אני לא יודעת לבטא את עצמי, מתקשה בלהגדיר את עצמי ואת האופי שלי.
אני ילדה מאוד חברותית ויש לי המון חברות ב"ה (סתם כדי שלא תבינו דברים לא נכון)
ואני לא יכולה עם פרידות מאנשים! פשוט לא! זה גורם לי לפספס המון דברים שאני רוצה לעשות ומפחדת רק בגלל שאני יודעת שלבסוף תהיה פרידה, וזה יהיה לי יותר מידי קשה.
אני פשוט מפחדת מהחיים! מין לחץ פנימי שכזה. החוסר-מודעות הזה ממה שהולך להיות מפחיד אותי. אני לא יודעת להתמודד עם פרידות. ויש המון אנשים שקשה להם- זה לא דבר קל, אבל לי נשאר כאב להמון זמן, זה יותר מידי קשה לי.
ועוד נקודה שרציתי לפרוק-
יש לי מין חסימה כזאת ברגשות. יש אנשים שאני ממש אוהבת אותם ומעריכה אותם אבל הם בכלל לא מודעים לזה-כי אני לא מראה להם את זה. אני יכולה לראות מישהי בוכה או עצובה ובאותו רגע הדבר הראשון שאני ארצה זה לרוץ אליה לשאול אותה מה קרה לעודד אותה ולחבק אותה, אבל אני פשוט יעמוד בצד ויסתכל עליה מרחוק. למה ? לא יודעת .
ואני שונאת את זה, כי זה כ'כ לא מתאים לי. ואין לי מושג למה זה ככה. והלוואי שהייתי מבינה את עצמי.. והלוואי שמישהו היה מבין אותי.
ה'? בבקשה תעזור לי!
אני אוהבת אותך!
תודה על הכל!
(נדיר... ;) )
)
)