אני אחראי לבישולים. ביום ה' בערב אני מכין 1-2 מאכלים, כל השאר - ביום ו', מ-8:00 ועד שעה לפני כניסת השבת. אשתי אחראית לענייני הניקיון. יש לנו בת (שנה וחצי), פה ושם היא מתעניינת במה שאני עושה במטבח, אני נותן לה קערה קטנה וכפית, היא מערבבת כל מיני דברים להנאתה. כמו כן, הוא רואה סרטי אנימציה בסמרטפון. 

בד"כ אני לא גומר לפני שבת

אני מבשל

אני מנקה. לפעמים הילדים עושים טובה ועוזרים קצת.

כשהילדים לא עוזרים אני משתדל לגרום להם לפחות לא להרוס אני אפילו מעדיף לרוב שהם ישחקו בחוץ.

בחמישי בבוקר אחרי שכבר שלחתי את הילדים ללימודים מיד מתחילה לבשל, בינתיים כשמתבשל אני שוטפת את הבית. ועד הצהריים יש כבר חלק מהאוכל של שבת מוכנה כולל שטיפת ריצפה.

לפעמים כשהילדים קמים מוקדם הם עוזרים לי בקילופי הירקות. וזה תלוי איך המצב רוח שלהם. 

בשישי נשאר לי לעשות רק קוגל, ופתיתים וסלט אחד. והקילופים כנ"ל לפי מצב רוח הילדים.

ונשאר קצת לסדר את הבית, קצת קיפולי כביסה וזהו.

והילדים איך פעם, לפעמים עוזרים בסידור הבית ולפעמים לא....

בעלי בכלל לא בקטע של העזרה לאשה.

שכחתי לציין שיש כמה דברים שכבר מוכנים במקפיא. הכוונה שמכינה כמות ומקפיאה.

בדר"כ אני מכינה הכל רק ביום שישי ב12:00 (אני עובדת בבוקר). ולא ממש מספיקה לגמור עד הדלקת נרות...

כשאני ממש משתדלת להיות אחראית ומאורגנת (השבת הבטחתי לעצמי להתאמץ שזה יקרה יותר) אני מכינה כמה דברים  בחמישי בערב.

בעלי אחראי על הניקיונות בזמן הזה.

והילדים- קטנים, משתדלים לשחק יפה ולא להפריע, האמת- שיום שישי בצהרים זה זמן הסרטים במחשב בגלל זה...

אם צריך לטפל- זה או אני או בעלי, תלוי מה לחוץ יותר- בישול או ניקיון...

ומתי מסיימים? כמה שיותר מוקדם כדי שנספיק לנוח לפני שבת..

אני מבשלת והוא עוזר בכלים ובכל מה שצריך.

הוא עושה כביסות ואני שוטפת ומנקה.

בקיצור הכי כיף ימי שישי!

לא עושים הרבה כי השבתות אצלנו מאוד פשוטות.

אני לא יודעת איך אנשים מצליחים..

אני מתחילה לפעמים לאפות חלות ברביעי - ומקפיאה.

כביסות, סלטים וכל מה שהטעם שלו לא נפגם לאחר קירור - בחמישי.

עוגות בחמישי בערב..

יום שישי - שטיפה, גיהוצים ונקיון יסודי של הבית, טיגונים, דגים לערב שבת, חמין וכו'..

[וגם ככה אני תמיד מוצאת את עצמי דקה לפני הדלקת נרות (אם לא אחרי) ]

וכל זה אחרי שבעלי לימד האשכנזי לימד אותי המרוקאית שמותר לשמור דברים במקרר..

לפני כן יום שישי היה קטסטרופה~!

בעלי עושה קניות מכין סלט גדול בקיץ וסיר חמין גדול בחורף,מטאטאים מסדרים והבית מוכן.

לא נראה לי..

מתי את מספיקה את כל השאר?

