היקר ששר לי שוב ושוב את השירים שרציתי, במשך שעות של צירים.

מדמיינת את בעלי על תקן דיסק בלידה וקצת מרחמת עליו. לא?

יש לא מעט קטעים בלידה שהוא לא יכול לקחת חלק, וזה מבאס אותו.

אני למשל לא רוצה עיסויים בלידה, למרות שכרגיל אני דווקא מאוד אוהבת.

וכשאנחנו נאסרים הוא בכלל מרגיש מחוץ למשחק... (למזלי לפי הפסיקה שאנחנו הולכים זה קורה בשלב די מאוחר).

וכמובן את הכאב רק אני מרגישה.

וגם ההחלטות - יש דברים שמאוד חשובים לי ועושים רק לפי מה שנראה לי, וגם אם הוא חושב אחרת הוא מתאפק ולא אומר.

אבל השירה שלו נותנת לי כוח ושמחה לעבור את הצירים, והוא יודע את זה ויודע שבזה רק הוא יכול לעזור לי וזה משמח אותו מ-א-ו-ד, וככה הוא ממש מרגיש חלק מהלידה, ולשם הוא מנתב את ההתרגשות שלו מתהליך הבריאה הזה.

שנינו זייפנים, אבל אוהבים מאוד לשיר D-: (אבל בצירים מדרך הטבע רק הוא שר...)

יום הלידה- זה אירוע עצום גם בשבילו. לא יודעת מה יותר קשה, ללדת או ללוות.

לראות את הסבל מבחוץ, כשאתה חסר אונים. 

להכיל את ההתרגשות, כשאין לך שום דבר מעשית לבטא אותה.

גם בלידה אני החזרתי לבעלי האהוב דאגה, התעקשתי שיאכל, שיילך לנוח.

אני יודעת שלא לכל אחת מתאים. אצלי - כן.

הלידה נתפסת אצלי חוויה זוגית מאד מאד חשובה, למרות שהגבר לא חווה אותה על גופו, ולמרות שאנחנו רחוקים פיזית.

קשה לי קצת להבין את המשפטים האלו. (אולי בזכות האפידורל )

באמת, אם הוא היה סובל מלשיר לי גם אני לא הייתי נהנית מזה ונעזרת בכך. זו חייבת להיות חוויה חיובית משותפת של שנינו. מה זה חוויה חיובית? המילים האלה לא מספיקות, אני אגיד אחרת - מבחינתי לידה היא גם מקפצה לזוגיות, לא פחות. שנינו בלידה הכי מאוהבים שיש והכי דואגים זה לזה.

בפועל לי יש יותר צרכים בלידה, וטכנית הוא עוזר לי יותר, אבל רחוקה ממני דרך המחשבה שכאילו אני לא צריכה לחשוב גם על מה שעובר עליו בלידה.

קצת צרמה לי ההשאלה "דיסק" על הבעל בלידה. אבל אני בטוחה שזו רק סגנון התנסחות ושהיה לכם כיף יחד.

נשמע ככה!

דרך אגב, יופי של שרשור העלת!

מהרגע שאמרו לי "בואי! תוציאי אותו את!" כי הוא היה עם הפנים לכיוון שלי וזה פשוט היה הרגשה מדהימה לשלוף אותו בעצמי!!!

ונהנתי מהנוכחות של חמותי שהיתה הדולה שלי ובעלי ואמא שלי כמובן.. 

ונהנתי להיות על כדור במקלחת לנסות להתמודד עם הצירים.. ואח"כ נהנתי מהאפידורל

בקיצור היה כיף חוץ מהצירי לחץץץ........

מזה שיש לי תניוק בריא, ומהאוכל הטעים שהיה במחלקה, בקיצור - אחרי הלידה התחלתי להנות. מה צפיתם? שאהנה מהאינפוזיה? מהצירים? מהקאות? מלחצים? מתתפרים? מהמוניטור הנודניק? 

צרחתי תחיים גם מילים מוזרות [יש לי קקי ענקקקק] וגם בלי מילים...

וגם כשהניחו אותו עלי... הבטן שלי שנהפכה לתינוק אמיתי ....

כשהתינוק החליק ויצא החוצה - זו פשוט תחושה נפלאה. פיזית, רגשית, הכול. גם ההקלה והכאבים שבן רגע נעלמים, גם השמחה שהנה יש תינוק והכל בסדר וכולם בריאים, אבל גם פשוט התחושה הפיזית המופלאה הזאת של גוף שמחליק ממני - אי אפשר לתאר במילים.

וקצת אחר-כך, פחות מרגש אבל לא פחות תחושה נעימה - היציאה של השליה. בגלל שהיא גמישה כזאת ויוצאת כולה ברגע ובלי כאב, ובגלל שהיא כל-כך כבדה, התחושה היא "פייייי", כאילו ברגע אחת להוריד ממני משקל עצום שלא הרגשתי שסחבתי. זו ההמחשה הכי טובה שאני מכירה למילה "הקלה".

מלהרגיש!

כן כן!!! למרות הכאב בצעקות הכלל..

