היולדת צריכה לחשוב על עצמה נטו! מה טוב לה!

רציתי להיות רגועה שהכל מסודר, ושלא יהיו תקלות מעצבנות של הרגע האחרון.

בנוסף, רציתי שבעלי יהיה פנוי אלינו, ולא יהיה עסוק בענייני קניות וסידורים.

ומה עושים עם כל מה שמקבלים יד שניה? אומרים לאנשים: "תאפסנו בסלון שלכם ונבוא לקחת אחרי הלידה תודה רבה"?

אבל מי שחוששת, ויותר חשוב לה לחכות, אז זה מה שחשוב לה וזהו כל אחד שיעשה מה שטוב ונכון לו.מה, לא?

ולהתפלל... ב"ה רוב כמעט מוחלט של הלידות נגמרות בידיים מלאות, ולסדר מראש זה יותר לעשות בשכל מאשר לסמוך על הנס...

הילדה פרצה לפני שהספקנו.....

במיוחד בלידות חוזרות..ואם חוזרים הביתה.

אני הלכתי עם חמותי (שהתנגדה שנקנה הכל לפני כדי שאם יקרה משהו ח"ו לא ישארו שרידים מכאיבים ועין הרע וכו'..),

נכנסנו לחנויות של עגלות וכו', כל מה שרצינו, בחרתי בדיוק דגם, צבע וכו', ועם בגדים - הלכנו לחנות גדולה, ובחרתי בדיוק מה אני רוצה בבגדים בסיסיים, צבעים, וכו', איזה שמכיה אני רוצה, איזה ציור, איזה צבע וכו'. כל הפרטים,

היא רשמה הכל, וכשהייתי בביה"ח היא הלכה להביא את זה עם בעלי.

הגיעה אלינו חבילה מסודרת של כל הדברים.

היא היתה שמחה לעשות לנו גם כביסה ראשונה לזה שיהיה מוכן אם היה צריך.

עריסה לקחנו מיד שרה ככה שממש לא היינו בלחץ...

בסה"כ אפשר להסתדר.

ב"ה

אנחנו די מתארגנים לפני שנחזור הביתה.. הבגדים של הצ'וקצ'וקית אצל אמא שלי שגרה מטר ממני והעריסה אצלנו בבית מפורקת- בע"ה שנזכה לילדה נרכיב אותה.

שאר הדברים בדרך אלינו..נשים בצד עד לרגע ואז בכוחות משותפים בעלי וההורים שלי בע"ה יסדרו הכל לפני שנחזור הביתה.

זו לידה ראשונה, אני מקווה שפעלנו בשכל.

בהצלחה לך!

כי גם אני אני חושבת גם שזה רעיון טוב להכין מראש.ורציתי לשמוע שיש עוד נשים שחושבות ככה ושעשו ככה..

במיוחד כשחוזרים לבית ולא תמיד יש משיעזור..

קארין92 לדעתי את פועלת נכון ,גם אני בע"ה בל"נ רוצה לפעול כך..

שישלים את כל פעולותינו ולא ישיבנו ריקם!

מאחלת לך המשך הריון בריא ולידה קלה ושמחה בע"ה!!

לפני הלידה הראשונה והוא אמר שאין איסור בלארגן דברים. באופן אישי אני מאלו שצריכות לארגן מראש כדי שיהיה להן שקט נפשי. אני יודעת תמיד אם זה בן או בת ודואגת לקנות משהו חדש לצאת מהבי"ח. מכינה שקית שצריך להביא לי ביום השחרור עם בגדי תינוק ובגדים לעצמי וכו'. אני יכולה לומר שבשלושת הלידות האחרונות זה ממש עזר שכבר כיבסתי את הבגדים, הכסא-בטיחות והעגלה כי ילדתי סמוך לשבת/יו"ט/ט' באב וכו'. ובלידה האחרונה שהיתה בערב רה"ש גם השתחררתי 14 שעות אחרי הלידה הביתה לחג והכל חיכה לי, אפילו כרית ההנקה שמילאתי מחדש בסוף ההריון וחבילת טיטולים שלב 1. 

אני חושבת שאם ח"ו לא חוזרים בידיים מלאות, חלק מהנסיון הוא גם החזרת החפצים לאיפסון. שאף אחת לא תדע!

כמו שאתם מגדירות חזרה ביידים ריקות (סיבוך שלא גילו בזמן..)

בכל מקרה מה שיכלו -חיתולים וכו' החזירו ואת העגלה היא שמה במחסן של הוריה.

העצב הוא עצב גדול ולא משנה אם יש עגלה וכו' כי כל דבר קטן מזכיר...

אבל כאשר חבקה ילד נוסף היה ריגוש מיוחד בלפתוח את העגלה.

אז כולנו מאמינות ובע"ה יהיה טוב .

ואם זה מרגיע אותך 

אז מצויין =)

אבל כן הלכנו ובדקנו מה מוצא חן בעינינו. ביום שאחרי הלידה אימא שלי וחמותי הלכו ביחד וקנו את כל מה שהיה צריך (מלבד עגלה, מיטה ושידה שאותם קנינו אחרי ארבעה חודשים בערך, פשוט גרנו במעונות הסטודנטים והיתה לנו כזו דירה קטנה שלא היה שם מקום לשים אף אחד מהנ"ל).

