אין לי כח! התייאשתי! אני מרימה ידיים, לא יודעת מה איתכם..
דווקא אנשים שהכי בא לי לדבר איתם על זה אף פעם לא נמצאים בזמן המתאים והנכון, ואז אין לי מושג
איך להסביר להם מה עובר עלי.
אני אמורה להאמין בה', אני אמורה לרצות לעשות משהו עם החיים שלי!
אבל תנחשו מה? לא בא לי.
אין לי בעיה להיות מנקת רחובות, או לגור באיזה מהרה מצידי.
למות? גם את זה אין לי ממש בעיה..
לא רוצה להתחתן, חוץ מזה. למה שמישהו ירצה מישי כמוני?!
זה לא כאילו שאני רוצה שהחיים שלי יהיו סביב ילדים, בית ומשפחה..
אז אין בעיה.
אז תפסיקו להגיד לי ללמוד דברים שלא מעניינים אותי!
אני לא הולכת להיות איזה רופאה, או איזה פסיכולוגית.
ותאמת, לא צריך לחרוש את כל החיים בלימודים.
גם ככה חצי מהלימודים לא צריך בחיים, זה חומר סתם לידע כללי.
די!
