את לא צריכה להיכנס להריון נוסף 6 שבועות אחרי לידה...

אבל זה לא אמור להוריד לך את החשק להיטהר..

יש אמצעי מניעה לא הורמונליים, וגם לא מאוד פולשנייים [=דיאפגרמה..]

תרגיעי את בעלך שזה זמני עד שתתאוששי פיזית מהלידה, אם הוא רוצה שאשתו תאריך ימים [אני בכוונה כותבת בקיצוניות, אבל אני יודעת על נשים שהגוף שלהן הזדקן לפני הזמן בגלל העומס עליו של הריון-הנקה-הריון-הנקה, לפעמים בו זמנית, בלי לתת לו להתאושש..] בעלך יצטרך להבין את זה... [אולי יעזור לו לדבר עם הרב בעצמו.]

ונראה לי שזה ברור שאתם רבים בגלל הורמונים, וגם בגלל עייפות... אז במקום להתעצבן בבית שימו את הגדול שלכם אצל שכנה לשעתיים ותיקחו איתכם את הפיצי למסעדה ושם תדברו על הכל בנחת.. ועל בטן מלאה [באוכל...].. ההבדל הוא עצום!

ומזל טוב לכם!!

אחרי ההריון הראשון הנקתי ונכנסתי להריון אחרי חודשיים וחצי...

דיאפרגמה הרב לא מרשה הוא אמר גלולות או מדבקה (אצלנו במשפחה מישהי משתמשת במדבקה ואמרה שזה סיוט... ואני לפני החתונה לקחתי גלולות וזה היה נורא מחזור באורך 10 ימים...)

אמרתי לו שאם הוא רוצה שיהיה אמא לילדים שקיימים אז צריך הפסקה אבל הוא אומר תפסיקי לדבר שטויות (הרב דיבר איתו והוא כבר השתכנע ואז אחיו דיבר איתו על זה שהוא מקנא בנו שיש לנו 2 ילדים ולו יש 1 (התחתנו בהבדל של שבוע וילדנו בהבדל של חודשיים) בעלי לא אוהב מסעדות או לצאת הוא מעדיף להיות בבית במחשב...

מדברייך האם הוא כן השתכנע למנוע או לא.

בגדול- אם האישה זקוקה להפסקה- ההלכה מתירה לה את זה. כמובן שזמן ההפסקה משמעותי, אבל לחצי שנה- שנה כמעט ושום רב לא יגיד "לא", ואם כן- תשאלי רב אחר כי זה לא הגיוני. האישה צריכה להיות בריאה בגופה ובנפשה ולרצות ולשמוח בהריון.

כדאי לדבר על זה שוב לדעתי ולהבהיר את מקומך. אם מבחינתך אין אפשרות כרגע לעוד הריון- הוא אמור להבין את זה, לא? הוא בעלך, רוצה בטובתך וכו'. אם הוא לא במקום הזה- אולי אפשר לגשת לרב ביחד ולהסביר את המצב.

בע"ה בעלך רוצה אישה שמחה ובריאה (בגוף ובנפש) ובשביל להגיע לזה- את צריכה למנוע הריון נוסף כרגע... תסבירי לו את זה ובע"ה הוא יבין שזה מה שהכי טוב לבית שלכם ולבניין המשפחתי שלכם..

בהצלחה רבה!

הוא לא הסכים ואז הרב דיבר איתו ושכנע אותו אחרי יום הוא דיבר עם אחיו ואז אחיו שיכנע אותו שאני לא אעשה מניעה.

מה שעצבן אותי זה למה הוא מדבר עם אחיו על כאלה נושאים ועוד יותר באיזה רשות אחיו יגיד לי לא לעשות מניעה ועוד ימריד את בעלי נגדי...

בקשתי סה"כ מניעה לשנה לא יותר.

הוא מגיע ממשפחה ברוכת ילדים אז הוא בטוח שהאישה זה מכונה ויש לה את כל הכוחות שצריך כדי להביא הרבה ילדים אבל זהו שלא.

אני אישית גם חולה במחלה כרונית שמוחמרת בהריון ככה שההריונות שלי עם שמירה וקשים.

קחי גלולות בלי לשתף אותו.

זה הגוף שלך!!!! הבריאות שלך!!!!! אם הוא לא מבין את הצורך שלא יהיה מעורב.

לא כולן יולדות כל 9 חודשים כמו שעון. מותר הפסקה ובמיוחד אחרי 2 ילדים (שאז לפי רוב השיטות הוא קיים את המצוה, אני לא יודעת אם יש לך גם בן וגם בת, אבל יש כאלה שאומרים שגם עם 2 בנים יצא ידי חובה)

ותסבירי לרב גם מה עושה לך המניעה ההורמונלית, והוא ימצא לך היתרים... ואם לא- תבקשי שיפנה אותך לרב שיוכל להתיר לך [רב עם יותר כוח פסיקה..]

גלולות שלפני חתונה זה ממש לא גלולות של הנקה. עם גלולות של הנקה את לא אמורה לקבל מחזור (בכמעט 100%) ואם את ם המוגלובין נמוך זה רק יעזור לך כי לא תקבלי מחזור- לא תדממי ויעלה לך ההמוגלובין במקום לרדת.

עם המוגלובין נמוך- את עייפה כל הזמן אעצבנית וכו' בנוסף להורמונים. אז את חייבת להקפיץ את ההמוגלובין במהירות!!! שני כדורי ברזל ביום + אוכל עשיר בברזל, בשר ירקות עלים וקטניות, טחינה ורימונים.

תנסי לדבר עם רבנים ממכון פועה איך לדבר עם בעלך ולהסביר לו שזה לטובת המשפחה כולה.

אני מקבלת 3 ברזל ביום ולמרות שהנקתי בראשון היה לי מחזור. (ההמוגלובין עדין בירידה כי לא הצלחתי עדין לעשות הפסק... אני עוד מדממת המון)

אמא שלו אמרה לו שהבע הוא זה שקובע ואחיו שכנע אותו בקיצור כל המשפחה שלו איתו אבל אחותי מנסה להסביר לו אז הוא מתעצבן שאני מערבת אותה בנושאים אישיים

אני באמת לא מהנחרצות בד"כ.

אבל כאן אני אומרת: חד משמעית ייעוץ זוגי!

בעיני לא שייך בשום פנים ואופן שהוא יכפה עלייך הריון. ועוד במצבך.

מצד שני לקחת בלי ידיעתו גם לא שייך. מערער את כל האמון מהיסוד.

רק ייעוץ זוגי ללמוד איך לפתור דילמות בשניים! איך לא מערבים משפחה.. ועוד... ויפה שעה אחת קודם!

אם הקשר הזה חשוב לכם, דחוף ייעוץ זוגי.

כל התקשורת ביניכם נשמעת ממש לא טוב.

ואם לדייק - נשמע שאת סובלת מאלימות, גם אם לא אלימות פיזית (אולי גם?).

לא שאת צריכה להטיח בו את זה (בכלל, להטיח לא טוב לתקשורת הזוגית), אבל את בהחלט צריכה להתעקש על ייעוץ זוגי.

ועד אז - לבקש ולקבל היתר למניעה בלי לידע את הבעל. הוא התחתן עם אישה ולא עם רחם. ואם חלילה לא היית יכולה ללדת, הוא היה מתגרש או לוקח אישה שניה???

שיהיה בהצלחה ולטובה.

גם לעניות דעתי אסור למנוע בלי ידיעתו. זו המשפחה שלכם, החיים שלכם. אני ממש מאמינה שלא צריכים להיות סודות בין בני-זוג ובטח שלא בנושא כזה, זו החלטה זוגית משותפת. זה שתמנעי בלא ידיעתו לא יעזור ואולי אף יגרע בקשר ביניכם.

ממליצה ביחד עם האומרות פה על ייעוץ זוגי, פתיחות ותקשורת זוגית. בע"ה כשאשר הקשר ביניכם בריא יציב וטוב שום צד לא יערב את משפחתו- בלי שהשני יודע על כך, מסכים לזה ושמח בזה.

