בעיקר עם אלו שגרות קרוב.עם השאר די התרופף הקשר..וחבל :/

עברו יותר שנים שאני כבר לא באולפנה- מאשר השנים שהייתי שם....

(ולא שהיה לי רע או שלא היו לי חברות חלילה)

אני היום במקום אחר מאיפה שהייתי... גם הבנות האחרות במקומות אחרים -גאוגראפית, אישיותית, דתית, משפחתית...

לפעמים שכאני נוסעת ליד איזה מקום- אני נזכרת שההורים של פעם-חברה גרו שם פעם... ותוהה מה שלומה בחיים...

לפעמים אני רואה במסדרונות הלימודים מישהיא עם פנים מוכרות (או חצי מוכרות)- אני אהיה חברה שלה רק עם עכשיו זה מתאים לי

החיים מתקדמים

אנשים ממשיכים הלאה

גם אל הייתי שמחה להיות בערב בוגרות של השנה שלי-

זה מבחינתי לא חברתי באמת- זה סתם מיצג לערב של כל אחת מה היא השיגה בחיים (או כל אחת- מה עדיין חסר לה- מקצוע או בעל או ילדים או נחת או אלוקים....)

חברות מהאולפנה, מדברים ונפגשים הרבה

ולכל השכבה עושים שבת בוגרות..

ואפילו יחסית עם הרבה.

עושים דברים ביחד- טיולים, שבתות, סתם לשבת על שווארמה.

וכמובן נפגשים בשמחות!

לא עם כולם כמובן, עם קבוצה קטנה ומגובשת היטב.

עושה את החיים יותר מעניינים

אחת החברות הכי טובות שלי היא מתקופת התיכון..

(וכמו שצדיקה כתבה, עברו הרבה יותר שנים שאני כבר לא בתיכון- מאשר השנים שהייתי שם..)

נראה לכם שבאופן כללי נכון לטעון- שבנות שומרות על יותר קשרים ותיקים מאשר בנים?

אה. זה המקום הזה שביליתי בו 4 שנים אי שם לפני כמעט שני עשורים

מה ההגדרה של לשמור על קשר? מטבע הדברים לאחר כ"כ הרבה שנים אנשים מתפזרים על כל הארץ ולא כ"כ שומרים על קשר.

אז מידי פעם שומעים על מעשיו של X או פוגשים את Y ואם זה מישהו שהמשיך איתי כברת דרך אז אני פוגש אותו במילואים וכו'.

לקרוא את המדור של ירעם נתניהו בבשבע זה נקרא לשמור איתו על קשר? לעקוב אחרי הודעות דובר היישוב מגרון איתי חמו זה נקרא לשמור על קשר? ב"ה כולם עמוק בעולם התורה / העשיה איש איש בתחומו. העולם קטן ולדוסים צפוף.

בס"ד

למדתי באולפנא של כיתה בשכבה.. וממש במחזורים הראשונים.

וזה היה בהמשך ליסודי - אני חושבת שבערך חצי כיתה למדו איתי מכיתה ב' עד סוף שמינית, ועוד המון מכיתה ז' והלאה.. בקיצור המוון זמן!! חברה אחת למדה איתי גם בכיתה א' לפני ובמככלה אחרי, ועוד כמה חברות המשיכו איתי למכללה...

השנה שעברה היתה השנה הראשונה ממש שבה לא פגשתי באופן קבוע מובנה [=לימודים] אף חברה ממש, ועדיין (וגם עכשיו) אני ממשיכה לשמור על קשר עם חלק מהבנות גם סתם כך. הייתי בבתים של חלק מהחברות שלי, נשואות ולא נשואות. עם רוב הכיתה נפגשים בעיקר בחתונות [האחרונה היתה בשבוע שעבר והגיעו 20+ מתוך 28 בנות בכיתה!!!]

עשינו כבר יותר מפעם אחת שבת של הכיתה, ולא מעט מפגשים.. בשנים שממש אחרי האולפנא גם היינו נפגשות בפעילויות של האולפנא לבוגרות.

יש בערך 2-3 בנות שעשו מאמצים להתנתק מהכיתה והן לא מגיעות לחתונות,מפגשים וכו'. השאר ממש ממש שמחות להישאר בקשר ומשתדלות להיפגש ולהגיע.

ולא יודעת אם זה משנה -נשואות בערך חצי כיתה כרגע..

בתיכון עוד איכשהו החזקנו בציפורניים....

אבל עכשיו זה לא לענין...): לצערי 

אח"כ? פפפ
כאילו, במקרה אני בסביבה ויש מפגש? יש מצב שאבוא. הם התקשרו? בדר"כ נחמד לדבר... אבל עזבתי כמה וכמה מסגרות, יש את החברים הקבועים שאני יכולה לספור על יד 1 גג 2 וזה ב"ה בדר"כ מספיק בהחלט. אין לי כח להקשר להרבה אנשים.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל