עריסה נצמדת למיטה.. זה ממש מעולה!

היה לי את זה עד שהוא היה בן חצי שנה, וכך הוא ישן במיטתו ואני במיטתי- אבל זה ממש אחד ליד השני- והוא הרגיש את חום גופי ואותי. חוצמזה שזה כ"כ כיף להניק ככה כי לא צריך לקום מהמיטה.. (:

אם אי אפשר נסי לישון איתה בצורה זהירה, השינה לא הכי טובה כי את בכל זאת איתה, ומצד שני- את כן מצליחה לישון קצת.. גם אני קצת חששתי מזה, אך כשהעייפות גברה גיליתי שאני פשוט נרדמת איתו לידי.. בע"ה זה יעבור לה בקרוב!

אישית לא הצלחתי להניק אף-פעם בשכיבה.. אז אני מקוה שזה כן יעבוד לך!

בהצלחה גדולה!

ע"כ שאסור לישון עם התינוק מחשש לסכנה. בנוסף לזה קראתי מאמרים שמתארים שבעקבות עליית חום הגוף בלילה הדבר מאוד מסוכן לתינוק. (מלבד הסכנות שהוא יסתבך בשמיכה וכו')

חשוב להדגיש שזה מיעוד עד גיל 4 חודשים!

מה שתעשי לפי הספר של טרייסי הוג "הלוחשת לתינוקות" שמאד מאד  עזר לי עם בני בן החודשיים:

תקפלי שמיכה רכה מרובעת למשולש ותניחי את התינוק באמצע כך שהעורף שלו יההיה בקו הארוך של המשולש, תקפלי את שפיץ ימין סביב התינוק, ואז תקפלי את קצה המשולש שלמטה לכיוון בטן התינוק ואז תלפפי את שפיץ שמאל. (ככה עושיםע עד היום בשבטעם הפרימטיביים ואולי גם ראית את זה בתינוקייה איפה שילדת). לאחר מכן תשכיבי אותו במיטטתו (או בעגלה). אם הוא בוכה תחכי כמה שניות לראות אם זה בכי מנטרה שיחלש לבד(תראי שהבכי בעל אותו הצליל והטון) או בכי אמיתי (שהטון משתנה). בכי אמיתי מרימים מייד בכי מנטרה מחכים לראות אם התינוק ירגיע את עצמו.

כשמרימים את התנוק(ייחד עם הליפוף) לוחשם לו באוזן "ששש" ובו זמנית טופחים על הגב(לתינוק קשה להתרכז גם בלחישה, גם בטפיחה וגם בבכי והוא יפסיק לבכות), תשימי אותו על המיטה ותחכי. אםהוא בוכה תחזרי שוב על התרגיל. תוך יומיים הוא אמור להירדם כשתשימי אותו במיטה מיד.

חשוב:

תקפידי לעשות את בכל המנוחות של היום ולפני שנת הלילה.

תינוק שנרדם בכוחות עצמו ישן םרק זמן ארוך יותר ויהיו לו םחות בעיות שינה בגיל מאוחר יותר

הידיים אמורות להיות בתוך השמיכה

אם התיננוק מתעורר ואת רואה שהשמיכה יצאה, אז תלפפי שוב (זה נותן להם תחושה של רחם)

מומלץ מאד לקרא את הספר!

בהצלחה, לי זה ממש עזר!

נשמע כאילו הולכים לכשף אותו או משו כזה

אני ראיתי שנרדמים מאוד טוב בימים הראשונים בתוך עגלה .

אני מכרבלת אותם בשמיכה ומניחה בינם לבין דופן העגלה כרית מכווצצת. ככה הם מרגישים עטופים היטב ומכורבלים וישנים יותר טוב.

אם ההרגל הזה לא נח לך אל תוותרי את יכולה לשנות אותו.

מי שכיף לה לישון עם התינוק תענוג.

אבל אי אפשר לעשות את זה בכפייה כשזה לא נח.

בהצלחה.

אשמח לתת לך באישי עוד טיפים מנסיוני.

וגם ינקה תוך כדי.. עד גיל שנה וחצי ושתינו נהנינו מזה..

את לא מרגישה שזה הורס את הפרטיות והאינטימיות..  עם הבעל?

זה באמת היה בעיה.

אבל לשמוע אותה צורחת מהעריסה שלה היה יותר גרוע..

וניסינו כל שיטה אפשרית לגרום לה לישון שם בלעדי ללא הצלחה..

ננסה בעזרת ה' בילד הבא..

אני צריכה ללדת בעוד חודש בערך..

תודה!

זה לא הורס, ולראיה ששת הצפופים שלנו

בנוסף, מחקר מצא שהורים שישנים עם הילדים הקטנים, נהנים מחיי אישות עשירים יותר.

כשצריך תירוצים להתחמק מהקשר, מוצאים תירוצים גם בלי תינוקות במיטה.

וכשרוצים קשר, מוצאים את המקום והזמן הנכונים והמתאימים.

אצל רוב המשפחות, התינוק מתחיל את הלילה בעריסתו, ועם ההתעוררות הראשונה, הוא עובר למיטת ההורים ונשאר עד הבוקר.

בנוסף, יש האומרים ש"מיטה מיועדת לשינה", ולדברים אחרים יש מקומות אחרים...

אין שום בעיה לישון עם התינוק, כל עוד ההורים אינם אלכוהליסטים או נוטלים סמים, חלילה, או בעלי משקל עודף גדול במיוחד.

בגיל הזה הכי כיף להתכרבל ביחד והכי נכון.

תהנו לכם מהתקופה הגור-גורית הזו

הורים לא מעשנים,

מזרן קשיח,

סדין מתוח ככל האפשר (אני חייבת עד הלידה הבאה ללמוד איך שומרים עליו שלא יצא מהמזרן כל פעם!),

כריות ושמיכות - רק המינימום ההכרחי,

שהתינוק יישן בין אמא לקיר, לא בין ההורים.

(ויוקטנה, באיחור גיליתי מחמאה שהשארת לי איפשהו, תודה רבה... מיותר לציין כמה דברים אני למדתי ממך (מהידע וגם מסגנון הכתיבה)? או אולי לא מיותר?)

שמותחים איתן את הסדין.

וגם לא בעיה להכין לבד. קונים בחנות תפירה תופסנים כמו של "שלייקעס" וגומי קצת עבה וקושרים או תופרים אותם בקצות הגומי.

איך נקראים אלה שבסופר?

(לי יש שתי ידיים שמאליות...)

שתוכלי לראות מה את מחפשת (מקווה שהקישורים יעבדו):

http://www.google.co.il/imgres?num=10&hl=en&biw=1613&bih=814&tbm=isch&tbnid=zwsDqLnvJvpStM:&imgrefurl=http://www.7deal.co.il/products/gripma/registration.aspx&docid=3PGSw168JA41gM&imgurl=http://www.7deal.co.il/uploads/2z9fz82.jpg&w=280&h=266&ei=cpl6UKDPGqbN0QXkgoD4DQ&zoom=1&iact=hc&vpx=540&vpy=150&dur=750&hovh=212&hovw=224&tx=124&ty=92&sig=104062904561481321369&page=1&tbnh=158&tbnw=175&start=0&ndsp=30&ved=1t:429,r:2,s:0,i:74

http://www.google.co.il/imgres?num=10&hl=en&biw=1613&bih=814&tbm=isch&tbnid=isf-kpmx1mQ6gM:&imgrefurl=http://rotter.name/cgi-bin/nor/dcboard.cgi%3Faz%3Dshow_thread%26om%3D10047%26forum%3Dsale%26viewmode%3Dall&docid=ctDr11OnKYHiIM&imgurl=http://img1.buyincoins.com/gallery/4x-bed-sheet-fasteners-set.jpg&w=480&h=480&ei=cpl6UKDPGqbN0QXkgoD4DQ&zoom=1&iact=hc&vpx=463&vpy=308&dur=269&hovh=225&hovw=225&tx=110&ty=109&sig=104062904561481321369&page=1&tbnh=147&tbnw=146&start=0&ndsp=30&ved=1t:429,r:10,s:0,i:99

בכל אופן זה נמצא באזור של הפיציפקעס התלויים האלה כמו אטבים לשקיות או קולפנים וכד'.

