אני אחראי לבישולים. ביום ה' בערב אני מכין 1-2 מאכלים, כל השאר - ביום ו', מ-8:00 ועד שעה לפני כניסת השבת. אשתי אחראית לענייני הניקיון. יש לנו בת (שנה וחצי), פה ושם היא מתעניינת במה שאני עושה במטבח, אני נותן לה קערה קטנה וכפית, היא מערבבת כל מיני דברים להנאתה. כמו כן, הוא רואה סרטי אנימציה בסמרטפון. 

בד"כ אני לא גומר לפני שבת

אני מבשל

אני מנקה. לפעמים הילדים עושים טובה ועוזרים קצת.

כשהילדים לא עוזרים אני משתדל לגרום להם לפחות לא להרוס אני אפילו מעדיף לרוב שהם ישחקו בחוץ.

בחמישי בבוקר אחרי שכבר שלחתי את הילדים ללימודים מיד מתחילה לבשל, בינתיים כשמתבשל אני שוטפת את הבית. ועד הצהריים יש כבר חלק מהאוכל של שבת מוכנה כולל שטיפת ריצפה.

לפעמים כשהילדים קמים מוקדם הם עוזרים לי בקילופי הירקות. וזה תלוי איך המצב רוח שלהם. 

בשישי נשאר לי לעשות רק קוגל, ופתיתים וסלט אחד. והקילופים כנ"ל לפי מצב רוח הילדים.

ונשאר קצת לסדר את הבית, קצת קיפולי כביסה וזהו.

והילדים איך פעם, לפעמים עוזרים בסידור הבית ולפעמים לא....

בעלי בכלל לא בקטע של העזרה לאשה.

שכחתי לציין שיש כמה דברים שכבר מוכנים במקפיא. הכוונה שמכינה כמות ומקפיאה.

בדר"כ אני מכינה הכל רק ביום שישי ב12:00 (אני עובדת בבוקר). ולא ממש מספיקה לגמור עד הדלקת נרות...

כשאני ממש משתדלת להיות אחראית ומאורגנת (השבת הבטחתי לעצמי להתאמץ שזה יקרה יותר) אני מכינה כמה דברים  בחמישי בערב.

בעלי אחראי על הניקיונות בזמן הזה.

והילדים- קטנים, משתדלים לשחק יפה ולא להפריע, האמת- שיום שישי בצהרים זה זמן הסרטים במחשב בגלל זה...

אם צריך לטפל- זה או אני או בעלי, תלוי מה לחוץ יותר- בישול או ניקיון...

ומתי מסיימים? כמה שיותר מוקדם כדי שנספיק לנוח לפני שבת..

אני מבשלת והוא עוזר בכלים ובכל מה שצריך.

הוא עושה כביסות ואני שוטפת ומנקה.

בקיצור הכי כיף ימי שישי!

לא עושים הרבה כי השבתות אצלנו מאוד פשוטות.

אני לא יודעת איך אנשים מצליחים..

אני מתחילה לפעמים לאפות חלות ברביעי - ומקפיאה.

כביסות, סלטים וכל מה שהטעם שלו לא נפגם לאחר קירור - בחמישי.

עוגות בחמישי בערב..

יום שישי - שטיפה, גיהוצים ונקיון יסודי של הבית, טיגונים, דגים לערב שבת, חמין וכו'..

[וגם ככה אני תמיד מוצאת את עצמי דקה לפני הדלקת נרות (אם לא אחרי) ]

וכל זה אחרי שבעלי לימד האשכנזי לימד אותי המרוקאית שמותר לשמור דברים במקרר..

לפני כן יום שישי היה קטסטרופה~!

בעלי עושה קניות מכין סלט גדול בקיץ וסיר חמין גדול בחורף,מטאטאים מסדרים והבית מוכן.

לא נראה לי..

מתי את מספיקה את כל השאר?

