לי היתה בעיה הפוכה בגיל 18, אבא שלי נורא רצה שאתחתן ואני משכתי את זה עד היום לא יצאתי יותר מידי

התקשרתי אליהם ו"קבעתי" איתם שיחה (אמרתי: "שלום אמא, מה שלומך? תקשיבי, אני צריכה לדבר איתך ועם אבא על איזה עניין. אז אם אתם בבית - אקפוץ הערב..."). וככה אחרי שאחיי הקטנים הלכו לישון, שוחחנו לנו. לגבי שאלותיך הנוספות:

א. כן. זה נראה לי בעייתי להתחיל לפני שאומרים להם, לפחות בגילך. מצד הכרת הטוב נראה לי שזה פשיטא שצריך ליידע אותם כשמחילים "להזיז עניינים" בכיוון. לא צריך להודיע על כל יציאה ויציאה ולתת להם דו"ח, אבל כשמתחילים, בפרט בגיל צעיר, צריך ליידע. אני גם חושבת שעצם הדיבור, שמיעת חוות דעתם וכו' חשובה בגיל הזה.

ב. היו קצת חששות. איך יגיבו? האם יתמכו/ ינסו לשכנע אותי לא לעשות את הצעד הזה וכו'.

בנוסף את צריכה לחשוב אם את באה אליהם ב"בקשה" ש"יאשרו" לך את תחילת התהליך, או ב"הודעה". כי אם את "מודיעה" וההורים מתנגדים באופן קיצוני, לא תהיה לך ה"זכות" לבקש/ לדרוש מהם דברים מסוימים. אין לי כח להרחיב, אולי מאוחר יותר.

זו דעתי האישית בלבד. יש שיחלקו עליה.

עד לפני לא מזמן...

השאלה היא את שנה ראשונה או שנייה.

כשאני הייתי שנה שניה, האמת שהתקשרו אליי להציע וזה די נפל עליי בבום.  אמא שלי כאילו כן ידעה מזה שהם הציעו כי קודם התקשרו אלייה. חשבתי על מלא והחלטתי שעכשיו לא... אמרתי לאמא שלי שהחלטתי שלא וזהו.. לא משנה שהיא לא ממש קיבלה את זה אבל בסדר... אחרי איזה חצי שנה, החלטתי שכן והתקשרתי לזאתי שהציעה, אמא שלי לא ידעה שהחלטתי לחזור לזה.. וסיפרתי לה רק אחרי שהייתה הפגישה השנייה {האמת שזה יצא ממש שחתחנו אבל זה לא קשור כ"כ..}

נכון.. זה קצת מסובך והייתי {ועדיין} צריכה להמציא סיפורים כל פעם כי לא רציתי {וגם עכשיו אני לא רוצה..} שהיא תדע... אבל לפי איך שנראלי זה שווה...

תחשבי איך תיהיה התגובה שלהם ואם את רוצה אותם בתהליך הזה שלך... זה האמת תלוי גם בהורים.. יכול להיות הורים שלא יציקו וירצו לדעת כל דבר אבל יכול להיות שכן.. את מכירה אותם...

זה מה שיש לי להגיד בנתיים.. כמובן שאת מוזמנת תמיד לאישי או לשיחה אישית...

בהצלחה!!!

בעיתו ובזמנו בעז"ה...

רק כשהיתה הפגישה אמרתי לאמא שלי שאני הולכת לפגישה. ואז היא התלהבה ורצתה לדעת פרטים

ההורים שלי הציעו לי, בגיל 19, להתחיל לצאת, אבל אני ממש לא הייתי בראש... (בסוף כמובן נכנעתי והסכמתי לשמוע את ההצעה שעמדה על הפרק. ה' מכוון הכל בצורה הטובה ביותר עבורנו => כנראה שהיה לי טוב להתחיל לצאת אז... עדיין לא מבינה עד הסוף את התועלת, אבל אני מאמינה שהכל לטובה).

אז כמו שאת מבינה - לא ממש התנסיתי במה שאת מדברת.

מה שלי נראה: חכי קודם להצעה מתאימה, ואז דברי עם ההורים שלך (כי אם הם לא בעד - חבל שתלחיצי אותם סתם בעוד שאין הצעה בינתיים ומי יודע מתי יתחילו לזרום אלייך הצעות. בעז"ה בקרוב!!! אבל את לא יודעת מתי בדיוק, ואם ניתן לאפשר להם "לישון בשקט" עוד לילה/שניים/שבוע/שבועיים וכו' - למה לא?).