במיוחד כשעכשיו שקיעה מגיעה כמו כלום.

ויותר חשובה לנו האוירה בשולחן מאשר האוכל,אני בבית ממילא ומנקה במשך השבוע יסודי ככה שהבית אף פעם לא מאוד מלוכלך.
 

אני היחידה שזה נשמע לה מוזר..?

או שזה רק בגלל שאני מרוקאית וזה אומר אוכל כפולחן...

זה  מה שמתאים לנו.

יש עניין של כבוד שבת..

אני לא שופטת את ההחלטה שלכם,אני מנסה להבין אותה.

כל אחד מכבד את השבת לפי מה שמתאים לו.

וסחטיין על הויתור לטובת הנחת, שכרגע נראה לי לא פשוט לעשות אותו.

אבל כל הכבוד לכן..

אפשר ללמוד להתארגן לבשל לשבת אוכל מכובד, ועדיין לא 'להשתגע' מזה.

לא סתם מסופר בגמרא על האמוראים והתנאים שהיו מכינים בעצמם אוכל לקראת שבת.

לא סתם הידרו יהודים בכל המקומות והזמנים להדר את שולחן השבת בבשר ודגים לפחות.

יש בדבר הזה עניין גבוה מאד!!!

על גדולי ישראל מכל התקופות, כאלה שאינם חשודים באכילה לשם עונגאו תאוה חלילה, מסופר כמה הקפידו להדר את שולחן השבת במאכלים מיוחדים.

על האור החיים כתוב שהיה אוכל כמות אדירה מרוב שהנשמה היתרה שלו היתה גבוהה.

ועוד ועוד.

בישול לשבת הוא מצוה חשובה! הטרחה עצמה חשובה! מרוממת!

 וזה ממש לא בשביל לענג את הבטן... אלא זה כבוד השבת. היא חשובה לנו!

לכן אנחנו מכבדים אותה בבשר ודגים וכל מטעמים.

אני לא באה לומר לאף אחד מה לעשות, רק להאיר את הנקודה הזאת.

שלא יראה כאילו כל האנשים פה שטורחים הרבה לכבוד שבת, ומחשבים איך יוכלו לעשות זאת יותר בנחת, הם פועלים רק לטובתם ועינוגם שלהם. ובעצם למה לא לאכול רק סלט?

אלא שאותם יהודים יקרים, מכבדים את השבת! מצוה עצומה! אשריהם!!!

להעמיד עוף בתנור עם ירקות,

ודג בתנור. או מבושל.. לא לוקח יותר מחצי שעה גג!

סלטים ניתן לקנות, להכין סלט חי לפני הסעודה.

לקנות משהו קטן לקינוח , אם אוהבים. והנה סעודת שבת מכובדת.

והמוסיף תבוא עליו הברכה.

אגב, כמובן בזמנים מיוחדים של קושי כמו לפני/אחרי לידה וכו', אפשר לנסות ולהקל עוד, אבל בכלליות, אני בעד לשמור על צביון סעודת השבת כמשהו מכובד וגדול. הרבה יותר משאר ימות השבוע.

החלטנו ככה מסיבותינו אנו וזהו.

חלילה לא באתי אלייך בענות על זילזול או משהו כזה. אני יודעת שאת מאד מתאמצת בחייך יקרה!

בכלל לא כיוונתי אלייך בדוקא.

כיונתי אל רוח האנשים בכלל שנוטים לומר 'מרוקאיות' וכו' בהרגשה שהן מגזימות וכו'. אז זהו שרציתי להראות את הפן השני של העניין. שזאת לא הגזמה ואפילו מעלה גדולה. לא רק של המרוקאיות אלא של כלל נשות עמ"י לאורך כל הדורות.

לא רציתי שיוצג מצג כאילו הטרחה לשבת היא רק למען הגוף.

