לאור השימוש הנרחב והמגוון במשלב לשוני גבוה ובשפה שמקורה בשפת הכתיבה, גם בדיבור שהוא לעיתים יום יומי?

לדבר כזאת, 

ונבינך כולנו.

אך נבצר ממני....

עברי, דבר עברית... מובנת!

ובאמת - עם הכתיבה הדבר מגיע.

היכן אוכל לתרום את חלקי?

ולא, אין כוונתי שתעשה מעשה אחייניה של אחת הכותבות פה, שהגידלו לעשות, ציירו עליו והדביקו עליו מדבקות.

התסרב למסך מקושט?

לא חבל לאבד הזדמנות פז שכזאת?

(כן, לא הבא, כי אם הזה!)

האם הדליקה את הגז.

הילד חזה בזאת ואמר:

אמי, היאך יש לך אש?

הרי אמרו שיש הפסקת אש!

הייתכן הדבר?

הרי בהספקת חשמל - החשמל איננו.

בהפסקת מים - המים אינם.

ובהספקת אש - היש אש בגז?

ונבוך...

נעתר אני לבקשתך...

ואספר לכם ממעשה שהיה, כך היה.

אכן, כך בדיוק היה...

והיה ויבואו קטני אמנה ויאמרו : "הכך היה? הייתכן? הלא משול הדבר לשבעה בוטנים המקפצים בעירבוביא!!!"

אזי תעני ותאמרי: "קטני אמנה אתם, אתם ובניכם, אתם וכל צאצאיכם... אך אני גדולת אמנה... וידוע ידעתי את הדרך אל משעול השושנים...

אשר על כן - אסתום ת'פה.

משלב גבוה, אינו כוונתו ללשון תנ"כית...

ובוודאי לא ארמית...

ואם ארמית או תנ"כית מצאת בדברי... היי סמוכה ובטוחה שגם בדברייך  תמצאנה.

בתקופות העבר, כגון בלשון ההשכלה, הסתמכו בעיקר על לשון המקרא.

ועל כן אלו הם דבריך.

אך כאן כוונתי היא למשלב גבוה ותו לא.

אך אם רצונך בכך, מי אני שאעמוד בדרכך?

אדרבה, תגדיר העלמה משלב לשוני מהו...

מובטחני כי לא תמצא תשובה בכליה... 

ובהם אינני אשתמש.

מדובר בעיקר בוי"ו ההיפוך.

חיממתי לי פשטידת תפוחים בתנור חימום המהיר (מיקרוגל)

כפיתי על הצלחת מכסה חלבי

בגמר החימום הוצאתי את הפשטידה, הניחוח היה כריח גן העדן....

הוצאתי מזלג, הכנתי את עצמי לומר ברכה ו.... ונחרדתי לגלות לאחר מעשה שהמכסה שכפיתי על הפשטידה הייתה בכלל לחימום מזון בשרי!

לבי נעצב, כי הבנתי שאת הפשטידה תושלך לאבדון. לבי לבי על הפשטידה שנזרקה.

מכורח זה נאלצתי להכשיר את התנור חימום המהיר, ונאלצתי להשאר רעב עד עצם היום הזה.

ה-סוף

ויטען סנדויצ'ו במיני ירקות עד להתפקעה?

ברגע זה הכנתי לי מנחת חביתה עם גבינה משובחת, עם רוטב חריף אדמדם בצידו

מאותם נביאים המנבאים לאחר מעשה.... - אך עדיין מבני הנביאים. שהרי אין מוקדם ומאוחר בתורה.

הנני לומר שיש לך את הכשרון לשרשור זה.

(ובשפת העם - יש לך את זה!)

להזיית שינה...

שהמשורר שכב לישון לפני השרשור המסורתי?

או שמא בוודאי יקום המשורר לכבוד שרשור זה, שהרי זו השעה שבה הרוח שורה עליו....

האין מזון נוסף באמתחתך??

נחמץ לבי בקרבי לקריאת תיאורים אלו.

כולי תקווה שבטנך תקבל את המגיע לה במהרה.

האם דיבור במשלב גבוה בקרבת עמך ישראל יש בו מן ההתנשאות ?

או  אם תרצו : האם כדאי הדבר לטבל את שפתי היומיומית (התפלק לי המילה ...) באופן קבוע במילים של שבת? 

האם יחשב הדבר לזרא בקרב הסובבים אותי או שמא הדבר נורמטיבי?

אנא חוו דעותיכם 

אם הינך נוטה לבלות את רוב זמנך בסביבה שמדורגת גבוהה כמו הרוזנים והדוכסים, אכן זהו דיבור ראוי ואף מוכרח. אך אם הינך מבלה את רוב זמנך בשווקים, יתכן ואולי זה יתפרש כהתנשאות ושחץ בקרב העם סביבך. הזהר שמה! פן יסקלוך במטר אבנים...

ולו רק כדי להעלות חיוך על פני הסובבים!

וברצינות - 

יש בלשוננו מילים כל כך יפות.

מדוע שלא נשתמש בהן? 

אינני מבינה מדוע אנשים רואים בכך רע!

אמנם, הכול צריך לבוא במידה. וישנם משפטים שאין בכך צורך, כדוגמת השרשור הזה.

אך יש צורות כל כך יפות בשפתנו, שאינני מבינה מדוע שלא להשתמש בהן.

ואוסיף - 

אם נדבר כך, זה יהפוך להרגל, עד שהדבר לא יראה זר.

שילמדו !

אם בדיבור עסקינן ניחא , דא עקא על דרך כלל גם גורמים רשמיים העוסקים תדיר בכתיבה ולכאורה אנו מצפים שיהיו יותר מיומנים ומדויקים כותבים באופן עילג ומעורר ..... (לא מצאתי מילה יפה לזה )

אם הבנתי נכוחה את דברייך הרי שיש משלב גבוה ומוגזם ועיתים אף נותן תחושה שהוא מוחצן 

ויש משלב סבבה (שוב התפלק..) שבו הדיבור הוא כשל דלת העם אך אנו נעשיר ונטבל בתוספת הגיגי עברית ע"פ הרגשתינו

לכאורה הדבר מזכיר את אותה ההתחבטות שלי ושל נוות ביתי בעת הקנייות האם אנו צריכים לאכול את אותו המזון שנמכר ברשתות המזון עם אותם חומרי גלם  כפי שאוכלים כל בתי האב בישראל או שמא כיוון שאנחנו מורמים מעם (קרי טחונים\מפוצצים <צ>) עלינו לאכול מזון מזן אחר מזון הקרויי בפי כל "גורמה" ?

ובאמת כיוננו לדעת כתר הרימון אשר בדעתה כיוונה לשביל הזהב בו הכל מאוזן

אנחנו אמנם אוכלים תפוחי אדמה עוף אורז וכדומה לכאורה כמו כולם אך אנו מוסיפים מעט אבקות מיוחדות שנותנות בהם את הטעם המיוחד שלנו ושלנו בלבד (ע"פ מתכון של אמא כמובן)

אם כן נדבר בשפה מובנת אך עשירה ככל האפשר רק בל נגזימה

התעוררתי לחשוב על כך כי לאחרונה  שח בפני יהודי ש"אני לא חש בטוב"  (ה"טעות" במקור) וזה מעט צרם לי כיוון שאחרי כל המילים היפות זו באמת לא השפה ברחוב ונשמע מתבדל משהו...

 אילו יכולתי להצטרף לשרשור זה, אך מה אעשה ושמורות-עיניי נעצמות מאליהן (נצלושון: שימוש ברגשונים פוגם במשלב-השפה הגבוה?).

לא זו בלבד, אלא שמקווה אני לקום באשמורת ולעורר החמה, על מנת להגיע לישיבתי הק' בשעה שבה בני-מלכים קמים משנתם.

אי לכך, על אף שליבי יוצא לשפוך את הגיגי-ליבי בלשון זו, היפה בלשונות, אאלץ לפרוש אחר כבוד ולעלות על יצועי (אם כי שוכב אני עליה כבר זה זמן ולפטופי בחיקי...).

ולך, פותחת-שרשור יקרה, יישר כוחך על יוזמה ברוכה זו, לעודד שימוש בלשוננו הנאוה, הטומנת בחובה ובמעמקי מכמניה פניני-לשון רבים מספור.

ובכלל, רצוני להביע את הערכתי הכנה על שהינך משקיעה מזמנך העמוס-לעייפה לשמירה על כבודה של העברית על גבי קבוצת-דיון זו. חזקי ואמצי!

(הצעה בעקבות כתיבת תגובה זו: אולי, בעת יעלה הרצון מלפנייך, תיעתרי לבקשתי ותכתבי "רגע" על השימוש הנכון במקפים. אני עצמי אינני יודע מתי להשתמש בהם ומתי לא. אנא האירי את עיניי ואת עיני שאר חברי קבוצת-הדיון)

פשטות, אנוכי מבקש. אין לה טעם - להתייהרות לכשעצמה. כשתבוא בשמה - בשמחה אקבלה.

וטעמו היחידי של היין - מכריע את כולם.

ממש כמו מיני המתיקה באנפילאת חג המולד...... 

כן? אז מה בקשר אליהן?

שיכר".

וכי מה אעשה לו למיחוש זה?

רפו ידי מעמל, ומיחושי עודנו בתוקפו אשר כבראשונה.

אמור לזה המיחוש: "אתה סתם אדיוט"

חי נפשי, אם בזאת לא נפטרת מהנבל הלז.... אוכל את מגבעתי.

ויבהלוני רעיוני, נוכח מחשבה מצמררת.

על דעתך ללעוס בורסלינו, או שמא ברט?

לגלות כאן כשרונות חבויים שלא התוודענו אליהם עד כה.

ברצוני להודות לכם מקרב לב על העונג שגרמתם לי בהשתתפותכם זו.

שִמחה זו ליוותה אותי בימים אלו בעודי מבלה את ימיי עם פשוטי הארץ אשר שכחו זה מכבר את השימוש במילים יפות אלו.

ומכיוון שעדיין נחה עליי הרוח, אמשיך לכתוב לכם כאן מילים מליציות עד כלות הכוחות - שלכם או שלי.

אמשיך בדרכי זו.

היום התבשרתי בבשורה מרנינה. חברה יקרה תשהה אצלי בימים הקרובים.

ולבי עלץ בקרבי למשמע הבשורה ומצב רוחי השתפר פלאים ונסק לגבהים.

שיש בי הרצון להמשיך עוד כהנה וכהנה ולכתוב בצורה זו.

אך מה אעשה ורעיון אַיִן?

הואיל וכך הנכם מוזמנים לעבור לשרשור הבא, שהרי תובנות גדולות אין כאן.

הרי אם היו, היה הדבר מוכרז ברבים ומצוין בכותרת. שכן לא אוותר על הזדמנות פז שכזו להודיע ברבים כזאת.

על כן ממתינה אני שתנטשו הודעה זו והחיו את הפורום.

הרי אם מתפללים אנו לרבנו של עולם "... החיה נרדמים וקרב הימים" צריכים אנו קודם לכן לדבוק במידותיו של הקדוש ברוך הוא ולהחיות במעשינו אנו.

הנני פונה אליכם נרגשות!

כאשר לא טוב הדבר שאשהה כאן, דאגו נא לפורום שקט במיוחד.

אך כאשר הדבר רצוי מלפניי, סומכת אני עליכם שתעמדו במשימה זו ותוכיחו את יכולתכם.

ולמי שקרא עד כה, יש סיבה נוספת לדבר - הרי שהוא משועמם בקוראו את הגיגיי שנכתבו בלי שום תכלית!

ועל כן ירוץ הוא נא ויפתח במשחק אשר אליו יצטרפו כולם.

ובכן - קדימה צעד!

במטותא, תבט נא המטרונה.

יש אשר נכתבו דברים סרי טעם, ולא יערבו לחיך כל אדם.

אמנם, כלפי לייא, דברי סכלות הם.

ויש אשר ימצא דבר אשר עניינו נעלה ונשגב מעל טעם ודעת,

אשר גם אם מי מקרוצי חומר לא ידע טעמו,

הלא אין זה אלא כי גבהו דרכיו מעיני כל חי.

ודוק.

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה