כל עוד את נמשכת אליו...

הרבה פעמים שאנשים כותבים על חיצוניות הם גם מתכוונים שאין משיכה.

דעתי האישית- אם יש משיכה (פיזית , שאת מרגישה בגוף שלך) אז מצויין!!!

הצלחה

ההתניה הזאת "משיכה (פיזית שאת מרגישה בגוף שלך)"

"משיכה" עדינה בנפש, יחס אוהב ומעריך - לא טוב?..

[אם כי, לצורך הגילוי הנאות - מעולם לא הייתי בת. עכ"פ, לא בגילגול הזה...]

מה זה משיכה עדינה בנפש? איפה מרגשים התרגשות? ודאי שמרגישים את זה גם בגוף...

אני לא מתכוונת שזה צריך להיות משהו מטורף, וגם לא מדובר במשיכה פיזית שמתעוררת רק מהמראה של הבחור.

אלא תחושה נעימה בגוף מהמילים שלו, מהרצון להיות בקרבתו, מהמחשבה עליו.

זה לא צריך להיות בכל פעם. אבל לדעתי זה צריך להופיע קצת בקשר שמיועד לחתונה.

דווקא בגלל שאצל אישה המשיכה הפיזית מאד קשורה לתחום הרגשי אז במצב שהיא מאד קשורה לבחור באופן רגשי מן הסתם יש גם התעוררות מסויימת בגוף. השאלה איך מגדירים את זה. זה יכול להיו גם תחושה מאד עדינה.

הערה: יש איזשהו רצון להראות (לא אומרת שאתה עושה את זה אבל זה נפוץ בחינוך הדתי-תורני) שאישה היא יצור מעל המיניות ומעל הגוף. וחבל כי המיניות של האישה כ"כ יפה ואפילו מאד טהורה, וכן, זה גם תחום שחשוב שבחורה תרגיש איתו ביטחון .

זו דעתי בכולופן

אז זה מה שהתכוונתי ש"לא הייתי בת". הנחתי שיתכן שזו הכוונה, ובאמת אין מחלוקת.

יתכן שהשאלה איך ראוי להגדיר למי ששואלת כך. עדיף שתחושה תבוא ממילא מתוך  יחס נפשי, מאשר להגדיר מראש מה "אמורים להרגיש".

לגבי סיום דברייך, לא ידוע לי על דברים "נפוצים" כאלה (כשמדובר במובן העדין. דהיינו תחושה "ממשית" של קשר עמוק פנימי), בוודאי לא בהדרכות לקראת נישואין.

ובדברי בוודאי שאין זכר לכך.

אני נשואה באושר ואפשר לומר שבעלי הוא לא הכי יפה - כלומר אם נתאר אותו בצורה יבשה..

אבל הוא יפה בעיניי!

הכרתי אותו כשהיינו צעירים ולמדתי להכיר אותו באמת - את הנפש ואת האופי ואת המחשבות - וזה מה שחשוב!!

אני חושבת שכשאנשים מדברים על מראה - רובם מתכוונים לעניין האם יש משיכה או לא -בקשר למראה בן הזוג כמו שכתב "בטוב" לפניי..

יופי הוא עניין סובייקטיבי, והכי חשוב שתאהבי את הבנאדם - כמו שתיארת

"מימי לא נתקלתי בבן אדם מיוחד כמוהו מכל הבחינות"

"אני נמשכת אליו לא בגלל שהוא יפה אלא פשוט בגלל שכיף לי איתו, בגלל שהוא מקרין שמחה ,אכפתיות, יחס מדהים , השקעה בלי גבול ואווירה של רוגע"

אלה המדדים האמיתיים לבחירת בן הזוג ולא אם הוא יפה בעיני אחרים..

בהצלחה!

ולעצם העניין- אני זוכרת שבפגישה הראשונה הסתכלתי עליו וחשבתי שחבל שהוא לא כ"כ יפה, ובהמשך הפגישות וכמובן בשלבים יותר מתקדמים כשכבר הכרנו ממש לא הבנתי מאיפה זה בא לי... להיפך. אני כל הזמן מתפללת שהילדים יהיו דומים לו, בנתיים הולך לא רע...