במיוחד כשעכשיו שקיעה מגיעה כמו כלום.

ויותר חשובה לנו האוירה בשולחן מאשר האוכל,אני בבית ממילא ומנקה במשך השבוע יסודי ככה שהבית אף פעם לא מאוד מלוכלך.
 

אני היחידה שזה נשמע לה מוזר..?

או שזה רק בגלל שאני מרוקאית וזה אומר אוכל כפולחן...

זה  מה שמתאים לנו.

יש עניין של כבוד שבת..

אני לא שופטת את ההחלטה שלכם,אני מנסה להבין אותה.

כל אחד מכבד את השבת לפי מה שמתאים לו.

וסחטיין על הויתור לטובת הנחת, שכרגע נראה לי לא פשוט לעשות אותו.

אבל כל הכבוד לכן..

אפשר ללמוד להתארגן לבשל לשבת אוכל מכובד, ועדיין לא 'להשתגע' מזה.

לא סתם מסופר בגמרא על האמוראים והתנאים שהיו מכינים בעצמם אוכל לקראת שבת.

לא סתם הידרו יהודים בכל המקומות והזמנים להדר את שולחן השבת בבשר ודגים לפחות.

יש בדבר הזה עניין גבוה מאד!!!

על גדולי ישראל מכל התקופות, כאלה שאינם חשודים באכילה לשם עונגאו תאוה חלילה, מסופר כמה הקפידו להדר את שולחן השבת במאכלים מיוחדים.

על האור החיים כתוב שהיה אוכל כמות אדירה מרוב שהנשמה היתרה שלו היתה גבוהה.

ועוד ועוד.

בישול לשבת הוא מצוה חשובה! הטרחה עצמה חשובה! מרוממת!

 וזה ממש לא בשביל לענג את הבטן... אלא זה כבוד השבת. היא חשובה לנו!

לכן אנחנו מכבדים אותה בבשר ודגים וכל מטעמים.

אני לא באה לומר לאף אחד מה לעשות, רק להאיר את הנקודה הזאת.

שלא יראה כאילו כל האנשים פה שטורחים הרבה לכבוד שבת, ומחשבים איך יוכלו לעשות זאת יותר בנחת, הם פועלים רק לטובתם ועינוגם שלהם. ובעצם למה לא לאכול רק סלט?

אלא שאותם יהודים יקרים, מכבדים את השבת! מצוה עצומה! אשריהם!!!

להעמיד עוף בתנור עם ירקות,

ודג בתנור. או מבושל.. לא לוקח יותר מחצי שעה גג!

סלטים ניתן לקנות, להכין סלט חי לפני הסעודה.

לקנות משהו קטן לקינוח , אם אוהבים. והנה סעודת שבת מכובדת.

והמוסיף תבוא עליו הברכה.

אגב, כמובן בזמנים מיוחדים של קושי כמו לפני/אחרי לידה וכו', אפשר לנסות ולהקל עוד, אבל בכלליות, אני בעד לשמור על צביון סעודת השבת כמשהו מכובד וגדול. הרבה יותר משאר ימות השבוע.

החלטנו ככה מסיבותינו אנו וזהו.

חלילה לא באתי אלייך בענות על זילזול או משהו כזה. אני יודעת שאת מאד מתאמצת בחייך יקרה!

בכלל לא כיוונתי אלייך בדוקא.

כיונתי אל רוח האנשים בכלל שנוטים לומר 'מרוקאיות' וכו' בהרגשה שהן מגזימות וכו'. אז זהו שרציתי להראות את הפן השני של העניין. שזאת לא הגזמה ואפילו מעלה גדולה. לא רק של המרוקאיות אלא של כלל נשות עמ"י לאורך כל הדורות.

לא רציתי שיוצג מצג כאילו הטרחה לשבת היא רק למען הגוף.

ברור שכשיאילוצים וקשיים ההתארגנות שונה. וזה בסדר גמור. כל אחד מכבד את השבת לפי יכולותיו הוא. כמו בשאר קיום התורה והמצוות.

אבל באופן כללי לומר שהכנות לשבת הן הגזמה וכדאי לותר עליהן בשביל הרוגע, זה לא נכון. במצבים רגילים ונורמלים עם עומס שפוי חשוב מאד לרומם את השבת, ורק תראו איך זה משפיע על הילדים!

אפילו אנשים שלא שמרו תומ"צ שהיה כאלה שבביתם היה שולחן שבת יפה וערוך באוכל של אמא, זוכרים את השבת כמשהו מענג וזה מקרב אותם לשאר קיום התורה!

בקיצור שנזכה, לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך עושר וכבוד ומתוך מיעוט עוונות!

שבת שלום ומבורך יקרה!!

לצערי לא הספקתי אתמול להכין כלום.

חזרתי מהעבודה בשעה 14:10 ועכשיו כבר יש לי זמן לשבת על המחשב ולכתוב

מה עשיתי בינתיים? הבית ב"ה היה די מסודר אז עם קצת עזרה מהילדים הוא כבר מסודר לגמרי כולל שולחן ערוך לסעודה.

בינתיים כשהילדים סידרו אני הכנתי להיום בערב:

מרק בצל

דג סלמון

פשטידת פטריות

למחר בבוקר:

בורקס בשר

תפו"א עם רוזמרין

לסעודה שלישית נאכל את מה שיישאר מהסלמון וברוקולי וכרובית.

הכל שילוב של תכנון נכון ושל הכנת מאכלים טעימים אבל לא מצריכים עבודה מרובה. ככה אני גם מכבד את השבת במאכלים מכובדים וגם לא משתגע.

עכשיו נשאר רק לשכנע את שני הבנים להתקלח (הבת כבר התקלחה) ואז גם להיכנס בעצמי למקלחת.

שבת שלום.

ואז להכנס בנחת עם מאכלים מיוחדים לכבוד שבת ובלי הרבה מאמץ ביום שישי.

אולי קצת יקר אבל יכול לחסוך לחץ

אני יעקית דורי דורות.... (למרות שאני מודה שאני נסועה לספרדי)

ומכינה אוכל לגדודים- אני גם לא מבינה איך אפשר....

אבל אם מסתדרים ככה אז למה לא?

 מהצינצנת ובעלי עומד ומכין סלט או חמין לפי העונה ויש עוגה ושתיה ועוד שנים או שלושה דברים שקנה במכולת ועדין אנחנו מצליחים להרגיש את עונג השימחה שבהודיה לשם יתברך על יום המנוחה הזה שמאפשר לנו לעצור,לקחת פסק זמן,לשבת ליד השולחן הצנוע והפשוט שלנו עם הכלי פלסטיק באהבה,אחווה,שלום ורעות,השם יודע עד כמה אנחנו טורחים לכבוד שבת בדרכנו המיוחדת וזה מספיק לי

כזוג צעיר  - למה לאפות חלות שלא אוכלים הרבה?עושים פעם בחודש הרבה לחמניות מקפיאים אותן חמות ,ומוציאים כל יום שישי בצהרים  - עד הסעודה הם מפשירות ויש להם טעם כאילו יצאו מהתנור,כנ"ל עוגות.

סלטים וכו' פתאום מגלים שבתפריט של 2-3 סלטים +לחם +דגים ומנה עיקרית לא גדולה (כי אין מקום)בלילה,וכל מה שנשאר +חמין ליום, אפשר לכבד את השבת כראוי.

זוג צעיר בחלוקה נכונה של עבודה יכול ב3-4 שעות לגמור את כל שבת,לאט לאט לומדים.

העיקר להגיע לשבת רגועים ושמחים.

ואגב אנחנו מכינים את השבת ביום שישי ולוקח כ3 שעות לגמור הכל

אנחנו עדיין על גלגלים איזה מעצבן שהשבת נכנסת מוקדם. בעלי אחראי קניות וסידור המטבח וגם לקלח ת'ילדים. אני מבשלת כבר מיום חמישי. בשישי מסיימת את הבישולים אצלנו לא אופים חלות. ואז זה סידור הבית בפעם המאה מקלחת שירותים, החלפת מצעים בכל החדרים טקס קבוע! וכמובן הילדים לא עושים כלום חוץ מבלאגן. וכמובן שטיפה

בערב שבת 8 סוגי סלטים ואח"כ דג עם קוסקוס.... בבוקר מגוונים כל פעם מה שבא . ואגב בדרך כלל שלא דוחפים הרבה אוכל בליל שבת , יש מקום לעוגה חלבית מושקעת וכוס נס אחרי האוכל. את הלילות שבת שלנו אנחנו עושים לבד בדר"כ הילדים ישנים

עם שני ילדים וכשעובדים פשוט מתקתקים יותר...

אם מספיקים מכינים ושוטפים בחמישי אחה"צ-ערב, אם לא אז ביום שישי.

לא מכינים מלא דברים ולרוב קונים חלות, סלט לפעמים מכינים אחרי התפילה בערב שבת...

העיקר להיכנס לשבת שמחים

זה אומר: ניקיון יסודי, לא בסוף השבוע!  הכי מאוחר רביעי, בעדיפות לשני.

לפני שבת מעבירים שטיפה קלה במטבח +סלון +אמבטיה. ואני מדגישה שטיפה קלה.

בישולים הכנה של רוב הבישולים ביום חמישי  אחה"צ/ בלילה.

אפיה- עוגות ביום ה' אחה"צ/לילה

חלות- אם אופה הכי מאוחר ביום רביעי!

גיהוץ -משתדלת שיהיה מוכן בארון כבר מתחילת השבוע, אבל לעיתים קרובות נתקעת בלי, ומגהצת 3 חולצות לבנים 10 דק' לפני שבת..

עריכת שולחן שבת- יום חמישי בלילה.

יום שישי נשאר להעמיד את האוכל לבישול סופי (עוף לתנור, חמין על הגז, דגים לתוך הרוטב המוכן וכו'..) לטאטא את הבית, לסדר את הבלגן, ושוב לסדר, ושוב... אם צריך שטיפה קלה,גיהוץ של החולצות וזהו!

וגם ככה אני לא מבינה איך ריבונו של עולם יש לי כ"כ הרבה מה לעשות ביום שישי, למרות שהרוב כבר ממש מוכן?!!

את כל הנ"ל אני עושה,

בעלי עורך קניות. שוטף כלים לפני שבת (ואחריה). עוזר בסידור אחרון של הבית.

כעיקרון לשני הגדולים יש תפקיד לשבת, אחד ללכת למכלת. השני לסדר חדר ילדים, ושניהם גם מרוקנים פחים.

בשאר הזמן, הם מבלגנים קוראים ואוכלים...(אמא אני רעב...אפשר רוגלעך?... אפשר עוד אחד? (לא!) .. וחוזר חלילה...)

בפועל עושים הרוב ביום שישי...

ועושים ביחד- משגיחים על הילד כשהשני עובד

כל אחד ומה שהוא טוב בבישולים

וגם בניקיונות מתחלקים...

אולי כי הדרישות ירדו.....

בתחילת נישואינו היינו מתקתקים הכל יחד ביום שישי....

כשהייתי בהיריון הכל היה איטי יותר... ונכנסנו לשבת בלחץ...

אחרי זה ילדים וכו'... התחלנו ביום חמישי אבל תמיד נכנסנו לשבת בלחץ...

נטייה שכזו

עכשיו עשיתי סדר חדש למשך השבוע(אני בבית, ובעלי בלימודים+עבודה), וכשאני עומדת בו זה ממש כיף...

ראשון+שני: כל הכביסות, קיפול, גיהוץ, סידור בארונות.

שלישי: אבק ושטיפה של החדרים והמקלחת

רביעי: אבק ושטיפה של הסלון, פינת האוכל והשירותים

חמישי: בישולים לשבת

שישי: אפייה וניקיון של המטבח, סידור שולחן וכל ההכנות האחרונות לשבת

זו השאיפה, לפעמים עומדים בה, ולפעמים לא...

אחחחח... בא לי כבר שבתתתת 

אני לא נשוי טרי, ובכל זאת - ראיתי את כל התגובות והסיפורים, ואני רוצה להוסיף משהו.

אציג את עצמי - נשוי כבר הרבה שנים, תשעה מילדינו כבר נשואים. לקראת שבת יש לנו כלל: אנחנו מקיימים שיעור בהלכות שבת, קצר, רבע שעה או 20 דקות לפני הדלקת נרות. כך נכנסים בנחת לקראת שבת. וכמובן - זה גם מחייב לגמור בזמן, ואם אפשר - אז בנחת, ומוקדם  מאוד. לא מסבכים את החיים עם דברים מורכבים, אבל כשאפשר - מכינים יותר דברים, וכשאי אפשר - מכינים פשוט, מכובד וטעים.

משתדלים להכין מה שאפשר מבעוד מועד, אופים חלות ביום חמישי (ז"א אשתי, לא אני). התפקיד שלי היה פעם ללכת לשוק - בשנים האחרונות גם את זה לקחה אשתי היקרה ממני, והיא הולכת (היא טוענת שהיא קונה יותר טוב ממני...)

אבל העיקר - העיקר העיקר: הכנות לשבת כוללות גם - ובעיקר - את החלק הרוחני. כל ההכנות ה"מטבחיות" וכו' - עומדות במקום שני (שגם הוא מכובד). אבל לימוד הפרשה, שניים מקרא ואחד תרגום, הכנת הנושאים שיעלו על שולחן השבת (בכל תקופה לפי גיל הילדים המתאים, ולפי האורחים המזדמנים, שכמעט תמיד נוחתים אצלנו) - כל אלה מקבלים את המקום הראשון, וממילא הדברים האחרים פחות מטרידים, למרות שצריך להתגבר גם עליהם.

אם נכנסתי לשבת ואני לא יודע מה נעשה ליד השולחן מלבד לאכול - אני ממש מבואס. אמנם תמיד מתפתחת השיחה, אבל כשיש הכנה - זה הרבה יותר מוצלח ומרומם.

החינוך של הילדים - וגם של עצמנו - מתבצע במידה רבה במהלך השבת, שם אנחנו עם עצמנו, לא במרוץ. ואת זה חשוב לטפח - לא פחות מאשר את הקוגל או את החמינדוס.

שבת שלום לכולם !!!

כבר שהתחתנו התחלנו את ה"חוק" הזה בבית שבישולים עושים רק עד חצות היום.

מה שלא הספקנו - לא עושים!

ככה עם הזמן למדנו לאזן את עצמנו ולהגיע בנחת לשבת.

ככה גם מתכוננים כל השבוע לשבת.

אני עובד עצמאי, ולכן מנהל לעצמי את הזמן. וגם בשניםשהייתי שכיר - השתדלתי מאוד. קבעתי לעצמי כלל: להשתדל לא לעסוק בענייני פרנסה ביום שישי, ובשום פנים ואופן לא לעסוק בכך לאחר חצות היום. גם אם מישהו פונה אלי ומבקש שאעשה לו עבודה הכי דחופה בעולם - אחרי חצות יום שישי - אין על מה לדבר. וגם כשאני נשבר, ולא עומד בלחץ, ומבין שאין ברירה, וזה כמעט פיקוח נפש וזה לצורכי שבת, ועוד ועוד נימוקים שאני לא עומד מולם ואני עושה את העבודה - אני בשום פנים ואופן לא לוקח על זה תשלום. נכון שהלקוח עומד מבואס כשהוא מקבל את התוצרת, ואני לא מוכן לקחת כסף, אבל כך אני יודע שאני שומר על כבודה של השבת, וכך אני גם בטוח שהלקוח הזה שוב לא יבקש משהו בערב שבת... 