לקראת הלידות הבאות הכל כבר היה מוכן מראש.

עשי את הנוח והנכון בעינייך.

אני אישית הכנתי הכול מראש. כשחזרתי מבית חולים היה לי הכול והכול במקומו - רק תשתמשי. מאד נוח. ויש נשים שפוחדות ואת כל הקניות מתחילות רק לאחר הלידה.

ויש גם אפשרות בחלק מהחנויות לבחור את כל מה שאת צריכה ולשלם כולל הובלה  - ואת ההובלה הם עושים כשתלדי. כמובן, זה יוצא יותר יקר - תפרון לאלה שפוחדים אך רוצים בכל זאת להתכונן איכשהו.

אל תסתכלי על האחרים, חשבי מה מתאים לך אישית.  את זו  תבלי את שארית ההריון בין החפצים המיועדים לתינוק שטרם נולד. את זו שתחזור הביתה אחרי הלידה עם תינוק, עם דימום וללא כוח.  את זו שתתמודדי עם כל זה - ואת זו שיודעת טוב מכל אחד אחר עם מה בדיוק תעדיפי להתמודד.

שתהיה לך החלטה נכונה, לידה קלה ותינוק בריא

אבל משלוח עשינו ממש רק לקראת הסוף...

אבל כמו שכולם אמרו תעשי מה שטוב לך ומה שמרגיע אותך זה הכי חשוב!

ולפני השנייה- סידרתי כבר את הבגדים המכובסים בשידה וזה מאוד עזר לי כשחזרנו הביתה.

לענ"ד כדאי לדעת מה רוצים לקנות ואחרי הלידה לקנות, כדי לחסוך טרטורים עם תינוק בן כמה ימים ויולדת שברירית...

הלכתי לאמא שלי ויש לה הכל. ובינתיים בעלי דאג לשאר הדברים ואירגן בבית.

רק דגם של עגלה בחרנו לפני.

לא הרגשתי קושי או דאגה מזה. זה היה מצויין.

בלידה הבאה כבר היה לי הכל, עם כיתוב על כל ארגז מה יש בו, כך שבעלי יכל לסדר לבד לפני שאני באה.

אני כן לפעמים עוברת במטבח ואוספת דברים לפח.

כרגע בחופשת לידה אז קצת יותר זורמת ופחות מקפידה.

לא ניקיון יותר מידי. לאסוף משחקים (מתחילה עם הילדים אבל עדיין קטנים אז זה יותר בשביל החינוך), לפנות שולחן, שיש, ערימות של בגדים ותיק לכל ילד ובשבילי.

לא מטאטא, שוטפת כלים, מנקה שיש, מפנה ספה. ממש המינימום

זה לוקח זמן, אבל אז כל הבוקר נראה אחרת.

בתקופות של פחות הקפדתי רק לארגן דברים למחר ולשים את המשחקים בערימה בצד של הסלון

אז בגדול בדכ כן אני עושה איפוס ערב כולל שטיפה (ואם אינלי כוח לשטוף עם שוטף שואב מפעילה איירובוט)

בפועל בתקופות עמוסות כמו שאת מתארת אני חושבת שעדיף לשחרר

רושמת את זה תוך כדי שאני יושבת בסלון הפוך ואוכלת מנה חמה לנחם את עצמי😅

מקפידה בעיקר על המטבח, שלא יישארו שאריות אוכל וצלחות על השולחן. כלים לכיור, זבל לפח. שייראה מסודר, גם אם לא נקי.

אם נשאר כח אז גם סלון אבל ממש לא תמיד.

סידור הבית מתרחש בשוטף ולא בסוף היום

ככה לא מצטברת עבודה

לא שאני עושה את רוב הסידור

בעלי מסדר הרבה

אבל גם אני מסדרת על הדרך דברים

איפוס סוף יום מזכיר לי סיטואציה בעבודה

כל פעם שיש לי עומס

מצטברים הרבה מיילים שלא נענו

לקרוא עשרות מיילים ביום אני עושה בשוטף

לא מקצה לזה זמן מיוחד

אבל כשהם מצטברים למאות

זו נהית עבודה

שצריך לשבת כמה שעות לטפל

אם הבלגן כל הזמן מצטבר

בעיניי זה יכול להיות סימן שהחיים תחת עומס גדול מדי

ולסדר אותו לוקח הרבה יותר זמן (ואולי גם אנרגיה)

מלסדר בשוטף 

חלק לפני שהילדים ישנים כמו מכונה/ מייבש/ קיפול כביסה

חלק אחרי כי הם אוכלים ארוחת ערב מן הסתם ומתקלחים וכו'/ משחקים בסלון ( מדיח/ שולחן)

מטאטא ברצפה

שירותים

לפעמים הילדים קצת מסדרים.

בסוף השבוע מסדרים את הבית ושוטפים. בעלי והילדים מסדרים ואני שוטפת.

לפנות כלים מהשולחן אנחנו עושים במשך היום. אבל יכולים להשאר פירורים מתחת השולחן.

גם קיפול כביסה אני עושה בדרך כלל במשך היום.

