אין לי הרבה מה לומר חוץ מלאחל לך שה יעזור לך...זה מממממממש קשה.מתי זה נגמר?

אבל נראה לך שלזה ה' מתכוון?

שסתם כיוון אותך עד שם?

אולי זה קידם אותך לחתן שלך? אולי זה יחזור..

הכלטובה

מנסיון.. השבוע הראשון הכי קשה כל הזמן חושבים עליו ונזכרים בו

אחר כך הזמן מרפא מרפא

בעיקר אם תמשיכי להצעה הבאה ותצאי עם עוד משיהו לאט לאט יתמלא החלל

בעזרת ה', תשמחי, עכשיו זה רע אבל כנראה שה' רצה למנוע בזה דברים יותר נוראים שהיו קורים אחרי החתונה..

חכי כמה ימים

אבל אחר כך יהיה כדי שתנסי מישהו חדש

זה יעזור לך להשתחרר 

כמובן הרבה אמונה ותפילה. תתפללי שאם זה שלך זה יחזור בעז"ה

ואם לא שהקב"ה יתן לך את הכוחות 

וכמובן שאם ה' עשה כך כנראה זה מנע ממך הרבה עגמת נפש אחרי החתונה

מחזקת אותך מאוד, היה לי את זה לפני חצי שנה, חשבתי שאני אמות..

ותעשי הפסקה קצרה..

אבל אל תחשבי עליו כל ההפסקה הזאת...זה לא יעזור

פשוט נכנסים לעשיה!

את עובדת? לומדת? תעשי את זה במלוא המרץ!

עכשיו זה הזמן לחשוב מה חשוב לך בחיים, איך את רוצה להראות עוד כמה שנים

ואיך הבית שלך יראה עוד כמה שנים..

איזה דברים חשוב לך בבן הזוג ולא תוותרי עליהם ואיזה את רוצה ולא אכפת לך אם לא יהיו.

מה העיקר אצלך ומה הטפל.

עכשיו - כשאין לך שום קשר שמבלבל אותך!

אפשר גם מדי פעם לחשוב עליו ולבכות..אבל זה לא יועיל...

ו...הייתי  בערך מצב כמו שלך לפני שניה.. ולכן אני אומרת לך את זה.

לא כי קל לי להגיד...

זה לא עובד מיד..לוקח זמן. אבל בעז"ה עם הרבה תפילות על אמונה ושמחה

תעלי על המסלול חזרה!

הצלחה רבה!

לדאוג להיות שקועה בדברים אחרים שיסיחו דעתך מהדבר המטריד, זה אכן יכול לעבוד בהתחלה ואפילו כמה שבועות וחודשים אבל מה יקרה כאשר היא שוב תתחיל לצאת?, אין לי כל ספק שזה יצוף שוב ויגרום חלילה למורדות.

לכן אני דוגלת בשיטה הקשה אבל בטוחה יותר- להתמודד עם זה גם אם זה כולל לעמוד מול האמת בפנים וגם אם זה כולל מעט להתפדח.

זה טוב להיות בעשייה.. גם ככה הוא יהיה לה בטח כמו "שומר מסך".. כן לצערי אני אומרת את זה מנסיון..

העשייה נותנת שמחה.. נותנת כוח לקום ולהמשיך.. נותנת טעם.. זה לא הדחקה.. בתאל גם כתבה שמידי פעם אפשר להיזכר בו.. ולבכות.. רק שזה לא יעיל.. 

אז אולי זה כן יעיל.. כי מנקה מבפנים..

אבל כל דבר במינון כמובן..

אין בפי הרבה מילים שיכולים לנחם אותך

אבל אם הקב"ה זימן את זה שהוא יחתוך כנראה שהקב"ה יודע למה הוא עושה זאת.

כרגע, מהראיה המצומצמת שלנו אנחנו לא לא יכולים לראות את זה

הראיה שלנו מוגבלת! 

אבל בעתיד, שבאמת תעמדי מתחת לחופה עם הנסיך שלך 

פתאום תראי כמה הקב"ה צדק וידע מה הוא עושה! 

שהקב"ה ישלח לך כוחות מחודשים כדי להתמודד עם המצב

שהקב"ה ישלח לך כוחות מחודשים להבנות לקראת הנסיך שלך

שהקב"ה ישלח לך את כל הטוב שבעולם

דרך אגב,

סתם כדאי לחשוב על זה...

את באמת היית רוצה להתחתן עם מישהו שמקבל רגליים קרות?

ברור שלא! 

כמה קשה לשמוע!! איזה ניסיון את עוברת, אני יכולה רק לאחל לך שהקב"ה, בחסדיו הרבים יתן לך כוחות נפשיים ופיזיים להתמודד עם הפרידה.

וכמו שאמרו לפניי, הכל זה מלמעלה אז אל תבכי יקרה...!

בעצם תבכי ולא לשמור בבטן את הרגש, בכי זה משחרר מאוד, זה יתן לך אח"כ תחושה טובה ורצון עז לצעוק אל ה'.

והרי ידוע שאלוקים לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך יקרה.

קבלי המון חיזוקים

כ"כ מוכר!!!

זה אולי לא יעזור עכשיו, אבל אני יודעת בוודאות, שזה שתתחתני איתו יהיה הרבה יותר מתאים לך.

גם אם את חושבת עכשיו שאין סיכוי בעולם..

ועד אז, הכאב לא יעלם (וגם אח"כ אף אחד לא מבטיח לך שיעלם לגמרי) אבל לאט לאט ידהה.

ההתחלה זה נורא... לא רוצים לקום בבוקר.. נכון?

תקחי הפסקה לא מוגדרת בזמן.. לא של כמה ימים.. אם תנסי לצאת עם עוד זה רק יכאיב לך יותר.. ככה אני חושבת.. כי תחשבי.." אין כמו...(האקס שלך..)"

וואי זה כואב..

אבל זה עובר..

לפני 4 חודשים גם היה לי סיפור כזה.. ומה אני אגיד לך לא היתה לי שמחה.. לא רציתי לישון כי אז הוא הופיע בחלום.. והייתי קמה עצובה בלי חשק.. זה נורא... ומלווה כל הזמן.. ורק עכשיו אני יוצאת מיזה..

אבל זה דוהה.. "הזמן עושה את שלו, מביא מזור לכל שקורה"..

זה כלכך נכון..

בעז"ה 'מתייחסת' יקרה (!) את תעברי את זה..

 בכל מיקרה תנסי לחשוב למה ה גילגל את זה שתכירו..

בטח הוא השפיע עליך במשו.. שינה אותך במשהו..

 אולי אפילו הוא הגדיר לך מה את מחפשת בבחור.. ומה את מחפשת שלא יהיה בבחור.. ובעתיד יהיה לך קל יותר למצוא..

יכול להיות גם שתחזרו עוד תקופה..

אני אגיד לך משפט מזעזע אבל מלא אמת שלימדה אותי גברת קשישה:

"כל אחד צועד לחופה עם בית קברות בלב... אף אחד לא צועד עם לב נקי"..

ותדעי, שאהבה לא עוברת.. היא דועכת..

זה כדי שלא תיבהלי בעתיד בקשר חדש אי"ה עם מישו אחר..

תצליחי.. תתמודדי.. תמלאי את היום שלך בדברים. תצאי הרבה עם חברות ומשפחה..

יהיה לך טוב..

"אני חיה לי מיום ליום...

מי שרצה בי בערב,

חזר בו עם עלות השחר"..

של ריטה..

אני מאוד התחברתי..

וזה מאוד חיזק אותי.. כי דיבר אלי.

ה ישמור אותך..

בס"ד

מנסיון שלי, שזה הגיע לאירוסים... וזה נגמר מגורמים שלא היו קשורים לקשר המדהים שהיה ביננו.

קשר שבכלל לא ידעתי איך לקרוא לו כי מבחינתי הוא היה הרבה יותר מאהבה...

ונתתי לזמן לעשות את שלו, ולכאב להכאיב. נתתי לעצמי את כל המקום להרגיש כלפיו כל מה שרציתי. אהבה, כעס,געגועים מטורפים... וכאב לי כל כך. ולא רציתי לשכוח,והרשתי לעצמי להרגיש שלא יהיה עוד כמהו. הכל יהיה לא מתקרב...

וככה לאט לאט נירפאתי מיזה... מימנו. והזמן עשה את שלו! ויצאתי עם עוד בחורים וזה גם עזר.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמו באבל, שיושבים שבעה, יש חודש, שנה.... כדי להתרפא מכאב צריך לחוות אותו. ולא לברוח מימנו...

ועכשיו אני נשואה לבעל הכי מדהים בעולם, שאין יותר מימנו מתאים בשבילי!!!

אז צריך לדעת בתוך כל ההתמודדות ובתוך הכאב להגיד לעצמך שאתה לא מבין כלום, אבל בטוח שהכל הכל הכל לטובה!

שולחת לך הרבה אהבה וניחומים. וברכה להצלחה גדולה בס"ד!!!

כככללל הישועות!!!!!!

עם הזמן הכאב יקהה ובעז"ה תגלי למה לא התאים! ו...אל תשכחי שאת מתקרבת לבן זוג האמיתי שלך!!!  וסתם שתדעי שהקב"ה לא שוכח אותנו.

רק אפשר לאחל לך:

שאבא שמים ישלח לך שמחה אמיתית, הצלחה, אהבה, ו...כן גם חתן ראוי וטוב, אוהב וישר שיאהב אותך כמו שאת.

או יותר נכון אומר ש: לא שה' לא שוכח אותנו, אלא הוא כל הזמן זוכר! תקראי לזה איך שאת רוצה, אבל הקדוש ברוך הוא לא מרפא לשניה! אם כבר, אנחנו מרפים ממנו, ית'...

אז תיהי חזקה ובע"ה תקבלי את כל הטוב מה' ותצליחי לחוש אותו!

אבל אח"כ כדאי לעשות דברים שאת אוהבת, שיתנו לך הרגשה טובה, אם זה מתאים לך הייתי ממליצה על מפגשים חברתיים שקצת, עונים על החיסרון.

אצלי מפגש חברתי הוא פתרון להרבה רגשות שליליים, אבל זה מאד אישי.

שלפעמים הקב"ה לוקח לנו מטבעות של נחושת

כדי לתת לנו מטבעות של זהב...

בהצלחה מתוקה!!!

עם הרבה אמונה בלב תביני שזה לא שלך ועדיף לפני הטבעת ולא אחרי כי זה הרבה יותר כואב

וכל מה שה' עושה הכל לטובה 

קחי הכל בשמחה ותאמיני!

את תהיי מעודדת יותר

איזרי כוחות עמדי על הרגליים וצאי לחפש את שלך והמגיע לך! בהצלחה

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"