זה ידוע, הרושם הראשוני יש הרבה יותר השפעה מאשר לסתם רושם בהמשך הדרך.

אבל אני מתשדל, לא להיות מקובע לרושם הראשוני, לטוב ולרע,

אני ממש משתדל שלכל רגע בהמשך הפגישה תהיה משמעות זהה, כדי שאזכה להכיר את האדם העומד מולי,

ולא לשפוט אותו על פי אותו רושם שהיה לי.

האם הרושם הראשוני הוא זה שיקבע אם תהיה פגישה מוצלחת או לא?

אני חושב שלא, גם אם הרושם הראשוני היה לא משהו, הפגישה יכולה להיות מוצלחת וכנ"ל להפך.

האם לדעתכם ניתן לשנות רושם ראשוני? האם תתנו צ'אנס לשינוי הרושם שיצר הצד השני?

ניתן ורצוי לשנות רושם ראשוני,

לא נחיה כל החיים על פי 5 רושם שנותר אחרי 5 דק' בבפגישה הראשונה

האם לדעתכם יש שוני בין בנים לבנות?

אני די בטוח שיש הבדל בין בנים לבנות, אבל אני לא יכול להצביע עליו במדוייק בעניין הזה.

שאלת בונוס מס' 1 לנוסע המתמיד:

כשהסיבה שלכם לסיים קשר היא "מצטער/ת אבל את/ה לא הסגנון שלי"

אתם מתכוונים לתכונות / מראה חיצוני / רמה דתית / אחר

כל אחד מאלה יכול להיות סיבה מספקת ל"את לא הסגנון שלי"

שאלת בונוס מס' 2:

כמה מראה חיצוני משחק תפקיד בבחירת בן זוג?

צריך לבדוק שאין דחיה בגלל המראה החיצוני ואפשר להתרגל אליו

אין צורך לחפש את מלכ/ת היופי.

צריך שהמראה יהיה נאה בעינך, שיהיה לך נעים לשהות במחיצתו וכו'

שאלת בונוס מס' 3 והכי חשובה!!!!

איך את/ה אוהב/ת את המילקי שלך

אני פשוט אוהב אותו, קשה להסביר רגשות

שבת שלום

המבט, העמידה, המראה, השלום, הקול, החיוך (?)...

השניה הראשונה היא הכי קריטית..

הקצנתי? טוב,, אז דקה... 

קשה לשנות רושם ראשוני.. הוא הכי אומר הרבה..ובד"כ הוא נכון..

 אבל ברור שנותנים צאנס גם אחרי..

אחרת תוך דקה היו מחליטים(טוב,, אני לפחות ) אם להישאר או ללכת.. כי חבל על הזמן..

האם יש שוני בין בנים ובנות? אין לי מושג..  מעניין

1. "אתה לא הסגנון שלי"- אף פעם לא אמרתי.. תמיד אמרתי למה,, או לפחות בערך.. זה לא כיף שמשאירים את זה עלום כזה.. בכלל הגדרות ודברים ברורים זה נחמד.. אז מזה אומר? אין לי מושג.. הצד השני לא היה מפרש.. ואני לא רש"י..

ועוד משו: אחכ אני מוסיפה: אבל יש לי הרבה חברות, אתה יודע, אז אם יהיה לי רעיון אני אומר לך,, אז אולי תירצה לומר לי יותר מה אתה מחפש? וזה  ממש פתיחות.. עובד נפלא ועוזר לכוון לאחד/אחת... וגם סיום נחמד ואלגנטי עם טעם טוב..

2. מראה חיצוני משחק תפקיד.. אבל זה דבר שמתרגלים אליו אם אין דחייה,,  ואם נותנים עוד צאנס.. כי ככל שמכירים יותר את הבן אדם, גם החיצוניות  שלו משתנה..

3. מילקי,, יאמי יאמי... כל כפית קצפת ושוקולד ביחד... 

הגולן הרבה יותר טעיייםOO!!!

לרושם ראשוני יש הרבה השפעה, חלקה מודעת יותר וחלקה פחות,

המשך הקשר תלוי עד כמה נותנים מקום לרושם הראשוני.

אישית, אני בד"כ מוכנה לתת צ'אנס אלא אם היה ממש סיוט.

אם מוכנים לשים את הרושם הראשוני בצד, או מציבים בסופו סימן שאלה, אפשר לראות את הדברים אחרת,

זה כמובן דורש איזו עבודה פנימית.

לענ"ד יש הבדל בין בנים ובנות בעיקר סביב הרושם ממראה חיצוני,

בנים בד"כ יושפעו ממנו יותר, אם לא התחברו בהתחלה, רוב הסיכויים שזה לא ישתנה,

לכן גם לא יתנו צ'אנס.

בנות פחות מושפעות מזה ויש יותר סיכוי שגם אם בהתחלה לא ממש התחברו, זה ישתנה עם התקדמות הקשר,

לכן הן גם יתנו יותר צ'אנס.

בונוס 1- שילוב אופי וסגנון דתי.

בונוס 2- הוא בהחלט דבר חשוב, אין צורך לזלזל בו, אף אחד לא רוצה להגיע אחרי הנישואים לכל מיני בעיות שנובעות מכך שאחד מבני הזוג לא נתן התייחסות לצרכים שלו בפאן הזה לפני שהחליט להתחתן. בעייני חשוב להיות מודע לכך, לא תמיד מה שבנאדם מזהה בתור צורך הוא אכן כזה, לפעמים אלו סתם דמיונות שכדאי לברר אותם, אבל בהחלט יש מקום להיות קשוב לעצמך גם בנושא הזה (לא רק לזה אבל גם לזה..)

(מה מקבל מי שענה על הכל? )

הולך?

ההערות שלך בקשר לדקה הראשונה נכונות ממש לדעתי... עצה טובה- חיוך, עם העיניים, על הפעם הראשונה שנפגשים. זה משפיע.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!