עכשיו חזרתי מלימוד עם איילת, למדנו כמה דברים- אשמח לשתף.
זה די ארוך, נקווה שאני אשרוד עד סוף האגדה.

"בשעה שחרב ביה"ק בא אברהם לפני הקב"ה בוכה וממרט זקנו ותולש שערות ראשו ומכה את פניו וקורע את בגדיו ואפר על ראשו, והיה מהלך בבית המקדש וסופד וצועק. אמר לפני הקב"ה: מפני מה נשתניתי מכל אומה ולשון, שבאתי לידי בושה וכלימה זאת? כוון שראוהו מלאכי השרת, אף הם קשרו הספד שורות שורות ואומרים: "נשמו מסלות שבת עובר ארח" -מסילות שהתקנת לירושלים, שלא יהיו עוברי דרכים פוסקים מהן- היאך היו לשממה! דרכים שהיו ישראל עוברים ושבים בהם בחגים- היאך שבתו!
באותה שעה נזקק הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם: מה לכם קושרים מספד שורות שורות? אמרו לפניו- ריבונו של עולם! מפני אברהם אוהבך שבא לביתך וספד ובכה, מפני מה לא השגחת עליו?
אמר להם: מיום שנפטר אוהבי מלפני לבית עולמו, לא באתי לביתי, ועכשיו "מה לידידי בביתי?".
אמר אברהם לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מפני מה הגלית את בניי ומסרתם בידי אומות העולם והרגום בכל מיני מיתות משונות, והחרבת את בית המקדש, מקום שהעליתי את יצחק בני עולה לפנייך?
אמר לו הקב"ה לאברהם: בנייך חטאו ועברו על כל התורה ועל עשרים ושתיים אותיות שבה.
אמר אברהם לפני הקב"ה: מי מעיד בהם בישראל שעברו תורתך?
אמר לו: תבוא תורה ותעיד בהם בישראל.
מיד באה תורה להעיד בהם. אמר לה אברהם: ביתי, באת להעיד בהם בישראל שעברו על מצוותייך- ואין לך בושת פני מפני? זכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולא רצו לקבלך עד שבאו בני להר סיני וקיבלו אותך, וכיבדוך- ועכשיו את באה להעיד בהם ביום צרתם?
כיוון ששמעה תורה כך עמדה לצד אחד ולא העידה.
אמר לו הקב"ה לאברהם: יבואו עשרים ושתיים אותיות ויעידו בהם בישראל.
מיד באו עשרים ושתים אותיות. באה אלף להעיד בישראל, שעברו על התורה.
אמר לה אברהם: אלף, את ראש לכל האותיות- ובאת להעיד בישראל ביום צרתם? זכרי יום שנגלה הקב"ה על הר סיני ופתח בך "אנוכי ה' אלוהייך" ולא קיבלוך לאומה ולשון אלא בני- ואת באה להעיד בבני!
מיד עמדה אלף לצד אחד ולא העידה בהם.
באה בית להעיד בהם בישראל.
אמר לה אברהם: ביתי, את באה להעיד על בניי, שהם זריזים בחמישה חומשי תורה, שאת בראש התורה?
מיד עמדה לצד אחד ולא העידה כלום.
וכוון שראו כל האותיות שהשתיקן אברהם, נתביישו ועמדו בעצמן, ולא העידו בישראל.
מיד פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר: ריבונו של עולם, למאה שנה נתת לי בן, וכשעמד על דעתו, והיה בחור בן שלושים ושבע שנים אמרת לי: 'העלו עולה לפניי'. ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו, אלא אני בעצמי כפתי אותו- ולא תזכור לי זאת, ולא תרחם על בניי?
פתח יצחק ואמר: ריבונו של עולם, כשאמר לי אבא: 'אלוהים יראה לו השה לעולה בני', לא עיכבתי על דברייך, ונעקדתי ברצון ליבי על גבי המזבח, ופשטתי צווארי תחת הסכין- ולא תזכור לי זאת, ולא תרחם על בניי?
פתח יעקב ואמר: ריבונו של עולם, לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן? וכשיצאתי מביתו פגע בי עשיו הרשע וביקש להרוג את בני, ומסרתי עצמי למיתה עליהם- ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה לאחר שגדלתים כאפרוחים של תרנגולים וסבלתי עליהם צער-גידול-בנים, ולא תזכור לי זאת, ולא תרחם על בניי?
פתח משה ואמר: ריבונו של עולם, לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס במדבר, וכשהגיע זמן שייכנסו לארץ גזרת עליי- במדבר יפלו עצמותיי- ועכשיו כשגלו שלחת לי לספוד ולבכות עליהם? זהו המשל שאומרים בני אדם: 'מטוב אדוני לא טוב לי, ומרעתו רע לי...'

באותה שעה אמר משה לירמיהו: לך לפניי, ואלך אליהם ואראה, מי מניח ידו עליהם?
אמר לו ירמיהו: אי אפשר לילך בדרך מפני ההרוגים.
אמר לו: אף-על-פי-כן!
מיד הלך משה וירמיה לפניו, עד שהגיעו לנהרות בבל. ראוהו למשה ואמרו זה לזה 'בא בן עמרם מקברו לפדותנו מידי צרינו.'
יצאה בת קול ואמרה: 'גזרה היא מלפניי!'
מיד אמר להם משה: 'בניי, להחזיר אתכם אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, אלא המקום יחזיר אתכם במהרה.' והניח אותם.
באותה שעה הרימו קולם בבכיה גדולה, עד שעלתה בכיתם למרום: זהו שנאמר: 'על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו".
כיוון שבא משה אצל אבות העולם אמרו לו: מה עשו האויבים בבנינו?
אמר להם: מהם הרגו בחרב, ומהם כפתו ידיהם לאחור, ומהם אסורים בכבלי ברזל, ומהם נפשטים ערומים, ומהם מתו בדרך ונבלתם לעוף השמיים ולבהמת הארץ, ומהם מושלכים לחמה רעבים וצמאים.
מיד פתחו כולם ובכו וקוננו בקינות: וי על מה שהגיע לבנינו! היאך הייתם כיתומים בלא אב; היאך ישנתם בצהרים ובקיץ בלא לבוש ובלא כסות! היאך הלכתם בהרים ובחצצים חלוצי נעליים ובלא סנדלים! היאך הייתם טעונים משאות חול! היאך היו ידיכם כפתות לאחור! היאך לא הייתם בולעים רוק שבפיכם!
פתח משה ואמר: ארורה את, השמש! למה לא חשכת בשעה שנכנס האויב לביהמ"ק!
השיבה לו השמש: בחייך, משה רועה נאמן, היאך אהיה חשוכה- ולא הניחוני ולא הרפו ממני, שהלקוני בשישים שבטים של אש ואמרו לי: צאי והאירי אורך!
שוב פתח משה ואמר: וי על זיוך, ביהמ"ק, היאך חשך?! וי שהגיע זמן שיחרב! ההיכל נשרף ותינוקות של בית רבן נהרגים, ואבותיהם הולכים בשבי ובגלות.
שוב פתח משה ואמר: שבאים, בחייכם, לא תמיתו אותם מיתה אכזריה ולא תעשו בהם כליה גמורה, ולא תהרגו בן לפני האב ובת לפני האם, שתגיע השעה והקב"ה יפרע מכם. והכשדים הרשעים לא עשו כך, אלא היו נותנים בן בחיק אימו ואמרו לאביו: קום שחטהו. הייתה אימו בוכה ודמעותיה נושרות עליו, ואביו תולה לו ראשו.
אמר משה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כתבת בתורתך: 'ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד'- והלוא כבר הרגו בנים ואימותיהם כמה וכמה, ואתה שותק...
באותה שעה קפצה רחל אימנו לפני הקב"ה ואמרה: ריבונו של עולם, גלוי לפנייך, שיעקב אהבני אהבה יתרה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהגיע זמן נישואיי לבעלי יעץ אבי להחליפני באחותי, ולא קינאתי באחותי ולא הוציאתה לחרפה. ומה אם אני, שאני בשר ודם עפר ואפר, לא קינאתי בצרה שלי- אתה, מלך חי וקיים ורחמן, מפני מה קינאת בעבודה זרה שאין בה ממש, והגלית את בניי?

מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר: בשבילך, רחל, אני מחזיר את ישראל למקומם. זהו שנאמר:


(ספר האגדה, ח"נ ביאליק וי"ח רבניצקי, שם שם..)


-----------
וואו, עשיתי זאת!! העתקתי את כל המדרש! לא האמנתי, אבל הנה.
אהבתי מאוד, אפילו שמוכר.
וגם אם זה ארוך, תשתדלו לגמור.. עוד דקה ביום כזה של לימוד, לא תזיק לאפחד..

צומעיל אחיים שליי!!
תזכרו- ע"י אהבת חינם בלבד- ייבנה בית המקדש במהרה ביימנו...
אוהבת אותכם!! את כולכם!!
אביה.

כי נהוג לא ללמוד תורה...

ישר כח!!
תודה רבה!
יהי רצון שנזכה לבנין אריאל ולביאת גואל במהרה! אמן!!

רק משו קטנטן. ואני חושבת שהוא הכי חשוב-

בטח כולכם מכירים. את "המשחק" מילים----

"תשעה באב/ תשועה באב".

דוגרי- מזה התלהבתי מזה...

תחשבו על זה.

נר של גוש קטיף שידליק...!!

אנחנו נזכרנו רק לפני שעה....

קנינו מזמן.. והדלקנו אותו אתמול..
צומועיל!!

ולגבי נרות זכרון- אני מסתייגת. אני מאמינה במעשה לא רק בבכי.

למטה יש את השירשור שפתחתי, יש שם קובץ מדרשים.

אחד ממדרשי הנחמה המפורסמים הינה הגמרא בסוף מסכת מכות:

"וּכְבָר הָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא, מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁמְעוּ קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל אֲרָם מִפַּלְטִיָה, בְּרִחוּק מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִיל, הִתְחִילוּ (הם) בּוֹכִים, וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק, אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לָהֶם, לָמָּה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ, עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַלָּלוּ שֶׁמִּשְׁתַּחֲוִים לָעֲצַבִּים וּמְקַטְּרִים לָאֱלִילִים, יוֹשְׁבִים בֶּטַח (ושלוה) וְהַשְׁקֵט, וְאָנוּ - בֵּית הֲדוֹם רַגְלֵי אֱלֹהֵינוּ שָׂרוּף בָּאֵשׁ, וְלֹא נִבְכֶּה? אָמַר לָהֶם, לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק,וּמַה לְּעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה? שׁוּב פַּעַם אַחַת הָיוּ עוֹלִין לִירוּשָׁלַיִם, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר צוֹפִים, קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר הַבַּיִת, רָאוּ שׁוּעָל שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים. הִתְחִילוּ הֵם בּוֹכִים וְרַבִּי עֲקִיבָא מְשַׂחֵק, אָמְרוּ לוֹ,מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְשַׂחֵק? אָמַר לָהֶם, מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹכִים? אָמְרוּ לוֹ, מָקוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ, (במדבר א) "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת", עַכְשָׁיו נִתְקַיֵּם בּוֹ (איכה ה) "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ", וְלֹא נִבְכֶּה? אָמַר לָהֶם, לְכָךְ אֲנִי מְשַׂחֵק, דִּכְתִיב, (ישעיה ח) "וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים, אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ", וְכִי מָה עִנְיָן אוּרִיָּה אֵצֶל זְכַרְיָה? וַהֲלֹא אוּרִיָּה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּזְכַרְיָה בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי? אֶלָּא - תָּלָה הַכָּתוּב נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה. בְּאוּרִיָּה כְּתִיב, (מיכה ג) "לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלַיִם עִיִּין תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר". בִּזְכַרְיָה כְּתִיב, (זכריה ח) "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָיִם". עַד שֶׁלֹּא נִתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָה, הָיִיתִי מִתְיָירֵא שֶׁלֹּא תִּתְקַיֵים נְבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, עַכְשָׁיו שֶׁנִּתְקַיְּמָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל אוּרִיָּה, בְּיָדוּעַ שֶׁנְּבוּאָתוֹ שֶׁל זְכַרְיָה מִתְקַיֶּמֶת, וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ לוֹ, עֲקִיבָא נִחַמְתָּנוּ, עֲקִיבָא נִחַמְתָּנוּ" (מכות כד

לא רק! אלא גם...(אפשר להבין כאלה שלא רוצים...אבל ההסבר שלך לא הי'ה מובן)

אבל נכון...זה לא סותר!!!!! אפשר בד בבד

ולהיות בטקסים ולשמוע קטעים של יום הזיכרון. זה נותן לי הרגשה שנתקעים במקום ולא זזים ורק בוכים. גוש קטיף זה לא זכרון זה חיים! ובתור אחת ששרצה שם לא רק בתקופה שלפני הגרוש קשה לי עם זה שזה מסתכם בזכרון. אני רוצה לראות מעשים, בניה, שיבה למקום הזה להתחיל חיים בשממה. אני מאמינה שזה אפשרי. "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן" (ר' נחמן מברסלב).
את אותו הדבר אני משליכה גם לגבי בניין בית המקדש. לבכות כולנו יודעים ואנחנו עושים את זה מצויין . אבל מה עם המעשה? איפה אנחנו? איפה הנאמנות שלנו לא"י? לעצמנו? לריבונו של עולם???

זה הי'ה שיא הקשה שבאיזושהי הפגנה באו אלי ושאלו אותי אם אני רוצה לקנות נר זיכרון של גוש קטיף...זה הי'ה ניראה לי שיא המוזר...כאילו מה זיכרון?? זיכרון זה למשהו שמת כזה...וזה לא נתפס לי...(בקיצור רגשות מעורבים)

בלי סמיילים, ובלי חחח ומעין אלה.
תודה.

נחשב פרוגרסיבי מדי?