לאור השימוש הנרחב והמגוון במשלב לשוני גבוה ובשפה שמקורה בשפת הכתיבה, גם בדיבור שהוא לעיתים יום יומי?

לדבר כזאת, 

ונבינך כולנו.

אך נבצר ממני....

עברי, דבר עברית... מובנת!

ובאמת - עם הכתיבה הדבר מגיע.

היכן אוכל לתרום את חלקי?

ולא, אין כוונתי שתעשה מעשה אחייניה של אחת הכותבות פה, שהגידלו לעשות, ציירו עליו והדביקו עליו מדבקות.

התסרב למסך מקושט?

לא חבל לאבד הזדמנות פז שכזאת?

(כן, לא הבא, כי אם הזה!)

האם הדליקה את הגז.

הילד חזה בזאת ואמר:

אמי, היאך יש לך אש?

הרי אמרו שיש הפסקת אש!

הייתכן הדבר?

הרי בהספקת חשמל - החשמל איננו.

בהפסקת מים - המים אינם.

ובהספקת אש - היש אש בגז?

ונבוך...

נעתר אני לבקשתך...

ואספר לכם ממעשה שהיה, כך היה.

אכן, כך בדיוק היה...

והיה ויבואו קטני אמנה ויאמרו : "הכך היה? הייתכן? הלא משול הדבר לשבעה בוטנים המקפצים בעירבוביא!!!"

אזי תעני ותאמרי: "קטני אמנה אתם, אתם ובניכם, אתם וכל צאצאיכם... אך אני גדולת אמנה... וידוע ידעתי את הדרך אל משעול השושנים...

אשר על כן - אסתום ת'פה.

משלב גבוה, אינו כוונתו ללשון תנ"כית...

ובוודאי לא ארמית...

ואם ארמית או תנ"כית מצאת בדברי... היי סמוכה ובטוחה שגם בדברייך  תמצאנה.

בתקופות העבר, כגון בלשון ההשכלה, הסתמכו בעיקר על לשון המקרא.

ועל כן אלו הם דבריך.

אך כאן כוונתי היא למשלב גבוה ותו לא.

אך אם רצונך בכך, מי אני שאעמוד בדרכך?

אדרבה, תגדיר העלמה משלב לשוני מהו...

מובטחני כי לא תמצא תשובה בכליה... 

ובהם אינני אשתמש.

מדובר בעיקר בוי"ו ההיפוך.

חיממתי לי פשטידת תפוחים בתנור חימום המהיר (מיקרוגל)

כפיתי על הצלחת מכסה חלבי

בגמר החימום הוצאתי את הפשטידה, הניחוח היה כריח גן העדן....

הוצאתי מזלג, הכנתי את עצמי לומר ברכה ו.... ונחרדתי לגלות לאחר מעשה שהמכסה שכפיתי על הפשטידה הייתה בכלל לחימום מזון בשרי!

לבי נעצב, כי הבנתי שאת הפשטידה תושלך לאבדון. לבי לבי על הפשטידה שנזרקה.

מכורח זה נאלצתי להכשיר את התנור חימום המהיר, ונאלצתי להשאר רעב עד עצם היום הזה.

ה-סוף

ויטען סנדויצ'ו במיני ירקות עד להתפקעה?

ברגע זה הכנתי לי מנחת חביתה עם גבינה משובחת, עם רוטב חריף אדמדם בצידו

מאותם נביאים המנבאים לאחר מעשה.... - אך עדיין מבני הנביאים. שהרי אין מוקדם ומאוחר בתורה.

הנני לומר שיש לך את הכשרון לשרשור זה.

(ובשפת העם - יש לך את זה!)

להזיית שינה...

שהמשורר שכב לישון לפני השרשור המסורתי?

או שמא בוודאי יקום המשורר לכבוד שרשור זה, שהרי זו השעה שבה הרוח שורה עליו....

האין מזון נוסף באמתחתך??

נחמץ לבי בקרבי לקריאת תיאורים אלו.

כולי תקווה שבטנך תקבל את המגיע לה במהרה.

האם דיבור במשלב גבוה בקרבת עמך ישראל יש בו מן ההתנשאות ?

