בגמרא בתענית (ג.) מובאת הסיבה, מכיון שהטל לא נעצר אף פעם, בניגוד לגשם שכן נעצר.

[לא הבנתי למה מובן שצריך להגיד משיב הרוח ומוריד הגשם, ומוריד הטל לא..]

מה עניין הטל??מה כל כך מיוחד בו??

הגשם מוזכר בתפילה: אם נלך בחוקותיו של הקב"ה ירד גשם,ואם לא תהיה שנת בצורת

טל לא מוזכר כמעט בשום מקום שאני מכירה,אינני מבינה את המשמעות שלו.

מהו,ולמה הוא כזה מיוחד שיש צורך לבקש שירד?

לטל חשיבות רבה כמקור לחות לצמחייה באזורים שכמות המשקעים שבהם מועטת, וכמקור שתייה לחרקים קטנים.

הטל מוזכר פעמים רבות בתנ"ך והוא משמש משל למקור רענן של חיים ולשפע של ברכה. כן מצאנו בברכת יצחק ליעקב "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ.."(בראשית כ"ז כ"ח) וכן מצאנו בהבטחת אלהים על ידי הנביא "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה.."(הושע י"ד ט"ו)

(ויקי')

1. סיבה פרקטית: מוריד הטל הרי נאמר בזמנים שגשמים יהוו גשמי קללה. הם יהרסו את היבול ויטביעו את השדות... לכן אנו מזכירים את הטל, במקום הגשם. שים לב להלכה! בקיץ - האומר מוריד הגשם וסיים את הברכה - חוזר לראש התפילה! בחורף, האומר מוריד הטל וסיים את הברכה - לא חוזר. לא בגלל חשיבותו של הטל, אלא העיקרון נסוב סביב הגשם. בקיץ הוא מהווה קללה, בחורף אם לא יורד זמן מה אין זו קללה, אלא דרך הטבע. כך להבנתי.

2. סיבה רעיונית: היופי בברכת מוריד הטל זה בדיוק השאלה שלך.

הרי מה אכפת לי מהטל? אני שם לב אליו בכלל? מה הוא משפיע עלי?

אבל זו הפואנטה. בדיוק בגלל זה אני מברך מוריד הטל.

אני מברך לא משום הנאתי, אלא משום חשיבותו הגדולה לטבע, לבריות אחרות (כפי שכבר הביא מושיקו בשרשור).

עלה והצלח.

על משהו קבוע, שמתחדש בכל יום- כמו "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". זו הברכה- החידוש שה' מחדש את הבריאה והטבע בעולם, וכמה זה מחייה את הכל כל בוקר מחדש..

וכל זה רק נראלי, לא בדקתי.  העיקר שנכוון לשם שמים!

למושיקו:היכן מוזכר הטל במקורות?חשיבותו וכו'.

אשמח לראות כדי ללמוד עליו יותר.

"אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קווצותיי רסיסי לילה" (שיר השירים ה,ב)

"ויתן לך האלוהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש" (בראשית כז,כח)

"אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה" (הושע יד,ו)

"כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב" (מיכה ה,ו)

"יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי" (דברים לב,ב)

"אם טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ חורב וידעתי כי תושיע בידי את ישראל" (שופטים ו,לז)

"ויאמר אליהו התשבי אל אחאב..חי ה' אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי" (מלכים א,א,יז)

"הרי בגלבוע אל טל ואל מטר עליכם..כי שם נגעל מגן גיבורים מגן שאול" (שמואל ב, א,כא)

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום