אני רואה ככה את החיים, כל פעם אותו דבר.
משעממים, עצובים, מדכאים!! קודרים ברמות..
רע פה? טוב פה?
אתן חושבות שאם אני מחייכת אז הכל נפלא? העולם ורוד!?
למה אתן חיות בסרט?
אני רואה את זה, את זה שאני לא יכולה לשנות כלום, את זה שאני כל כך לא מוכשרת
שזה מפחיד! רואה את הרע הזה, את כל הדברים העצובים האלה.
הכל!!
ואתם מאושרות?
אני לא רוצה לשמוע עידודים, לשמוע שהעולם טוב.
ושאם נחייך אליו הוא יחזיר חיוך..
הוא כן? סבבה, אני יודעת.
אבל אני מצטערת, אני מעדיפה לוותר על זה.
אני לא רוצה להיות כאן, אני חצי מהיום רוצה לבכות, ובחצי השני מסתירה את הבכי.
ואת העובדה שאני נראת ילדה שמחה?
עובדה שגויה! אני צבועה, חתיכת צבע ענקי.
במקום הצבע הטבעי, צבעתי את זה.
אני לא באמת כזאת נחמדה, טובה..
אני לא באמת שמחה!
מתי הייתי בכלל?!
ואל תנסו לעזור, לא ילך לכם.
] את פשוט צריכה לפקוח את העיניים שלך ולראות את זה!איך???לראות הישיגים שלך,לקרוא ספרים [כמו שקראתי] על עוצמת וגדולת הבריאה,-רק שתדעי לך בספר בראשית ,את רק צריכה לראות עד כמה חשובה בריאת האדם משאר הבריאות,וזה כבר מחזק!!
מרכיבה על סוסים באופן קבוע