היקר ששר לי שוב ושוב את השירים שרציתי, במשך שעות של צירים.

מדמיינת את בעלי על תקן דיסק בלידה וקצת מרחמת עליו. לא?

יש לא מעט קטעים בלידה שהוא לא יכול לקחת חלק, וזה מבאס אותו.

אני למשל לא רוצה עיסויים בלידה, למרות שכרגיל אני דווקא מאוד אוהבת.

וכשאנחנו נאסרים הוא בכלל מרגיש מחוץ למשחק... (למזלי לפי הפסיקה שאנחנו הולכים זה קורה בשלב די מאוחר).

וכמובן את הכאב רק אני מרגישה.

וגם ההחלטות - יש דברים שמאוד חשובים לי ועושים רק לפי מה שנראה לי, וגם אם הוא חושב אחרת הוא מתאפק ולא אומר.

אבל השירה שלו נותנת לי כוח ושמחה לעבור את הצירים, והוא יודע את זה ויודע שבזה רק הוא יכול לעזור לי וזה משמח אותו מ-א-ו-ד, וככה הוא ממש מרגיש חלק מהלידה, ולשם הוא מנתב את ההתרגשות שלו מתהליך הבריאה הזה.

שנינו זייפנים, אבל אוהבים מאוד לשיר D-: (אבל בצירים מדרך הטבע רק הוא שר...)

יום הלידה- זה אירוע עצום גם בשבילו. לא יודעת מה יותר קשה, ללדת או ללוות.

לראות את הסבל מבחוץ, כשאתה חסר אונים. 

להכיל את ההתרגשות, כשאין לך שום דבר מעשית לבטא אותה.

גם בלידה אני החזרתי לבעלי האהוב דאגה, התעקשתי שיאכל, שיילך לנוח.

אני יודעת שלא לכל אחת מתאים. אצלי - כן.

הלידה נתפסת אצלי חוויה זוגית מאד מאד חשובה, למרות שהגבר לא חווה אותה על גופו, ולמרות שאנחנו רחוקים פיזית.

קשה לי קצת להבין את המשפטים האלו. (אולי בזכות האפידורל )

באמת, אם הוא היה סובל מלשיר לי גם אני לא הייתי נהנית מזה ונעזרת בכך. זו חייבת להיות חוויה חיובית משותפת של שנינו. מה זה חוויה חיובית? המילים האלה לא מספיקות, אני אגיד אחרת - מבחינתי לידה היא גם מקפצה לזוגיות, לא פחות. שנינו בלידה הכי מאוהבים שיש והכי דואגים זה לזה.

בפועל לי יש יותר צרכים בלידה, וטכנית הוא עוזר לי יותר, אבל רחוקה ממני דרך המחשבה שכאילו אני לא צריכה לחשוב גם על מה שעובר עליו בלידה.

קצת צרמה לי ההשאלה "דיסק" על הבעל בלידה. אבל אני בטוחה שזו רק סגנון התנסחות ושהיה לכם כיף יחד.

נשמע ככה!

דרך אגב, יופי של שרשור העלת!

מהרגע שאמרו לי "בואי! תוציאי אותו את!" כי הוא היה עם הפנים לכיוון שלי וזה פשוט היה הרגשה מדהימה לשלוף אותו בעצמי!!!

ונהנתי מהנוכחות של חמותי שהיתה הדולה שלי ובעלי ואמא שלי כמובן.. 

ונהנתי להיות על כדור במקלחת לנסות להתמודד עם הצירים.. ואח"כ נהנתי מהאפידורל

בקיצור היה כיף חוץ מהצירי לחץץץ........

מזה שיש לי תניוק בריא, ומהאוכל הטעים שהיה במחלקה, בקיצור - אחרי הלידה התחלתי להנות. מה צפיתם? שאהנה מהאינפוזיה? מהצירים? מהקאות? מלחצים? מתתפרים? מהמוניטור הנודניק? 

צרחתי תחיים גם מילים מוזרות [יש לי קקי ענקקקק] וגם בלי מילים...

וגם כשהניחו אותו עלי... הבטן שלי שנהפכה לתינוק אמיתי ....

כשהתינוק החליק ויצא החוצה - זו פשוט תחושה נפלאה. פיזית, רגשית, הכול. גם ההקלה והכאבים שבן רגע נעלמים, גם השמחה שהנה יש תינוק והכל בסדר וכולם בריאים, אבל גם פשוט התחושה הפיזית המופלאה הזאת של גוף שמחליק ממני - אי אפשר לתאר במילים.