אבל באמת שזה לא מסובך להכין. את רק צריכה לבקש בחנות תפירה תופסנים של שלייקעס וגומי עבה. אפשר בלי לתפור פשוט לגזור את הגומי ולקשור משני הצדדים את התופסנים וזהו. לא צריך שום כישרון כאן.

מתכננת איך לארגן את המיטות בחדר שהמיטה שלי תהיה צמודה לקירות אחרי הלידה.

תמצאי את הדרך לישון ככה שגם לך יהיה נח.

בכל מקרה תנסי גם למצוא את האפשרות לנוח ביום ,כמה שאת יכולה, בזמן שהיא ישנה כדי לצבור כוחות.

כתבה בעיתון על תינוקת שנחנקה ל"ע הי"ו כי הראש שלה נתקע בין המזרן לבין המסגרת של המיטה...

אותי זה מפחיד...

אבל לאור הנסיון שלכן כנראה שזה לפעמים בסדר כל עוד מקפידים על כללי הבטיחות....

*להשתדל להשכיב על הגב

*להזהר שהשמיכה לא תכסה את הפנים

*אם אפשר כל כמה זמן לבדוק שהתינוק נושם

*להשכיב בצד של הקיר

*מוצץ

איך לוודא שאני לא אתגלגל עליו ח"ו-

אני שוכבת על הצד, הרגל שלמטה ישרה, הרגל שלמעלה מקופלת והברך על המיטה, מעל הרגליים שלו כך שיש משולש כזה, זה מונע ממני להתגלגל..

אבל אנחנו לא ישנים הרבה ביחד, רק כשאני מניקה בשכיבה בלילה או כשהוא עצבני במיוחד..

נסי להשכיב אותה על הבטן... במיטה הסיבה שהיא יושנת טוב עליך זה כי היא במצב בטן לבטן איתך, אני יודעת שרופאים לא ממליצים על הבטן אבל הבן שלי התפך בגיל שבועיים כי רצה רק בטן וחצי מהאחיינים שלי גדלו ככה ...עד לפני כמה שנים היו מחייבים להשכיב כל תינוק רק על הבטן...

אם היא תתחיל לבכות- תתפחי לה בעדינות על הטוסיק/ גב כדי שתרגיש אותך- זה קשה יומיים ראשונים אבל זה שווה כל רגע אח"כ...

בהצלחה מותק.

מקרה מוות בעריסה ולא כולם על הבטן חלק נחנקו דווקא על הגב בלי יכולת לפלוט החוצה מה שהיה צריך לפלוט.

זה משתנה כל כמה שנים דורות של אנשים גדלו על הבטן ודורות על הגב וחלק על הצד. - רק הקב"ה מחליט. 

תינוק יודע מה טוב לו, והקב"ה מגן.

מה שאני יכולה להמליץ בתור אמצעי בטיחות זה להרגיל את התינוק למוצץ זה מונע חניקה ע"י סדין ומזרן ולא לשים סביב מיטת  התינוק מגיני ראש כל עוד הוא לא זז הרבה בשינה.

ומי שרוצה ראש שקט שישים התקן נשימה בלול שמזהה את נשימות התינוק ומצפצף בעת בעיה...

(א) מעולם לא הוכח באף מחקר שמכשיר כזה מוריד סיכון לSIDS (בניגוד להשכבה על הגב, למשל, שהוכח ועוד איך).

(ב) גופים רפואיים מקצועיים (כגון איגוד רופאי הילדים האמריקאי, עמותת 'עתיד' שעוסקת בSIDS בארץ ועוד) לא ממליצים להשתמש.

מי מחליט בבית את או היא????

תני לה לבקות לילה אחד, שתיים, שלוש והיא תלמד!

ארוחה טובה, אין שום סיבה שבעולם שיצרח צרחות זוועה בשעה 2:30 בלילה. ואפשר להרגיל אותו למוצץ במקום ארוחה, ולא יקרה לו כלום. מנסיון!!! אמא ל8

את החומר המחקרי הנוגע לאופן הפעולה של קיבה בגיל חודש, שעל-פיו את קובעת שאין מצב לצורך בעוד הזנה כעבור שעתיים וחצי?

(אני שואלת מבחינה תזונתית, נתעלם כרגע מהשאלות החיסוניות, ההתפתחותיות וכו').

כי אם המידע הוא רק על סמך הילדים שגידלת, אז אני יכולה לספר לך שאמא שלי גם אומרת דברים דומים על סמך הילדים שהיא גידלה. לי עצמי, בתור הילדה שגדלה כך, יש זווית שונה על התוצאות.

ילד צריך למשל, אהבה. להרגיש נאהב: חיבוק, נשימה על העור, ריח, תנועה.

והוא צריך את זה במינונים מאוד גבוהים.: גבוהים ביום וגבוהים בלילה. פחות ופחות עם השנים - עד הצבא תישנו הרבה יותר טוב.

אפשר לגדל ילד על הרבה אוכל, ואפשר על מעט אוכל.

אפשר לגדל ילד על הרבה אהבה, או על מעט אהבה.

מה שאתה מכניס - זה מה שתקבל בסוף.

ובכי זה סימן של מצוקה בגיל הזה.

זה לא פינוק!!!!!

זה צורך אמיתי!!

ולא תמיד הם מוכנים מוצץ.. (שלי בגיל חודש לא התקרב למוצצים..) 

ואם הוא רעב- אז הוא רעב. מה תעשי לו?

ויש הרבה דברים שהפגיעה שלהם לא נראת לעין לטווח הקצר..

גם אם היה מדובר באוכל היית אומרת את זה? 

"אז מה אם היא רעבה, את זאת שמחליטה מתי היא אוכלת.. שתבכה!"

ילד שרוצה ידיים, שרוצה חום ואהבה, שצריך את היחס והצומי הזה- זה צורך לא פחות מאשר אוכל או אמבטיה או שיחליפו לו חיתול. 

אם היה מדובר בילד בן 3 אז באמת כדאי ליצור לו סדר יום נורמאלי ויכולת הרדמות לבד.

אבל למען ה'! מדברים פה על תינוקת בת חודש! אין לה פינוק בגיל הזה. זה צורך, וצורך בסיסי!!

כמו שאת רואה, מספר הדעות והעצות שתשמעי רב כמעט ככמות המגיבות כאן, ואת צריכה לבדוק מה מתאים לך.

גם לי יש תינוק בגיל חודש והוא בהחלט ישן איתי על אף כאבי הגב, כי אני מעדיפה ככה מאשר לא לישון בכלל.

גיל חודש הוא קצת מוקדם מכדי להכנס לפאניקה על הרגלי שינה. ככל שהילד גדל ופותח מרווחים בין הארוחות בלילה, כך קל יותר  עם נושא השינה.

ברור שהילדה לא תישן איתך כל החיים. יעבור מתישהו. אבל רק את יכולה להחליט האם עדיף לך לוותר קצת על איכות שינה כדי לקבל שקט, או שאת לא יכולה לעמוד בזה ואת בכל זאת מנסה כל מיני דרכים כדי להרגיל אותה למיטה שלה - והמחיר הוא הרבה פחות שינה....

התאוששות מהירה! והרבה לילות טובים!

כשהוא מגיע הביתה מהתינוקיה.

אח"כ יהיה יותר קשה להרגיל אותו לישון לבד.

ברור שאם לא עושים כלום\ נותנים לילד להירדם היכן שירצה ודוגלים ברעיון המיטה המשפחתית  אז בסופו של דבר הוא ישן לבד אבל מי תרצה לחכות עם זה עד גיל 3-4. ומה עם האחים הקטנים.? הגיוני לישון באותה מיטה בני הזוג ועוד 2-3 ילדים?

תינוק נולד כשהוא רגיל להרדם:

1. בתנועה

2. עם אמא

לאט לאט הרגליו משתנים להרגלים של אדם בוגר.

בהתחלה יש לו הרגלים של עובר: הוא לא נושם, לא אוכל, לא הולך, וכן הלאה.

כשהוא נולד, הרגליו משתנים להרגלים של תינוק: הוא מתחיל לנשום, הוא מתחיל לאכול (עוד לא סטייק), וכן הלאה.

הרגליו ממשיכים להשתנות ככל שהוא גדל: הוא לומד לאכול, ללכת, לדבר, וכן הלאה.

בסוף יש לו הרגלים של אדם בוגר.

אפשר "לדחוק את הקץ", אבל יש לזה מחיר. לכל תינוק "החוליה החלשה" שלו, שבה הוא עלול להיפגע ולהישבר.

לא חייבים ללכת על כל הקופה של המיטה המשפחתית וכל זה, אבל כן בהחלט חייבים לגלות רגישות ולבדוק כל הזמן מה קורה עם התינוק בשעה שאנחנו דוחפים אותו לשנות את ההרגלים שלו, שהם הרגלים של תינוק, להרגלים שלא מתאימים לגילו.

לנסות להרדים אותה עם על הכרית שלך במיטת התינוק.

אצלי זה עבד!

בהצלחה!

אולי התבלבלה בין יום ולילה ולהקפיד לאוורר את החדר-לפתוח חלון

חלק מהעצות ניסיתי, בנתיים היא מתחילה את הלילה מיטה שלה לשעה וחצי בערך ואח"כ היא ישנה איתי עד הבוקר. אני מנסה להשלים את השינה ביום , למרות שגם ביום היא בד"כ שנה איתי.. הבוקר הצלחתי לישון לבד! כמעט שעתיים. מקווה שזה יחלוף לה כי אני מוטשת והגב שלי גמור........... תודה רבה!!!!!!

מצורף קישור:

http://www.mitonet.co.il/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9C%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA
 

http://www.co-sleeping.co.il/%D7%92%D7%9C%D7%A8%D7%99%D7%94/

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

מי הרופא שלך, ואם כן, הוא גם שלי...

וגם לי יש את המספר שלו.

אבל גם אני הייתי מתפדחת לכתוב לו על זה. שלחתי לו ווטסאפים רק כשביקש וכשהייתי ממש חייבת...

הייתי מנסה אולי דרך האחות שעובדת שם (היא ממש נחמדה).

אין לי מספר של האחות שעובדת איתו.

ואני לא יודעת אם היא נמצאת גם בזמנים אחרים, או רק כשהוא נמצא.

הקטע המעצבן הוע שאני ביקשתי ממנו הפניה בביקור האחרון, והוא אמר לי שזה עוד הרבה זמן ואני אבקש בהמשך הפניה דרך האפליקציה.

אבל עכשיו הוא לא זמין.

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

קרה לי עם רופא אחר שהיה בחופשה, ולא היה מי שיענה לי לפניה.

יש לזה כללים.

לדעתי הכי פשוט שתפני למוקד אחיות ותבדקי איתם מה לעשות

אני גיליתי שאם הולכת למוקד לא צריך הפניות.

לפחות ככה זה במכבי ובמיוחד אם זה פעם בשבועיים.

עשיתי שם פשוט את המעקבי גדילה שבאמת התחיל פעם בשבועיים והמשיך לפעמים בשבוע..

במקום להגיע לתור בשעה שקבעתי,

אני אצטרך להכנס לאחות, להסביר מה אני צריכה, לקבל ממנה הפניה, ללכת לאוטרסאונד (כשיכול להיות גם תור), ואז לחזור שוב לאחות ומשם לרופא.

וכשסה יוצא יום עמוס (ובתרופה של החגים יש יותר סיכוי לעומס), זה יכול לקחת שעות.

זה באמת שעות, בתקופת החגים זה הכי סיוט..

מקווה שתסתדרי!

והUS. לא יתנו לך להשתחרר בלי זה. (בטוחה שUS מספיק? חושבני שבכזה מצב עושים גם מוניטור, ככה לי היה בכ"א במעקב גדילה)

ממליצה לבדוק מראש איפה את יכולה לעשות את המעקב

בלאומית למשל אפשר לעשות את זה במרכז בריאות האישה, במיוחד בתקופת החגים שיש צמצום בשעות הפעילות.

אני עשיתי מעקב גדילה במאוחדת, אולטראסאונד אצל טכנאית כל שבועיים שלושה וכשהיה משהו בעייתי שלחה אותי לרופאה שלי.

זה לא מעקב של הריון בסיכון...

עשו מעקב גדילה, זרימות ואז מוניטור בכל מעקב

יומיים/שלושה- עד הלידה בשבוע 35

בשבוע 23.

בהריון יחיד.

כשבינתיים הכל תקין.

ורק צריכה מעקב כי בהריונות הקודמים היו עוברים קטנים.

רק בהמשך ההריון, אם באמת העובר יהיה קטן.

כרגע רק אולטרסאונד כל שבועיים, כדי שאם תתחיל האטה בגדילה נזהה את זה בזמן.

אני עכשיו בשבוע 23. הבדיקה אמורה להיות בשבוע 24.

קבעתי תור במרכז בריאות האישה שבקרוב אלי, אבל זה אולטרסאונד שאני יכולה לעשות בכל מקום שיש.

התקשרתי למוקד הריון ולידה של הקופה, לא ידעו לענות לי ואמרו שהם לא יכולים לתת הפניה.

לא הספקתי להתקשר למרפאה שאליה קבעתי את התור, כי הם פתוחים רק בבוקר והיה לי יום עמוס בעבודה.

ננסה מחר בבוקר.

ניסיתי להתקשר למכון אולטרסאונד בבית אגד, אבל לא היה מענה.

ראיתי שאני יכולה לשלוח פניה באפליקציה גם לרופא נשים אחר, שהייתי אצלו לפני ההריון.

שלחתי אליו פניה, מקווה שהוא יתן לי הפניה.

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

מניסיון של כמה פעמים הם כן בודקים אם יש ירידת מי שפיר עם ספקולום.

אמרו שאם זאת ירידת מים אז אין מה לעשות להציל את העובר. ברוך ה' לא הייתה.

אם יש חשד בודקים רגיל עם ספקולום והכל, אם החשד התאמת כבר לא בודקים בכלל בצורה וגינלית בגלל החשש מזיהום

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

החששות והעבר.

אני מבינה את הפחד, אבל יתכן מאד שבזמנו באת להבדק כי משהו לא היה תקין נכון? או שהיה לך חשש וכד' ואז התפתח דימום וכו'...

בעקרון בדיקה פנימית לא אמורה לגרום לדימום, בוודאי לא לצירים

ופשוט היה פה צירוף מקרים שבאת להבדק כי משהו התחיל להתפתח ואז היה דימום/צירים....

אבל אי אפשר להתווכח על לב של אמא

לכן הכי נכון בעיני זה לשבת מול רופא ולדבר על הכל....

בהצלחה יקרה

וכל רופא כזה עם התחום הספציפי שהוא טוב בו

מה שאת צריכה למצוא דרך הפורום זה המלצות לרופאים כאלה ולהגיע להיות מטופלת שלהם

דרך הפורום לא תצליחי לדעת אם יש לך ירידת מים או אם סיטואציה כזאת או אחרת מצריכה התערבות רפואית.

אין כזה דבר שיכריחו אותך להבדק וגינלית כי זה הנהלים, אם זה מסכן את ההריון הספציפי שלך, אין חיה כזאת!

יש דרכים להבדק גם לא וגינלית ואת צריכה סמכות רפואית בכירה שתתווה לך את הדרך

(סליחה אם אני נשמעת חריפה או תקיפה מידי, זה ממש לא הטון, זה טון אוהב ודואג )

המון הצלחה!

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

אצלי בהריונות היו ממש דליפות רציניות ופעם אחר פעם הלכתי לבדוק וגיליתי שזה שתן (ממש ברמה של מים נשפכים)

ובין לבין גם תחושת רטיבות במאמץ. דווקא זה שזה קורה במאמץ מחזק את זה שזה שתן, כי כשרצפת האגן חלשה אז כל מאמץ קטן

גורם לדליפה (שיעול, צחוק ואולי גם הרמת קול על הילדים)

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