ברור שכשיאילוצים וקשיים ההתארגנות שונה. וזה בסדר גמור. כל אחד מכבד את השבת לפי יכולותיו הוא. כמו בשאר קיום התורה והמצוות.

אבל באופן כללי לומר שהכנות לשבת הן הגזמה וכדאי לותר עליהן בשביל הרוגע, זה לא נכון. במצבים רגילים ונורמלים עם עומס שפוי חשוב מאד לרומם את השבת, ורק תראו איך זה משפיע על הילדים!

אפילו אנשים שלא שמרו תומ"צ שהיה כאלה שבביתם היה שולחן שבת יפה וערוך באוכל של אמא, זוכרים את השבת כמשהו מענג וזה מקרב אותם לשאר קיום התורה!

בקיצור שנזכה, לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך עושר וכבוד ומתוך מיעוט עוונות!

שבת שלום ומבורך יקרה!!

לצערי לא הספקתי אתמול להכין כלום.

חזרתי מהעבודה בשעה 14:10 ועכשיו כבר יש לי זמן לשבת על המחשב ולכתוב

מה עשיתי בינתיים? הבית ב"ה היה די מסודר אז עם קצת עזרה מהילדים הוא כבר מסודר לגמרי כולל שולחן ערוך לסעודה.

בינתיים כשהילדים סידרו אני הכנתי להיום בערב:

מרק בצל

דג סלמון

פשטידת פטריות

למחר בבוקר:

בורקס בשר

תפו"א עם רוזמרין

לסעודה שלישית נאכל את מה שיישאר מהסלמון וברוקולי וכרובית.

הכל שילוב של תכנון נכון ושל הכנת מאכלים טעימים אבל לא מצריכים עבודה מרובה. ככה אני גם מכבד את השבת במאכלים מכובדים וגם לא משתגע.

עכשיו נשאר רק לשכנע את שני הבנים להתקלח (הבת כבר התקלחה) ואז גם להיכנס בעצמי למקלחת.

שבת שלום.

ואז להכנס בנחת עם מאכלים מיוחדים לכבוד שבת ובלי הרבה מאמץ ביום שישי.

אולי קצת יקר אבל יכול לחסוך לחץ

אני יעקית דורי דורות.... (למרות שאני מודה שאני נסועה לספרדי)

ומכינה אוכל לגדודים- אני גם לא מבינה איך אפשר....

אבל אם מסתדרים ככה אז למה לא?

 מהצינצנת ובעלי עומד ומכין סלט או חמין לפי העונה ויש עוגה ושתיה ועוד שנים או שלושה דברים שקנה במכולת ועדין אנחנו מצליחים להרגיש את עונג השימחה שבהודיה לשם יתברך על יום המנוחה הזה שמאפשר לנו לעצור,לקחת פסק זמן,לשבת ליד השולחן הצנוע והפשוט שלנו עם הכלי פלסטיק באהבה,אחווה,שלום ורעות,השם יודע עד כמה אנחנו טורחים לכבוד שבת בדרכנו המיוחדת וזה מספיק לי

כזוג צעיר  - למה לאפות חלות שלא אוכלים הרבה?עושים פעם בחודש הרבה לחמניות מקפיאים אותן חמות ,ומוציאים כל יום שישי בצהרים  - עד הסעודה הם מפשירות ויש להם טעם כאילו יצאו מהתנור,כנ"ל עוגות.

סלטים וכו' פתאום מגלים שבתפריט של 2-3 סלטים +לחם +דגים ומנה עיקרית לא גדולה (כי אין מקום)בלילה,וכל מה שנשאר +חמין ליום, אפשר לכבד את השבת כראוי.

זוג צעיר בחלוקה נכונה של עבודה יכול ב3-4 שעות לגמור את כל שבת,לאט לאט לומדים.

העיקר להגיע לשבת רגועים ושמחים.