וקצת אחר-כך, פחות מרגש אבל לא פחות תחושה נעימה - היציאה של השליה. בגלל שהיא גמישה כזאת ויוצאת כולה ברגע ובלי כאב, ובגלל שהיא כל-כך כבדה, התחושה היא "פייייי", כאילו ברגע אחת להוריד ממני משקל עצום שלא הרגשתי שסחבתי. זו ההמחשה הכי טובה שאני מכירה למילה "הקלה".

מלהרגיש!

כן כן!!! למרות הכאב בצעקות הכלל..

בלידה ראשונה האפידורל שיתק אותי לגמרי! 
לא צירים לא כאבים.. רק כשהתינוק יצא כאב.
אבל התחושה כלום לא הרגשתי.

ובלידה הזו עם גז צחוק להרגיש אותו יוצא ממני היה כ"כ מיוחד ומחבר!!!!!

בלידה הראשונה-מזה שזה נגמר 

בלידה השניה-מהדולה,מהחוויה מהלידה,מקלחת ה-כ-ל... 

מהלידה השלישית,מזה שהקטנה החליקה לידיים של הדולה שלי,מבעלי שתמך מדהים,מהביות המלא.

כמובן מזה שכולם יצאו בריאים ב"ה.

מה שבטוח שכל אלו פה שכתבו שהן נהנו במיוחד מהצירי לחץ הסיוטיים, הן כאלו שחוו לידה קצת מזמן, וכרגע הן לא בהריון.

אחרת הייתי שומעת פה תגובות אחרות לגמרי.

אין ענין להתווכח על הסבל של הלידה, שהרי זה עונש שקיבלה חוה, בעצב תלדי בנים, לא מוזכר בתורה הנאה ושמחה מהלידה.

מוזר לי לקרוא את החוויות הלא נכונות הללו.

ההנאה הכי גדולה היא להיות אחרי, ולדעת שהכל ברוך ה' כבר עבר, ויש לך תינוק בריא ושלם , ואת כבר לא כזו דובה. לא?!

לא באמת הרגשתי צירים. לא כאב לי כלום. החוויה היתה מדהימה!

(הקושי - היה להתמודד עם התפרים אח"כ.)

אל תדאגי, אני בטוחה שגם אם הייתי פותחת שרשור על "ממה הכי סבלת" הוא היה מתמלא יפה (:

לא צריך להדחיק את החוויות הרעות, אבל גם אין שום סיבה להכחיש את החוויות הטובות - למי שהיו לה חוויות טובות! (והנה, מסתבר שיש כאלה...)

והקללה בתורה - היא לא מצווה, היא קללה. גם לגבר מותר ליהנות מהעבודה, לצד זה שעול הפרנסה הוא קשה וכבד. וודאי וודאי שגברים רבים צוברים חוויות טובות בעבודה, ואלו לא "חוויות לא נכונות".

כשהשתחררתי מבית החולים אחרי הלידה הראשונה אמרתי לעצמי שאני מחכה כבר לפעם הבאה.

ומצד שני לא!

כי אפילו שכואב וסובלים בטירוף ההרגשה הנפשית מדהימה!

אני ילדתי בניתוח את שני ילדי בלידה הראשונה הייתי בהרדמה מלאה ובלידה השנייה הרדמה חלקית...עם כל הפחד שבלהיות ערה כשפותחים לך את הבטן והלחץ שליפני (בניגוד להרדמה מלאה שאתלאיודעת כלום)..ברור שעדיף לשמוע אותו בוכה מאשר לא לדעת מה קורה איתי....

כי אין על ההרגשה הנפשית!!זה מה שנישאר איתך אחרי שחולף הכאב!!

(מקווה שהבנתן את ההקשר...)

מעבר למתנה הגדולה של תינוק בריא ושלם.

ילדתי לפני 11 חודשים ואני כרגע ב"ה בהריון בחודש חמישי...

כתוב בתורה הרבה דברים שלא תמיד צריך להבין כפשוטם. ואפשר להתעמק בזה עוד...

המהות של אשה זה לא סבל, זאת הסתכלות נוצרית לדעתי..

אה ודרך אגב, באמת נהנתי בצירי לחץ.. היית מאמינה??

[ועכשיו אני הולכת לקרוא את כל מה שכתבו לפני ולא קראתי עדיין...]

