יש ילדים כאלה. לפעמים זה חוסר ביטחון עצמי.

לכל גן יש פסיכולוג של המועצה/ עיריה אם את רוצה תבקשי מהגננת להתייעץ איתו.

הוא יכול גם לבוא לגן ולצפות בילדה.

בהצלחה. זה יכול גם לעבור לבד לדעתי, אבל חבל על שנות ילדותה.

אם זאת שנה ראשונה- הייתי מחכה עוד קצת, אולי זה סתם קשיי התאקלמות.

וכדאי גם לשאול אותה - אולי זה כלל לא מפריע לה.... קשה לדעת אם זה "יתר" או לא...

בכל מקרה, נראה לי שבתור שלב א' בגיל הזה לפני הפסיכולוג,

עדיף לשלוח לחוג בתחום שהיא אוהבת (התעמלות, ציור, ריקוד וכו')

כשאת יודעת כשהמורה נותנת המון ביטחון ויחס אישי.

ואולי כדאי לשוחח בנחת עם הגננת (אם את סומכת על המקצועיות שלה) למה הפנתה דווקא לקלינאית תקשורת, מה בדיוק היא רואה וכו'... אולי תהיה לך תמונה טובה יותר.

מדברת.

על פניו לפי תיאור הגננת נצפית התנהגות תקינה, התנהלות עפ"י הכללים אין בעיות במעברים, זרימה או חוסר קשב. לי חסר מידע- האם הילדה מכירה חלק מהילדים? האם היא חדשה בגן, בסביבה, בעיר, בשכונה... את מי היא אוהבת?

ביישנות והסתגלות היא טבעית. יש ילדים יותר רגישים. אני חושבת שלך ולגננת יש תפקיד משותף- לעזור לחמודה להסתגל וליצור קשרים עם חברים. הגננת יכולה במסגרת הגן להצמיד אותה לילדים (בנים או בנות ) לפי רצון הילדה. חשוב לשוחח עם הילדה ולקבל ממנה מידע.

ולך כאמא הייתי ממליצה להשקיע בשבועות הקרובים- לא בלחץ ולא באינטנסיביות לקרב את הילדה לחברים מהגן אחרי הצהריים. להזמין חברים, ללכת לחברים. ליצור אצלה את הבטחון העצמי ואת המקום שלה בקבוצת הגיל.

אם בשבועות הקרובים אין שינוי, אכן יש מקום להתייעץ עם פסיכולוג הגן והגננת שנית ולשקול המשך התערבות או טיפול.

הבת שלי בשנתה הראשונה בגן, ילדה שובבה אנרגטית, פטפטנית- בקושי דיברה בגן, רק מה שחייבת. לקראת סוף שנה העלנו אפשרות לאבחון רגשי וכו'וכו' ואני העלתי את העניין כי היה נראה לי מוזר שבמעון ובבית היא כל הנ"ל ובגן לא.. אבל, עד שזזתי ,פתאום בחודש האחרון של השנה היא נפתחה.

והשנה גן חדש, צוות חדש- בלי שום בעיה.. כבר ההיפריות בולטת בשטח...

בהצלחה!!

אפשר להציע לגננת פשוט לנסות קצת יותר להתקרב אליה, בעדינות והדרגה. שתרגיש נוח יותר.

אני מניח שמן הסתם זה גן חדש עבורה.

כמו כן, להציע לה להזמין מישהי מהגן שהיא רוצה שתהיה חברה שלה, אח"כ עוד אחת..

כמו כן, להגיד לילדה שלא תדאג, שזה בגלל שהיא עדיין לא כ"כ מכירה, ותוך כמה זמן בעז"ה יהיו לה חברים בגן, כמו החברות שמגיעות הביתה והיא תרגיש נוח גם איתן וגם עם הגננות (זה טוב בשביל ה"רציונאל", שלא ייקבע לה בראש כאילו היא לא מסתדרת שם. שתבין שזה זמני ולמה).

ויש להניח שתוך זמן-מה העניינים יסתדרו, בעז"ה.

תעקבו, בלי לחץ.

עבדתי במעון שנה שעברה עם שכבת הבוגרים (גילאי 2-3). היה שם ילד אחד שידע לדבר, אבל במעון לא היה מוציא הגה. לא מחייך, נמצא לבד עם עצמו בפינות למרות שהאמא סיפרה שבבית הוא מאד פעיל.. עבר קצת זמן, הילד התרגל, נפתח, התחיל לענות לשאלות, לשחק עם ילדים אחרים וכו' אבל כל פעם שהיתה חופשה ארוכה (סוכות/חנוכה/פסח) הוא היה חוזר למעון ושוב לבועה שלו עד שהיה עובר זמן והוא היה נפתח שוב (אמנם לא באותה קיצוניות אך עדיין..)
אני מדברת על גיל יותר קטן, אבל בקטע הזה לדעתי השנה-שנתיים הזאת לא בהכרח קריטיות.
לדעתי חכי עד חנוכה לראות אם בעז"ה המצב ישתפר, ואם לא רק אז להתחיל לדאוג ברמה של לפעול. בהצלחה רבה (:

שימי לב כדאי לבדוק האם מדובר באילמות סלקטיבית.

לאחר שלילת כל האפשרויות  של ביישנות, הסתגלות, התנהגות שונה עם חברים בבית. יש לבדוק האם מדובר באילמות סלקטיבית. בדרך כלל מדובר בילדים מאד ורבליים וצייתנים ואף יש תאוריה הקושרת זאת למחוננים. לצערי, הידע של הגננות והפסיכולוגיים המטפלים בילדי הגן מצומצם מאד בנושא.( בלשון המעטה)

במידה ואכן מדובר במקרה כזה, אל תניחי לזמן לעשות את שלו כי הוא לא יעשה ודפוס התנהגות זו יתקבע.

תוכלי ליצור איתי קשר ואשמח לעזור לך על סמך נסיוני עם ילד שסבל מאילמות סלקטיביית, לצוות הגן לא היה פתרון, אך אנו ב"ה הגענו לשיטה טיפולית מיוחדת (טיפול עצמי, ללא עלויות אבל דורש זמן וסבלנות) ובזכותה הילד היום פורח.

בהצלחה

נשמח לשמוע פרטים על השיטה.

הי,

אשמח מאוד להתייעץ איתך.

ביתי בת שנה ותשע חודשים.

ילדה מאוד שמחה, חייכנית, מדברת ממש שוטף יחסית לגילה, מבינה הכל וחכמה מאוד.

נכנסה לגן חדש והייתה מקסימה בימי הגן הראשונים, שיחקה יפה, צחקה, הייתה ממש פעילה.

מאחרי החגים, היא ממש שקטה, לא פוצה פה. לא משחקת עם אף אחד. "אילמות סלקטיבית" נשמע לי תיאור ממש מתאים.

היא נכנסת לשערי הגן ופשוט מחליטה לשתוק.

זה נורא מדאיג. זה קורה לה לפעמים כשפונים אליה אנשים שהיא לא מכירה, אבל בגן היא ימים שלמים לא מוציאה הגה מהפה.

אשמח אם תוכלי לתת יותר מידע על הנושא, איך ניתן לבדוק ואיך לטפל.

תודה רבה!

כי הוא היה צעיר- יליד חשוון

והיו בגן קבוצת בנים גדולים בגיל ופיזית,

שהיו די סוערים ואלימים

וככה הוא נזהר מהם

בשנה השניה (באותו גן) הוא היה בוגר בגן וזה עשה לו טוב

הוא פרח, דיבר, ענה תשובות, ונפתח

בכלליות הוא ילד ביישן ולא צריך להילחם בזה

בעית שליפה זה כשהיא יודעת את המילה ולא מוצאת אותה

שם של ירק ידוע, שם של חיה, של צבע

דברים שהיא יודעת את התשובה וכל פעם נתקעת ולא מצליחה לומר(יש לי ילד אחר עם בעיית שליפה)

כן אפשר לסייע לה ע"י הזמנת חברים מהגן הבייתה

ואז מי שהיא תרגיש בנוח לשחק איתו בבית- זה יכול להועיל גם לשעות הגן

ואם לא, זה לא נורא

יש לי כמה ביישנים

וברוך ה'- הם לא שקופים

יש להם חברים והם מאד אהובים על הבריות

בד"כ הם נוטים להתרחק ממריבות ומחלוקות וזה נפלא בעיני

שנה שעברה, היא לא דברה כמעט כלום עד פסח כמעט. היא גם לא הגיבה לגננת. הגננת היתה בטוחה שיש לה בעיות שמיעה. השנה, שנה שניה בגן, היא ממש מנהלת ת'עניינים, מהילדות הבולטות בגן לטובה, ברוך ה'.

והיא אכן ילדה שקשה לה מאוד להסתגל למקום חדש.

השאלה המאבחנת היא בד"כ האם הילדה בכלל לא מדברת בגן או כמעט לא מדברת בגן.

יש אסכולות שונות מי מטפל בזה ף קלינאי תקשורת, פסיכולוג או פסיכיאטר.

בכל אופן מומלץ ליצור דמות מעבר מ"העולם המדובר" ל"עולם השקט" של הילד.

אם יש אפשרות שאחד ההורים/ אחים יהיה נוכח בזמנים מסויימים בגן או לחילופין שאיש צוות מהגן (אם יש בת שירות - זה נראה לי הכי אפשרי) יבקר בקביעות בבית.

בהצלחה

התופעה שאת מתארת  נשמעת כמו תופעה שנקראת אילמות בוררנית או באנגלית- סלקטיב מיוטיזם. זו לא נשמעת כבעיית שליפה לפי התיאור שנתת פה (ובמגבלות האפשרות לאבחן לפי התיאור באינטרנט) כי הילדה מדברת ברמה שנשמעת תקינה בבית.

קודם כל כדאי לך לקרוא חומר על התופעה באינטרנט.

האם התופעה מתמשכת יותר מחודש? אם כן כדאי לפנות לטיפול, כדי שלא תתקבע.

איך היה בשנה שעברה? האם הגננת או הקבוצה השתנו?

מומלץ ליצור "גשרים" שיחברו בין הגן לבית. דהיינו להזמין חברה אחת טובה מהגן הביתה שתשחק איתה בבית. על בסיס קבוע.  אולי כך תתחיל לדבר איתה גם בגן.

כדאי לך (אם אינך עובדת) להגיע לגן בתאום עם הגננת, במשך כמה ימים. כל יום תשהיי בגן עם הילדה עד לזמן התפילה, כאשר הילדים במשחק חופשי. תשחקי בנינוחות ובטבעיות עם הילדה ותנסי לתקשר איתה ללא דרישות של מלל מצידך.

אל תלחצי על הילדה לדבר! תני לה לענות לך בתנועות ראש ,ידים ,וכו' לפי מה שנוח לה. כך אולי היא תתחיל ליצור איתך קשר ודרכך עם שאר הילדים.

יש ילדים שמצליחים לדבר ביתר קלות דרך הטלפון. אפשר לתת לה להתקשר לגננת , ושהגננת לא תענה, ושתשאיר לגננת הודעה בתא הקולי, ואח"כ הגננת יכולה להתקשר ולענות לילדה על מה שאמרה בהודעה  הקולית.

ניתן גם ליצור דיאלוג דרך כלי נגינה- קודם דרך כלי הקשה, אח"כ כלי נשיפה (קרובים יותר לדיבור) ואם יש לך כלי נגינה בשם קאזו (כלי שפועל על שירה ודיבורים) אז שיעברו אליו בשלב השלישי. המבוגר (אולי הסייעת) משמיע קול בכלי הנגינה והיא מחקה אותו. וכן היא תשמיע קולות בכלי הנגינה והמבוגר יחקה אותה כתשובה לאמירה המוסיקאלית שלה.

אפשר לנסות ליצור איתה דיאלוג דרך בובה שהגננת תחזיק (לא ליד שאר הילדים) וכך היא תרגיש שהיא מדברת עם הבובה.

יש גם ספר השלכתי בנושא שאני ממליצה עליו בשם "רוני מרגיש שהוא בודד" של הסופר נייג'ל סנל.

בהצלחה!

יסלחו לי המומחים, אבל אם יותר לי לחוות דעה בתור קלינאי תקשורת, selective mutism הוא לגמרי בתחום הטיפול שלנו.

אני לא מתעסק בתחום זה, וגם באופן כללי לא הייתי ממליץ בהכרח לטפל בבעיה זו במסגרת התפתחות הילד מסיבות שונות. אבל יש קלינאיות מצויינות ששווה להגיע אליהן לאבחון מסודר וטיפול

עד גיל 5 שירותי התפתחות הילד מגיעים לילדה לפי החוק. קחי!

ייתכן שאין צורך בטיפול אבל תהיי הרבה יותר רגועה אחרי שתבדקו עם רופא הילדים אם יש צורך או לא. הרופא מפנה ואז יש את ההתחייבות של הקופה לשלם.

במרכזי התפתחות הילד נותנים איבחון מקיף ואז ממליצים האם לטפל ועל ידי מי - ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת, פסיכולוג וכו'.

אם היא מדברת בבית, אין לה שום בעיה. להיפך היא חכמה גדולה. ובעז"ה כשהיא תמצא את מקומה בגן גם שם היא לא תפסיק לדבר.

היא צריכה להתרגל לגן, לגננת, אולי לחברים החדשים ואולי זו דרך של משיכת תשומת לב של הילדה.

תרפי ואל תחששי (להיפך- העיסוק בבעיה רק יכול להחמיר את המצב)  וכמובן תוסיפי תפילה אישית. הכל יסתדר בעז"ה.

לקחת לקלינאית תקשורת/פסיכולוג שיעשו אבחון מסודר ובהתאם לכך לטפל. (אצל קלינאית תקשורת/טיפול רגשי/פסיכולוג)

ובכל מקרה אל תעשו את הנושא הזה לשיחה בבית, כמה שפחות לחץ על הילדה יעשה לה רק יותר טוב.

וגם ההפסיכולוגים האלה מתחזים!

שהניק הזה הוא של מקדם אתרים/מכירות/ משווק כלשהו.

לא הייתי נעזרת בעצות...

(ומנהלים, אולי כדאי גם לחסום אותו..)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.