בעז"ה כשתעמוד הצעה מתאימה על הפרק - ספרי להורים שלך (בלי לחץ!!! ) על החלטתך (שאת רוצה להתחיל לצאת) ותשתפי אותם (כמה שתרצי) בהצעה הנוכחית (שיהיו רגועים שאת לא יוצאת סתם עם בחור מהרחוב, אלא קיבלת הצעה ממקור נאמן והצעה מתאימה, ואת שקולה וכו').

אני חושבת שכן חשוב שההורים ידעו על החלטתך (א. הם ההורים שלך. לעניות דעתי, מינימום הכרת הטוב זה לשתף אותם בצעד המשמעותי שאת בוחרת לעשות. למצוא חתן זה לא כמו למצוא חצאית ליום חול. זה לא אומר שאת חייבת לשתף בהכל. ממש ממש לא! אבל לשתף שאת מתחילה לשמוע הצעות, ואולי גם אח"כ לעדכן מדי פעם אם את יוצאת או לא, אם טוב לך בגדול או לא וכיוצ"ב, ב. בשביל השקט הנפשי שלך. ההרגשה שאנחנו מחביאים סוד מפני אנשים הקרובים אלינו - מעיקה, מטרידה).

אני לא חושבת שיש לך מה לחשוש מתגובות הורייך.

גם אם לא ימצא חן בעיניהם שאת מתחילה לצאת - ישמחו על כך ששיתפת אותם.

בסופו של דבר, ההחלטה אם לצאת או לא - תלויה אך ורק בך!!

(אבל אל תשכחי בהמשך הדרך לשמוע את דעות ההורים. לשמוע, ולאו דווקא לקבל. למה לשמוע? כי הם מכירים אותך מאוד, אוהבים אותך, רוצים בטובתך, בעלי ניסיון ו-כי זה חלק ממצוות הורים שאנחנו חייבים בה).

שיהיה ב"הצלחה רבה!!!

אל תשכחי לעדכן איך היה 

נהיים דתיים פחות ופחות.

ברגע שמתחתנים נכנס לתמונה חינוך הילדים וזה משפיע כי מתחברים לעולם התורה מחדש.

קשה מאוד לשמור על רמה דתית גבוהה בצבא, באקדמיה ובשוק התעסוקה אא:כ אתה מתגייס דרך ביניי"ש או דרך הרבנות או מסגרות דתיות, באקדמיה כמעט כל החברים שלך חילוניות וחילונים אא"כ הלכת ללמוד במכללות דתיות או בר אילן, בשוק התעסוקה זו בעיה אם הגעת לשם דתי לא נשוי אא"כ אתה מורה בבית ספר דתי או כיוצ"ב.

הכלל הוא שככל שאין לך מסגרת דתית תומכת מאוד קשה להחזיק זמן דתי כרווק, אם יהיה לך רב מובהק שתוכל לשאול אותו כל שאלה וללכת בדרכו תוכל להיתלות בו.

מי שמראש תולה את הרמה הדתית שלו בהקשר החברתי בו הוא יהיה - אז מראש הוא מועד לירידה ברמת הדתית.

אבל מי שמגדיר את הזהות הדתית שלו כבלתי תלויה בהקשר חברתי - גם אם הוא יעשה פחות מצוות בתקופה כזו או אחרת, הוא יהיה באותה רמה דתית פלוס מינוס (בע"ה גם ברמה גבוה יותר).

למה רבותינו מחנכים אותנו בישיבות? לדתיות חברתית? לבינוניות ותלותיות במסגרת כזו או אחרת?

(אני יודע שאתה הצגת מצב ולא הבעת עמדה, אני צועק את זה לחלל האוויר ולא אליך או לטענותיך)

ולכן כשעוזבים את הישיבה ומתערבבים עם העולם החילוני יותר קשה להמשיך בעלייה הרוחנית, אבל עוגן משפחתי עוזר לא להמשך אחרי הסביבה.

יש גם פתרונות לרווקים איך לשמור על סביבה דתית, אבל זה יותר קשה.

לק"י

ומסכימה איתך שרמה דתית לא אמורה להיות תלויה בנישואים.

בפועל, אין לי מושג מה קורה באמת מבחינה ססטיסטית

הגיונית ככל שהתנאים יהיו קשים יותר מבחינה פסיכולוגית / חברתית / כו' כו' כו' כך יפלו סיגים ממצרף הכסף

אני חושב שכדי להיות ברמה דתית גבוהה בין כרווק בין כנשוי צריך כל הזמן להשקיע מאמצים אקטיביים ומי שעושה כך ולא פועל רק מכח האנרציה כך יהיה לו בהתאם

מעשית אפשר לבחור גם אחרת. אני לפחות בחרתי להקפיד  הרבה יותר בתקופה שהייתי חייל ביחידה לא ככ דתית.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

אוכל טעים

כלים אמיתיים, בלי חדפ ובלי ניילון

הרב של האולפנה זה נחשב

או כמו אינויאשה

זה היה בטלויזיה שהייתי ביסודי

היה ב9 וחצי בערב, הייתי מפחד מזה חח

מאז הקורונה+ המלחמה, יותר אנשים עושים חתונות בכל מיני מקומות/ סגנונות.

כמובן יש את הקיצוניים של בסיסים/ מקלטים בהתאם לסיטואציה, אבל יש גם בבתים פרטיים/ חוות/ מוסדות חינוך עם חצר גדולה/ אולמות מקומיים- יישוביים או שכונתיים ועוד ועוד. זה דורש לפתוח את הראש, לפעמים ללכת על חתונה קטנה יותר, לפעמים יותר כאב ראש של התעסקות בטכני. אבל זה נותן יותר מרחב לעשות מה שבאמת מתאים לכם הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינות אחרות 

ואז גם יש מקום להקים חופה.

שימו לב שמקום כזה בדרך כלל עם פחות תאי שירותים מאשר אולם. 

והיא אמרה שזה לא יצא להם יותר זול.

(חתונה על הדשא, בלי להשקיע בעיצוב וכזה. אבל שולחנות, כסאות, צלחות, כוסות, סכו"ם, מאווררים, תאורה וכזה יצא להם כבר אותו מחיר כמו אולם)

ממליצה לחפש באזורים חרדים, לרוב יהיה שם זול משמעותית.

ואולי תשאל בפורום נשואים טריים שם יש אנשים עם ניסיון

אני לא מכירה ככ מקומות אבל בבני ברק ובאולמות נוספים של חרדים המחירים זולים. כמובן שהרמה בהתאם למחיר…

ונכון שחתונות קטנות זה משהו שמסובך לעשות אם אין הכרח (כי אתה לא תמיד יכול לא להזמין מעגל אנשים די קרוב, אם לא מכריחים אותך לעשות חתונה קטנה) אבל אני כן מציעה לשקול את זה.

ממה שראיתי חתונות קטנות לא פחות שמחות מגדולות.

ואם רלוונטי, אני יכולה בלי קשר להמליץ על תזמורת די זולה שלדעתי טובה ממש. 

לק"י

וזה לא היה מהיקרים.

אז עם כל עליית המחירים זה מחיר סביר לחלוטין. אולי אפילו זול😅

מזל טוב!!

כמובן אפשר גם לקחת אולם קטן שמיועד לבר מצווה וכדומה, אבל הוא לא מותאם לחתונה, מכל הבחינות…

לא כל האולמות, אז צריך לברר

אולמות כמו היכלי פאר, ארמונות חן, ואני לא זוכרת שמות אבל הייתי באולמות כאלו במודיעין עילית

אני לא יודעת כמה הם עולים עכשיו, אבל כשהתחתנו הם היו זולים בפער גדול מאולמות אחרים.

והיכלי פאר לפחות היה מכובד, גם במודיעין עילית הייתי בחתונות שהיו מכובדות

ואז אפשר גם במקום לא סטנדרטי כמו חצר של בית/ישיבה וכו.

כשיש לך 350-400 אורחים, רק על המנה אתה מגיע תוך שניה ל70-80 אלף וצפונה. זה מלא!

זה דורש הבנה ושיח מותאם, אבל אפשר (וכדאי בעיניי) להחליט שזו חתונה בלי חברים של ההורים (בטח לא כאלו שאתה בקושי מכיר).

ואם מתאים מבחינת האקלים המשפחתי אז גם רק משפחה יחסית מצומצמת (נניח החל מסבא סבתא שלך והצאצאים שלהם. כלומר לא דודים של ההורים וכו)

בתכלס בתכלס, להוריד הרבה ממספר האורחים זה מה שכנראה הכי יקצץ בעלויות.

לדעתי אפשרי בהחלט חתונה של סה"כ 200 אורחים.

וזה חתונות מהממות והריקודים שמחים וממש לא מרגיש מסכן או עלוב (שים לב שכדאי שגודל האולם יהיה מותאם. כלומר אם אתה מזמין 200, אז לא ללכת לאולם של 600)

בהצלחה. 

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

במרכז קסם יש - (כותבת מזיכרון, כדאי לברר שעות וכד- במצב העכשוי)

בית קפה "קפוצ'ינו"

חומוס אליהו

"המרפסת" - במודיעין עילית, יש שם פיצריה  מושקעת יחסית.

אין לי מספרים ... סליחה.

ובהצלחה!