מה שבסיסי מבחינתי:

ניקיון שולחן אוכל, טאטוא במטבח, שטיפת כלים והכנת אוכל למחר למסגרות (סנדוויצ'ים )

לפעמים אפ אכלנו אחרי זה נשארים כלי שניים בכיור

לצערי כביסה, שירותים ובטח חדרים לא נכנסים בזה ומחכים לערב שיש לי יחסית זמן פנוי ( או שישי, או במקרה הגרוע פסח)

אין יום שעובר בלי לאפס חזרה את הבית,

שזה אומר: ניקיון כיורים, מטבח, שירותים  ושטיפת רצפה סלון מטבח

מה שכן, כביסה לא תמיד אני מאפסת ולפעמים נשאר לי כביסה לקפל שאני משאירה על המכונה...

אם האיפוס הזה לא יקרה זה עושה אותי עצבנית ולא רגועה

כשהבית לא מבריק זה מגרד לי בגוף 

יש לי כמה רמות של איפוס:

האידאלי הוא הדחת כלים, ניקוי משטחים, סדר כולל בסלון ומטבח, לפעמים קצת גם בחדרים ושטיפת רצפה בסלון ובמטבח. לפעמים גם קצת ניקיון וסדר בשירותים-אמבטיה.

מודה שזה לוקח לי הרבה זמן... כשעה וחצי או יותר. (אבל שומעת תוך כדי דברים מעניינים, וככה אני 'מתעוררת' גם כשאני גמורה מעייפות. גם עצם התנועה מעורר)

אם ממש אין לי כוח, אז משתדלת רק לסדר את כל הבלגן (מחזירה דברים במטבח למקום, מטאטאה את כל הסלון והמטבח ואוספת, לפעמים עושה רק מיון חלקי לדברים שנאספו לערמה). זה לוקח כעשרים דקות-חצי שעה.

כשאני ממש ממש עייפה אני רק מחזירה דברי מאכל למקום, כדי שלא ייהרסו...

השאיפה שלי היא ללמד את הילדים לסדר אחריהם, אבל בינתיים זה עוד לא קורה... (כרגע אני עובדת איתם על לסדר את החדרים שלהם)

מכיוון שאני עובדת מהבית, זה עוד יותר חשוב לי שיהיה מסודר מסביבי, כי זה תורם לנחת שלי...

זה עושה לי דיכאון אם מבולגן בסביבה החיצונית

(בארונות המצב נוראי ולא מצליחה להגיע לזה אבל לפחות החיצוני)

לק"י

נניח לא להניח דברים במקומות לא קשורים, אלא ישר לשים במקום (לא לרוקן את התיק לספה, כי את צריכה את התיק. לא להניח מכתבים על השולחן...).

לאסוף משחק מיד בסיום.

קל לדבר כמובן🤭

זה עושה לי תחושה טובה כשעושה

אבל לא מצליחה להקפיד על זה בכלל

אין צורך בדרך כלל.

אם הילד מוציא משחק/יצירה הוא יודע שצריך לאסוף ולהחזיר למקום.

אחרי ארוחת ערב מעבירה סמרטוט/מגבון בקטנה בשולחן. לרוב לא מתלכלך בכלל.

כביסה עושה במוצש.

ניקיון - אחריות של בעלי, בדכ בשישי. 

דווקא לא משהו שבשוטף - נגיד לסדר איזה מדף שאני לא מגיעה אליו או משהו כזה. כי את השוטף אני צריכה שעתיים פנויות והבית מבריק. לא אכפת לי שזה יחכה קצת.

אבל מה שלא שוטף זה דברים שאף פעם לא מגיעים אליהם, אז אם אני עושה פעם ביום יומיים דבר אחד קטן זה בסוף מצטבר לשינוי גדול בבית.

אם מספיקה ויש לי כוחות כמובן עושה גם כמה שיש לי כח מהמטלות השוטפות - להכניס מדיח, לטפל קצת בכביסה, לסדר רצפה וכאלו

בד"כ בזמן הצהריים אני שוטפת כלים של הבוקר והצהריים, ממיינת כביסה שאוכל להפעיל מכונה מיד אחרי המקלחות, ודואגים שיהיה פחות או יותר מסודר לפני ארוחת ערב.

אחרי שהילדים הולכים לישון נשאר להפעיל ולתלות מכונה, קצת כלים, טאטוא של הבית.

אם מי מהילדים מתקשה להרדם ויש לי סבלנות אני רותמת אותו לעזרה בבית, סגולה לעייפות אצל הילד..חחחח

כשאין לי כח בכלל או סתם אני רוצה לישון מוקדם או משהו כזה- לרוב בעלי ישה.

קשה לי לקום לבית הפוך ולמטבח עוד יותר, כי אני מבשלת על הבוקר, אז אם יש עוד לארגן שיישים ולשטוף כלים זה גומר לי את הזמן ואת החשק.

איך יש לכן כוחות? באמת איך...

לא משנה כמה הבית מבולגן אני בערב לא מצליחה לזוז

משתלדת לאפס וכו

אבל שטיפה ושירותים ובלה בלה?

בחלומות איפההה 😂

וזה לא שזה לא מציק לי, זה מציק לי מאוד.

לא יודעת למה זה קורה. אחרי 8 בערב אני בטטה

בעלי לפעמים מציל אותי מסדר את הסלון ועושה כלים. אבל אני כמעט תמיד לא מצליחה בערב 

אני ממש מקימה את עצמי בכח לסדר. וממש לא תמיד וממש לא חובה.