ואגב אנחנו מכינים את השבת ביום שישי ולוקח כ3 שעות לגמור הכל

אנחנו עדיין על גלגלים איזה מעצבן שהשבת נכנסת מוקדם. בעלי אחראי קניות וסידור המטבח וגם לקלח ת'ילדים. אני מבשלת כבר מיום חמישי. בשישי מסיימת את הבישולים אצלנו לא אופים חלות. ואז זה סידור הבית בפעם המאה מקלחת שירותים, החלפת מצעים בכל החדרים טקס קבוע! וכמובן הילדים לא עושים כלום חוץ מבלאגן. וכמובן שטיפה

בערב שבת 8 סוגי סלטים ואח"כ דג עם קוסקוס.... בבוקר מגוונים כל פעם מה שבא . ואגב בדרך כלל שלא דוחפים הרבה אוכל בליל שבת , יש מקום לעוגה חלבית מושקעת וכוס נס אחרי האוכל. את הלילות שבת שלנו אנחנו עושים לבד בדר"כ הילדים ישנים

עם שני ילדים וכשעובדים פשוט מתקתקים יותר...

אם מספיקים מכינים ושוטפים בחמישי אחה"צ-ערב, אם לא אז ביום שישי.

לא מכינים מלא דברים ולרוב קונים חלות, סלט לפעמים מכינים אחרי התפילה בערב שבת...

העיקר להיכנס לשבת שמחים

זה אומר: ניקיון יסודי, לא בסוף השבוע!  הכי מאוחר רביעי, בעדיפות לשני.

לפני שבת מעבירים שטיפה קלה במטבח +סלון +אמבטיה. ואני מדגישה שטיפה קלה.

בישולים הכנה של רוב הבישולים ביום חמישי  אחה"צ/ בלילה.

אפיה- עוגות ביום ה' אחה"צ/לילה

חלות- אם אופה הכי מאוחר ביום רביעי!

גיהוץ -משתדלת שיהיה מוכן בארון כבר מתחילת השבוע, אבל לעיתים קרובות נתקעת בלי, ומגהצת 3 חולצות לבנים 10 דק' לפני שבת..

עריכת שולחן שבת- יום חמישי בלילה.

יום שישי נשאר להעמיד את האוכל לבישול סופי (עוף לתנור, חמין על הגז, דגים לתוך הרוטב המוכן וכו'..) לטאטא את הבית, לסדר את הבלגן, ושוב לסדר, ושוב... אם צריך שטיפה קלה,גיהוץ של החולצות וזהו!

וגם ככה אני לא מבינה איך ריבונו של עולם יש לי כ"כ הרבה מה לעשות ביום שישי, למרות שהרוב כבר ממש מוכן?!!

את כל הנ"ל אני עושה,

בעלי עורך קניות. שוטף כלים לפני שבת (ואחריה). עוזר בסידור אחרון של הבית.

כעיקרון לשני הגדולים יש תפקיד לשבת, אחד ללכת למכלת. השני לסדר חדר ילדים, ושניהם גם מרוקנים פחים.

בשאר הזמן, הם מבלגנים קוראים ואוכלים...(אמא אני רעב...אפשר רוגלעך?... אפשר עוד אחד? (לא!) .. וחוזר חלילה...)

בפועל עושים הרוב ביום שישי...

ועושים ביחד- משגיחים על הילד כשהשני עובד

כל אחד ומה שהוא טוב בבישולים

וגם בניקיונות מתחלקים...

אולי כי הדרישות ירדו.....

בתחילת נישואינו היינו מתקתקים הכל יחד ביום שישי....

כשהייתי בהיריון הכל היה איטי יותר... ונכנסנו לשבת בלחץ...

אחרי זה ילדים וכו'... התחלנו ביום חמישי אבל תמיד נכנסנו לשבת בלחץ...

נטייה שכזו

עכשיו עשיתי סדר חדש למשך השבוע(אני בבית, ובעלי בלימודים+עבודה), וכשאני עומדת בו זה ממש כיף...

ראשון+שני: כל הכביסות, קיפול, גיהוץ, סידור בארונות.

שלישי: אבק ושטיפה של החדרים והמקלחת

רביעי: אבק ושטיפה של הסלון, פינת האוכל והשירותים

חמישי: בישולים לשבת

שישי: אפייה וניקיון של המטבח, סידור שולחן וכל ההכנות האחרונות לשבת

זו השאיפה, לפעמים עומדים בה, ולפעמים לא...

אחחחח... בא לי כבר שבתתתת 

אני לא נשוי טרי, ובכל זאת - ראיתי את כל התגובות והסיפורים, ואני רוצה להוסיף משהו.

אציג את עצמי - נשוי כבר הרבה שנים, תשעה מילדינו כבר נשואים. לקראת שבת יש לנו כלל: אנחנו מקיימים שיעור בהלכות שבת, קצר, רבע שעה או 20 דקות לפני הדלקת נרות. כך נכנסים בנחת לקראת שבת. וכמובן - זה גם מחייב לגמור בזמן, ואם אפשר - אז בנחת, ומוקדם  מאוד. לא מסבכים את החיים עם דברים מורכבים, אבל כשאפשר - מכינים יותר דברים, וכשאי אפשר - מכינים פשוט, מכובד וטעים.

משתדלים להכין מה שאפשר מבעוד מועד, אופים חלות ביום חמישי (ז"א אשתי, לא אני). התפקיד שלי היה פעם ללכת לשוק - בשנים האחרונות גם את זה לקחה אשתי היקרה ממני, והיא הולכת (היא טוענת שהיא קונה יותר טוב ממני...)

אבל העיקר - העיקר העיקר: הכנות לשבת כוללות גם - ובעיקר - את החלק הרוחני. כל ההכנות ה"מטבחיות" וכו' - עומדות במקום שני (שגם הוא מכובד). אבל לימוד הפרשה, שניים מקרא ואחד תרגום, הכנת הנושאים שיעלו על שולחן השבת (בכל תקופה לפי גיל הילדים המתאים, ולפי האורחים המזדמנים, שכמעט תמיד נוחתים אצלנו) - כל אלה מקבלים את המקום הראשון, וממילא הדברים האחרים פחות מטרידים, למרות שצריך להתגבר גם עליהם.

אם נכנסתי לשבת ואני לא יודע מה נעשה ליד השולחן מלבד לאכול - אני ממש מבואס. אמנם תמיד מתפתחת השיחה, אבל כשיש הכנה - זה הרבה יותר מוצלח ומרומם.

החינוך של הילדים - וגם של עצמנו - מתבצע במידה רבה במהלך השבת, שם אנחנו עם עצמנו, לא במרוץ. ואת זה חשוב לטפח - לא פחות מאשר את הקוגל או את החמינדוס.

שבת שלום לכולם !!!

כבר שהתחתנו התחלנו את ה"חוק" הזה בבית שבישולים עושים רק עד חצות היום.

מה שלא הספקנו - לא עושים!

ככה עם הזמן למדנו לאזן את עצמנו ולהגיע בנחת לשבת.

ככה גם מתכוננים כל השבוע לשבת.

אני עובד עצמאי, ולכן מנהל לעצמי את הזמן. וגם בשניםשהייתי שכיר - השתדלתי מאוד. קבעתי לעצמי כלל: להשתדל לא לעסוק בענייני פרנסה ביום שישי, ובשום פנים ואופן לא לעסוק בכך לאחר חצות היום. גם אם מישהו פונה אלי ומבקש שאעשה לו עבודה הכי דחופה בעולם - אחרי חצות יום שישי - אין על מה לדבר. וגם כשאני נשבר, ולא עומד בלחץ, ומבין שאין ברירה, וזה כמעט פיקוח נפש וזה לצורכי שבת, ועוד ועוד נימוקים שאני לא עומד מולם ואני עושה את העבודה - אני בשום פנים ואופן לא לוקח על זה תשלום. נכון שהלקוח עומד מבואס כשהוא מקבל את התוצרת, ואני לא מוכן לקחת כסף, אבל כך אני יודע שאני שומר על כבודה של השבת, וכך אני גם בטוח שהלקוח הזה שוב לא יבקש משהו בערב שבת... 