להפך!! התפקיד שלנו הוא לתקן עולם במלכות ש-די!! תסלחי לי על המילים הגבוהות, אבל כן, התיקון זה לנסות לחזור כמה שיותר למצב שלפני החטא, ולפני החטא לא היה לידה בצער, והאפידורל וירידה בתמותה בלידות, ובכללי שאפשר להתמודד בכיף עם הצירים [מקלחת, כדור וכו']- זה בדיוק תיקון החטא ותיקון העולם!!

ואני ממש לא ממציאה את זה ממוחי [הדל] זה רעיונות ששמעתי מפי רבנים..

[וגם אם את לא מסכימה עם זה, למה את קוראת לחוויות האלה לא נכונות? למה, את חווית אותן בשביל להגיד שזו חוויה לא נכונה?]

אגב ילדתי לפני 4 חוד'.. זה עדיין לא נוסטלגיה

נהניתי מלחזור לשפיותי פשוטו כמשמעו.

בלידה ראשונה - מהתינוק.

בלידה השניה - מהעובדה שההריון הסתיים ואני יכולה סוף סוף לנשום.

בלידה השלישית - מזה שילדתי בבית חולים לא נגיש במיוחד, ואף אחד לא בא לבקר אותי (חוץ מבעלי והילדים). היה פשוט מעולה!!! אח"כ קיבלתי את כל המבקרים בבית, נקיה ושמחה

צרחתי פשוט באקסטזה, לא כאב לי או משהו, הייתי עם אפידורל והייתי בהיי מטורף.

הרגשתי שאני צריכה לעדכן את בעלי שלא יכל להיות שותף לשלב, אז כל הזמן צרחתי לכיוונו "אתה לא תאמין" " הוא יוצא" "אני מרגישה את הראש".

לפני הלידה בקשתי מהמיילדת לשים לי מראה, כדי שאוכל לראות את התהליך. ואם את בקטע של סקרנות, ולא נבהלת מכאלה דברים, זה ממש ממש מוצלח. נותן לך לחוות את החווויה פשוט מושלם.

זו החוויה הכי מדהימה של החיים שלי, אחרי הלידה לא הפסקתי לשחזר את הרגעים האלו ופשוט התחשק לי עוד לידה.

בלידה הראשונה - מהעובדה שסוף סוף אני הופכת לאמא

בלידה השניה - מהעובדה שהצירים התחילו בעצמם (בראשונה קיבלתי זרוז/שיבוש, בשניה התעקשתי לחכות יומיים)

בשלישית - מהתקדמות מהירה של הלידה

ברביעית - מהצירים עצמם!

בחמישית - מכל משלוחי המנות אחרי הלידה (פורים)

בשישית - אין ספק מהבריכה!

מלשים אותו מיד אחרי הלידה ערום ישר על הבטן שלי ולהתכסות ביחד...

זה נראה לי עכשיו אושר מושלם, לשנינו, ואני מרגישה ממש בזבוז שבלידות הקודמות קיבלתי אותם כבר לבושים... אחרי הלידה הדבר שהתינוק הכי צריך זה מגע.

הראשונה- חלה בדיוק בתאריך המשוער, היתה טבעית לחלוטין, שניה אחרי שיצא הכל נגמר ובבום נהיינו הורים לבן!

השניה- הלכנו ברגל לבית חולים, תוך שעה וחצי הכל היה מאחרינו. (אחר"כ התחילה הסבטוחה...)

השלישית- לא הרגשתי כלום!( הרדמה כללית ) וסו"ס נולדה בת.

הרביעית- לידה ראשונה בארץ היתה התרגשות גדולה אבל מהלידה עצמה-- כלום! ניתוח כואב ומבלבל.

חמישית- חווית החוויות!!

ניתוח מרתק, תאומים מתוקים, פרגנו לי אותם מלא זמן עלי כשהם עדיין עטופים בחיתולי חדה לידה.

לידה ראשונה- הרגע שהמיילדת הציעה לי להרגיש את הראש, ומהרגע שלא הספקתי לקלוט שהיא בחוץ וכבר המיילדת הניחה אותה על החזה שלי...

לידה שניה- מהצירים בבית, מלהתפלל עם הגדולה מהרגע שהגעתי לבית חולים הרסו לי את הלידה (לא חוזרת לשם בחיים)

כאילו ביצה פקעה ממני...

אין לי איך להסביר אבל כשאני חושבת על זה הלב שלי מתרחב..

חוץ מזה מהמלא שעות בבית עם הבעל והצירים...

מהמקלחות בין לבין שהקלו ממש...

