וואו, לחזור ללימודים פחות מחודש אחרי לידה, באמת לא פשוט.

גם אני חזרתי אחרי חודש (למבחנים).

לגבי הלימודים:

ממה שאני רואה אצל אחרות שממש עוזר להם זה שיהיה מי שישמור על התינוק/ת בזמן הלימודים ואת תצאי להנקות.

זה יקל עלייך מכל השאיבות ועליו.

תנסי לחשוב האם נצרך שתהיי נוכחת בכל השיעורים ללא יוצא מן הכלל? כבר מתחילת סימסטר?

ניסית לחשוב על אופציה של לימוד דרך הסקייפ או משהו כזה שיאפשר לימודים און ליין מהבית אם קשה להשלים מסיכומים?

בכל אופן, המלצתי היא לא לדחות את הלימודים! אני כבר שבועיים אחרי הלידה התחלתי להשלים את כל מה שהחסרתי (מהבית כמובן) וב"ה סגרתי את הפער יחסית מהר. חברות שלי שמשכו את זה אפילו חודש וחצי עד היום (יותר מחצי שנה אחרי) נמרחות עם מועדים מיוחדים למינהם שפוגעים בסימסטרים הבאים.

לגבי הילדים:

אני מניחה שעוד לפני הלידה לקחתם בחשבון שיהיה קשה עם שני פיצים, בהנחה שגם בעלך עושה את המקסימום,

תיזכרי האם מישהו מהסביבה הקרובה הציע עזרה? האם אפשר בקש עזרה? הורים/ אחים/ דודה שיצאה לא מזמן לפנסיה/ שכנה בת 10-12 שמוכנה . אפילו העסקה של הגדול שעתיים ביום תקל עליכם מאוד.

(הערה: אני ממש התביישתי לבקש עזרה כי חשבתי לעצמי, הם יודעים שילדתי אם היה להם זמן פנוי היו מתקשרים להתנדב בעצמם, זה מאוד מקובל אצלנו במשפחה. מסתבר שהמחשבה הזאת לא נכונה, יש הרבה אנשים שישמחו לעזור אבל אין להם את היוזמה להתקשר בעצמם)

יש לכם אפשרות כלכלית? או אפשרות לקבל עזרה כלכלית?

לפחות בעבודות הבית הקלות פעם בשבוע ונניח נקיון יסודי פעם בחודש.

הגדול/ה במסגרת מסודרת או איתך בבית במשך כל היום?

בהצלחה רבה ותני לגוף שלך להחלים! (אל תעמיסי עליו פיזית אחרת העייפות והחולשה רק יגררו וכולכם תסבלו מזה..)

לגבי הלימודים

התינוקת יכולה להיות איתי בלימודים בתנאי שהיא לא מפריעה עד גיל 3 חודשים ככה שהיא תהיה איתי אז אין שאיבות רק הנקה...

אני לומדת באוניברסיטה ככה שלצערי הנוכחות שם חובה ואין מצב להיעדר יותר משבועיים לאחר לידה ואין מצב ללמוד דרך סקייפ או און ליין והחומר גם קשה ככה שעדיף שאני כן אהיה נוכחת.

ממש לא בא בחשבון לדחות את הלימודים כי אני לא בשנה ראשונה אלא כבר לקראת סיום (מסיימת לימודים באדר)

לגבי הילדים

לא לקחנו בחשבון את ההתמודדות עם שתי קטנים כי אני הייתי על גלולות והנקתי מלא ולמרות הכל נכנסתי להריון שידעתי עליו רק בסוף חודש שלישי בזכות הילד שלא רצה יותר לינוק וחיכתי לקבל מחזור שלא הגיע ואז עשיתי בדיקה בייתית והייתי בשוק אז הלכתי לרופאה (חשבתי שאני בהתחלה) והיא אמרה לי לפי הגודל של העובר את מתחילה רביעי...

הבעיה היא שבעלי עוזר קצת אבל לא ממש...