בהצלחה רבה ומזל טוב על החדש/ה!

לא בתור פסיקה אלא כהבהרה:

אמנם החיוב במצווה היא של הבעל אך לאשה מותר למנוע. כך בפירוש אמר לנו רב. 

התורה לא מצווה משהו שיש בו סיכון. לכן המצווה של פרו ורבו היא על הגבר ולא על האשה-כי לה יש בזה סיכון. (משך חכמה-דרכיה דרכי נעם...)

ז"א שבמצב שלאשה יש בזה קושי-מותר לה למנוע. 

בעלך צריך להבין את זה....

ועוד דבר חשוב: המודל של אמא שלו כנראה לא מתאים לכל הכלות שלה.(אני אומרת את זה בתור אחת שמתמודדת עם דברים דומים- מאד קשה לבעל להבין שלאשתו אין אותם כוחות כמו של אמא שלו)

בהצלחה!!

רק הייתי מוספה שכדאי להתחיל ייעוץ זוגי שמותרים ולא אחרי תקופת איסור ארוכה.,נראה לי זה יהיה אפקטיבי יותר.

בינתיים, לפי דעתי, כדאי לבקש מבעלך שלא ידבר על הנושא עם משפחתו (גם מבחינה הלכתית זה בעיתי כי זה לא לצורך ואף להפך...). כדאי גם ללכת איתו לרב שמקובל עליו (שהוא יבחר) ולהתייעץ איתו בעניןן המניעה ושבעלך יהיה נוכח. (אני מניחה שכל רב ינורמטיבי יתן אישור מניעה לתקופה שאחרי לידה). כמובן יש להגיד לאותו רב ששאלת רב אחר אבל הוא לא מקובל על בעלך והרב יעשה את השיקול שלו מה לפסוק לכם. (מבחינתי אם בעלך מקשיב לאח שלו ולא לרב אז הוא לא רואה אותו בתור רב כי רב אמור להיות מעל אח מבחינה הלכתית).

אהלן, מבינה אותך מואד.

רק שתדעי שלגבי גלולות יש המון המון סוגים. כשאני נטלתי גלולות לפני החתונה ראיתי שזה גורם לעודף בכי וזעם...אז ביקשתי מהרופא להחליף וקיבתי משהו אחר ומצויין.

גלולות זה קל ונוח- פשוט צריך לדעת לזהות את תופעות הלוואי של הגלולה הספציפית (מחזור ארוך, שיעור, כאבים, שינויים הורמונאיליים...)

ה' יאיר לך את דרכך

בהצלחה

תטפלי  דחוף בהמוגלובין הנמוך שלך. זה מאד חשוב!  - גם מאד לא בריא, וגם אין לך כוח בגלל זה.

בד"כ הסיבה אחרי הלידה - זה פשוט דימום. לכן תשתי כמה שיותר, תאכלי מזונות עשירים בברזל, ותאכלי אותם יחד עם ירקות ירוקים שמעלים את הספיגה. תקחי ברזל רך או נוזלי כתוסף ואל תצרכי מזונות שמונעים את ספיגת הברזל ומוציאים את הברזל מהגוף - קפה וקוקה-קולה. תה רגיל ("שחור") ותה ירוק גם הם  במידה מסויימת מונעים את ספיגת הברזל, לכן תשתי אותם בהפרש של שעתים מלקיחת התוסף.

גם תשתי איזה תה מרגיע בקביעות תעשי נשימות או יוגה.

ושימי לב: גם אם תחכנסח להריון כבר מחר (וזה לא ממש סביר...) התינוק  לא יצטרף למשפחה מחר, אלא רק בעוד תשעה חודשים! עד אז תרגישי לגמרי אחרת וגם תלמדי להסתדר עם התינוק.

ואל תשכחי: אין אדם מקבל ניסיון אלא רק זה שהוא יכול להתמודד איתו. אם אין בכוחותיך להתמודד עם 3ילדים - מה שלא תעשי - לא תקבלי את הילד השלישי. ואם קיבלת - את יכולה להתמודד עם זה.