אני יכולה לישון עם בלאגן.

אין מה לעשות.

אם אני מצליחה להרים את עצמי לזוז מנסה להתחיל עם הדברים לבוקר של הילדים.. בקבוקים, בגדים, לחשוב מה להכין לקופסאות אוכל

@מתואמת

את רשמת פה פעם מדרג כזה וזה עזר לי..

מדרגות מה עושים לפי הכוחות, רושמת בערך מה זכור לי

1. רק להכניס דברים למקרר.

2. לפנות שולחן ארוחת ערב

3. לטאטא את הסלון לערימה

4. לפנות שיש

משהו כזה..

לי זה עוזר..

לקום לבית נקי ומסודר 🤪

ומרגישה שאני לא מסוגלת לזוז מילימטר.

אבל בסוף אני מכריחה את עצמי רק לקום, ורק לשים אוזניות עם משהו מעניין, ורק לשים כפפות על הידיים - ואז כבר אין לי ברירה🤭

מתחילה בכלים בדרך כלל כי זה בעמידה, ולאט לאט מתאוששת וצוברת כוח גם לשאר המשימות...

אם אני מתיישהת מאוד קשה לקום לאפס.

לפעמים אם אני עייפה אני עושה את כל ההכנה לשטיפה והגדולה שלי שוטפת.

אבל זה לא מחריצות יתר כל האיפוס הזה, אלא כי אני ממש לא מסוגלת לנשום אם הבית מבולגן או מלוכלך

קשה לקום לבית בלגן

זה עושה עצבים וחוסר סבלנות ורוגע

מאפסת בערב שזה נקיון מטבח סלון ולפנות את הפינת אוכל ומארגנת את המקלחת וחדר כביסה

אם צריך שטיפה אז אם שואב שוטף (הבחירה הטובה בחיי)

על החדרים משתדלת לעבור עוד בבוקר אם מספיקה או בצהריים, שיהיו מסודרים לשינה זה מיקל מאוד לדעת שהחדרים (רק 2 אמנם אבל עדיין) מסודרים.

מה שכן משתדלת לא לשבת בערב יותר מידיי בבטלה כי אז ממש ממש קשה לי לקום ובבוקר אני כולי חרטה. 

אבל רוב הבית מאופס.

למשל כביסה בספה לקיפול לא מפריעה לי בסוף יום,

ולפעמים גם מוותרים על שטיפת כלים אם יש לי משהו באותו ערב,

אבל כביסה זרוקה בחדר האמבטיה, נעליים מסתובבות,

כסאות מפוזרים במקום להיות מסודרים מסביב לשולחן,

כלים על השולחן,

שיש מבולגן,

על זה לא מוותרת.

אבל ערימות של דברים על השולחן סלון, זה בד"כ משחררת אחרת זה מרדף אינסופי.

פעם בכמה ימים ממיינים הכל, ושולחת את הילדים לשים כל דבר במקום. (פעילות במהלך היום, לא מחכה לסוף יום בשביל זה)

שטיפת רצפה פעם ביום-יומיים עם שואב שוטף ממש עוזר לי לאיפוס הבית במהלך השבוע.

הוא הולך למורה מתקנת? או שהיא נותנת לך כלים לעבוד בבית?

הייתם באיבחון כלשהו? קלינאית תקשורת? קשב? איבחון דידקטי?

מומלץ להתחיל לבדוק בכיוון. בד"כ הכתובת זה יועץ בית הספר.

שווה לגשת לוועדה לקבל סל או שילוב בבית הספר.

זה קשה, מאתגר ולפעמים גם מאייש😔 אבל יש דרכים להתמודד עם זה, וכל הכבוד לך שאת על זה!!

הרבה ילדים חולמים. להרבה יש פערים. הרבה ילדים מתקשים. עד כאן זה לא סוף העולם.

אם הוא מפריע בכיתה בגלל שקשה לו - זה משהו אחד.

אם הוא לא מפריע, הכל בסדר, הפערים היו שם גם לפני, פשוט עכשיו אתם מודעים להם ובדרך לגשר עליהם. זה יקח זמן והוא יהיה בקצב של כולם.

השאלה אם מבחינה התנהגותית וחברתית המקום הזה מתאים לו וכמה הצוות אכפתי.

בעיניי אלה הדברים שצריכים להיות המכריעים בנוגע למקום החדש.

אם היה לו טוב במקום הקודם וקיבלו אותו למה העברתם בעצם?

יש היום הרבה אנשי חינוך שאין להם כח להתעסק ומנסים להלחיץ הורים ולגרום להם לעזוב רק כדי שיהיה להם שקט תעשייתי. אל תבהלי וגם ההגדרה של קצת היפר יכולה להיות כאן כדי ליצור סיבות יש מאין למה הוא לא מתאים להם. היה הרבה יותר מדאיג אותי היחס של המנהל מאשר הפער הלימודי..