ואת, שפתחת את השירשור- טוב לך? אז מה אכפת לך מה אחרים חושבים? לכי עם הלב שלך, ובהצלחה!

כמה מצחיק שאת צריכה לשאול "אם יש בכך בעיה" שאת מעולה, ומרגישה את זה בהרגשה טבעית...

מה שכותבים לפעמים על ה"חשיבות" בחיצוניות, זה למי שמרגיש שזה מאד קריטי בשבילו, ומרגיש גם קצת "לא בסדר" שנתפס לכך, אז לעיתים "מרגיעים" אותו/ה בכך, שאם זה ממש מפריע להם ולא מצליחים להתרגל באמיתיות, אז יש מקום להתחשב בכך, כי צריך שירגישו נוח זה עם זה.

אבל מי שמרגישה כמוך, וכלל לא תופסת איך לאבד אוצר יקר של אישיות בשביל עניינים חיצוניים - אשרייך.

וכמו שכתבת שאמרו לך הנשואות- יופי זה דבר שמשפיע מקס' בכמה חודשים הראשונים ואח"כ חיים עם האישיות.

בחורה צריכה להעריך את הבחור שהיא יוצאת איתו,

כי גבר זקוק להרגשה זו,

ואישה מזלזלת מאוד פוגעת,

ומתוך כך, תבוא גם משיכה פיזית כמובן.

גבר  כן צריך להימשך.

ודאי שאישה צריכה להעריך את בעלה אבל מי אמר שרק הערכה תיצור את המשיכה הפיזית?

ולמה רק גבר צריל להימשך באופן בלתי תלוי בהערכתו לאישה?

לא בטוח שהערכה תיצור משיכה,

אבל חוסר הערכה יביא בוודאות לקשיים.

גבר חייב להימשך (לאו דווקא בקשר להערכה, וודאי שצריכה להיות),

כי נישואים שגבר לא נמשך לאישתו יהיו בעיניה נוראים ופוגעים.

כי אחד הדברים הכי קשים לאישה זה כשהיא מרגישה לא מושכת,

סיכום שלי:

תנאי די בסיסי ומחייב לנישואין: (בוודאי שלא היחיד)

הערכת האישה את בעלה,

הרגשת משיכה של גבר כלפי האישה

ה"סכֶמה" הזאת.

והמשמעות של ה"משיכה" כאן כלל אינה ברורה.

אדרבה, לפי מה ש"בטוב" הסבירה מקודם את כוונתה, זה נראה לי יותר נכון.

ואיש, שיפנה את האנרגיה של ה"משיכה" שלו, אל האישיות שלה, אל הטוב שבה.

אשה צריכה בעל שאוהב אותה.

ומשיכה חיצונית של איש אל הבחורה, כשעושים ממנה עיקר - עלולה לו דווקא לגרום לקשר עמוק.

ראיתי באיזה ספר שתיאר פולקלור של עיירה בחו"ל, שהם היו ממליצים על זה את דברי המשנה במסכת שבת: "בהמה נקנית במשיכה"....

אז מה? טוב לי עם המראה שלו. כשאני רואה אותו בין חברים- אני שמחה בו מאוד, וזה לדעתי מה שחשוב.

והדבר הראשון ששמתי לב אליו בשניה הראשונה שנפגשנו הייתה דווקא העיניים שלו. לא שהן כחולות כמו הים או משהו כזה מהסרטים... פשוט יש לו עיניים טובות.

נשמע לי שאת בריאה מאוד בנפשך, וטוב מאוד שכך. תמשיכו ותצליחו בע"ה!!

ו-

רוב האנושות שונה,

ולאנשים שונים יש משיכת הלב לפי פרמטרים שונים.

תשמחי ואל תחפשי בעיות,

חיים של אחרים זה רק חיים של אחרים, ומבחינתך הם תיאוריה בלבד.

הם ממש מחזקות!

האמת שגם כשכתבתי את השאלה בתוך תוכי ידעתי שאין לי מה לפחד. אבל, מה לעשות, כנראה שגם אני בנאדם מושפע ומרוב שבזמן האחרון אני קוראת בלי סוף על חשיבותו של המראה החיצוני, אמונתי קצת התחילה להתערער ומכאן שאלתי.

לדעתי, יש איזושהיא נטייה להפוך את המראה החיצוני לגורם מספר 1 במקום לשים אותו באחד המקומות האחרונים. אני חושבת שלמרות שיש כאלו בנות(בדגש על בנות, אין לי מושג איך זה אצל בנים..) שחשוב להם המראה, להרבה בנות זה ממש לא דבר קריטי והן הופכות להיות קורבנות של כל הדעות הללו. ואני מכירה אישית כמה כאלה...

לא שאני מזלזלת בעיניין, אני רק חושבת שצריך למצוא את האיזון. ואני אומרת את זה כי סה"כ כולנו בני אדם ובמיוחד הרווקים שאין לנו עדיין ניסיון ולכן חשוב לנו לשמוע דעות של אחרים, והרבה פעמים אני מרגישה שיש הגזמה ממש רצינית בעיניין של המראה החיצוני.

זוהי דעתי האישית ואולי אני טועה, אבל זה מה שאני חושבת.

ואני כל-כך שמחה ומאושרת בבחור שזכיתי להכיר וכל כך שמחה שב"ה לא עלה בליבי לחתוך על העיניין הזה( למרות שלא היה קל להתמודד עם כל מיני דעות של משפחה וכו'), ובע"ה ה' מקווה שנתקדם ונמשיך כך.

תודה רבה לכל מי שענה וגם למי שיענה...

ו"תעיפי" הצידה "דעות של משפחה" וכד' - אם זה בגלל הנושא הזה.

אל תקשיבי יותר ואל תקראי כלום ב"ענין" הזה.

הוא אמור להיות תמונת נוף בסלון של ההורים, או אדם נשוי לך שאת אוהבת ומעריכה אותו בגלל מי שהוא?...

כשלמישהו/הי המראה של האדם שמולו גורם לאי נעימות, זה בהכרח חוסם את היכולת להפתח.

ולכן לא צריך לזלזל בזה שהוא/היא לא יפה בעיני ולכפות את ה"היגיון" שהמידות הן טובות וכו'. בעיני זו עצת היצר הרע.

אבל אם את מרגישה קשר וקרבה ללא קשר למראה החיצוני, זה דבר נפלא, ואני מאחלת לך שה' ימשיך לברך אותך בעיו טובה, ושכל חייך תראי את הטוב בבן זוגך

יופי או כיעור זו באמת לא בעיה בכלל. אבל חשוב לשים לב שהקשר ביניכם, משני הצדדים, לא יתבסס רק או בעיקר על הערצה, התלהבות אריסטוקרטית וכו'. אם האישיות הכובשת שלו גורמת לך להימשך אליו פיזית- הכל תקין. אם את מאד מתלהבת ואוהבת לשהות בחברתו הוא מדהים ומקסים אותך ואת רוצה לבנות איתו בית והכל אבל את לא ממש נמשכת אליו מבחינה גופנית- יש סיכוי משמעותי שהנישואין שלכם יהפכו לסיוט מתמשך וכישלון טוטלי. לא קל לרווקים ורווקות לקלוט את זה אבל אם הקשר שלכם לא מחפש ביטוי בכמיהה לקשר אינטימי גופני הוא כנראה לא ישרוד. האהבה טוטאלית מטיבעה, אם יש מקום שאליו היא לא נכנסת יש חורבן ותיסכול. גם זוגות נשואים שנוצרים ביניהם, מכלל מיני סיבות, פערים בחשק הגופני מוצאים את עצמם בתסכול וכאב גדול. כל שכן כשאחד הצדדים בא מראש בגישה כזו. נדמה לי שלך אין את הבעיה הזו, אבל תשימי לב ותבדקי את עצמך בנושא הזה, כי לפעמים אדישות למראה משקפת אדישות כללית לכל הנושא של משיכה מינית וזה כבר בעיה גדולה.

אני באמת מרגישה שאני נמשכת אליו (גם פיזית) למרות שהוא לא יפה.

אולי אני מוזרה בעיניין הזה אבל לפחות כרגע אני לא מרגישה רתיעה ממנו בגלל שהוא לא יפה אלא ממש להיפך.

