התופעה שאת מתארת נשמעת כמו תופעה שנקראת אילמות בוררנית או באנגלית- סלקטיב מיוטיזם. זו לא נשמעת כבעיית שליפה לפי התיאור שנתת פה (ובמגבלות האפשרות לאבחן לפי התיאור באינטרנט) כי הילדה מדברת ברמה שנשמעת תקינה בבית.
קודם כל כדאי לך לקרוא חומר על התופעה באינטרנט.
האם התופעה מתמשכת יותר מחודש? אם כן כדאי לפנות לטיפול, כדי שלא תתקבע.
איך היה בשנה שעברה? האם הגננת או הקבוצה השתנו?
מומלץ ליצור "גשרים" שיחברו בין הגן לבית. דהיינו להזמין חברה אחת טובה מהגן הביתה שתשחק איתה בבית. על בסיס קבוע. אולי כך תתחיל לדבר איתה גם בגן.
כדאי לך (אם אינך עובדת) להגיע לגן בתאום עם הגננת, במשך כמה ימים. כל יום תשהיי בגן עם הילדה עד לזמן התפילה, כאשר הילדים במשחק חופשי. תשחקי בנינוחות ובטבעיות עם הילדה ותנסי לתקשר איתה ללא דרישות של מלל מצידך.
אל תלחצי על הילדה לדבר! תני לה לענות לך בתנועות ראש ,ידים ,וכו' לפי מה שנוח לה. כך אולי היא תתחיל ליצור איתך קשר ודרכך עם שאר הילדים.
יש ילדים שמצליחים לדבר ביתר קלות דרך הטלפון. אפשר לתת לה להתקשר לגננת , ושהגננת לא תענה, ושתשאיר לגננת הודעה בתא הקולי, ואח"כ הגננת יכולה להתקשר ולענות לילדה על מה שאמרה בהודעה הקולית.
ניתן גם ליצור דיאלוג דרך כלי נגינה- קודם דרך כלי הקשה, אח"כ כלי נשיפה (קרובים יותר לדיבור) ואם יש לך כלי נגינה בשם קאזו (כלי שפועל על שירה ודיבורים) אז שיעברו אליו בשלב השלישי. המבוגר (אולי הסייעת) משמיע קול בכלי הנגינה והיא מחקה אותו. וכן היא תשמיע קולות בכלי הנגינה והמבוגר יחקה אותה כתשובה לאמירה המוסיקאלית שלה.
אפשר לנסות ליצור איתה דיאלוג דרך בובה שהגננת תחזיק (לא ליד שאר הילדים) וכך היא תרגיש שהיא מדברת עם הבובה.
יש גם ספר השלכתי בנושא שאני ממליצה עליו בשם "רוני מרגיש שהוא בודד" של הסופר נייג'ל סנל.
בהצלחה!