בלידה ראשונה האפידורל שיתק אותי לגמרי! 
לא צירים לא כאבים.. רק כשהתינוק יצא כאב.
אבל התחושה כלום לא הרגשתי.

ובלידה הזו עם גז צחוק להרגיש אותו יוצא ממני היה כ"כ מיוחד ומחבר!!!!!

בלידה הראשונה-מזה שזה נגמר 

בלידה השניה-מהדולה,מהחוויה מהלידה,מקלחת ה-כ-ל... 

מהלידה השלישית,מזה שהקטנה החליקה לידיים של הדולה שלי,מבעלי שתמך מדהים,מהביות המלא.

כמובן מזה שכולם יצאו בריאים ב"ה.

מה שבטוח שכל אלו פה שכתבו שהן נהנו במיוחד מהצירי לחץ הסיוטיים, הן כאלו שחוו לידה קצת מזמן, וכרגע הן לא בהריון.

אחרת הייתי שומעת פה תגובות אחרות לגמרי.

אין ענין להתווכח על הסבל של הלידה, שהרי זה עונש שקיבלה חוה, בעצב תלדי בנים, לא מוזכר בתורה הנאה ושמחה מהלידה.

מוזר לי לקרוא את החוויות הלא נכונות הללו.

ההנאה הכי גדולה היא להיות אחרי, ולדעת שהכל ברוך ה' כבר עבר, ויש לך תינוק בריא ושלם , ואת כבר לא כזו דובה. לא?!

לא באמת הרגשתי צירים. לא כאב לי כלום. החוויה היתה מדהימה!

(הקושי - היה להתמודד עם התפרים אח"כ.)

אל תדאגי, אני בטוחה שגם אם הייתי פותחת שרשור על "ממה הכי סבלת" הוא היה מתמלא יפה (:

לא צריך להדחיק את החוויות הרעות, אבל גם אין שום סיבה להכחיש את החוויות הטובות - למי שהיו לה חוויות טובות! (והנה, מסתבר שיש כאלה...)

והקללה בתורה - היא לא מצווה, היא קללה. גם לגבר מותר ליהנות מהעבודה, לצד זה שעול הפרנסה הוא קשה וכבד. וודאי וודאי שגברים רבים צוברים חוויות טובות בעבודה, ואלו לא "חוויות לא נכונות".

כשהשתחררתי מבית החולים אחרי הלידה הראשונה אמרתי לעצמי שאני מחכה כבר לפעם הבאה.

ומצד שני לא!

כי אפילו שכואב וסובלים בטירוף ההרגשה הנפשית מדהימה!

אני ילדתי בניתוח את שני ילדי בלידה הראשונה הייתי בהרדמה מלאה ובלידה השנייה הרדמה חלקית...עם כל הפחד שבלהיות ערה כשפותחים לך את הבטן והלחץ שליפני (בניגוד להרדמה מלאה שאתלאיודעת כלום)..ברור שעדיף לשמוע אותו בוכה מאשר לא לדעת מה קורה איתי....

כי אין על ההרגשה הנפשית!!זה מה שנישאר איתך אחרי שחולף הכאב!!

(מקווה שהבנתן את ההקשר...)

מעבר למתנה הגדולה של תינוק בריא ושלם.

ילדתי לפני 11 חודשים ואני כרגע ב"ה בהריון בחודש חמישי...

כתוב בתורה הרבה דברים שלא תמיד צריך להבין כפשוטם. ואפשר להתעמק בזה עוד...

המהות של אשה זה לא סבל, זאת הסתכלות נוצרית לדעתי..

אה ודרך אגב, באמת נהנתי בצירי לחץ.. היית מאמינה??

[ועכשיו אני הולכת לקרוא את כל מה שכתבו לפני ולא קראתי עדיין...]

להפך!! התפקיד שלנו הוא לתקן עולם במלכות ש-די!! תסלחי לי על המילים הגבוהות, אבל כן, התיקון זה לנסות לחזור כמה שיותר למצב שלפני החטא, ולפני החטא לא היה לידה בצער, והאפידורל וירידה בתמותה בלידות, ובכללי שאפשר להתמודד בכיף עם הצירים [מקלחת, כדור וכו']- זה בדיוק תיקון החטא ותיקון העולם!!

ואני ממש לא ממציאה את זה ממוחי [הדל] זה רעיונות ששמעתי מפי רבנים..

[וגם אם את לא מסכימה עם זה, למה את קוראת לחוויות האלה לא נכונות? למה, את חווית אותן בשביל להגיד שזו חוויה לא נכונה?]

אגב ילדתי לפני 4 חוד'.. זה עדיין לא נוסטלגיה

נהניתי מלחזור לשפיותי פשוטו כמשמעו.

בלידה ראשונה - מהתינוק.

בלידה השניה - מהעובדה שההריון הסתיים ואני יכולה סוף סוף לנשום.

בלידה השלישית - מזה שילדתי בבית חולים לא נגיש במיוחד, ואף אחד לא בא לבקר אותי (חוץ מבעלי והילדים). היה פשוט מעולה!!! אח"כ קיבלתי את כל המבקרים בבית, נקיה ושמחה

צרחתי פשוט באקסטזה, לא כאב לי או משהו, הייתי עם אפידורל והייתי בהיי מטורף.

הרגשתי שאני צריכה לעדכן את בעלי שלא יכל להיות שותף לשלב, אז כל הזמן צרחתי לכיוונו "אתה לא תאמין" " הוא יוצא" "אני מרגישה את הראש".

לפני הלידה בקשתי מהמיילדת לשים לי מראה, כדי שאוכל לראות את התהליך. ואם את בקטע של סקרנות, ולא נבהלת מכאלה דברים, זה ממש ממש מוצלח. נותן לך לחוות את החווויה פשוט מושלם.

זו החוויה הכי מדהימה של החיים שלי, אחרי הלידה לא הפסקתי לשחזר את הרגעים האלו ופשוט התחשק לי עוד לידה.

בלידה הראשונה - מהעובדה שסוף סוף אני הופכת לאמא

בלידה השניה - מהעובדה שהצירים התחילו בעצמם (בראשונה קיבלתי זרוז/שיבוש, בשניה התעקשתי לחכות יומיים)

בשלישית - מהתקדמות מהירה של הלידה

ברביעית - מהצירים עצמם!

בחמישית - מכל משלוחי המנות אחרי הלידה (פורים)

בשישית - אין ספק מהבריכה!

מלשים אותו מיד אחרי הלידה ערום ישר על הבטן שלי ולהתכסות ביחד...

זה נראה לי עכשיו אושר מושלם, לשנינו, ואני מרגישה ממש בזבוז שבלידות הקודמות קיבלתי אותם כבר לבושים... אחרי הלידה הדבר שהתינוק הכי צריך זה מגע.

הראשונה- חלה בדיוק בתאריך המשוער, היתה טבעית לחלוטין, שניה אחרי שיצא הכל נגמר ובבום נהיינו הורים לבן!

השניה- הלכנו ברגל לבית חולים, תוך שעה וחצי הכל היה מאחרינו. (אחר"כ התחילה הסבטוחה...)

השלישית- לא הרגשתי כלום!( הרדמה כללית ) וסו"ס נולדה בת.

הרביעית- לידה ראשונה בארץ היתה התרגשות גדולה אבל מהלידה עצמה-- כלום! ניתוח כואב ומבלבל.

חמישית- חווית החוויות!!

ניתוח מרתק, תאומים מתוקים, פרגנו לי אותם מלא זמן עלי כשהם עדיין עטופים בחיתולי חדה לידה.

לידה ראשונה- הרגע שהמיילדת הציעה לי להרגיש את הראש, ומהרגע שלא הספקתי לקלוט שהיא בחוץ וכבר המיילדת הניחה אותה על החזה שלי...

לידה שניה- מהצירים בבית, מלהתפלל עם הגדולה מהרגע שהגעתי לבית חולים הרסו לי את הלידה (לא חוזרת לשם בחיים)

כאילו ביצה פקעה ממני...

אין לי איך להסביר אבל כשאני חושבת על זה הלב שלי מתרחב..

חוץ מזה מהמלא שעות בבית עם הבעל והצירים...

מהמקלחות בין לבין שהקלו ממש...

ומהימים שאח"כ שכל יום אתה מתעורר לקול הכי מתוק שיש..

מפחית קצת את הפחד מהלידה..

ובדיוק הוא זז אחרי שכל היום ישן

בפעם הראשונה. החבילה הצורחת, רטובה, סגולה שיחד איתה נגמר הכאב/הלחץ/ההמתנה - בעיני זו המתנה הנפלאה ביותר מהקב"ה.אני חייבת לומר שבלידה הראשונה לא התלהבתי מספיק מהרגע הזה. הייתי כ"כ תשושה והרגשתי רע, שלא התלהבתי באותו עומק כמו בלידות אחרי שהייתי יותר בפוקוס.

נהניתי תמיד מזה שאיני בהריון עוד, כאילו קודם הייתי רק גוש בשר ועכשיו חזרתי להיות בנאדם...(בלי לכפור בטובה שזכיתי ל-8 הריונות תקינים -ההריונות קשים לי מאד)

נהניתי מאד מהמילדת, מהאפידורל, מבעלי. מלחזור הביתה מהר אחרי הלידה ועוד הרבה דברים ב"ה.

וכמובן ממשיכה בכל שניה להנות מהנס המתוק הזה.

נשמע הזוי?

בלידה האחרונה כל הזמן דיברתי על זה שאני רוצה ללדת מתוך שמחה

ובאמת הייתי במצברוח מעולה, גם היה חג, והכל זרם מדהים

בסוף... קצת "שכחתי" לשמוח, ועברתי לאנחות ונהימות

אז המיילדת (הנפלאה, אין מילים) אמרה לי "את יכולה גם לצחוק"

באותו רגע - כאילו החלפתי תדר...

זה עבד נהדר!

במקום ללחוץ - צחקתי

ובכל הלידות - הרגע הכי מיוחד ומרגש - כשהתינוק יוצא

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...