שלא עולה לי אחת!

אבל אולי עוד אזכר...

הגעתי לפגישה שנייה

עם אותו בחור

ולא הייתי בטוחה שזה ההוא מהראשונה...

נחשו מה קרה בהמשך...

(בפגישה הראשונה לא הייתי מרוכזת זה היה הראשון שלי...)

אבל לא כאן, כמובן..

אני שכחתי באחד הדייטים את השם של הבחור..

יואו איזה פאדיחה..

לפני כמה זמן אחי הרגיז אותי מאוד ואז הלך לישיבה, לאחר שהחלטתי שאני מחזירה לו התקשרתי אליו ואיך שענו התחלתי לצרוווח עליו (זה עצבים של מרוקאית..מפחיד!- למי שיודע מה זה...)

הוא מנסה להשחיל משפט ולא נתתי לו מרוב עצבים בסוף הוא אומר לי- זה לא X הוא בשיעור זה חבר שלו...

מסכן עשיתי לו טראומה..

ואז אני כזה לא!!!! אפסיי.... סליחה לא התכוונתי...

הוא התחיל לצחוק וגם אני..

לפחות אחי ניצל מהעצבים שלי..

לפני שנים רבות יצאתי עם בת הזוג לקולנוע.. היחיד שהוקרן באותו הזמן היה סרט אימה ( השדים של אמילי..)

כמובן שלא הסכמתי, אך רק כאשר היא אמרה לי את צמד המילים '' אתה פחדן'' לבשתי פרצוף אמיץ ונכנסנו.
כל הסרט אני מתוח כמו ערבי בכנס של כהנא חי.
אך שומר על חזות אדישה.
ואז, היה קטע של שקט, של אווירה רגועה.. השרירים רפו והעניינים אצלי נרגעו..
לקחתי את קופסת הפופקורן ואת הקולה ובשניה שאני מתלבט ממי אני טועם ראשון, ימח שמם וזכרם הבמאים הביאו אותה במוזיקה ובאיזה קטע מפחיד טוסיק שחבל על הזמן.
אני שלא הייתי מוכן לעניין ובכלל לא צפיתי את הסצנה הארורה הזו, הבאתי זינוק שלא היה מבייש תייש הרים צעיר.
הקולה והפופקורן עפו לי כיבינימט והתפזרו על כל מאן דבעי.
ומסתבר שהקטע לא היה כזה מפחיד, ואני היחיד שהוריד שם גשם של פצפוצי תירס.
במקום לתמוך בי רגשית ונפשית המדוייטת ויתר האנשים אשר באולם הביאו עלי את הצחוק של החיים.
ואני כולי אבל וחפוי ראש.
ועד היום אני אומר שבכלל לא נבהלתי.
הפלאפון חישמל אותי.. " />

לק"י

היינו ביום עיון של השרות באזור מגורי, ככה שחשבתי ללכת אח"כ הביתה ולא לחזור לשירות.

באותו יום היו אמורות ללכת שתי בנות מהמדרשה לתלמודית של הבנות, ומכיוון שלא הודענו מראש שלא נוכל להגיע ושצריך להשיג מחליפות, המנחה שלנו במדרשה אמרה שששתי בנות תצאנה יותר מוקדם.

מכיוון שאני זאת שדיברתי עם המנחה, בניגוד לדעת חלק/ כל הבנות (פשוט העדפתי לשאול אותה, היא בכל זאת הייתה האחראית עלינו)- אז אני התנדבתי ללכת, ולכן שלחתי הודעה לאחותי שאני לא אחזור הביתה אלא לשירות. שניה אחרי שליחת ההודעה- קלטתי ששלחתי אותה בטעות למנחה.. מיד שלחתי לה הודעה שזה היה בטעות..

בכל מקרה, היא ביקשה מבנות אחרות שיבואו, כדי שאני אוכל לחזור הביתה.

היה לי ממש לא נעים, בעיקר שאחת הבנות (לא מאלה שהלכו) ממש זעמה עלי..

לק"י

סיפרו את זה פה מתישהוא..

מסיים לקרוא ספר חולין כלשהו, סוגר ומנשק

הכי מצחיק היה לנשק ספר מטמטיקה כשלמדנו לבגרות...

לק"י

לשים סיר על הכיריים וללכת, ואז לגלות שלא הדלקנו את הגז

לק"י

להוריד את הסיר מהגז, ואז לגלות שהאש עדיין דולקת..

אם כי פה זה כבר לא נראית לי ממש פדיחה, אלא סתם משו שקורה להרבה אנשים (ואין לי מושג איך להגדיר אותו..).