לא יודעת אם רלוונטי לבדוק עוד מקומות, אבל אם כן אז כדאי לעשות את זה עכשיו, ולא אחרי שכבר יתחיל להתאקלם

עשינו לו פסיכודידקטי (ומוקסו) הוא יצא גבולי בקשב וריכוז. אבל ברמה הלימודית הוא ממש נמוך. כנראה יש לו איזשהו לקות למידה אבל המאבחנת לא הסבירה לי , ככה אני מרגישה. עובדת איתו מלא והוא עדיין מתבלבל או שוכח . ילדים גדולים שלמדתי איתם בבית קלטו הרבה יותר ממהר ממנו. רואה שזה לא משהו הגיוני.

המורה בכיתה א אמר שהוא לא רואה שהוא צריך עזרה של כדורים.

הוא ילד טוב שלא היה רגע בשיעורים. מקשיב למורה בכיתה א וב' כל הזמן המורה היה אומר שהוא ילד מושלם ומחמיא עליו ראיתי שהוא אהב אותו מאוד.

הסיבה שהעברנו כי לא ראיתי שמקדמים אותו שם מבחינה לימודית בכלל והבנתי שבביהס החדש שעבר אליו כן יש סל של שעות שיכולים לעזור לו.

יכול להיות שעכשיו בכיתה הוא הפריע כי לא מבין את החומר? לא יודעת עדיין .

לא אכפת לי לנסות לתת לו ריטלין ודומיו אבל צריך הפניה לזה ועוד פרוצדורה.  יש דרך להשיג מרשם בקלות כדי לראות אם זה יעזור לו? 

חשוב שתהיה לכם דמות מקצועית שתוכלו להתייעץ איתה, וממה שאת כותבת, למרות שניסיתם, עוד לא מצאתם דמות כזו וזה באמת ממש מתסכל😕

הסיבה שבגללה חשוב מישהו מקצועי, זה כדי שתוכלו לקבל הכוונה נכונה מה נכון ובאיזה סדר, ולא לנסות "לירות" לכל הכיוונים.

בקשיי למידה, יש משמעות גם לחוויה של הילד, לתחושת הביטחון שלו (שכנראה מתערערת) ולדרך שבה מקבלים את הקושי שלו ומבינים אותו ואת ההתנהגויות שלו.

לכן הייתי מתמקדת בזה,

אם עשיתם אבחון ואת מרגישה שלא קיבלת הסבר מספק, הייתי פונה שוב למאבחנת. רושמת על דף שאלות כדי לא לשכוח, ואפילו לכתוב לעצמך את התשובות שהיא נתנה.

בדרך כלל מי שאחראי על זה בבית הספר זה היועצ/ת. יש לכם קשר איתו/ה? זה חשוב.

גם עבורכם, חשוב להבין שיש דבר כזה קושי לימודי שמקשה ממש על הקריאה. את כותבת על ההשוואה לילדים אחרים. וזה בדיוק הקושי, שגם אחרי הרבה חזרות הוא לא בהכרח יודע. בניגוד לילדים בלי קושי, שאחרי כמה חזרות, מצליחים. הוא כנראה צריך משהו אחר (כמו שאתם כבר מנסים).

ועכשיו לפן הרגשי, תחשבי על התסכול שלך, ואז תחשבי איך הוא מרגיש. אני לא יודעת לכוון מבחינה מקצועית מה השלב הבא הנכון, אבל כאמא, הייתי מנסה לחשוב על דרכים נוספות לחזק אותו (כמו פיתוח תחביבים, להתעסק בדברים שהם לא רק לימודים וכו')

ובערך פעם בחודש גולש בים עם מדריך

כרגע נראה שמצאנו שיטה עם מורה מתקנת בשם יעל חדד . נשמע שהיא ממש מקצועית

כן התסכול גם שלו גדול אני רואה את זה

הייתי מנסה להבין כמה הם באמת רוצים לעזור לו, ואז אולי אפילו מחזירה למקום הקודם ודואגת לקדם לימודית בעצמי. בעיניי ביטחון עצמי ותחושה שאתה אהוב במסגרת שווה הרבה יותר מקידום לימודי

אני יכולה להמליץ לא מניסיון אלא מדברים שלה שאני קוראת על אורה פולק. נשמעת גם רצינית בתחום וגם עם לב גדול...

צריך לעבור וועדת שילוב, וגם אז זה תקף רק לשנה הבאה.

אם הם הגיעו לביה''ס השנה, ולא עברו שום וועדה, הוא באמת לא יקבל שעות כי הוא לא זכאי לכך.

לק"י

אז תנו לזה צ'אנס.

ואולי כדאי לדבר עם היועצת ולשמוע מה היא מציעה, איך לקדם אותו. מניחה שהיא תדע לראות בסיכום של האבחון אם יש שם אבחנה/ המלצות.

בהצלחה!!

אני קוראת את השרשור ופשוט מודהמת שכמה שאת אמא אלופה ולביאה!!

באמת וואו!!!

אני חושבת שהצעד הראשון שלך הוא עבודה עם עצמך:

הילדים שלנו הם יוצאי חלצינו, אבל הם לא המראה שלנו.

אם יש לילד שלנו בעיה - זה לא אומר שום דבר עלינו. ה' נתן לו את הבעיה, והתפקיד שלנו הוא רק לעזור לא ככל יכולתנו - וזהו. מה שיצליח - תודה לה', מה שלא - גם כן תודה לה'. ואנחנו לא אשמים אם לא יצליח.