אני מרגישה שאני נמשכת לאישיות ושמאד כיף לי בחברתו וממילא יש גם רצון למגע פיזי.

למה התכוונת שרווקים ורווקות לא מספיק מודעים?

יכול להיות שפתאום אני ירתע ממנו?

ואם כן, זה יכול להיות עד כדי כך קיצוני שהחיים יכולים להפוך לסיוט מתמשך וכישלון טוטלי כמו שכתבת?

אני באמת אשמח אם תפרט...

בס"ד

ספיר יקרה,

כבר כתבת את הרגש החיובי שלך כלפי הבחור,

ואת כל הביטויים הרגשיים שכתבת,

וזה מקסים, ולא לכולם יש את זה!!

זה שהקב"ה חנן אותך ביכולת להתחבר ליופי הפנימי תוך כדי דילוג על החיצוניות- זאת מתנה!!

אני ממש לא חושבת שחייב להיות רצון ומשיכה היסטריים לגעת, ואם קיים גרעין קטן זה מספיק.

אין שום דבר שרווקים ורווקות לא צספיק מודעים בהקשר החיצוני!!

יש המון פרמטרים שבאמת רווקים ורווקות לא מודעים, אבל ממש ממש לא בתחום הזה!!

להפך!

רווקים\ות לא מספיק מודעים כמה שהמראה החיצוני טפל לכל הרגשות בעניין!

יש המון פרמטרים שיכולים ליצור משיכה, ורבים בניהם לא קשורים לאסטטיקה של הפנים או הגוף.

וסליחה על הבוטות, אבל נכון שכבחורה אין לך רצון או משיכה כלפי כל בחור יפה שראית בחייך??

הקשר האמיתי בין בני זוג, זה שעליו נאמר שכינה בניהם זה לא כמה שהאף היפה שלו מוצא חן בעיניי!

וזה אפילו לא היופי של העניים כמשהו עצמי, אלא דווקא המבע שלהן, כראי הנפש.

הקשר האנטימי מבטא משהו פנימי עמוק מאד מאד, ולא מתחיל ולא נגמר במראה החיצוני, ולעיתים קרובות גם לא קשור אליו,

במיוחד אצל נשים!!

אם יש נשים שהיופי החיצוני של הבעל משחק תפקיד חשוב גם לאחר שנים של נישואין- זה משהו נדיר.

לכל היותר זה סוג של דובדבן בקצפת, בימינו הדובדבנים על העוגות לא כאלה טעימים כמו שהם יפים...

בדרך כלל כן יש לנו נטיה שהאהוב הופך להיות יפה בעיננו. אבל זה לא באמת משנה.

הדבר היחיד שכן ניתן לשפר כאן זה שתסמכי קצת יותר על עצמך.

אם כל מה שאת כתבת על עצמך, על הבחור, ועל הקשר בינכם אכן נכון,

גם אם מאה אנשים יצעקו לך שמראה חיצוני זה חשוב חשוב חשוב- לך זה לא חשוב.

את יודעת מה עושה אותך מאושרת, ומה באמת לא משנה לך.

אז... תאמיני יותר לפנים שלך, לתובנות ולרגשות שלך, 

ואם את יודעת שזה  אדם שאת אוהבת ומעריכה כאדם,  באמת שאין כאן שאלות בכלל.

כאשר יש מישהי שזה כן חשוב לה, והיא מרגישה דחייה בגלל חיצוניות של בחור, ומדחיקה את זה בכוח, זה משהו אחר, כולם יאמרו תהיי אמיתית עם עצמך, ואל תשקרי לו ולעצמך.

אבל לומר שזה באמת מבחינה אובייקטיבית משחק תפקיד כל שהו?? ממש ממש לא.

בהצלחה רבה בכל העניינים, ושמשמע בשורות טובות!

ואחד הדברים שהורסים יותר מכל - בין אצל נשואים ובין אצל שאינם עוד כאלה - זה ה"אזהרות" הללו (מעתיק: יש סיכוי משמעותי שהנישואין שלכם יהפכו לסיוט מתמשך וכישלון טוטלי...), בפרט כשהן נראות כאילו באות ממקור של ידיעה טוטאלית (מעתיק: "לא קל לרווקים ורווקות לקלוט את זה"...).

לא מסכים גם עם התוכן המוגזם לדעתי לחלוטין (ורווקים/ות שיש להם "כמיהה" כ"כ מדוייקת למי שמכירים, לפני שנישאו ולפני שהחליטו על כך - אני לא בטוח שלא זו עצמה בעיה יותר גדולה..).

וכתיבה איננה "פרוֶוה", כאילו אפשר להתעלם מהשפעתה הפסיכולוגית. אם מצד אחד, "נדמה לי שלך אין את הבעיה" (שכנ"ל - אני בכלל לא מסכים איתה, אבל לא זה הענין כרגע), אבל מצד שני כותבים למישהי כזאת (מעתיק: ) "כי לפעמים אדישות למראה משקפת אדישות כללית לכל הנושא של משיכה מינית וזה כבר בעיה גדולה" - הרי שמבהילים מישהי שבכלל הכותב עצמו "לא חושב" שיש לה בעיה, ויכולים לגרום לה לפחדים דימיוניים שהם עצמם יצרו בעיה.

נמצא מי שרוצה "להזהיר מבעיות" - גם אם בכוונה טובה - יוצר אותן...

למרות שאינני שייך [עוד] לפורום הזה, הגעתי מהעמוד הראשי.

הבחורה שהכי רציתי אי פעם, היתה בחורה לא יפה [אמנם לא מכוערת, אבל לא יפה], ואפילו לבושה כמו שלוחית, אבל בהחלט נמשכתי אליה.

אם את בטוחה שאת לא מושפעת מאידאלים משובשים, לדעתי זה בסדר גמור.

ואני מרגיש מוכרח להגיב,

את פחות נתפסת למראה חיצוני, הידד. 

יש כאלה שלמראה החיצוני יש חשיבות גדולה ואמיתית בעיניהם,

אני לא חושב שזה מגיע מאיזשהו חיסרון או רמה נמוכה (רוחנית ובכלל)

יופי קיים בעולם, בהכרח שיש לו משמעות, אי אפשר להתווכח עם זה,

כמה צריך וכדאי להקריב בשבילו? זו שאלה.

אבל ממש לא מתקבלת על דעתי הטענה שיופי חשוב או אמור להיות חשוב רק לאנשים ברמה נמוכה. (גם לא יחסית נמוכה)

(זה כתגובה להודעה הפותחת ולתגובות שונות בשרשור)

של "חשוב לאנשים ברמה נמוכה".

הנושא איננו "ערכו של יופי בעולם",

אלא החשיבות לנישואין.

ולנישואין חשוב האופי וחשוב מציאת החן ההדדי.

ואם היופי החיצוני אינו תופס מקום לגרוע מנשיאת החן, זו רק מעלה.

יופי, באופן כללי, יש לו משמעות במובן של הרמוניה, במובן של יצירה של ה'.

במובן שהוא מפנה את משהו פנימי יותר.

ומי שנתפס אליו בפני עצמו - בוודאי שזה יכול לבוא מחסרון מעלה.

מי שזה עוזר לו להתעורר אל הטוב הפנימי - בסדר.

מי שמתעורר אל הטוב הפנימי גם בלי זה, הוא כבר תפוס ביופי הפנימי. יפה מאד. ואין בכך מבחינתו כל "הקרבה". בצדק גמור.

אני מבינה את הספקות שעלו לך, אבל אם תשימי לב כתבת שהספקות עלו רק אחרי שקראת את השרשור,

זאת אומרת שלפני זה הרגשת מצוין כלפיו ולא הפרוע לך כלום, אז הכל טוב, לדעתי אל תתעמקי יותר מידי,

אם את נהנת איתו -כיף לך בחברתו ,את מתגעגעת אליו,רוצה להפגש איתו שוב זה בריא ומצוין!

(יופי חיצוני הוא פרט שולי כיון שיכול להיות משהו יפה חיצונית אבל נגיד בלי מידות ואז היופי לא עוזר ,רק מה

שחשוב שהפרט הזה של החיצוניות לא מפריע לך! )

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר