יש ילדים כאלה. לפעמים זה חוסר ביטחון עצמי.

לכל גן יש פסיכולוג של המועצה/ עיריה אם את רוצה תבקשי מהגננת להתייעץ איתו.

הוא יכול גם לבוא לגן ולצפות בילדה.

בהצלחה. זה יכול גם לעבור לבד לדעתי, אבל חבל על שנות ילדותה.

אם זאת שנה ראשונה- הייתי מחכה עוד קצת, אולי זה סתם קשיי התאקלמות.

וכדאי גם לשאול אותה - אולי זה כלל לא מפריע לה.... קשה לדעת אם זה "יתר" או לא...

בכל מקרה, נראה לי שבתור שלב א' בגיל הזה לפני הפסיכולוג,

עדיף לשלוח לחוג בתחום שהיא אוהבת (התעמלות, ציור, ריקוד וכו')

כשאת יודעת כשהמורה נותנת המון ביטחון ויחס אישי.

ואולי כדאי לשוחח בנחת עם הגננת (אם את סומכת על המקצועיות שלה) למה הפנתה דווקא לקלינאית תקשורת, מה בדיוק היא רואה וכו'... אולי תהיה לך תמונה טובה יותר.

מדברת.

על פניו לפי תיאור הגננת נצפית התנהגות תקינה, התנהלות עפ"י הכללים אין בעיות במעברים, זרימה או חוסר קשב. לי חסר מידע- האם הילדה מכירה חלק מהילדים? האם היא חדשה בגן, בסביבה, בעיר, בשכונה... את מי היא אוהבת?

ביישנות והסתגלות היא טבעית. יש ילדים יותר רגישים. אני חושבת שלך ולגננת יש תפקיד משותף- לעזור לחמודה להסתגל וליצור קשרים עם חברים. הגננת יכולה במסגרת הגן להצמיד אותה לילדים (בנים או בנות ) לפי רצון הילדה. חשוב לשוחח עם הילדה ולקבל ממנה מידע.

ולך כאמא הייתי ממליצה להשקיע בשבועות הקרובים- לא בלחץ ולא באינטנסיביות לקרב את הילדה לחברים מהגן אחרי הצהריים. להזמין חברים, ללכת לחברים. ליצור אצלה את הבטחון העצמי ואת המקום שלה בקבוצת הגיל.

אם בשבועות הקרובים אין שינוי, אכן יש מקום להתייעץ עם פסיכולוג הגן והגננת שנית ולשקול המשך התערבות או טיפול.

הבת שלי בשנתה הראשונה בגן, ילדה שובבה אנרגטית, פטפטנית- בקושי דיברה בגן, רק מה שחייבת. לקראת סוף שנה העלנו אפשרות לאבחון רגשי וכו'וכו' ואני העלתי את העניין כי היה נראה לי מוזר שבמעון ובבית היא כל הנ"ל ובגן לא.. אבל, עד שזזתי ,פתאום בחודש האחרון של השנה היא נפתחה.

והשנה גן חדש, צוות חדש- בלי שום בעיה.. כבר ההיפריות בולטת בשטח...

בהצלחה!!

אפשר להציע לגננת פשוט לנסות קצת יותר להתקרב אליה, בעדינות והדרגה. שתרגיש נוח יותר.

אני מניח שמן הסתם זה גן חדש עבורה.

כמו כן, להציע לה להזמין מישהי מהגן שהיא רוצה שתהיה חברה שלה, אח"כ עוד אחת..

כמו כן, להגיד לילדה שלא תדאג, שזה בגלל שהיא עדיין לא כ"כ מכירה, ותוך כמה זמן בעז"ה יהיו לה חברים בגן, כמו החברות שמגיעות הביתה והיא תרגיש נוח גם איתן וגם עם הגננות (זה טוב בשביל ה"רציונאל", שלא ייקבע לה בראש כאילו היא לא מסתדרת שם. שתבין שזה זמני ולמה).

ויש להניח שתוך זמן-מה העניינים יסתדרו, בעז"ה.

תעקבו, בלי לחץ.

עבדתי במעון שנה שעברה עם שכבת הבוגרים (גילאי 2-3). היה שם ילד אחד שידע לדבר, אבל במעון לא היה מוציא הגה. לא מחייך, נמצא לבד עם עצמו בפינות למרות שהאמא סיפרה שבבית הוא מאד פעיל.. עבר קצת זמן, הילד התרגל, נפתח, התחיל לענות לשאלות, לשחק עם ילדים אחרים וכו' אבל כל פעם שהיתה חופשה ארוכה (סוכות/חנוכה/פסח) הוא היה חוזר למעון ושוב לבועה שלו עד שהיה עובר זמן והוא היה נפתח שוב (אמנם לא באותה קיצוניות אך עדיין..)
אני מדברת על גיל יותר קטן, אבל בקטע הזה לדעתי השנה-שנתיים הזאת לא בהכרח קריטיות.
לדעתי חכי עד חנוכה לראות אם בעז"ה המצב ישתפר, ואם לא רק אז להתחיל לדאוג ברמה של לפעול. בהצלחה רבה (:

שימי לב כדאי לבדוק האם מדובר באילמות סלקטיבית.

לאחר שלילת כל האפשרויות  של ביישנות, הסתגלות, התנהגות שונה עם חברים בבית. יש לבדוק האם מדובר באילמות סלקטיבית. בדרך כלל מדובר בילדים מאד ורבליים וצייתנים ואף יש תאוריה הקושרת זאת למחוננים. לצערי, הידע של הגננות והפסיכולוגיים המטפלים בילדי הגן מצומצם מאד בנושא.( בלשון המעטה)

במידה ואכן מדובר במקרה כזה, אל תניחי לזמן לעשות את שלו כי הוא לא יעשה ודפוס התנהגות זו יתקבע.

תוכלי ליצור איתי קשר ואשמח לעזור לך על סמך נסיוני עם ילד שסבל מאילמות סלקטיביית, לצוות הגן לא היה פתרון, אך אנו ב"ה הגענו לשיטה טיפולית מיוחדת (טיפול עצמי, ללא עלויות אבל דורש זמן וסבלנות) ובזכותה הילד היום פורח.

בהצלחה

נשמח לשמוע פרטים על השיטה.

הי,

אשמח מאוד להתייעץ איתך.

ביתי בת שנה ותשע חודשים.

ילדה מאוד שמחה, חייכנית, מדברת ממש שוטף יחסית לגילה, מבינה הכל וחכמה מאוד.

נכנסה לגן חדש והייתה מקסימה בימי הגן הראשונים, שיחקה יפה, צחקה, הייתה ממש פעילה.

מאחרי החגים, היא ממש שקטה, לא פוצה פה. לא משחקת עם אף אחד. "אילמות סלקטיבית" נשמע לי תיאור ממש מתאים.

היא נכנסת לשערי הגן ופשוט מחליטה לשתוק.

זה נורא מדאיג. זה קורה לה לפעמים כשפונים אליה אנשים שהיא לא מכירה, אבל בגן היא ימים שלמים לא מוציאה הגה מהפה.

אשמח אם תוכלי לתת יותר מידע על הנושא, איך ניתן לבדוק ואיך לטפל.

תודה רבה!

כי הוא היה צעיר- יליד חשוון

והיו בגן קבוצת בנים גדולים בגיל ופיזית,

שהיו די סוערים ואלימים

וככה הוא נזהר מהם

בשנה השניה (באותו גן) הוא היה בוגר בגן וזה עשה לו טוב

הוא פרח, דיבר, ענה תשובות, ונפתח

בכלליות הוא ילד ביישן ולא צריך להילחם בזה

בעית שליפה זה כשהיא יודעת את המילה ולא מוצאת אותה

שם של ירק ידוע, שם של חיה, של צבע

דברים שהיא יודעת את התשובה וכל פעם נתקעת ולא מצליחה לומר(יש לי ילד אחר עם בעיית שליפה)

כן אפשר לסייע לה ע"י הזמנת חברים מהגן הבייתה

ואז מי שהיא תרגיש בנוח לשחק איתו בבית- זה יכול להועיל גם לשעות הגן

ואם לא, זה לא נורא

יש לי כמה ביישנים

וברוך ה'- הם לא שקופים

יש להם חברים והם מאד אהובים על הבריות

בד"כ הם נוטים להתרחק ממריבות ומחלוקות וזה נפלא בעיני

שנה שעברה, היא לא דברה כמעט כלום עד פסח כמעט. היא גם לא הגיבה לגננת. הגננת היתה בטוחה שיש לה בעיות שמיעה. השנה, שנה שניה בגן, היא ממש מנהלת ת'עניינים, מהילדות הבולטות בגן לטובה, ברוך ה'.

והיא אכן ילדה שקשה לה מאוד להסתגל למקום חדש.

השאלה המאבחנת היא בד"כ האם הילדה בכלל לא מדברת בגן או כמעט לא מדברת בגן.

יש אסכולות שונות מי מטפל בזה ף קלינאי תקשורת, פסיכולוג או פסיכיאטר.

בכל אופן מומלץ ליצור דמות מעבר מ"העולם המדובר" ל"עולם השקט" של הילד.

אם יש אפשרות שאחד ההורים/ אחים יהיה נוכח בזמנים מסויימים בגן או לחילופין שאיש צוות מהגן (אם יש בת שירות - זה נראה לי הכי אפשרי) יבקר בקביעות בבית.

בהצלחה

התופעה שאת מתארת  נשמעת כמו תופעה שנקראת אילמות בוררנית או באנגלית- סלקטיב מיוטיזם. זו לא נשמעת כבעיית שליפה לפי התיאור שנתת פה (ובמגבלות האפשרות לאבחן לפי התיאור באינטרנט) כי הילדה מדברת ברמה שנשמעת תקינה בבית.

קודם כל כדאי לך לקרוא חומר על התופעה באינטרנט.

האם התופעה מתמשכת יותר מחודש? אם כן כדאי לפנות לטיפול, כדי שלא תתקבע.

איך היה בשנה שעברה? האם הגננת או הקבוצה השתנו?

מומלץ ליצור "גשרים" שיחברו בין הגן לבית. דהיינו להזמין חברה אחת טובה מהגן הביתה שתשחק איתה בבית. על בסיס קבוע.  אולי כך תתחיל לדבר איתה גם בגן.

כדאי לך (אם אינך עובדת) להגיע לגן בתאום עם הגננת, במשך כמה ימים. כל יום תשהיי בגן עם הילדה עד לזמן התפילה, כאשר הילדים במשחק חופשי. תשחקי בנינוחות ובטבעיות עם הילדה ותנסי לתקשר איתה ללא דרישות של מלל מצידך.

אל תלחצי על הילדה לדבר! תני לה לענות לך בתנועות ראש ,ידים ,וכו' לפי מה שנוח לה. כך אולי היא תתחיל ליצור איתך קשר ודרכך עם שאר הילדים.

יש ילדים שמצליחים לדבר ביתר קלות דרך הטלפון. אפשר לתת לה להתקשר לגננת , ושהגננת לא תענה, ושתשאיר לגננת הודעה בתא הקולי, ואח"כ הגננת יכולה להתקשר ולענות לילדה על מה שאמרה בהודעה  הקולית.

ניתן גם ליצור דיאלוג דרך כלי נגינה- קודם דרך כלי הקשה, אח"כ כלי נשיפה (קרובים יותר לדיבור) ואם יש לך כלי נגינה בשם קאזו (כלי שפועל על שירה ודיבורים) אז שיעברו אליו בשלב השלישי. המבוגר (אולי הסייעת) משמיע קול בכלי הנגינה והיא מחקה אותו. וכן היא תשמיע קולות בכלי הנגינה והמבוגר יחקה אותה כתשובה לאמירה המוסיקאלית שלה.

אפשר לנסות ליצור איתה דיאלוג דרך בובה שהגננת תחזיק (לא ליד שאר הילדים) וכך היא תרגיש שהיא מדברת עם הבובה.

יש גם ספר השלכתי בנושא שאני ממליצה עליו בשם "רוני מרגיש שהוא בודד" של הסופר נייג'ל סנל.

בהצלחה!

יסלחו לי המומחים, אבל אם יותר לי לחוות דעה בתור קלינאי תקשורת, selective mutism הוא לגמרי בתחום הטיפול שלנו.

אני לא מתעסק בתחום זה, וגם באופן כללי לא הייתי ממליץ בהכרח לטפל בבעיה זו במסגרת התפתחות הילד מסיבות שונות. אבל יש קלינאיות מצויינות ששווה להגיע אליהן לאבחון מסודר וטיפול

עד גיל 5 שירותי התפתחות הילד מגיעים לילדה לפי החוק. קחי!

ייתכן שאין צורך בטיפול אבל תהיי הרבה יותר רגועה אחרי שתבדקו עם רופא הילדים אם יש צורך או לא. הרופא מפנה ואז יש את ההתחייבות של הקופה לשלם.

במרכזי התפתחות הילד נותנים איבחון מקיף ואז ממליצים האם לטפל ועל ידי מי - ריפוי בעיסוק, קלינאי תקשורת, פסיכולוג וכו'.

אם היא מדברת בבית, אין לה שום בעיה. להיפך היא חכמה גדולה. ובעז"ה כשהיא תמצא את מקומה בגן גם שם היא לא תפסיק לדבר.

היא צריכה להתרגל לגן, לגננת, אולי לחברים החדשים ואולי זו דרך של משיכת תשומת לב של הילדה.

תרפי ואל תחששי (להיפך- העיסוק בבעיה רק יכול להחמיר את המצב)  וכמובן תוסיפי תפילה אישית. הכל יסתדר בעז"ה.

לקחת לקלינאית תקשורת/פסיכולוג שיעשו אבחון מסודר ובהתאם לכך לטפל. (אצל קלינאית תקשורת/טיפול רגשי/פסיכולוג)

ובכל מקרה אל תעשו את הנושא הזה לשיחה בבית, כמה שפחות לחץ על הילדה יעשה לה רק יותר טוב.

וגם ההפסיכולוגים האלה מתחזים!

שהניק הזה הוא של מקדם אתרים/מכירות/ משווק כלשהו.

לא הייתי נעזרת בעצות...

(ומנהלים, אולי כדאי גם לחסום אותו..)

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....