לימודים של בעלי והתערבות של החמותאנונימי (פותח)

בעלי ממש רוצה ללכת למוד מקצוע-הלימודים הם שנה (5 ימים בשבוע)

זה אומר שהוא יפסיק לעבוד וילך ללמוד.

בינתיים אני לומדת ומתכננת להתחיל לעבוד כשאגמור את הלימודים.

 

הלימודים שלו מתחילים בערך עוד חודשיים ובערך באותו זמן אני גומרת ללמוד.

 

הבעיה היא שאמא שלו ממש לוחצת עליו שלא ילך ללמוד ושהוא חייב לעבוד וחייב לפרנס.

וזה ממש מרגיז!חשבנו על זה הרבה וגם על השיקול הכלכלי.

א.הבנו שאפשר לקבל דמי אבטלה למי שלא עובד.

ב.רוב הסיכויים שאני אעבוד ואז יהיה לנו מקור הכנסה.

 

זה ממש מעצבן אותי שאמא שלו מתערבת ואני חושבת שזה במיוחד בגלל הסיבה שהיא לא סומכת עליו שהוא יכול ללמוד ולהוציא תעודה

והיא לא רוצה שיעזוב את העבודה במיוחד בגלל שהעבודה קשורה למשפחה.

 

מה עושים?אנחנו רוצים לעמוד על דעתינו!ושבעלי ילך ללמוד..

אכן, תעמדו על דעתכם... בצורה מכובדת.ד.

זה לא כלול ב"כיבוד הורים" למיטב הבנתי - כי זה נוגע לכם. לא להם. אני מניח שהעסק ש"קשור למשפחה" לא יתמוטט בלעדיו.

 

 

אם אכן, "אינה סומכת עליו" שיכול ללמוד, אז בוודאי שחלילה ללכת לפי זה. זה עצמו יכול להפחית מיכולתו.. אם אתם מאמינים ביחד שהוא יכול זה ממש נפלא, ומן הסתם אכן כך הוא - ויופי שהוא רוצה לנסות. כל הכבוד. ללמוד מקצוע זה דבר מצוין, התקדמות, מפתח כשרונות, יכול להגדיל את הביטחון העצמי ותחושת המרחב, יכול לתת פרנסה טובה יותר ובמגוון רחב יותר בעתיד.

 

מאד משמח שאתם ביחד רוצים את זה - ואת מוכנה לעבוד כדי שילמד. כך צריך להיות בין בני זוג.

 

לגבי "דמי אבטלה" - זה לא ברור, כי את זה נותנים דווקא למי שמתייצב בלשכת התעסוקה ואינו יכול למצוא עבודה, למיטב ידיעתי, וזה לא המצב אצלכם.  אבל אפשר להתענין אצל מש' העבודה והרווחה, יש להם ענין שאנשים ילמדו מקצוע - ויש מענקים וכו'. תטלפנו ותשאלו.

 

מכל מקום, זה שיקול שלכם.

 

צריך גם לכבד את ההורים וגם להקשיב לדבריהם, אבל אם אחר השיקול נראה לכם כפי שחשבתם - צריך גם ללמוד איך אפשר לעמוד על הדעה ביחס מכבד: כן, אנחנו שומעים - אבל שקלנו היטב והחלטנו שזה טוב כך, שיתקדם וילמד ובדקנו גם מבחינה כלכלית..

 

וזהו. העולם לא יתמוטט - יישאר יחס אוהב ומכבד, ואתם תעשו כפי שחשבתם.

 

כך נראה לענ"ד.

ככה-פאז

דמי אבטלה הם לא לכל החיים, אלא למס' חודשים בהתאם לזכויות שלו (כמה זמן עבד ברצף, גיל, ילדים.. מתחת

לגיל 28 דמי אבטלה הם ממש לא הרבה..).

אבל בע"ה אתם תזכרו.

פשוט להגיד בנימוס: תודה שאת דואגת לנו, חשבנון על זה הרבה,

ומה שהכי טוב ונכון לנו לדעתנו זה X, ושלום. אגב,

 

שבעלך ידבר איתה, לא את. בהצלחה!

גם אני בעד-לסרב בנימוס להורים.שרית יורב
נכון. חשוב שתדגישו שאתם מרגישים שהיא דואגת לכםיוקטנה

"אנחנו מרגישים שאת ממש דואגת לנו! זה מאוד חשוב לנו ואנחנו מעריכים מאוד את דאגתכם ואהבתכם!

זו הסיבה שתמיכתכם מאוד חשובה לנו, גם אם אתם לא מסכימים עם הדרך שבחרנו, או אפילו חושבים שאנחנו טועים.

זו הבחירה שלנו, אבל חשוב לנו שאהובינו תומכים בנו, גם אם לא תתמיד רואים עין בעין.

אנחנו מקווים שתמיד נוכל להתייעץ אתכם, ושנרגיש תמיד שאנחנו יכולים לשתף אתכם, בלי לחשוש מתגובתכם, במידה ואתם חושבים אחרת."

