מצאתי. אם מישהו מעוניין- הנה המקור:
ז.
אהבת הכלל – היא הרגש היותר מבורר, בנויה ע"פ ההכרה החושית. אמנם ראוי ללכת בה עפ"י מדותיה וצריך האדם שיכשיר א"ע למטרה זו שיהיה חלק בחיי הכלל, וזוהי תורת כל החכמה המוסרית הפרטית. עלינו להודיע כי לא יתכן לאדם-מישראל להיות פועל בחיי הכלל, כ"א בהשלימו חלקו הפרטי בהשתלמות הכללית. ע"כ שתים הנה מטרות המוסר הפרטי הראוי לכל איש מאישי המין האנושי, להשלים עצמו כפי ערכו בעצמו, ויותר נכון כפי ערך חלקו ביחסו אל הכלל, ויחסו אל הכלל בתור פועל לטובת כל הכלל כולו כפי יכולתו. אמנם המתעלם מחובותיו המוסריות הפרטיות, ונכנס בחובת עבודת הכלל, הרי הוא כטמא ובעל מום המשמש במקדש, שבידו האחת הוא חותר מחתרת תחת בנין הכללי, בהיותו מאבד חלק מחלקיו שהוא הוא עצמו. ע"כ עלינו ללכת בתום לבב המסודר. הרבה לימודים, שכל אחד בפני עצמו נערץ ונקדש, צריכים שיתקדמו בדורות רבים בתור הצעות להאידיאל הנשגב של עבודת ה' הנתונה בידי ישראל, שתכליתו היא התרוממות כל האנושות, שאי אפשר שתתרומם זולתי ע"י התרוממות עם ישראל. העם שהתחיל להאיר מחשכי העולם עליו לגמור את אשר החל, ורק באורו העצמי, בהכירו מראש את ערכו ואת תעודתו הכרה ברורה, לדעת כמה נשגב ונהדר הוא תכלית זה. והנה השם יתברך, אשר הכין הכל לשכלל את התפתחות האנושות ע"י מקור ישראל, יודע הוא כל האמצעים הדרושים לכונן רוח ישראל באופן מתקיים שתתקיים הברכה בו בעצמו, ושיוכל עי"כ להביא ברכה גם לעולם. לשם-זאת נוסדו כל המצות והחוקים והמשפטים בישראל, כולם מכוונים לכונן את רוחנו הלאומי ולהשלימו, וכל זמן שלא באנו לתכלית השלמת עצמנו לא נעפיל להיות משלימים את זולתנו, כי היא לא תצלח, רק נשימה נא כל מעיינינו לכונן את רוחנו הלאומי, לשכללו ולהרחיבו, אמנם המגמה הפנימית והתכליתית תהיה – רצון ה' שהוא שכלול האנושות כולה.
(אוצרות הראי"ה ח"ב, בעריכת משה יחיאל צוריאל, עמ' 711-712)