מפחיד להיות לבד בחושך, גם אם משאירים מנורת לילה או דלת חצי פתוחה.

אני רואה את זה גם כצומי וכפינוק עבורו.

יש אור מהמסדרון ואני קוראת עד שהם נרדמים. לפעמים שאני לא מביאה ספר הם שולחים אותי להביא 😂

אני אוהבת לקרוא אז זה הופך את ההתשה של ההרדמות ליותר נעימה

אבל גם לא יכולה להשאר שעה איתם בחדר.

אני מציעה אופציית ביניים, להיות איפה שאני על מזרן/ספה/מיטה שלי (תלוי באמת איפה אני) בצורה רגועהושקטה בלי דיבורים.

הם יודעים שזה התנאי ובד"כ נרדמים שם.

אם מתחיל טיול/משחקים/פטפוטים/אכילת ראש (שלי)

צריך חזור למיטה עם מנורת לילה, אפשר גם לשמוע פודקאסט (סיפורי ילדים) וסלמאת.

בגדול 99 מהפעמים הם פיירים איתי ונרדמים בנחת איפה שאני.

שהיא תבוא לישון בסלון זה יהפוך לה להרגל

אצלך הם לא מתרגלים? 

כמו שאמרת היא לא מבקשת כל ערב..

זה לימים חריגים 

עובדתית- אף אחד אצלי לא עושה את זה בקביעות. זה מפעם לפעם.

העניין הוא שאתמול שו הייתה הבקשה החרגיה אז ישבתי לידה

והיום היא ממש התעקשה

אולי בגלל שאתמול באמת באתי לשבת לידה? 

וגם אומרת לילדים שאני סומכת עליהם

את באמת מפחדת? כן?

את מרגישה שיהיה לך יותר טוב היום לישון לידי?

אז את יודעת שבדרכ ישנים במיטה אבל בגלל שהיום את זקוקה לי ואני צריכה לקפל כביסה אז בואי נביא את הכרית והשמיכה לספה, ואת יכולה להיות שם בלי דיבורים,

אם יש דיבורים את חוזרת לחדר.

את מכירה את הילדה שלך ויודעת אם זה בגלל אתמול או שעדיין מפחדת.

מותר לפחד יום אחרי יום..

בסופו של דבר,

אם היא תתחיל לעשות לך את זה יום אחרי יום את תציבי לזה גבול, נכון?

בואי נלך על ההכי רחוק- שבוע היא תרדם על הספה.

מה רע בזה?

ואת הרווחת שגם התיחסת בכבוד לבקשה שלה ולפחדים שלה, שזה נורא חשוב בעיני

וגם לא היית כבולה לחדר שלה שעות.

בעלי היה במילואים המון זמן, וכשהוא היה במילואים הם ישנו איתי בחדר.

כשהוא חזר, כבר לא.

ועכשיו גם כשהוא במילואים הם בחדר שלהם.

אמרתי מראש שזה רק כשאבא לא בבית

וכשכבר לא התאים שהם יישנו איתי, אמרתי שמעכשיו ישנים כל אחד בחדר שלו (אבל כן ישבתי לידם עד שנרדמו, למרות שבדרך כלל לא)

אפשר גם ללמד גמישות אני חושבת

לפעמים זה קצת מאתגר

אבל אם זה מספיק ברור לנו, זה יהיה ברור גם להם. וגם יאפשר לנו לתת להם במקרים ספציפיים מענה לצורך שלהם

וכשבעלי חזר, הילד חזר למיטה שלו. 

זה מין רגישות תחושתית בפה. 

ועוד- אצל תסמותק בד"כ יש חולשה בשרירי הפה, אולי פשוט היא מתעייפת מהר.

היא מטופלת אצל קלינאית תקשורת? (אני פשוט דודה גאה לתסמותק מטריפה אז זוכרת שכך זה היה אצלה.. בגלל הלשון)

אם כן, ממש כדאי שתתייעצי איתה ותתארי לה את הבררנות כי זה לגמרי בתחום המומחיות שלה.

ועוד שאלה? היא עדיין יונקת / מקבלת  מטרנה? כי זה ממש חשוב לעליה במשקל.

איזו אמא מהממת את

שיהיה לכם גידול קל, בבריאות, בשמחה, רק נחת!!!!!

כי זה אוכל שהיא אוכלת ואוהבת, ופתאום היא לא מסכימה לאכול, או שלפעמים כן ולפעמים לא. וגם לפעמים היא לא מזכימה אפילו לנסות. אתמול ניסיתי להביא לה קלמנטינה, אפילו לא הכניסה לפה, ישר היא זרקה.

כן, היא מטופלת במעון ע"י קלינאית תקשורת, כבר שנה שניה. אני אנסה לשאול את הגננת שלה ואת הקלינאית. הרבה פעמים אני רואה בסוף יום כשאני אוספת אותה מהמעון.

לא מקבלת מטרנה. אפשר להגיד שהיא גמלה את עצמה כבר בקיץ🙂

תודה!

וגם מתפתחת בררנות כחלק מהתפתחות, הרבה ילדים יחסית אוכלים מגוון וסביב גיל שנה וחצי-שנתיים נעשים בררניים, זה חלק מפיתוח הנפרדות-אני מחליט מה נכנס לפה שלי.

וגם תעקבי לראות אם יש מרקמים שהיא כן יותר אוכלת-קשה, רוטב מסוים וכו'

על המשקל ממליצה כן להתייעץ עם הקלינאית. היא יכולה לעזור

בהצלחה יקרה

אחת בכל צד. אני זוכרת שהיה לה לא פשוט כשהן יצאו, אבל לא חושבת שברמה כזאת.

נבדוק את זה גם.

תודה!

והיא בדיוק ככה עכשיו

התחילה לירוק את הביס הראשון

ולזרוק על הרצפה מה שלא בא לה

שמתי לב שאם היא לא מנשנשת בין הארוחות אז היא פחות בררנית כי היא רעבה

אני חושבת שיש הרבה ילדים כאלה.

שבגיל הזה מתחילים להיות בררנים.

הבן שלי קצת יותר גדול, לפעמים אוכל יותר טוב ולפעמים פחות.

הוא גם לא עולה טוב במשקל (נולד פג), ואנחנו במעקב של דיאטנית.

בעיקרון הוא מקבל תוספת העשרה תזונתית, אבל גם את זה הוא לא כל כך אוכל.

הרבה פעמים הוא לא אוכל טוב בארוחת ערב, אבל בזמן האחרון הוא הולך לישון מאוחר, ואז הוא אוכל שוב ארוחת ערב שבה הוא אוכל יותר. יכול להיות שלפני זה הוא לא מספיק רעב.

את יכולה לנסות לשנות את השעות של הארוחות, לראות אם זה משפיע.

יכול לעזור גם אם כולם יושבים לאכול ביחד, ואז היא רואה שאחרים אוכלים, והיא אוכלת ביחד עם כולם.

ולפעמים דווקא להפך. אם את פנויה לשבת איתה ולהאכיל אותה, בלי שאת אוכלת בעצמך באותו זמן, אולי היא תאכל יותר.

נראה לי שזה גיל שהם יותר מפתחים רצונות והעדפות. אבל זה באמת יותר מלחיץ עם כל הרקע שהיא עולה במשקל מספיק.

בהצלחה!