בס"ד מוצ"ש תולדות
"ראה ראינו כי היה ה' עמך"
בדרך כלל בזמן מלחמה כולם משתדלים להתנהג בממלכתיות ואת החשבונות של מי אשם ומהם הלקחים משאירים לאחר סיום המלחמה. אנו כותבים את הדברים כיוון שאנו סבורים שחשבון הנפש חשוב להצלחת המלחמה, ונסביר: ספר שופטים מלמדנו כי כל מלחמה כנגד עם ישראל בארץ ישראל מכוון מהקב"ה. האויב משמש כ"שוט" בידיו של הקב"ה, שורש הבעיה היא רוחנית והישועה תבוא לנו כאשר נתקן או נפנה לקב"ה לעזרה. אנו מנסים לחפש את הקשר של הכשל הרוחני עם הבעיה המציאותית ומשם יבוא גם התיקון הרוחני וממילא הפתרון במציאות. לכן לדעתינו יש חשיבות כבר כעת להעלות את הדברים בלי בושה!
אחי יוסף לאחר שיוסף מתנכל אליהם בפעם הראשונה עושים מיד חשבון נפש ומנסים להבין מדוע כל זה קורה להם. הם מתוודים ואומרים: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת"!(בראשית,מב,כא).
היום כל המדינה רועשת וגועשת עקב נפילת טילים באזורים מיושבים , במרכזי ערים וישובים. אך משום מה ההתיחסות היום שונה בתכלית לשוויון הנפש ביחס לנפילת עשרות ומאות פצמרי"ם בגוש קטיף בתקופת ישובה. יתר על כן , לפני ההתנתקות הזהירו המתנגדים בדיוק מפני מה שמתרחש היום בארץ ואף היו מוכנים להמשיך להאחז בקרקע תחת איום מתמשך של מחבלים מהרצועה. למרות זאת היתה "התלהבות" ו"נחישות" לפנות ולגרש את אלפי המשפחות מכל גוש קטיף ואף מישובים בצפון השומרון. מדוע? המתישבים פנו לעם, התחננו, אך רוב העם ( מלבד ה"כתומים"), היו ספונים בבתיהם-כולל רוב מתיישבי עוטף עזה! מדוע לא היה מינימום של אמפתיה ברשתות התקשורת , בבג"ץ ש"השתכנע" שיש פתרון לכל מתישב?
פואד בן אליעזר היה שר השיכון בממשלת רבין במועד חתימת הסכם אוסלו והיה הראשון שהתראיין ל"קול ישראל" לאחר חתימת ההסכם. המראיין שאל איך הוא מרגיש לאחר ההסכם. היינו מצפים שיאמר משהו כמו "בשורה של שלום הבאנו לעם ישראל". פואד בחר לומר את האמת מאחורי המוטיבציה להסכם אוסלו "נגמר חלום ארץ ישראל השלמה"! מה עומד מאחורי האמירה הזאת? יש מאבק בעם ישראל על דמותה של המדינה. האם המדינה היא מדינה יהודית אשר התורה היא יסודה ושורשה? או שמא מדינה "לכל אזרחיה" עם דמות ויצירה חדשה "ישראלית" כמו ש"חלמו" עליה בקום המדינה, צבר ישראלי, חילוני וכו'. בצורה כוללנית משהו ניתן לחלק את המאבק בין המאמינים בקב"ה למאמינים ב"אני". בין הרואים את שיבת ציון כמהלך אלוקי של גאולת עם ישראל לבין בניה והקמה של מדינה המשמשת רק כמקלט לעם ישראל, אך עם טכנולוגיה מפותחת, תרבות מערבית...וכו'. המאבק הזה פרץ בכל עוז בהתנתקות כאשר זרקו "ברגישות ובנחישות" את התושבים מביתם ללא שום סיבה הגיונית וללא פתרונות זמינים של דיור וכל זה בלי שום התחייבות בינלאומית או הסכם כל שהוא. היום לאחר שהכל מתנפץ בפנים מצפים אנו ליושר בסיסי והגינות אישית לומר "סליחה טעינו"! אך זה קשה מאוד שהרי לומר טעינו זה לא רק על הצעד של ההתנתקות גרידא אלא על כל התפישה השמאלנית האנטי אמונית! זה קשה הרבה יותר. אבל זה נדרש כדי שעם ישראל ילך למהלך של אחדות פנימית אמיתית. האחדות של אחי יוסף עם יוסף התחיל בהודאה "אבל אשמים אנחנו". גם היום מהלך כזה מתבקש. מיהו הראשון שיודה ויתחבר וימשוך אחריו את חבריו? אך כמובן נשאלת השאלה המיידית: "מה האלטרנטיבה"?
התורה בפרשת השבוע מגלה לנו כיצד מכניעים את הפלישתים "ללא קרב". לשאלת יצחק "מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם" עונים הפלישתים: "ראה ראינו כי היה ה' עמך..."(בראשית,כו,כח). זה המפתח. אנו צריכים ללא בושה לדבר פנימה אמונה ולשדר זאת החוצה. הנביא מלאכי אומר לעם ישראל בהפטרת השבת " כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים"(מלאכי,א,יא). הטענה הפשוטה ,הבסיסית והאמיתית לזכותינו על כל ארץ ישראל השלמה באה מההבטחה שהבטיח הקב"ה לאברהם יצחק ויעקב ולבני יעקב ישראל בלבד. אל לנו לפחד ולהתביש לטעון זאת בעולם. מול טענה זו אין מה לומר ואין מה להתנגד "כי גדול שמי בגוים". הוכחה לכך ראינו בנאומו של רה"מ נתניהו בקונגרס. יסוד זה הוא הבסיסי הפשוט והמאחד את כל עם ישראל. גם לראשי הבית היהודי אנו רוצים לומר שזה הדבר החדש שצריך להתחיל. להתחיל לקרוא בשם השם. זו "האלטרנטיבה" זה הפתרון היחיד ועד שלא נגיע לזה יהיו עוד ועוד "סיבובים". גם החרדים לא יוכלו להיות אדישים לקריאה בשם השם (שמשום מה אינו נשמע מפיהם). "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".
כתב: אמיר
עיר דוד