וואו, לחזור ללימודים פחות מחודש אחרי לידה, באמת לא פשוט.

גם אני חזרתי אחרי חודש (למבחנים).

לגבי הלימודים:

ממה שאני רואה אצל אחרות שממש עוזר להם זה שיהיה מי שישמור על התינוק/ת בזמן הלימודים ואת תצאי להנקות.

זה יקל עלייך מכל השאיבות ועליו.

תנסי לחשוב האם נצרך שתהיי נוכחת בכל השיעורים ללא יוצא מן הכלל? כבר מתחילת סימסטר?

ניסית לחשוב על אופציה של לימוד דרך הסקייפ או משהו כזה שיאפשר לימודים און ליין מהבית אם קשה להשלים מסיכומים?

בכל אופן, המלצתי היא לא לדחות את הלימודים! אני כבר שבועיים אחרי הלידה התחלתי להשלים את כל מה שהחסרתי (מהבית כמובן) וב"ה סגרתי את הפער יחסית מהר. חברות שלי שמשכו את זה אפילו חודש וחצי עד היום (יותר מחצי שנה אחרי) נמרחות עם מועדים מיוחדים למינהם שפוגעים בסימסטרים הבאים.

לגבי הילדים:

אני מניחה שעוד לפני הלידה לקחתם בחשבון שיהיה קשה עם שני פיצים, בהנחה שגם בעלך עושה את המקסימום,

תיזכרי האם מישהו מהסביבה הקרובה הציע עזרה? האם אפשר בקש עזרה? הורים/ אחים/ דודה שיצאה לא מזמן לפנסיה/ שכנה בת 10-12 שמוכנה . אפילו העסקה של הגדול שעתיים ביום תקל עליכם מאוד.

(הערה: אני ממש התביישתי לבקש עזרה כי חשבתי לעצמי, הם יודעים שילדתי אם היה להם זמן פנוי היו מתקשרים להתנדב בעצמם, זה מאוד מקובל אצלנו במשפחה. מסתבר שהמחשבה הזאת לא נכונה, יש הרבה אנשים שישמחו לעזור אבל אין להם את היוזמה להתקשר בעצמם)

יש לכם אפשרות כלכלית? או אפשרות לקבל עזרה כלכלית?

לפחות בעבודות הבית הקלות פעם בשבוע ונניח נקיון יסודי פעם בחודש.

הגדול/ה במסגרת מסודרת או איתך בבית במשך כל היום?

בהצלחה רבה ותני לגוף שלך להחלים! (אל תעמיסי עליו פיזית אחרת העייפות והחולשה רק יגררו וכולכם תסבלו מזה..)

לגבי הלימודים

התינוקת יכולה להיות איתי בלימודים בתנאי שהיא לא מפריעה עד גיל 3 חודשים ככה שהיא תהיה איתי אז אין שאיבות רק הנקה...

אני לומדת באוניברסיטה ככה שלצערי הנוכחות שם חובה ואין מצב להיעדר יותר משבועיים לאחר לידה ואין מצב ללמוד דרך סקייפ או און ליין והחומר גם קשה ככה שעדיף שאני כן אהיה נוכחת.

ממש לא בא בחשבון לדחות את הלימודים כי אני לא בשנה ראשונה אלא כבר לקראת סיום (מסיימת לימודים באדר)

לגבי הילדים

לא לקחנו בחשבון את ההתמודדות עם שתי קטנים כי אני הייתי על גלולות והנקתי מלא ולמרות הכל נכנסתי להריון שידעתי עליו רק בסוף חודש שלישי בזכות הילד שלא רצה יותר לינוק וחיכתי לקבל מחזור שלא הגיע ואז עשיתי בדיקה בייתית והייתי בשוק אז הלכתי לרופאה (חשבתי שאני בהתחלה) והיא אמרה לי לפי הגודל של העובר את מתחילה רביעי...

הבעיה היא שבעלי עוזר קצת אבל לא ממש...

לצערי אין לי מי שהציע עזרה (ומי שהציע כבר ניצלתי אצלו את החגים ולהשיג באיזור שאני גרה בייביסיטר זה פרוייקט!ניקיון זה לא הבעיה אצלי כי אני חולת נקיון ככה שהבית שלי תמיד נקי (חוץ מהחדר של הילד שהוא עם המשחקים...)

והגדול איתי וכשאני בלימודים או בעבודה אז אצל מטפלת פרטית

איזה מתוקה את שאת כותבת תגובה לכל אחת שהגיבה לך..

מצטערת שאין ביכולתי עוד עצות לתת לך, גם כי יש לי ילד אחד וגם כי אמרת שאין מה לעשות עם הלימודים..

אני גם חושבת כמו יפעת שאת ובעלך צריכים לשבת ביחד ולפרוס את כל מה שצריך לעשות (ואם הוא עובד אז לא לקחת את זה כברור מאליו אלא זה עוד מטלה משותפת שהוא עושה ולפעמים זה ממש גומר אותם וקשה לנו הנשים לקבל את זה שבבית ובילדים לא מתחלקים באופן הוגן)

שום דבר לא ברור מאליו! את עכשיו אחרי לידה ולא במיטבך, אז טבעי שתעשי פחות ממה שהיית מסוגלת בזמנים אחרים.

לא מזמן היה דיון שלם פה או בפורום נשואים טריים על חלוקת הנטל בין האישה לבעל כשהאשה הייתה בהריון והיה לה קשה.

היה שם טיפים איך לנהל את הבית (למרות שאמרת שעיקר הקושי זה הילדים ולא הבית אבל אולי זה יעזור לך)

אולי עוד משהו שיכול לעזור: אם יש שכנה שבחופשת לידה מסודרת (נניח הא עובדת מסודר וחודשיים אחרי לידה)

יש מצב שהיא באה אלייך עם התינוק ועושים דברים ביחד? זה גם מקל מבחינה נפשית לא להיות כל היום לבד עם התינוקות וגם פיזית, נניח כשאת מניקה והיא לא, היא תוכל לתת צעצוע, בקבוק לבן השנה שלך.

זה ריאלי? זה לא מנסיון, סתם חשבתי על זה.

כשגיסתי הייתה בחופשת לידה היא עזרה לי המון בטלפון לברר על מטפלות וכו'.

כנ"ל קניות לתינוק (ובכלל). נשמע שאתם גרים בחור אז זה ממש יקל עליכם אם יעשו לכם קניות. (או אתם תזמינו באינטרנט ושכנים עם רכב יביאו לכם הביתה)

ואני ממש ממש מצטערת שלא דייקתי בדברי מקודם, אין זה מענייני אם תכננתם מראש את ההריון או לא!! התכוונתי שלפני הלידה, כשההריון היה מציאות מוגמרת אז לפעמים יש אנשים שפוגשים פעם ב.. ומציעים עזרה רק שלא שומעים מהם אחרי הלידה ובכ"ז הם שמחים לעזור. לעניין העזרה כבר התייחסת. רק ראיתי צורך להתנצל על הדברים.

ועוד משהו: את ממש ממש מדהימה!! לגדל שני ילדים, מוטיבציה לחזור ללימודים ולסיים את התואר, לתקתק את הבית. אשרייך!!! את ממש חרוצה! יש לי הרבה מה ללמוד ממך, אז אל תעלמי לנו, בע"ה בהריון הבא שיהיה לי למי לפנות לקבל עצות..

כמו שאני מצפה לתגובה ככה אתם מצפות לתשובה...

הוא עובד אבל גם בעבודה הוא רק יושב ומשגיח מידי פעם אמור לעשות משהו קטן וקל ככה שהוא לא הכי מתאמץ

ואני כבר מותשת נפשית ופיזית אבל הוא לא הכי תומך (לצערי הוא השתנה מאוד מלפני החתונה לאחרי החתונה מבחינת היחס שלו כלפי)

אין מישהי שתעזור באיזור שלי וקניות אני נוהגת לחנות פעם בשבועיים וקונה קניה מרוכזת.

גם כשההריון היה מוגמר הוא לא חשב איך אני אתמודד אחרי הוא אמר יהיה בסדר וזהו אפילו להציע עזרה לא חשב.

אני לא מדהימה אלא פשוט מנסה להתמודד עם המציאות.

ולמה שאני אעלם?

בעזרת ה' אני אשמח לעזור לך אם יהיה לי מה לייעץ לך.

מחכה לקרוא את סיפור הלידה.

קודם כל תזכרי שכל ההתחלות קשות,ה"גדול "שלך כבר מתחיל ללכת?

שהוא יתחיל יהיה לך קצת יותר קל,אני ממליצה על תיאום ציפיות מול הבעל מי לוקחת למעון/מטפלת וכו'..נצלי את השבוע לפני החזרה ללימודים לישון..את חייבת לחזור?

בקשי עזרה מהסביבה ואפילו בתשלום.

לגבי הגדול,נסי לשתף אותו תביא לי טיטול,בקבוק וכו'...

כמה שפחות להגיד "לא" רק על דברים מסוכנים או שתגדירו מראש מה הגבולות שלכם.

נסי להגיד יותר אתה רוצה ללטף,כאן ברגל ביד. במקום לא לגעת בראש..

בזמן הנקה תקראי לגדול סיפור או קופסא מיודת כשאת מניקה.בהצלחה!

הגדול רק עם תמיכה בכיסא או קיר הולך

אני חייבת לחזור ללימודים

אין ממי לבקש עזרה באיזור שאני גרה (כולם תמיד עסוקים או לא יכולים)

הוא עדין לא מבין את ההוראות להביא טיטול או לעזור.

הוא לא נותן לאף אחד להתקרב אליה רק לבעלי והוא מנשק אותה ומלטף ולא מציק לה.

קנינו לו משחקים חדשים אבל הוא רוצה שנשב איתו לשחק ולא נשים לו ונשב ליד...

סיפור הלידה (קצת ארוך ובעיקר מלחיץ):

בראש השנה (א' תשרי) בשעה 5:00 בבוקר התעוררתי בגלל צירים אני בדיוק התחלתי שבוע 36 ככה שהייתי רגועה שאני בחודש תשיעי (כי את הראשון ילדתי בחודש שישי!!!) אני מסתובבת לצד עושה תנוחת עובר וממשיכה לישון כי הצירים לא היו חזקים (ולכן הייתי בטוחה שזה צירים מדומים) אחרי שעה אני מתעוררת כי שוב צירים שמעירים אותי אני מחליטה לקום וכדי לעשות משהו מועיל אני אומרת את כל הספר תהילים. בשעה 7:45 גמרתי את התהילים ואני מעירה את בעלי שיקום להתפלל כי הוא אמור להיות חזן. ואני מספרת לו שיש לי צירים אבל לא רצינייםאז אני בהמשך אלך לבית הכנסת לשמוע את התקיעת שופר אלא אם כן הצירים לא ירגעו ואני אלך לבדוק מה זה בבית חולים (את הקטן חמותי לקחה בדיוק יום לפני כדי שאני אוכל בחג להיות רק עם בעלי ולנוח) בשעה 8:00 אני מסכמת עם בעלי שאם הוא לא רואה אותי בבית כנסת ויש מפתח בארון חשמל אז זה סימן שאני בבית חולים. איך שהוא יוצא אני עם צירים כואבים ובגלל שלידה ראשונה ידעתי שהמקלחת עזרה לי להקל על הכאב אני נכנסת להתקלח ונמצאת שם איזה חצי שעה. אחר כך יושבת קצת לאכול משהו ונזכרת שלא הבאתי את השוקו מהמטבח אז אני באה לקום ולא מצליחה מרוב כאב. באותו רגע הבנתי שאני עם צירים אמיתיים ולא צירים מדומים. בגלל התכיפות של הצירים שנהיתה ואני לא יכולה לזוז הזמנתי אמבולנס. תוך כדי שיחה אני שוב עם ציר והפעם ממש כואב אז אני צועקת לו אם אתה לא מגיע עכשיו אני יולדת בבית. תוך 5 דקות האמבולנס הגיע (למזלי) והפרמדיק אומר לי בואי תרדי מדרגות זה טוב לך. אני צועקת עליו (מרוב הכאב) אני לא יכולה לזוז איך לרדת 2 קומות? אז הביאו אלונקה והורידו אותי תמדרגות. אחרי נסיעה שאני צועקת עליו סע מהר כי אני יולדת כבר באמבולנס והוא עונה לי עוד חצי דקה אנחנו בבית חולים נגמר הנסיעה ובמעלית אני צועקת יש לי לחץ. הוא עונה חכי את נכנסת ישר לחדר לידה ולא למיון נשים ובאמת ככה היה הוא נכנס עם צעקות של לידה פעילה עוד רגע יולדת. באים להעביר אותי למיטה ולבדוק ואני צועקת יש לי לחץ אז המיילדת מסתכלת עלי וצועקת היא יולדת עכשיו. ואני עוד עוד על האלונקה יושבת מהר העבירו אותי לשבת במיטה של החדר לידה ולא יכולתי להחזיק את עצמי ונפלתי לרוחב של המיטה ושוב היה לי ציר לחץ אז המיילדת מסתכלת ואומרת אני רואה את הראש תני לחיצה והיא בחוץ! ובאמת תוך 4 דקות!! מהכניסה לחדר לידה הייתי אחרי ההככל! (אפילו שתכננתי ללדת עם אפידורל) התינוקת שקלה 2.690 (2 קילו יותר מהבן...)

ואת ממש אמיצה ששלחת את בעלך לתפילה ונשארת לבד בבית בכזה שלב!

לגבי שאר השאלות, הרבה כוח. קחי נשימה א-ר-ו-כ-ה ותעשי מאמץ לסיים את הלימודים כשיגיע הזמן. (יש אופציה לסמסטר ב' ולא א'?)

אני מבינה שאתם לא ליד המשפחה, או שהם לא יכולים לעזור. תבדקי אבל אפשרות לשלוח את הגדול למטפלת הפרטית גם בחלק מהזמן שאת בבית. את חייבת מעט זמן לנוח ולהשלים את הלילות הלבנים בבקרים וזה לא מותרות, זה בסיסי ממש!

כולנו רוצות כל שניה להיות עם הילדים, אך לפעמים דווקא המעט ששולחים אותם למטפלת ונמצאים בבית, הוא בדיוק הזמן בו אנו מתמלאות ויש לנו יותר כוח לגדול. להיות 24/7 עם 2, חוץ מהזמן שתלמדי והגדול לא איתך, זה לא תמיד נכון, בטח לא כ"כ מעט זמן אחרי לידה. ובהתחשב בזה שיהיו לך גם מטלות מהלימודים.

בהצלחה רבה!

זה הפחד שלי שפעם הבאה אני אלד בבית או בדרך. (לידה ראשונה היתה תוך 2:56 והפעם תוך 0:11)

אין אופציה לסמסטר ב' במקום סמסטר א' כי נשאר לי רק עוד סמסטר אחד...

קחי אוויר, זה רק כמה חדשים ואת מסיימת את הקושי הזה ויש לך מקצוע ביד! מקווה ש - ה' יעזור בכל, שהילדים יהיו בריאים וכל מה שמסביב יזרום טוב ובשגרה - תתפללי על זה!. העומס הקבוע יהיה מספיק. וגם תשתדלי בימים שאת לא לומדת לנשום מעט ולמלא את המאגרים פיזית ונפשית. 

לגבי הלידות הבאות, בע"ה שתזכי לעוד ילדים מתוקים אחרי שתתאוששי. לחברה שלי שיש לידות קצרות וילד אחד היא ילדה בעבודה עוד לפני שהספיק להגיע אמבולנס, פחות משעה מהציר הראשון. מילדת אמרה לה שבלידות הבאות בציר הראשון היא קוראת לאמבולנס מייד וכך היא עשתה והגיעה עם פתיחה מלאה לביה"ח אחרי  בקשי 40 דק' של צירים. 

אז שתזכי, אך יש זמן.

וואו איזה סיפור..תודה על השיתוף.

לידה שניה קלאסית.

מקווה שיש לך חוויה חיובית.

לא אני שמתי את המפתח אלא הפרמדיק שם אחרי שאמרתי לו שצריך לשים שם כי אני באתי לנעול את הבית והוא לקח לי את המפתח לעזור לי

טוב שזה לפחות היה מהר..

אמאלה, איך הבן בריא ושלם?

אם הוא נולד במשקל כזה ובחודש שישי?

היינו 4 חודשים בפגיה (יותר נכון ב-2 פגיות כי היה מצב ממש קשה אז העבירו למקום יותר טוב)

יש קצת סיבוכי נשימה אבל התפתחות תקינה חוץ מזה שנראה קטן לגילו.

אבל הוא בריא ושלם

ושבוע הבא חוזרים ללימודים...

למזלך רק פעמיי בשבוע את לומדת כך שהמצב לא נורא בכלל!

בגלל שגם הבן הגדול שלך הוא קטנטן אז הוא בטח יושן בצהריים כך שיש לך זמן לנוח במשך היום אז שיהיה בהצלחה.

ואולי כדאי שתשקלי לשים אותו בגן. אני מאד מצטערת שלא הכנסתי אתה הגדול שלי כי היה לו מאד משעמם  להיתקע איתי בבית כשלא יכולתי לתת לו תשומת לב וחברה. וגם בשבילי שיכולתי לנוח כמו שצריך ולא לדאוג שהוא לא אוכל כמו שצריך

אבל הלימודים הם משעה 8:30 עד 18:45...

ישן שעה אבל בדיוק זה השעה שהיא תמיד קמה לינוק. (לפחות יש לה שעות אכילה)

הוא לפעמים אצל מטפלת פרטית.

לפני כמה שנים. אותו רווח (כמעט) בין הילדים ולימודים של יומיים מטורפים.

המלצותי:

הרבה סבלנות, זו תקופה קשה אבל אח"כ הם נהיים חברים וזה פשוט מדהים!!!!!! וגם קל כי הם פשוט מעסיקים את עצמם שעות...

הגדול במסגרת? אם כן להשתדל בזמן שהוא חוזר (בימים שאת לא בלימודים) להשקיע בו את שעות אחה"צ.

לגבי העיפות- בבקרים שאת עם הקטן, אם הוא לא נותן לנוח ,אפשר לשים אצל שכנה (עדיף בתשלום- שתרגישי בנח) לשעה וחצי ולנוח.

בלימודים- אם מותר להביא את הקטן אז הכי טוב אם לא, להשיג משהי שתשמור עליו בחוץ (זה לא הזמן לחסוך בכסף)

לנסות לעשות קיצורי דרך בלימודים- לצלם סיכומים, אם צריך מאמרים באנגלית וזה קשה לך לשלוח לתרגום (על אף המחיר הגבוה).

לנסות להשיג עזרה מאנשים אהובים שיעניקו עוד תשומת לב לגדול, שיהיו עוד דמויות אהובות ומוכרות ומפנקות חוץ מאמא (העסוקה והעייפה ביותר....)

וכמובן- כמה שהבעל יכול יותר- יותר טוב...(לא כתבת מה הוא עושה...)

וכמובן להוריד מטלות מיותרות מה שאחרים יכולים לעשות (גם בתשלום) שיעשו לדוג' שטיפת הבית, גיהוץ וכ'.

אוכל- אם יש אמא שמוכנה להכין ולהקפיא ולהביא לך- זה הזמן...ואם לא, יש גם קיצורי דרך בבישול...אבל כמובן תאכלי טוב כי זה חלק מהעייפות...

המון הצלחה ואורך רוח

מזל טוב!!!!!!!!!

הגדול לא במסגרת ואין לי אצל מי לשים אפילו לחצי שעה.

מותר להביא תינוקות עד גיל 3 חודשים ככה שהיא תהיה איתי.

עם הלימודים זה לא בעיה אלא מתיש (נשאר עוד סמסטר אחד) ולגבי מאמרים באנגלית אני יכולה לתרגם לבד. (אני מגיעה אחרי מגורים באמריקה של 7 שנים)

הבעל עובד משעה 13:00 עד שעה 23:30 הוא לא בבית ובבוקר יש גם תפילה אז גם בבוקר הוא לא נמצא הרבה...

מבחינת הבית אני לא אוהבת שאחרים מנקים לי אני חולת ניקיון ככה שהבית נקי.

ולצערי אין אמא שתעזור

מה שהתכוונתי זה שזו תקופה לחוצה ומעייפת וצריך למצוא קיצורי דרך (כל אחד במה שמתאים לו) כנראה מה שעזר לי לא יעזור לך. אבל נראה לי שאם הבעל נמצא בבוקר (אחריהתפילה) בימים שאת בבית- כדאי לישון קצת אם הוא יכול לשמור על הילדים.

מה תעשי עם הגדול בימים של הלימודים?

כיף לשמוע שנשאר לך רק עוד סמסטר אחד...ב"ה...

הגדול ילך למטפלת

וכמו שכתבתי כבר לבעלי לא הכי אכפת שאני קורסת

כל קושי מתגמד כשיש תמיכה אבל כשמרגישים לבד, הכל גדול עלינו והעובדה שילדת הרגע מעצימה הכל. 

כדאי לך לחשוב מה הקושי, לשוחח עליו עם בן הזוג ואם יש צורך ללכת לייעוץ. אל תבלעי את כל הצפרדעים... אם באמת לא איכפת לו והוא שונה ממה שהכרת ויש בעיות קשות יעוץ מקצועי יועיל מאד. מבין השורות עולה שכאן עיקר המצוקה שלך. מתפללת עלייך.

קחי בחשבון שכל לידה מטלטלת את המשפחה ואת 2 בני הזוג וטבעי שיהיו מתחים אך אסור להשלים איתם.

בהצלחה!

ומרדף בכל מקום אחרי חלבון חלבון חלבון. והתחלתי בעודף משקל אז בכלל.. ודייי לא באלי.

דוחפת בכח לחם "בריא" במקום הלבן בסנדוויץ' לעבודה

וחביתה וכו'

כי צריך כי אומרים כי חייב

כשבעצם.. קיץ. חם לי כללל הזמן

רוצה קר מתוק נקודה.

ואם מבושלת אז פסטה מנחמת לעצבים

(ניסיתי מעדני חלבון ןכאלה.. אמאלה לא יודעת איך כולם גומרים על זה את ההללל ואיזה טעים. דוחה. לא מצאתי משו שהצלחתי לסיים חצי. וגם למה זה כזה ענק כל קוםסא?! חחח);

גם ניסיתי וזה מגעיל

אבל משקה חלבון כן טעים

למשל, סלט עגבניות חריף עם שום ופלפל חריף. הרבה מיץ לימון מלח שמן זית. בריא ממש וטעים. וסתם ככה כשבא לי אוכל של בחוץ זה יכול לתת איזה תחליף

אולי אם טוסט אז תיקני לפעמים טוסט נקניק? נקניק אמיתי (ולא נקניקיה) זה נראה לי לא נורא, וזה יוסיף לך קצת חלבון.

או אולי לעשות בטוסטר טוסט פתוח עם שמן זית וזעתר מעל, ואז לאכול עם טחינה או עגבניה מעל, במקום טוסט גבנ"צ?

או שווארמה, את בקטע? אפשר או לקנות אמיתית, או לקנות תבלין לשווארמה/לגריל ואז זה מוסיף טעם של מונוסודיום גלוטמט שזה תכלס מה שאת מחפשת

אולי לעשות צ'יפס בתנור מירקות שורש שתפרסי ממש דק, ואז זה כן נותן איזה טיגון ומלח וכו אבל קצת יותר גיוון?

ואם רק לאחרונה את מתחילה לאכול, אז את בטח ממש בחולשה. אז רק אם יש לך או למישהו כוחות להשקיע. אם לא, את עושה את הכי טוב שיש לך :-*
ותשתדלי לקחת את המולטי ויטמין, ואולי אפשר להתייעץ על תוספים נוספים שיעזרו לגוון לגוף את המרכיבים

הכנתי כל יום ארוחת צהריים מושקעת לעבודה, וכשהגיע הזמן לאכול זרקתי הכל לפח וקניתי מנה חמה מהמכולת ליד 😅 ברמה שהבוס שלי שאל אותי למה כל הג'אנק 😂

תרגישי בסדר עם עצמך, העיקר שאת מצליחה לאכול משהו

לאכול עוד דברים.

כרגע תאכלי מה שעושה לך טוב ונותן לך תחושת שובע

בשעה טובה

לא שיתפת הרבה במסע, אבל החזקתי אצבעות מרחוק..

חיכיתי לבשורה המשמחת הזו!

שיהיה בשעה טובה בקלות ובשלום.

ממש,ממש מרגש 🧡❤️🩵💚💙💛

בשעה טובה, איזה יופי

בקלות ובידיים מלאות

האמת אני מתרגשת מממשששש

בע"ה שהכל ילך בקלות ובבריאות!!!

לשתיכן ולכולן כמובן!

והעיקר - בידיים מלאות💕💕

ממש מרגש!

שיהיה בקלות ובידיים מלאות

הריון תקין, עגול ומשעמם!

שלך מספיק נוזלים

בהמשך אולי זה ישתפר (ואולי לא...)

בתקווה שהבחילות יפחתו עוד מעט...

אבל תשתדלי כמה שאפשר לאכול בריא יותר, ירקות, גבינות רזות

לנו יש בבית... (לא קנינו בתחילת שנות נישואינו) השילוב של ילדים בררניים עם אמא שלא אוהבת לבשל מצריך את נוכחותם (אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)

דברים מהירי הכנה נוספים שאנחנו קונים ובריאים יותר:

פלאפל קפוא וכדורי פירה קפואים (אופים בתנור).

כרובית וברוקולי (אופים בתנור עם תבלינים, אבל כמובן לא כולם אוהבים)

לפעמים גם קונים אורז עם תבלינים בשקית, שרק מבשלים וזהו. לא הכי בריא, אבל יותר בריא מדברים אחרים...

זה לא ארוחה מאוד בריאה וזה גם מאוד מאוד יקר אבל זה ארוחה הרבה יותר מוצלחת מלא לאכול בכלל, ואז כל היום לנשנש. מה לעשות שיש לנו בהחלט ימים כאלה שאין מה לשלוף ואין זמן להכין ואז זה סוגר פינה ויש משהו לאכול.

לא רוצה ליצור לילדים חסך כי כולם סביבם אוכלים מלא גאנק

בתכלס לא מאוד משתמשת בזה. נקניקיות יוצא לי לשלוח לילד השנה פעם בשבוע וחצי לצהריים בבית הספר כי אין הזנה (לפני כן אכל אולי פעם בחודשיים)

שניצל תירס הבת שלי מאוד רצתה. אכלה כמה פעמים ומאז לא נוגעת

מעדיפה שלא אבל לא תמיד מספיקה להתארגן על אוכל מבושל בגלל שעןת העבודה אז יש פה 

כי הילדים מאוד מבקשים

תכלס קצת לקרוא על זה מוריד את כל החשק

זה מזעזע בעיני

מביאה לו פעם בכמה חודשים ועושים לו בנינג'ה.

שניצל תירס לא אוהבים

אבל כן יש פה שניצלונים של עוף טוב.

מציל אותי האמת

יש פה ילד בררן קשות+ אסור להביא לגן מוצרי חלב. אז אני שמה לו שניצלונים וקטשופ הוא בעננים.

טבעול בכלל לא, נדיר ממש, ברמת פעם בשנה בערך...

נקנקיות רק שעושים על האש.

מעדיפה לבשל אוכל מזין

בעיקר הילד הבררן שלי

מכירות מותג בריא של נקניקיות עם כשרות טובה?

זה מוצר סופר מעובד

אני לא מכירה בכל אופן אבל אשמח להחכים

שזה אמור להיות בריא ולא מעובד..

זכור לי שפעם חיפשתי ולא מצאתי משהו נגיש בכשרות טובה אבל אולי השתנה משהו מאז 

נקניקיות לארוחת צהריים של יום שישי

שניצלים של עוף יש לי בשביל ארוחת צהריים לגדולה שלוקחת לבית ספר. לרוב יש לי בשרי מבושל וזה במקפיא ליאת ביטחון לימים שאין לי משהו לשלוח לה.  

אבל האמת היא שהסיבה היא שאני מכורההה לטבעולים. אוהבת את כל הסוגים. טעים לי התעשייתי הזה🤣 אז מעדיפה לא להחזיק בבית כדי שאני אוכל אוכל נורמלי ולא את זה. שומרת את חגיגות הטבעול לתשעת הימים.

משתדלת למעט בנקניקיות אבל אוכלים מדי פעם. לפעמים צריך אוכל מהיר או משהו למנות...

טבעול מאוד מאוד יקר. אני מאוד אוהבת הילדים- תלוי מי ומה. התחליפים לרוב משתווים למקורי, ממש בודדים אפשר למצוא שהם טעימים. יש שנים שאנחנו קונים בתשעת הימים, כדי שיהיה מה לאכול...

אבל החזקנו הרבה שנים בלי.

הכנסנו בעיקר בגלל תקופות מילואים ארוכות שהגדולים שמרו על הקטנים, אבל לא היו מספיק גדולים כדי לבשל בעצמם אוכל של ממש.

היו פה גם מנות חמות כי הילדים התלהבו. לשמחתי מיצו את זה מהר.

כל עוד מצליחים להחזיק עם אוכל אמיתי זה בוודאי מבורך.

גם אם תחליטו בעתיד  להכניס זה לא מבטל את היתרון בתקופה שלא היה.

אבל חושבת שאם זה עוזר ולא אוכלים באופן רבוע / לעיתים קרובות מידי זה בסדר גמור.

וגם זה קנינו לעצמאות פעם אחרונה וזה עדיין במקפיא .

שניצל תירס יותר מבוקש אצלנו,  גם אני אוהבת.. אבל ממש ממש לא קונים קבוע. קנינו גם בעצמאות וכשנגמר לא קנינו עוד.

מלוואח קניתי בהריון הקודם שלי, לנפילות. ופה זה נגמר

נקניקיות בשריות.

זה אחד הדברים הבודדים שהילדים אוכלים.

דברים אחרים אנחנו לא קונים.

לא יודעת אם יאהבו אצלי.

הרבה פעמים ארוחת צהריים לא כוללת חלבון. כי הילדים לא אוכלים. או שאני מכינה ורק אני אוכלת.

שניצל תירס אוכלים פה כל הזמן.

אפילו ביניים לפעמים כשקצת רעבים.

נקניקיות או שניצלים מוכנים אוכלים פעם בשבוע.

במלחמות יותר.

לפעמים לעמוד להכין אוכל עושה אותי עצבנית.

אותי באופן אישי.

אז אני מעדיפה לתת נקניקיות ולהיות שמחה ורגועה מלטגן שניצלים מההתחלה (המשימה הכי קשה ביקום בערך לדעתי) ולהיות עצבנית פחד.

כלומר גם מה שיש זה לא שאוכלים מהכל כל יום כל היום

אלא בערך פעם בשבוע ויותר...

מבחינתי זה ממש בסדר

בוחרת את הסוגים שיותר חלבוניים ויחסית פחות מעובדים.

כי זה לא בריא פשוטו

אם אומרים לך שהנזק היא איטי ולאורך זמן יכול לשבש אותך במערכות הכי קריטיות בגוף היית המתפתה לקנות את זה לבני ביתך?

מסכימה לילדים רק בזמנים מיוחדים כמו בטיול/על האש

אבל בשוטף בבית לא קונה

אני מכינה להם שניצל תירס ביתי וזה פשוט ואפשר להקפיא

אם אמרתי משהו ונקטעתי אני מצפה שיחזרו ויבקשו לשמוע את ההמשך

ולא! אז או שאני אתעקש להמשיך את מה שהייתי באמצע או שמה שקורה בדרך כלל - אתייאש

ואצלי זה בחיים לא יקרה,  אני מחזיקה בראש כל אחד שרוצה לומר לי משהו

זה מתסכל ומבודד

/ לפרוק קצת

אני חייבת לספר לך משו ואני צריכה שתקשיבי לי?

כשהחברה מתקשרת לספר על עצמה הגיוני שהיא תהיה פחות קשובה למה שיש לך להגיד (במידה וזה המקרה)

או שהוא חלק מהקשיים?...

אם באמת את לא מצליחה לעורר הקשבה אצל הקרובים לך, אז אולי אפשר ללכת לטיפול רגשי - שם ההקשבה מובנית...

בכל אופן, את נשמעת אישה מהממת שכיף להיות חברה שלה! מקווה שהסביבה שלך תלמד להעריך אותך באמת ולתת לך גם את מה שאת צריכה❤️

אבל עשיתי עם זה עבודה פנימית והגעתי לתובנות מעניינות דווקא על עניין ההקשבה בשבילי

ולמה דווקא זה משתקף אליי באופן הזה...

ואני עוד עובדת על זה אבל בהחלט כשהתחלתי להקשיב יותר בצורה הנכונה ולא רק לשמוע כדי להסיק/לתת את העצה הנכונה/לפתור בעיה וכו'

אז משהו השתפר באיך שמקשיבים לי ובשיחות באמת היה שיפור וכן אני מצליחה להחזיק שיחה על עצמי בלי להרגיש שאני לא מעניינת

היא יכולת גבוהה

הגיוני שרוב האנשים פחות מקשיבים

וגם זה תלוי ברמת העניין של האנשים בך

יכולת ההקשבה שלך לא קשורה ליכולת של אחרים

(אני בררנית ביחס לאנשים שאני משתפת אותם

הם צריכים להיות גם עם יכולת תקשורת מספיקות וגם עם רמת עניין במה שאני מספרת)

ובכלל לא גדלתי בבית "מקשיב"

ככה שהתרגלתי לא לשתף.

הייתי הכותל המערבי של כולם.

האמת היה מעניין לשמוע נבכי נפש של אחרים.

אבל כן זה מוכר כשמישהו נמצא בקצה סקאלה הוא מסגל סוג תקשורת מסויים וקשה לעשות את המעבר בצורה טבעית.

אבל זה בהחלט אפשרי, הרמב"ם דיבר על זה.

"דרך האמצע".

אני חושבת שאצלי השינוי היה כשהתחלתי לדבר עם אנשים אחרים, תוך מודעות שאני רוצה שיח משותף ולא רק להיות כותל, לא עם אלא שהכירו אותי כ"מקשיבה הלאומית"

איתם היה יותר קשה לעשות את הסוויצ

כי שני הצדדים התרגלו לדינמיקה מסויימת.

וגם כתיבה עוזרת לסדר את המחשבות, לי זה לפעמים גם עונה על הצורך.

תנסי להתחיל ככששואלים אותך מה נשמע, לענות משפט שהוא מעבר ל"הכל הסדר"

אבל הוא גם לא כבד מדי

למשל: ב"ה סיימתי בעבודה פרוייקט, איזה כיף להיות אחרי.

או ב"ה, עוד מעט סוף שנה, מתכוננים לחופש הגדול.

או הייתי אתמוח באירוע, היה מעולה וכיף אבל אני עייפה טילים.

כשתתרגלי, תראי שפתאום אנשים שואלים עוד שאלה מתוך עניין ולא רק נימוס וככה לאט לאט יוצרים דינמיקה גם של שיתוף ולא רק של הקשבה.

מן הסתם צריל גם למצוא את האנשים שיש להם תגובות תומכות ולא מייבשות.

בגלל צפי ירי מאיראן

תפילות

זה מה שיש לנו

יואווו

מתלבטת אם להעביר אותם

לא להלחיץ אותם במידה ולא יתפתח לאיזור הדרום משהו

בשורות טובות וישועות גדולות!

באופן היפותטי כמובן, מה הייתן מציעות לה לעשות כרגע?

כל זאת בתקווה שהיא בעניין לחזור....

יש לה גם רכב.

השאלה אם אפשר לנהוג ככה

והיום החליטה שמספיק רגוע להישאר בצפון...

מתפללת לטוב

זה בלתי כבר בלתי!!!

סופריקה

הוא רוצה הסכם ויש סברה שאומרת ששנה של מונדיאל מקצרת מלחמות🤭

עגלות מעולות במחיר יחסית זול

לדעתי אפשר למצוא דברים מעולים ביד 2, אם את הולכת לראות את העגלה בעצמך לפני שקונים לוודא שהיא מצב טוב. אבל לפני זה לבדוק מחירים של עגלות חדשות שלא תמצאי את עצמך משלמת מחיר של עגלה חדשה מסוג קצת זול יותר על עגלה יד 2...

קניתי חדשה לפני 7 שנים והחזיקה 4 ילדים נמרצים ביותר

אם היינו שומרים עליה יותר טוב (לא משאירים בחוץ לחסדי הגשם והשמש) יכול להיות שהיתה מחזיקה עוד אחד

מהממת וגדולה יחסית ככה שמתאימה לא רק לתינוק קטנקטן, מאוד נוחה לתפעול

לגבי מה לבדוק, תראי עם עצמך כמה את מתעסקת עם העגלה וכך לבדוק שזה נח

נגיד אם יש מלא מדרגות לעלות אז עגלה יותר קלה

אם יש רכב זה אחרת..

בעיקרון זה משהו שמופיע במפרט הטכני של כל עגלה באתרים.

אינגליזינה-אהבת חיי, ענקית, נעימה לתינוק, עם אופציה של הגבהה של המזרן וזה מעולה לפליטות ולילדי ריפלוקס,

היגוי, עבירות מעולים...

גגון יעיל, סל תחתון ענקקק

יציבה

החיסרון - לקיפול צריך לפרק את האמבטיה (סל שכיבה) מהשלדה, ורק השלדה מתקפלת, והאבטיה לא.

פעם זה היה המצב היחידי, היום יש אמבטיות שמתקפלות... לא התנסתי

השאלה אם היא לא גדולה מדי ותופסת מקום?

אני עברתי 2 ילדים עם ספורטליין, הייתה לי מצוינת, נוחה, יציבה, אמבטיה- לא קטנה מידי ולא גדולה מידי.. מצוינת.. 

החיסרונות- לי אישית היה קשה לכבס אותה (אני יודעת שיש אפשרות, אבל זה ממש דורש לפרק אותה וזה היה לי קשה מידי) , הדגמים הישנים- צריך לפרק את האמבטיה מהשלדה- פחות נוח ממה שקיים היום בשוק- מתקפלות יחד עם האמבטיה.. 

בדיוק הייתי ביום שישי בקניון וראיתי- אמאלה ממש התאהבתי.. אם היה לי תקציב הייתי קונה בלי לחשוב בכלל, 

במיוחד אם עולים במדרגות- שמה את הילד במנשא ואת יכולה עם יד אחת להרים את העגלה וגם את התינוק.. 

אני עם מדרגות והייתי עולה ויורדת 3 פעמים.. פעם אחת מרימה את הילד, פעם שניה את האמבטיה, ופעם שלישית את השלדה. הייתי נקרעת! 

במחיר מצוין (3,700 ראיתי בשילב ) נוחה ופרקטית 

אומרים שסייבקס קלילה- אבל היא יקרה, מעל 6,000 ש"ח 

בהצלחה! 

אבל לא יודעת אם יש לה יתרון משמעותי על ספורטליין, והמחיר כן יקר משמעותית.

היא גם מאד עדינה.

אם את הולכת לרף הגבוה של המחירים אני ממליצה יותר על בוגבו שידועות כעמידות ויש להן דגמים קלילים.

אם לא אז ספורטליין זה מעולה.  

למשל אם את או בעלך גבוהים אז כדאי לחפש עגלה יחסית גבוהה כדי שיהיה לכם נוח

האם תצטרכו להעלות במדרגות או לא (אפ כן אז כדאי גלגלים אחוריים יחסית גדולים, יותר נוח להעלות ככה)

האם יש רכב, ואם כן מה גודל הבגאז'

מגבלת מחיר (גם ביד2 עגלות של מותגים "נחשבים" יעלו יותר מעגלות אחרות)

עוד נקודות לשים לב אליהם- גודל (עגלה ששוקלת משמעותית פחות בדכ קטנה יותר ופחות נוחה ומרווחת לתינוק), משקל, צורת קיפול ועוד.

אני גם מהממליצות על ספורטליין פשוט כי אני חושבת שהיא די ממוצעת אז מתאימה להרבה צרכים-

לא מאד כבדה אבל גם לא קלה שכבר אין יציבות

יש מספיק מקום לתינוק

קיפול נוח

ומחיר מעולה.

אבל גפ לספורטליין יש היום כבר כמה דגמים. למשל הפולד הוא קליל יותר וקיפול יותר נוח אבל הוא גם צר יותר

אז אם תצליחי לדייק יותר את הצרכים אז אולי נןכל להמליץ לך פה גם יותר ספציפית.

(אני באמת חסידת ספורטליין אבל נגיד לאחותי שהייתה צריכה עגלה קטנה יחסית שתיכנס למעלית אצלה, המלצתי על עגלה אחרת)

האמבטיה גם מתקפלת, ככה שמגיעה לגודל ממש קטן ואני חושבת שהיא נחשבת לקלה.

יש לה סל תחתון גדול והיא יציבה (אני הולכת איתה גם על אבנים וכו)

קלה ממש שוקלת כמו טיולון כמעט 7.3 קילו

קלה לקיפול ונוסעת מעולה בכל דרך

ויציבה גגון ענקק

ממ ש אוהבת אותה

החסרון- כשהטיולון כלפי ההורה קצת פחות קל לקפל

קשה להוציא לכביסה..התיאשתי

קלה ממש (זה היה הדבר הכי משמעותי מבחינתי),

גלגלים גדולים אז עולה מדרגות יחסית בקלות

היגוי נוח.

שימשה אותנו עכשיו ילדה שלישית ועדיין מעולה.

לא זוכרת לגבי הכביסה של הטיולון אבל האמבטיה מתפרקת כמעט לחלוטין לכביסה (אני חושבת שהיא מתפרקת לגמרי אם מפרקים בורג אחד, לא היה לי מספיק חשוב לנסות).

אני חושבת שהיא די דומה לספורטליין אבל יותר קלה.

ואני פחות אוהבת סייבקס- לטעמי היגוי מזעזע, גלגלים קטנים וממש לא נוחה במדרגות (גם בכל מדרגה הכי קטנה כמו עליה מהכביש למדרכה).

אבל הריןן לא רצוי עולה הרבה יותר אחות. לא רק כסף

אגב, לא ממליצה להשתמש בדיאפרגמה בלי ג'ל. אחוזי המניעה יורדים בלעדיו

אני לא הלכתי למתאמת וקניתי את הקאיה ביחד עם הגל שלה באתר נשיותי. משתמשת.בה בנוסף לשמפ כבר 4 שנים

מתכננת למנוע עוד כמה חודשים מקסימום עוד שנה

אבל המחירים לא שפויים

רק המניעות הזוועתיות עולות גרושים כמו גלולות

אולי באמת ארכוש רק את הדיאפרגמה והגל ואלמד לבד להשתמש בזה

לדעתי זה משו שלא חוסכים בו. דווקא בגלל שיש מניעות זוועה (חוויתי על בשרי וגמני שילמתי)

אגב אם את מניקה אזלקחת בחשבון שתצטרכי ג'ל עד שיחזור לך ביוץ מסודר אחרת לא הייתי לוקחת סיכון (אבל זו אני)

היא בדקה גם את הקאיה (שאמורה להיות אוניברסלית ולהתאים לכולם כביכול) ואמרה שבגלל המבנה שלי אם הייתי קונה אותה בלי להגיע לתיאום היא אשכרה לא הייתה מונעת בכלל כי צוואר הרחם היה נשאר חשוף לגמרי!

אז רק חשוב לדעת כשקונים את הקאיה שיש אולי לא סיכוי גבוה אבל סיכוי כזה שהיא בכלל לא מתאימה לך לגוף ובעצם לא תמנע או תמנע בסיכויים הרבה פחות טובים וכו'...

ובלי קשר אני לא ממליצה על דיאפרגמה

מוזמנת לחפש בכרטיס שלי כתבתי כמה פעמים... אם את לא מוצאת תכתבי אנסה לראות בהמשך היום אם יש לי זמן למצוא את הדברים שכתבתי או לכתוב שוב...

@ooמשקל משתנה דרמטית ביות מ5 קילו אבל לדעתי זה די נשאר אותו דבר...

תלכי למישהי שמתאימה מיינקס, זה סוג מעולההה, ולא כולן מתאימות איתו

וחוץ מזה כל מניעה עולה כסף...

ומה תעשי תכלס? תיכנסי להריון / תימנעי מיחסים/ תקשיבי מניעה שמזיקה לך..?

אין באמת מה לעשות...

יש כן אפשרות להזמין דוגמית שליאפרגמה של קיה שהיא וואן סייז וזה בחינם ולבדוק לעצמך אם מתאים לך @המקורית ו @oo כתבו שעשו את זה..

אני ניסיתי והרגשתי שאני לא יודעת אם מתאים...

כן הבנתי שאחרי כמה לידות רצפת אגן יותר חלשה ועדיף דיאפרגמה מותאמת...

בהצלחה!!

תכלס השקט שווה את זה לדעתי..

וקוטל זרע הבנתי שהוא לא כזה משנה אםשמים דיאפרגמה נכון...

להגנה מירבית

קוטל הזרע מעלה משמעותית את אחוזי המניעה

דיאפרגמה וקוטל מונעים כל אחד בנפרד ביעילות לש 70-80%

שילוב שלהם נותן כפל הגנה, סביב 95%

שהותאמה זה 95 אחוז ועם ג'ל 98 משו כזה

ויש שטוענים שההבדל עוד יותר מינורי...

לי הדיאפרגמה התאימה גם אחרי לידה נוספת.. אז יש סיכוי שיהיה לך ככה.

והשקט מההורמונים ומדברים בגוף שלך שווה בעיני המון.

אם יש לכם החזרים ממילואים אז הרבה מתאמות הן גם מטפלות וכאלו ואפשר לעשות קבלה על טיפול.

ויש גם מתאמות זולות יותר, תעשי השוואת מחירים עם עוד כמה.

אני בקופת חולים כללית וממש הייתי רוצה לדעת איזה רופאה מתעסקת עם זה

הבעיה שהתקשרתי למרפאה בבני ברק והם אפילו לא ידעו מה זה דיאפרגמה כבר מתביישת להתקשר שוב 🙈

מישהי יכולה לעזור???

כי אני מאוד מתעניינת בזה אבל אין לי חשק כרגע ללכת למתאמות פרטיות (פחות בגלל העניין הכספי)

המידע היחיד שמצאתי ברשימות של המתאמות על רופאה שמתאמת זה-

שירין שיראזיאן - ברכה

רופאה מומחית במיילדות וגינקולוגיה התמחיתי בבית החולים אסה\'ר – שמיר, רופאה בכירה ביחידת אם ועובר (הריון בסיכון) ועוסקת בליווי הריונות בסיכון בביה\'\'ח ובקהילה. בעלים של מרפאת לליב, מרפאת נשים ייחודית בנס ציונה המעניקה שירותי רפואה במקביל לרפואה משלימה ואלטרנטיבית בוגרת לימודי המשך אונ ת\"א ברפואת גיל המעבר תיאום דיאפרגמה במרפאת לליב

03-3747663

הכשרה ע"י: בבית החולים אסה\'ר – שמיר

סוג התאמה: חד/ דו שלבי

אבל יכול להיות שהרשימות האלה לא מעודכנות או שיש רופאות שלא מופיעות ברשימות האלו

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

ההריונות הקודמים שהיו בסיכון וכללו אשפוזים וכו'  הם שיקול הרבה הרבה יותר משמעותי וצריך לקחת בחשבון גם השלכות לטווח הרחוק.

לאחרונה קרובת משפחה שלי היתה מאושפזת בהריון בסיכון ולאחר תקופה קשה (בעיקר לבעלה ולילדים שבבית) נולד פג וזה ממש לא פשוט…

ורלוונטי לי לענות לו.

מאוד תלוי מה הסיכון ומה ההשלכות

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

וכמובן יותר חדש ממומים לעובר

לכן דוקא אני לא הייתי דוחה לעוד כמה שנים

לק"י

ילדתי את הילד האחרון בגיל כמעט 37.

וההריון הראשון שלי היה הכי קשה (בגיל 25).

לדעתי עבודה זה לא שיקול, ילד זה החלטה לדורות קדימה

ועבודה עם כל החשיבות שיש לי לעבודה אני חושבת שהיא בכלל לא אמורה להיכנס למערך השיקולים.

תחשבי שתצאי לפנסיה ותגלי שתוך דקה כולם מסתדרים בלעדייך ואת לא הבאת עוד ילד כי יש לחץ בעבודה...

הרבה יותר חשוב מזה זה הדינמיקה במשפחה, הכוחות שלך, של בעלך והילדים לעבור שוב תקופה מורכבת ולא פשוטה.

אני חושבת שהצד השני של זה זה עד כמה אתם רוצים ומשתוקקים לעוד ילד.

כי כשהרצון מאוד מאוד גדול מסוגלים יותר לעמוד בקושי.

לא שאני חושבת שזה הצעד הנכון

אבל לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה..

לדעתי לנסות קודם להחליט מה הסדרי עדיפויות ולפי זה לנהל את החיים.. ולא לתת לחיים לנהל אותך..

לפעמים אני חושבת בסוף כשנזדקן בשיבה טובה בע"ה מה נעדיף לראות מהחיים שלנו? עוד כסף או עוד מימוש עצמי או עוד ילד או עוד רווחה, זה לא חייב להיות או או ואין כאן תשובה נכונה אבל לנסות לעשות פרספקטיבה....

אבל לדעתי טוב לדעת לעצור ולהחליט איך *את* רוצה לנהל את החיים *שלך*

כתבת " להתפטר כדי להיכנס להריון זה לא הגיוני בעליל "

מה אם תחליפי ל" לא נכנסתי להריון בגלל אי נעימות מהעבודה" או משהו כזה?

בטווח הרחוק המשפט האחרון נשמע לי הרבה יותר הזוי.

עכשיו ברור שצריך לעשות הפרדה- אם את מחזיקה כלכלית את הבית, ואין סיכוי מבחינתכם להסתדר במשך כשנה ללא המשכורת שלך - זה כמובן שיקול משמעותי ואי אפשר לקרוס כלכלית בשביל הריון.

אבל אם הסיבה היא "זה לא הגיוני" אז אפשר להגדיר מחדש את גבולות ההגיון...

אני לא קובעת שזה הצעד שאת צריכה לעשות, אבל לא חושבת שצריך לפסול אוטומטית.

כרגע נשמע שאת באמת בטרפת ויהיה קשוח מאוד.

בהצלחה רבה!

למה מפחיד אותך (הפותחת) לחשוב על הכיוון הזה מה הרגש שמנהל אותך לחשוב שזה לא כדאי?

אולי אם תשני זוית התבוננות משהו יתברר בראייה של המציאות באופן שלא חשבת עליו

לא הבנתי למה חייב להתפטר אם יש זכויות לממש בכלל

מילא אחרי אני מבינה, אבל תוך כדי ולפני לדעתי זה ממש לא צריך לבוא בחשבון

או תחליפי לעבודה קלילה יותר?
אם התשובה היא- לא
כנראה שזו גם התשובה לגבי עוד ילד...
נשמע שיהיה מורכב וקשה ושאת לא מוכנה נפשית לקושי הזה.

תעשי מה שנכון לך לעכשיו ואין

עוד שנה שנתיים, זה לא נורא לחכות.

מכניסים לנו לראש שהפוריות והפוריות והפוריות, בפועל אן אין משהו מסויים שצריך לחשוש ממנו ויש לך ילדים. אז אין מה לדאוג כל כך.

גם אם יקח קצת זמן להיכנס להריון, זה יגיע

אני נכנסתי להריון בגיל 39 אחרי כמעט שנתיים בלי מניעה ובדיעבד טוב שזה לא קרה לפני. סתם היינו מעמיסים על עצמנו. היום שהבנים כבר גדולים, הרבה יותר קל להתפנות לתינוקת

הפוריות באמת יורדת

קודם כל זה שאת נכנסת להריון, לא יכול להעיד כלום על אשה אחרת, סטטיסטית הפוריות מתחילה לרדת בגיל הזה, כמובן שגם הרבה נשים נכנסות בקלות להריון

וגם את מתארת שלקח לך שנתיים, זה לא מעט

והגיוני שזה קשור לגיל

ויש נשים שרוצות וכבר לא מצליחות

זה עיניין של אמונה ושל החיים של כל אחת

פה הפורום הכל זה לחץ סביב הפוריות אבל לא חייב להתייחס בצורה כזו לכל הנושא

אם היא היתה בת 40 התשובה היתה שונה, אבל 36 זה לא מבוגר ובמיוחד שכבר יש לה ילדים

זה קצת מוגזם

בפרט שיש כבר ילדים

אז אולי באמת לא להיות שאננים 5 שנים אבל שנה שנתיים אפשר ברוגע לתת את הזמן

ואם נתקלים בקושי להיכנס להריון יש היום פתרונות ב"ה

זה די מציאות שהפוריות יורדת בשלב הזה. ברור שזה לא יקרה לכולן באותה דקה אבל זה כן צריך להיכנס בשיקולים. אפשר גם לבקש מהרופא פרופיל הורמונלי ולעשות פרטי בדיקת AMH אם רוצים באמת להיות קצת יותר חכמים. 

@קפצתי לבקר 

ולא נדיר לגלות בגילאים האלה שהפוריות כבר בירידה

ולכן מי שאצלה זה לא קרה לא יכולה להוות מדד לאחרות.. 

קוראת עכשיו את השרשור בנחת

ומקווה שלא הרגשת מותקפת...

חיבוק בכל מקרה על העומס הפסיכי...

האמת בלי קשר נשמע מטורף..

אבל אני טיפוס שחייבת נחת אז לא אובייקטיבית...

בע"ה תהיה הצלחה בכל והחלטות טובות!!

ורק לסייג שממש לא התכוונתי שצריך להתפטר,

אלא יותר ניסיתי להציע להיות בראש של פתרונות "אמצע" מחוץ לתבניות.. כי כולנו בסוף חושבים בתבניות.. בני אדם...

שוב בהצלחה גדולה בכל!

❤️❤️❤️

מציעה לחשוב מה יכול להקל לך על העומס בחיים, ההרגשה שהכל עמוס ולחוץ לא נראה לי מיטיבה.

האם יש מקומות שאפשר לשחרר? להקל עם מיקור חוץ ועוד...

לגבי ההריונות בסיכון- בעיני זה נושא חשוב, שכדאי להתייעץ בכובד ראש מה המשמעות, מה הסיכונים ולקבל החלטה קודם כל לגבי זה. אח"כ לחשוב על היתר.

התפיסה שלי בחיים היא שחלון הזמן של היכולת להרות קטן בפער משמעותי מהזמן בו אני יכולה להתקדם בעבודה, אבל זה שיקול שמנחה אותי, לא יודעת אם מתאים לכולן

נתתן לי נקודות נוספות למחשבה.

בעז"ה שאצליח למצוא את הדרך הטובה ביותר.

קראתי את כל התגובות, תודה לכל אחת השקיעה וכתבה🫶🏼

החכמתי

אני מכירה שדולות רציניות לא לוקחות מחויבות יותר מ- X יולדות בתקופת זמן כדי לצמצם את האפשרות ששתי יולדות יילדו במקביל.

אם כי כמובן תמיד זה יכול להתנגש.

אבל אם דולה לוקחת 10 יולדות במקביל זה סיכוי יותר גדול שזה יקרה מאשר 4 יולדות במקביל.

שאת צריכה לדבר איתה על התרחישים האלו בשיחת תיאום לפני שסוגרים...

בגדול התשלום לדולה הוא גם על הזמינות לפני הלידה, שהיא אמורה להיות זמינה אלייך במשך כמה שבועות עד הלידה ולכן הגיוני לשלם גם אם היא לא הספיקה אלא אם כן זה רשלנות שלה.