הצעד השני לדעתי הוא לערוך לו אבחון. בקשו מבית הספר המלצות למאבחנים לקשב וריכוז ולקשיי קריאה או שתחפשו בקבוצות באזורכם.

אחרי שהוא יאובחן ותדעו על מה יושב הקושי - תדעו באיזה כיוון לעזור לו.

הצעד השלישי הוא לשתף את בית הספר ולבקש מהם שיתוף פעולה. לא יכול להיות שהם יאמרו שאין לו מקום אצלם... בית ספר נורמלי אמור להכיל גם ילדים שיש להם קצת קשיים (הרי לא מדובר פה בחינוך מיוחד - אף שגם ילדי חינוך מיוחד יכולים להשתלב לפעמים בבית ספר רגיל).

אם הם ממש לא משתפים פעולה, אז כנראה שיהיה צורך לשקול מעבר שוב לבית ספר אחר...

ובכל השלבים והצעדים האלה תמשיכי לחזק את עצמך/עצמכם - אתם הורים מצוינים ומשקיעים, לילד שלנו יש קושי שלא תלוי בנו (וגם לא בו), אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו - והשאר בידי הקב"ה...

הרבה כוחות והצלחה!❤️

ברגע שהוא ירכוש את הקריאה יוכל להצטרף למה שעושים בכיתה. אין לך מה לדאוג בקטע הזה לדעתי.
 

הבן שלי הצליח לקרוא ממש ספר רק בכיתה ג' לדעתי. והיום הוא תולעת ספרים, קורא כל היום.

זה לא כמו בחשבון שאם הוא מפסיד חיבור/חיסור ואז נוחת באמצע כפל זה בעייתי...
 

ומה זה המנהל לא רוצה אותו? לא הבנתי זה כיתה ב' לא אוניברסיטה שיש תנאי קבלה.

תגידי למנהל שהוא זכה שקיבל ילד טוב עם מידות טובות. והתפקיד שלו זה לחזק לא להוריד.

אגב ממליצה לך לבדוק על שיטת חמוטל שהינו

הילד ברמה של אמצע א',

קשה לו בשיעורים,

עבר אבחון פסיכו-דידקטי ואבחון קשב.

קשה לו בשיעורים בוודאי- כי הוא לא ברמה. ממליצה לשוחח עם המורה, ולקנות לו חוברת מותאמת לרמה שלו. ככה הוא יתקדם גם בשיעור, ויהיה עסוק ולא יפריע.

הגיוני מאוד שכרגע הוא משועמם, כי הוא פשוט לא מבין.

מרגע שמסייעים קמץ-פתח, שאר הקריאה יכולה לרוץ. זה דורש תרגול, תרגול, ותרגול. לתרגל קריאה כל יום.

בנוגע לאבחונים- קשב גבולי אז הגיוני בשלב זה לא יזדקק לטיפול תרופתי.

פסיכודידקטי- מה ההמלצות של האבחון?

צריך להיות כתוב לך בסוף...

ממליצה לך ליצור קשר עם יועצת בית הספר, ולברר מולה על תהליך של וועדת שילוב כדי שיוכל לקבל עזרה בשנה הבאה.

עד אז, כמו שכבר כתבתי, זה לתרגל קריאה.

אם יש אפשרות לקחת מורה להוראה מתקנת- מומלץ.

הרבה פעמים מנהלים מנותקים מהשטח. הם לא נמצאים פיזית בכיתה. מומלץ יותר לשוחח עם המורה שלו, שרואה אותו יום-יום.

בנוסף, כמו שכבר כתבתי, יועצת ביה''ס מבינה יותר המנהל בכל תהליך השילוב והזכאות.

שאלה שכדאי להתייחס אליה-

איל הוא בחשבון? גם בפער לימודי?

אם כן, אז הבעיה מקיפה יותר מהקניית קריאה...

קחי הלוואה בשביל להשלים את הדמי לידה ועזרה בבית בתשלום עד אז.

שווה עכשיו להיכנס לזה כדי להעלות את המשכורת אחר כך, ונשמע שאת צריכה ממש להיות על הלימודים ולתעדף את זה ממש גבוה בסדר עדיפויות שלך כדי לעבור.

ממש לחשוב על מה את מוותרת, בבית או בעבודה כדי שיהיה לך זמן ופניות נפשית ללמוד.

אבל עפ המון עזרה וכמובן לא עבדתי תוך כדי

מה שאת מתכננת נשמע לי לא סביר שיעבוד..  צריך לחשוב מאיפה אפשר להוריד באופן זמני

ילדתי פעם אחת במהלך התואר

ועכשיו בהריון שני עדיין באמצע התואר

קשוח מאוד מאוד

אני לא עובדת במקביל, לא רואה איך אפשר לעשות את זה

מצד שני אני עושה 6-7 קורסים בסמסטר ואת צריכה רק אחד

את צריכה להבין שזה תקופה קשה מאוד ולהרפות ממטלות בית, לקחת עזרה בתשלום ובעלך יצטרך לקחת יותר אחריות

וללמוד בערבים כשכולם ישנים

@הילושש נשמע עמוס ממש ממש, זה נשמע באמת שאי אפשר ממש לעבוד יחד עם הקורס הזה. את עובדת בעקרון משרה מלאה? כי לצערי זה לא נראה אפשרי לשלב יחד עם הקורס 😬

זה נשמע באמת קורס כבד מאוד

אני נרשמתי למשהו הרבה פחות קשוח ודחיתי את הקורס למועד לא ידוע זה פשוט היה בלתי אפשרי מבחינתי גם עם עבודה וילדים 

עשיתי את זה, אבל לא עבדתי תוך כדי.

אני חושבת, שאי אפשר הכל.

את מתארת שאת בעצם גם סטודנטית, גם אמא וגם עובדת במשרה מלאה (וגם הריון, שמוסיף אתגר)

לפי דעתי, זה לנסות לרקוד על כל החתונות, ועלול לגרום המון תסכול.

אני ראיתי שאצלי מה שהכי עזר לעבור תקופות עומס, זה סדרי עדיפויות.

התחושה של לנסות להשיג הכל ולצאת בלי כלום, היא מתסכלת מאוד.

אז הייתי משתדלת להגדיר סדרי עדיפויות.

אם החלטת שהקורס הזה חשוב, הוא צריך להיות במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות שלך.

זה אומר שאת מנסה "לנקות" מסביב את כל הטכני. זה אומר גם להוריד סטנדרטים, ואם יש יכולת, לשלם למישהו חיצוני שיעשה את הבסיס.

לגבי הילדים - אולי זה לא העולם שלי ואני לא מבינה, אבל בעיניי יש הרבה הקלה כששני ההורים עובדים ביום, ואז בערב נמצאים יחד. להיות לבד עם הילדים רוב השבוע, זה מאתגר ובאמת מעייף.

השאלה אם העבודה של בעלך יכולה להיות גם בבקרים?

האם זמן הלימוד יכול לעבור לזמנים אחרים שהילדים הולכים לישון?

(את לא צריכה לענות לי כמובן, זה נקודות למחשבה שלכם)

נסי לחשוב מה תקע אותך בפעמים קודמות, מה היה מה שמנע ממך להצליח, ואז לנסות לחשוב איך הפעם זה לא מהווה מכשול, איך את מתגברת על זה.

נשמע קצת בלתי אפשרי

באיזה קורס לומדים כל כך הרבה שעות?

בקשר לכביסה ולמשחקים, נשמע שיש שם יותר מדי משניהם, תנסו לשבת שניכם איזה שעה מרוכזת למיין ולהרים/לתרום כל מה שלא בשימוש. כשיש הרבה נהיה בלאגן מהר יותר .

בעד לתת כוח, כשזה ריאלי.

אבל את מתארת משהו שאת מנסה לעשות כבר הרבה זמן ולא מצליחה

ולכן העידוד כאן מבחינתי זה לחשוב מה הפעם את עושה שונה כדי להצליח, ואם נעודד אותך פשוט ללכת על זה בלי לחשוב, זה יהיה נחמד עכשיו, אבל מתסכל אחר כך.

וללכת איתו עד הסוף. כי לנסות בנוסף לעומס המטורף שיש לך כבר עכשיו להוסיף משהו כ"כ משמעותי לא נראה לי מוצלח.

אם את על הקורס הזה: להפחית עבודה למינימום, להפחית מטלות בית, להפחית נסיעות. כבר מעכשיו, וכשיתקרב המבחן אז עוד יותר.

אם את על העומס של החיים: לדחות את הקורס לזמן אחר. לחשוב מה הזמן שיהיה לך הכי ריאלי. אולי כ4-5 חודשים אחרי הלידה? ואז נניח להאריך חל"ד עד לתאריך של המבחן ובחודש חודשיים האחרונים גם לשלוח את התינוק למסגרת.

בקיצור, לחשוב הכי תכל'ס איך יהיו לך הסיכויים הכי גדולים לעבור את זה.

אני עברתי תואר עמוס עם הריונות ולידות, אבל תוך כדי התואר לא עבדתי בכלל. 

וגם- חמה הן כבר יכולות לשים לב? נניח תקיאי.. תמיד אפשר לתלות את זה בוירוס/ קלקול קיבה

הנשים שיהיו איתך מכירות אותך, יוכלו לשים לב לשינוי, או שהן לא מכירות אותך ביום יום?

ויש לה חושים לדברים האלה...

אצלי הכי הרבה זה בחילות מריחות כלשהן אבל לא עד כדי כך מוקדם.

היו תסמינים שבוע לפניי

צרבות, הרגשה של מלאות בחזה, בחילות, כאילו הרגשה של התחלת חולי

אבל אני מאוד רגישה אז כל אחת מרגישה בזמן אחר

בהצלחה ואמן וכן

לא יודעת מה זה נקרא נמוך אצלך

אבל יש גמחים שמלווים כמה עשרות אלפים (20-30) בלי ריבית.

מה שכן, לפעמים זה עם המתנה.
לצערי אין לי מספרים להביא לך, אבל תחפשי ב'פרוג' יש שם בטוח מידע ומספרים

עוד אופציה- זה לבדוק אם יש איזה הטבה בפתיחת חשבון בנק,

אני יודעת שלפועלים היה עכשיו הטבה בפתיחת חשבון חדש אצליהם הלוואה עד 40 אלף ללא ריבית בכמה תנאים בודדים (העברת משכורת ושימוש בכרטיס אשראי משהו כזה)

בהצלחה רבה
 

אפשר לבקש 30K הלוואה ללא ריבית

אם לא יתנו לך תביאי הצעה מבנק אחר ומיד שימור לקוחות יפנו אליך 

אם את סטודנטית בהרבה מוסדות אוניברסיטאיים מאפשרים לקחת הלוואה של 10 אלף כזה, לשנה, בלי ריבית.

תבררי? אולי דרך אחים אחיות שלך ושל בעלך?

על סכומים גדולים יותר לא מכירה משהו מוסדר.

בשביל בני משפחה שאני סומכת עליהם בכיף הייתי מלווה

(במקומך הייתי שואלת כמובן רק בני משפחה שהגיוני שזה יהיה להם בסבבה, כאילו מבחינת מצב כלכלי וכו)

אם אין מספיק יכולת להחזיר אז בוודאי שסביר שיצור מתחים

אצלנו ספציפית אני יכולה לחשוב על כמה שזה היה מבחינתם הכי סבבה ובשגרה

(וזה לפני שאני מדברת על הורים וסבים שאולי אפילו היו נעלבים אם לא הייתי מדברת ושואלת)

בכללי מסכימה איתך על העיקרון של עדיף הפסד כלכלי מאשר פגיעה ביחסים המשפחתיים

אבל במקרה הזה זה תקין

אני מניחה שיעל מעדיפה לא לכתוב בפורום פתוח את הסיבה שלא יפנו אנשים מפוקפקים, אבל יש לה דרך לעזור לאנונימית.

היא ניקית ותיקה ועם דרך טכנית לעזור במקרה כזה.

ויש הרבה בפורום שגם מכירות אותה במציאות(אני לא, אבל יודעת מי כן.. למשל)

היא לא מישהי חשודה.

אז את רק מפסידה ממנה

80 זה יקר אבל אם הן מנקות טוב יותר שווה לך, אולי גם יעשו לך באותו הזמן עבודה של שניהם וישתלם לך יותר.

ומזה לא חוקיות? אולי זה לא הכנסה עיקרית? וגם אם כן ממש לא הייתי נכנסת לזה, שתקבל את הכסף ושלום.

בעיניי כמובן

שכן אלה שלוקחות יותר ולא חוקיות ממש לא זריזות ולא משהו

הלוואי שאמצא מישהו כזו שתקבל 80 ותבריק

כולן שקרניות

אני גם לא שמעתי

בחזור מלאסוף את הילדים היו בנות בערך בנות 13 שחילקו סוכריות. ממש מתוקות

הרבה תפילות על ההמשך...

אני גם קראתי במקרה בערב

בעלי לא היה בבית והייתי רק בבית עם הילדים..

לעניות דעתי, רופאים כבודם במקומם מונח.

אני חושבת שכדאי לבדוק וללמוד כמה שיותר לפני שמגיעים לרופאים

לא כדי לזלזל בהם ולא להקטין מהידע שלהם 

אבל כדי לדעת לשאול את השאלות הנכונות ולהעלות עוד נקודות למחשבה.

וגם הרפואה היום לצערי לא כל כך הוליסטית

אם יש בעיה במשהו מתמקדים רק בו ולא כל כך מסתכלים על ההקשר הרחב ועל תופעות נוספות שאולי קשורות.

גם אם לא ככל הנראה היא לא היתה מתחילה בivf לפני שהייתה עושה בדיקות דם לבדוק מאגרים ופרופיל הורמונלי.

יותר מזה, קופת חולים וביטוח לא היו מאפשרים להתחיל תהליך יקר של ספירת זרע והזרקות לפני בדיקת דם.

למלללללא בדיקות לפני התחלת הטיפולים. 

ועוד לפני שפניתי לרופא פוריות, ראשית הרופא נשים שלח אותי לבדיקות דם מקיפות וטען בתוקף שגוף בריא עם מלאי ברזל וויטמין D צריך לאזן את עצמו... אמנם לא עבד אצלי

אבל בהחלט יש רופאים שכך עובדים- וכך צריך לעבוד.

זה מה שמבאס אותי ברפואה את הידע יש וזה ידע מטורף אבל בפועל לא תמיד משתמשים בו אלא יצרו איזה פרוטוקול אחיד וזהה יחסית לכל מטופל אולי כדי לחסוך בזמן... בפועל תמיד אני אעדיף רפואה שרואה אותי כאינדיבידואל, רפואה שחושבת יצירתית ומחוץ לקופסה ובעיקר מדוייקת לנתונים של הגוף שלי... 

מתקדמת לעידן של רפואה מותאמת אישית.

דבר שני באמת להרבה מאוד דברים ואנשים הפרוטוקול האחיד מתאים, להרבה לא.

אבל זה לא שלא משתמשים בידע העצום.

וגם כן, בשביל רפואה שתהיה נגישה לציבור הרחב לפעמים צריך לעשות ויתורים מסויימים

נתקלתי כבר ברופאים שלא יודעים מה הם אומרים

ממציאים תאוריות

מזלזלים בתחושות ורגשות של המטופל

ודוחפים הורמונים בלי לחשוב פעמיים

לעומת זאת גם נתקלתי ברופאים קשובים, מבררים הכל לעומק לפני שמתחילים טיפול

ולא מזלזלים בתחושות ורגשות של המטופל