ומהימים שאח"כ שכל יום אתה מתעורר לקול הכי מתוק שיש..

מפחית קצת את הפחד מהלידה..

ובדיוק הוא זז אחרי שכל היום ישן

בפעם הראשונה. החבילה הצורחת, רטובה, סגולה שיחד איתה נגמר הכאב/הלחץ/ההמתנה - בעיני זו המתנה הנפלאה ביותר מהקב"ה.אני חייבת לומר שבלידה הראשונה לא התלהבתי מספיק מהרגע הזה. הייתי כ"כ תשושה והרגשתי רע, שלא התלהבתי באותו עומק כמו בלידות אחרי שהייתי יותר בפוקוס.

נהניתי תמיד מזה שאיני בהריון עוד, כאילו קודם הייתי רק גוש בשר ועכשיו חזרתי להיות בנאדם...(בלי לכפור בטובה שזכיתי ל-8 הריונות תקינים -ההריונות קשים לי מאד)

נהניתי מאד מהמילדת, מהאפידורל, מבעלי. מלחזור הביתה מהר אחרי הלידה ועוד הרבה דברים ב"ה.

וכמובן ממשיכה בכל שניה להנות מהנס המתוק הזה.

נשמע הזוי?

בלידה האחרונה כל הזמן דיברתי על זה שאני רוצה ללדת מתוך שמחה

ובאמת הייתי במצברוח מעולה, גם היה חג, והכל זרם מדהים

בסוף... קצת "שכחתי" לשמוח, ועברתי לאנחות ונהימות

אז המיילדת (הנפלאה, אין מילים) אמרה לי "את יכולה גם לצחוק"

באותו רגע - כאילו החלפתי תדר...

זה עבד נהדר!

במקום ללחוץ - צחקתי

ובכל הלידות - הרגע הכי מיוחד ומרגש - כשהתינוק יוצא

בפעמים הדי נדירות שאני מצליחה פשוט להניח את הטלפון בצד הרבה יותר קל לי עם הילדים...

לא יודעת אם יש לי מה להציע חוץ מהזדהות

אני מנסה לשים את הטלפון במטען או לסגור (עם מצב ריכוז בטלפון וכזה) לכמה זמן, אבל זה לא מחזיק ליותר מדי זמן😐

?

לנו אין מנעול, וזה באמת מעצבן.

פיזור, עצבים, אפס מנוחה, ראש לא מרוכז ואז כל דבר מפריע. ועוד ועוד.

שקל לנו להאשים את הטלפון בבעיות

במקום להסתכל על שורש הבעיה

ילדים משועממים/ בית מבולגן/ להכין שוב אוכל

זה לא כיף

לכן אין כוח ואין חשק

לכן בורחים לטלפון

שם יותר מעניין/ קל/ כיף

זה לא הפתרון

אבל פתרון מתחיל מהבנת הבעיה

לפחות אצלי,

ברור שזה מתיש ולכן אין כוח ואין חשק והכי קל וכיף בטלפון.

אבל, כשאין לי טלפון / לפני שהיה טלפונים חכמים / כשאני מצליחה להשאיר אותו בחדר -

יותר קל לי להיות נחמדה למרות שמתיש לי.

כי הילד מפריע לברוח לטלפון

זו כבר בעיה נוספת

אבל הבעיה המקורית היא לא הטלפון

והפתרון שלה לא קשור רק אליו

ופשוט מסתגרת בו לשעה-שעתיים. לרוב לא ממש ישנה אלא עושה כל מיני דברים שאני לא יכולה לעשות כשהם ברקע (לא עבודה. תחביבים), וזה ממש נותן לי כוחות...

אם הילדים שלך גדולים מספיק בשביל להישאר לבד (אני עושה את זה לרוב כשהקטנה ישנה בצהריים) אז את לגמרי יכולה לעשות את זה גם כן...

וחוץ מזה, להסביר להם שלפעמים אמא עייפה או רעבה או סתם מותשת, ולכן נהיית עצבנית, ושזו לא אשמתם. זה כבר מרגיע אותם...

משהו שאני עושה פעם באף פעם בערך (רק בקצה של הקצה, כי זה לוגיסטיקה שלמה. אבל כשהילדים יגדלו עוד קצת אני מתכוונת לעשות בתדירות גבוהה יותר בע"ה)

זה לקחת יום חופש לעצמי כולל מהעבודה ובונה לעצמי יום שלם של דברים שעושים לי טוב, חלק ממש לבד וחלק עם בעלי/חברות אם בא לי ואם זה מסתדר.