ועדיין אין ילדים..

בטוחה שזה ישתנה שיהיה..

חלות - רביעי לילה

עוגות- חמישי לילה

שישי מוקדם בבוקר סלטים לתנור אוכל עד 14:00 ואז נכנס הדג אחרון חביב (לא תמיד מספיקה לבדל אז אני מכינה מהר מוס טונה)

במקביל כדי שהתקתק בעלי אחראי על הילד (משתף אותו בחברותא של בוקר שישי  בסקייפ)

צהריים 14:00 מקלחת לילד + סידור הבית עד 15:30

ואז זמן "אמא" כפי שאני קוראת לזה -  מתכוננת לשבת (בעלי עושה שטיפה)

בדר"כ אנחנו מוכנים בין חצי שעה לשעה לפני שבת על השולחן 8 סלטים אח"כ דג אח"כ מנה עיקרית (עם יש אורחים אז שני סוגים למקרה שלא יאהבו משהו)וקינוח למוחורת אותו דבר (כל פעם משהו אחר...)

מקוה שעזרתי

מסימים בסביבות שתיים-שלוש.

הבישולים בעיקר בעלי עושה אני עושה דברים אחרים..

ניקיון - אנחנו ביחד עושים! זה ממש זורם כזה..

ביום חמישי אפילו רק עם הנקיונות והכביסות.

לפעמים שוטפת שירותים בחמישי,

מקפלת כביסות,

מגהצת.

כשיש לי זמן אני מתחילה גם עם הבישולים.

ביום שישי-שאר הבישולים,ושטיפת הבית.

בד"כ בעלי עוזר בשטיפת הבית וכדו'.

אני הגעתי למסקנה שהכי טוב להתחיל מיום חמישי(או אפילו רביעי)

כך אפשר להספיק הכל ובלי לחץ.

כבר אז הלב שלנו מתחיל להתכונן לשבת... הנשמה שלנו רוצה שוב להיות בשבת...

בפועל- עולם המעשה קורא לנו!

מתי מעשית מתחילים להתכונן? חמישי בערב או שישי בבוקר- תלוי כמה עוד דברים יש לעשות... כמה כוח יש...

את החלות אני עושה ביום רביעי ומקפיאה ככה גם את העוגות..כמובן שתלוי איזה.. 

את הסלטים ביום חמישי וגם את הדגים 

ביום שישי מנה בשרית ותוספות.. 

ב"ה יש לנו 2 בנות מתוקות שהן עוזרות לי שאני מכינ ה עוגה ולחמנות הן גם מכינות. וגם עוזרות לי לערוך את השולחן.. 

יום א' כביסות + אבק ושטיפה טוב

יום ב' בישול לצהריים של שני שלישי רביעי + גיהוץ + עריכת רשימת קניות

יום ג' קניות + עוד כביסות

יום ד' אפייה , טיפוח עצמי לכבוד שבת שזה גבות שפם לק וכד'

יום ה' סלטים וזה כולל לחתוך חציל להשרות במלח לתגן אחרי כמה שעותף לשרוף חציל ופלפלים על הגז לבשל את הסלק לבשל קינואה לקצוץ ירקות למשאר וכד'

יום ו' דגים, חמין, מנת בשר + תוספת נקיון אחרון סלטים טריים מייחם נרות מקלחות לילדיםלגזור ציפורניים לילדים ואגב מדובר בבן שנתיים ובן 3 חודשים

בעלי עובד כל השבוע חוזר ב4 וחצי בערב  אוכל הולך למנחה ערבית במניין חוזר לומד 2 מקרא אחד תרגום מרדים את הילד הגדול נרדם

 יום שישי הוא קוצץ את הסלטים הטריים מתגלח תובל מקפל כביסה משקה את העציצים מביא את הילד הגדול מהמעון ישן צהריםם קם מלחץ אותי אנחנו רבים וכך נכנסת השבת....

תגידו, כל אלו שמתקתקים שבת מתחילת השבוע- אתם גם עובדים מחוץ לבית? כי אני לא מצליחה לעשות הרבה דברים לאחר העבודה- יש לנו ב"ה ילדים, בית לתחזק תחזוקה שוטפת , יש לי עוד לשבת כמה שעות בבית לעבודה (אני מורה...) והבעל חוזר מאוחר.

חוץ מקניות- עושה הכל ביום שישי אחרי העבודה...מבאס!!

אבל כשעבדתי כשכירה, זכורה לי אות התקופה שהייתי עושה כמוך הכל ביום שישי.. וזה היה טירוף.

לאחר מחשבה דוקא הייתי מקפידה יותר על הסדר הזה, של לחלק את העבודה לימים... כי אחרת באמת זה נהיה לא נעים וכמעט בלתי אפשרי.

אני חושבת שחלק נכבד מההכנות לשבת, כמו שאנחנו קוראים להן, בכלל לא קשורות לשבת:

ניקיון יסודי- לא קשור בכלל לשבת. לשבת הבית צריך להיות נעים ונקי כללית. כלומר רצפה נקיה ומראה מאורגן ומסודר.

קניות: כל השבוע אנחנו אוכלים וצורכים.. אז פשוט כשקונים בתחילת שבוע/אחת לתקופה, לקנות כבר גם לשבת את הדברים העיקריים והבסיסיים כמו ירקות עופות דגים וכו'.

כביסות: אני למדתי שהכי טוב להעמיד כל יום מכונה אחת לפחות. ככה הכביסה לא מצטברת, מתקפלת בצ'יק ונכנסת לארון מיד. ולא מצטברת לסוף השבוע.

וכו'...

מה שנותר להכין לשבת זה: בישול, ארגון כללי של הבית/שטיפה קלה, הכנת בגדים נקיים לכל אחד מבני הבית (כבר נמצא במקום אם כיבסנו כל יום..) לפעמים דורש גיהוץ של מס' פריטים בודדים. זהו. וכמובן לסדר שוב...(הילדים הספיקו לבלגן כאן בזמן שכתבתי...)

ברור שהבית צריך להיות נקי גם כל השבוע, וברור שצריך קניית מצרכים גם לכל השבוע, אבל אצלנו עושים קניות - לכבוד שבת (גם אם זה ביום שני או שלישי), ומנקים את הבית לכבוד שבת (גם כאשר מבצעים זאת ביום רביעי או חמישי, עם השלמות בשישי), וכשקונים לשבת - קונים גם לכל השבוע, וכשמנקים לכבוד שבת - שיהיה נקי גם כל השבוע, וכן הלאה. כך יוצא שבעצם כל השבוע מתכוננים לשבת. וזו לא המצאה שלי. למדנו את זה מהלל, שהיה מוצא מאכל נאה ביום ראשון - היה אומר: זה לשבת. מצא ביום שני מאכל יותר יפה - היה מניח את הראשון ואומר על השני: זה לשבת, וכן הלאה. 

נמצא כל השבוע - שבת קודש.

פעם היינו משתגעים ומכינים מליון סלטים ועובדים מיום חמישי בבוקר עד שניה לפני הדלקת נרות..[שנינו היינו בבית עם עבודות חלקיות ככה שהיה מלא זמן וכו'...והתחלקנו בעבודה..]

בזמן האחרון בגלל ששנינו עובדים ובעלי גם לומד אני משתדלת שיום שישי יהיה יום הנחת שלנו,

מבשלת ה-כ-ל ביום חמישי בבוקר[אני עובדת מהבית...]

מנקה את הרוב אחרי שהילדים ישנים,

ואת הפינישים-פלטה,מיחם,אור במקרר,שטיפה אחרונה. אחרי מנוחת צהרים ביום שישי..

כשאנחנו מזמינים חברים הם יודעים שאין סלטים חוץ מחומוס וחציל ואם הם רוצים הם מביאים איתם..

ממש נהנתי לקרוא את מה שכתבתם. אפשר ללמוד מזה המון כדי לשכלל את ההתארגנות שלנו לקראת שבת.

תודה רבה.

פתאום שמתי לב שגם אני בערך מחלקת את העבודות כדי שלא הכל יהיה ביום שישי,

מבחינת ההכנות לשבת, אני משתדלת להכין סלטים ביום חמישי (2-3 סוגים, לא יותר)

ובישולים ביום שישי.

לחם- בד"כ אנחנו קונים, מידי פעם אני אופה בשישי, אבל אז מכינה עוד משהו ביום חמישי.

אם אני עובדת ביום שישי אז אני עושה הכל בחמישי בערב ובשישי בצהריים רק חמין. (בעלי לא מוותר, חורף וקיץ!)

אני מעדיפה תמיד לסיים את כל ההכנות לפני שהילדים חוזרים מהמעון ואז כשהם חוזרים אני איתם ברוגע ובשלווה.

בעלי לומד ביום שישי אז הוא משתדל בחמישי לברור ולקלף מה שצריך, וכשהוא חוזר הוא מדיח כלים, מסדר מיחם, פלטה ונרות.

הטיפ שלי- להכין לכבוד שבת קצת יותר בכמות ולהקפיא (באריזה סגורה היטב) לאמצע השבוע.

כשרוצים אפשר להרתיח על הגז ואין לזה בכלל טעם לואי.

וגם, אם נשאר בשבת באופן לא צפוי כמות גדולה מידי של אוכל מהסעודה אני אורזת היטב ומקפיאה.

ככ' כיף לאכול אוכל של שבת באמצע השבוע... נותן טעם של שבת!! וגם, נמנעים מ"בל תשחית".

(אגב ככה הילדים גם לא מתלוננים על ה"שאריות" של שבת...)

את הלחץ של האנשים (וואו ביום שני עורכים קניות לשבת?? מלחיץץץ.. אז זהו שלא... כי כבר ממילא אתם קונים וכו'...)

אם אני מנקה ,מסדרת ומכבסת  ובעלי עומד ומבשל כל השבוע אין לנו חשק להכנס לסרטים ביום שישי שגם ככה אנחנו עייפים חצי מהזמן והרבה לילות שבת אנחנו פשוט נופלים כמו בולי עץ למיטה.

(מרשה לך לזרוק עלי עגבניות) אבל למה לעשות השוואות?אני לא אוהבת את זה ,כל אחד מתארגן לפי זמנו וכוחותיו.

חוץ מקניות שזה כבר מתחילים ביום רביעי.

פשוט כי עובדים קשה במשך השבוע, וכל התארגנות אחרת מראש לוקחת גם אנרגיות של תכנון - שזה הכי מסובך מבחינתי.

אם יודעים שהכל ביום שישי - ניקיון וגם בישולים, אין ברירה אלא לתקתק את זה מהר ולסגור עניין.

זהו, עפתי לבישולים!

אנחנו מתחילים... האמת? תלוי על מה מדובר... שטיפה וכו' - רק בשישי,  וסדר? זה מכת המאה! זה לוקח שנים.... 

וילדים עדיף שיהיו בחוץ ויעשו שם בלגן ואז יכנסו לאמבטיה הישר מהברדק בחוץ..

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?