 

(כמובן במילים שלכם, ואם זה נשמע מוגזם, אפשר במכתב )

זה טעות.אנונימי (פותח)

סטודנטים מכל סוג שהוא לא זכאים לדמי אבטלה

אלא אם הקורס הוא מטעם שירות התעסוקה ששולחים את אותו מובטל להסבה מקצועית.

הפותחתאנונימי (פותח)

זה אכן קורס מטעם שירות התעסוקה

במקרה כזה יכול להיות שאין בעיה כספית מידיתender13

בקורס כזה לפעמים(או תמיד לא יודע) מקבלים סוג של משכורת.

בררו את הפרטים האלו דבר ראשון.

 

לא מדוייק.אנונימי (פותח)

סטודנטים לא זכאים להבטחת הכנסה, אבל לא לדמי אבטלה.

בעלי סטודנט, וקיבל יופי של דמי אבטלה- 3 חודשים או 4.

התנאי כמובן שהוא עבד קודם ברצף מספיק וכו..

אשמח לברר איתך את הפרטיםאנונימי (פותח)

זו אני הפותחת

תתחילי כאןאנונימי (פותח)

http://www.btl.gov.il/%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2%20%D7%9C%D7%A7%D7%94%D7%9C%20%D7%99%D7%A2%D7%93/Pages/zchutcha.aspx

 

בעקרון יש באתר של ביטוח לאומי תשובות ואת כל ההגדרות..

אם משהו לא ברור לך עדיף לשאול אותם ב*6050

 

בהצלחה!

רק כדאי שבעלך ידבר עם אמא שלו ולא אתד"ר שוקו

כך הדברים ישמעו יותר

 

בהצלחה

הוא דיבר עם ההורים שלו ועדייןאנונימי (פותח)

הם לוחצים עליו ואומרים לו שיברר את זה טוב ואולי יש קורס אחר שהוא יותר קל.ואותי זה ממש מעצבן.

זה נראה שהם לא סומכים עליו בכלל..מה דעתכם?

כבר אמרנו דעתנו באופן ברור.ד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך י"ט חשון תשע"ג 01:00

בנקודה הזו של "לא סומכים עליו" מותר "לא לסמוך עליהם"...

 

אתם ילדים גדולים,

 

אם זה נראה לכם טוב ומתאים - לא להחליש את יכולת הבעל בגלל חששות-שווא. תמיד אפשר לנסות משהו אחר אם לא הולך, ואין סיבה שלא ילך. אדם צריך גם להתקדם ממה שחשבו עליו בילדותו. ובשביל זה צריך גם אמון. את תתני בו אמון, הוא יתן אמון בעצמו ובעז"ה הכל יהיה בסדר.

 

ללמוד לעמוד על דעתכם - אחרי ששמעתם בכבוד את הנימוקים - ולהישאר מנומסים ואוהבים ומכבדים.

 

זו אומנות ששוה ללמוד אותה..  גם ההורים "לומדים אותה" תוך-כדי-הילוך עם הבן הנשוי.

זה הזמן וזו ההזדמנותאלעד
להעמיד את השוויגער על מקומה!

שווה להעיז ולדבר איתה כדי שמעתה והלאה תחליטו על חייכם בעצמכם
מצטרףמשה
"להעמיד את השוויגער על מקומה!"פלפלתי

נשמע רע. אפילו מאוד. שוויגער אפילו שהיא נראית מכשפה רצינית - יש לה עדיין ניסיון חיים קצת יותר משלך, ויש סבירות גבוהה שהיא גם לא מדברת שטויות.

למה תמיד נראה לכם שהשוויגער שלכם צריכה שתחנכו אותה?

חוצמזה שזה הפוך הפוך מהכיבוד הורים שהיא צריכה לקבל מכם למרות שהיא חמותכם...

 

זה סתם לגופה של אמירה ולא לגופו של הדיון...

 

(וזה מופנה גם לך אדמיננו היקר...  רק שבאמת לא שירשרתי את זה נכון מאוד מסתבר.. )

 

...לטובה

ממה שאני יודעת סטודנטים/ות לא זכאים לדמי אבטלה

(וצריכים לשלם ביטוח לאומי, נשים נשואות פטורות). 

ההלכה בשולחן ערוךימפ

 

שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ סעיף כה

אם האב רוצה לשרת את הבן, מותר לקבל ממנו אלא א"כ האב בן תורה. לה] תלמיד שרוצה ללכת למקום אחר, (כב) שהוא בוטח שיראה סימן ברכה בתלמודו לפני הרב ששם, ואביו מוחה בו לפי שדואג שבאותה העיר העובדי כוכבים מעלילים, (כג) אינו צריך לשמוע לאביו בזה. הגה: לו] וכן אם האב מוחה בבן לישא איזו אשה שיחפוץ בה הבן, א"צ לשמוע אל האב (מהרי"ק שורש קס"ז /קס"ו/).