יום כזה ממש משחרר ומטעין.

וגם למדתי להתארגן לקיץ עם אוכל במקפיא ורשימת ארוחות שילדים יכולים להכין וגם משחררת מבחינת תזונה ומכינה פעם בשבוע ג'אנק-פוד.

כבר כמה שנים חופשה לעצמי בספטמבר

של כמה ימים

להתאוורר בצורה עמוקה מהחופש ובדרך לחגים

במהלך היום שאני נכנסת לחדר נועלת את עצמי, נגיד רבע שעה. תלוי כמה הילדים זקוקים לנוכחותי וכמה אני זקוקה לנוכחותי הפרטית 😉

נגיד כשהם יושבים לאכול , מוזגת להם, הם יושבים לאכול, מפטפטים בארוחה ואני הולכת.

אם מישהו רוצה משהו הוא דופק... לפעמים אני מבקשת מראש לא להפריע כי אני רוצה קצת שקט, לא תמיד הם מצליחים אבל זה בסדר, כי כן אני רוצה שתהיה להם גישה אליי ושאני אהיה זמינה בסך הכל.

בסוף, כמה שאני אוהבת אותם, להיות בנוכחות אמהות 24/7 זה חופררר! טוב, יש כמה שעות בלילה של שקט אבל לצערי הלילה פה מתחיל מאוחר בעקבות בחופש.

אז תני לעצמך את השקט שלך באופן מבוקר, וכך לא תצטרכי לצאת עליה אוף, מה עכשיו ?

בכל אופן, לא נורא, מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה.

איזה קשה!

בא לי להכין לך סלט גדול

מה עם להזמין מוולט?

יום...

שתעזור לך לעלות מעט ומשם לפעול לפתרונות לטווח ארוך יותר.

אפילו אם חודש שלם תזמיני כל יום.

כל עוד את אוכלת את הסלט, זה שווה כל שקל.

אני לא רוצה לייעץ בנושא שאני לא מבינה בו, אבל דיברת עם המטפלת שלך על עניין ההסתרה? את מנסה לפצח את זה או מקבלת כעובדה גמורה שאת לא מוכנה לספר לאף אדם קרוב?

זה לא חייב להיות בעלך אם את לא מרגישה מסוגלת אבל לפחות בן אדם אחד שיכול לתמוך בך במציאות לפחות לתקופה מסויימת.

את החולשה הנפשית.

אני מנסה לפצח את זה כבר הרבה מאוד זמן, אבל זה מדי עמוק אצלי, הבושה מהמצב החלש הזה.

אני לא מצליחה לחשוב על אף אחד במציאות שאני מעזה שידע שעובר עליי משהו.

אבל אני כל כך מפחדת שמישהו ידע על הדיכאון, שאני לא מוכנה לסבול את תקופת ההסתגלות לכדור,

כי גם אם עכשיו אני עוד מחזיקה בשיניים כדי שאף אחד מבחוץ לא יראה כלום (ולא תמיד מצליחה...),

אם המצב יחמיר זה יהיה עוד יותר קשה...

לי לא היה כלום עם ציפרלקס חוץ מעייפות. גם זה חלף תוך כמה ימים כשעברתי לקחת בערב. ועכשיו הוסיפו לי עוד משהו ולא היו שום תופעות

זה יכול לשנות את חייך

הדיכאון?

אוף, אני נורא רוצה לקחת, ומפחדת.

כבר נמאס לי שאני לא מצליחה לצאת מזה, ולפעמים זה כבר קשה מדי.

שנים פחדתי

ואחרי שהתחלתי ככ הצטערתי שסבלתי כל השנים האלה

אני ממש ממליצה להתגבר על הפחד וכן לנסות

וואו איזו השראה שהיא

הלוואי ויעזור לך קצת

וחיבוק ענק❤️

איך אני יכולה להגיע לזה בדרך אחרת?

תחשבי כמה אנרגיות את משקיעה בהסתרה הזאת.

האמת שקצת קשה לי להבין מהמטפלת רגשית למה היא לא מעודדת אותך לשתף אותו

תחשבי כמה הכל יהיה יותר קל אחרי שהוא יהיה שותף לסוד הזה!!

אני חושבת שהצעד הראשון לריפוי הוא לשתף את האדם הקרוב לך ביותר. את בעלך.

למה בעצם את לא מסוגלת?

ומה המטפלת הרגשית אומרת על זה?

יכולה לומר לך שאני לא הייתי יוצאת מהדיכאון שלי לולא בעלי. (תכל'ס גם לא יכולתי להסתיר ממנו אותו... אבל היה לי דיכאון די חריף). בעלי תמך בי, מצא בשבילי טיפול, טיפל בילדים, הוציא אותי לטיולים כדי שאתאוורר ואראה עולם, הכין לי אוכל... הוא באמת הדבר הכי טוב שהיה לי בתקופה הזו (ובכל שנות נישואינו, בעצם).

מחזקת אותך לנסות לשתף את בעלך, במיוחד שאת אומרת שהוא מדהים ומתוק...

הרבה כוח!❤️

למצוא יועצת הנקה מקצועית ועם הרבה ניסיון

שתלווה אותך בכל התהליך...

חודש שביעי זה מספיק זמן לעשות בירורים ולחפש את האחת שקרובה אליך.

ככה את יכולה למרוח משחות בלי שצריך לנקות בין הנקה להנקה.

חוץ מלנסינו ניסית עוד דברים? כי יש מלא....

מה יכול עוד לעזור?

שמן קוקוס. פחות סבון במקלחת.

ובאמת מעקב עם יועצת הנקה לוודא שאת מניקה נכון....

אבל מחפשת משהו לעכשיו, להתכונן לפני..

לגבי יועצת גם הייתי ולא ראיתי ישועות

זה לא רגיש מידי?

אחד זכרתי לעשות זאת והיה הבדל משמעותי, כל התשיעי מרחתי לנסינו או ואזלין אחרי מקלחת.

יש כאלו עם נטיה ליובש ואז זה כאבי תופת.

מה נחשב גובה תקין לילדה בת 12?

ומה נחשב גובה סבבה או ממוצע לאישה בעצם?

כאילו מי שיזרום לה לשתף בגובה שהיא מכירה לילדות וגם לנשים שמכירה ואיך זה להן בחיים עם זה?

זה 1.62 בערך

גובה ממוצע של ילדה בת 12 זה אזור 1.5

לק"י

חשבתי שהוא די גבוה.

שלבנים הממוצע הוא שונה...

אבל האמת פשוט בדקתי בגוגל...

לק"י

והוא נראה לי יחסית גבוה😂

לק"י

נזכרתי שבאמת אומרים שהרבה פעמים בנים תופסים גובה אחרי בר המצווה.

אולי אפשר ללכת לדיאטנית.

איך היא ישנה?

אני יודעת ששינה טובה משפיעה על הגובה.

אולי בגלל שאתם גבוהים הגובה שלה נראה לך חריג?

אני אישית בגיל 12 עוד הייתי נמוכה (1.48) ועד גיל 14-15 הגעתי ל1.61

איזה גובה היא?

תכלס זה לא כזה משמעותי אבל היא יכולה בבת אחת לתת קפיצות גדילה משמעותיות.

היא עדיין קטנה יחסית .

זה נכון שהיום בנות מתבגרות מהר אבל גם אחרי שמקבלים מחזור ממשיכים לגבוה בקצב מסחרר חלקן,וחלקן לא.

הבת שלי עד גיל 16 עוד גבהה.

אם את באמת רוצה לדעת מה הגובה הפונטציאלי שלה אפשר לעשות רנטגן שורש כף יד ואז אנדוקרינולוג או רופא ילדים יכולים להעריך כמה נשאר לה עוד לגבוהה.

חוץ מיזה:

תתפללי .

תרגילים יגביהו אותה אם תתמיד רק בעוד 20 שנה ורק אם תתמיד וגם זה בסנטימרים ספורים,לא מאמינה שזה באמת יעזור.

מה שכן כדאי לבדוק אם אין לה עקמת,את יכולה פשוט להסתכל אם הכתפיים שלה באותו הגובה.זה בהחלט יכול להשפיע על הגובה שלה ובמקרה כזה תרגילים יעזרו מאד לגובה הסופי שלה אבל אם את רואה עקמת תרוצי לאוטופד ילדים כי עד,שיקבעו לך תור יכול לקחת המון זמן( זה יכול להיות משמעותי ברמה של 10 ס'מ )

בצילןם ניתן לראות את גודל העצמןת ואת הפוטנציאל גדילה

מקווה שאני לא מטעה, אותנו שלחו עכשיו בגיל 3 וחצי לילד לוודא שלא מפספסים משהו כי הוא קטנציק

ואז הרופאה אמרה שיש פעם של חצי שנה

או שאני כבר מבולבלת צריכה ברמת לבדוק את העניין

אם היא לא נמוכה באופן בולט וחריג, לא הייתי עושה כלום, מקסימום היא תהיה אישה נמוכה.