שמתי משהו בתנור ואני מחכה המון זמן ורואה שזה לא נאפה, ואז אני קולט שהתנו מכובה

כלום בראש חוץ ממה שכתבתי בשרשור הכירות. כשהייתי בישי' תיכונית יום אחד כמה חברה נעמדנו ליד הדלת של הראש ישיבה, צחקנו, השתגענו ועשינו שטויות ו..אז שמענו את הדלת נפתחת, מיד רצנו במהירות במעלה המדרגות ואני נתקלתי באחת המדרגות ונפלתי. בדיוק אז ראש הישיבה קלט אותי ואמר לי:.... מה אתה בורח?????? ואניייי התייבשתי. לגמממרי

ועוד פאדיחה שקרתה לחבר טוב שלי, בל"ג בעומר הוא היה במירון ואז הוא ראה מישו והיה בטוח שזה אני, אז הוא "הפתיע" אותו ונתן לו כזאת צ'אפחה בגב וצעק לו מה קורה??? . הקטע המצחיק הוא.. שכשהוא קלט שזה לא אני הוא אמר לבחור ההוא, מה?? אתה לא הוא??!

בס"ד ובהשתדלותי

וחיכינו לרמזור שיתחלף. מולנו עמד איש זקן, ועמדתי די קרוב אליו. בינתיים גם דיברתי עם אמא שלי, ואז אמרתי "Tough luck!" (או משהו כזה....) וזה היה ישר לתוך האוזן של האיש המסכן..! הוא הסתובב להסתכל עלי, אבל אז התחלף הרמזור וחצינו

פאדיחה זה למי שמתפדח!

ואל תתנו לאף אחד להגיד לכם אחרת...!

אבל כשעוד הייתי צעירה וירוקה בנושא, הסמקתי מבושה כשהתגלגתי על המורה שלי לספורט בשיעור אחד...

ועוד אחד ישן, אבל כבר לא כל כך התפדחתי ממנו (בניגוד לאלה שסביבי)-

לפני כמה שנים חברה שלי החליטה שהיא מארגנת לעצמה מסיבת יום הולדת.

אני, שהחלטתי שמסיבה שהיא לא הפתעה היא לא מגניבה, התחלתי לצעוק "הפתעה!!" לכל מי שנכנסה בדלת.

זה עבד מעולה, עד שנשמעה דפיקה בדלת, צעקתי "הפתעה!!" בקולי קולות,

וקלטתי את אבא שלה נכנס לבית...

(בעיקר שכמה חודשים אח"כ הוא נהיה המורה שלנו למ"מ וגילה מי אני)

בתקופה שהוא היה נראה כמו בחורה (בייבי-פייס, שיער ארוך...) אבל עם קול של גבר,

הוא עלה לאוטובוס ומישהו דרש ממנו לעבור אחורה, לצד של הנשים...

אחי גייס את הקול הכי עבה שהצליח (ויש לו!!) ואמר "אני יודע."

מיותר לציין שהשני ברח...

היו כמה ילדים שהיו נראים כמו בנות. במיוחד אחד עם שיער ארוך גולש...

וגם השם היה מתאים לבת ולבן.

אחרי הפדיחה הזאת למדתי שיש שם הרבה בנים עם שיער ארוך

אבל זה לא העיקר

בכיתה אחרת היה מישהו עם שיער ארוך ובגדים וחפצים של בנים.

באיזה-שהוא שלב הוא פונה אליי:

המורה, למה את חושבת שאני בן?

בקיצור, זו באמת היתה בת!

ולא היה לי לאן לברוח או איפה לקבור את עצמי.

היא הייתה תלמידה שלי כל השנה...

לק"י

בתי ספר לא דתיים, ותלמידים שלא ברור אם הם בן או בת..

ואפילו אי אפשר לשאול: "איך קוראים לך?" אלא "מה השם?"... וגם אז זה לא תמיד עוזר (שמות כמו: נועם, טל, רותם וכו' וכו'..).

ראיתי אוטובוס מרחוק והייתי אמורה לתפוס את האוטובוס האחרון (אם זה האוטובוס שלי הלך עליי..) אז רצתי רצתי רצתי ועפה לי המטפחת...

דיברתי עם חברה שלי

ואמרתי משהוא בקולי קולות על זה שאני כן שמנה לא שמנה -לא זוכרת מה היה הוויכוח...

קיצר אחרי 2 צעדים- אחד המרצים אומר לי שלום... בהצלחה השנה...

חחחח

היום הייתי מורתית במיוחד

הכרחתי תלמידה לזרוק לפח מסטיק שהיא שיחקה בו ביד

אח"כ חברות שלי אמרו לי שזה לא היה מסטיק ממש- רק החומר הדביקי שמדביקים איתו ללוח

איכס

עם בובות ראווה...

הראשון- פעם אחת מדדתי בגדים ונתקלתי בטעות בבובה כזאת, ישר הסתובבתי וביקשתי סליחה מזל שלא היו שם אנשים

המקרה השני, קרה לאחותי, היא נכנסה לחנות בגדים ואז היא ראתה שמלה מונחת על דמות שנראית כמו בובה, והיא התחילה לבדוק את השמלה עד שה"בובה" התחילה לדבר ושאלה אותה אם היא צריכה משהו...

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

מתנחלים פשוט ממש טובים בלספר שכל מה שמעניין אותם זה אידיאולוגיה ולהתעלם מכל מה שהם מרוויחים ממנה

אמר שבשביל לגור ביו"ש אסור להנות ובגליל מותר להנות? יו"ש זה כמו כל מקום אחר בארץ וכל אחד יכול לגור שם גם אם עושה זאת בשביל תאוות בצע. דין קדומים כדין כפר שמריהו. גם תושבי פריפריה מקבלים מענקים גם אם הם עשו כסף מההתישבות שלהם בפריפריה

אני מתנחלת, גרה במקום בורגני ומעולם לא התיימרתי לחשוב או להציג את עצמי כאילו שרק ארץ ישראל בראש שלי. זה שהיה לך משהו בראש… זה שלך.

אני חושבת שבלי איכות חיים, מפעל ההתנחלויות היה מצליח פחות וזה דוקא היה בעוכרינו.

עבר עריכה על ידי נקדימון בתאריך ד' באייר תשפ"ו 11:53

בעבר בכל מקום זה היה אידיאולוגיה צרופה, כי המחיר היה אדיר (בטחונית, חברתית, גאוגרפית, תקשורתית, איכות חיים וכו).

היום יש מקומות שבהם ברוך השם המטרה הושגה ויכולים לגור בהם גם מטעמים נוספים, כי המקום כבר מוסדר ומפותח ויציב ובטוח.

ויש אנשים שגם בחינם לא יסכימו לבוא לגור ביהודה ושומרון, אז מה אכפת לי אם מי שבא יש לו גם אידיאולוגיה וגם מחשבות נוספות?

אם אתה מכבד את ההורים גם כי אתה אוהב אותם וגם כי זה מצווה, אז יש בזה בעיה?

אם אתה לומד תורה גם כי אתה מקיים מצווה וגם כי אתה נהנה מהלימוד, אז יש בזה בעיה? האגלי טל דן על זה בתחילת ספרו כידוע, והמסקנה ברורה: אשריו.

כמובן שיש ערך בדברים שכתבת. אבל זה חייב להיות משולב באידאל של ישוב הארץ.

אז אין בתים פרטיים/צמודי קרקע במחיר כזה.

(מי שגר בהתנחלות בחור רציני כנראה באמת הגיע לשם מתוך אידיאולוגיה)

והישובים הדתיים שהם לא ביו"ש מלאים עד אפס מקום.

לצורך העניין גם מודיעין עילית מעבר לקו הירוק.

בגדול רוב האנשים לא מסוגלים לחיות רק על אידיאלים, זה מאד מאד קשה. זו מסירות נפש גדולה מאד מכל הכיוונים. כל שבכל ציבור יש קבוצה יחסית קטנה של אנשים כאלו. גם בציבור הדתי לאומי יש קבוצה כזאת והיא אילו שגרים בחוות ובגבעות מתחילות (רובם). אנשים שחיים צמוד לערבים, בסיכון תמידי עם כל רעיית צאן, השב"כ, הצבא והמשטרה רודפים אותם בין אם הם עשו משהו ובין אם לא ויכוחים להתעלל בהם בלי שאף אחד יעשה משהו ובלי זכויות בסיסיות. אנשים כאלו באמת מוסרים את הנפש בצורה יוצאת דופן על ארץ ישראל.

ב"ה שהגענו למצב שאנשים רגילים ופשוטים שלא יכולים רק למסור את הנפש, וצריכים פרנסה כמו כולם ומקום לגור בו מגיעים לגור בישובים. בעבר היה מסירות נפש לגור במקומות כאלו, זה נהדר שהיום זה גם נוח. יש פה הקרבה מסויימת עדיין לרוב, הרבה יותר נוח לגור ליד קופת חולים ובתי חולים, ליד סופרים זולים, בתי ספר וישיבות/אולפנות, במקומות שיש בהם תחבורה ציבורית טובה ולא חייבים להחזיק רכב ובעיקר להיות קרוב לעבודה ולא לנסוע שעה או שעתיים כדי לעבוד בעבודה מכניסה. זה עדין לא קל לגור במקומות כאלו ורוב הישובים כאלו. ואין ספק שמי שגר במקומות כאלו מקריב בשביל ארץ ישראל. אבל טוב מאד שזה כבר לא מסירות נפש כמו שהיה פעם וכמו שיש בגבעות ובחוות, זה הדבר שמחזיק את ההתיישבות שתהיה ברת- קיימא ולא תהיה מעורערת מכל דבר.

כדי שארץ ישראל תהיה מיושבת חשוב שיהיו גם אידיאליסטים מאד וגם אנשים רגילים שמוכנים להתאמץ קצת אבל קשה להם להקריב מאד.

(אגב, גם בצפון ובנגב יש חשיבות מאד גדולה לגור)

נ.ב.

כשכותבים אומרים\ות כדאי לכתוב קו נטוי ולא נקודה. מאחורי הנקודה עומדת אידיאולוגיה פרוגרסיבית שלא לפי רוח היהדות.. 

כל מי שגר מעבר לקו הירוק?

ברור שיש עוד שיקולים כשאנשים בוחרים מקום מגורים

כמו יוקר הדיור הארץ.

קיץ 2005 גירוש מגוש קטיף, יכלת לקנות בית ביו"ש בכלום כסף, דיברו אז על תוכנית ההתכנסות של אולמרט מיו"ש.

2006 החלה העליה המטאורית בנדלן

קיץ 2011 עם ישראל כולו יוצא לרחובות כי דירה ממוצעת בישראל חוצה את המליון שקל

2026 דירה ממוצעת 2.4 מליון שקל, חצי מליון יהודים ביו"ש ניכרת התמתנות במחירי הדיור.

זה לא כאילו הם ידעו שזה מה שיקרה

הקרבה מסוימת. סתם נעים לחשוב שהכל מתוך אידיאליזם טהור.

הכי בריא זה שלא חייבים לגור רק בגלל אידאליזם, זה הופך את זה לנורמלי ורגיל מוחזק את האחיזה בארץ. זה כמו שבעליות הראשונות היה צריך מסירות נפש רק כדי להגיע לארץ והיום זה אולי לא קל אבל ממש לא אותה מסירות נפש. ככה בונים עוד שלב ועוד שלב.

ועדין יש הרבה מאד אידיאליסטים שפועלים רק מתוך אידיאליסטיות, לכי לבקר בחוות ובגבעות החדשות ותראי (אגב, היום מאד יקר לגור בישובים וקשה מאד למצוא דירת קרקע, למרות המרחק מהמרכז, זה לא שהיתרון כל כך מובהק)

הגבעונים זה נטו מסירות נפש.

במי שלא, יש כאלו שהמניעים טהורים ויש כאלו שזה מעורבב.

אבל חבר'ה - בבקשה כנות!!!

אל תנופפו בדגלים שלא שלכם!!

יש עניין ומצווה גדולה ליישב את ארץ ישראל ובמיוחד במקומות בהם רוצים אויבים להתיישב ומנסים לגרש אותנו מהם.

זה שזה גם נוח מבחינות מסויימות שולל את המצווה שבזה?

אם כיף לך לשבת בסוכה ואתה נהנה לשבת בחוץ בצל הסכך וללמוד זה הופך את זה לפחות מצווה מאשר מישהו שלא נהנה עושה את זה במסירות נפש? 

מופיע אם זה בת או בן (מסר למחבר או שיחה אישית עם המחבר או אם זה בת מסר למחברת וכו')

למי שרשם בהגדרות שלו את המגדר, מי שלא עשה את זה לא יופיע לו

אבל התכוונתי לתגובה הקודמת שלי, שבה כתבתי למי שכתבה לי 'צודק', שאם כבר אז 'צודקת', חשבתי שמובן מזה שאני אישה

אלוקים יברך את כל המתנחלים

אם אתה באמת רוצה לדעת, אפילו בגבעונים לא אצל כולם זה מסירות נפש,

כמו בכל מקום לא כולם מאה אחוז.

אני גר ביישוב נורמלי וזה לא מרגיש שום התנחלות מיוחדת או הבדל מיישוב שלא מוגדר "התנחלות",

וכמו שכבר כתבו, זה לא חייב להיות מסירות נפש,

מסכים עם @שוקולד לבן.