לצערי אין לי מי שהציע עזרה (ומי שהציע כבר ניצלתי אצלו את החגים ולהשיג באיזור שאני גרה בייביסיטר זה פרוייקט!ניקיון זה לא הבעיה אצלי כי אני חולת נקיון ככה שהבית שלי תמיד נקי (חוץ מהחדר של הילד שהוא עם המשחקים...)

והגדול איתי וכשאני בלימודים או בעבודה אז אצל מטפלת פרטית

איזה מתוקה את שאת כותבת תגובה לכל אחת שהגיבה לך..

מצטערת שאין ביכולתי עוד עצות לתת לך, גם כי יש לי ילד אחד וגם כי אמרת שאין מה לעשות עם הלימודים..

אני גם חושבת כמו יפעת שאת ובעלך צריכים לשבת ביחד ולפרוס את כל מה שצריך לעשות (ואם הוא עובד אז לא לקחת את זה כברור מאליו אלא זה עוד מטלה משותפת שהוא עושה ולפעמים זה ממש גומר אותם וקשה לנו הנשים לקבל את זה שבבית ובילדים לא מתחלקים באופן הוגן)

שום דבר לא ברור מאליו! את עכשיו אחרי לידה ולא במיטבך, אז טבעי שתעשי פחות ממה שהיית מסוגלת בזמנים אחרים.

לא מזמן היה דיון שלם פה או בפורום נשואים טריים על חלוקת הנטל בין האישה לבעל כשהאשה הייתה בהריון והיה לה קשה.

היה שם טיפים איך לנהל את הבית (למרות שאמרת שעיקר הקושי זה הילדים ולא הבית אבל אולי זה יעזור לך)

אולי עוד משהו שיכול לעזור: אם יש שכנה שבחופשת לידה מסודרת (נניח הא עובדת מסודר וחודשיים אחרי לידה)

יש מצב שהיא באה אלייך עם התינוק ועושים דברים ביחד? זה גם מקל מבחינה נפשית לא להיות כל היום לבד עם התינוקות וגם פיזית, נניח כשאת מניקה והיא לא, היא תוכל לתת צעצוע, בקבוק לבן השנה שלך.

זה ריאלי? זה לא מנסיון, סתם חשבתי על זה.

כשגיסתי הייתה בחופשת לידה היא עזרה לי המון בטלפון לברר על מטפלות וכו'.

כנ"ל קניות לתינוק (ובכלל). נשמע שאתם גרים בחור אז זה ממש יקל עליכם אם יעשו לכם קניות. (או אתם תזמינו באינטרנט ושכנים עם רכב יביאו לכם הביתה)

ואני ממש ממש מצטערת שלא דייקתי בדברי מקודם, אין זה מענייני אם תכננתם מראש את ההריון או לא!! התכוונתי שלפני הלידה, כשההריון היה מציאות מוגמרת אז לפעמים יש אנשים שפוגשים פעם ב.. ומציעים עזרה רק שלא שומעים מהם אחרי הלידה ובכ"ז הם שמחים לעזור. לעניין העזרה כבר התייחסת. רק ראיתי צורך להתנצל על הדברים.

ועוד משהו: את ממש ממש מדהימה!! לגדל שני ילדים, מוטיבציה לחזור ללימודים ולסיים את התואר, לתקתק את הבית. אשרייך!!! את ממש חרוצה! יש לי הרבה מה ללמוד ממך, אז אל תעלמי לנו, בע"ה בהריון הבא שיהיה לי למי לפנות לקבל עצות..

כמו שאני מצפה לתגובה ככה אתם מצפות לתשובה...

הוא עובד אבל גם בעבודה הוא רק יושב ומשגיח מידי פעם אמור לעשות משהו קטן וקל ככה שהוא לא הכי מתאמץ

ואני כבר מותשת נפשית ופיזית אבל הוא לא הכי תומך (לצערי הוא השתנה מאוד מלפני החתונה לאחרי החתונה מבחינת היחס שלו כלפי)

אין מישהי שתעזור באיזור שלי וקניות אני נוהגת לחנות פעם בשבועיים וקונה קניה מרוכזת.