ואין לזה שום קשר  עם כך, ששכנעת את הרב שאת הולכת למות...

את משפט הסיום הלא נעים של יעל. זה לא משהו אישי נגדך. בכל פעם שהיא קוראת הודעה על מניעה היא יוצאת מהכלים.

כמו שאת יכולה לראות מהשרשור לעיל, אף אחת אחרת לא חושבת שאת מגזימה או מתפנקת סתם. הרצון שלך הוא לגמרי לגיטימי וגם מוצדק רפואית, כפי שהרב שלך הבין. אל תיתני לאמירות פוגעות כאלה לגרום לך לחשוב דברים רעים על עצמך.

מדברת!!!

לקיחת תוסף לא תעזור לאנונימית כלום! ובטח שלא תזונה! אם היא תכנס כרגע להריון!!!

בתור אנמית - אני יכולה הלעיד על עצמי שכל התוספים והתזונה לא מעלים את הברזל מיד אלא לאט לאט לאט...

בשביל זה אגב, היא חייבת הפסקה בין ההריונות!!! בשביל לתת לגוף שלה את האפשרות לשקם את עצמו!!!

(להוי ידוע לך ההריון גורם לנפח הדם לעלות כ"כ במהירות שאין שום אפשרות להעלות את רמת הברזל מצורה כ"כ נמוכה, בתחילת ההריון!!! )

אם את כנטרופתית לא יודעת את זה.. ......

יעל בתור נטורופתית את בוודאי יודעת שאין שני אנשים בעלי פזיולוגיה זהה.

וגם אם נתעלם מפזיולוגיה, יש גם עוצמות רוחניות, תעצומות נפש, משקל ההסטוריה האישית של האדם.

אין שני אדם זהים, ובכל אדם שמגיע אליך לטיפול תטפלי באופן אישי שמותאם לו.

כל מי שיודע לקרוא, ולא עובר עליו יום רע (אולי?), מבין מההודעה של אנונימית שהיא לא מסוגלת לשאת כרגע הריון, ויהיה שילוב הגורמים אשר יהיה.

ויעל- אני באמת לא מסוגלת להבין למה לכתוב דבר כזה.. זה כל כך ברור מההודעה שלה שהיא לא מסוגלת עכשיו להיכנס להריון מעוד הרבה סיבות חוץ מהברזל..

אמנם ה' לא מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו, אך אין זה אומר שאין טעם לקחת אמצעי מניעה.

הניסיון שלה (ושל בעלה) עכשיו הוא להסכים למנוע, להבין שהגוף צריך את המנוחה, ולחכות עם הילד הבא. קורה לפעמים שאישה מקבלת ילד נוסף, ובכל זאת לא יכולה להתמודד עם העומס החדש.

ממש לא שכנעתי את הרב שאני הולכת למות אלא ביקשתי מניעה כי אני לא מסוגלת כרגע לעוד ילד והרב שאל אותי כל מיני שאלות ובין היתר השאלה כמה ההמוגלובין שלי.

הדרך הכשרה ביותר להמנע מהריון בלתי רצוי, הוא להמנע ממגע. מי אמר שאתם חייבים להיות יחד אחרי המקווה?

אפשר גם לדחות את המקווה במספר ימים - לימים "בטוחים". 

אם הקב"ה נותן לנו הריון - הוא יודע מה שהוא עושה, והוא גם נותן את הכוחות לכך. כל אשה ונסיבותיה היא, אין להביא דוגמא משום אשה אחרת.

כמו שהזכירו כאן, מבלי להכנס לסיכונים של אמצעי מניעה השונים, יש טעם רע בעובדה שאשה עושה איזה דבר בהעלמה מאישהּ.

כדאי לשקול המנעות מלעשות בידיים (שב ואל תעשה עדיף) משהו, שאנו עתידים להצטער עליו..

ברכה והצלחה!

אני חלשה (ההמוגלובין הזה הוא אחרי וונופר (ברזל בווריד)...

הרב ששאלתי זה הרב של בעלי ככה שאין לי את מי לערב הרב לא התיר לי לדחות את הטבילה אפילו שהצעתי את זה

בקשר להריון שעכשיו גמרתי אני הייתי על גלולות ונרות...

אז בטח שאת צריכה לעשות משהו אחר... ואת לא חייבת ללכת לפי הרב של בעלך.. לי אמרו שבאופן עקרוני גם את העדה שלו את לא צריכה לאמץ [רק הילדים כן].. אז על אחת כמה וכמה שמותר לך שיהיה לך רב משלך..

כל רב שתוכלי להסביר לו את המצב שלך כמו שצריך... יש בעיה רק ללכת לרב אחר אחרי ששאלת רב כבר..

תדברי על הכל אולי עם מכון פועה.. אני מאמינה שיהיו להם תשובות יותר מכוונות מהפורום...

בהצלחה ממש נשמה

נראה לי שיותר קל לקבל היתר למנוע מאשר לדחות טבילה.

מה ז"א??? ממתי דוחים טבילה בשביל למנוע???

כבר כתבו כאן הרבה עצות חכמות לפני... רק תהיתי מאיפה צץ הרעיון ההזוי הזה של דחיית טבילה בשביל למנוע.....

'לא חייבים להיות יחד אחרי המקווה'?!!! זאת הוראה שככה את שולפת מהמותן?!!!

'זה בודאי יעשה לזוגיות שלהם טוב'! <צ>

לידיעתך, רבנים גדולים וחשובים העדיפו גלולות/מניעה אחרת+שלום בית, ע"פ רעיון העיוועים שהצעת!!!

בכל מקרה זאת שאלה למורה הוראה!!!!!!!

מסתדרים עם המנעות ממגע??

ה' לא רוצה שנמנע ממגע כדי למנוע הריון, ובדיוק בשביל זה יש אמצעים שונים

(שאגב השתמשו בדברים כאלה גם בזמן הגמרא..)

הם ידעו לכוון אותך טוב, הם מתמחים בזה ומכירים את כל הפסיקות של כל הרבנים מכל גווני הקשת הדתית.

המספר שלהם: 02-6515050

וגם 1800-071-111

בהצלחה!

ובטח ובטח שלא בנושאים כל כך אינטימיים. לא אחותך, לא אחיו לא חמותך. שניכם והרב נקודה

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

וברור שהוא צריך להמשיך בחיזוק של השרירים.

לי קשה לשבת איתו על הדברים האלה, עם שאר הדברים שיש לי לעשות.

היה הכי טוב אם הוא היה מקבל שעה שבועית של ריפוי בעיסוק דרך בית הספר.

שלא יהיה מוגבל רק לכמות מסוימת של מפגשים, ולא ידרוש ממני לבזבז חצי יום על לקחת ולהחזיר אותו.

אבל בשביל זה הוא צריך אבחון וזכאות.

אם לא נצליח לקבל, אולי אני אקח אותו פרטי.

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

כשהוא יקבל ריפוי בעיסוק, ידעו לאבחן או להפנות לאבחון אם יהיה צורך.

כדי לקבל עצות לגבי העבודה איתו בבית בינתיים. ואם נראה שיש צורך בהתאמות בשלב הזה.

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

כרגע הוא לא מטופל אצל אף אחד.

אפשר אולי גם פסיכולוגית ילדים שמכירה הרבה תחומים...

אבל אולי לפסיכולוג במשרד החינוך תהיה היכרות עם הנושא.

על הילד לכתוב... זה מהבחינה הרגשית.

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

בקושי לכתוב מילה אחת הוא מסכים.

אני אפנה שוב לריפוי בעיסוק.

מחכה שהמורה ימלא שאלון.

הוא יחסית מהקטנים בשנתון (עדיין לא בן 7), אז יותר סיכוי שנספיק.

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו.

ניסיתי לתת לו תמונות שיחבר להן סיפור מתאים.

או שצייר ציור ויכתוב סיפור או משפט מתאים.

זה לא עזר.

היתה פעם שהוא התחיל להכין ספר עם בדיחות, אבל לא המשיך.

מה יכול לעניין ילד בן 7?

לשכנע אותו לכתוב- בסוף כל שורה שכתב מחכה לו שוקולד צ'יפס אחד או משהו חיצוני שמדרבן .

לשלב את הכתיבה בתוך משחק -

למשל את כותבת התחלה של סיפור, ומקפלת, הוא מוסיף שורה ומקפל וככה יוצא סיפור מצחיק.

הבן שלי מאד אוהב לבשל ולאפות, אז נתתי לו מחברת שירשום בה מתכונים.

משימות כתיבה שיש להן משמעות.

נניח שיכתוב פתק נחת לאח שבגן.

או רשימת קניות על המקרר.

או ימלא לעצמו טבלה של מערכת.

העיקר שהכתיבה שלו תועיל במשהו למישהו, ולא תהיה סתם תרגול מעיק.

התחיל עכשיו כיתה ו' וזה כיתה שיש בה הרבה סיכומים,

שנה שעברה המורה שלו חפר לי שהוא לא יצליח לסכם וללמוד גמרא.

השנה הילד התחיל לכתוב כי לא היה לו ברירה,

והנה הוא מתרגל כתיבה והכתב הולך ומשתפר ללא היכר בתוך חודש.

מצטערת על האנרגיה שהשקעתי כל השנים, (אבל אולי כן הניח לו את הבסיס...)

והבית להשלים זה מאוד מאוד קשה לו.

מודה שלא לוחצת על זה, רואה שהוא מבין את החומר, וגם כותבת לו לפעמים את התשובות.

בחופש כן ביקשתי ממנו לכתוב שלוש שורות של כל אות כל יום, אבל לא הצלחנו להתמיד.

הוא אוהב לכתוב כדאי מבקשת ממנו לכתוב מה כל אחד רוצה ארוחת ערב, או רשימת קניות .

חוץ מזה, אם אני יושבת לידם ומציירת מספר או סרטון הוא גם נהנה ומתרגל

עד שהוא יהיה מבוגר.

כבר היום אנשים מקליטים הרבה יותר מפעם

וגם אם צריך תמלול עושים המרה של אודיו לטקסט.

מתי פעם אחרונה את החזקת כלי כתיבה?

אפילו פתקים רושמים בנייד.

גם הקלדה כבר לא ממש יהיה בה צורך בעוד כמה שנים.

בשביל מיומנות בסיסית בכתיבה לא צריך לכתוב הרבה.

אבל זה לא קרה. עדיין כותבים פתק לילדים בבוקר, רשימת קניות על המקרר ועוד. מאוד קשה לו שהכתיבה שלו מסורבלת ולא ברורה

בשביל לכתוב משהו פעם ב- אין סיבה לאמלל ילד חודשים.

לא יודעת על סמך מה הבטיחו לבעלך כשהיה קטן,

היום עם התפתחות AI זה ברור שזה עניין של שנים ספורות עד שיהפוך להרגל.

כבר היום יש מחברות דיגיטליות זה לא מדע בדיוני.

שזה התקציר שלה

בזמן שמערכות חינוך בישראל ובעולם משקיעות הון במחשבים וב-AI, מורה אחת בארה"ב החרימה את המסכים והחזירה את התלמידים למחברות ולעפרונות. בתוך חמישה חודשים זינק הביטחון שלהם בקריאה ובהבנת הנקרא, ורבים העידו שקל להם יותר לחשוב ולכתוב

והנה המקור למי שמעניין

מחקרים מראים שכתיבה מפעילה אזורים נרחבים יותר במוח של כתיבה וזיכרון, בעוד שהקלדה מפעילה את המוח הרבה פחות.

אני לא אומרת שצריך להלחץ מכך שהילד לא אוהב לכתוב כרגע, אבל לא נראה לי שכדאי לוותר על המיומנות הזו.

גם לחשב בלי מחשבון מפתח את המוח ועדיין האנושות לא הצליחה לשמר את הפרימיטיביות.

כנ"ל שימוש במפות ועוד הרבה.

ילד שירצה להתאמץ לכתוב יכול לעשות זאת מיוזמתו. לא הבנתי מה כוונתך לא להילחץ, אבל להוציא ילד לפרטני ולשגע אותו על הכנת ש"ב או לקחת אותו לטיפול צריך לבוא יחד עם ההכרה שזה לא משהו שהוא באמת יצטרך בעתיד אלא רק במסגרת משרד החינוך וגם זה לא בטוח.

וחיסור במחשבון?

אני לא. וגם ב ה'- ו' לא נותנת לעשות כפל חילוק שברים וכדו' עם מחשבון.

מה שאת אומרת לא נתמך בידע שיש עכשיו, מה לעשות. יכולות בסיסיות באוריינות הן הרבה מעבר למשרד החינוך. ילדים היום לא יודעים לחלק את המילים נכון בווטסאפ. אני לא מדברת על שגיאות כתיב( שקיימות בכמויות מבהילות גם בכיתה ו', הרבה מעבר למה שהיה כשאני הייתי בכיתה ו'). אני מדברת על היכולת לחלק את המילים נכון במשפט. יש לילדים שלך קבוצות ווטסאפ עם חברים? או שיש לאנשים שאת מכירה ילדים בקבוצות ווטסאפ? תבקשי להציץ ותבהלי.

בהחלט ייתכן שלילד עם קשיים מאוד גדולים בכתיבה עדיף לא להתעקש, זה היה נכון כבר לפני עשרים שנה.

אבל ילד בכיתה ב' שיודע לכתוב אבל זה קשה לו, אם ההערכה היא שעוד תרגול יהפוך את הכתיבה לזורמת יותר, לא הייתי חושבת מראש לוותר. העדויות היום מראות שהלמידה טובה יותר באמצעים הפרימיטיביים של עיפרון ונייר, ולא חוברות דיגיטליות למיניהן.

את' מוותרת' לילדים על כל קושי שהם נתקלים בו? מהכרותי הוירטואלית איתך נראה לי שלא, את מוצאת דרכים יצירתיות לעודד ולקדם, לא?

לילד שמתקשה בקריאה את תגידי לא נורא, היום המחשבים יודעים להקריא? למקרי קצה ברור שטוב שהיום אפשר לפרוח גם בלי קריאה וכתיבה אבל בכיתה ב' לוותר ולהגיד שלא נורא?

לכל אחד יש סדר עדיפויות בחיים ומחליט במה כדאי להשקיע, ברור לי שיש ילדים שהדבר הנכון איתם יהיה' לוותר' על כתיבה ולעבור להקלדה, אבל כהמלצה גורפת לכל מי שמתקשה בכתיבה, בעיני ממש לא.

שהקושי בכתיבה נובע מקשיים אחרים- קשיי התארגנות, קושי מוטורי.

גם אם הוא לא יצטרך לכתוב, כדאי שהוא ידע לקשור לעצמו שרוכים, לכפתר את החולצה ולחתוך סלט...

אני מסכימה שלא כדאי להתעכב דווקא על הכתיבה.

אבל התגובה שכתבו לה למעלה על הגישה של חיה קושניר, של לגשת למיומנות הזאת דרך תרגול בפעילויות אחרות, בעיני היא נהדרת.

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

לא ברור לי האפלייה... למה לתינוק חוגגים ולתינוקת לא.

רצינו לציין את המאורע, לחגוג עם המשפחה, ולהודות לה'.

לכל אחת במתכונת אחרת, בגדול בעיקר עם המשפחה:

החל מאירוע שדומה לבת מצווה, ועד לפיקניק ועל האש בגן סאקר. איך שהרגשנו באותה תקופה שבא לנו לחגוג.

אבל אנחנו לא חוגגים כי חייבים, אנחנו חוגגים כי אנחנו ממש ממש שמחים!

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.