ועדיין אין ילדים..

בטוחה שזה ישתנה שיהיה..

חלות - רביעי לילה

עוגות- חמישי לילה

שישי מוקדם בבוקר סלטים לתנור אוכל עד 14:00 ואז נכנס הדג אחרון חביב (לא תמיד מספיקה לבדל אז אני מכינה מהר מוס טונה)

במקביל כדי שהתקתק בעלי אחראי על הילד (משתף אותו בחברותא של בוקר שישי  בסקייפ)

צהריים 14:00 מקלחת לילד + סידור הבית עד 15:30

ואז זמן "אמא" כפי שאני קוראת לזה -  מתכוננת לשבת (בעלי עושה שטיפה)

בדר"כ אנחנו מוכנים בין חצי שעה לשעה לפני שבת על השולחן 8 סלטים אח"כ דג אח"כ מנה עיקרית (עם יש אורחים אז שני סוגים למקרה שלא יאהבו משהו)וקינוח למוחורת אותו דבר (כל פעם משהו אחר...)

מקוה שעזרתי

מסימים בסביבות שתיים-שלוש.

הבישולים בעיקר בעלי עושה אני עושה דברים אחרים..

ניקיון - אנחנו ביחד עושים! זה ממש זורם כזה..

ביום חמישי אפילו רק עם הנקיונות והכביסות.

לפעמים שוטפת שירותים בחמישי,

מקפלת כביסות,

מגהצת.

כשיש לי זמן אני מתחילה גם עם הבישולים.

ביום שישי-שאר הבישולים,ושטיפת הבית.

בד"כ בעלי עוזר בשטיפת הבית וכדו'.

אני הגעתי למסקנה שהכי טוב להתחיל מיום חמישי(או אפילו רביעי)

כך אפשר להספיק הכל ובלי לחץ.

כבר אז הלב שלנו מתחיל להתכונן לשבת... הנשמה שלנו רוצה שוב להיות בשבת...

בפועל- עולם המעשה קורא לנו!

מתי מעשית מתחילים להתכונן? חמישי בערב או שישי בבוקר- תלוי כמה עוד דברים יש לעשות... כמה כוח יש...

את החלות אני עושה ביום רביעי ומקפיאה ככה גם את העוגות..כמובן שתלוי איזה.. 

את הסלטים ביום חמישי וגם את הדגים 

ביום שישי מנה בשרית ותוספות.. 

ב"ה יש לנו 2 בנות מתוקות שהן עוזרות לי שאני מכינ ה עוגה ולחמנות הן גם מכינות. וגם עוזרות לי לערוך את השולחן.. 

יום א' כביסות + אבק ושטיפה טוב

יום ב' בישול לצהריים של שני שלישי רביעי + גיהוץ + עריכת רשימת קניות

יום ג' קניות + עוד כביסות

יום ד' אפייה , טיפוח עצמי לכבוד שבת שזה גבות שפם לק וכד'

יום ה' סלטים וזה כולל לחתוך חציל להשרות במלח לתגן אחרי כמה שעותף לשרוף חציל ופלפלים על הגז לבשל את הסלק לבשל קינואה לקצוץ ירקות למשאר וכד'

יום ו' דגים, חמין, מנת בשר + תוספת נקיון אחרון סלטים טריים מייחם נרות מקלחות לילדיםלגזור ציפורניים לילדים ואגב מדובר בבן שנתיים ובן 3 חודשים

בעלי עובד כל השבוע חוזר ב4 וחצי בערב  אוכל הולך למנחה ערבית במניין חוזר לומד 2 מקרא אחד תרגום מרדים את הילד הגדול נרדם

 יום שישי הוא קוצץ את הסלטים הטריים מתגלח תובל מקפל כביסה משקה את העציצים מביא את הילד הגדול מהמעון ישן צהריםם קם מלחץ אותי אנחנו רבים וכך נכנסת השבת....

תגידו, כל אלו שמתקתקים שבת מתחילת השבוע- אתם גם עובדים מחוץ לבית? כי אני לא מצליחה לעשות הרבה דברים לאחר העבודה- יש לנו ב"ה ילדים, בית לתחזק תחזוקה שוטפת , יש לי עוד לשבת כמה שעות בבית לעבודה (אני מורה...) והבעל חוזר מאוחר.

חוץ מקניות- עושה הכל ביום שישי אחרי העבודה...מבאס!!

אבל כשעבדתי כשכירה, זכורה לי אות התקופה שהייתי עושה כמוך הכל ביום שישי.. וזה היה טירוף.

לאחר מחשבה דוקא הייתי מקפידה יותר על הסדר הזה, של לחלק את העבודה לימים... כי אחרת באמת זה נהיה לא נעים וכמעט בלתי אפשרי.

אני חושבת שחלק נכבד מההכנות לשבת, כמו שאנחנו קוראים להן, בכלל לא קשורות לשבת:

ניקיון יסודי- לא קשור בכלל לשבת. לשבת הבית צריך להיות נעים ונקי כללית. כלומר רצפה נקיה ומראה מאורגן ומסודר.

קניות: כל השבוע אנחנו אוכלים וצורכים.. אז פשוט כשקונים בתחילת שבוע/אחת לתקופה, לקנות כבר גם לשבת את הדברים העיקריים והבסיסיים כמו ירקות עופות דגים וכו'.

כביסות: אני למדתי שהכי טוב להעמיד כל יום מכונה אחת לפחות. ככה הכביסה לא מצטברת, מתקפלת בצ'יק ונכנסת לארון מיד. ולא מצטברת לסוף השבוע.

וכו'...

מה שנותר להכין לשבת זה: בישול, ארגון כללי של הבית/שטיפה קלה, הכנת בגדים נקיים לכל אחד מבני הבית (כבר נמצא במקום אם כיבסנו כל יום..) לפעמים דורש גיהוץ של מס' פריטים בודדים. זהו. וכמובן לסדר שוב...(הילדים הספיקו לבלגן כאן בזמן שכתבתי...)

ברור שהבית צריך להיות נקי גם כל השבוע, וברור שצריך קניית מצרכים גם לכל השבוע, אבל אצלנו עושים קניות - לכבוד שבת (גם אם זה ביום שני או שלישי), ומנקים את הבית לכבוד שבת (גם כאשר מבצעים זאת ביום רביעי או חמישי, עם השלמות בשישי), וכשקונים לשבת - קונים גם לכל השבוע, וכשמנקים לכבוד שבת - שיהיה נקי גם כל השבוע, וכן הלאה. כך יוצא שבעצם כל השבוע מתכוננים לשבת. וזו לא המצאה שלי. למדנו את זה מהלל, שהיה מוצא מאכל נאה ביום ראשון - היה אומר: זה לשבת. מצא ביום שני מאכל יותר יפה - היה מניח את הראשון ואומר על השני: זה לשבת, וכן הלאה. 

נמצא כל השבוע - שבת קודש.

פעם היינו משתגעים ומכינים מליון סלטים ועובדים מיום חמישי בבוקר עד שניה לפני הדלקת נרות..[שנינו היינו בבית עם עבודות חלקיות ככה שהיה מלא זמן וכו'...והתחלקנו בעבודה..]

בזמן האחרון בגלל ששנינו עובדים ובעלי גם לומד אני משתדלת שיום שישי יהיה יום הנחת שלנו,

מבשלת ה-כ-ל ביום חמישי בבוקר[אני עובדת מהבית...]

מנקה את הרוב אחרי שהילדים ישנים,

ואת הפינישים-פלטה,מיחם,אור במקרר,שטיפה אחרונה. אחרי מנוחת צהרים ביום שישי..

כשאנחנו מזמינים חברים הם יודעים שאין סלטים חוץ מחומוס וחציל ואם הם רוצים הם מביאים איתם..

ממש נהנתי לקרוא את מה שכתבתם. אפשר ללמוד מזה המון כדי לשכלל את ההתארגנות שלנו לקראת שבת.

תודה רבה.

פתאום שמתי לב שגם אני בערך מחלקת את העבודות כדי שלא הכל יהיה ביום שישי,

מבחינת ההכנות לשבת, אני משתדלת להכין סלטים ביום חמישי (2-3 סוגים, לא יותר)

ובישולים ביום שישי.

לחם- בד"כ אנחנו קונים, מידי פעם אני אופה בשישי, אבל אז מכינה עוד משהו ביום חמישי.

אם אני עובדת ביום שישי אז אני עושה הכל בחמישי בערב ובשישי בצהריים רק חמין. (בעלי לא מוותר, חורף וקיץ!)

אני מעדיפה תמיד לסיים את כל ההכנות לפני שהילדים חוזרים מהמעון ואז כשהם חוזרים אני איתם ברוגע ובשלווה.

בעלי לומד ביום שישי אז הוא משתדל בחמישי לברור ולקלף מה שצריך, וכשהוא חוזר הוא מדיח כלים, מסדר מיחם, פלטה ונרות.

הטיפ שלי- להכין לכבוד שבת קצת יותר בכמות ולהקפיא (באריזה סגורה היטב) לאמצע השבוע.

כשרוצים אפשר להרתיח על הגז ואין לזה בכלל טעם לואי.

וגם, אם נשאר בשבת באופן לא צפוי כמות גדולה מידי של אוכל מהסעודה אני אורזת היטב ומקפיאה.

ככ' כיף לאכול אוכל של שבת באמצע השבוע... נותן טעם של שבת!! וגם, נמנעים מ"בל תשחית".

(אגב ככה הילדים גם לא מתלוננים על ה"שאריות" של שבת...)

את הלחץ של האנשים (וואו ביום שני עורכים קניות לשבת?? מלחיץץץ.. אז זהו שלא... כי כבר ממילא אתם קונים וכו'...)

אם אני מנקה ,מסדרת ומכבסת  ובעלי עומד ומבשל כל השבוע אין לנו חשק להכנס לסרטים ביום שישי שגם ככה אנחנו עייפים חצי מהזמן והרבה לילות שבת אנחנו פשוט נופלים כמו בולי עץ למיטה.

(מרשה לך לזרוק עלי עגבניות) אבל למה לעשות השוואות?אני לא אוהבת את זה ,כל אחד מתארגן לפי זמנו וכוחותיו.

חוץ מקניות שזה כבר מתחילים ביום רביעי.

פשוט כי עובדים קשה במשך השבוע, וכל התארגנות אחרת מראש לוקחת גם אנרגיות של תכנון - שזה הכי מסובך מבחינתי.

אם יודעים שהכל ביום שישי - ניקיון וגם בישולים, אין ברירה אלא לתקתק את זה מהר ולסגור עניין.

זהו, עפתי לבישולים!

אנחנו מתחילים... האמת? תלוי על מה מדובר... שטיפה וכו' - רק בשישי,  וסדר? זה מכת המאה! זה לוקח שנים.... 

וילדים עדיף שיהיו בחוץ ויעשו שם בלגן ואז יכנסו לאמבטיה הישר מהברדק בחוץ..

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה