בעזהי"ת.

ואת יודעת שפחות או יותר אין סכנה מוחשית לחיים שלו.

תנסי אולי להזמין חברות, אחיות, וכאלה, זה ממלא את הזמן...

ב"הצלחה! לא פשוט בכלל...

אבל יישר כח לך ולו. שאתם מגנים עלינו.

אבל את גיבורה!

מסכימה עם מה שאמרו לפניי-

תזמיני חברה טובה/אחות/בת דודה/אחיינית או את אחד הילדים לישון איתך...?

בהצלחה מותק!! תחזיקי מעמד!!!

ובהחלט צריכות את עזרתך.

לא כייף להיות בודד. לא מאחלת לאף אחד.

רווקה שישנה כל לילה לבד לא מרגישה את החוסר כמו מי שישנה עם בעלה כבר שנתיים פלוס

ואז הוא נעלם לה לשבוע וחצי ולשתי שבתות רצוף..

ברור שזה קשה להיות רווקה ולרצות להתחתן...

אבל מי שיודעת מה זה קשה לה יותר (בקטע הזה ספציפית...)

שבע"ה תמצאי את יקירך במהרה!

ואם את צריכה עזרה את מוזמנת לדבר..

גם אני, ועוד הרבה רווקות כמוני, מרגישות בחסרון.

בטח לא פחות ממך, ולצערי אף יותר.

אל תחשבי שרק נשואות מרגישות בחסרון- כי הם כביכול טעמו ממנו.

את חושבת שאנחנו לא חסרות?!?!

לא חסרות חום? אהבה? חיבוק? מגע?

לא חסרות בחור שבחר בנו ואוהב אותנו?

לא חסרות חברות כי כולם התחתנו ונותרנו מאחור?

לא חסרות הצעות?

לא חסרות כוחות מרוב פגישות עם שדכנים, תחנונים לאנשים וסיומי קשרים אחד אחרי השני?

אנחנו בדיוק יודעות מה זה להיות חסרות ולא שלימות.

בדיוק יודעות כמה אין לנו אפשרות להגשים חלומות ורצונות כפי שאת מגשימה.

בדיוק יודעות כמה חסר לנו מקום בעולם, בית, שהוא באמת שלנו.

את מדברת איתי על חוסר הבנה בחסרון?!

אם כך, את כנראה יותר מדיי מדברת מתוך נעליים של נשואה -שהכל כ"כ מובן מאליו ורגיל.

ואם פתאום ה' מזמן לך כמה ימים שהבעל במילואים- את נכנסת לסרטים..

אז בעצם רק רציתי להאיר את עיניך ועיני רבים:

מה שאת/הכותבת הרגשתן-

יש מי שמתמודד עם זה בכל יום. בכל רגע.

וכן, בלי לדעת מה נקודת הסיום.

אולי מתוך כך תעוררו - מחשבה, אכפתיות,השקעה, עזרה, ויציאה מהצרה הפרטית-

רק כדי לעזור לעוד מישהי רווקה לצאת מסבל כזה נורא,

שחלילה לא תאלץ לחוות את מה שאת/הכותבת חוויתן "רק" כמה ימים- בטעות כמה שנים. 

כן, אני בהחלט צריכה עזרה.

(לצערי כבר מרגישה "מקצבת נדבות" מרוב שמבקשת עזרה..)

כיצד תוכלי לעזור לי?

באמת.

את יכולה לדבר איתי באישי וננסה לראות..

בכל מקרה-- 

אל תגידי אף פעם "את כנראה יותר מדיי מדברת מתוך נעליים של נשואה -שהכל כ"כ מובן מאליו ורגיל.

סליחה?? זו הכללה גסה! ולא הוגנת.

לי למשל דרכת על פצעים כואבים!

כדאי שמקום שלא היית בו עדיין לא תדברי עליו בכזו צורה. זה מכעיס! וזה פוגע! ולא הוגן!

שומדבר לא מובן מאליו.

זה מנחם שיש מישהו שהבין כמה קשה

תחשבי כמה אנשים נשואים את מכירה שנותנים את דעתם ומחשבתם על זה?

שמשדכים?

שמנסים לפתח כל מיני רעיונות כדי לעזור לאותן נשמות?

כמה מזמינים אליהם לשבת רווקים כי כבר אין להם איפה להיות, אין להם בית?

כמה אנשים בודדים!!

אולי רק עשרות..

על זה בדיוק הכאב.

מתוך עם שלם- רק כמה עשרות.

אני דרכתי לך, ואת דרכת לי- אז לפחות אנחנו במצב הדדי.

לא יודעת מהם קורות חייך, כפי שאת כתבת שאני לא מבינה מה זה חסרון בלי להבין את מכלול קורות חיי.

קצת קטנוני, אבל "כמים הפנים לפנים".

אני מסכימה איתך ששום דבר לא מובן מאליו- פשוט זה לא היה נשמע מדברייך כלל..

מה הכוונה "דברי איתי באישי וננסה לראות? "

מה יש לראות?

אם פניתי כבר לכל השדכנים?

אם ביקשתי מכל החברות?

אם אני יודעת מה אני מחפשת?

אם אני לא בררנית מדיי?

אם אני לא פוסלת מהר מדיי?

אם אני מצליחה להסביר מה אני מחפשת כדי שיגיעו הצעות מתאימות?

תאמיני לי שכאלה שאלות לא חסר ממי לשמוע..

אבל תודה.

מבינה מאוד את הכאב העצום שלך, את הבדידות, העצבות, הגעגוע בלי לדעת למי ובעיקר שלא רואים את הסוף של כל זה..

נכון, אנחנו (הנשואות) אולי עברנו אותו הדבר כמוך ואולי אפילו יותר, אבל אנחנו כבר לא שם אז אנחנו כבר לא זוכרות ומבינות את הקושי שלך עד הסוף.

אבל מצד שני - את הקושי של פותחת השירשור את לא מבינה בכלל!

ובדיוק בגלל זה היא פתחה את זה בפורום של "נשואים טריים" ולא בפורום "לקראת נישואין וזוגיות".

אז אף אחד פה לא דרך לך על הפצעים! כי את בחרת להיכנס לפה.

מאחלת לך באמת שבקרוב מאוד תזכי למצוא את ה"אחד" שלך!!

מעריכה אותך מאוד שאת מחזיקה מעמד וממשיכה להתקדם! כי זה באמת קשה מאוד..

זה ברור שמישהי שלא נשואה לא תבין את הקושי של מי שמתגעגעת לבעלה שבצבא, אבל באותה מידה בדיוק,  מי שהתחתנה בגיל 18.5(ויש פה כמה כאלה..) לא תבין את הקושי של הבדידות, והרווקות.

כמו שאני לא מתיימרת להבין את הקשיים שלך, אל תנסי אפילו להגיד שאת מבינה את שלי. כי עם כל הרצון הטוב- את לא...

לנשואות אין מונופול על ההבנה בכל הנושאים שבעולם. נכון, ב"ה, ה' שלח להן כבר את הבעל שלהם, אבל זה לא אומר כלום.. 

יש לי חברה ממש טובה שהתחתנה לא מזמן (חצי שנה), ומאז היא מתנהגת אלינו פשוט לא יפה. מתנשאת..

כל שיחה מתחילה או נגמרת ב- "אין לי זמן", "יש לי משהו שממש מפריע לי, אבל עזבי, לא תביני"כשתגדלו תבינו", או "בעלי הממי צריך אותי". אני מקבלת ומבינה את זה שאין לך זמן, שיש דברים בעולם שלך שאני לא מבינה עכשיו,  שיש לך מישהו שאת אוהבת שכל הכוחות שלך מופנים אליו, אבל למה היחס המתנשא הזה???? זהו, את מדרגה מעלי כי התחתנת.?!

(וכבר היו לי חברות נשואות שממש לא נתנו יחס כזה, אז אל תגידו ש"ככה זה"...)

אני הכי שמחה בשבילך על הטוב שהקב"ה שלח לך, ומתפללת שגם אלי ואל כל חברותיי הוא יגיע במהרה.

ב"ה לא זכיתי לעבור את הקטע הזה...

והתחתנתי צעירה!!!! זה לא אסור.

אני לא חושבת שיש לי מונופול כי אני נשואה!!

ואני לא בנאדם מתנשא! יעידו כל חברותי מכאן!!

עצוב לי שאתם מרגישות כלכך מיוסרות!!

בע"ה יבוא עוד האחד שלכן.. אני מוכנה לנסות לעזור לכן..

וה"אל תנסי אפילו להבין את הקשיים" ??? וואלה למה??
 

לא יכול להיות מישי שעברה את אותה חוויה כמוכן ועכשיו נשואה ותגיד אותו הדבר כמוני?

בואו נסיים את הדיון הלא חכם הזה כאן.

ולהבא אם כלכך כואב לכן אל תיכנסו לפורום  נשואים טריים

כמו שאני לא אכנס לפורומים אחרים שמכאיבים לי עד שיגיע זמני...

בעזהי"ת.

מצטרפת לכל מילה. זה כ"כ נכון.

[וזה בלי כל קשר לסטטוס שלי (מאורסת). אלו דברים שאמרתי גם בהיותי רווקה...]

בס"ד

חברותיי הרווקות- אני מצטרפת לכל הנאמר מעלי.

וכן- אם עושה לכן קווצ' להיכנס לפה- אז חכו לזמן שיתאים לכן להיכנס...

כי לכל אחת יש את הקושי שלה. ולא עושים תחרות למי "יותר קשה". כל אחד מסתכל מהעיניים שלו.....
 

זה ממש קשה וכואב.

שה' יזכה אותך ואת כל הצריכות, והצריכים, למצוא זיווגם המתאים במהרה.

ולא כ"כ ברור לי על מה "טיפס" פה הענין..  זה סוג של "פרץ רגשות"...

די ברור שמי שכתבה שאולי ע"י הצער של פותחת השירשור, היא תרגיש את צערה וצער חברותיה, לא התכוונה "לזלזל" כהו-זה, אלא לבטא כאב ע"י "השוואה" בין צער זמני לצער מתמיד (גם הוא זמני בעז"ה - שייפתר בקרוב!), ולבטא תחינה שירגישו אותה ויעשו ככל האפשר לעזור לרווקים/ות למצוא. וזו תחינה מוצדקת ואמיתית. ה' יעזור כמה צער שחלקן עוברות, כמה חיפושים, כמה אכזבות, איזה קושי. ובנות שהן באמת, כמו שאומרים, "אחת-אחת".

וברור שגם חלק מהנשואות עברו את זה, לצערן אז - ולשמחתן היום, ב"ה.

וה"אנונימית" בהמשך, שהזכירה את חברתה עם הערותיה על מה ש"היא לא מבינה", אין אלא לתת לה צל"ש, על שהיא ממשיכה לכנות אותה חברתה, ובאמת היא צודקת, חבל לקלקל בשביל זה. זו ילדותיות זמנית, שמן הסתם תחלוף. אל תדאגי - את מבינה יפה מאד, ואין לה "סודות" כ"כ נעלמים מעיני כל חי...  מרוב שמחה ב"צעצוע" החדש, היא שכחה מה שכל ילד יודע - שלא "משוויצים" בפני מי שעוד אין לו.. אחרי הכל, הוא לא נהיה פתאום "פחות" ממך...

וברור שלגיטימי לחלוטין לפתוח שירשור על הכאב על החסר כשהבעל במילואים - בשביל זה בדיוק הפורום. ולא ראיתי שמץ של השגה על כך בדברי האונימיות. בסה"כ ביקשו שינצלו את הדבר הזה, בנוסף על העזרה לפותחת השירשור, גם כ"משל" לעזרה שהן צריכות.

וב"תחרות המסכנוּת" (זה כמובן, כביטוי הומוריסטי, לא לקחת קשה..) - חוששני שהצדק עם הרווקוֹת.

החסר המתמיד (לבינתיים), למי שכבר חשה בו כדבר קשה, קשה לענ"ד מהחסר ה"זמני", אע"פ שאכן גם לזה גוון מיוחד, אחר, שאין בשני.

וה' ימלא חסרון כולם באהבה רבה.

חברה של חנהלה שהיא שידכה..

אני פה להעיד שיש בנות שמתחתנות ולא נהפכות למתנשאות, ולא מסננות את חברות שלהן ב"אין לי זמן בעלי חזר הביתה" ואח"כ לא מחזירות טלפון או ב"עזבי את לא תביני", וכן נשארות חברות טובות של החברות שלהן גם אחרי החתונה למרות המרחק,  וכן חושבות על הרווקים והרווקות ועל אנשים שמסביבן, ועוזרות לעוד המון אנשים גם בלי קשר, אפילו שגם להן יש המון קשיים בחיים,

כן, הן קיימות!!

חברה שלי דאגה לי והרימה אותי כשהייתי בקרשים ולא הפסקתי לבכות כמעט כל יום,

היא עזרה לי לשמוח,

אירחה אותי אינספור פעמים,

ולבסוף- ב"ה גם הביאה לי את החתן שלי...

והכל באהבה גדולה ומכל הלב!!!

כי אנחנו חברות טובות בטירוף!!

וחברות לא אמורה להתפרק רק בגלל שינוי במצב אישי של אחד מהאנשים.

ואני גם הייתי רווקה, גם לי היה נורא קשה, גם אני הרגשתי את החוסר כל לילה, כל פעם שהייתי עצובה ורציתי חיבוק, כל פעם שהייתי שמחה ורציתי לשתף מישהו, וכל פעם שהלכתי לביכנ"ס בשבת רציתי להחזיק למישהו את היד..

אני מבינה את הקושי הזה, וכואב לי עלייך, ואני כ"כ מקווה שגם את תזכי בע"ה לגאולה פרטית! אמן!!

שתיפטרי מהבדידות הזו במהרה!!

מה שניסינו להגיד פה בסה"כ, זה שיש פה שני סוגים של געגועים, של חוסר:

החוסר של משהו שמצפים לו

והחוסר של משהו שקיים...

אתן פשוט לא מרגישות את אותו חוסר, ואין פה תחרות שאחד מהחסרונות יותר גרוע מהשני, באמת שלא.

פשוט לא אותו דבר ואי אפשר להשוות..

בהצלחה לכן, וממש מצטערת על עוגמת הנפש...

אין שום סיבה לעשות תחרות מי מסכן יותר. כל אחד מקבל מה' את הנסיון שמתאים לו.

יש כאלו שלא מוצאים את בן/ת זוגם, יש כאלו שמוצאים את בן/ת זוגם ולא זוכים לפרי בטן, יש כאלו שזוכים לשתי הנ"ל ופתאום צריכים להתמודד עם ילד מיוחד, יש כאלו שזוכים לבן/ת זוג וילדים אבל צריכים להתמודד עם מחלה של בן/ת הזוג או אחד הילדים, יש כאלו שמתאלמנים/ות או שוכלים ילד.

לצערנו לא חסרות צרות בעולם ואנחנו לא יודעים מה הסיבה שכל אחד מאיתנו "זכה" לצרה שלו.

אני מעתיק פה סיפור מהבלוג של מנהל הפורום הזה:

בעיר אחת באירופה חיו המוני אנשים. פשוט המון! ובכן, מושל העיר היה אדם טוב לב ופירסם הוראה כללית שממחר כל תושב רשאי להוציא את שק הצרות* (פקאלך בלע"ז) הפרטי שלו ולהניחו בכיכר העיר, ולחזור לביתו חופשי ומאושר.

כמובן כל אנשי העיר נענו להצעה בהתלהבות ובכיכר העיר נערמו השקים לכדי הר קטן, מלא צרות.

למחרת הורה ראש העיר שכל אחד יקח שק צרות אחד, כפי ראות עיניו.

כצפוי, כל אחד לקח את שק הצרות שלו..

בעלי גם בצבא..אבל בנתיים ב"ה..

אני ממש יכולה להבין אותך!

שולחת לך המון חיבוקים!!

בס"ד

קצת חטפתי שוק ממה שהתפתח פה... סה"כ התגעגעתי לבעלי ורציתי לשתף אחרים נשואים כמוני, לכן שיתפתי בפורום נשואים טריים... לא הייתי מתקשרת לחברה שלי הרווקה ובוכה לה על זה כי זה באמת יהיה לדעתי חסר רגישות...

בכל מקרה כואב לי עליכן הרווקות.. ולעולם לא אבין את הקושי שלכן... סליחה אם ציערתי מישהי. אם אוכל לעזור לך גם איכשהו אולי.. תפני אלי באישי בת כמה את מה את מחפשת וכו'.. די למריבות ולוויכוחים מי יותר מסכנה למי יותר כואב... כל אחת חיה במציאות משלה... ברור שתמיד יחסית ל... השניה יותר מסכנה... זה כמו שאני אבכה שהתינוק שלי קם בלילה ואין לי שינה ומישהי לא עלינו שמשוועת לילד תגיד לי לפחות יש לך תינוק ואני ארגיש נורא איך אני מעזה לבכות...היא צודקת אבל גם אני צודקת... כל אחת במקום שלה, בניסיון שלה... סה"כ אנחחנו בני אדם אם היינו מצליחים לקחת הכל בפרופורציה לא היה לנו שום קשיים והיינו תמיד שמחים... שנזכה...

שקראתי בכל הפורומים!!!

אגב,

לא כל נשוי טרי הוא בן 18.5!!!!!

יש נשואים טריים בני 30 ו 40 ואפילו חמישים!!!! כן כן!!!!

וגם, לצערינו, לא כל נישואין - טריים וארוכי טווח כאחד - הם מאושרים ומגועגעים... יש מי שמילואים זו חגיגה גדולה...

יש התמודדויות לא קלות לנשואים ושבירת כל המציאות הרווקית על יתרונותיה!!!

כך ש-

גם נשואים ואפילו טריים , אולי חוו רווקות מתמשכת ומייגעת ומגעגעת

או לחילופין - מאושרת ומועשרת. והם כן יודעים מה זה!!!

ובתחרות המסכנות - כפי שכבר אמרו פה נפלא -  כל אחד והנסיון שלו, בזמן אמת. מה שעכשיו - עם זה מתמודדים. לא בהשוואה.

ב"אישי" כל אחד יכול לעזור פה בשידוך ולא רק חנהלה.

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

את יכולה להתחיל משם,יש שם גם משפחות דתיות.

בהצלחה!

זה דיי חלום שלי שמכל מיני סיבות לא יכולות להתגשם