אם זה כן ברמת החריג הייתי הולכת להתייעץ עם אנדוקרינולוג

שינה ממש ממש משפיעה על הגובה. לא פחות מאוכל.

אבל בגדול, מצטרפת למרגיעות.

הבת שלי היתה אחוזון 3 בכיתות ז-ח, בכל התמונות מהבת מצוות של החברות הן נראות כמו האמהות שלה.

היום היא 1.60.

ולא יקרה כלום אם הבת שלך לא תהיה גבוהה אלא רק ממוצעת.

באפליקציה

ולקבוע תור לטכנאית או"ס

אצלי לרוב הרופאים לא עשו אולטרסאונד.

אז או שביקשתי הפניה לטכנאי בתור הראשון, או שביקשתי באפליקציה.

אני פשוט לא מסוגלת!

בהריון הקודם הייתי רק באולטרסאונט בלי רופא כי לא היה לי תור

ואז היא ראתה שיש בעיה רצינית

ולא היה לי למי לפנות כי לא היה לי תור לרופא

היית צריכה להתחנן שיכניסו אותי לרופאה כלשהי וזה לקח זמן - והמון חוסר וודאות והמון דמעות

חוויה נוראית!

הבטחתי לעצמי שאני לא הולכת לאוטרסאונד בלי רופאה במקביל.

אני מנסה להבין מה נשים עושות במעקב הריון? כל פעם תור לרופא ותור לאולטרסאונד? זה לא מליון תורים ומליון פעמים להגיע למרפאה??

למה כל החיים צריך לרדוף אחרי תורים? עייפתי..

אפשר לקבוע לטכנאית בבית אגד, ששם יש גם את המוקד.

ואז אם יש בעיה, אפשר לבקש שיכניסו אותך לרופא שבמוקד.

אם הולכים דרך המוקד, זה לוקח הרבה יותר זמן.

צריך ללכת קודם לאחות, שתיתן לך הפניה לאוטרסאונד, ואחר כך גם לרופא. ובדרך כלל יש תור.

אצלי תור לרופא ואולטרסאונד זה שני דברים נפרדים. לא כל פעם שאני הולכת לרופא אני צריכה גם אולטרסאונד.

ובכל מקרה יש שקיפות וסקירות שזה עושים בנפרד.

ובסוף ההריון אני בכל מקרה צריכה מעקב צפוף, אז אני הולכת לאוטרסאונד יותר מלרופא.

לא ידעתי שאפשר לקבוע תור לטכנאית בבית אגד. האם נדרש הפניה מיוחדת?

אני לא מוצאת אפשרות באפליקציה לקבוע תור לשם

יכול להיות שצריך להתקשר?

ואולי אפשר גם במרפאה עצמה.

אפשר גם דרך הצ'אט באפליקציה.

צריך להגיע עם הפניה לאוטרסאונד שליש ראשון. תבקשי הפניה באפליקציה מרופא נשים או רופא משפחה.

הפניה לאו"ס דחוף

אם אני זוכרת נכון

וצריך לקבוע בטלפון

אם אני מבינה נכון זה צריך להיות אוטרסאונד דחוף בגלל שזה מוקד?

ככה זכור לי

אני מקווה שאני לא מטעה אותך

מתוך הבנה שלוקח זמן עד שיש תור לרופא נשים

ולהדביק למה את לא רוצה תור רק לא''ס, בדרך כלל הם יכולות להכניס בין התורים או על ביטולים או כל מיני בסגנון

יש לנו מדיח של בוש, לא בדיוק הדגם הזה.

יש לנו אותו כבר שנתיים, עושה את העבודה מצויין, שקט. בוש זו חברה טובה

שקט, עובד מעולה בלי עניינים.

מייבש מצויין גם את הפלסטיקים

הדגם שכתבתי מומלץ? או שיש חברות טובות יותר?

לא יודעת איזה דגם.

ת'אמת אני לא כ"כ מרוצה וגם לא כ"כ משתמשת, בעלי כן משתמש לפעמים.

יש לו ריח ממש לא נעים, כנראה כי לא תיחזקנו אותו מספיק טוב (יש לי מספיק דברים לנקות ואין לי סבלנות למכשירים עם תחזוקה מסובכת...)

כשאני משתמשת בו אני שמה אקונומיקה במיכל המים המלוכלכים ואז הריח שלו זה פשוט ריח של אקונומיקה ואז זה סבבה

כן מנקה טוב את הרצפה ומאוד נוח לשימוש (פחות לתחזוקה)

יש לו קטע מעצבן שאת שמה במיכל של החומר את החומר אבל הוא לא יוצא

בהתחלה במשך איזה 3 חודשים של שימוש החומר לא נגמר וגם לא היה נראה שהוא מתרוקן

היום אני שמה את החומר ישר בתוך המים הנקיים

אבל בגלל שאני שמה אקונומיקה אז לא מרגישים את הריח של החומר.

בקיצור הוא שואב שוטף נחמד, יותר טוב במחיר מהמותגים המוכרים יותר

אבל נראה לי שבפעם הבאה שנקנה נשקיע יותר.

כן מסייגת שאני לא יודעת איזה דגם יש לנו, אולי יש הבדל בין הדגמים...

בשואב הזה שמים חומר במים המלוכלכים?

לא נשמע לי הגיוני

תמיד החומר במיכל המים הנקיים. ויש חומרים שהריח שלהם לא מורגש ככ כמן החומר של הטינקו אבל אפשר לקנות את זה של ליאור קוקה ואחרים שכן משאירים ריח

אני שמה קצת אקונומיקה כי אחרת יש ריח מסריח....

ובדיטק מתעניינת ברובוטי, מבינה שלא משנה כמה רובוטי טוב ויקר - הוא לא טוב כמו הידני.

ככה גיםיטי אומר, כי אין לו את היכולת להפעיל לחץ על הלכלוך כמו ידני.

בינתיים לא קניתי. מחכה למבצעים של נובמבר או דצמבר (באיזה מהם יותר שווה? נובמבר סייל או דווקא סוף דצ?)

החזיק מעמד הרבה שנים יחסית ועבד טוב מאד

אבל אנחנו קנינו שואב שוטף שלהם וממש לא אהבנו

מסרנו אותו אחרי כמה חודשים

אחד פשוט יותר ומתאים ללידה השני מיועד לכאבי גב וגם אותו נותנים ללידה

הדגם הפשוט מעולה אם יש לך להשיג מיד שרה חבל על הכסף של השכרה

אשמח לשמוע גם על חווית השימוש, זה לא מסובך עם החוטים בתזוזות/שכיבה? צריך להחזיק את המכשיר בידיים כל הזמן?

אפשר לדחוף לתוך כיס או להניח ליד. החוט דיי ארוך.

לקחתי מיד שרה, עזר לשלב הלטנטי בעיקר.

זה מחובר לשרשרת.

לא חושבת שיש בעיה עם תזוזות או שכיבה.

הנקודה היחידה שאולי מסתבכים איתה זה שצריך להוריד לפני שנכנסים למים.

לקחתי מיד שרה,

לא מסובך בכלל, אבל כן כדאי לבדוק לפני רגע האמת איך אמורים להשתמש בו, ולהתחיל בשלב של צירים די רגועים, כי בשלב האחרון כבר אין לי פניות לבדוק שום דבר.

להתעסק איתו, להעלות חוזק או להחליש? זה קל לתפעול?

וואי אני מפחדת שאסתבך ואז סתם זה יעצבן אותי עם הצירים ואהיה מתוסכלת משטויות

לקחתי מיד שרה

שיחקתי בו קצת בבית בנחת

הבנתי איך זה עובד (לא זכור לי שמסובך)

ולכן לא הלחיץ אותי

לא השתמשתי כי יצא מצב לא מותאם

אבל בהחלט שמעתי המלצות וחושבת שכדאי לנסות

מקסימום לא תשתמשי

או תתחילי ותפסיקי כי יעצבן אותך או לא יסתדר לך

דבר ראשון, זה לא יקר, אז לא היה אכפת לי להתנסות ומקסימום לא להשתמש.

זה מתכבה לבד אחרי עשרים דקות, וזה דורש להדליק או להאריך את הזמן.

אני רציתי להגביה תוך כדי הציר, ואח"כ להנמיך, אבל לא חייבים. אפשר להשאיר אותו דבר ץ כל הזמן.

מבינה אותך שלפעמים התעסקות מתסכלת, אבל לפעמים היא מסיחה את הדעת וזה נחמד. לא תדעי איך זה אצלך עד שתתנסי.

עד שאכנס למים

איזה טנס היה לך? מיד שרה או של צירים?

עזר לי מאוד גם בפתיחה מלאה וצירי לחץ