גם כשההריון היה מוגמר הוא לא חשב איך אני אתמודד אחרי הוא אמר יהיה בסדר וזהו אפילו להציע עזרה לא חשב.

אני לא מדהימה אלא פשוט מנסה להתמודד עם המציאות.

ולמה שאני אעלם?

בעזרת ה' אני אשמח לעזור לך אם יהיה לי מה לייעץ לך.

מחכה לקרוא את סיפור הלידה.

קודם כל תזכרי שכל ההתחלות קשות,ה"גדול "שלך כבר מתחיל ללכת?

שהוא יתחיל יהיה לך קצת יותר קל,אני ממליצה על תיאום ציפיות מול הבעל מי לוקחת למעון/מטפלת וכו'..נצלי את השבוע לפני החזרה ללימודים לישון..את חייבת לחזור?

בקשי עזרה מהסביבה ואפילו בתשלום.

לגבי הגדול,נסי לשתף אותו תביא לי טיטול,בקבוק וכו'...

כמה שפחות להגיד "לא" רק על דברים מסוכנים או שתגדירו מראש מה הגבולות שלכם.

נסי להגיד יותר אתה רוצה ללטף,כאן ברגל ביד. במקום לא לגעת בראש..

בזמן הנקה תקראי לגדול סיפור או קופסא מיודת כשאת מניקה.בהצלחה!

הגדול רק עם תמיכה בכיסא או קיר הולך

אני חייבת לחזור ללימודים

אין ממי לבקש עזרה באיזור שאני גרה (כולם תמיד עסוקים או לא יכולים)

הוא עדין לא מבין את ההוראות להביא טיטול או לעזור.

הוא לא נותן לאף אחד להתקרב אליה רק לבעלי והוא מנשק אותה ומלטף ולא מציק לה.

קנינו לו משחקים חדשים אבל הוא רוצה שנשב איתו לשחק ולא נשים לו ונשב ליד...

סיפור הלידה (קצת ארוך ובעיקר מלחיץ):

בראש השנה (א' תשרי) בשעה 5:00 בבוקר התעוררתי בגלל צירים אני בדיוק התחלתי שבוע 36 ככה שהייתי רגועה שאני בחודש תשיעי (כי את הראשון ילדתי בחודש שישי!!!) אני מסתובבת לצד עושה תנוחת עובר וממשיכה לישון כי הצירים לא היו חזקים (ולכן הייתי בטוחה שזה צירים מדומים) אחרי שעה אני מתעוררת כי שוב צירים שמעירים אותי אני מחליטה לקום וכדי לעשות משהו מועיל אני אומרת את כל הספר תהילים. בשעה 7:45 גמרתי את התהילים ואני מעירה את בעלי שיקום להתפלל כי הוא אמור להיות חזן. ואני מספרת לו שיש לי צירים אבל לא רצינייםאז אני בהמשך אלך לבית הכנסת לשמוע את התקיעת שופר אלא אם כן הצירים לא ירגעו ואני אלך לבדוק מה זה בבית חולים (את הקטן חמותי לקחה בדיוק יום לפני כדי שאני אוכל בחג להיות רק עם בעלי ולנוח) בשעה 8:00 אני מסכמת עם בעלי שאם הוא לא רואה אותי בבית כנסת ויש מפתח בארון חשמל אז זה סימן שאני בבית חולים. איך שהוא יוצא אני עם צירים כואבים ובגלל שלידה ראשונה ידעתי שהמקלחת עזרה לי להקל על הכאב אני נכנסת להתקלח ונמצאת שם איזה חצי שעה. אחר כך יושבת קצת לאכול משהו ונזכרת שלא הבאתי את השוקו מהמטבח אז אני באה לקום ולא מצליחה מרוב כאב. באותו רגע הבנתי שאני עם צירים אמיתיים ולא צירים מדומים. בגלל התכיפות של הצירים שנהיתה ואני לא יכולה לזוז הזמנתי אמבולנס. תוך כדי שיחה אני שוב עם ציר והפעם ממש כואב אז אני צועקת לו אם אתה לא מגיע עכשיו אני יולדת בבית. תוך 5 דקות האמבולנס הגיע (למזלי) והפרמדיק אומר לי בואי תרדי מדרגות זה טוב לך. אני צועקת עליו (מרוב הכאב) אני לא יכולה לזוז איך לרדת 2 קומות? אז הביאו אלונקה והורידו אותי תמדרגות. אחרי נסיעה שאני צועקת עליו סע מהר כי אני יולדת כבר באמבולנס והוא עונה לי עוד חצי דקה אנחנו בבית חולים נגמר הנסיעה ובמעלית אני צועקת יש לי לחץ. הוא עונה חכי את נכנסת ישר לחדר לידה ולא למיון נשים ובאמת ככה היה הוא נכנס עם צעקות של לידה פעילה עוד רגע יולדת. באים להעביר אותי למיטה ולבדוק ואני צועקת יש לי לחץ אז המיילדת מסתכלת עלי וצועקת היא יולדת עכשיו. ואני עוד עוד על האלונקה יושבת מהר העבירו אותי לשבת במיטה של החדר לידה ולא יכולתי להחזיק את עצמי ונפלתי לרוחב של המיטה ושוב היה לי ציר לחץ אז המיילדת מסתכלת ואומרת אני רואה את הראש תני לחיצה והיא בחוץ! ובאמת תוך 4 דקות!! מהכניסה לחדר לידה הייתי אחרי ההככל! (אפילו שתכננתי ללדת עם אפידורל) התינוקת שקלה 2.690 (2 קילו יותר מהבן...)

ואת ממש אמיצה ששלחת את בעלך לתפילה ונשארת לבד בבית בכזה שלב!

לגבי שאר השאלות, הרבה כוח. קחי נשימה א-ר-ו-כ-ה ותעשי מאמץ לסיים את הלימודים כשיגיע הזמן. (יש אופציה לסמסטר ב' ולא א'?)

אני מבינה שאתם לא ליד המשפחה, או שהם לא יכולים לעזור. תבדקי אבל אפשרות לשלוח את הגדול למטפלת הפרטית גם בחלק מהזמן שאת בבית. את חייבת מעט זמן לנוח ולהשלים את הלילות הלבנים בבקרים וזה לא מותרות, זה בסיסי ממש!

כולנו רוצות כל שניה להיות עם הילדים, אך לפעמים דווקא המעט ששולחים אותם למטפלת ונמצאים בבית, הוא בדיוק הזמן בו אנו מתמלאות ויש לנו יותר כוח לגדול. להיות 24/7 עם 2, חוץ מהזמן שתלמדי והגדול לא איתך, זה לא תמיד נכון, בטח לא כ"כ מעט זמן אחרי לידה. ובהתחשב בזה שיהיו לך גם מטלות מהלימודים.

בהצלחה רבה!

זה הפחד שלי שפעם הבאה אני אלד בבית או בדרך. (לידה ראשונה היתה תוך 2:56 והפעם תוך 0:11)

אין אופציה לסמסטר ב' במקום סמסטר א' כי נשאר לי רק עוד סמסטר אחד...

קחי אוויר, זה רק כמה חדשים ואת מסיימת את הקושי הזה ויש לך מקצוע ביד! מקווה ש - ה' יעזור בכל, שהילדים יהיו בריאים וכל מה שמסביב יזרום טוב ובשגרה - תתפללי על זה!. העומס הקבוע יהיה מספיק. וגם תשתדלי בימים שאת לא לומדת לנשום מעט ולמלא את המאגרים פיזית ונפשית. 

לגבי הלידות הבאות, בע"ה שתזכי לעוד ילדים מתוקים אחרי שתתאוששי. לחברה שלי שיש לידות קצרות וילד אחד היא ילדה בעבודה עוד לפני שהספיק להגיע אמבולנס, פחות משעה מהציר הראשון. מילדת אמרה לה שבלידות הבאות בציר הראשון היא קוראת לאמבולנס מייד וכך היא עשתה והגיעה עם פתיחה מלאה לביה"ח אחרי  בקשי 40 דק' של צירים. 

אז שתזכי, אך יש זמן.

וואו איזה סיפור..תודה על השיתוף.

לידה שניה קלאסית.

מקווה שיש לך חוויה חיובית.

לא אני שמתי את המפתח אלא הפרמדיק שם אחרי שאמרתי לו שצריך לשים שם כי אני באתי לנעול את הבית והוא לקח לי את המפתח לעזור לי

טוב שזה לפחות היה מהר..

אמאלה, איך הבן בריא ושלם?

אם הוא נולד במשקל כזה ובחודש שישי?

היינו 4 חודשים בפגיה (יותר נכון ב-2 פגיות כי היה מצב ממש קשה אז העבירו למקום יותר טוב)

יש קצת סיבוכי נשימה אבל התפתחות תקינה חוץ מזה שנראה קטן לגילו.

אבל הוא בריא ושלם

ושבוע הבא חוזרים ללימודים...

למזלך רק פעמיי בשבוע את לומדת כך שהמצב לא נורא בכלל!

בגלל שגם הבן הגדול שלך הוא קטנטן אז הוא בטח יושן בצהריים כך שיש לך זמן לנוח במשך היום אז שיהיה בהצלחה.

ואולי כדאי שתשקלי לשים אותו בגן. אני מאד מצטערת שלא הכנסתי אתה הגדול שלי כי היה לו מאד משעמם  להיתקע איתי בבית כשלא יכולתי לתת לו תשומת לב וחברה. וגם בשבילי שיכולתי לנוח כמו שצריך ולא לדאוג שהוא לא אוכל כמו שצריך

אבל הלימודים הם משעה 8:30 עד 18:45...

ישן שעה אבל בדיוק זה השעה שהיא תמיד קמה לינוק. (לפחות יש לה שעות אכילה)

הוא לפעמים אצל מטפלת פרטית.

לפני כמה שנים. אותו רווח (כמעט) בין הילדים ולימודים של יומיים מטורפים.

המלצותי:

הרבה סבלנות, זו תקופה קשה אבל אח"כ הם נהיים חברים וזה פשוט מדהים!!!!!! וגם קל כי הם פשוט מעסיקים את עצמם שעות...

הגדול במסגרת? אם כן להשתדל בזמן שהוא חוזר (בימים שאת לא בלימודים) להשקיע בו את שעות אחה"צ.

לגבי העיפות- בבקרים שאת עם הקטן, אם הוא לא נותן לנוח ,אפשר לשים אצל שכנה (עדיף בתשלום- שתרגישי בנח) לשעה וחצי ולנוח.

בלימודים- אם מותר להביא את הקטן אז הכי טוב אם לא, להשיג משהי שתשמור עליו בחוץ (זה לא הזמן לחסוך בכסף)

לנסות לעשות קיצורי דרך בלימודים- לצלם סיכומים, אם צריך מאמרים באנגלית וזה קשה לך לשלוח לתרגום (על אף המחיר הגבוה).

לנסות להשיג עזרה מאנשים אהובים שיעניקו עוד תשומת לב לגדול, שיהיו עוד דמויות אהובות ומוכרות ומפנקות חוץ מאמא (העסוקה והעייפה ביותר....)

וכמובן- כמה שהבעל יכול יותר- יותר טוב...(לא כתבת מה הוא עושה...)

וכמובן להוריד מטלות מיותרות מה שאחרים יכולים לעשות (גם בתשלום) שיעשו לדוג' שטיפת הבית, גיהוץ וכ'.

אוכל- אם יש אמא שמוכנה להכין ולהקפיא ולהביא לך- זה הזמן...ואם לא, יש גם קיצורי דרך בבישול...אבל כמובן תאכלי טוב כי זה חלק מהעייפות...

המון הצלחה ואורך רוח

מזל טוב!!!!!!!!!

הגדול לא במסגרת ואין לי אצל מי לשים אפילו לחצי שעה.

מותר להביא תינוקות עד גיל 3 חודשים ככה שהיא תהיה איתי.

עם הלימודים זה לא בעיה אלא מתיש (נשאר עוד סמסטר אחד) ולגבי מאמרים באנגלית אני יכולה לתרגם לבד. (אני מגיעה אחרי מגורים באמריקה של 7 שנים)

הבעל עובד משעה 13:00 עד שעה 23:30 הוא לא בבית ובבוקר יש גם תפילה אז גם בבוקר הוא לא נמצא הרבה...

מבחינת הבית אני לא אוהבת שאחרים מנקים לי אני חולת ניקיון ככה שהבית נקי.

ולצערי אין אמא שתעזור

מה שהתכוונתי זה שזו תקופה לחוצה ומעייפת וצריך למצוא קיצורי דרך (כל אחד במה שמתאים לו) כנראה מה שעזר לי לא יעזור לך. אבל נראה לי שאם הבעל נמצא בבוקר (אחריהתפילה) בימים שאת בבית- כדאי לישון קצת אם הוא יכול לשמור על הילדים.

מה תעשי עם הגדול בימים של הלימודים?

כיף לשמוע שנשאר לך רק עוד סמסטר אחד...ב"ה...

הגדול ילך למטפלת

וכמו שכתבתי כבר לבעלי לא הכי אכפת שאני קורסת

כל קושי מתגמד כשיש תמיכה אבל כשמרגישים לבד, הכל גדול עלינו והעובדה שילדת הרגע מעצימה הכל. 

כדאי לך לחשוב מה הקושי, לשוחח עליו עם בן הזוג ואם יש צורך ללכת לייעוץ. אל תבלעי את כל הצפרדעים... אם באמת לא איכפת לו והוא שונה ממה שהכרת ויש בעיות קשות יעוץ מקצועי יועיל מאד. מבין השורות עולה שכאן עיקר המצוקה שלך. מתפללת עלייך.

קחי בחשבון שכל לידה מטלטלת את המשפחה ואת 2 בני הזוג וטבעי שיהיו מתחים אך אסור להשלים איתם.

בהצלחה!

להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור

לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.

יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.

אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.

היה לי מוזר לחזור לצום.

בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.

וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..

אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום

עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.

אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.

אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.

וואלה

אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.

ווי הקטנה שלי חגגה שנתיים לפני שבוע ובעלי אמר שראוי שאצום

וואלה לא צמתי צומות קלים שניייים....

טוב

אולי אצום עד חצות אם כבר הגעתי עד הלום.

עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.

יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...

אבל יודעת שלא כולם ככה...

אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.

היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.

בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?

בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.

אם אני לא מניקה ולא בהריון

וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה (במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה)

ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...

בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.

לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..

באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.

אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.

ממש לא כל החסידים, נכון שיש הרבה שהבנות לא צמות אבל מלא חסידויות שהבנות צמות את כל הצומות.

אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק

מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים

אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים

עד גיל שנתיים- לא צמתי

מגיל שנתיים- עם הנקה- לא צמתי

כמובן כיפור ו 9 באב צמתי גם צמתי בתחילת הריון, בסוף הריון בהנקה מלאה ובלי.

אבל בקלים- יש מקום להקל לידיעתי.

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

הרופא לא נבהל, הוא כן שאל אם נראה סובל ובגלל שכן סבל הבאתי לו נר משלשל ואז הוקל לו. מציעה לכתוב עכשיו לרופא באפליקציה

תינוקות שעושים אחת לשבוע-10 ימים. היה גם אחד שהגיע לשיא של שבועיים😱

כל עוד התינוק רק יונק, זה תקין. ככה הרופאים אמרו לי.

צריך רק לקחת בחשבון שכשסוף סוף הם עושים, זו כמות גדולה ויוצא מהטיטול ומלכלך הכל (אצלי לרוב אהבו לעשות בשבת על הבגדים הלבנים והחגיגיים🤭)

תודה!

כל החג הייתי בלחץ ואכלתי סרטים שמשהוא כבר לא תקין שם.. בכל אופן אקפוץ איתו מחר לרופא

גיל חודש לא לעשות כל כך הרבה זמן יציאות...

אבל זה כן יכול להיות תקין (מרפרוף בגוגל)

אם הוא עושה לפחות 6 פעמים פיפי ביום הייתי הולכת מחר לוודא עם הרופא ילדים שזה סבבה..

אם הוא יונק בלבד - זה תקין,

אבל כן כדאי לגשת להישקל לוודא עליה תקינה, אז תוכלי להיות רגועה שזה בסדר 😃

הרופא אמר שעלה בסדר במשקל. הוא כן בטווח הנמוך אבל לא סטה מהעקומה שלו

מגיל חודש והלאה, לתינוקות יונקים, תקין יציאה של פעם בשבוע.

רופאים מקלים גם עד 10 ימים, וגם לפני גיל חודש. (כדי שהרופא יוודא שאין סיבה אחרת שיכולים ככה לפספס אם יחשבו שזה תקין בלי לבדוק)

יש רפלקסולוגיה לשחרור, אני לא ממש מאמינה בזה אבל ניסיתי בבחינת לא יועיל לא יזיק, מצאתי ביוטיוב..

בגדול אם הוא לא עושה קקי אבל רגוע, ישן טוב אוכל רגיל והכל- לא הייתי מתרגשת

אם היה נראה שהוא סובל מכאבים הייתי הולכת לרופא שיעזור לו לשחרר.

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

אשמח למספר אם יש לך

יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי

באיזור ירושלים

ם לך תפני אלי בפרטי

מנסיון אישי

מירושלים, באזור נגיש

קרא אולי למישהי שהיא התחילה עם פרימולטנור ואז גילתה על הריון?

לקחת

פרימולוט נור והריון - יש סכנה להריון? - המרכז הרפואי מעיני הישועה

שאלות ותשובות בנושא פרימולוט נור - מעיני הישועה

(השאלה והתשובה הרלוונטית, בתגובה השלישית בקישור הזה).

אני אשאל הפוך

למה לא?

לא יודעת, זה מציק לי

אצל מישהי טובה, מגשרת שמנסחת בקשב לשניכם ועוזרת לכם להגדיר חלומות ויעדים, זה עשוי דווקא להיטיב לזוגיות. תגגלי הסכם ממון עם המילה טיפול או משהו. יש שיטה של מדרגות אגב שבסופן, על פי ההסכם, הכסף כבר מקבל מעמד של שניכם.

פרקטית, ממילא גם הצד שלך מביא סכום... שכמובן יחזור אלייך אם חלילה יקרה משהו לפי מה שהגדרתם מראש בהסכם.

אז לא רואה סיבה להתנגד לעצם ההסכם.

כן לדייק את זהות המנסח והתהליך כולו.

ויכוח על עצם ההסכם לא יוביל לשום דבר טוב גם אם תוותרו על הזכייה.

ההורים שלכם שמים הרבה כסף כנראה

אם המצב לא משו גמככה - למה לא לשמור על הכסף של הורים?

מה הוא מציע שיהיה בהסכם?

ואגב בסוף זו החלטה שלך כן? את לא חייבת להסכים למרות שכדאי לדעתי

ובלי קשר ועם קשר כדאי לטפל בזוגיות. רכישה של בית יכולה להשפיע לרעה על זוגיות מקרטעת כי נאלצים לשתף פעולה ולקבל החלטות משותפות בהרבה דברים ואם השיח והתקשורת לא טובים - זה מדרון חלקלק

חיבוק♥️

במקום שלא ממוזג הייתי מלבישה שכבה אחת דקה ארוכה.