או  אם תרצו : האם כדאי הדבר לטבל את שפתי היומיומית (התפלק לי המילה ...) באופן קבוע במילים של שבת? 

האם יחשב הדבר לזרא בקרב הסובבים אותי או שמא הדבר נורמטיבי?

אנא חוו דעותיכם 

אם הינך נוטה לבלות את רוב זמנך בסביבה שמדורגת גבוהה כמו הרוזנים והדוכסים, אכן זהו דיבור ראוי ואף מוכרח. אך אם הינך מבלה את רוב זמנך בשווקים, יתכן ואולי זה יתפרש כהתנשאות ושחץ בקרב העם סביבך. הזהר שמה! פן יסקלוך במטר אבנים...

ולו רק כדי להעלות חיוך על פני הסובבים!

וברצינות - 

יש בלשוננו מילים כל כך יפות.

מדוע שלא נשתמש בהן? 

אינני מבינה מדוע אנשים רואים בכך רע!

אמנם, הכול צריך לבוא במידה. וישנם משפטים שאין בכך צורך, כדוגמת השרשור הזה.

אך יש צורות כל כך יפות בשפתנו, שאינני מבינה מדוע שלא להשתמש בהן.

ואוסיף - 

אם נדבר כך, זה יהפוך להרגל, עד שהדבר לא יראה זר.

שילמדו !

אם בדיבור עסקינן ניחא , דא עקא על דרך כלל גם גורמים רשמיים העוסקים תדיר בכתיבה ולכאורה אנו מצפים שיהיו יותר מיומנים ומדויקים כותבים באופן עילג ומעורר ..... (לא מצאתי מילה יפה לזה )

אם הבנתי נכוחה את דברייך הרי שיש משלב גבוה ומוגזם ועיתים אף נותן תחושה שהוא מוחצן 

ויש משלב סבבה (שוב התפלק..) שבו הדיבור הוא כשל דלת העם אך אנו נעשיר ונטבל בתוספת הגיגי עברית ע"פ הרגשתינו

לכאורה הדבר מזכיר את אותה ההתחבטות שלי ושל נוות ביתי בעת הקנייות האם אנו צריכים לאכול את אותו המזון שנמכר ברשתות המזון עם אותם חומרי גלם  כפי שאוכלים כל בתי האב בישראל או שמא כיוון שאנחנו מורמים מעם (קרי טחונים\מפוצצים <צ>) עלינו לאכול מזון מזן אחר מזון הקרויי בפי כל "גורמה" ?

ובאמת כיוננו לדעת כתר הרימון אשר בדעתה כיוונה לשביל הזהב בו הכל מאוזן

אנחנו אמנם אוכלים תפוחי אדמה עוף אורז וכדומה לכאורה כמו כולם אך אנו מוסיפים מעט אבקות מיוחדות שנותנות בהם את הטעם המיוחד שלנו ושלנו בלבד (ע"פ מתכון של אמא כמובן)

אם כן נדבר בשפה מובנת אך עשירה ככל האפשר רק בל נגזימה

התעוררתי לחשוב על כך כי לאחרונה  שח בפני יהודי ש"אני לא חש בטוב"  (ה"טעות" במקור) וזה מעט צרם לי כיוון שאחרי כל המילים היפות זו באמת לא השפה ברחוב ונשמע מתבדל משהו...

 אילו יכולתי להצטרף לשרשור זה, אך מה אעשה ושמורות-עיניי נעצמות מאליהן (נצלושון: שימוש ברגשונים פוגם במשלב-השפה הגבוה?).

לא זו בלבד, אלא שמקווה אני לקום באשמורת ולעורר החמה, על מנת להגיע לישיבתי הק' בשעה שבה בני-מלכים קמים משנתם.

אי לכך, על אף שליבי יוצא לשפוך את הגיגי-ליבי בלשון זו, היפה בלשונות, אאלץ לפרוש אחר כבוד ולעלות על יצועי (אם כי שוכב אני עליה כבר זה זמן ולפטופי בחיקי...).

ולך, פותחת-שרשור יקרה, יישר כוחך על יוזמה ברוכה זו, לעודד שימוש בלשוננו הנאוה, הטומנת בחובה ובמעמקי מכמניה פניני-לשון רבים מספור.

ובכלל, רצוני להביע את הערכתי הכנה על שהינך משקיעה מזמנך העמוס-לעייפה לשמירה על כבודה של העברית על גבי קבוצת-דיון זו. חזקי ואמצי!

(הצעה בעקבות כתיבת תגובה זו: אולי, בעת יעלה הרצון מלפנייך, תיעתרי לבקשתי ותכתבי "רגע" על השימוש הנכון במקפים. אני עצמי אינני יודע מתי להשתמש בהם ומתי לא. אנא האירי את עיניי ואת עיני שאר חברי קבוצת-הדיון)

פשטות, אנוכי מבקש. אין לה טעם - להתייהרות לכשעצמה. כשתבוא בשמה - בשמחה אקבלה.

וטעמו היחידי של היין - מכריע את כולם.

ממש כמו מיני המתיקה באנפילאת חג המולד...... 

כן? אז מה בקשר אליהן?

שיכר".

וכי מה אעשה לו למיחוש זה?

רפו ידי מעמל, ומיחושי עודנו בתוקפו אשר כבראשונה.

אמור לזה המיחוש: "אתה סתם אדיוט"

חי נפשי, אם בזאת לא נפטרת מהנבל הלז.... אוכל את מגבעתי.

ויבהלוני רעיוני, נוכח מחשבה מצמררת.

על דעתך ללעוס בורסלינו, או שמא ברט?

לגלות כאן כשרונות חבויים שלא התוודענו אליהם עד כה.

ברצוני להודות לכם מקרב לב על העונג שגרמתם לי בהשתתפותכם זו.

שִמחה זו ליוותה אותי בימים אלו בעודי מבלה את ימיי עם פשוטי הארץ אשר שכחו זה מכבר את השימוש במילים יפות אלו.

ומכיוון שעדיין נחה עליי הרוח, אמשיך לכתוב לכם כאן מילים מליציות עד כלות הכוחות - שלכם או שלי.

אמשיך בדרכי זו.

היום התבשרתי בבשורה מרנינה. חברה יקרה תשהה אצלי בימים הקרובים.

ולבי עלץ בקרבי למשמע הבשורה ומצב רוחי השתפר פלאים ונסק לגבהים.

שיש בי הרצון להמשיך עוד כהנה וכהנה ולכתוב בצורה זו.

אך מה אעשה ורעיון אַיִן?

הואיל וכך הנכם מוזמנים לעבור לשרשור הבא, שהרי תובנות גדולות אין כאן.

הרי אם היו, היה הדבר מוכרז ברבים ומצוין בכותרת. שכן לא אוותר על הזדמנות פז שכזו להודיע ברבים כזאת.

על כן ממתינה אני שתנטשו הודעה זו והחיו את הפורום.

הרי אם מתפללים אנו לרבנו של עולם "... החיה נרדמים וקרב הימים" צריכים אנו קודם לכן לדבוק במידותיו של הקדוש ברוך הוא ולהחיות במעשינו אנו.

הנני פונה אליכם נרגשות!

כאשר לא טוב הדבר שאשהה כאן, דאגו נא לפורום שקט במיוחד.

אך כאשר הדבר רצוי מלפניי, סומכת אני עליכם שתעמדו במשימה זו ותוכיחו את יכולתכם.

ולמי שקרא עד כה, יש סיבה נוספת לדבר - הרי שהוא משועמם בקוראו את הגיגיי שנכתבו בלי שום תכלית!

ועל כן ירוץ הוא נא ויפתח במשחק אשר אליו יצטרפו כולם.

ובכן - קדימה צעד!

במטותא, תבט נא המטרונה.

יש אשר נכתבו דברים סרי טעם, ולא יערבו לחיך כל אדם.

אמנם, כלפי לייא, דברי סכלות הם.

ויש אשר ימצא דבר אשר עניינו נעלה ונשגב מעל טעם ודעת,

אשר גם אם מי מקרוצי חומר לא ידע טעמו,

הלא אין זה אלא כי גבהו דרכיו מעיני כל חי.

ודוק.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