לידיעתכם!

שוב אני הפותחתאנונימי (פותח)

אני מרגישה שמאוד מלחיץ אותי שאני אצטרך לפרנס.אני כל הזמן חוששת שלא אמצא עבודה ואז נשאר תקועים.

ממתי כדאי לי להתחיל לחפש עבודה?אני גומרת ללמוד בערך עוד חודש וחצי.

כדאי לחפש עבודה עוד לפני סיום הלימודים?

חד משמעית כןנקודה למחשבה
תהליך חיפוש עבודה זה לא עניין של יום יומיים.
זה אפילו יכול לקחת חודשים.

תשאלי את אלעד שעזרתי לו במה שיכולתי..
הוא עבר את התהליך של מציאת עבודה..
אם את צריכה עזרה בשמחה
בוודאי שכדאי.ד.

ואגב, אפשר לראות שההורים לא דיברו "שטויות" אלא דאגו לכם, בדיוק כמו שאת דואגת..

 

ומכל מקום, לא בונים את החיים על דאגות.

 

תנסו לעשות כמיטב יכולתכם כדי לאפשר לבעלך להתקדם ע"י לימוד מקצועי שהוא רוצה בו. נקוה שתמצאי עבודה טובה ושתצליחו להסתדר עם עליית המדרגה הזאת.

מה למדת? מהו התחום בו את מחפשת עבודה?ender13
שאלה לפותחת השרשור ובעצם גם לכל שאר המגיבים:אנונימי (פותח)

רגע. זה נשמע שאתם נשואים משהו כמו שנתיים.- שלוש. ובהנחה שזה נכון (ואפילו אם קצת יותר) -
יש לי שאלה:
למה לדעתך ההורים שלו חושבים שהוא לא יכול ללמוד מקצוע?
ולמה ברור לך שאת יודעת יותר טוב מהם?

הם ההורים שלו! הם אוהבים אותו! הם דואגים לו לא פחות ממך!
אני חלילה לא בא לתקוף וברור שבעיני זלזול באנשים וביכולותיהם הוא דבר רע ופסול.
אבל כשזה בא מכיוון ההורים נראה לי שכדאי לחשוב מאה ואחת פעמים לפני שמתייגים את זה כזלזול ביכולת.
 

אני רוצה לציין כאן גם נתון נוסף שחסר לנו (מתוך שלל נתונים חסרים...), והוא:
האם רמת ההכנסה שלכם תיפגע בעקבות הפסקת עבודתו של בעלך?
כלומר האם אתם מסתדרים עם ההכנסה שיש לכם כיום, והאם אתם תעמדו בירידה בהכנסה?
גם אם תקבלו איזה שהוא סכום מאבטלה/הבטחת הכנסה וכד', במידה וחלילה את לא תמצאי עבודה האם תסתדרו?
השאלה הזאת מתחזקת עשרת מונים לאור מה שהוספת בהמשך!

לפותחת השירשור: אני מדגיש שאני לא מצפה ממך לענות פה, אלא לענות לעצמך. אלה רק נקודות למחשבה.

לעומת זאת משאר המגיבים דווקא כן אשמח לשמוע...

 

ולסיום רעיון: בהנחה שאתם לא מעבר לגיל 35, האם לא יהיה יותר נכון אפילו לדחות את ההחלטה בחצי שנה, לפחות עד שאת תתבססי ותמצאי עבודה במקצוע שלמדת?

האנונימית הפותחת עונהאנונימי (פותח)

אכן אנו נשואים די טריים.אני חושבת ככה כי הם אומרים לו לברר הרבה דברים על הלימודים ומההתחלה כשהוא התחיל לחשוב על הלימודים האלו אמא שלו אמרה שלא בטוח שזה מתאים לו וכדאי להתייעץ גם עם אחיו.

וגם אני רואה את זה שזה קרה עם עוד אחים.יש עוד אחות שהחליטה ללכת לעבוד והאמא אמרה שהיא לא התייעצה איתה והלכה לעשות מה שהיא רוצה.

אני חושבת שלכל אחד במיוחד אם הוא בוגר אחרי התיכון וקל וחומר אם הוא נשוי יש לו זכות להחליט ולחשוב באופן בוגר מה מתאים לו. 

אני חושבת שיותר חשוב לאמא שלו שהוא ישאר בעבודה שלו שהיא קשורה למשפחה ואני ובעלי לא מסכימים לזה כי גם ככה התנאים שם מאוד עלובים והמשכורות נמוכות מאוד!

אני לא כ"כ חושבת שרמת ההכנסה תיפגע כי גם ככה הוא מקבל משכורת מאוד נמוכה ביחס לעבודה שהוא עובד בה.

ולגבי הדחיה של הלימודים אני לא חושבת שזה טוב בכלל כי זה יגרום לדחות אותם כל פעם מסיבה אחרת.

 

כמה דברים:פלפלתי

לגבי החלק הראשון שאת כותבת לגבי האמא - לכאורה זה נראה הפוך ממה שאת מרגישה, זה נראה שהיא כן דואגת ולכן לכל ילד נכון משהו אחר, לאחד נכון שיעבוד, ואחד נכון שילמד.. לאחד אולי יש קפיצים ולשני לא.. אין לי מושג... אבל זה נראה שהיא כן  מפעילה איזה שיקול כלשהו בענין. 

 

מבחינת הזמן של ההחלטות של הורים - החלטה סופית באמת את צודקת שצריכה לבוא מהכיוון של הזוג עצמו (או האדם עצמו - לדגומא: עם מי הוא מתחתן.... הוא יכול להתחתן עם אדם נפלא, ויכול להתחתן עם אדם מכה) - הוא מחליט. השאלה אם הוא הסכים לשמוע דיעות של הסובבים  אותו לגבי הענין.
יכול להיות שמישהו יעלה נקודה נכונה שלא שמת לב אליה, בין אם בשידוך, בעבודה, בלימודים, בכלכלה, בקניה...

זה שאדם מגיע לגיל 18 זה לא אומר שחכם שהוא יעצום עיניים ולא יקשיב לסובבים אותו ובעיקר לאנשים הקרובים אליו כמו אבא, אמא, כי בסופו של דבר זה יכול לעזור לו. הם לא מקבלים כסף על יעוץ..

ילד הוא תמיד ילד של אמא אמא, ואם לא - אז הוא גם לא צריך את הכסף של החתונה שלו מהם, שיסתדר בעצמו כי בסה"כ הוא כבר אחרי 18.....

 

ולגבי המשכורת - שאלה לי - על כמה משכורת מדובר? 

ועוד משהו - לקחו אותו לעבודה עם ידע קודם בתחום העבודה או בלי השכלה בזה בכלל? כי זה שונה...  אם מקבלים אותך  בלי השכלה ובלי כלום ומלמדים אותך תוך כדי שונה לגמרי ממי שקיבלו או הכניסו אותו לעבודה אצלם עם ידע או  תעודה או משהו בתחום...

 

 

ועוד משהו - מבחינת משכורת:

יש לי חברה, שלמדה המווווווון שנים, ועובדת, ומקבלת עם הבטחת הכנסה  משכורת  של מינימיום - שזה אומר 3200 או משהו כזה......   והיא עדיין עובדת שם.  וזה אחרי שהיא למדה המוון שנים - ובטוח צריכה להרויח יותר. ככה שלא מה שצריכים לקבל אכן מקבלים - ולחיות עולה כסף אז לפעמים שווה בינתיים להרויח קצת מאשר בכלל לא.

ועוד דוגמא שעולה לי בראש:

גיסתי, כבר בפוסט דוקטורט - ועדיין  לא עובדת, אלא רק לומדת.... הם משלמים מעון מהמלגה שלה ....  אז מה יצא מזה שהיא למדה המון המו ןעוד לומדת? הכנסה עד היום הם לא ראו מזה. אפילו שקל. מלגה זה לא נקרא כסף. מזה לא חיים. מזה בטח שלא מרויחים....

 

בקיצור - לא כל מי שלומד באמת מרויח. שווה לבדוק את הענין עד הסוף.

 

ועוד משהו - לגבי המשפחה:

כשיש קשרים מי צריך פרוטקציה...???

אנשים עובדים כ"כ הרבה כדי שיקבלו אותם לאיזשהי עבודה, אפילו אם היא בשכר מינימום (והיום תכלס כמעט אף אחד לא מתחיל ומקבל יותר ממינימום)  - ויש כאלה שיש להם סיעתא דישמיא וצנחו לתוך העבודה.  מהיותר טוב מזה?

שטראוס - זה עסק משפחתי או לא?   והם  מרויחים... ומרויחים טוב.... מי שלא נכנס לשם - פראייר...

 

ואוו חפרתי... !

(טוב, אבל אתם נתתם לי עוד הרבה כיווני חפירה אחרי כל הדיון הזה.. )

שוב הפותחתאנונימי (פותח)

האמת שאני מרגישה שהסברתי את עצמי כבר ואין לי כח לכתוב שום מחדש.יכול להיות שהם מנסים לעזור אבל בסופו של דבר ההחלטה תהיה שלנו.ועצם זה שלא הכי סומכים על בן אדם שילך ללמוד בכלל לא נראה לי.

בקשר לעבודה לא בא לי לפרט יותר מידי אבל אין שם תנאים בסיסיים שיש ברוב המקומות.אני גם לא יכולה לפרט יותר מידי כי בסוף ידעו מי אני. אני רק יכולה להגיד שהם יכולים לייעץ אבל לא להחליט בשבילנו!

 

לאנונימית פותחת-מאמע צאדיקה

נראה לי שזה שחפרו לך פה- עזר לך להבין את העמדה שלך, מה את בעצם רוצה- ולהתחיל לעמוד על זה

 

ככה שלא נותר לי אלא לאחל לך- שבאמת תעשי את מה שאת רואה הכי לנכון לבית שלך!

 

לכי בכוחך זה ותגדלי את בעלך ואת ביתך לתפארת בתי ישראל!

פרח

 

 

 

 

 

 

הפותחתאנונימי (פותח)

צדיקה את ממש צודקת.אכן עכשו העמדה שלי ברורה יותר.

תודה על האיחולים!נותר רק ליישם.

פעם זה היה חתימה שלי...מאמע צאדיקה

"בסופו של דבר- אתה תתחבר לעצה שמגבה את מה שאתה כבר מרגיש מראש..

כך שהתשובה נמצאת כבר אצלך." (ליטל)
פלפלתי, הערה לדברייך המעניינים:ד.

יש נקודה מאד חשובה, שדומני המעטת קצת בערכה (לא הזכרת אותה..):

 

זה שבחור עושה קורס, מרגיש שיש לו איזה תחום שהוא קצת "מומחה" בו, וביחוד אם זה משהו שהוא קצת "אתגרי" בשבילו - הערך של זה מבחינת הרגשתו ובנין אישיותו, הוא לפעמים הרבה למעלה מ"משכורת צנועה בטוחה" שיש לו בלי זה..

 

רוב האנשים שלומדים - דומני שלומדים בגלל זה, בגלל הצמיחה הפנימית בעיקר, וגם עם החשבון של הפרנסה שבכך.

גם מצב הפרנסה - לטווח ארוך, מי שיש לו "מקצוע" הוא במצב טוב יותר מתלוי במקום ספציפי בו הוא עובד כעת.

 

ואני מניח שגם קרובתך הדוקטור, עושה את החשבון של ההתקדמות המקצועית כשווה לה יותר  מהריווח הכספי.

תשובה לשואל...ד.

שאלת נכון (אני מבוגר כנראה יותר ממה שייחסת ל"עונים"...).

 

גם אני חושב שחלילה לזלזל בדעת ההורים ובוודאי שצריך לשמוע את דבריהם בכובד ראש.

 

אבל יש נקודת הבחנה חשובה, כאש ההתייחסות הזו גורמת לאדם לאבד את בטחונו במה שהוא יכול להגיע.

 

לעיתים הורים - מאהבתם ודאגתם - עלולים גם לעצור התפתחות כחות ולחסום את האמון של האדם ביכולתו מעבר למה שהם כבר מכירים. לעיתים הם לגמרי צודקים בעצותיהם שבאות מדאגה, אהבה וניסיון.

 

במקרה זה, שהאמא הציעה לו שאולי "ילמד משהו יותר קל", אז לפי הנתונים שהוצגו - נראה בהחלט נכון לעודד אותם לפחות לנסות.

זה מאד יפה שהבחור רוצה לנסות משהו "יותר", תמיד אפשר ללכת לקל יותר, אם רואים שקשה מידי, ולמה שיהיה..

 

וגם בנושא הפרנסה, אכן צריכים לברר. השאלה למיטב הבנתי היא אם לנסות את המהלך הזה. יש להניח שאם יראו ש"אין להם ממה", אכן יעשו כדבריך וידחו קצת את הלימודים הללו, עד שהיא תרוויח יותר.

 

אבל שתי נקודות חשובות יש כאן: האחת - אם מרגישים שיכולים "להתקדם" לא לפחד. להאמין ביכולת. זה עצמו "מייצר" אותה לא במעט. והשניה: היכולת להחליט באופן עצמאי - אחרי שמיעה בכבוד ושיקול דברי ההורים - ועם זאת להישאר מכבדים ואוהבים ומנומסים.  בנושא כזה - שלפי הנתונים אינו נוגע להורים - ההכרעה בסופו של דבר בידם.

 

אבל חשוב מאד, לדעתי, שהעלית מה שכתבת. לעיתים אנו רואים שמהר מיד נוטים "לדחות" אינסטינקטיבית דברים שההורים אומרים. מה שאינו נכון גם מצד כיבוד הורים וגם מצג נסיונם הרב ודאגתם הכנה לידיהם.

דן, בקשר למשפט הזה לא הבנתי:פלפלתי

"וגם בנושא הפרנסה, אכן צריכים לברר. השאלה למיטב הבנתי היא אם לנסות את המהלך הזה. יש להניח שאם יראו ש"אין להם ממה", אכן יעשו כדבריך וידחו קצת את הלימודים הללו, עד שהיא תרוויח יותר." -

 

מה הם יחיו אם נגיד הם יגיעו למצב שהם הבינו שהם טעו נגיד וצריך לדחות את הלימודים בעוד שנה?  הרי הוא צריך לעזוב את עבודה, והיא עוד לא מתחילה עבודה...  

מי יקבל אותו אח"כ בינתיים? אלה שהוא עזב אותם?

לא הבנתי...  באמת.

 

מה שהבנתי מדבריה,ד.

זה שכעת הוא עובד בעסק שקשור למשפחה.

 

לא מציאות של עוזב עבודה בטרם הם יודעים ממה יסתדרו אח"כ.

 

 

ופשוט שהסדר הנכון והאחראי הוא קודם כל לברר אם הם יכולים לקבל מענק על תקופת רכישת המקצוע ו/או משכורת מעבודה שהיא מוצאת - לפני עזיבת העבודה הקיימת ומעבר ללימודים.

 

ההתייחסות שלי היא לשאלה שנשאלה: הנחה שיש לה עבודה, אופציה לעזרה בגלל קורס מטעם שירות התעסוקה, כדבריה, והעיקר - לנקודה העקרונית של האמון ביכולת לקחת קורס שהוא חושב שיכול לעמוד בו.

בדיוק^^^^ הפותחתאנונימי (פותח)
הזוגיות חשובה מאד, וגם להורים הכי חכמים, דואגיםאנונימי (פותח)

וכו' צריך להבהיר שזה מעולה שהם מייעצים, אבל ההחלטה הסופית היא של הזוג

בהצלחה

ושתזכו לסיעתא דשמיא בכל התחומים

התרחקו פיזית מההורים. אל תשאלו. קבעו ותסכימובת אשר ופרחה
עבר עריכה על ידי בת אשר ופרחה בתאריך כ"ב חשון תשע"ג 03:33
לא צריך להתרחק פיזית. לא להגזים.ד.

כבוד להורים, גם אם לא מקבלים את דעתם.

העיקר היא הזוגיות שלכם. אתם צריכים להיות המסכימיאנונימי (פותח)

שביניכם תהיה  אחדות או ויתור שבהסכמה. אוי ואוי ,, גם אם יהיה ויתור  אם לא תעשו זאת מאהבת בן או בת הזוג.   צריך לוותר   לבן  זוג, או לבת זוג. הפשרות הן  סוד  הזוגיות  הטובה. אם תתנדנדו על פי ההורים לעולם לא תבנו את עצמכם. אני לא שוללת עצת הורים ,  חס  וחלילה, אבל אם  אתם רוצים חיים   ביחד, ההחלטות שלכם   צריכים להיות בלב  אוהב. כן בלב  אוהב. 

אנו,  אישי ואני, עברנו 51 שנה  עם  ויתורים  הדדיים  עם כבוד לזולת.  מעולם לא הטחנו איש בפני   רעיתו  על הויתורים שנעשו כי   תמיד נעשו אחרי ליבון   והסכמה.

יש  מי   שמכוון את חיינו.  כמה שזה  נשמע וירטואלי, אם  הזמן תחושו שיש מכוון בעולם  הזה ולבסוף הכל לטובה.

העיקר   שתשמחו זה עם  זו  לבסוף....לא לריב!!  כן  למחלוקת עינינית ולא   מעבר לזה. "אני   אוהבת  אותו בזכות  מעלותיו ומסייעת  לו בחסרונותיו.

זה סוד החיים שלי

שאו  ברכה והיו  בטוב

תבדקו טוב טוב שאתם עומדים בתנאים לדמי אבטלה,כוכבי בוקראחרונה

כי יש מצב רציני שלא, ואז אתם סומכים על משהו שאין לכם.

 

אני יכולה להבין אם חמותך מפחדת שאתם לא יודעים למה אתם נכנסים, והיא זו שתצטרך לתת לכם כסף לאוכל...

תהיי מוכנה לזה שאם לא תמצאי עבודה- יכול להיות שתצטרכי לעבוד כקופאית בסופר כדי לממן את החיים.

 

אם אתם שם- תבהירו את זה ושאתם לא מצפים לעזרה, ואתם יודעים היטב איך אתם עומדים להתארגן על עצמכם, ואז תעמדו על שלכם.

היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019

מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.

מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.

הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...


בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.


נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם  אף אחד לא ישן.


למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.

באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.


סבל


חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח


אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..


הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.

ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.


למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.


רע לי.


איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?


איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.


למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה  והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.


אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
דפא 2 תפתחו מולם הכול
באמת לא פשוטנהג ותיק

ומורכב


אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019
אני חשבתי שנהיה גם בחדר שלמעלה ובו יש 3 מיטות. העניין שהכל רגיש בין האחות לחבר שלה, כשבאנו בסוכות הוא לא היה ואך אחד לא העז לשאול איפה הוא.   הוא כנראה שכר דירה לבד. אחות של בעלי והחבר לא נשואים כי כביכול היא דתלשית שלא מאמינה ברבנות וההורים שלי בעלי הולכים על קצות האצבעות ולא מעיזים לשאול שום דבר, העיקר שעכשיו הם שוב ביחד, כי יש להם ילדה בת שנתיים, אז לא נעים להם לשאול אם אפשר להשתמש בחדר.. וכביכול יש שם את החפצים שלהם. וגם לבעלי לא נעים לשאול אם אפשר להיות שם בחדר. משהו הזוי בעיני
באמת מצב מורכב מאודנהג ותיק

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

בעלי מבין אותי מאדחיוך2019
יש לי קשר עם הגיסה ודווקא קשר טוב, אבל יש סוג של הסכמה בשתיקה במשפחה הזו ויש דברים שלא מדברים אליהם. נגיד להורים שלו זה סופר מפריע שהיא והחבר לא נשואים אבל הם לא יגידו על זה מילה. אז כל הקטע עם החדר היה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם..
ברוך הנהג ותיק

מאוד חשוב שהוא איתך


אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס


חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

זה כאילו גולש למקום האישיחיוך2019
כי הקומה הפכה להיות הבית שלהם וההורים הדוסים כביכול לא משלמים עם זה שהם ביחד בלי נישואים אז כביכול אם יש שני חדרים למעלה הם לא יודעים.. אבל אם נתפוס תחדר זה כביכול בעייתי. למרות שברור שהם ישנים באותו חדר
מורכבנהג ותיק

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

חמי אוהב את הבית כנסת שלו בחגיםחיוך2019
הם לא יעזבו את שאר הילדים שבבית, אז כרגע נראה לי פחות
ולהזמיןנהג ותיק
יחד עם שאר הילדים לא רלוונטי? 
לא..חיוך2019
האח עם האספרגר לא מתחבר לבית שלנו. ואין מקום לכולם יש לנו רק חדר אחד לארח
אני מביןנהג ותיק
באמת בכלל לא פשוט
אז מציע להיות רגישים ממשהסטורי
מכיר כמה משפחות כאלו. ההורים ממש הולכים על ביצים, כדי מצד אחד לא לתת לגיטימציה רשמית לאיסורים שנעשים אצלהם ומצד שני לא לקרוע את החבל עם הבן/הבת שהתרחקו מהדרך.

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.


למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.


''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.


אין מיטות, לא מגיעים.

צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
אבא שלי בחו"ל כבר שנים ולא ידעתי איך בדיוק יהיה אצלם. חשבתי שיהיה מקום. אבל לפעם  הבאה לגמרי צודק
נשמעעוד מעט פסח

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.


ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

קלעת בולחיוך2019
אני לא הבנתי שאני נכנסת לסיטואציה הזו, אפילו ניסנו לברר מראש וכאן היתה האכזבה וגם ההתשה מהסיטואציה
מציע להתיידד עם הרעיון של ליל סדר בביתהסטורי
(בתגובה אחרת כתבתי לגבי הזהירות מול המשפחה)

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.


רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.


זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

בעניין ליל הסדר בביתחיוך2019

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.


אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

כואבהסטורי

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.


אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

וואי, כואב לקרוא את התיאורשלג דאשתקד

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה


בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.


מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

מעניין אם יש קרבת משפחה...חיוך2019

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

תראישלג דאשתקד

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

 

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

לצערינו הרב, יש הרבה משפחות כאלוהסטורי
כלומר - אני לא מכיר את כל הפרטים אחד לאחד, אבל מאז שאני מודע, כי במשפחה המורחבת שלי יש דתל"ש, שכל אירוע/אירוח וכו', הפך למלחיץ מה אומרים/מה לא אומרים/מתי מצפים לכבד ומתי שותקים וכו' - אני שם לב להרבה סיפורים כאלו.
אני חושבנקדימון

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

 

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

מה?!?שלג דאשתקד
לרגע לא כתבתי שהיא לא צודקת, כתבתי שלצערינו אין המון מה לעשות עם העובדה שהיא צודקת וכדאי לחשוב איך מתמודדים ולא איך נמנעים.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

היישבורת,לב

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.


יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.


אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.


שולחת חיבוק


תגובה יפהביישן נ
את ממש צודקתחיוך2019

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.


קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.


בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..


הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.


גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

וואוונהג ותיק

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

כואב הלב לשמועשבורת,לב

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.


צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.


צריך זמן וסבלנות.

❤️

תודהחיוך2019
את מקסימה ואני מאוד מזדהה עם המאמץ שלך לעשותאורין

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

יפה!חיוך2019אחרונה
הילדים אצל חמי וחמותיאדם פרו+

כל החג מה עושים??

זה הזמן לתחביבים, לתחזוקת הבית, לקניות, לביקוריםזמירות
אם יש לך בית עם גינה - האביב הוא זמן מצויין לחידוש הפרחים העונתיים בגינה
זה בעיה בחול המועדרקאני
מטייליםרקאני

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

משחקים עם aiמשהאחרונה
קהילה דתית מגןבשת בצפוןיונית321
מישהן מכיר קהילה דתית מגובשת מאד ברדיןס חצי שעה-ארבעים דקות חיפה? שכל הדתיים באותו איזןר כזה ויש אווירה צעירה כזאת אנחנן זןג צעיר עם תינוק.. עדיף בעיר ולא בחיפה עצמה
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות

מה החובה להגיד?

תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.

אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן.. 

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

 

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

 

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')


 

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
בתאבון
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
אומרים פסח ומצה ומרור
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות


לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.


או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣


פסח שמח 

פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:


נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
יכול למצוא הנחיות בפסקי ההלכה של הרבנות הצבאית
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

זה מה שכתבתי:הסטורי

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.


העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

פסח+עומס+אופיhodayab

אז ככה:

פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.

עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.

אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי. 

 

אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.

בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...

עצות מישהו? 

 

חיבוק יקרהנגמרו לי השמות

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

 

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

 

קוצר רוח ועבודה קשה

 

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.


לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

נשמע גםמשה

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

 

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

 

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

קראתישבורת,לבאחרונה

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏


מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי

שלום לכם

קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)

רציתי לשאול ולשאוב השראה

אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?

פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…

בתודה מראש לכל העונים

מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
מיותר שהבעל יקום בלילה יחד עם אשתו,אם הוא עובד למחרת והאישה בחופשת לידה (ובעיניי גם אם היא עובדת...)

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך


מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

זה תלוירקאני

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

 

לא קם יחד איתהנפשי תערוג

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

אבלרקאני

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
זה לפירקאני

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

 

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

 

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

 

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

 

חושבניחתול זמניאחרונה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

אשמח לשמוע ממכםאישדרומי
הילדה בת 11 היתה צריכה להחזיר ילד מהגן ושכחה אשתי שאלה אותי איך אגיב שתחזור אמרתי שלא אתנפל עליה ואראה איך להגיב בהמשך.התחממה עלי.אשמח לשמוע איך אתם הייתם מגיבים ואם זה לדעתכם היה צריך להעניש אותה בחומרה שלא לוקחת אחריות?ומצד שני האם התגובה שלי בעייתית בעיניכם?
רק הערה טכנית-ממתקית

כלב מתנפל על חתול

אריה מתנפל על הטרף שלו
וכו
הורים לא מתנפלים על ילדים...
הורים מחנכים
הורים מקשיבים
הורים יכולים להחליט שתהייה תוצאה מסוימת
אבל לא התנפלות.
וסתם בנימה אישית
ילדה בת 11 לא צריכה להחזיר אח מהגן
אלא אם-
היא מסכימה לאחר שנשאלה (ולא הכריחו אותה )
היא בוחרת בכך או מציעה
מצב קשה של אחרי לידה וכו...שאז מסבירים לילדה שאין ברירה וממש נצרכים לעזרתה.
אי אפשר לצפות מילדה בת 11 שתבצע זאת באופן קבוע, אלא אם זה מרצונה, כדי שיהיחה רצון כזה- אפשר לדבר, להסביר, לחנך. היא לא חייבת. 
 

איחור לבריתעליית תהום

שלום חברים,

בימים אלו האירועים נעשים בצמצום. חבר שלי ערך ברית, קבע תפילה ב13:15 (שעה מאוד מוקדמת לטעמי) ואז טקס.

אני הגעתי בתחבורה ציבורית, וחשבתי שמן הסתם דברים קצת מתעכבים. הגעתי ב2. בדיוק סיימו וניגשו לאכול. הוא עשה לי פרצוף.

עד כמה גרועה ההערכה שלי שאיחור חצי שעה זה סביר?

מאוד תלוי סגנון והרגליםהסטורי
יש כאלו שתמיד דברים אצלהם בשעה שמוגדרת, יש כאלו שתמיד מאחרים כרוניים, יש כאלו שתמיד מתעכבים קצת.

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...


אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

אמצע היוםעליית תהום
קוטע את היום עבודה, לא מוקדם ולא מאוחר.
לא חייבים להגיע...הסטורי
בבריתות די מדייקים - בהרבה מקרים למוהל כמה בריתותפ.א.
בלו"ז צפוף, בפרט למוהל מבוקש 
עזוב. תתקדם.נפשי תערוג
היה ונגמר
הגעת מתי שהגעת, חשבת מה שחשבתשם פשוט

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ענו תשובות יפותהעני ממעש

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

מה עניין הניסוח הפילוסופי כאן?פ.א.

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

תלוי . אצלינו זמנים זה קודש גם בחופה.העני ממעש
תמיד יש יוצאים מן הכלל 😀פ.א.
ברית זה לא חתונהפשוט אני..
באים, חותכים, הולכים
כמאמר מנחם בגיןאריק מהדרום
"ואם יש כמה יפי נפש שהחלו לעקם את האף שלהם – אז שיהיה להם אף עקום." 
אתם לא אנשים בוגרים?סתממישהי

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

חצי שעה סביר לגמריממתקית

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

העיקר זו הסעודת מצווהאלעדאחרונה

תהנה מכל רגע

אולי יעניין אותך